✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — הקדמה
סימן שע״ב · י״ט סעיפים בשולחן ערוך
דיני שותפי הדירות לעירוב — להכיר ולהבין
סימן שע״ב
דיני שותפי הדירות לעירוב
🌱 רמת הקדמה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לסימן שע״ב: טקסט עברי שלם של המחבר והגהות הרמ״א, ביאור עברי, הסברים לימודיים של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים וסיכום.
נושא: הדירות הסמוכות לעניין עירוב — חצרות, גגות, קרפיפות, ומה מחברן או מפסיק ביניהן (בין השאר כתלים, סולמות, חריצים)
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן שע״ב (י״ט סעיפים בשולחן ערוך; כ״ב בשולחן ערוך הרב, הנלמדים ברמה 4)
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
📑 תכנית הלימוד
1. טקסט השולחן ערוך — י״ט סעיפי המחבר, עם הגהות הרמ״א
2. הרקע הכללי: למה סימן זה, מהי השאלה?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של סימן זה
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — ראשי פרקים
6. שיטת הרמ״א — הגהותיו, סעיף אחר סעיף
7. מקרים מעשיים מודרניים
8. סיכום מעשי וכללים לזכור
9. שאלות הבנה
1. טקסט השולחן ערוך
סימן שע״ב מכיל י״ט סעיפים מהמחבר (רבי יוסף קארו). הגהת הרמ״א, הפותחת במילה הגה, באה בסעיפים ג, ה, טז ו־יז; וסוגריים באותיות קטנות, בלא המילה הגה, באים בסעיפים ד, ו, ז, ובסעיף טז — לפני ההגהה. נושא הסימן: הדירות הסמוכות — חצרות, גגות, קרפיפות — ומה מחברן או מפסיק ביניהן לעניין עירוב. בשולחן ערוך של אדמו״ר הזקן נחלק אותו הסימן לכ״ב סעיפים: מספורו הוא מספור רמה 4, ולא מספור הדף הזה.
סעיף א
דיני שותפי הדירות לעירוב. ובו יט סעיפים:
גגין וחצירו' וקרפיפו' כולן רשות א' הם לכלים ששבתו בתוכה שמותר לטלטלם מזה לזה אפי' הם של בעלים הרב' ולא עירבו יחד מותר לטלטל מחצר לחצר אחר' או לגג או לראש כותל שביניהם ומגג לגג אחר הסמוך לו אפי' גבוה ממנו הרבה ומהגג לקרפף שאינו יותר מסאתים או שהוקף לדירה אפי' הוא יותר מסאתים או למבוי שמתוקן בלחי או קורה אפי' לא עירבו בו ואע״פ שעירבו בני חצר לעצמן דשכיחי מאני דבתים בחצר מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר זו לחצר אחר' ולא חיישינן שמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר אחרת או לגג וקרפף:
ביאור: גגות, חצרות וקרפיפות — כולם רשות אחת לכלים ששבתו בתוכם [בכניסת השבת], ומותר לטלטלם מזה לזה, אפילו הם של בעלים רבים ולא עירבו יחד. מותר לטלטל מחצר לחצר אחרת, או לגג, או לראש הכותל שביניהן; ומגג לגג אחר הסמוך לו, אפילו גבוה ממנו הרבה; ומן הגג לקרפף שאינו יותר מבית סאתיים, או שהוקף לדירה אפילו הוא יותר מבית סאתיים; או למבוי המתוקן בלחי או בקורה, אפילו לא עירבו בו. ואף על פי שעירבו בני החצר לעצמם — שמצויים כלי הבתים בחצר — מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר זו לחצר אחרת, ואין חוששים שמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר אחרת, או לגג ולקרפף.
מה אומר הסעיף:
- גגות, חצרות וקרפיפות — רשות אחת לכלים ששבתו בהם: גגין וחצירו׳ וקרפיפו׳ כולן רשות א׳ הם לכלים ששבתו בתוכה, ואף בלא עירוב משותף — אפי׳ הם של בעלים הרב׳ ולא עירבו יחד.
- לאן: מותר לטלטל מחצר לחצר אחר׳ או לגג או לראש כותל שביניהם; וכן לגג הסמוך, לקרפף של בית סאתיים לכל היותר או שהוקף לדירה, ולמבוי המתוקן.
- אף כשעירבה החצר לעצמה: ולא חיישינן שמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר אחרת.
- המשנה ברורה (ס״ק ג) נותן את הטעם: תשמישם של כל המקומות האלה אינו מיוחד ותדיר; ומסיים הסעיף הוא לומד (ס״ק ט״ז) שכלים ששבתו בבית, אף שהוצאו בהיתר לחצר זו, אין מוליכים אותם לחצר אחרת שלא עירבה עמהם.
סעיף ב
קרפף יתר על סאתים שלא הוקף לדירה הוי כרמלית ואסור לטלטל ממנו לקרפף אחר להכניס ולהוציא מזה לזה כי אם שתי אמות בזה ושתי אמות בזה:
ביאור: קרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה — כרמלית הוא, ואסור לטלטל ממנו לקרפף אחר, להכניס ולהוציא מזה לזה, אלא שתי אמות בזה ושתי אמות בזה.
מה אומר הסעיף:
- קרפף גדול שלא הוקף לדירה — כרמלית: קרפף יתר על סאתים שלא הוקף לדירה הוי כרמלית.
- מקרפף לקרפף: ואסור לטלטל ממנו לקרפף אחר, אלא כי אם שתי אמות בזה ושתי אמות בזה.
- המשנה ברורה (ס״ק י״ח) מפרש: קרפף אחר כמותו, יותר מבית סאתיים ושלא הוקף לדירה; אבל קרפף של בית סאתיים לכל היותר, או שהוקף לדירה — רשות היחיד גמורה הוא, ואסור להכניס ולהוציא אליו כלל מקרפף זה.
סעיף ג
שתי חצרות שרוצים לערב יחד להתיר אף כלים ששבתו בבתים אין צריכו' עירוב אחר אלא העירוב שעשו כבר יוליכנו א' מבני החצר בשביל כולם ויתננו בא' מבתי חצר שניה ואם ירצה יוליך שם אפי' פת משלו וכולם מותרים: הגה והוא שעירבו בני חצירו עמו תחלה [תשובת הרא״ש סי״ו] או שאין צריכים לערב כמו שנתבאר סימן ש״ע [ב״י] והוא שעירבו בני חצר השנייה לעצמה ואין בני חצר שניה צריכים פת אחר אלא העירוב שעשו כבר מתירן:
ביאור: שתי חצרות הרוצות לערב יחד, להתיר אף כלים ששבתו בבתים — אינן צריכות עירוב אחר, אלא העירוב שכבר עשו מוליך אותו אחד מבני החצר בשביל כולם, ונותנו באחד מבתי החצר השנייה; ואם ירצה, מוליך לשם אפילו פת משלו, וכולם מותרים. הגהת הרמ״א: והוא שעירבו בני חצרו עמו תחילה (תשובת הרא״ש סי״ו), או שאינם צריכים לערב, כמו שנתבאר בסימן ש״ע · 370 (בית יוסף). [המחבר ממשיך:] והוא שעירבו בני החצר השנייה לעצמם; ואין בני החצר השנייה צריכים פת אחרת, אלא העירוב שכבר עשו מתירם.
מה אומר הסעיף:
- שתי חצרות הרוצות להתאחד אף לכלי הבתים: אין צריכו׳ עירוב אחר אלא העירוב שעשו כבר יוליכנו א׳ מבני החצר בשביל כולם, לאחד מבתי החצר השנייה.
- או אפילו פת משלו: ואם ירצה יוליך שם אפי׳ פת משלו וכולם מותרים; רמ״א: והוא שעירבו בני חצירו עמו תחלה.
- החצר השנייה צריכה שתעשה עירובה: והוא שעירבו בני חצר השנייה לעצמה, ודיה בכך — אלא העירוב שעשו כבר מתירן.
- המשנה ברורה (ס״ק כ״ב) נותן את הטעם: שאם לא כן, בשעה שהוליך את פתו עדיין לא היה מעורב עמהם, והעירוב שעירבו אחר כך אינו חל למפרע. אבל הוא כותב (נראה) שאם אחר שעירבו בני חצירו חזר וסמך בפירוש על אותו פת שהוליך קודם לכן — מועיל, שהרי קניית העירוב היא בין השמשות.
סעיף ד
אין שתי חצרות יכולות לערב יחד אא״כ יהא פתח ביניהם או חלון שיש בו ד' על ד' טפחים ויהי' קצתו בתוך י״ט הנמוכים לארץ ואז אם רצו מערבין יחד ואם רצו מערבין כל א' לעצמו (ועיין לקמן סי' שפ״ו סעיף ב' ישראלים הדרים בב' וג' מקומות כיצד יערבו):
ביאור: אין שתי חצרות יכולות לערב יחד אלא אם כן יש פתח ביניהן, או חלון שיש בו ארבעה טפחים על ארבעה, ויהיה מקצתו בתוך עשרה הטפחים הסמוכים לארץ; ואז, אם רצו מערבות יחד, ואם רצו מערבת כל אחת לעצמה. סוגריים באותיות קטנות (בלא המילה הגה): ועיין לקמן סימן שפ״ו סעיף ב — ישראלים הדרים בשניים ושלושה מקומות, כיצד יערבו.
מה אומר הסעיף:
- אין עירוב משותף בלא פתח: אין שתי חצרות יכולות לערב יחד אא״כ יהא פתח ביניהם או חלון שיש בו ד׳ על ד׳ טפחים.
- והחלון צריך שיהיה נמוך די הצורך: ויהי׳ קצתו בתוך י״ט הנמוכים לארץ.
- ואז — כרצונן: ואז אם רצו מערבין יחד ואם רצו מערבין כל א׳ לעצמו.
סעיף ה
חלון שבין שני בתים אפילו הוא למעלה מעשרה אם רצו מערבין יחד וה״ה לארובה שבין בית לעלייה שאפילו היא למעלה מי' אם רצו מערבין יחד ואפילו אין שם סולם לעלות בו: הגה ומכל מקום בעינן שיהא רחבו ארבעה על ארבעה (ב״י) ואם עשו סריגה לפני החלון בטל ליה מתורת חלון: (המגיד פ״ג):
ביאור: חלון שבין שני בתים, אפילו הוא למעלה מעשרה [טפחים] — אם רצו מערבים יחד; והוא הדין לארובה שבין בית לעלייה, שאפילו היא למעלה מעשרה — אם רצו מערבים יחד, ואפילו אין שם סולם לעלות בו. הגהת הרמ״א: ומכל מקום צריך שיהיה רחבו ארבעה על ארבעה (בית יוסף); ואם עשו סריגה לפני החלון, בטל ממנו דין חלון (המגיד, פרק ג).
מה אומר הסעיף:
- בין שני בתים, אפילו למעלה מעשרה: חלון שבין שני בתים אפילו הוא למעלה מעשרה אם רצו מערבין יחד; וכן הארובה לעלייה, ואפילו אין שם סולם לעלות בו.
- המשנה ברורה (ס״ק ל״ד) נותן את הטעם: הבית, כיון שהוא מקורה, הרי הוא כמלא.
- רמ״א: ומכל מקום בעינן שיהא רחבו ארבעה על ארבעה; ואם עשו סריגה לפני החלון בטל ליה מתורת חלון.
סעיף ו
בית שבין שתי חצרו' והוא פתוח לשניהם ועירב עם שתיהם אבל החצרו' לא עירבו זה עם זה אין לטלטל כלים ששבתו בבתים מחצר לחצר ע״י בית זה שביניהם היה בין שתי חצרו' כותל גבוה י״ט או שהיה קרקעה של א' מהחצרו' גבוה מחבירו ה' טפחים ועשה עליו מחיצה חמשה להשלימו לעשרה אין יכולים לערב יחד ואם היה הכותל גבוה לשניהם עשרה והיו בראשו פירו' בני שתי החצרו' יכולים להורידם לחצרו' וכן להעלו' עליו מפירו' ששבתו בחצירו' ולהורידם ממנו לחצר אחר' בין שהכותל רחב ד' או אינו רחב ד' אבל פירות ששבתו בבית אם הכותל רחב ד' אסור להעלות לו ולא להוריד ממנו ואם אינו רחב ד' מותר (ובלבד שלא יחליפו כדלעיל סי' שמ״ו ס״א) ואם היה הכותל גבוה לאחת מהחצרות עשרה ולשניה אינו גבוה עשרה כגון שקרקעו של א' גבוה משל חבירו מי שאינו גבוה לו עשרה מותר להשתמש בו אף בכלים ששבתו בבי' והשני אסור להשתמש בו אף בכלים ששבתו בחצר והוא שיהא הכותל רחב ד' אבל אם אינו רחב ד' מותר לשתיהן להשתמש בו אף מן הבתים אפילו עירבו כל אחת לעצמה:
ביאור: בית שבין שתי חצרות, והוא פתוח לשתיהן ועירב עם שתיהן, אבל החצרות לא עירבו זו עם זו — אין לטלטל כלים ששבתו בבתים מחצר לחצר דרך הבית הזה שביניהן. היה בין שתי חצרות כותל גבוה עשרה טפחים, או שהייתה קרקע אחת החצרות גבוהה מחברתה חמישה טפחים ועשה עליה מחיצה של חמישה להשלימה לעשרה — אינן יכולות לערב יחד. ואם היה הכותל גבוה עשרה לשתיהן והיו בראשו פירות — בני שתי החצרות יכולים להורידם לחצרות, וכן להעלות עליו מפירות ששבתו בחצרות ולהורידם ממנו לחצר האחרת, בין שהכותל רחב ארבעה ובין שאינו רחב ארבעה. אבל פירות ששבתו בבית — אם הכותל רחב ארבעה, אסור להעלותם אליו ולא להורידם ממנו, ואם אינו רחב ארבעה, מותר. סוגריים באותיות קטנות (בלא המילה הגה): ובלבד שלא יחליפו [— להעלות מן הבתים על הכותל ולחזור ולהורידם לחצר השנייה, לפי המשנה ברורה ס״ק מ״ט —], כמבואר לעיל סימן שמ״ו סעיף א. [המחבר ממשיך:] ואם היה הכותל גבוה עשרה לאחת החצרות ולשנייה אינו גבוה עשרה — כגון שקרקעה של אחת גבוהה משל חברתה — מי שאינו גבוה לו עשרה מותר להשתמש בו אף בכלים ששבתו בבית, והשני אסור להשתמש בו אף בכלים ששבתו בחצר; והוא שיהיה הכותל רחב ארבעה, אבל אם אינו רחב ארבעה מותר לשתיהן להשתמש בו אף מן הבתים, אפילו עירבה כל אחת לעצמה.
מה אומר הסעיף:
- דרך הבית המשותף אין מעבירים מכלי הבתים: אין לטלטל כלים ששבתו בבתים מחצר לחצר ע״י בית זה שביניהם.
- כותל של עשרה מפסיק: היה בין שתי חצרו׳ כותל גבוה י״ט … אין יכולים לערב יחד.
- הפירות שבראש הכותל: בני שתי החצרו׳ יכולים להורידם לחצרו; ואלה ששבתו בבית — אם הכותל רחב ד׳ אסור להעלות לו ולא להוריד ממנו ואם אינו רחב ד׳ מותר, ובסייג שבסוגריים — ובלבד שלא יחליפו.
- כותל הגבוה עשרה לצד אחד בלבד: מי שאינו גבוה לו עשרה מותר להשתמש בו אף בכלים ששבתו בבי; והשני אסור להשתמש בו אף בכלים ששבתו בחצר; והתנאי — והוא שיהא הכותל רחב ד; ואם לאו — אבל אם אינו רחב ד׳ מותר לשתיהן להשתמש בו אף מן הבתים.
- המשנה ברורה (ס״ק נ״ב) נותן את הטעם: אי אפשר ששניהם ישתמשו בו, ונותנים את התשמיש למי שהתשמיש נוח לו ביותר; ומביא שבספר אבן העוזר, בשם הרשב״א, מקל לשני להשתמש בו בכלים ששבתו בחצר.
סעיף ז
נפרץ הכותל עד עשר אמות הרי הוא כפתח והוא שלא יהא נפרץ במילואו ואם נפרץ ביותר מעשר חשוב כחצר אחת וצריכים לערב יחד (וכל שכן אם אין ביניהם מחיצה גבוה י' דצריכין לערב יחד) (הר״ר יהונתן פרק חלון):
ביאור: נפרץ הכותל עד עשר אמות — הרי הוא כפתח, והוא שלא יהיה נפרץ במלואו; ואם נפרץ ביותר מעשר — נחשב כחצר אחת, וצריכים לערב יחד. סוגריים באותיות קטנות (בלא המילה הגה): (וכל שכן אם אין ביניהן מחיצה גבוהה עשרה, שצריכים לערב יחד) (הר״ר יהונתן, פרק חלון).
מה אומר הסעיף:
- פרצה עד עשר אמות — כפתח: נפרץ הכותל עד עשר אמות הרי הוא כפתח, בתנאי אחד — והוא שלא יהא נפרץ במילואו.
- יותר מעשר אמות: ואם נפרץ ביותר מעשר חשוב כחצר אחת וצריכים לערב יחד.
- המשנה ברורה מפרש: עד עשר — ועד בכלל (ס״ק נ״ד); ואם עירבה כל אחת לעצמה, אוסרות זו על זו, אבל אם עשו צורת הפתח במקום הפרצה — חשוב כפתח (ס״ק נ״ט).
סעיף ח
כותל שבין ב' חצרו' גבוה עשרה לשניהם והעמיד אצל הכותל סולם רחב ד' וכן כנגדו בחצר השני' אפי' אין הסולמו' זה כנגד זה אם אין ביניהם שלשה חשיבי כפתח היו מופלגים זה מכנגד זה שלשה אם הכותל רחב ד' עדיין חשובים כפתח ואם אינו רחב ד' לא חשיבי כפתח באיזה סולם אמרו כשיש בו ארבע שליבו' אבל פחו' מכאן לא אא״כ זרועותיו ושליבותיו כבדות שאז כובדו קובעו ואם אין הכותל גבוה אלא עשרה וזוקף סולם גבוה שבעה ומשהו במשך ד' אצל הכותל מתירו בין להשתמש עליו בין לערב יחד כיון שלא נשאר שלשה עד ראש הכותל עקר חוליא מראש הכותל למעטו מגובה עשרה אם יש בה משך ארבע מהני בין לעשותו כפתח לערב יחד בין לענין שיכול להשתמש בכל הכותל ואם אין בו ארבע אינו חשוב כפתח לערב יחד וכן אינו מועיל להשתמש בכל הכותל שאינו משתמש אלא כנגד המקום שנתמעט:
ביאור: כותל שבין שתי חצרות, גבוה עשרה לשתיהן, והעמיד אצל הכותל סולם רחב ארבעה, וכן כנגדו בחצר השנייה — אפילו אין הסולמות זה כנגד זה, אם אין ביניהם שלושה [טפחים], נחשבים כפתח. היו מרוחקים זה מכנגד זה שלושה — אם הכותל רחב ארבעה, עדיין נחשבים כפתח; ואם אינו רחב ארבעה, אינם נחשבים כפתח. באיזה סולם אמרו? כשיש בו ארבע שליבות; אבל פחות מכאן — לא, אלא אם כן זרועותיו ושליבותיו כבדות, שאז כובדו קובעו. ואם אין הכותל גבוה אלא עשרה, וזוקף אצל הכותל סולם גבוה שבעה ומשהו, ברוחב ארבעה — מתירו בין להשתמש עליו בין לערב יחד, כיון שלא נשארו שלושה עד ראש הכותל. עקר חוליה מראש הכותל למעטו מגובה עשרה — אם יש בה משך ארבעה, מועיל בין לעשותו כפתח לערב יחד ובין לעניין שיוכל להשתמש בכל הכותל; ואם אין בה ארבעה, אינו נחשב כפתח לערב יחד, וכן אינו מועיל להשתמש בכל הכותל, שאינו משתמש אלא כנגד המקום שנתמעט.
מה אומר הסעיף:
- שני סולמות, אחד מכל צד: והעמיד אצל הכותל סולם רחב ד׳ וכן כנגדו בחצר השני; אם אין ביניהם שלשה חשיבי כפתח; מרוחקים שלושה — אם הכותל רחב ד׳ עדיין חשובים כפתח.
- איזה סולם: כשיש בו ארבע שליבו, או סולם כבד — שאז כובדו קובעו.
- כותל של עשרה בלבד: די בסולם של שבעה ומשהו, במשך ארבעה אצל הכותל, כיון שלא נשאר שלשה עד ראש הכותל.
- חוליה שנעקרה מראש הכותל: אם יש בה משך ארבע מהני …; ואם לאו — שאינו משתמש אלא כנגד המקום שנתמעט.
- המשנה ברורה (ס״ק ע״ד): « להשתמש עליו » — כשעשה סולם מצד אחד בלבד; « לערב יחד » — כשהעמידו סולם משני הצדדים.
סעיף ט
בנה אצטבא למטה אצל הכותל למעטו מגובה עשר' אם יש בה ד' אורך במשך הכותל ובולטת ד' מועיל להשתמש בכל הכותל אבל אינו חשוב כפתח לערב יחד עד שיגיע לראש הכותל ואם אין בה ד' על ד' אינו מועיל אפילו להשתמש כנגדו:
ביאור: בנה איצטבה למטה אצל הכותל, למעטו מגובה עשרה — אם יש בה ארבעה אורך במשך הכותל ובולטת ארבעה, מועילה להשתמש בכל הכותל, אבל אינה נחשבת כפתח לערב יחד עד שתגיע לראש הכותל; ואם אין בה ארבעה על ארבעה, אינה מועילה אפילו להשתמש כנגדה.
מה אומר הסעיף:
- האיצטבה שאצל הכותל: מועיל להשתמש בכל הכותל אבל אינו חשוב כפתח לערב יחד עד שיגיע לראש הכותל.
- בלא ארבעה על ארבעה: ואם אין בה ד׳ על ד׳ אינו מועיל אפילו להשתמש כנגדו.
- המשנה ברורה (ס״ק ע״ט): איצטבה שלא נתחברה לקרקע מערב שבת אינה ממעטת, שהיא דבר הניטל בשבת.
- המשנה ברורה (ס״ק פ״א): כל זה כשלא עשה איצטבה אלא מצד אחד; אבל אם גם השני עשה כן מצדו — נעשה הכותל לשניהם תשמישו בנחת, וחוזרים ואוסרים זה על זה להשתמש בכותל.
- המשנה ברורה (ס״ק פ״ג): אם היא נמוכה מראש הכותל פחות משלושה טפחים — דינה כמגיעה לראשו, כבסולם שבסעיף ח.
סעיף י
כפה ספל שיש בו ד' על ד' וגבוה כל שהוא ומיעט בו גבהו מעשרה מותר להשתמש כנגד המיעוט ובלבד שיחברנו בטיט:
ביאור: כפה ספל [בנוסח תורת אמת ובמשנה ברורה ס״ק פ״ה: ספסל] שיש בו ארבעה על ארבעה וגבוה כל שהוא, ומיעט בו את גובה [הכותל] מעשרה — מותר להשתמש כנגד המיעוט, ובלבד שיחברנו בטיט.
מה אומר הסעיף:
- הספל הכפוי: כפה ספל שיש בו ד׳ על ד׳ וגבוה כל שהוא — מותר להשתמש כנגד המיעוט ובלבד שיחברנו בטיט.
- המשנה ברורה (ס״ק פ״ו) כותב שהכול דינו כאיצטבה שבסעיף ט, ושהסכימו האחרונים ש« כנגד המיעוט » טעות סופר הוא, וצריך לומר: אפילו שלא כנגד המיעוט; ובס״ק פ״ז מצריך חיבור שאי אפשר לשומטו בלא חפירה.
סעיף יא
בנה אצטבא על אצטבא אם יש בתחתונה ד' על ד' או אין בה ד' על ד' ויש בעליונה ד' על ד' ואין בין זו לזו ג״ט מהני להתיר להשתמש עליו אבל לא מהני למהוי פתח לערב יחד:
ביאור: בנה איצטבה על גבי איצטבה — אם יש בתחתונה ארבעה על ארבעה, או שאין בה ארבעה על ארבעה ויש בעליונה ארבעה על ארבעה, ואין בין זו לזו שלושה טפחים — מועיל להתיר להשתמש עליו, אבל אינו מועיל להיות פתח לערב יחד.
מה אומר הסעיף:
- איצטבה על גבי איצטבה: אם יש בתחתונה ד׳ על ד׳ או אין בה ד׳ על ד׳ ויש בעליונה ד׳ על ד׳ ואין בין זו לזו ג״ט — מהני להתיר להשתמש עליו אבל לא מהני למהוי פתח לערב יחד.
סעיף יב
זיז היוצא מן הכותל ויש בו ד' על ד' והניח עליו סולם כל שהוא מועיל להתיר לו תשמיש הכותל והוא שלא תהא שליבה התחתונ' גבוה מן הארץ שלשה ולא יהא בין שליבה לשליבה שלשה והוא שיניח הסולם על גב הזיז אבל סומכו אצלו לא וכל זמן שאין גבוה הכותל עשרים טפחים די בזיז אחד שמניחו באמצע שהרי אין גבוה עשרה עד הזיז ולא גבוה עשרה ממנו עד ראש הכותל ואם הוא גבוה עשרים צריך שני זיזין א' בתוך עשרה התחתונים וא' למעל' ממנו בתוך י' העליונים שאם היה הזיז גבוה עשרה לא סגי לי' בסולם כל שהוא והוא שלא יהו הזיזין זה כנגד זה שראוי להטיל סולם מזה לזה:
ביאור: זיז היוצא מן הכותל ויש בו ארבעה על ארבעה, והניח עליו סולם כל שהוא — מועיל להתיר לו תשמיש הכותל; והוא שלא תהיה השליבה התחתונה גבוהה מן הארץ שלושה, ולא יהיו בין שליבה לשליבה שלושה; והוא שיניח את הסולם על גבי הזיז, אבל סומכו אצלו — לא. וכל זמן שאין גובה הכותל עשרים טפחים, די בזיז אחד שמניחו באמצע, שהרי אין גובה עשרה עד הזיז, ולא גובה עשרה ממנו עד ראש הכותל; ואם הוא גבוה עשרים, צריך שני זיזים — אחד בתוך עשרה התחתונים ואחד למעלה ממנו בתוך עשרה העליונים — שאם היה הזיז גבוה עשרה, לא די לו בסולם כל שהוא; והוא שלא יהיו הזיזים זה כנגד זה, [באופן] שיהיה ראוי להטיל סולם מזה לזה.
מה אומר הסעיף:
- הזיז והסולם: זיז היוצא מן הכותל ויש בו ד׳ על ד׳ והניח עליו סולם כל שהוא מועיל להתיר לו תשמיש הכותל.
- תנאיו: והוא שלא תהא שליבה התחתונ׳ גבוה מן הארץ שלשה ולא יהא בין שליבה לשליבה שלשה; והוא שיניח הסולם על גב הזיז אבל סומכו אצלו לא.
- כותל של עשרים: ואם הוא גבוה עשרים צריך שני זיזין.
- המשנה ברורה מפרש שאין זה עושהו פתח לערב יחד, אלא אם כן הזיז בפחות משלושה טפחים לראש הכותל והשני עשה כן מעברו השני (ס״ק צ״ו); ושצריך שיהיו שני הזיזים משוכים זה מזה, כדי שיהיה ראוי להעמיד סולם על הזיז התחתון ולסמכו בשיפוע על העליון (ס״ק ק״ב).
סעיף יג
העמיד שני סולמות זה בצד זה ולא היה בשניהם משך ארבע' והרחיקם זה מזה כדי שיהא בשניהם ארבע' ומילא האויר שביניהם בקש אינו מועיל לא להתירו להשתמש עליו ולא לערב יחד שמקום מעמד הרגלים הוא באמצע הסולם ואין ראוי לעלות בקש ואם העמיד הסולם באמצע והקש מן הצד מהני בין להתירו להשתמש עליו בין לערב יחד:
ביאור: העמיד שני סולמות זה בצד זה, ולא היה בשניהם רוחב ארבעה, והרחיקם זה מזה כדי שיהיה בשניהם ארבעה, ומילא את האוויר שביניהם בקש — אינו מועיל, לא להתירו להשתמש עליו ולא לערב יחד, שמקום עמידת הרגליים הוא באמצע הסולם, ואין ראוי לעלות בקש. ואם העמיד את הסולם באמצע והקש מן הצד — מועיל בין להתירו להשתמש עליו בין לערב יחד.
מה אומר הסעיף:
- קש שבין שני סולמות אינו מצטרף: ומילא האויר שביניהם בקש אינו מועיל, והטעם — שמקום מעמד הרגלים הוא באמצע הסולם ואין ראוי לעלות בקש.
- הסולם באמצע והקש מן הצד: ואם העמיד הסולם באמצע והקש מן הצד מהני.
- המשנה ברורה (ס״ק ק״ו): לערב יחד — אם מגיע לפחות משלושה טפחים לראש הכותל, ועשה כן גם בחצר השנית; וכן בכל הסימן, היכא שנזכר לערב יחד, מדובר שעשה כן גם בחצר השנית.
סעיף יד
אין הסולם רחב ארבע' וחקק אצלו בכותל להשלימו לארבע' די לו שיחוק בגובה עשרה ואם לא העמיד סולם כלל אלא חקק בכותל כמין שליבו' של סולם לעלות בו צריך שיחוק בכל גובה הכותל ומועיל בין להתיר תשמיש בין לערב יחד:
ביאור: אין הסולם רחב ארבעה, וחקק אצלו בכותל להשלימו לארבעה — די לו שיחקוק בגובה עשרה. ואם לא העמיד סולם כלל, אלא חקק בכותל כמין שליבות של סולם לעלות בו — צריך שיחקוק בכל גובה הכותל, ומועיל בין להתיר תשמיש בין לערב יחד.
מה אומר הסעיף:
- השלמת הסולם בחקיקה: וחקק אצלו בכותל להשלימו לארבע׳ די לו שיחוק בגובה עשרה.
- שליבות חקוקות בכותל, בלא סולם: צריך שיחוק בכל גובה הכותל ומועיל בין להתיר תשמיש בין לערב יחד.
- המשנה ברורה (ס״ק ק״ח): הסולם עצמו צריך שיעלה עד ראש הכותל, או לכל הפחות עד פחות משלושה טפחים לראשו, כמו בסעיף ח.
- המשנה ברורה (ס״ק ק״י): השליבות החקוקות בלא סולם — ברוחב ארבעה בכל גובה הכותל, שבזה אין נוח כל כך לעלות כמו בשליבי סולם.
סעיף טו
היה אילן בצד הכותל ועשהו סולם לכותל אם רצו מערבין א' אבל אם עשה אשרה סולם לכותל אין מערבין א' מפני שאסור לעלות עליה מן התורה שהרי אסורה בהנאה והרא״ש ז״ל כתב בהיפך דאילן אינו מועיל ואשרה מועלת והוא שתהא יבשה:
ביאור: היה אילן בצד הכותל ועשהו סולם לכותל — אם רצו מערבים אחד. אבל אם עשה אשרה סולם לכותל — אין מערבים אחד, מפני שאסור לעלות עליה מן התורה, שהרי אסורה בהנאה. והרא״ש ז״ל כתב להפך: שאילן אינו מועיל ואשרה מועילה, והוא שתהיה יבשה.
מה אומר הסעיף:
- אילן כסולם: היה אילן בצד הכותל ועשהו סולם לכותל אם רצו מערבין א; ולא אשרה, מפני שאסור לעלות עליה מן התורה שהרי אסורה בהנאה.
- הרא״ש — להפך: והרא״ש ז״ל כתב בהיפך דאילן אינו מועיל ואשרה מועלת והוא שתהא יבשה.
- המשנה ברורה נותן את הטעמים: אין איסור לעלות על אילן אלא מדברי סופרים, ובבין השמשות, שהוא שעת קניית העירוב, לא גזרו (ס״ק קי״ג); לדעת הרא״ש, דבר שאיסורו מכוח שבת אינו יכול להתיר לשבת (ס״ק קי״ד); ומביא שהאליה רבה מצדד להלכה כסברה הראשונה, שהיא דעת הרבה פוסקים (ס״ק קט״ז).
סעיף טז
חריץ שבין שתי חצירו' עמוק עשרה ורחב ארבעה אין יכולין לערב יחד אפילו מלא תבן וקש כל זמן שלא בטלו ואם היה מלא עפר וצרורו' אפילו סתמא שלא בטלו צריכים לערב יחד (וע״ל סי' שנ״ח סעיף ב'): הגה י״א דאם מלאם בפרות סתמא בטלו לה דדרכן לעשותו שם אוצר (הגהות אשירי):
ביאור: חריץ שבין שתי חצרות, עמוק עשרה ורחב ארבעה — אינן יכולות לערב יחד, אפילו מלא תבן וקש, כל זמן שלא ביטלוהו; ואם היה מלא עפר וצרורות, אפילו בסתם, שלא ביטלוהו — צריכים לערב יחד. סוגריים באותיות קטנות (בלא המילה הגה): (ועיין לעיל סימן שנ״ח סעיף ב). הגהת הרמ״א: יש אומרים שאם מילאוהו פירות, בסתם ביטלוהו, שדרכם לעשותו שם אוצר (הגהות אשרי).
מה אומר הסעיף:
- חריץ של עשרה על ארבעה מפסיק: חריץ שבין שתי חצירו׳ עמוק עשרה ורחב ארבעה אין יכולין לערב יחד, אפילו מלא תבן — כל זמן שלא בטלו.
- מלא עפר וצרורות: אפילו סתמא שלא בטלו צריכים לערב יחד.
- המשנה ברורה (ס״ק קכ״ב): כשנתמלא כל אורך החריץ, או לפחות ביותר מעשר אמות; ואם לאו — הרי הוא כפתח, ואם רצו מערבין שנים. ומוסיף שהלשון מלא עפר לאו דווקא: די שהעפר מיעט את עומק החריץ מעשרה; וכן כותב שולחן ערוך הרב (סעיף יט במספור שלו, רמה 4).
- רמ״א: י״א דאם מלאם בפרות סתמא בטלו לה; המשנה ברורה (ס״ק קכ״ה) מביא שהמגן אברהם מפקפק על דין זה, ושבביאור הגר״א הסכים לדבריו.
סעיף יז
נתן עליו נסר כמין גשר משפת החריץ אל שפתו אם הוא רחב ארבע חשוב כפתח ומערבין א' ואם רצו מערבין שנים: הגה וה״ה אם מלאו ברוחב ארבעה מדבר המבטלו שם: (ב״י) ואם נתן הנסר לאורך החריץ במשך ארבעה אפי' אין בו אלא כל שהוא חשוב כפתח שהרי מיעטו מארבעה:
ביאור: נתן עליו נסר כמין גשר משפת החריץ אל שפתו — אם הוא רחב ארבעה, נחשב כפתח, ומערבים אחד, ואם רצו מערבים שניים. הגהת הרמ״א: והוא הדין אם מילאו ברוחב ארבעה בדבר המבטלו שם (בית יוסף). [המחבר ממשיך:] ואם נתן את הנסר לאורך החריץ במשך ארבעה, אפילו אין בו [ברוחבו] אלא כל שהוא — נחשב כפתח, שהרי מיעטו מארבעה.
מה אומר הסעיף:
- נסר לרוחב, רחב ארבעה: אם הוא רחב ארבע חשוב כפתח ומערבין א׳ ואם רצו מערבין שנים.
- רמ״א: וה״ה אם מלאו ברוחב ארבעה מדבר המבטלו שם.
- נסר לאורך: ואם נתן הנסר לאורך החריץ במשך ארבעה אפי׳ אין בו אלא כל שהוא חשוב כפתח.
- המשנה ברורה (ס״ק קכ״ח): כפתח מרוחב ארבעה טפחים עד עשר אמות; יותר מזה — פרצה.
סעיף יח
אם החריץ עמוק לא' עשרה ולשני אינו עמוק עשרה או שהוא שוה לשניהם דינו ככותל:
ביאור: אם החריץ עמוק לאחת עשרה ולשנייה אינו עמוק עשרה, או שהוא שווה לשתיהן — דינו ככותל.
מה אומר הסעיף:
- החריץ — דינו ככותל: אם החריץ עמוק לא׳ עשרה ולשני אינו עמוק עשרה או שהוא שוה לשניהם דינו ככותל.
- המשנה ברורה (ס״ק קל״ב): הכותל המבואר כל פרטיו בסעיף ו.
סעיף יט
גדיש של תבן שבין שתי חצרו' אם הוא גבוה עשרה כל א' מערב לעצמו נתמעט בחול מי' צריכים לערב ביחד ובעוד שלא נתמעט אסור לשום א' מהן ליתן מן התבן לתוך קופתו בשבת להאכילה לבהמתו ואפי' להעמיד' שם שתאכל אסורה אבל אם יוכל לעמוד בפניה כדי שלא יהא לה דרך לנטו' אלא לשם ולהרא״ש אפי' בחול אסור ליתן ממנו לקופתו וכן להעמיד הבהמ' בידים במה דברים אמורים בגדיש שבין ב' חצרו' אבל גדיש שבין שני בתים מותר להאכיל בהמתו ממנו בידים:
ביאור: גדיש של תבן שבין שתי חצרות — אם הוא גבוה עשרה, כל אחת מערבת לעצמה; נתמעט בחול מעשרה — צריכים לערב יחד. וכל זמן שלא נתמעט, אסור לאחד מהם ליתן מן התבן לתוך קופתו בשבת להאכילו לבהמתו; ואפילו להעמידה שם שתאכל — אסור; אבל אם יכול לעמוד בפניה כדי שלא תהיה לה דרך לנטות אלא לשם — [מותר]. ולדעת הרא״ש, אפילו בחול אסור ליתן ממנו לקופתו, וכן להעמיד את הבהמה בידיים. במה דברים אמורים — בגדיש שבין שתי חצרות; אבל גדיש שבין שני בתים — מותר להאכיל ממנו את בהמתו בידיים.
מה אומר הסעיף:
- גדיש של עשרה מפסיק: גדיש של תבן שבין שתי חצרו׳ אם הוא גבוה עשרה כל א׳ מערב לעצמו; נתמעט בחול מי׳ צריכים לערב ביחד.
- המשנה ברורה מעמיד בשתי חצרות הפרוצות זו לזו ביותר מעשר אמות, והגדיש סותם את מקום הפרצה (ס״ק קל״ג); נתמעט מגובה עשרה במשך יותר מעשר אמות — צריכים לערב יחד; בפחות מזה — אם רצו מערבין שנים (ס״ק קל״ו).
- אין נוטלים ממנו בשבת: ובעוד שלא נתמעט אסור לשום א׳ מהן ליתן מן התבן לתוך קופתו בשבת להאכילה לבהמתו; והבהמה — ואפי׳ להעמיד׳ שם שתאכל אסורה, חוץ מן המקרה אבל אם יוכל לעמוד בפניה כדי שלא יהא לה דרך לנטו׳ אלא לשם.
- המשנה ברורה (ס״ק קל״ז) מבאר תחילה שחוששים שמא ייטול הרבה וימעטנו מעשרה ויבוא לטלטל בחצר — ואף שבשבת זו מותר מן הדין, חוששים שמא יבוא לטלטל גם בשבת הבאה; ואחר כך מביא, בלשון וי״א, את טעם המוקצה: התבן הזה הוקצה מאתמול למחיצה. וזה הטעם הראשון שנותן השולחן ערוך הרב (סעיף כב במספור שלו) לסברה הראשונה — ובסוגריים הוא מוסיף את איסור סתירת המחיצה מדברי סופרים —, והיא העיקר לדבריו (רמה 4).
- הרא״ש — אפילו בחול: ולהרא״ש אפי׳ בחול אסור ליתן ממנו לקופתו; המשנה ברורה (ס״ק ק״מ) כותב שהעיקר כסברה הראשונה.
- בין שני בתים: אבל גדיש שבין שני בתים מותר להאכיל בהמתו ממנו בידים.
2. הרקע הכללי
על מה מדבר סימן זה?
סימן שע״ב פותח בכלל רחב: גגות, חצרות וקרפיפות — רשות אחת לכלים ששבתו בהם, ומטלטלים אותם מזה לזה בלא עירוב (סעיף א) — חוץ מקרפף גדול שלא הוקף לדירה, שהוא כרמלית (סעיף ב). אחר כך עוסק הסימן בעירוב ששתי חצרות עושות יחד לכלי הבתים: כיצד (סעיף ג), ובתנאי שיש פתח ביניהן (סעיף ד). ואחר כך הוא בוחן, סעיף אחר סעיף, מה מחבר שני מקומות סמוכים ומה מפסיק ביניהם: החלון שבין שני בתים והארובה שבין בית לעלייה (סעיף ה), הכותל וראשו (סעיף ו), הפרצה (סעיף ז), בין השאר הסולמות, החוליה שנעקרה, האיצטבאות, הספל הכפוי, הזיז והחקיקות — הנותנים לכותל דין פתח, או מתירים רק להשתמש בו (סעיפים ח עד יד), האילן והאשרה (סעיף טו), החריץ (סעיפים טז עד יח) וגדיש התבן (סעיף יט).
השאלה היסודית: סימן שס״ו קבע שאין מטלטלים מן הבתים לחצר בלא עירוב; והמשנה ברורה שם כבר הפנה להמשך: « ואפילו מחצר לחצר נמי מותר דלא גזרו בזה רבנן וכדלקמן בסימן שע״ב » (משנה ברורה שס״ו ס״ק ב). וכאן הוא נותן את הטעם: « דכל אלו אין תשמישן מיוחד ותדיר לפיכך אין בהם חילוק רשות » (משנה ברורה שע״ב ס״ק ג). אבל לכלי הבתים אין שתי חצרות מתאחדות בעירוב אלא כשהן מחוברות: « אין שתי חצרות יכולות לערב יחד אא״כ יהא פתח ביניהם או חלון שיש בו ד׳ על ד׳ טפחים » (שו״ע או״ח שע״ב:ד).
מקומו בהלכות עירובין
במפתח של ספריא, הלכות עירובין שבשולחן ערוך משתרעות על סימנים שמ״ה עד שצ״ה; סימן שע״א, הקודם לזה, עוסק במי מבני החצר שנפרד משם או מת. סימן שע״ב מפנה בעצמו לסימנים אחרים: הגהת הרמ״א בסעיף ג — לסימן ש״ע · 370; והסוגריים באותיות קטנות — לסימן שפ״ו סעיף ב (סעיף ד), לסימן שמ״ו סעיף א (סעיף ו), ולסימן שנ״ח סעיף ב (סעיף טז).
3. מושגי היסוד ההלכתיים
כמה מושגים מבנים את הסימן הזה:
המושגים החיוניים של סימן שע״ב:
- רשות אחת — גגות, חצרות וקרפיפות, לכלים ששבתו בהם (סעיף א); מטלטלים אותם מזה לזה אפילו הם של בעלים רבים שלא עירבו יחד.
- כלים ששבתו — המשנה ברורה מפרש: « היינו שהיו מונחים שם מבעוד יום ולאפוקי כששבתו בתוך הבית » (משנה ברורה שע״ב ס״ק ד).
- קרפף / כרמלית — קרפף של בית סאתיים לכל היותר, או שהוקף לדירה, מצטרף לרשות זו (סעיף א); גדול מזה ושלא הוקף לדירה — כרמלית הוא (סעיף ב).
- הפתח שבין שתי חצרות — פתח, או חלון של ארבעה טפחים על ארבעה שמקצתו בתוך עשרה הטפחים הסמוכים לארץ (סעיף ד); פרצה עד עשר אמות, כשלא נפרץ הכותל במלואו, כפתח היא (סעיף ז); וסעיפים ח עד יז מבארים מתי תיקונים — בין השאר סולם, איצטבה, זיז או נסר — נותנים דין זה לכותל או לחריץ, ומתי הם מתירים רק להשתמש בכותל.
- לערב יחד, או כל אחת לעצמה — כשיש פתח, שתי החצרות בוחרות (סעיף ד); נפרץ ביותר מעשר אמות — אין הכותל מפסיק עוד, וצריכים לערב יחד (סעיף ז).
- תשמיש הכותל — להעלות לראשו ולהוריד ממנו: סעיף ו מבחין בין פירות ששבתו בחצרות לפירות ששבתו בבית, ובין כותל הגבוה עשרה לשתי החצרות לכותל הגבוה עשרה לאחת בלבד.
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
| סעיף | תוכן |
|---|---|
| א | גגות, חצרות וקרפיפות (של בית סאתיים לכל היותר, או שהוקפו לדירה) — רשות אחת לכלים ששבתו בהם; וכן למבוי המתוקן. אף כשעירבה החצר לעצמה, כליה הולכים לחצר אחרת, ואין חוששים לכלי הבתים. |
| ב | קרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה — כרמלית: לקרפף אחר [כמותו, משנה ברורה ס״ק י״ח], רק שתי אמות בזה ושתי אמות בזה. |
| ג | שתי חצרות הרוצות להתאחד לכלי הבתים מוליכות את העירוב שכבר עשו לבית שבחצר השנייה, או אפילו פת משלו (רמ״א: אם עירבו בני חצרו עמו תחילה, או שאינם צריכים, סימן ש״ע · 370); בתנאי שעירבה החצר השנייה לעצמה. |
| ד | אין עירוב משותף בלא פתח, או חלון ארבעה על ארבעה שמקצתו בתוך עשרה הטפחים התחתונים; ואז, כרצונן — יחד, או כל אחת לעצמה. |
| ה | חלון שבין שני בתים, אפילו למעלה מעשרה; ארובה שבין בית לעלייה, אפילו למעלה מעשרה ובלא סולם — יכולים לערב יחד. רמ״א: ארבעה על ארבעה; סריגה מבטלת ממנו דין חלון. |
| ו | בית שבין שתי חצרות, שעירב עם שתיהן, אינו מעביר את כלי הבתים מחצר לחצר כל זמן שהחצרות לא עירבו זו עם זו; כותל של עשרה (או קרקע גבוהה חמישה ועליה מחיצה של חמישה) מונע עירוב משותף; הפירות שבראש הכותל; כותל הגבוה עשרה לצד אחד בלבד. |
| ז | פרצה עד עשר אמות, כשלא נפרץ הכותל במלואו — כפתח; יותר מזה — חצר אחת, וצריכים לערב יחד. |
| ח | הסולמות שאצל הכותל: רוחב ארבעה, ארבע שליבות (או סולם כבד), מרחק פחות משלושה (או יותר כשהכותל רחב ארבעה), ולפי המשנה ברורה (ס״ק ס״ג) — סולמות המגיעים לראש הכותל או לפחות משלושה טפחים סמוך לראשו; כותל של עשרה וסולם של שבעה ומשהו במשך ארבעה; חוליה שנעקרה מראש הכותל. |
| ט | האיצטבה שאצל הכותל, ארבעה על ארבעה: מתירה להשתמש בכל הכותל (כשאינה אלא מצד אחד: משנה ברורה ס״ק פ״א), ואינה פתח אלא אם כן מגיעה לראשו, או לפחות משלושה טפחים סמוך לראשו (משנה ברורה ס״ק פ״ג, כבסולם שבסעיף ח). |
| י | הספל הכפוי, ארבעה על ארבעה, מחובר בטיט: המחבר כותב שמשתמשים בכותל כנגד המיעוט; והמשנה ברורה (ס״ק פ״ו) כותב שהסכימו האחרונים שזו טעות סופר, וצריך לומר: אפילו שלא כנגד המיעוט. |
| יא | איצטבה על גבי איצטבה (התחתונה ארבעה על ארבעה; או, אם אין בה, העליונה ארבעה על ארבעה ואין ביניהן שלושה טפחים): מתירות להשתמש בכותל, ולא לערב יחד. |
| יב | זיז של ארבעה על ארבעה וסולם מונח עליו; תנאיו; כותל של עשרים ושני זיזיו. |
| יג | שני סולמות מרוחקים וקש ביניהם — אינו מועיל; הסולם באמצע והקש מן הצד — מועיל, בין להשתמש בכותל בין לערב יחד; לערב יחד — אם מגיע לפחות משלושה טפחים לראש הכותל ועשה כן גם בחצר השנית (משנה ברורה ס״ק ק״ו, שכן הוא בכל הסימן לעניין שעשה כן גם בחצר השנית). |
| יד | סולם שהושלם בחקיקה בגובה עשרה, והסולם עצמו מגיע לראש הכותל או לפחות משלושה טפחים לראשו (משנה ברורה ס״ק ק״ח); שליבות חקוקות ברוחב ארבעה בכל גובה הכותל (משנה ברורה ס״ק ק״י) — בין להשתמש בין לערב יחד, ולערב יחד — אם עשה כן גם בחצר השנית (משנה ברורה ס״ק ק״ו). |
| טו | אילן כסולם, ולא אשרה; הרא״ש כותב להפך: אילן אינו מועיל, ואשרה מועלת כשהיא יבשה. |
| טז | חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה מפסיק, אפילו מלא תבן שלא בוטל; מלא עפר וצרורות, או שמיעטו את עומקו מעשרה, בכל אורכו או ביותר מעשר אמות — צריכים לערב יחד (משנה ברורה ס״ק קכ״ב). רמ״א: מלא פירות — לדעת יש אומרים, בטל. |
| יז | נסר לרוחב, רחב ארבעה — פתח, ומערבים אחד או שניים. רמ״א: וכן מילוי ברוחב ארבעה. נסר לאורך, במשך ארבעה — פתח. ואין הפתח אלא עד עשר אמות; ביותר מזה הרי הוא פרצה, ומערבין אחד (משנה ברורה ס״ק קכ״ח). |
| יח | חריץ עמוק עשרה לצד אחד בלבד, או שווה לשתיהן — דינו ככותל. |
| יט | גדיש תבן של עשרה בין שתי חצרות: כל אחת מערבת לעצמה; נתמעט בחול במשך יותר מעשר אמות — עירוב משותף (משנה ברורה ס״ק קל״ו); כל זמן שלא נתמעט, אסור ליטול ממנו לבהמתו בשבת (הרא״ש: אפילו בחול); בין שני בתים — מותר. |
לב הסימן: הסימן שואל שתי שאלות נפרדות. הראשונה: מה מטלטלים בלא עירוב בין מקומות שהם רשות אחת — הכלים ששבתו בהם (סעיף א), עם גבול הכרמלית (סעיף ב). השנייה: מתי שני מקומות סמוכים מתאחדים בעירוב לכלי הבתים — בעירוב שכבר נעשה (סעיף ג), ובתנאי שפתח מחברם (סעיף ד). המשך הסימן מחיל את השאלה השנייה, בין השאר, על הכותל (סעיפים ו עד טו), על החריץ (סעיפים טז עד יח) ועל גדיש התבן (סעיף יט): מה שמפסיק מונע עירוב משותף; מה שפותח מאפשר לערב יחד; ויש תיקונים שמתירים רק להשתמש בכותל (בין השאר בסעיפים ט ו־יא).
5. המשנה ברורה — ראשי פרקים
המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה קמ״ב ס״ק בסימן זה. הנה הראשונים — להבין יותר את משמעות הסעיפים:
משנה ברורה (א) — (א) גגין - היינו על הגג שאין עוד קירוי למעלה [דאלו על התקרה שהוא תחת הגג בכלל עלית הבית הוא וכבית דמיא] וגגין שלהן חלקין היו וראויין להשתמש עליהן, ומיירי כשלא היו בולטות חוץ למחיצת הבית ואם היו בולטות עיין לעיל בסימן שמ״ה סט״ז:
משנה ברורה (ב) — (ב) וקרפיפות - עיין לעיל בסימן שמ״ו ס״ג:
משנה ברורה (ג) — (ג) רשות אחד הן - דכל אלו אין תשמישן מיוחד ותדיר לפיכך אין בהם חילוק רשות ומותר לטלטל מאחד לחבירו בלי עירובי חצרות וכ״ש שמותר לטלטל בגגין או בחצרות גופא מאחד לחבירו וכן מותר לטלטל בכל החצר [או בכל הגג] אף שלא עירבו הדיורין יחד ולא הצריכו חכמים ע״ח אלא משום שיהיה מותר להוציא לתוכה כלי הבית ששבתו בבית מבעוד יום וכן מחצר לבית:
לטקסט מלא של קמ״ב הס״ק, ראה בספריא: משנה ברורה שע״ב.
6. שיטת הרמ״א
הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף הגהות (הגהות) לכמה מסעיפי הסימן; וסוגריים אחרים באותיות קטנות אינם נושאים את המילה הגה. הנה הם, כל אחד במקומו:
הגהות הרמ״א והסוגריים באותיות קטנות:
- סעיף ג — המוליך פת משלו לחצר השנייה: והוא שעירבו בני חצרו עמו תחילה (תשובת הרא״ש סי״ו), או שאינם צריכים לערב, כמבואר בסימן ש״ע · 370 (בית יוסף).
- סעיף ד — סוגריים באותיות קטנות, בלא המילה הגה: הפניה לסימן שפ״ו סעיף ב, בדין הדרים בשניים ושלושה מקומות.
- סעיף ה — החלון והארובה צריכים ארבעה על ארבעה (בית יוסף); סריגה לפני החלון מבטלת ממנו דין חלון (המגיד, פרק ג).
- סעיף ו — סוגריים באותיות קטנות, בלא המילה הגה, שהמשנה ברורה (ס״ק מ״ט) קורא אותם כלשון הרמ״א: ובלבד שלא יחליפו, כמבואר בסימן שמ״ו סעיף א; וכותב שמלשון הרמ״א כאן משמע שחשש להחמיר.
- סעיף ז — סוגריים באותיות קטנות, בלא המילה הגה, ומקורם עמם (הר״ר יהונתן): וכל שכן כשאין בין החצרות מחיצה של עשרה, שצריכים לערב יחד.
- סעיף טז — אחרי הפניה בסוגריים לסימן שנ״ח סעיף ב: יש אומרים שחריץ שמילאוהו פירות, בסתם בטל (הגהות אשרי); והמשנה ברורה (ס״ק קכ״ה) מביא שהמגן אברהם מפקפק בזה.
- סעיף יז — והוא הדין אם מילא את החריץ ברוחב ארבעה בדבר המבטלו שם (בית יוסף).
- חב״ד → רמה 4 — דעת הרב לומדת סימן זה בשולחן ערוך הרב, סימן שע״ב, במספור כ״ב הסעיפים שלו.
7. מקרים מעשיים מודרניים
כל אחד מן המקרים שלהלן נקשר לסעיף בשמו; וכשהמקרה הוא של ימינו, השורה אומרת זאת: יישום של האתר, ולא דברי המקור.
| מצב | ניתוח מהיר |
|---|---|
| להעביר חפץ מחצרו לחצר הסמוכה, בלא עירוב משותף | סעיף א מתיר זאת בכלים ששבתו בחצר, וכן לגג או לראש הכותל שבין החצרות; ואינו מתיר בכלים ששבתו בבית, אף כשעירבה החצר לעצמה (סעיף א; משנה ברורה ס״ק ט״ז). |
| שתי חצרות סמוכות רוצות לעשות עירוב אחד | מוליכים את העירוב שכבר עשתה חצר אחת לבית שבחצר האחרת, שצריכה שתעשה עירובה (סעיף ג); וצריך ביניהן פתח, או חלון של ארבעה טפחים על ארבעה שמקצתו בתוך עשרה הטפחים הסמוכים לארץ (סעיף ד). |
| שתי דירות המחוברות בחלון פנימי | יישום של האתר: סעיף ה מתיר לשני בתים המחוברים בחלון לערב יחד, אפילו החלון למעלה מעשרה; והרמ״א שם מצריך ארבעה על ארבעה, וכותב שסריגה מבטלת ממנו דין חלון. מה דינה של דירה מסוימת — השאלה לרב. |
| הכותל המשותף נפרץ במקצתו | עד עשר אמות, כשלא נפרץ במלואו — הפרצה כפתח, והחצרות מערבות כרצונן, יחד או כל אחת לעצמה; יותר מעשר אמות — חצר אחת הן, וצריכות לערב יחד (סעיף ז; ולעניין הבחירה — משנה ברורה ס״ק נ״ה, המפנה לסעיף ד). מה דינה של פרצה מסוימת — השאלה לרב. |
| סולם הזקוף אצל הכותל המשותף | סעיף ח נותן, בין השאר, את התנאים האלה: רוחב ארבעה, ארבע שליבות או סולם כבד, סולם מכל צד, בפחות משלושה טפחים זה מזה, או יותר אם הכותל רחב ארבעה; והסולם צריך להגיע לראש הכותל, או לפחות משלושה טפחים סמוך לראשו (סעיף ח; משנה ברורה ס״ק ס״ג). המשנה ברורה (ס״ק ע״ד) מפרש שסולם מצד אחד בלבד מתיר להשתמש בכותל, ושעירוב משותף מצריך סולם משני הצדדים. השאלה לרב. |
| חריץ שבין שתי חצרות, שמכסים אותו בנסר | חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה מפסיק (סעיף טז); נסר לרוחבו, רחב ארבעה, עושהו פתח, והחצרות מערבות אחד או שניים; וכן נסר לאורכו, במשך ארבעה (סעיף יז). המשנה ברורה (ס״ק קכ״ח) מגביל את הפתח לעשר אמות. |
למקרים מעשיים מדויקים: ההפסק שבין שתי חצרות — כותל, פרצה, סולם, חריץ — וכשרות עירוב משותף מסורים לרב הממונה עליהם. להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
8. סיכום מעשי של הסימן
תורות סימן שע״ב:
- גגות, חצרות וקרפיפות (של בית סאתיים לכל היותר, או שהוקפו לדירה) — רשות אחת לכלים ששבתו בהם (סעיף א); קרפף גדול שלא הוקף לדירה — כרמלית (סעיף ב).
- שתי חצרות המתאחדות לכלי הבתים מוליכות את העירוב שכבר נעשה לבית שבחצר האחרת, שצריכה שתעשה עירובה (סעיף ג).
- אין עירוב משותף בלא פתח או חלון ארבעה על ארבעה, שמקצתו בתוך עשרה הטפחים התחתונים (סעיף ד); בין שני בתים יכול החלון להיות גבוה יותר, והרמ״א מצריך ארבעה על ארבעה (סעיף ה).
- כותל של עשרה מפסיק (סעיף ו); פרצה עד עשר אמות, כשלא נפרץ הכותל במלואו, כפתח; ויותר מזה החצרות נעשות אחת (סעיף ז).
- בין השאר סולמות, חוליה שנעקרה, איצטבאות, ספל כפוי, זיזים וחקיקות נותנים לכותל, לפי שיעוריהם, דין פתח או רק היתר להשתמש בו (סעיפים ח עד יד); האילן והאשרה — בשתי דעות (סעיף טו).
- חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה, מלא תבן וקש — מפסיק כל זמן שלא בטלו; מלא עפר וצרורות, אפילו סתמא — צריכים לערב יחד (סעיף טז) — בכל אורכו, או ביותר מעשר אמות; בפחות מזה — הרי הוא כפתח; ואין צריך שיהיה מלא: די שמיעטו את עומקו מעשרה (משנה ברורה ס״ק קכ״ב); נסר רחב ארבעה עושהו פתח (סעיף יז) — עד עשר אמות; ביותר מזה הרי הוא פרצה, ומערבין אחד (משנה ברורה ס״ק קכ״ח); עמוק עשרה לצד אחד בלבד, או שווה לשתיהן — דינו ככותל (סעיף יח).
- גדיש תבן של עשרה שבין שתי חצרות מפסיק; כל זמן שלא נתמעט, אין נוטלים ממנו בשבת לבהמה (סעיף יט).
- להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
9. שאלות הבנה
בדוק את הבנתך:
- לפי סעיף א, אילו כלים מותר לטלטל מחצר לחצר בלא עירוב משותף, ואילו לא?
- מדוע אין הקרפף שבסעיף ב מצטרף לשאר המקומות, ומה נשאר מותר?
- כיצד מתאחדות שתי חצרות שלכל אחת עירובה, ואיזה תנאי קובע סעיף ג לחצר השנייה?
- איזה פתח צריך בין שתי חצרות לעירוב משותף (סעיף ד), ובמה שונה החלון שבין שני בתים (סעיף ה)?
- מה ההבדל שקובע סעיף ז בין פרצה של עשר אמות לפרצה רחבה יותר?
- מדוע אין הקש שבין שני סולמות מצטרף (סעיף יג)?
- אילו טעמים נותן המשנה ברורה (ס״ק קל״ז) לאיסור ליטול בשבת מגדיש התבן לבהמתו (סעיף יט), ואיזה מהם נותן השולחן ערוך הרב לסברה הראשונה?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, שיטות הראשונים, חקירות יסודיות, ודקדוקי אחרונים
- ✨ רמה 3 — סינתזה: לחזרה ולשינון מהיר עם סימני זכרון
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן שע״ב)