דעת הרב — שולחן ערוך אדמו״ר הזקן על סימן שנ״ו

דִּין אַמַּת הַמַּיִם הָעוֹבֶרֶת בְּחָצֵר וּבוֹ ד' סְעִיפִים:

אַמַּת הַמַּיִם הָעוֹבֶרֶת בְּחָצֵר עֲמֻקָּה י' טְפָחִים וּרְחָבָה ד' — אֵין מְמַלְּאִים הֵימֶנָּה, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה עָלֶיהָ לְרָחְבָּהּ מְחִצָּה גָּבוֹהַּ י' בִּכְנִיסָתָהּ וּבִיצִיאָתָהּ, וְיִהְיֶה טֶפַח מִמֶּנָּה מְשֻׁקָּע בְּמַיִם. וְאִם הָיְתָה הַמְּחִצָּה כֻּלָּהּ יוֹרֶדֶת בְּתוֹךְ הַמַּיִם — צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא טֶפַח מִמֶּנָּה יוֹצֵא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם, כְּדֵי לַחֲלוֹק בֵּין הַמַּיִם שֶׁבַּחוּץ שֶׁהֵם כַּרְמְלִית לַמַּיִם שֶׁבִּפְנִים, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁהָאַמָּה אֵינָהּ מִתְעַכֶּבֶת בֶּחָצֵר אֶלָּא עוֹבֶרֶת מִצַּד לְצַד, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְגַבֵּי הֶחָצֵר וְחוֹלֶקֶת רְשׁוּת לְעַצְמָהּ, הוֹאִיל וְהִיא עֲמֻקָּה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה ד', שֶׁזֶּהוּ שִׁעוּר חִלּוּק רְשֻׁיּוֹת זוֹ מִזּוֹ. וְלָכֵן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהּ מְחִצּוֹת הַמַּפְסִיקוֹת בֵּין הַמַּיִם שֶׁבֶּחָצֵר לְהַמַּיִם שֶׁבַּחוּץ. וְלֹא הֵקֵלּוּ בְּמַיִם אֶלָּא בִּמְחִצָּה הַנַּעֲשֵׂית לְשֵׁם הַמַּיִם כְּדֵי לְהַתִּיר הַטִּלְטוּל בָּהֶם.

אֲבָל בֶּחָצֵר עַצְמָהּ מֻתָּר לְטַלְטֵל אֲפִלּוּ לֹא עָשָׂה מְחִצּוֹת לָאַמָּה שֶׁבְּתוֹכָהּ, וַהֲרֵי הָאַמָּה הִיא כַּרְמְלִית, אַף עַל פִּי כֵן אֵינָהּ אוֹסֶרֶת אֶת הֶחָצֵר, לְפִי שֶׁחֲפִירַת הָאַמָּה עַצְמָהּ נַעֲשֵׂית מְחִצָּה בֵּין הַמַּיִם שֶׁבָּהּ וּבֵין הֶחָצֵר, שֶׁהֲרֵי הִיא עֲמֻקָּה עֲשָׂרָה, וְכָל חָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה נִדּוֹן מִשּׁוּם מְחִצָּה.

אִם הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת הַמְּחִצָּה אֵצֶל הַשָּׂפָה מִכָּל צַד לְרֹחַב הָאַמָּה, וְלֹא חִבֵּר אוֹתָהּ בָּאֶמְצַע רָחְבָּהּ, וְהִנִּיחַ מָקוֹם פָּנוּי בְּאֶמְצָעִית הַמְּחִצָּה שֶׁל כְּנִיסָה וִיצִיאָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים דֶּרֶךְ שָׁם, אִם אֵין שָׁם בֵּינֵיהֶם ג' טְפָחִים — מֻתָּר מִשּׁוּם לָבוּד, וְאִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם ג' טְפָחִים — אָסוּר. וְאִם הַנְּקָבִים שֶׁהָאַמָּה נִכְנֶסֶת וְיוֹצֵאת בָּהֶם אֵינָם רְחָבִים ג' טְפָחִים, אֲפִלּוּ מְחִצָּה אֵין צָרִיךְ, שֶׁהֲרֵי הֵם כִּסְתוּמִים לְגַמְרֵי מִשּׁוּם לָבוּד:

חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה וּלְשׁוֹן יָם עוֹבֵר עַל הַפִּרְצָה, אִם לֹא נִפְרְצָה בְּמִלּוּאָהּ וְאֵין בַּפִּרְצָה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת — מֻתָּר לְמַלֹּאת מֵהַלָּשׁוֹן שֶׁנִּכְנָס בָּהּ וּלְהַכְנִיס הַמַּיִם לַבַּיִת. אֲבָל אִם נִפְרְצָה בְּמִלּוּאָהּ, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּפִּרְצָה יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה — אָסוּר לְמַלֹּאת מִמֶּנּוּ לֶחָצֵר, כֵּיוָן שֶׁאֵין מְחִצָּה עַל גַּבָּיו בֵּינוֹ לְבֵין הַמַּיִם שֶׁבַּחוּץ. וְאִם בְּמָקוֹם שֶׁנִּפְרַץ כֹּתֶל הֶחָצֵר נִשְׁאֲרוּ שָׁם לְמַטָּה גִּדּוּדִין גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה, וְהַמַּיִם מְכַסִּים אוֹתָם — מֻתָּר לְמַלֹּאת מִמֶּנּוּ מַיִם לֶחָצֵר. אֲבָל אָסוּר לְהַכְנִיסָם לַבַּיִת אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לוֹ מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה עַל הַמַּיִם.