Daat HaRav — The Shulchan Aruch HaRav on Siman 368

נקודה א — שלא יטול פתם מבתיהם (שו״ע הרב שס״ח:א)

Point א — not taking their bread from their houses without their knowledge (Shulchan Aruch HaRav 368:1)

Not taking their bread from their houses

What the Mechaber writes: « אם בא לערב ממין הראשון אפי כלה א״צ להודיע ואפי׳ מערב עליהם משלהם » (שו״ע או״ח שס״ח:א). In the previous siman he lays down: « אבל בני החצר אין יכולים ליקח פתו מביתו לערב שלא מדעת אחד מבני הבית » (שו״ע או״ח שס״ז:א). His seif א of Siman 368 does not say in so many words whether this rule applies to one who redoes the eruv from what is the residents'.

What the Rav writes: « וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִטּוֹל פִּתָּם מִבָּתֵּיהֶם שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּם, אֶלָּא בְּנֵי הַבַּיִת יִתְּנוּ לוֹ » (שו״ע הרב שס״ח:א).

The difference: the Mechaber's seif א does not set this condition; the Rav's text writes it in the seif itself. The Taz connects to this seif the rule the Mechaber lays down in שס״ז:א, and the Biur Halachah writes that many Acharonim contested him (below): this page does not decide whether it is a difference from the Mechaber or a reading of his text, nor whether the Rav takes a position here.

Among the Mechaber’s commentators: the Taz, on the words of seif א: « כ״כ סוף סימן שס״ז דלקיחת הפת אין להם ליקח מבית בע״ה אלא בידיעת א׳ מבני הבית » (ט״ז או״ח שס״ח ס״ק ב). The Biur Halachah, on the same words: « עיין בט״ז ולא העתקתיו במ״ב משום שהשיגו עליו הרבה אחרונים וגם הפמ״ג היסב דבריו לכונה אחרת » (ביאור הלכה שס״ח); he does not say here what the objection is.

Practical consequence: according to the Rav's text, one who completes the eruv from the same kind, from what is the residents', does not take their bread from their houses without their knowledge: the members of the household give it to him (368:1); see section 4, point ①.

נקודה ב — ממין אחר: למי מודיעים (שו״ע הרב שס״ח:א)

Point ב — redoing from another kind: whom to inform (Shulchan Aruch HaRav 368:1)

Redoing from another kind: whom to inform

What the Mechaber writes: « ואם בא לערב ממין אחר אם כלה הראשון צריך להודיע להם אם מערב משלהם » (שו״ע או״ח שס״ח:א). He makes no distinction among the residents.

What the Rav writes: « צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעַ לוֹ בִּתְחִלַּת עֵרוּב » (שו״ע הרב שס״ח:א), since « שֶׁגַּם עַכְשָׁו הוּא כִּתְחִלַּת עֵרוּב » (שו״ע הרב שס״ח:א). Earlier in the same seif he gives, as an example of one who is informed at the start of the eruv, « כְּגוֹן שֶׁבֵּיתוֹ פָּתוּחַ לִשְׁתֵּי חֲצֵרוֹת » (שו״ע הרב שס״ח:א).

The difference: the Mechaber writes that one must inform them, without distinguishing among them; the Rav's text refers to whoever must be informed at the start of an eruv. For this case, the Mishnah Berurah reports the Maamar Mordechai and other Acharonim; the Magen Avraham, for added residents, draws another distinction, and the Mishnah Berurah reports, on the general rule of an eruv made without the residents' consent, that the poskim are divided (below) — and this page does not derive from them the answer for this case. It does not decide whether it is a difference from the Mechaber or a reading of his text, nor whom the Rav has in view here beyond the example he gives.

Among the Mechaber’s commentators: the Mishnah Berurah, later than the Rav, reports on these words of the Mechaber: « וכתב במאמר מרדכי דדוקא בבית הפתוח לשתי חצרות דלא ידעינן בהי ניחא ליה אבל בפתוח לחצר אחד זכות הוא לו וא״צ דעתו וכ״כ שארי אחרונים » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ד). The Magen Avraham writes, for added residents (seif ב): « ואם הם במבוי א׳ ורוצ׳ לערב משלהם צריך להודיעם דהו״ל כתחלת עירוב » (מגן אברהם שס״ח ס״ק א). And the Mishnah Berurah reports that the poskim are divided on making the eruv without the residents' knowledge: « יש פוסקים דסברי דדוקא אם מערב משלו ויש פוסקים דסברי דיוכל לערב אפילו משלהם בלא דעתם » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט).

Practical consequence: according to the Rav's text, one who redoes the eruv from another kind, the first being entirely consumed, from what is the residents', informs whoever must be informed at the start of an eruv (368:1); for who they are in a given case, consult your Rav; see section 4, point ②.

נקודה ג — אפילו מזכה להם משלו (שו״ע הרב שס״ח:ב)

Point ג — added residents: informing even when one gives from one's own (Shulchan Aruch HaRav 368:2)

Added residents, even from one's own

What the Mechaber writes: « נתוספו דיורים בחצר אם הבית פתוח לשתי חצרות צריך להודיעם » (שו״ע או״ח שס״ח:ב). He does not say whether one makes the eruv from one's own or from what is theirs.

What the Rav writes: « אֲפִלּוּ אִם מְזַכֶּה לָהֶם מִשֶּׁלּוֹ — צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְכָל מִי מֵהֶם שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעַ לוֹ בִּתְחִלַּת עֵרוּב, דְּהַיְנוּ כָּל מִי שֶׁבֵּיתוֹ פָּתוּחַ לִשְׁתֵּי חֲצֵרוֹת » (שו״ע הרב שס״ח:ב) — even if he transfers to them from his own, he must inform, among them, each of those who must be informed at the start of an eruv, that is, whoever has a house opening onto two courtyards —, since « שֶׁהוֹסָפָה זוֹ הִיא תְּחִלַּת עֵרוּב לָהֶם » (שו״ע הרב שס״ח:ב).

The difference: seif ב of the Mechaber does not say whether the duty to inform also applies when one makes the eruv from one's own; the Rav's text says it. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah, below, write it in commenting on this seif of the Mechaber; Rashi, and Rabbeinu Yehonasan when one adds from one's own to the loaves of the eruv in a single vessel, exempt one from informing (Level 2, section 5), and the Mishnah Berurah reports lenient authorities: this page does not decide whether it is a difference from the Mechaber or a reading of his text.

Among the Mechaber’s commentators: the Magen Avraham writes it before him: « אפי׳ רוצה לערב משלו דשמא לא ניחא להם » (מגן אברהם שס״ח ס״ק א). The Mishnah Berurah, later than the Rav, writes the same, « ואפילו אם מערב עתה משלו » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט), and reports the contrary opinion: « ויש מקילין שיכול לערב משלו בכל גווני » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט).

Practical consequence: according to the Rav's text, one who adds to the eruv for new residents informs those among them whose house opens onto two courtyards, even when he gives from his own (368:2); see section 4, point ③.

נקודה ד — שיורי עירוב ועירוב שנפרס קודם השבת (שו״ע הרב שס״ח:ג)

Point ד — the remnants of the eruv, and a loaf broken before Shabbos (Shulchan Aruch HaRav 368:3)

The remnants of the eruv, and a loaf broken before Shabbos

What the Mechaber writes: « נתמעט מכשיעורו אחר שנכנס שבת ראשונ׳ ונשתייר בו אפי׳ כל שהוא כשר אף לשאר שבתות » (שו״ע או״ח שס״ח:ד). In Siman 366 he laid down: « אין מערבין בפרוסה אפי׳ היא גדולה הרבה אבל בשלימה אפי׳ קטנה מאוד מערבין ובלבד שיהא בהם כל כך שיהא בהם כשיעור » (שו״ע או״ח שס״ו:ו). His seif ד of Siman 368 does not say in so many words whether the remnants may be only a piece, nor what holds for a loaf deposited whole and broken before the first Shabbos began.

What the Rav writes: in the seif where he also gives the measure of the eruv, he adds « וַאֲפִלּוּ אִם הַמְּשֻׁיָּר אֵינוֹ כִּכָּר שָׁלֵם אֶלָּא פְּרוּסָה » (שו״ע הרב שס״ח:ג), for « וְלֹא אָמְרוּ שֶׁאֵין מְעָרְבִין בִּפְרוּסָה אֶלָּא בִּתְחִלַּת הָעֵרוּב » (שו״ע הרב שס״ח:ג). He then specifies that an eruv broken before Shabbos began remains valid if its measure remains until Shabbos begins, but that if it diminished below its measure before Shabbos began, it is invalid even if what remains is a small whole loaf, « שֶׁתְּחִלַּת הָעֵרוּב הוּא תְּחִלַּת כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת » (שו״ע הרב שס״ח:ג).

The difference: the Mechaber’s seif ד already sets the onset of the first Shabbos as the limit. That the remnants are valid even if they are only a piece, seif ד does not say in so many words: the Taz, the Magen Avraham and the Mishnah Berurah read it into its כל שהוא; but the text the Magen Avraham quotes about the responsum he calls רמ״מ proposes, as one of two reasons, to read this כל שהוא as a whole loaf, which the Magen Avraham finds forced (below): whether it is a difference from the Mechaber or a reading of his text, this page does not decide. The Rav's text also writes, what seif ד does not say in so many words, that a loaf broken before Shabbos began remains valid if its measure remains until Shabbos begins. The Maharil, reported by the Magen Avraham, already validates such a broken loaf, without naming the condition of the measure; the Magen Avraham, who follows him, at once sets, for us, a condition of measure (below); the Mishnah Berurah reads in the Mechaber that the ban on a piece concerns only a loaf already broken when it is deposited, and reports a stricter view (below): whether it is a difference from the Mechaber or a reading of his text, this page does not decide. When he writes that an eruv that diminished below its measure before Shabbos began is invalid even if a small whole loaf remains of it, he spells out what already follows from the Mechaber: the measure is required even of a whole loaf (שו״ע או״ח שס״ו:ו), and only a diminution after the first Shabbos began is validated (שו״ע או״ח שס״ח:ד); the Mishnah Berurah writes it: « דאלו נתמעט קודם שקידש עליו היום הו״ל כתחלת עירוב » (משנה ברורה שס״ח ס״ק י״ד).

Among the Mechaber’s commentators: the Taz already writes, for the remnants, « ומ״ש בסי׳ שס״ו שאין מערבין בפרוסה היינו בשבת ראשון » (ט״ז או״ח שס״ח ס״ק ג) — his wording names the first Shabbos, not, like the Mishnah Berurah below, the moment the eruv is deposited; it does not say what holds for a loaf broken before the first Shabbos began, and this page does not place the Taz among the views that follow; and the Magen Avraham reports from the Maharil, for the broken loaf, « ואם נשבר העירוב אפילו קודם שנכנס שבת ראשונה שרי כיון דבשעת הנחה הי׳ שלם » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג). He also reports the responsum he calls רמ״מ, « ובתשו׳ רמ״מ כ׳ דאם נשבר אפילו אחר שבת ראשונה טוב לעשות אחר » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג) — if it broke, even after the first Shabbos, it is good to make another —, and the text he quotes, up to עכ״ל, proposes two reasons for this view: « וטעמו דהא דתנן נשתייר כל שהוא כשר היינו שלם » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג) — the כל שהוא of the Mishnah would mean a whole loaf —, or else « א״נ דכל שנשבר קודם השבת ויש שהות לעשות אחר מקרי תחילת עירוב » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג) — a loaf broken before Shabbos, when there is still time to make another, is called a start of the eruv. The Magen Avraham replies that R. Yosef Karo ruled explicitly, « והנה הרב״י פסק בהדיא דכשר אף לשאר שבתו׳ » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג), finds the first reason forced, « גם מ״ש דכל שהוא היינו שלם הוא דוחק בעיני » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג), and decides: « לכן נ״ל כמהרי״ל » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג), then sets a reservation: « ומ״מ נ״ל דאם לא נשאר בו כשיעור פסול » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג) — for us, a remnant that no longer has the measure is invalid; this page does not decide its exact scope, and what the Mishnah Berurah reports from the Magen Avraham on this point is in section 4, point ⑤; see Level 2, sections 7 and 8. The Mishnah Berurah, later than the Rav, writes it too: « היינו כשהיתה פרוסה בשעה שהניחה לשם עירוב משא״כ הכא שנפרסה אח״כ לית לן בה » (משנה ברורה שס״ח ס״ק י״ז); and for a loaf broken before Shabbos began, it reports a stricter view, which the Rav's text does not report: « ומ״מ יש מחמירין בשנפרסה קודם בין השמשות כיון שיש שהות עדיין להניח ככר אחר שלם » (משנה ברורה שס״ח ס״ק י״ז).

Practical consequence: according to the Rav's text, an eruv that had its measure when the first Shabbos began and diminished afterwards remains valid for the following Shabbosos as long as something of it remains, even a piece; and a loaf broken before Shabbos began remains valid if its measure remains until Shabbos begins (368:3) — for this case, the Mishnah Berurah reports stricter authorities (ס״ק י״ז, above). But if residents were added after the eruv diminished below its measure, one must add for them, for them it is the start of the eruv (Shulchan Aruch HaRav 366:12). The Mishnah Berurah sets a further reservation on the any-remnant rule, reported in section 4, point ⑤.

נקודה ה — לערב בכל ערב שבת (שו״ע הרב שס״ח:ד)

Point ה — making the eruv every Erev Shabbos (Shulchan Aruch HaRav 368:4)

The matzah loaf, or the eruv of every Erev Shabbos

What the Rema writes: after the custom of making the eruv from a matzah loaf, his gloss adds « וזה טוב יותר מלערב כל שבת ושבת שלא ישכחו מלערב » (רמ״א או״ח שס״ח:ה), and « מיהו אם רוצים לערב כל ע״ש ולאכול העירוב כל שבת הרשות בידם » (רמ״א או״ח שס״ח:ה). Making the eruv every Erev Shabbos, and eating it every Shabbos, is permitted there, and the matzah loaf is presented as better.

What the Rav writes: he reports the same custom and the same reason, then writes « זֶהוּ טַעַם הַמִּנְהָג » (שו״ע הרב שס״ח:ד), and « אֲבָל בֶּאֱמֶת יוֹתֵר טוֹב לְעָרֵב כָּל עֶרֶב שַׁבָּת » (שו״ע הרב שס״ח:ד), « כִּי רֹב פְּעָמִים מַצָּה שֶׁל עֵרוּב מִתְקַלְקֶלֶת וּמִתְעַפֶּשֶׁת מֵאֹרֶךְ הַזְּמַן » (שו״ע הרב שס״ח:ד). He adds a way of doing what is better: « יְעָרֵב מִשֶּׁלּוֹ בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת, וִיזַכֵּהוּ לְכָל הַקָּהָל עַל יְדֵי אַחֵר » (שו״ע הרב שס״ח:ד), and « וְלֹא יְבָרֵךְ עַל שֶׁלּוֹ » (שו״ע הרב שס״ח:ד), since there is an eruv in the synagogue and perhaps it is valid.

The difference: for the Rema, the matzah loaf is better, and the eruv of every Erev Shabbos is permitted; for the Rav, what makes the matzah loaf preferable is only the reason for the custom, « זֶהוּ טַעַם הַמִּנְהָג » (שו״ע הרב שס״ח:ד), but in truth the eruv of every Erev Shabbos is better. The way of an individual who transfers his own eruv to the congregation, without a blessing, is not in the Rema's gloss. The Rema places eating the eruv every Shabbos under the permission as well; the Rav's text writes « וְכָל הַמְעָרֵב בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת, יֵשׁ לוֹ לֶאֱכוֹל הָעֵרוּב לְמָחָר » (שו״ע הרב שס״ח:ד), and refers, like the Rema, to Siman 394. The Taz already writes both the preference and this way of doing it: « ולעד״נ דיותר טוב לערב כל ע״ש » (ט״ז או״ח שס״ח ס״ק ד), and « והרוצה לעשות עצהי״ט יערב משלו בכל ע״ש ויזכ׳ ע״י אחר » (ט״ז או״ח שס״ח ס״ק ד). The Mishnah Berurah, later than the Rav, gives in the name of the Acharonim the preference and its reason, « והאחרונים כתבו דיותר טוב לערב כל ע״ש כי רוב פעמים מצה של עירוב מתקלקלת ומתעפשת מאורך הזמן » (משנה ברורה שס״ח ס״ק כ״א), the way of doing it, « והרוצה לעשות עצהיו״ט יערב משלו בכל ע״ש ויזכהו לכל הקהל ע״י אחר » (משנה ברורה שס״ח ס״ק כ״א), and the absence of a blessing, « ולא יברך על שלו כיון שיש עירוב בבהכ״נ ושמא הוא כשר והברכות אין מעכבות » (משנה ברורה שס״ח ס״ק כ״א). This page does not say who these Acharonim are.

Practical consequence: according to the Rav's text, it is better to make the eruv every Erev Shabbos, and one who does so should eat it the next day; and one who wishes to do what is better makes an eruv from what is his every Erev Shabbos, transfers it to the whole congregation through another person, and does not recite a blessing over his own (368:4).