✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן שנ"ז · ג' סעיפים

דיני חצר פחות מד' אמות וביב — לגלות ולהבין
סימן שנ"ז
דִּינֵי חָצֵר פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּבִיב
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

מבוא ראשון לסימן שנ"ז: טקסט עברי שלם של המחבר, תרגום והסבר רהוט, ביאורי המושגים, מקרים מעשיים וסיכום.

נושא: דיני חצר פחות מד' אמות וביב
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן שנ"ז (ג' סעיפים)

עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

📑 תכנית הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך — ג' סעיפי המחבר
2. ההקשר הכללי
3. מושגי המפתח ההלכתיים
4. פירוט הסעיפים
5. משנה ברורה — קטעים ראשונים
6. שיטת הרמ"א
7. מקרים מעשיים
8. סיכום מעשי
9. שאלות הבנה

1. טקסט השולחן ערוך

סימן שנ"ז מכיל ג' סעיפים מן המחבר הדנים בחצר פחות מד' אמות וביב.

סעיף א

דיני חצר פחות מד' אמות וביב. ובו ג סעיפים:
חצר שפחותה מד' אמות על ד' אמות שהיא סמוכה לרשות הרבים אין שופכין לתוכה מים בשב' בימות החמה שכיון שאין בה ד' אמות אין סאתים מים שאדם עשוי להשתמש בכל יום ראוי ליבלע בה והוי כאילו שופך לרשות הרבים לכך צריך לעשות גומא שתהא חללה מחזקת סאתים: הגה וכל גומא חצי אמה על חצי אמה ברום שלשה חומשי אמה מחזקת סאתים (רמב"ם) בין אם יעשנה בפנים בחצר או בחוץ אלא שאם יעשנו בחוץ צריך לכסותה בנסרים כדי שתהא מקום פטור ויפלו המים מידו למקום פטור וכיון שיעשה גומא יכול לשפוך בה כל מה שירצה ואם אינה מחזקת סאתים לא ישפוך בה כלל ואם יש בחצר ארבע על ארבע אפי' הוא אריך וקטין או בימות הגשמים בחצר כל שהוא מותר לשפוך בה כל מה שירצה וחצר ואכסדרה (פי' בית שיש לו ג' דפנות ודופן ד' שמעמידין בו דלת אינה מגופפת כל עיקר אלא ברחבו של בית כלו ופעמים שעושים לה אמה אחת פצים מכאן ואמה אחת פצים מכאן כך פי' הערוך ופצים הוא מעט כותל ישר ושוה) שאין באחד מהם לבד ד' אמות מצטרפין לד' אמות להתיר לשפוך בהם: הגה והוא הדין ב' דיוטאות שלפני ב' עליות ועליהם מעזיבה שראוים המים לבלוע בהם אם הם סמוכות זו לזו מצטרפות (ב"י בשם הר"ר יונתן): במה דברים אמורים בחצר הסמוכה לר"ה אבל אם היא סמוכה לכרמלית אפילו היא קטנה הרבה אינה צריכה גומא אפילו בימות החמה (וע"ל סי' שע"ז):
ביאור: חצר שפחות מד' אמות על ד' אמות הסמוכה לרשות הרבים — אין שופכין לתוכה מים בשבת בימות החמה. שכן, מאחר שאין בה ד' אמות, ב' סאתים המים שאדם רגיל להשתמש בהם ביום אינם נבלעים בה — הרי זה כאילו שופכן לרשות הרבים. לכך צריך לחפור גומא שחללה מחזיק ב' סאתים. הגה (הרמ"א): וכל גומא חצי אמה על חצי אמה בגובה שלושה חמישיות של אמה מחזיקה ב' סאתים (רמב"ם). [אפשר לחפור] בתוך החצר או בחוץ; אך בחוץ צריך לכסות בנסרים, שתהיה מקום פטור והמים נופלים מידיו למקום פטור. ולאחר שחפר גומא — מותר לשפוך לתוכה ככל שירצה; ואם אינה מחזקת ב' סאתים, אינו שופך כלל. ואם יש בחצר ד' על ד' — אפילו ארוכה וקצרה — או בימות הגשמים בחצר כל שהיא, מותר לשפוך בה ככל שירצה. וחצר ואכסדרה שאין באחת מהן ד' אמות, מצטרפות לד' אמות להתיר לשפוך בהן. הגה (הרמ"א): והוא הדין ב' דיוטאות שלפני ב' עליות, ועליהן מעזיבה שראויים המים להיבלע בה: אם סמוכות זו לזו, מצטרפות. כל זה בחצר הסמוכה לרה"ר; אך אם סמוכה לכרמלית, אפילו קטנה מאוד — אינה צריכה גומא, אפילו בימות החמה.

סעיף ב

ביב שמכוסה ד' אמות במשך ברשות הרבים ויש בו ארבע על ארבע מותר לשפוך אפי' על פי הביב אפי' בימות החמה אע"פ שהמים יוצאים מיד מידו לחוץ ובלבד שלא יהא סילון של עץ שאין המים ראוים לבלוע אבל אם עשוי כעין רצפה של אבנים מבליעים ושרי ולהרמב"ם אפי' היה אורך הביב או הצנור מאה אמה לא ישפוך על פיו בימות החמה אלא שופך חוץ לביב והם יורדים לביב:
ביאור: ביב המכוסה ד' אמות לאורך ברשות הרבים, ויש בו ד' על ד' [אמות] — מותר לשפוך אפילו על פי הביב, אפילו בימות החמה, אף שהמים יוצאים מיד מידו לחוץ; ובלבד שלא יהיה סילון של עץ, שאין המים נבלעים בו. אבל אם עשוי כעין רצפת אבנים, [האבנים] בולעות ומותר. ולרמב"ם, אפילו אורך הביב או הצינור מאה אמה — אינו שופך על פיו בימות החמה, אלא שופך מחוץ לביב והם יורדים לביב.

סעיף ג

במה דברים אמורים כשהמים יוצאים לרשות הרבים אבל אם היו יוצאים לכרמלית מותר לשפוך על פי הביב אפילו בימות החמה: הגה וי"א דאין חילוק בין כרמלית לרשות הרבים (ב"י בשם תוספות והרא"ש בפ' כיצד משתתפין) ודוקא כרמלית שהיא תוך העיר דמחלף ברה"ר עצמה אפילו בזמן הזה דלית לן רה"ר אבל כרמלית שהוא מחוץ לעיר או חצר שאינה מעורבת שרי (מרדכי פרק הזורק וסמ"ג וד"ע) (תשו' מהר"מ סימן צ') ועיר המוקפת חומה ולא עירבו בה כחצר שאינה מעורבת דמי (מרדכי ס"פ הדר ותה"ד סימן ע"ג וע"ד) ואם הצנור למעלה מעשרה שעוברים המים דרך מקום פטור לכרמלית יש להקל (מהרי"ל) וכן עיקר:
ביאור: כל זאת [סעיף הקודם] חל כשהמים נשפכים לרשות הרבים; אך אם נשפכים לכרמלית, מותר לשפוך על פי הביב אפילו בימות החמה. הגה (הרמ"א): ויש אומרים שאין חילוק בין כרמלית לרה"ר (ב"י בשם תוספות ורא"ש). ודווקא בכרמלית בתוך העיר, שמתחלפת ברה"ר עצמה — אפילו בזמן הזה שאין לנו רה"ר [גמורה]. אבל כרמלית מחוץ לעיר, או חצר שאינה מעורבת — מותר (מרדכי, סמ"ג, תשובת מהר"ם סימן צ'). עיר המוקפת חומה ולא עירבו בה — כחצר שאינה מעורבת. ואם הצינור למעלה מי' טפחים, שהמים עוברים דרך מקום פטור לכרמלית — יש להקל (מהרי"ל); וכן עיקר.
טקסט מלא: ג' סעיפים אלה מהווים את כל הקודיפיקציה של המחבר לנושא זה.

2. ההקשר הכללי

במה עוסק סימן זה?

סימן שנ"ז דן במעשה יומיומי: שפיכת מים מן הבית לתוך החצר בשבת. החצר, המוקפת מחיצות, היא רשות היחיד; שפיכת מים מן הבית — העברה מרה"י לרה"י, מותרת. הבעיה נוצרת כשהחצר קטנה מדי לבלוע את המים: המים זולגים לרה"ר הסמוכה, והמעשה כמוהו כשפיכה לרה"ר.

השאלה היסודית: חכמים שיערו שאדם משתמש בכל יום בב' סאתים, וששטח של ד' אמות על ד' אמות בולע אותם. חצר קטנה יותר אינה בולעת — המים זולגים החוצה. כיצד אפוא להמשיך לשפוך שופכין בשבת בלא לעבור?

מקום הסימן בהלכות שבת

סימן שנ"ז שייך לסדרת ההוצאה בשבת (שמ"ה-שס"ה). הוא ממשיך ישירות את סימן שנ"ה (שפיכת מים מגזוזטרא).

3. מושגי המפתח ההלכתיים

המושגים העיקריים של סימן שנ"ז:

4. פירוט הסעיפים

סעיףתוכן
אחצר פחות מד'×ד' אמות סמוכה לרה"ר: אסור לשפוך שופכין בקיץ, כי ב' הסאתים אינם נבלעים וזולגים לרחוב. פתרון: לחפור גומא (גוּמָא) בנפח ב' סאתים — בחצר, או בחוץ אך מכוסה בנסרים (מקום פטור). בלי גומא בנפח זה: אינו שופך כלל. מותר לעומת זה: חצר ד'×ד' (אפילו ארוכה), עונת הגשמים, שטחים המצטרפים (חצר+אכסדרה, שתי דיוטאות), או חצר הסמוכה לכרמלית.
בביב (בִּיב) מכוסה ד' אמות ברה"ר ורחב ד'×ד' אמות: מותר לשפוך אפילו על פיו, אפילו בקיץ, שהד'×ד' המכוסים בולעים את ב' הסאתים כחצר. תנאי: לא סילון של עץ (אינו בולע) — רצפת אבנים מתאימה. רמב"ם מחמיר: שופכין חוץ לביב.
גכל החומרה הקודמת רק אם המים מגיעים לרה"ר; אם לכרמלית — מותר אפילו על פי הביב, אפילו בקיץ. רמ"א: יש שאינם מחלקים בין כרמלית לרה"ר — אך רק לכרמלית בעיר (מתחלפת ברחוב); חוץ לעיר, או חצר שאינה מעורבת — מותר. צינור מעל י' טפחים (מים עוברים במקום פטור): להקל.
לב הסימן: שפיכת שופכין בחצר היא רק העברה מרה"י לרה"י. כל הבעיה נולדת מזליגה צפויה לרה"ר. חכמים אסרו (מדרבנן, מחשש שיגיע לשפוך ברחוב) רק במקום שהזליגה צפויה וגם רצויה לבעל הבית — בקיץ, בחצר קטנה מדי. הגומא, גודל ד'×ד' והביב המכוסה — כולם דרכי "הפיכת הספיגה לאפשרית".

5. משנה ברורה — קטעים ראשונים

המשנה ברורה כולל 29 קטעים בסימן זה.

משנה ברורה (א) — (א) חצר וכו' - כלל הדברים הנאמרים בסימן זה הוא כך לפי ששיערו חז"ל שכל אדם הוא צריך להשתמש בכל יום סאתים מים לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו ושאר ענינים הצריכים לו וכבר נודע דבשבת אסור לשפוך מרה"י לרשות הרבים או לכרמלית ודרך כל אדם לשפוך שופכין שלו לחצירו הסמוך לביתו שהוא רשותו והוא ג"כ רה"י ומוציא מרה"י לרה"י ושיערו חז"ל דסאתים מים נבלעים בקרקע של ד"א על ד"א ואינם מטנפים הקרקע של החצר וכיון שכן אין מקפ…
משנה ברורה (ב) — (ב) שהיא סמוכה לר"ה - לאפוקי כשהיא סמוכה לכרמלית וכדלקמיה בסוף הסעיף:
משנה ברורה (ג) — (ג) בימות החמה - שאדם מקפיד על לכלוך חצרו ומסתמא ניחא ליה שיצא לחוץ:

לטקסט מלא, ספריא: משנה ברורה שנ"ז.

6. שיטת הרמ"א

הרמ"א מוסיף שלוש הגהות (הגה): שתי הראשונות דקויות טכניות, השלישית גוון אשכנזי אמיתי:

שלוש הגהות הרמ"א:

7. מקרים מעשיים

מצבניתוח מהיר
חצר קטנה (פחות מד'×ד' אמות) פתוחה לרחוב, בקיץהשופכין יזלגו לרחוב: אסור בלי חפירת גומא של ב' סאתים.
אותה חצר, בעונת הגשמיםבעל הבית אינו מעוניין שהמים יצאו: מותר לשפוך, ללא קשר לגודל.
חצר קטנה המצטרפת לאכסדרה מקורה או דיוטה שכנהשטחים מצטרפים: אם המכלול מגיע לד'×ד', מותר חופשי.
הוצאה דרך ביב/צינור מכוסהמותר לשפוך על הפה אם הביב מכוסה ד' אמות ורחב ד'×ד' מאבנים (בולעות) — לא צינור עץ.
חצר פתוחה לכרמלית (ולא לרחוב)אין צורך בגומא, אפילו בקיץ: מותר לשפוך חופשי.
למקרים מעשיים מדויקים: מדידת החצר, זיהוי מה גובל בה (רה"ר או כרמלית), הבחנה בין קיץ וגשמים. להלכה למעשה, רבך.

8. סיכום מעשי

תורת סימן שנ"ז בג' סעיפים:
  1. הכלל הבסיסי: שפיכת שופכין בחצר מותרת — אלא אם כן החצר קטנה מדי (פחות מד'×ד' אמות), סמוכה לרה"ר, ובקיץ: ב' הסאתים יזלגו לרחוב.
  2. הפתרון: חפירת גומא בנפח ב' סאתים. בחוץ — מכוסה בנסרים. בלי גומא בנפח זה — אינו שופך.
  3. הפטורים: חצר ד'×ד' אמות (אפילו ארוכה), עונת הגשמים, שטחים מצטרפים, או חצר הגובלת בכרמלית.
  4. הביב: מכוסה ד' אמות ורחב ד'×ד' מאבנים — שווה לחצר; שופכים אפילו על פיו. צינור עץ לא מתאים.
  5. להלכה למעשה, רבך.

9. שאלות הבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מהו הנושא הכללי של סימן שנ"ז?
  2. כמה סעיפים יש בסימן זה?
  3. מהו ההבדל בין המחבר לרמ"א?
  4. אילו מושגים הלכתיים מבניים מופיעים?
  5. מהו הכלל המעשי לחיי היומיום?
  6. באילו מקרי גבול יש להתייעץ עם רב?

להמשך

להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן שנ״ח ←
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן שנ"ז · רמה 1 — התחלה