Shulchan Aruch · Orach Chayim

The Biur Halachah sets out the views on the end of the seif, ואם משלו א״צ להודיעם כלל:

• « הנה המחבר העתיק לשון הטור וכן הוא ג״כ דעת רש״י ורבינו יהונתן כמו שכתב בב״י » (ביאור הלכה שס״ח);
• « אבל דעת הר״ח אינו כן כמו שכתב בהדיא וכן הוא ג״כ דעת הרמב״ם דבבית הפתוח לשתי חצרות צריך להודיעו ככל גווני » (ביאור הלכה שס״ח) — according to the one the Biur Halachah calls הר״ח, and to the Rambam, in this case (another kind, the first being used up), one whose house opens onto two courtyards must be informed, whether one uses one's own or what is theirs.
• « וכ״מ בעבוה״ק להרשב״א דכל סוגית הש״ס בזה איירי במערב משלו ואפ״ה אמרינן בסוגיא דבשני מינין היכי דכלה צריך להודיעם » (ביאור הלכה שס״ח) — this is also implied, in his view, by the Avodas HaKodesh of the Rashba: the whole sugya speaks of one who makes the eruv from his own, and it says even so that with two kinds, when the first is used up, one must inform.

And he concludes: « ומ״מ לדינא אין לזוז מדברי השו״ע מאחר שהרבה פוסקים מקילין בעיקר דין זה אפילו במערב משלהם לדידן דפסקינן דבית הפתוח לשתי חצרות ועירב עם שתיהן מותר בזה ובזה עיין ברשב״א וריטב״א א״כ עכ״פ במערב משלו אין להחמיר » (ביאור הלכה שס״ח) — in law one does not depart from the words of the Shulchan Aruch, since many poskim are lenient on the very principle of this rule, even when the eruv is made from what is theirs, for us who hold that a house opening onto two courtyards, having made the eruv with both, is permitted in both (he refers to the Rashba and the Ritva); hence, at least when one makes it from one's own, one should not be stringent.

The Beis Yosef reports two readings of the second half of the Mishnah, the clause on added residents (“he adds, transfers ownership, and must inform”).

• Rashi — the Mishnah says two things: « ותרתי קתני מוסיף ומזכה אם משלו מערב וצריך להודיע אם משלהם מערב » (בית יוסף או״ח שס״ח) — “he adds and transfers ownership” when he makes the eruv from his own, “and he must inform” when he makes it from what is theirs.
• The Rambam — « אבל מדברי הרמב״ם בפ״ה מה״ע משמע שאינו מפרש כפירש״י אלא דחדא קתני מוסיף ומזכה משלו וצריך להודיע אע״פ שהעירוב שלו משום דדילמא לא ניחא להו בהאי פתחא » (בית יוסף או״ח שס״ח) — he reads a single statement: he adds and transfers ownership from his own, and must inform even though the eruv is his, since perhaps they do not want that doorway.

מחלוקת — one who tops up the eruv for the added residents from his own: must he inform?

• Rashi, and Rabbeinu Yehonasan (cited by the Beis Yosef) when one adds from one's own to the loaves of the eruv in a single vessel — no: Rashi, on the Mishnah, « ותרתי קתני מוסיף ומזכה אם משלו מערב וצריך להודיע אם משלהן מערב » (רש״י עירובין פ׳ ע״ב); Rabbeinu Yehonasan, « ובנתוספו דיורין אם משלו מוסיף על ככרות העירוב ומשים בכלי אחד א״צ להודיע לדיורין הנוספים אם משלהם צריך להודיע אם יתרצו בעירוב » (בית יוסף או״ח שס״ח).
• The Magen Avraham — yes: « אפי׳ רוצה לערב משלו דשמא לא ניחא להם ואם הם במבוי א׳ ורוצ׳ לערב משלהם צריך להודיעם דהו״ל כתחלת עירוב וכ״מ בטור ודברי הרר״י צ״ע שכתב דאם מערב משלו א״צ להודיע וכ״מ ברי״ו ע״ש וצ״ע למה » (מגן אברהם שס״ח ס״ק א) — even if he wants to make the eruv from his own, he must inform them, since perhaps they do not want it; and if they are in a single alley and he wants to make it from what is theirs, he must inform them, since it is like the beginning of the eruv, and so it appears in the Tur. He then questions the one he calls הרר״י, who exempts from informing when one makes it from one’s own, adds that this is also implied by the one he calls רי״ו, and leaves the question open. On Sefaria this ס״ק is anchored at seif ב. The first ruling is also the form of the Rambam, who speaks of transferring ownership and nevertheless writes: « נִתְוַסְּפוּ שְׁכֵנִים בֶּחָצֵר זוֹ מְזַכֶּה לָהֶם וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעָם » (הלכות עירובין פ״ה ה״ו).

The Mishnah Berurah follows the Magen Avraham — « וצריך לעשות עירוב דוקא בידיעתם אבל שלא בידיעתם לא ואפילו אם מערב עתה משלו » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט) — and cites the other view: « ויש מקילין שיכול לערב משלו בכל גווני » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט).

Six eggs or eight — the seif writes כששה ביצים and then וי״א שהם כשמונה ביצים.

• The Rambam, for the measure of the shituf: « שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת שֶׁהֵן כִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה גְּרוֹגָרוֹת שֶׁהֵן כְּשֵׁשׁ בֵּיצִים בֵּינוֹנִיּוֹת » (הלכות עירובין פ״א ה״ט).
• The Tur, according to the Beis Yosef: « ולדעת רבינו בסי׳ ת״ט הם כח׳ ביצים » (בית יוסף או״ח שס״ח).
• The Mishnah Berurah: six eggs « היינו בקליפתן » (משנה ברורה שס״ח ס״ק י״א); and on the eight: « ולכתחלה נכון לנהוג כן ובדיעבד די כששה ביצים » (משנה ברורה שס״ח ס״ק י״ב).
• The Magen Avraham draws a consequence from the measure of six: « ולפי זה צ״ל דגרוגרת קטן מכזית » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ב).

The Shulchan Aruch HaRav gives both measures, the second under the name “some say”: « שֶׁהֵם כְּשִׁשָּׁה בֵּיצִים בֵּינוֹנִית פַּת » (שו״ע הרב שס״ח:ג) and « וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁב׳ סְעֻדּוֹת הֵן כִּשְׁמוֹנֶה בֵּיצִים » (שו״ע הרב שס״ח:ג). The site does not convert these measures into modern units.

Does the measure apply to an eruv of courtyards? — the Beis Yosef:

• for the Tur: « ודעת רבינו כדעת הראב״ד בפ״א מה״ע שאף לעירובי חצירות בעינן שיעור כמו בשיתוף » (בית יוסף או״ח שס״ח);
• for the Rambam: « אבל מדברי הרמב״ם שם משמע שדי לכל אחד בככר כאיסר ואפילו אין בו כגרוגרת » (בית יוסף או״ח שס״ח). The Rambam indeed writes, for an eruv of courtyards: « הָיְתָה שְׁלֵמָה וְהִיא כְּאִיסָר מְעָרְבִין בָּהּ » (הלכות עירובין פ״א ה״ח).

Rashi, on the Mishnah כִּכָּר כְּאִיסָּר וְהוּא שָׁלֵם, requires the measure: « ובלבד שיהיו שם ככרות הרבה כגרוגרת לכל אחד ואחד » (רש״י עירובין פ׳ ע״ב). Like the Tur (and the Raavad, according to the Beis Yosef), seif ג of the Mechaber requires a measure for the eruv of courtyards. For the eggs, it writes six without attribution, the measure the Beis Yosef gives in the name of the Rambam, and gives eight, the one he gives in the name of the Tur, under וי״א: « וכתב הרמב״ם בפ״א מה״ע די״ח גרוגרות הם כששה ביצים בינונים ולדעת רבינו בסי׳ ת״ט הם כח׳ ביצים » (בית יוסף או״ח שס״ח).

An eruv loaf that broke — the Magen Avraham cites two views.

• The Maharil — valid: « ואם נשבר העירוב אפילו קודם שנכנס שבת ראשונה שרי כיון דבשעת הנחה הי׳ שלם » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג).
• A responsum the Magen Avraham designates as רמ״מ — it is good to make another: « ובתשו׳ רמ״מ כ׳ דאם נשבר אפילו אחר שבת ראשונה טוב לעשות אחר » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג), and the text he quotes, up to עכ״ל, proposes two reasons for this view: « וטעמו דהא דתנן נשתייר כל שהוא כשר היינו שלם » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג) — the כל שהוא of the Mishnah would mean a whole loaf —, or else « א״נ דכל שנשבר קודם השבת ויש שהות לעשות אחר מקרי תחילת עירוב » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג) — a loaf broken before Shabbos, when there is still time to make another, is called a start of the eruv. The Magen Avraham first replies that R. Yosef Karo ruled explicitly: « והנה הרב״י פסק בהדיא דכשר אף לשאר שבתו׳ » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג), then finds the first reason forced: « גם מ״ש דכל שהוא היינו שלם הוא דוחק בעיני » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג).

The Magen Avraham decides: « לכן נ״ל כמהרי״ל דכיון שבשעת הנחה היה שלם תו לא גזרינן שמא יחזור הדבר לקלקולו » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג). He at once adds a reservation about a remnant that no longer has the measure: « ומ״מ נ״ל דאם לא נשאר בו כשיעור פסול » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג); it comes right after his ruling on the broken loaf, and he suggests seeing in it the reason of רמ״מ, who is stricter, for whom even a piece that has the measure does not allow leniency: « ואפשר דזהו טעמו של רמ״מ בסימן נ״ח דמסיק דכל רבותיו נהגו לעשו׳ אחר דס״ל דגם בפרוסה אין להקל אפי׳ יש בו כשיעו׳ » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג). This page does not decide the exact scope of this reservation; it is cited in full and explained in section 7. The Mishnah Berurah: « היינו כשהיתה פרוסה בשעה שהניחה לשם עירוב משא״כ הכא שנפרסה אח״כ לית לן בה ומ״מ יש מחמירין בשנפרסה קודם בין השמשות כיון שיש שהות עדיין להניח ככר אחר שלם » (משנה ברורה שס״ח ס״ק י״ז).

The Taz — the opposite view: « ולעד״נ דיותר טוב לערב כל ע״ש דרוב פעמים שהמצה של העירוב מתקלקלת ומתעפשת מאורך הזמן ואינו ראוי לאכילה כלל והוה כלה לגמרי » (ט״ז או״ח שס״ח ס״ק ד). He also notes a custom that he forbids: « ועוד יש מנהג בקצת קהלות שבע״ש הגדול הולך השמש מבית לבית ונותן לכל א׳ קצת ממצת העירוב וזהו איסור דהרי באותה שבת אין שם עירוב כלל » (ט״ז או״ח שס״ח ס״ק ד). And he gives the conduct for the individual: « והרוצה לעשות עצהי״ט יערב משלו בכל ע״ש ויזכ׳ ע״י אחר ובזה לא חיישי׳ לקלקול העירוב של בה״כ ולא יברך כיון שיש בבה״כ מצת העירוב והברכות אינם מעכבות » (ט״ז או״ח שס״ח ס״ק ד).

The Mishnah Berurah writes it in the name of the Acharonim: « והאחרונים כתבו דיותר טוב לערב כל ע״ש » (משנה ברורה שס״ח ס״ק כ״א).