דעת הרב — שולחן ערוך אדמו״ר הזקן על סימן שנ״ד

דִּין בּוֹר וְאַשְׁפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבוֹ ג' סְעִיפִים:

בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הָעוֹמֵד בְּתוֹךְ ד' טְפָחִים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד — מֻתָּר לְמַלֹּאת מִמֶּנּוּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד זוֹ, שֶׁהַבּוֹר גַּם כֵּן רְשׁוּת הַיָּחִיד, שֶׁעָמְקוֹ עֲשָׂרָה וְרָחְבּוֹ ד', וְנִמְצָא מוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לרְשׁוּת הַיָּחִיד דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוּר, שֶׁהַמָּקוֹם פָּנוּי שֶׁבֵּינֵיהֶם מְקוֹם פְּטוּר הוּא, הוֹאִיל וְאֵין בְּרָחְבּוֹ ד'.

וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ ד' עַל ד' שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ מְקוֹם פְּטוּר אֶלָּא אִם כֵּן גָּבוֹהַּ ג' טְפָחִים מֵהָאָרֶץ, אֲבָל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה רְשׁוּת הָרַבִּים הוּא, לְפִי שֶׁרַבִּים דּוֹרְסִים עָלָיו, אֲבָל הֶפְסֵק זֶה שֶׁבֵּין הַבּוֹר לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אֵין רַבִּים בּוֹקְעִים בּוֹ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ נוֹחַ תַּשְׁמִישׁ הֲלִיכָתוֹ, הוֹאִיל וְאֵין בּוֹ רֹחַב ד'.

אֲבָל אִם יֵשׁ בּוֹ רֹחַב ד' — רְשׁוּת הָרַבִּים הוּא, וְאֵין מְמַלְּאִים מִבּוֹר זֶה לִרְשׁוּת הַיָּחִיד זוֹ שֶׁאֶצְלוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לַבּוֹר חֻלְיָא גָּבוֹהַּ י' טְפָחִים סְבִיבוֹ, שֶׁאָז מֻתָּר לְמַלֹּאת מִמֶּנּוּ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד דֶּרֶךְ חַלּוֹן הַגָּבוֹהַּ י' טְפָחִים, לְפִי שֶׁהַדְּלִי שֶׁהוֹלֵךְ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִן הַחַלּוֹן עַל הַחֻלְיָא, הוּא הוֹלֵךְ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, שֶׁהוּא מְקוֹם פְּטוּר.

וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא הַבּוֹר וּרְשׁוּת הַיָּחִיד זוֹ בִּדְיוּטָא אַחַת וְאֹרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא רֹחַב רְשׁוּת הָרַבִּים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ״ז.

אֲבָל אִם הַחֻלְיָא אֵינָהּ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה — אָסוּר לְמַלֹּאת אֲפִלּוּ מֵחַלּוֹן גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה, לְפִי שֶׁהַדְּלִי הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה, שֶׁהוּא אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים. וְאַף עַל פִּי שֶׁרֹאשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחֶבֶל הַקָּשׁוּר בַּדְּלִי הוּא בְּיָדוֹ — אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ״ב. אֲבָל בְּכַרְמְלִית מֻתָּר בְּעִנְיָן זֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:

אַשְׁפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וּרְחָבָה ד' — מֻתָּר לִזְרוֹק לָהּ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד הַקָּרוֹב לָהּ פָּחוֹת מד' טְפָחִים, אוֹ שֶׁזּוֹרֵק דֶּרֶךְ חַלּוֹן הַגָּבוֹהַּ י' טְפָחִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְאֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִתְגַּלְגֵּל מִמֶּנָּה לִרְשׁוּת הָרַבִּים מַה שֶּׁזָּרַק לָהּ וִיבִיאֶנּוּ, לְפִי שֶׁאֵין זוֹרְקִים לְאַשְׁפָּה אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁאֵין צְרִיכִים לָהֶם כְּלָל:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאַשְׁפָּה שֶׁל רַבִּים. אֲבָל בְּשֶׁל יָחִיד — אָסוּר לִזְרוֹק לָהּ כְּלוּם מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד, לְפִי שֶׁהַיָּחִיד עָשׂוּי לְפַנּוֹת אַשְׁפָּה שֶׁלּוֹ, וְיָבֹאוּ לִזְרוֹק שָׁם כְּדַרְכָּן גַּם אַחַר שֶׁתִּנָּטֵל הָאַשְׁפָּה, וְנִמְצְאוּ זוֹרְקִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים (וַאֲפִלּוּ בְּכַרְמְלִית אָסוּר):