Daat HaRav — Le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken sur le Siman שנ"ד

דִּין בּוֹר וְאַשְׁפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבוֹ ג' סְעִיפִים:

בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הָעוֹמֵד בְּתוֹךְ ד' טְפָחִים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד — מֻתָּר לְמַלֹּאת מִמֶּנּוּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד זוֹ, שֶׁהַבּוֹר גַּם כֵּן רְשׁוּת הַיָּחִיד, שֶׁעָמְקוֹ עֲשָׂרָה וְרָחְבּוֹ ד', וְנִמְצָא מוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לרְשׁוּת הַיָּחִיד דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוּר, שֶׁהַמָּקוֹם פָּנוּי שֶׁבֵּינֵיהֶם מְקוֹם פְּטוּר הוּא, הוֹאִיל וְאֵין בְּרָחְבּוֹ ד'.

וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ ד' עַל ד' שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ מְקוֹם פְּטוּר אֶלָּא אִם כֵּן גָּבוֹהַּ ג' טְפָחִים מֵהָאָרֶץ, אֲבָל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה רְשׁוּת הָרַבִּים הוּא, לְפִי שֶׁרַבִּים דּוֹרְסִים עָלָיו, אֲבָל הֶפְסֵק זֶה שֶׁבֵּין הַבּוֹר לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אֵין רַבִּים בּוֹקְעִים בּוֹ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ נוֹחַ תַּשְׁמִישׁ הֲלִיכָתוֹ, הוֹאִיל וְאֵין בּוֹ רֹחַב ד'.

אֲבָל אִם יֵשׁ בּוֹ רֹחַב ד' — רְשׁוּת הָרַבִּים הוּא, וְאֵין מְמַלְּאִים מִבּוֹר זֶה לִרְשׁוּת הַיָּחִיד זוֹ שֶׁאֶצְלוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לַבּוֹר חֻלְיָא גָּבוֹהַּ י' טְפָחִים סְבִיבוֹ, שֶׁאָז מֻתָּר לְמַלֹּאת מִמֶּנּוּ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד דֶּרֶךְ חַלּוֹן הַגָּבוֹהַּ י' טְפָחִים, לְפִי שֶׁהַדְּלִי שֶׁהוֹלֵךְ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִן הַחַלּוֹן עַל הַחֻלְיָא, הוּא הוֹלֵךְ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, שֶׁהוּא מְקוֹם פְּטוּר.

וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא הַבּוֹר וּרְשׁוּת הַיָּחִיד זוֹ בִּדְיוּטָא אַחַת וְאֹרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא רֹחַב רְשׁוּת הָרַבִּים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ז.

אֲבָל אִם הַחֻלְיָא אֵינָהּ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה — אָסוּר לְמַלֹּאת אֲפִלּוּ מֵחַלּוֹן גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה, לְפִי שֶׁהַדְּלִי הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה, שֶׁהוּא אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים. וְאַף עַל פִּי שֶׁרֹאשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחֶבֶל הַקָּשׁוּר בַּדְּלִי הוּא בְּיָדוֹ — אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ"ב. אֲבָל בְּכַרְמְלִית מֻתָּר בְּעִנְיָן זֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:

Lois du puits (bor) et du tas d'ordures (achpa) en reshut harabim, et cela comporte 3 paragraphes :

Un puits en reshut harabim se trouvant à moins de quatre tefa'him d'une reshut hayachid — il est permis de puiser depuis lui vers cette reshut hayachid, car le puits est lui aussi une reshut hayachid (sa profondeur est de dix et sa largeur de quatre), et il se trouve qu'on sort d'une reshut hayachid vers une reshut hayachid par un maqom petour, car l'espace libre entre elles est un maqom petour, étant donné qu'il n'a pas quatre de large.

Et bien que tout endroit qui n'a pas quatre sur quatre dans la reshut harabim ne soit maqom petour que s'il s'élève de trois tefa'him au-dessus du sol — mais en dessous de trois c'est reshut harabim, parce que le public le piétine — pourtant cet espacement entre le puits et la reshut hayachid, le public ne le traverse pas (boqe'im), car il n'est pas commode pour la marche, puisqu'il n'a pas quatre de large.

Mais s'il y a en lui une largeur de quatre — c'est reshut harabim, et on ne puise pas de ce puits vers cette reshut hayachid qui est proche, à moins que le puits n'ait un rebord (khoulya) haut de dix tefa'him tout autour de lui, car alors il est permis de puiser depuis lui par une fenêtre haute de dix tefa'him, étant donné que le seau (déli) qui passe en reshut harabim depuis la fenêtre vers le rebord passe au-dessus de dix, qui est un maqom petour.

Et à condition que le puits et la reshut hayachid ne se trouvent pas dans un même alignement (diyouta a'hat) avec la longueur de la reshut harabim les séparant, mais plutôt avec la largeur de la reshut harabim, comme expliqué au siman 347.

Mais si le rebord (khoulya) n'est pas haut de dix — il est interdit de puiser même par une fenêtre haute de dix, car le seau passe à moins de dix, qui est l'air de la reshut harabim. Et bien que le second bout de la corde attachée au seau soit dans sa main — c'est interdit, comme expliqué au siman 352. Mais en karmélit, c'est permis dans ce cas, comme expliqué là-bas :

אַשְׁפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וּרְחָבָה ד' — מֻתָּר לִזְרוֹק לָהּ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד הַקָּרוֹב לָהּ פָּחוֹת מד' טְפָחִים, אוֹ שֶׁזּוֹרֵק דֶּרֶךְ חַלּוֹן הַגָּבוֹהַּ י' טְפָחִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְאֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִתְגַּלְגֵּל מִמֶּנָּה לִרְשׁוּת הָרַבִּים מַה שֶּׁזָּרַק לָהּ וִיבִיאֶנּוּ, לְפִי שֶׁאֵין זוֹרְקִים לְאַשְׁפָּה אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁאֵין צְרִיכִים לָהֶם כְּלָל:

Un tas d'ordures (achpa) en reshut harabim haut de dix et large de quatre — il est permis d'y jeter depuis une reshut hayachid proche, à moins de quatre tefa'him, ou bien on jette par une fenêtre haute de dix tefa'him, comme expliqué. Et il n'y a pas à craindre que ce qu'on y a jeté ne roule de là vers la reshut harabim et qu'on ne le rapporte, car on ne jette à l'achpa que des choses dont on n'a plus besoin du tout :

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאַשְׁפָּה שֶׁל רַבִּים. אֲבָל בְּשֶׁל יָחִיד — אָסוּר לִזְרוֹק לָהּ כְּלוּם מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד, לְפִי שֶׁהַיָּחִיד עָשׂוּי לְפַנּוֹת אַשְׁפָּה שֶׁלּוֹ, וְיָבֹאוּ לִזְרוֹק שָׁם כְּדַרְכָּן גַּם אַחַר שֶׁתִּנָּטֵל הָאַשְׁפָּה, וְנִמְצְאוּ זוֹרְקִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים (וַאֲפִלּוּ בְּכַרְמְלִית אָסוּר):

De quoi s'agit-il ? D'un achpa du public (shel rabim). Mais d'un [tas] privé (shel ya'hid) — il est interdit d'y jeter quoi que ce soit depuis une reshut hayachid, parce qu'un particulier est susceptible de déblayer son achpa, et l'on en viendra à y jeter à son habitude même après que le tas aura été retiré, et l'on se retrouvera à jeter en reshut harabim (et même en karmélit c'est interdit) :