למה רמה 4 ייחודית לאדמו״ר הזקן? שולחן ערוך אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שנכתב על ידי אדמו״ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + ממד פנימי בחיבור אחד, ומכריע בקפדנות תלמודית מיוחדת.
עבור חב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מקבץ, לסימן שס״א, את הטקסט השלם של הרב, ייחודו, ודברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן שס״א
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב)
סימן שס״א — דִּין גַּג הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים — וּבוֹ ו סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה״ת, כפי שמופיע בספריא. ו' סעיפים + 0 הערות בקונטרס אחרון.
סעיף א דִּין גַּג הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּבוֹ ו' סְעִיפִים: גַּג הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵינוֹ…
דִּין גַּג הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּבוֹ ו' סְעִיפִים:
גַּג הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵינוֹ גָבוֹהַּ י' טְפָחִים בְּצִדּוֹ שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבִשְׁאָר צְדָדִין שֶׁבֶּחָצֵר הוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה — רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה הִיא מִן הַתּוֹרָה.
וְאַף עַל פִּי כֵן, הוֹאִיל וְהוּא בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְרַבִּים מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ, שֶׁמַּנִּיחִים בּוֹ כּוֹבָעִים וְכֵלִים קְטַנִּים — הֲרֵי זֶה כִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאָסוּר לְבַעַל הַגַּג לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ מֵחָצֵר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ סֻלָּם קָבוּעַ מֵחֲצֵרוֹ, שֶׁאָז גִּלָּה דַעְתּוֹ שֶׁסִּלֵּק לְגַג זֶה מִכֹּחַ רְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא נוֹחַ לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עָלָיו. אֲבָל סֻלָּם עֲרַאי — אֵין כַּאן סִלּוּק, שֶׁכֵּיוָן שֶׁסּוֹפוֹ לִטּוֹל הַסֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ הוּא:
סעיף ב וְאֵיזֶהוּ סֻלָּם קָבוּעַ? כֹּל שֶׁקְּבָע[וֹ] שָׁם בֵּין לְשַׁבָּת בֵּין לְחֹל…
וְאֵיזֶהוּ סֻלָּם קָבוּעַ? כֹּל שֶׁקְּבָע[וֹ] שָׁם בֵּין לְשַׁבָּת בֵּין לְחֹל. אֲבָל אִם קְבָעוֹ לְשַׁבָּת וְלֹא לְחֹל אוֹ לְהֵפֶךְ, אֵין זֶה קָבוּעַ:
סעיף ג אֲבָל אִם מִצִּדּוֹ שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים הוּא גָבוֹהַּ, אֲפִלּוּ סֻלָּם אֵין צָרִיךְ…
אֲבָל אִם מִצִּדּוֹ שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים הוּא גָבוֹהַּ, אֲפִלּוּ סֻלָּם אֵין צָרִיךְ.
אֲבָל אִם אֵינוֹ גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה בֵּין מִצַּד רְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין מִצַּד הֶחָצֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהַבַּיִת שֶׁבְּתוֹכוֹ יֵשׁ בּוֹ י' טְפָחִים — אֵינוֹ נִקְרֵאת עַל הַגַּג רְשׁוּת הַיָּחִיד, אֶלָּא כַּרְמְלִית הוּא, וְאֵין סֻלָּם מוֹעִיל לוֹ כְּלָל:
סעיף ד חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה בְּמִלּוּאָהּ אוֹ בְּיָתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים…
חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה בְּמִלּוּאָהּ אוֹ בְּיָתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים — מְקוֹם מְחִצָּה נִדּוֹן כְּצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהֵן כַּרְמְלִית, וּמֻתָּר לְטַלְטֵל מִתּוֹךְ הֶחָצֵר לִמְקוֹם הַמְּחִצָּה, אֲבָל לֹא לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וְלֹא לְחוּץ לְד' אַמּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁתּוֹךְ הֶחָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים נַעֲשָׂה גַם כֵּן כַּרְמְלִית, שֶׁהֲרֵי הוּא כְּקֶרֶן זָוִית הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ״ה.
וְאִם נִפְרְצָה לְכַרְמְלִית, הֲרֵי הוּא כַּרְמְלִית מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים (וְאַף עַל פִּי כֵן, אַף שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד מִן הַתּוֹרָה, מֻתָּר לְטַלְטֵל מִמֶּנּוּ לְכַרְמְלִית גְּמוּרָה מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ״ו).
אֲבָל אִם הַפִּרְצָה הִיא פָּחוֹת מֵעֶשֶׂר וְאֵינָהּ בְּמִלּוּאָהּ — אֵינָהּ אוֹסֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּפֶתַח:
סעיף ה אִם נִפְרְצָה בְּקֶרֶן זָוִית מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁהַפִּרְצָה תּוֹפֶסֶת מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ…
אִם נִפְרְצָה בְּקֶרֶן זָוִית מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁהַפִּרְצָה תּוֹפֶסֶת מִשְׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ אֵצֶל הַזָּוִיּוֹת, אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מֵעֶשֶׂר אָסוּר, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת פֶּתַח בְּקֶרֶן זָוִית.
וְכֵן בֵּית שֶׁנִּפְרַץ בְּקֶרֶן זָוִית מַמָּשׁ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית, אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מֵעֶשֶׂר אָסוּר אִם גַּם הַקֵּרוּי נִפְרַץ מֵעַל הַזָּוִית, עַד שֶׁהַנִּשְׁאָר הוּא בַּאֲלַכְסוֹן מִכֹּתֶל זֶה לְכֹתֶל שֶׁאֶצְלוֹ, שֶׁאָז אֵין אוֹמְרִים בּוֹ "פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם", לְפִי שֶׁהַטַּעַם שֶׁאוֹמְרִים "פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם" הוּא מִשּׁוּם שֶׁדּוֹמֶה לְפֶתַח, וּבְקֶרֶן זָוִית אֵין דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת שָׁם פֶּתַח כְּלָל.
אֲבָל פֶּתַח שֶׁאֵינָהּ בְּקֶרֶן זָוִית אוֹמְרִים בָּהּ "פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם", אֲפִלּוּ הִיא יְתֵרָה מֵעֶשֶׂר רַק שֶׁאֵינָהּ בְּמִלּוּאָהּ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ הִיא בְּמִלּוּאָהּ, אֲפִלּוּ נִפְרְצוּ ב' מְחִצּוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ בְּמִלּוּאָם וְנִשְׁאַר קֵרוּי עֲלֵיהֶם — אוֹמְרִים בּוֹ "פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם" אִם נִשְׁאָר שָׁם ב' מְחִצּוֹת דְּבוּקוֹת זוֹ בְּזוֹ. אֲבָל אִם נִפְרְצוּ ב' מְחִצּוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ בְּמִלּוּאָהּ אוֹ בְּיוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה, וְנִשְׁאָר ב' מְחִצּוֹת שְׁלֵמוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ — כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם פִּלּוּשׁ וְקַפַּנְדַּרְיָא מִפִּרְצָה זוֹ לְפִרְצָה שֶׁכְּנֶגְדָּהּ, אֵין אוֹמְרִים בָּהֶן "פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם". וְכֵן עִקָּר. וְאַף עַל פִּי כֵן טוֹב לָחוּשׁ לִסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ״ו:
סעיף ו יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם אֲפִלּוּ לְפִרְצָה שֶׁמֵּרוּחַ אֶחָד…
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם אֲפִלּוּ לְפִרְצָה שֶׁמֵּרוּחַ אֶחָד, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בְּרֹחַב הַקֵּרוּי ד' טְפָחִים.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ גַּם כֵּן שֶׁלֹּא יְהֵא פִּי הַתִּקְרָה מְשֻׁפָּע כְּגַגִּין שֶׁלָּנוּ, שֶׁאָז אֵין בָּהֶם פֶּה, וְלֹא אָמְרִינָן אֶלָּא "פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם":
קונטרס אחרון — 0 הערות (לחץ לפתיחה)
הקונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו״ר הזקן — מעבדתו ההלכתית בתחתית העמוד.
חידושים מיוחדים של הרב
החידושים המיוחדים של הרב על סימן זה
ייחודיות המבדילה את אדמו״ר הזקן בסימן שס״א. כל חידוש בנוי לפי המבנה: שיטה קלאסית ← חידוש הרב ← השלכה מעשית.
חידוש א — י' טפחים כסף מבדיל (שס״א:א-ג)
הגובה יוצר את הרשות
שיטה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מנסח: י' טפחים הוא הסף האוניברסלי — מעל = רשות יחיד, מתחת = המשך עם רשות הרבים.
השלכה מעשית: לגגות, למדוד את הגובה.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי על נושאי סימן שס״א
אנו מייחסים לרבי אך ורק מקורות ראשוניים הניתנים לאימות (מכתב, שיחה או פסק מזוהה, עם קישור). בשלב זה לא ניתן היה לאמת מול Sefaria או Chabad.org דבר מקור של הרבי המתייחס ישירות לסימן זה — מוטב שלא להציג דבר מאשר הפניה לא מאומתת.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה החב״דית המעשית
נקודות הלכתיות הנובעות ישירות מהשולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן שס״א, ברוח חב״ד.
לחסיד חב״ד — סימן שס״א
- ① גג ≥י' טפחים מעל רשות הרבים = רשות יחיד. מקור: שולחן ערוך הרב שס״א:א-ג.
- ② גג נמוך / רציף = המשך עם רשות הרבים. מקור: שולחן ערוך הרב שס״א:ד-ו.
⚠ סעיף זה מציג את ההנהגה ההלכתית החב"דית. לכל שאלה ממשית: לשאול את הרב.