מדוע רמה 4 מוקדשת לאדמו״ר הזקן? שולחן ערוך אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — זהו שולחן ערוך בפני עצמו, שנכתב על ידי אדמו״ר הזקן, בחלוקה ובמספור סעיפים משלו. כאן שולחן ערוך הרב מחולק לכ״ב סעיפים, והשולחן ערוך של המחבר לי״ט: ההפניות בעמוד זה הולכות לפי מספור הרב, אלא אם כן נזכר בהן השולחן ערוך של המחבר.
עמוד זה מקבץ, לסימן שע״ב, את הטקסט המלא של הרב, את מה ששונה בלשונו מדברי המחבר והרמ״א, ואת ההנהגה המעשית העולה מדבריו.
שלחן ערוך הרב — סימן שע״ב
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב)
סימן שע״ב — דִּין שִׁתּוּפֵי הַדִּירוֹת לְעֵרוּב — וּבוֹ כ״ב סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה״ת, כפי שמופיע בספריא. כ״ב סעיפים (בשולחן ערוך של המחבר י״ט, במספור שלו).
סעיף א דִּין שִׁתּוּפֵי הַדִּירוֹת לְעֵרוּב וּבוֹ כ״ב סְעִיפִים: לֹא…
דִּין שִׁתּוּפֵי הַדִּירוֹת לְעֵרוּב וּבוֹ כ״ב סְעִיפִים:
לֹא אָסְרוּ לְטַלְטֵל מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁל זֶה לִרְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁל זֶה בְּלִי עֵרוּב אֶלָּא בְּבָתִּים שֶׁתַּשְׁמִישָׁן מְיֻחָד וְתָדִיר. אֲבָל הַגַּגּוֹת שֶׁהֵן סְמוּכִין זֶה לְזֶה בְּלִי הֶפְסֵק רְשׁוּת הָרַבִּים בֵּינֵיהֶם, וְכֵן הַחֲצֵרוֹת הַסְּמוּכוֹת וְכֵן הַקַּרְפֵּיפוֹת, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָהֶם מֵהַמְּקוֹמוֹת שֶׁאֵין תַּשְׁמִישָׁן מְיֻחָד וְתָדִיר — כֻּלָּן רְשׁוּת אַחַת הֵן לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכָם, שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל מִמָּקוֹם זֶה שֶׁאֵין תַּשְׁמִישׁוֹ תָּדִיר לְמָקוֹם אַחֵר שֶׁאֵין תַּשְׁמִישׁוֹ תָּדִיר אֲפִלּוּ הֵם שֶׁל בְּעָלִים הַרְבֵּה וְלֹא עֵרְבוּ יַחַד, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יְטַלְטֵל מִתּוֹכָם לַבַּיִת בְּלִי עֵרוּב אִם הֵם שֶׁל בְּעָלִים מְחֻלָּקִים, לְפִי שֶׁהַבַּיִת חָלוּק מֵהֶם וְאֵינוֹ רְשׁוּת אַחַת עִמָּהֶם, וְכֵן מֵהַבַּיִת לְתוֹכָם.
כֵּיצַד? מְטַלְטֵל הוּא מֵחָצֵר זוֹ לְחָצֵר אַחֶרֶת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֵרְבוּ יַחַד, וַאֲפִלּוּ אִם גַּם כָּל אַחַת וְאַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ גַּם כֵּן לֹא עֵרְבָה. אוֹ מֵחָצֵר זוֹ לְגַג שֶׁל בַּיִת אַחֵר שֶׁאֵינוֹ בְּחָצֵר זוֹ וְלֹא עֵרְבוּ יַחַד, וְהוּא שֶׁיְּטַלְטֵל עַל הַגַּג מַמָּשׁ מִלְמַעְלָה, אֲבָל עַל תִּקְרַת הַבַּיִת תַּחַת גַּג הָעֶלְיוֹן — דִּינוֹ כִּשְׁאָר חֲדָרִים. אוֹ מֵחָצֵר לְרֹאשׁ הַכֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, שֶׁרֹאשׁ כֹּתֶל זֶה דִּינוֹ כְּגַג. אוֹ מֵחָצֵר שֶׁל זֶה לְקַרְפֵּף שֶׁל אַחֵר, וְהוּא שֶׁאֵינוֹ יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם, אוֹ שֶׁהֻקַּף לְדִירָה אֲפִלּוּ הוּא יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם. אוֹ מֵחָצֵר לְמָבוֹי הַמְּתֻקָּן בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ, שֶׁדִּינוֹ גַם כֵּן כְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת וְלֹא כְּכַרְמְלִית, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שפ״ח. וְכֵן מְטַלְטֵל מִגַּג זֶה לְגַג שֶׁל אַחֵר הַסָּמוּךְ לוֹ, אֲפִלּוּ גָבוֹהַּ אוֹ נָמוּךְ מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה, אוֹ מִגַּג שֶׁל זֶה לְחָצֵר שֶׁל אַחֵר אוֹ לְמָבוֹי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ אוֹ לְקַרְפֵּף שֶׁל אַחֵר, וְכֵן מִקַּרְפֵּף שֶׁל זֶה לְקַרְפֵּף שֶׁל אַחֵר.
וְכָל זֶה בְּכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּאֶחָד מֵרְשֻׁיּוֹת אֵלּוּ. אֲבָל כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת וְהוֹצִיאָן לְאַחַת מֵרְשֻׁיּוֹת אֵלּוּ, אֲפִלּוּ בְּהֶתֵּר, כְּגוֹן לְחָצֵר מְעֹרֶבֶת שֶׁל בַּיִת זֶה, וַאֲפִלּוּ הוֹצִיאָם בְּדֶרֶךְ מַלְבּוּשׁ — אָסוּר לְטַלְטְלָם לְחָצֵר אַחֶרֶת אוֹ לְגַג שֶׁל אַחֵר אוֹ לְקַרְפֵּף הַמֻּקָּף לְדִירָה שֶׁל אַחֵר (שֶׁהַכֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת — בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם דִּינָם כְּאִלּוּ הֵם בַּבַּיִת, שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלָם מִמֶּנּוּ לְמָקוֹם אַחֵר שֶׁלֹּא עֵרְבוּ עִמּוֹ).
אֲבָל לְקַרְפֵּף שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדִירָה, אֲפִלּוּ הוּא פָּחוֹת מִבֵּית סָאתַיִם — אֵין עֵרוּב מוֹעִיל, שֶׁאֲפִלּוּ הוּא שֶׁלּוֹ אָסוּר לְהוֹצִיא לְתוֹכוֹ כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ״ח.
וְכֵן כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּאַחַת מֵרְשֻׁיּוֹת אֵלּוּ — אָסוּר לְהַכְנִיסָם לְבַיִת אַחֵר שֶׁלֹּא עֵרֵב עִם רְשׁוּת זוֹ שֶׁשָּׁבַת הַכְּלִי בְּתוֹכוֹ.
וַאֲפִלּוּ הִכְנִיסָם דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ לִרְשׁוּת שֶׁעֵרְבָה עִם הַבַּיִת, כְּגוֹן לְחָצֵר מְעֹרֶבֶת שֶׁל בַּיִת זֶה — אָסוּר לְטַלְטְלָם מִשָּׁם לַבַּיִת, כֵּיוָן שֶׁשָּׁבְתוּ בִּרְשׁוּת שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת עִם הַבַּיִת.
(וַאֲפִלּוּ שָׁבְתוּ בִּרְשׁוּת הַמְעֹרֶבֶת עִם הַבַּיִת, וְהוֹצִיאָם מִמֶּנָּה לִרְשׁוּת אַחֶרֶת שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת עִם הַבַּיִת — אָסוּר לְהַכְנִיסָם מֵאוֹתָהּ רְשׁוּת לַבַּיִת אוֹ לְהֵפֶךְ, אִם לֹא שֶׁיַּנִּיחֵם תְּחִלָּה בִּרְשׁוּת הַמְעֹרֶבֶת עִמּוֹ וּמִשָּׁם יַכְנִיסֵם לַבַּיִת, וְכֵן לְהֵפֶךְ.
וְכֵן כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת, וְהוֹצִיאָם בְּדֶרֶךְ מַלְבּוּשׁ לִרְשׁוּת שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת עִמּוֹ — אָסוּר לְטַלְטְלָם לַבַּיִת אִם לֹא יַנִּיחֵם תְּחִלָּה בִּרְשׁוּת הַמְעֹרֶבֶת עִמּוֹ), וְכֵן לְהֵפֶךְ:
סעיף ב קַרְפֵּף יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדִירָה — כַּרְמְלִית…
קַרְפֵּף יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדִירָה — כַּרְמְלִית הוּא, וְאָסוּר לְטַלְטֵל מִמֶּנּוּ לְקַרְפֵּף אַחֵר כָּמֹהוּ, לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא מִזֶּה לְזֶה, כִּי אִם ב' אַמּוֹת בְּזֶה וּב' אַמּוֹת בְּזֶה, כְּמוֹ בִּשְׁאָר ב' כַּרְמְלִית, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ״ו:
סעיף ג שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת שֶׁרוֹצוֹת לְעָרֵב יַחַד לְהַתִּיר לְטַלְטֵל מִזּוֹ לְזוֹ…
שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת שֶׁרוֹצוֹת לְעָרֵב יַחַד לְהַתִּיר לְטַלְטֵל מִזּוֹ לְזוֹ אַף כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבָּתִּים, אֵין צְרִיכִין עֵרוּב אַחֵר, אֶלָּא הָעֵרוּב שֶׁעָשׂוּ כְּבָר כָּל אַחַת לְעַצְמָהּ יוֹלִיכֶנּוּ אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר בִּשְׁבִיל כֻּלָּם וְיִתְּנֶנּוּ בְּאֶחָד מִבָּתֵּי שְׁנִיָּה, וְהוּא שֶׁעֵרְבוּ בְּנֵי חָצֵר הַשְּׁנִיָּה לְעַצְמָן. וּבְנֵי חָצֵר הַשְּׁנִיָּה גַּם כֵּן אֵינָן צְרִיכִין פַּת אַחֵר כְּדֵי לְעָרֵב עִם זוֹ, אֶלָּא הָעֵרוּב שֶׁעָשׂוּ כְּבָר מַתִּירָן:
סעיף ד וְאִם יִרְצֶה יוֹלִיךְ שָׁם אֲפִלּוּ פַּת מִשֶּׁלּוֹ, וְכֻלָּם מֻתָּרִים,…
וְאִם יִרְצֶה יוֹלִיךְ שָׁם אֲפִלּוּ פַּת מִשֶּׁלּוֹ, וְכֻלָּם מֻתָּרִים, הוֹאִיל וְהוּא כְּבָר עֵרֵב עִם חֲבֵרָיו — קוֹנֶה לְצֹרֶךְ כֻּלָּם. וְהוּא הַדִּין אִם הוּא עִם חֲבֵרָיו הֵם בְּעִנְיָן שֶׁאֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב כְּלָל בֵּינֵיהֶם, כְּגוֹן אָב עִם בָּנָיו הַמְקַבְּלִים פְּרָס מִמֶּנּוּ הַשְּׁרוּיִים לְבַדָּם בְּחָצֵר אַחַת, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָהֶם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ע — הֲרֵי אֶחָד מֵהֶם מוֹלִיךְ פַּת בִּשְׁבִיל כֻּלָּם, אֲפִלּוּ מִשֶּׁלּוֹ, לְחָצֵר הַסְּמוּכָה לָהֶם לְעָרֵב עִמָּהּ:
סעיף ה אֵין ב' חֲצֵרוֹת יְכוֹלִים לְעָרֵב יַחַד אֶלָּא אִם כֵּן…
אֵין ב' חֲצֵרוֹת יְכוֹלִים לְעָרֵב יַחַד אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיֶה בֵּינֵיהֶם פֶּתַח רָחָב ד' טְפָחִים אוֹ חַלּוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ד' עַל ד', וְיִהְיֶה קְצָתוֹ בְּתוֹךְ י' טְפָחִים הַנְּמוּכִים לָאָרֶץ, וְאָז אִם רָצוּ מְעָרְבִים יַחַד, וּמֻתָּרִים לְטַלְטֵל אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ חוֹרִים וּסְדָקִים. וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ, וַאֲסוּרִים לְטַלְטֵל מִזּוֹ לְזוֹ דֶּרֶךְ פְּתָחִים וְחַלּוֹנוֹת אוֹ חוֹרִים וּסְדָקִים אוֹ עַל גַּבֵּי הַכֹּתֶל כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת. אֲבָל אִם כָּל הַחַלּוֹן הוּא לְמַעְלָה מִי' טְפָחִים — אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ תַּחְתָּיו מְחִצָּה גְמוּרָה הַחוֹלֶקֶת בֵּין הֶחָצֵר, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶן לְעָרֵב יַחַד.
וְאִם אֵין בְּרָחְבּוֹ ד' טְפָחִים, אֲפִלּוּ הוּא אָרֹךְ הַרְבֵּה — אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם.
וְאִם הוּא עָגֹל — צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בְּהֶקֵּפוֹ י״ז טְפָחִים פָּחוֹת חֹמֶשׁ, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְרַבֵּעַ בּוֹ ד' עַל ד', שֶׁהָאֲלַכְסוֹן שֶׁל מְרֻבָּע זֶה שֶׁהוּא ה' טְפָחִים וְג' חֳמָשִׁין הוּא רֹחַב שֶׁל הָעִגּוּל שֶׁהוּא שְׁלִישׁ הֶקֵּפוֹ, וְג' פְּעָמִים ה' טְפָחִים וְג' חֳמָשִׁין הֵם י״ז פָּחוֹת חֹמֶשׁ, כָּזֶה. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מַשֶּׁהוּ מִן מְרֻבָּע זֶה תּוֹךְ י' טְפָחִים לָאָרֶץ:
סעיף ו חַלּוֹן שֶׁבֵּין ב' בָּתִּים שֶׁרוֹצִים לְעָרֵב יַחַד, כְּגוֹן שֶׁלֹּא…
חַלּוֹן שֶׁבֵּין ב' בָּתִּים שֶׁרוֹצִים לְעָרֵב יַחַד, כְּגוֹן שֶׁלֹּא עֵרְבוּ הַחֲצֵרוֹת זוֹ עִם זוֹ — יְכוֹלִים לְעָרֵב אֲפִלּוּ הוּא גָבוֹהַּ לְמַעְלָה מִי' טְפָחִים, לְפִי שֶׁהַבַּיִת, כֵּיוָן שֶׁהוּא מְקֹרֶה, הֲרֵי הוּא כְּמָלֵא, וַהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ אֵין הַחַלּוֹן גָּבוֹהַּ י' טְפָחִים, כֵּיוָן שֶׁהַבַּיִת כֻּלּוֹ מְמֻלָּא. וְהוּא הַדִּין לַאֲרֻבָּה שֶׁבֵּין בַּיִת לַעֲלִיָּה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה — אִם רָצוּ מְעָרְבִין יַחַד, וַאֲפִלּוּ אֵין שָׁם סֻלָּם לַעֲלוֹת בּוֹ, וּבִלְבָד שֶׁיְּהֵא בָּאֲרֻבָּה ד' עַל ד'.
וְאִם עָשׂוּ סְרִיגָה לִפְנֵי הַחַלּוֹן — נִתְבַּטֵּל מִתּוֹרַת חַלּוֹן, שֶׁאֵין הַנְּקָבִים מִצְטָרְפִים לְד' טְפָחִים, וְכֵן בַּאֲרֻבָּה:
סעיף ז בַּיִת שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת וְהוּא פָּתוּחַ לִשְׁתֵּיהֶן, וְעֵרֵב עִם…
בַּיִת שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת וְהוּא פָּתוּחַ לִשְׁתֵּיהֶן, וְעֵרֵב עִם שְׁתֵּיהֶן, אֲבָל הַחֲצֵרוֹת לֹא עֵרְבוּ זוֹ עִם זוֹ — אֵין לְטַלְטֵל כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבָּתִּים מֵחָצֵר לְחָצֵר עַל יְדֵי בַּיִת זֶה:
סעיף ח הָיָה בֵּין ב' חֲצֵרוֹת כֹּתֶל גָּבוֹהַּ י' טְפָחִים עַל…
הָיָה בֵּין ב' חֲצֵרוֹת כֹּתֶל גָּבוֹהַּ י' טְפָחִים עַל פְּנֵי כָּל אָרְכּוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה קַרְקָעָהּ שֶׁל אַחַת מֵהַחֲצֵרוֹת גָּבוֹהַּ מֵחֲבֵרוֹ ה' טְפָחִים וְעָשָׂה עָלָיו מְחִצָּה ה' טְפָחִים לְהַשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה, וְהוּא הַדִּין כְּשֶׁגָּבוֹהַּ מֵחֲבֵרוֹ עֲשָׂרָה בְּלֹא מְחִצָּה — אֵין יְכוֹלִים לְעָרֵב יַחַד.
וְאִם הָיָה הַכֹּתֶל גָּבוֹהַּ לִשְׁתֵּיהֶן עֲשָׂרָה, וְהָיָה בְּרֹאשׁוֹ פֵּרוֹת — הֲרֵי בְּנֵי ב' הַחֲצֵרוֹת יְכוֹלִים לְהוֹרִיד הַפֵּרוֹת לַחֲצֵרוֹת, וְכֵן לְהַעֲלוֹת עָלָיו מִפֵּרוֹת שֶׁשָּׁבְתוּ בְּחָצֵר זוֹ וּלְהוֹרִידָם מִמֶּנּוּ לְחָצֵר הָאַחֶרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֵרְבוּ זוֹ עִם זוֹ, בֵּין שֶׁרֹאשׁ הַכֹּתֶל רָחָב ד' טְפָחִים בֵּין שֶׁאֵינוֹ רָחָב, שֶׁהֲרֵי רֹאשׁ הַכֹּתֶל דִּינוֹ כְּגַג, וּשְׁתֵּי הַחֲצֵרוֹת כֻּלָּן רְשׁוּת אַחַת הֵן לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֵרְבוּ.
אֲבָל פֵּרוֹת שֶׁשָּׁבְתוּ בְּאַחַת מִבָּתֵּי חָצֵר זוֹ אוֹ זוֹ — אָסוּר לְהַעֲלוֹתָם עָלָיו אוֹ לְהוֹרִידָם מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רְשׁוּת שֶׁל שְׁתֵּיהֶן, וְהֵן אוֹסְרוֹת זוֹ עַל זוֹ לְעִנְיַן כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת עַד שֶׁיְּעָרְבוּ. וַאֲפִלּוּ פֵּרוֹת שֶׁשָּׁבְתוּ עָלָיו אוֹ בַּחֲצֵרוֹת — אָסוּר לְהוֹרִידָם מִמֶּנּוּ לְהַכְנִיסָם לַבַּיִת, שֶׁעִם הַבַּיִת אֵינוֹ רְשׁוּת אַחַת אֶלָּא אִם כֵּן עֵרְבוּ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהוּא רָחָב ד' טְפָחִים בְּרֹאשׁוֹ. אֲבָל אִם אֵינוֹ רָחָב ד' טְפָחִים — מְקוֹם פְּטוּר הוּא וּבָטֵל לְכַאן וּלְכַאן, וְאֵלּוּ מַעֲלִין עָלָיו מִכַּאן פֵּרוֹת שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת וְאֵלּוּ מִכַּאן, וְכֵן אֵלּוּ מוֹרִידִין מִכַּאן פֵּרוֹת שֶׁשָּׁבְתוּ עָלָיו וּמַכְנִיסִים לְבָתֵּיהֶם וְאֵלּוּ מוֹרִידִים מִכַּאן וּמַכְנִיסִים לְבָתֵּיהֶם.
אֲבָל פֵּרוֹת שֶׁהֶעֱלוּ אֵלּוּ מִבָּתֵּיהֶם וְהִנִּיחוּ בְּרֹאשׁוֹ — אֲסוּרִים אֵלּוּ לְהוֹרִיד לַחֲצֵרָם, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם נַעֲשֵׂית כַּאן לְפֵרוֹת אֵלּוּ שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת הוֹצָאָה לְחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁלֹּא עֵרְבָה עִמּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֻנְּחוּ בִּמְקוֹם פְּטוּר בֵּינְתַיִם, אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ״ו שֶׁיֵּשׁ לְהַחֲמִיר בְּזֶה כְּדִבְרֵי הָאוֹסְרִים:
סעיף ט וְאִם הָיָה הַכֹּתֶל גָּבוֹהַּ לְאַחַת מֵהַחֲצֵרוֹת י' טְפָחִים וְלַשְּׁנִיָּה…
וְאִם הָיָה הַכֹּתֶל גָּבוֹהַּ לְאַחַת מֵהַחֲצֵרוֹת י' טְפָחִים וְלַשְּׁנִיָּה אֵינוֹ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה, כְּגוֹן שֶׁקַּרְקָעָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן גָּבוֹהַּ מִשֶּׁל חֲבֶרְתָּהּ — מִי שֶׁאֵינָהּ גָּבוֹהַּ לוֹ עֲשָׂרָה מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אַף בְּכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת אִם עֵרְבָה חָצֵר זוֹ לְעַצְמָהּ, וְהַשֵּׁנִי אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אַף בְּכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בֶּחָצֵר, לְפִי שֶׁתַּשְׁמִישׁ כֹּתֶל זֶה לְמִי שֶׁגָּבוֹהַּ לוֹ עֲשָׂרָה הוּא תַּשְׁמִישׁ בְּקֹשִׁי — נוֹתְנִים אוֹתוֹ לְזֶה שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בְּנַחַת, לְפִיכָךְ נוֹתְנִים כֹּתֶל זֶה לְמִי שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ לוֹ עֲשָׂרָה שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אַף בְּכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת, וּמוֹנְעִים אָנוּ אֶת מִי שֶׁגָּבוֹהַּ לוֹ עֲשָׂרָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אַף בְּכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בֶּחָצֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵאָסֵר עַל זֶה שֶׁאֵינוֹ גָבוֹהַּ לוֹ עֲשָׂרָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת, לְפִי שֶׁכֹּתֶל זֶה אֵין דִּינוֹ כְּגַג אֶלָּא כְּחָצֵר, הוֹאִיל וְאֵינוֹ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה מִקַּרְקָעִית חָצֵר שֶׁל זֶה, וְאִם כֵּן אִם גַּם הַשֵּׁנִי יִהְיֶה לוֹ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה תַּשְׁמִישׁ — תְּהֵא רְשׁוּת שְׁנֵיהֶם שׁוֹלֶטֶת בְּכֹתֶל זֶה, וִיהֵא אָסוּר לְזֶה לְהוֹצִיא כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת לַחֲצַר שְׁנֵיהֶם.
וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַכֹּתֶל רָחָב ד'. אֲבָל אִם אֵינוֹ רָחָב ד' — מְקוֹם פְּטוּר הוּא, וּמֻתָּר לִשְׁנֵיהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אַף מִן הַבָּתִּים (אפילו) [אִם] עֵרְבָה כָּל חָצֵר לְעַצְמָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֵרְבוּ בְּיַחַד:
סעיף י נִפְרַץ הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶן עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְעַד בִּכְלָל…
נִפְרַץ הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶן עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְעַד בִּכְלָל — הֲרֵי הוּא כְּפֶתַח, וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין כָּל אַחַת לְעַצְמָהּ. וְהוּא שֶׁאֵינוֹ פָּרוּץ בְּמִלּוּאוֹ (אֶלָּא נִשְׁתַּיְּרוּ פַּס מַשֶּׁהוּ מִכַּאן וּמַשֶּׁהוּ מִכַּאן אוֹ פַּס ד' טְפָחִים מִצַּד אֶחָד). וְאִם נִפְרַץ יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר — חֲשׁוּבוֹת שְׁתֵּיהֶם כְּחָצֵר אַחַת וּצְרִיכוֹת לְעָרֵב יַחַד. וְכָל מָקוֹם מֵהַכֹּתֶל שֶׁאֵינוֹ גָבוֹהַּ י' טְפָחִים, כְּפָרוּץ הוּא:
סעיף יא כֹּתֶל שֶׁבֵּין ב' חֲצֵרוֹת גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה לִשְׁתֵּיהֶן, וְהֶעֱמִיד אֵצֶל…
כֹּתֶל שֶׁבֵּין ב' חֲצֵרוֹת גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה לִשְׁתֵּיהֶן, וְהֶעֱמִיד אֵצֶל הַכֹּתֶל סֻלָּם רָחָב ד' טְפָחִים וְכֵן כְּנֶגְדּוֹ בְּחָצֵר הַשֵּׁנִית, אֲפִלּוּ אֵין הַסֻּלָּמוֹת מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה אֶלָּא מְרֻחָקִים זֶה מִכְּנֶגֶד זֶה פָּחוֹת מִג' טְפָחִים — הֲרֵי הֵם כִּמְכֻוָּנִים וַחֲשׁוּבִים כְּפֶתַח לַכֹּתֶל, וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין שְׁתֵּי הַחֲצֵרוֹת יַחַד. וַאֲפִלּוּ אִם הֵם מְרֻחָקִים זֶה מִכְּנֶגֶד זֶה הַרְבֵּה — אִם הַכֹּתֶל רָחָב ד' טְפָחִים עֲדַיִן חֲשׁוּבִים הֵם כְּפֶתַח, שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת בְּסֻלָּם זֶה וְלֵילֵךְ עַל הַכֹּתֶל עַד סֻלָּם הַשֵּׁנִי וְלֵירֵד.
בְּאֵיזֶה סֻלָּם אָמְרוּ? בְּסֻלָּם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ד' שְׁלִיבוֹת, שֶׁאֵינוֹ נִטָּל בְּשַׁבָּת מֵחֲמַת כָּבְדּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעָתִיד לִטְּלוֹ אַחַר הַשַּׁבָּת. אֲבָל פָּחוֹת מִכַּאן, הוֹאִיל וְקָטָן הוּא וְנוֹחַ לִטְּלוֹ — כְּנָטוּל הוּא, וְאֵינוֹ חָשׁוּב פֶּתַח אֶלָּא אִם כֵּן זְרוֹעוֹתָיו וּשְׁלִיבוֹתָיו גַּסּוֹת וּכְבֵדוֹת.
וְאִם אֵין הַכֹּתֶל גָּבוֹהַּ אֶלָּא עֲשָׂרָה, וְהֶעֱמִיד סֻלָּם גָּבוֹהַּ שִׁבְעָה וּמַשֶּׁהוּ וְרָחָב ד' אֵצֶל הַכֹּתֶל זָקוּף בְּיֹשֶׁר — כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִשְׁאַר שְׁלֹשָׁה עַד רֹאשׁ הַכֹּתֶל, הֲרֵי זֶה כְּמַגִּיעַ לְרֹאשׁוֹ מַמָּשׁ וּמוֹעִיל, בֵּין לְעָרֵב יַחַד, אִם הֶעֱמִיד כֵּן גַּם בְּחָצֵר הַשֵּׁנִית, וּבֵין לְהַתִּיר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עַל הַכֹּתֶל בְּכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת לְזֶה שֶׁהֶעֱמִיד הַסֻּלָּם בַּחֲצֵרוֹ. וְאִם בְּחָצֵר הַשֵּׁנִית אֵין שָׁם סֻלָּם לְכֹתֶל זֶה, שֶׁאָז נַעֲשֶׂה כֹּתֶל זֶה — לְזֶה תַּשְׁמִישׁוֹ בְּנַחַת וּלְזֶה תַּשְׁמִישׁוֹ בְּקָשֶׁה, וְנוֹתְנִים אוֹתוֹ לְזֶה שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בְּנַחַת:
סעיף יב עָקַר חֻלְיָא מֵרֹאשׁ הַכֹּתֶל לְמַעֲטוֹ מִגֹּבַהּ עֲשָׂרָה, אִם יֵשׁ…
עָקַר חֻלְיָא מֵרֹאשׁ הַכֹּתֶל לְמַעֲטוֹ מִגֹּבַהּ עֲשָׂרָה, אִם יֵשׁ מֶשֶׁךְ ד' בְּאֹרֶךְ מַה שֶּׁנִּתְמַעֵט (אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ ד' עַל ד', כְּגוֹן שֶׁאֵין בְּעֹבִי הַכֹּתֶל ד') — מוֹעִיל בֵּין לַעֲשׂוֹתוֹ פֶּתַח לְכֹתֶל זֶה לְעָרֵב הַחֲצֵרוֹת יַחַד אִם נִתְמַעֵט כֵּן כָּל עֹבִי הַכֹּתֶל, וּבֵין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הַכֹּתֶל בִּכְלֵי הַבַּיִת אִם לֹא נִתְמַעֵט בְּכָל עָבְיוֹ אֶלָּא מִצַּד אֶחָד, וְנַעֲשֶׂה לְזֶה תַּשְׁמִישׁוֹ בְּנַחַת לְמִי שֶׁנִּתְמַעֵט מִצִּדּוֹ, שֶׁנּוֹחַ לוֹ לַעֲלוֹת בִּמְקוֹם הַמִּעוּט וּמִמֶּנּוּ יַעֲלֶה עַל רֹאשׁ כָּל הַכֹּתֶל, וּלְהַשֵּׁנִי תַּשְׁמִישׁוֹ בְּקָשֶׁה.
וְאִם אֵין בּוֹ ד' — אֵינוֹ חָשׁוּב כְּפֶתַח לְעָרֵב יַחַד, וְכֵן אֵינוֹ מוֹעִיל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הַכֹּתֶל בִּכְלֵי הַבַּיִת אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁנִּתְמַעֵט בִּלְבָד, שֶׁשָּׁם הוּא תַּשְׁמִישׁוֹ בְּנַחַת לְזֶה שֶׁנִּתְמַעֵט מִצִּדּוֹ, שֶׁעוֹמֵד בַּקַּרְקַע וּמִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו בְּנַחַת. אֲבָל אֵינוֹ נוֹחַ לַעֲלוֹת דֶּרֶךְ עָלָיו לְרֹאשׁ הַכֹּתֶל, הוֹאִיל וְאֵין בּוֹ ד':
סעיף יג בָּנָה אִצְטְבָא לְמַטָּה אֵצֶל הַכֹּתֶל לְמַעֲטוֹ מִגֹּבַהּ עֲשָׂרָה, שֶׁאֵין…
בָּנָה אִצְטְבָא לְמַטָּה אֵצֶל הַכֹּתֶל לְמַעֲטוֹ מִגֹּבַהּ עֲשָׂרָה, שֶׁאֵין מִמֶּנָּה לְרֹאשׁוֹ י' טְפָחִים, שֶׁנּוֹחַ לוֹ לַעֲלוֹת בִּמְקוֹם הַמִּעוּט וּמִמֶּנָּה יַעֲלֶה עַל רֹאשׁ כָּל הַכֹּתֶל — אִם יֵשׁ בָּהּ ד' עַל ד', מוֹעֶלֶת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הַכֹּתֶל, שֶׁהֲרֵי נוֹחַ לַעֲלוֹת דֶּרֶךְ עָלֶיהָּ עַל רֹאשׁ הַכֹּתֶל, הוֹאִיל וְאֵין מִמֶּנָּה לְרֹאשׁוֹ גֹּבַהּ עֲשָׂרָה. אֲבָל אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּפֶתַח לְכֹתֶל זֶה לְעָרֵב יַחַד, אֲפִלּוּ עָשָׂה כֵּן גַּם בְּחָצֵר הַשְּׁנִיָּה, הוֹאִיל וְיֵשׁ מִמֶּנָּה לְרֹאשׁוֹ ג' טְפָחִים.
וְאִם אֵין בָּהּ ד' עַל ד' — אֵינָהּ מוֹעֶלֶת אֲפִלּוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עַל הַכֹּתֶל כְּנֶגְדָּהּ מַמָּשׁ, לְפִי שֶׁאֵין נוֹחַ לַעֲמוֹד עָלֶיהָ וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ כְּשֶׁאֵין בָּהּ ד' עַל ד', וְאֵין זֶה תַּשְׁמִישׁ בְּנַחַת:
סעיף יד כָּפָה סֵפֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ד' עַל ד' וְגָבוֹהַּ כָּל…
כָּפָה סֵפֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ד' עַל ד' וְגָבוֹהַּ כָּל שֶׁהוּא, וּמִעֵט בּוֹ גֹּבַהּ הַכֹּתֶל מֵעֲשָׂרָה, שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ לְרֹאשׁוֹ עֲשָׂרָה — מוֹעִיל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הַכֹּתֶל כְּמוֹ אִצְטְבָא, אַף עַל פִּי שֶׁעָתִיד לִטְּלוֹ, וּבִלְבָד שֶׁיְּחַבְּרֶנּוּ בְּטִיט לָאָרֶץ חִבּוּר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשָׁמְטוֹ עַד שֶׁיַּחְפּוֹר בַּדֶּקֶר, שֶׁאָז אִי אֶפְשָׁר לְנָטְלוֹ מִשָּׁם בְּשַׁבָּת. אֲבָל אִם הַטִּיט מֻנָּח כָּךְ עַל אָגְנָיו הַכְּפוּיִים לָאָרֶץ — מֻתָּר לִטְּלוֹ בְּשַׁבָּת, שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר, שֶׁהֲרֵי אֵין כַּוָּנָתוֹ שֶׁיְּהֵא הַסֵּפֶל מְשַׁמֵּשׁ לְהַטִּיט אֶלָּא הַטִּיט מְשַׁמֵּשׁ לְהַסֵּפֶל לְחַבְּרוֹ לָאָרֶץ; וְכָל דָּבָר הַנִּטָּל בְּשַׁבָּת אֵינוֹ מְמַעֵט, שֶׁכְּנָטוּל הוּא.
בָּנָה אִצְטְבָא עַל אִצְטְבָא, אִם יֵשׁ בַּתַּחְתּוֹנָה ד' עַל ד', אוֹ אֵין בָּהּ ד' וְיֵשׁ בָּעֶלְיוֹנָה ד' עַל ד', וְאֵין בֵּין זוֹ לְזוֹ ג' טְפָחִים — הֲרֵי הֵן כְּאִצְטְבָא אַחַת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ ד' עַל ד' מִלְמַעְלָה, שֶׁמּוֹעֶלֶת לְהַתִּיר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֹּתֶל, אֲבָל לֹא לַעֲשׂוֹת פֶּתַח לְעָרֵב יַחַד:
סעיף טו זִיז הַיּוֹצֵא מִן הַכֹּתֶל בְּפָחוֹת מִי' טְפָחִים מֵרֹאשׁוֹ וְיֵשׁ…
זִיז הַיּוֹצֵא מִן הַכֹּתֶל בְּפָחוֹת מִי' טְפָחִים מֵרֹאשׁוֹ וְיֵשׁ בּוֹ ד' עַל ד', וְסָמַךְ לוֹ סֻלָּם כָּל שֶׁהוּא שֶׁאֵין בְּרָחְבּוֹ ד' — מוֹעִיל לְהַתִּיר לוֹ תַּשְׁמִישׁ הַכֹּתֶל, לְפִי שֶׁנּוֹחַ לוֹ לַעֲלוֹת בְּסֻלָּם וְלַעֲמוֹד עַל הַזִּיז וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ עַל הַכֹּתֶל. אֲבָל לַעֲשׂוֹתוֹ פֶּתַח לְעָרֵב יַחַד אֵינוֹ מוֹעִיל, אֶלָּא אִם כֵּן הַזִּיז הוּא בְּפָחוֹת מִג' טְפָחִים לְרֹאשׁ הַכֹּתֶל.
וְהוּא שֶׁלֹּא תְהֵא שְׁלִיבָה הַתַּחְתּוֹנָה גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ ג' טְפָחִים, וְלֹא יְהֵא בֵּין שְׁלִיבָה לִשְׁלִיבָה ג' טְפָחִים, שֶׁאָז נַעֲשָׂה הַזִּיז עִם כָּל הַשְּׁלִיבוֹת הַכֹּל אֶחָד, וַהֲרֵי יֵשׁ ד' עַל ד' מִלְמַעְלָה, וּכְאִלּוּ הִיא אִצְטְבָא אַחַת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ ד' עַל ד' מִלְמַעְלָה, שֶׁמּוֹעֶלֶת לְהַתִּיר תַּשְׁמִישׁ הַכֹּתֶל אַף עַל פִּי שֶׁקְּצָרָה מִלְּמַטָּה.
וְהוּא שֶׁסָּמַךְ רֹאשׁ הַסֻּלָּם בַּזִּיז מַמָּשׁ. אֲבָל אִם סְמָכוֹ בַּכֹּתֶל אֵצֶל הַזִּיז — אֵין סֻלָּם זֶה מַדְרֵגָה לַזִּיז, וְלֹא נַעֲשׂוּ הַכֹּל אֶחָד.
וְכָל זְמַן שֶׁאֵינוֹ גָבוֹהַּ הַכֹּתֶל כ' טְפָחִים — דַּי לוֹ בְּזִיז אֶחָד שֶׁמַּנִּיחוֹ בָּאֶמְצַע, שֶׁהֲרֵי אֵין גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה עַד הַזִּיז, וְלֹא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה מִמֶּנּוּ עַד רֹאשׁ הַכֹּתֶל. וְאִם הוּא גָבוֹהַּ כ' — צָרִיךְ שְׁנֵי זִיזִין, אֶחָד בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה הַתַּחְתּוֹנִים וְאֶחָד בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה הָעֶלְיוֹנִים בְּפָחוֹת מִי' טְפָחִים לַתַּחְתּוֹן, שֶׁאִם הָיָה הַזִּיז גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה מֵהָאָרֶץ וְכֵן אִם הָעֶלְיוֹן גָּבוֹהַּ י' טְפָחִים מֵהַתַּחְתּוֹן — לֹא דַי לוֹ בְּסֻלָּם כָּל שֶׁהוּא שֶׁאֵין בְּרָחְבּוֹ ד'.
וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַזִּיזִין מְכֻוָּנִים זֶה תַּחַת זֶה אֶלָּא יִהְיוּ מְשׁוּכִים זֶה מִכְּנֶגֶד זֶה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְהַעֲמִיד סֻלָּם מִזֶּה לְזֶה, שֶׁהַסֻּלָּם שֶׁיַּעֲמִיד מֵהַתַּחְתּוֹן לְהָעֶלְיוֹן יְהֵא סָמוּךְ בָּעֶלְיוֹן מַמָּשׁ וְלֹא אֶצְלוֹ בַּכֹּתֶל:
סעיף טז הֶעֱמִיד ב' סֻלָּמוֹת זֶה בְּצַד זֶה וְלֹא הָיָה בְּמֶשֶׁךְ…
הֶעֱמִיד ב' סֻלָּמוֹת זֶה בְּצַד זֶה וְלֹא הָיָה בְּמֶשֶׁךְ שְׁנֵיהֶם רֹחַב ד', וְהִרְחִיקָם זֶה מִזֶּה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בִּשְׁנֵיהֶם ד', וּמִלֵּא הָאֲוִיר שֶׁבֵּינֵיהֶם בְּקַשׁ, שֶׁעֲשָׂאָן כְּעֵין שְׁלִיבוֹת — אֵינוֹ מוֹעִיל לֹא לְהַתִּיר תַּשְׁמִישׁ בַּכֹּתֶל וְלֹא לְעָרֵב יַחַד, לְפִי שֶׁמְּקוֹם מַעֲמַד הָרַגְלַיִם הוּא לְעוֹלָם בְּאֶמְצַע הַסֻּלָּם, וְכַאן אֵין רָאוּי לַעֲלוֹת בְּקַשׁ.
וְאִם הֶעֱמִיד הַסֻּלָּם בָּאֶמְצַע וְהַקַּשׁ מִן הַצַּד — מוֹעִיל, בֵּין לְהַתִּיר לוֹ תַּשְׁמִישׁ הַכֹּתֶל בֵּין לְעָרֵב יַחַד, אִם מַגִּיעַ לְפָחוֹת מִג' טְפָחִים לְרֹאשׁ הַכֹּתֶל וְעָשָׂה כֵּן גַּם בְּחָצֵר הַשֵּׁנִית, לְפִי שֶׁכַּף הָרֶגֶל עוֹלֶה בְּסֻלָּם וְהַקַּשׁ שֶׁמִּן הַצַּד רָאוּי לְהַחֲזִיק בּוֹ בְּיָדָיו וְלַעֲלוֹת:
סעיף יז אֵין הַסֻּלָּם רָחָב ד', וּזְקָפוֹ בַּכֹּתֶל בְּיֹשֶׁר, וְחָקַק אֶצְלוֹ…
אֵין הַסֻּלָּם רָחָב ד', וּזְקָפוֹ בַּכֹּתֶל בְּיֹשֶׁר, וְחָקַק אֶצְלוֹ בַּכֹּתֶל מִכַּאן וּמִכַּאן לְהַשְׁלִים רָחְבּוֹ לְד', כְּגוֹן שֶׁהַכֹּתֶל עָב וּבוֹלֵט מִצַּד הַסֻּלָּם — דַּי לוֹ (שׁיחזיק) [שֶׁיָּחֹק] בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה, שֶׁזֶּהוּ שִׁעוּר גֹּבַהּ פֶּתַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּתֶל גָּבוֹהַּ הַרְבֵּה, וְשָׁם אֵין הַסֻּלָּם רָחָב ד' — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי יָכוֹל לַעֲלוֹת לְרֹאשׁ הַכֹּתֶל בְּסֻלָּם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּרָחְבּוֹ ד'.
אֲבָל אִם לֹא הֶעֱמִיד סֻלָּם כְּלָל, אֶלָּא חָקַק בַּכֹּתֶל כְּמִין שְׁלִיבוֹת לַעֲלוֹת בָּהֶם — צָרִיךְ שֶׁיָּחֹק בְּרֹחַב ד' בְּכָל גֹּבַהּ הַכֹּתֶל, וְאָז מוֹעִיל בֵּין לְהַתִּיר תַּשְׁמִישׁ בֵּין לְעָרֵב יַחַד אִם עָשָׂה כֵּן גַּם בְּחָצֵר הַשֵּׁנִית:
סעיף יח הָיָה אִילָן בְּצַד הַכֹּתֶל וְעָשָׂהוּ סֻלָּם לַכֹּתֶל — מוֹעִיל…
הָיָה אִילָן בְּצַד הַכֹּתֶל וְעָשָׂהוּ סֻלָּם לַכֹּתֶל — מוֹעִיל לְעָרֵב יַחַד. אֲבָל אִם עָשָׂה מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה סֻלָּם לַכֹּתֶל — אֵינָהּ מוֹעֶלֶת, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לַעֲלוֹת עָלֶיהָ מִן הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן שְׁאָר אִילָן, שֶׁאֵין אִסּוּר לַעֲלוֹת בּוֹ בְּשַׁבָּת אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּבְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא שְׁעַת קְנִיַּת הָעֵרוּב לֹא גָזְרוּ עַל שְׁבוּת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם לְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס״א, וְעֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת הוּא גַם כֵּן דְּבַר מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס״ו:
סעיף יט חָרִיץ שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב ד'…
חָרִיץ שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב ד' — אֵין יְכוֹלִים לְעָרֵב יַחַד אֲפִלּוּ הוּא מָלֵא קַשׁ וְתֶבֶן, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא בִטְּלָם שָׁם (לְפִי שֶׁהוּא דָבָר הַנִּטָּל בְּשַׁבָּת, וְכָל דָּבָר הַנִּטָּל בְּשַׁבָּת אֵינוֹ מְמַעֵט מִגֹּבַהּ עֲשָׂרָה. אֲבָל אִם נִתְמַעֵט מֵעֲשָׂרָה בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נִטָּל בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בִטְּלוֹ שָׁם וְעוֹמֵד לְפַנּוֹתוֹ אַחַר הַשַּׁבָּת — מוֹעִיל לַעֲשׂוֹת פֶּתַח לְעָרֵב יַחַד אִם יִרְצוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה בְּסֻלָּמוֹת וְסֵפֶל כָּפוּי, אֲבָל אֵינוֹ מוֹעִיל לְבַטֵּל מְחִצּוֹת הֶחָרִיץ לְגַמְרֵי, שֶׁיִּהְיוּ צְרִיכִים לְעָרֵב יַחַד, אֶלָּא אִם רָצוּ מְעָרְבִים כָּל אַחַת לְעַצְמָהּ. וְכֵן הַדִּין אֲפִלּוּ בְּדָבָר הַנִּטָּל בְּשַׁבָּת אֶלָּא שֶׁבִּטְּלוֹ בְּפֵרוּשׁ לְשַׁבָּת זוֹ, שֶׁלֹּא יִטְּלֶנּוּ מִכַּאן עַד לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁאֲפִלּוּ בִּטֵּל לְשַׁבָּת אַחַת בִּלְבָד — מוֹעִיל לַעֲשׂוֹת פֶּתַח).
וְאִם נִתְמַעֵט מֵעֲשָׂרָה בְּעָפָר וּצְרוֹרוֹת שֶׁנָּפְלוּ בּוֹ, אֲפִלּוּ בִּסְתָם, שֶׁלֹּא בִטְּלָם שָׁם — צְרִיכִים לְעָרֵב יַחַד, שֶׁסְּתָם עָפָר וּצְרוֹרוֹת שֶׁבֶּחָרִיץ מְבֻטָּלִין הֵן, וְנִתְבַּטְּלוּ מְחִצּוֹתָיו. אֲבָל אִם עָתִיד לְפַנּוֹתָם מִמֶּנּוּ לְאַחַר זְמַן, אַף עַל פִּי שֶׁבִּטְּלָם לְאֵיזֶה זְמַן — אֵינָם מְבַטְּלִים מְחִצּוֹת הֶחָרִיץ, וִיכוֹלִים לְעָרֵב כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ (וְאַף שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בִּטּוּל לְשַׁבָּת אַחַת מוֹעִיל לְבַטֵּל מְחִצָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ״ח, מִכָּל מָקוֹם בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל, וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁאֵין מְחִצָּה מִתְבַּטֶּלֶת אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁמְּבַטְּלוֹ שָׁם לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם):
סעיף כ נָתַן עָלָיו נֶסֶר כְּמִין גֶּשֶׁר מִשְּׂפַת הֶחָרִיץ אֶל שְׂפָתוֹ…
נָתַן עָלָיו נֶסֶר כְּמִין גֶּשֶׁר מִשְּׂפַת הֶחָרִיץ אֶל שְׂפָתוֹ לְרָחְבּוֹ, אִם הַנֶּסֶר הוּא רָחָב ד' — חָשׁוּב כְּפֶתַח, וִיכוֹלִים לְעָרֵב יַחַד אִם יִרְצוּ. וְהוּא הַדִּין אִם מִלְּאוֹ כְּמִין גֶּשֶׁר רָחָב ד' בְּדָבָר הַמְבַטְּלוֹ שָׁם (אֲפִלּוּ לְשַׁבָּת אַחַת אוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נִטָּל בְּשַׁבָּת).
וְאִם נָתַן הַנֶּסֶר לְאֹרֶךְ הֶחָרִיץ, אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא — חָשׁוּב כְּפֶתַח שֶׁהֲרֵי מִעֵט רֹחַב הֶחָרִיץ מִד', וְהוּא שֶׁיְּהֵא בְּאֹרֶךְ נֶסֶר זֶה ד', כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רֹחַב הַפֶּתַח ד'.
וְאִם יֵשׁ בְּאָרְכּוֹ יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת — אֵינָן יְכוֹלִים לְעָרֵב כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֶלָּא צְרִיכוֹת לְעָרֵב יַחַד, שֶׁהֲרֵי הֵן פְּתוּחוֹת זוֹ לְזוֹ בְּיוֹתֵר מֵעֶשֶׂר, כֵּיוָן שֶׁאֵין בְּרֹחַב הֶחָרִיץ ד' בִּכְשִׁעוּר אָרְכּוֹ שֶׁל נֶסֶר זֶה (וְהוּא שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לִטּוֹל הַנֶּסֶר מִכַּאן לְאַחַר זְמַן, שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ מְבַטְּלוֹ כַּאן לְעוֹלָם אֵינוֹ מְבַטֵּל מְחִצָּה לְהַחֲמִיר):
סעיף כא אִם הֶחָרִיץ עָמֹק לְאֶחָד עֲשָׂרָה וְלַשֵּׁנִי אֵינוֹ עָמֹק עֲשָׂרָה,…
אִם הֶחָרִיץ עָמֹק לְאֶחָד עֲשָׂרָה וְלַשֵּׁנִי אֵינוֹ עָמֹק עֲשָׂרָה, אוֹ שֶׁהוּא שָׁוֶה לִשְׁתֵּיהֶן —דִּינוֹ כְּכֹתֶל:
סעיף כב גָּדִישׁ שֶׁל תֶּבֶן שֶׁבֵּין ב' חֲצֵרוֹת שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן מְחִצָּה,…
גָּדִישׁ שֶׁל תֶּבֶן שֶׁבֵּין ב' חֲצֵרוֹת שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן מְחִצָּה, אִם הוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה בְּכָל מֶשֶׁךְ אֹרֶךְ הַחֲצֵרוֹת שֶׁמַּפְסִיק בֵּינֵיהֶן — אֵינָן יְכוֹלִים לְעָרֵב יַחַד, אֶלָּא כָּל אַחַת מְעָרֶבֶת לְעַצְמָהּ. נִתְמַעֵט מֵעֲשָׂרָה בְּחֹל — צְרִיכוֹת לְעָרֵב יַחַד, וְאִם עֵרְבָ[ה] כָּל אַחַת לְעַצְמָהּ, אוֹסְרוֹת זוֹ עַל זוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן מְחִצָּה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְלֹא עֵרְבוּ זוֹ עִם זוֹ. וְאִם נִתְמַעֵט בְּשַׁבָּת אֵינָן אוֹסְרוֹת, שֶׁשַּׁבָּת כֵּיוָן שֶׁהֻתְּרָה — הֻתְּרָה, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שע״ד.
וּבְעוֹד שֶׁלֹּא נִתְמַעֵט, וְכֵן אִם נִתְמַעֵט בְּשַׁבָּת וְלֹא מִבְּעוֹד יוֹם — אָסוּר לְשׁוּם אֶחָד מֵהֶם לִתֵּן מִן הַתֶּבֶן לְתוֹךְ קֻפָּתוֹ לְהַאֲכִיל לִבְהֶמְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּבֶן שֶׁלְּמַטָּה מֵעֲשָׂרָה הֻקְצָה מֵאֶתְמוֹל לִמְחִצָּה, שֶׁהֲרֵי עֵרְבָה כָּל אַחַת לְעַצְמָהּ עַל סְמַךְ שֶׁהַגָּדִישׁ הוּא מְחִצָּה בֵּינֵיהֶם, וּמְטַלְטְלִין בֶּחָצֵר עַל סְמַךְ זֶה (אִם כֵּן הִסִּיחוּ דַעְתָּן מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי מִלְּהִסְתַּפֵּק בּוֹ בְּשַׁבָּת) וּכְאִלּוּ הִקְצָהוּ בְּיָדַיִם. וְאַף שֶׁנִּמְלְכוּ אַחַר כָּךְ — אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם (שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהֻקְצָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, הֻקְצָה לְכָל הַשַּׁבָּת) (וְעוֹד, שֶׁכֵּיוָן שֶׁסָּמְכוּ עָלָיו לִמְחִצָּה לְהַתִּיר טִלְטוּל, יֵשׁ אִסּוּר בִּסְתִירָתוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שט״ו. וּמִתּוֹךְ שֶׁהֻקְצָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מֵחֲמַת אִסּוּר סְתִירָה, הֻקְצָה לְכָל הַשַּׁבָּת), וְאָסוּר לִטְּלוֹ בְּיָדַיִם. וְגָזְרוּ גַּם עַל מַה שֶּׁלְּמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, שֶׁמָּא יְהֵא נִטָּל וְהוֹלֵךְ עַד לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. וַאֲפִלּוּ לְהַעֲמִיד שָׁם הַבְּהֵמָה שֶׁתֹּאכַל מֵעַצְמָהּ אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁאָסוּר לְהַעֲמִידָהּ עַל כָּל מֻקְצֶה, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטּוֹל בְּיָדָיו וְיַאֲכִילֶנָּה. אֲבָל יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּפָנֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא לָהּ דֶּרֶךְ לִנְטוֹת אֶלָּא דֶּרֶךְ שָׁם וְתֹאכַל מֵעַצְמָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ״ד.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּגָדִישׁ שֶׁבֵּין ב' חֲצֵרוֹת. אֲבָל בְּגָדִישׁ שֶׁבֵּין ב' בָּתִּים, כְּגוֹן בַּיִת שֶׁבֵּין ב' חֲצֵרוֹת וּשְׁתֵּיהֶן פְּתוּחוֹת לוֹ וְיֵשׁ גָּדִישׁ שֶׁל תֶּבֶן בְּאֶמְצָעִיתָן, וְחוֹלְקוֹת לִשְׁנַיִם וְכָל חָצֵר מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בַּחֲצִי בַיִת הַפָּתוּחַ לָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַחֲצֵרוֹת לֹא עֵרְבוּ יַחַד — אֵינָן אוֹסְרוֹת זוֹ עַל זוֹ בַּבַּיִת שֶׁבֵּינֵיהֶן, לְפִי שֶׁהַגָּדִישׁ הוּא מְחִצָּה בֵּינֵיהֶן, וְאַף עַל פִּי כֵן מֻתָּרִים לִטּוֹל וּלְהַאֲכִיל לִבְהֶמְתָּם בְּיָדַיִם אֵלּוּ מִכַּאן וְאֵלּוּ מִכַּאן מִן הַתֶּבֶן (הַסָּמוּךְ לַתִּקְרָה) (שֶׁלְּמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה), וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִהְיוּ נוֹטְלִין וְהוֹלְכִין עַד (לְמַטָּה מִי') (שֶׁיִּפְחוֹת מִג' טְפָחִים), לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַגָּדִישׁ הוּא בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ תִּקְרָה, נִכָּר הַדָּבָר הַרְבֵּה כְּשֶׁהוּא נִפְחָת וְהוֹלֵךְ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּנְטִילַת הַתֶּבֶן אֵין בּוֹ מִשּׁוּם מֻקְצֶה וְלֹא מִשּׁוּם סְתִירַת מְחִצָּה, הוֹאִיל וְלֹא נַעֲשָׂה מִתְּחִלָּה לְשֵׁם מְחִצָּה, אֶלָּא מַה שֶּׁאָסְרוּ לִטּוֹל מִגָּדִישׁ שֶׁבֵּין ב' חֲצֵרוֹת הוּא מִשּׁוּם שֶׁמָּא יִטּוֹל וְיֵלֵךְ עַד שֶׁיִּתְמַעֵט מֵעֲשָׂרָה וְתִתְבַּטֵּל הַמְּחִצָּה וִיטַלְטְלוּ בֶּחָצֵר כְּמִתְּחִלָּה. וְאֵין הַחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יִפָּחֵת מֵעֲשָׂרָה בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי שַׁבָּת כֵּיוָן שֶׁהֻתְּרָה — הֻתְּרָה, אֶלָּא אָסְרוּ לִטּוֹל מִמֶּנּוּ בְּקֻפָּה לְעוֹלָם, בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּחֹל, מִשּׁוּם שֶׁמָּא יִפָּחֵת מֵעֲשָׂרָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת וְלֹא יַרְגִּישׁ בַּדָּבָר וִיטַלְטְלוּ בְּשַׁבָּת בְּאִסּוּר, אֶלָּא יְסַלְּקֶנּוּ כֻּלּוֹ בְּבַת אַחַת. וְלָכֵן אָסְרוּ גַם כֵּן לְהַעֲמִיד הַבְּהֵמָה שָׁם אַף עַל פִּי שֶׁבַּאֲכִילַת הַבְּהֵמָה אֵין לָחוּשׁ לְזֶה, שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לֶאֱכוֹל הַרְבֵּה כָּל כָּךְ בְּפַעַם אַחַת עַד שֶׁיִּתְמַעֵט מֵעֲשָׂרָה, מִכָּל מָקוֹם גָּזְרוּ שֶׁמָּא יַאֲכִיל בְּקֻפָּה. אֲבָל בְּגָדִישׁ [שֶׁבֵּין ב' בָּתִּים] לֹא גָזְרוּ כְּלָל אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר (וְהָעִקָּר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה):
מקור: ספריא — שולחן ערוך הרב, אורח חיים שע״ב. בספריא לא מופיעים ערכי קונטרס אחרון לסימן זה. הטקסט מועתק כפי שהוא בספריא, כולל תיקוני המהדורה: בסעיף ט « (אפילו) [אִם] », ובסעיף יז « (שׁיחזיק) [שֶׁיָּחֹק] »; בסעיף כב « עֵרְבָ[ה] » ו־« [שֶׁבֵּין ב' בָּתִּים] »; ובסעיף כב עוד באים שני זוגות סוגריים זה אחר זה, « (הַסָּמוּךְ לַתִּקְרָה) (שֶׁלְּמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה) » ו־« (לְמַטָּה מִי') (שֶׁיִּפְחוֹת מִג' טְפָחִים) »: הם הועתקו כמות שהם, ולא בררנו את טיבם. בסעיף ה כתוב « כָּזֶה » ואין בספריא ציור במקום זה; באותה מילה, באותו דין של חלון עגול, מציינת ספריא שבמקור דברי המגן אברהם על דין זה מופיע ציור: יש לבדוק אם במהדורה המודפסת של שולחן ערוך הרב מופיע ציור; ובסעיף כא אין רווח אחרי המקף, כמו בספריא.
לשון הרב מול סעיף המחבר והרמ״א
במה שונה לשון הרב מסעיף המחבר והרמ״א
כל נקודה מעמידה זה מול זה סעיף של השולחן ערוך של המחבר (במספורו, י״ט סעיפים) ואת הסעיף המקביל בשולחן ערוך אדמו״ר הזקן (במספורו, כ״ב סעיפים), לפי סדר סעיפי הרב, ואינה מציינת אלא מה שעולה מהשוואת שני הלשונות. אין בכך שנקודות אלו מיוחדות לרב: בנקודה א, מה שכותב הרב הוא מה שהב״ח הציע לגרוס בטור, והמשנה ברורה כותב שהסכימו לזה האחרונים; בנקודה ב, הטעם שנותן הרב כבר כתוב במגן אברהם, וכן כותב אחריו המשנה ברורה; ובנקודה ג, המשנה ברורה מסיק, כמו הרב, שהעיקר כסברא הראשונה.
נקודה א — ספל כפוי: כנגד המיעוט או בכל הכותל (שו״ע הרב שע״ב:יד)
הספל הכפוי והשימוש בכותל
דברי המחבר: בסעיף י כותב המחבר « כפה ספל שיש בו ד' על ד' וגבוה כל שהוא ומיעט בו גבהו מעשרה מותר להשתמש כנגד המיעוט ובלבד שיחברנו בטיט » (שו״ע או״ח שע״ב:י). הט״ז מדייק « משמע אבל לא בכל הכותל » (ט״ז שע״ב ס״ק ז), מקשה מן הסולם שבסעיף ח של המחבר (סעיף יא בשו״ע הרב), שמועיל לכל הכותל, ומביא « וכ' מו״ח ז״ל דיש ט״ס בטור וצ״ל אפי' שלא כנגד המיעוט » (ט״ז שע״ב ס״ק ז); וכותב « ונראה דנכון הוא כן » (ט״ז שע״ב ס״ק ז), ואחר כך מציע לפרש את לשון הטור על כל הכותל, למעט שאינו נחשב פתח כשאין ספל בצד השני. המגן אברהם מביא « וב״ח הגיה בטור דמותר להשתמש אפי' שלא כנגד המיעוט כמ״ש ס״ט גבי אצטבא ודוחק להגיה הספרים » (מגן אברהם שע״ב ס״ק י״ז), ומציע ליישב את הלשון: « ואפשר דהטור וש״ע ס״ל דכיון דלא מבטל ליה לספל התם לא מהני לכל הכותל » (מגן אברהם שע״ב ס״ק י״ז). והמשנה ברורה כותב ש« הסכימו האחרונים דמה שכתב כנגד המיעוט ט״ס הוא וצ״ל אפילו שלא כנגד המיעוט » (משנה ברורה שע״ב ס״ק פ״ו).
דברי הרב: בסעיף יד כותב הרב על הספל הכפוי שהוא « מוֹעִיל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הַכֹּתֶל כְּמוֹ אִצְטְבָא, אַף עַל פִּי שֶׁעָתִיד לִטְּלוֹ » (שו״ע הרב שע״ב:יד), « וּבִלְבָד שֶׁיְּחַבְּרֶנּוּ בְּטִיט לָאָרֶץ חִבּוּר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשָׁמְטוֹ עַד שֶׁיַּחְפּוֹר בַּדֶּקֶר » (שו״ע הרב שע״ב:יד); ואחר כך מבחין בטיט המונח בלבד על אוגני הספל, שמותר ליטול את הספל בשבת, שאין הספל נעשה בסיס לדבר האסור; ומסיים « וְכָל דָּבָר הַנִּטָּל בְּשַׁבָּת אֵינוֹ מְמַעֵט, שֶׁכְּנָטוּל הוּא » (שו״ע הרב שע״ב:יד).
ההבדל: במקום שלשון המחבר מגבילה את השימוש « כנגד המיעוט », כותב הרב « בְּכָל הַכֹּתֶל כְּמוֹ אִצְטְבָא » (שו״ע הרב שע״ב:יד): זו גרסת הב״ח, שהט״ז מסכים לה, והמשנה ברורה כותב שהסכימו לה האחרונים. הרב כותב שהספל מועיל לכל הכותל « אַף עַל פִּי שֶׁעָתִיד לִטְּלוֹ » (שו״ע הרב שע״ב:יד): הטעם שהמגן אברהם העלה כדי ליישב « כנגד המיעוט » — שאין הספל מתבטל שם — אינו אפוא הטעם שבלשון הרב; וגם המשנה ברורה כותב בסוגריים מרובעים « ואע״פ שעתיד ליטלו אחר השבת מותר » (משנה ברורה שע״ב ס״ק פ״ז). והחיבור שאי אפשר לשמטו עד שיחפור בדקר הוא מה שמביא המגן אברהם בשם הרמב״ם, « חבור שא״א לשמטו עד שיחפור בדקר » (מגן אברהם שע״ב ס״ק י״ח).
השלכה מעשית: לפי לשון הרב, ספל של ארבעה על ארבעה שכפאו אצל הכותל וחיברו בטיט לארץ חיבור שאי אפשר לשמטו עד שיחפור בדקר, ומיעט בו את גובה הכותל מעשרה — מועיל להשתמש בכל הכותל, כמו אצטבא; ואם הטיט מונח בלבד על אוגניו — מותר ליטול את הספל בשבת, וכל דבר הניטל בשבת אינו ממעט (סעיף יד).
נקודה ב — אילן ואשרה שעשאם סולם לכותל (שו״ע הרב שע״ב:יח)
האילן, האשרה ודעת הרא״ש
דברי המחבר: בסעיף טו כותב המחבר « היה אילן בצד הכותל ועשהו סולם לכותל אם רצו מערבין א' אבל אם עשה אשרה סולם לכותל אין מערבין א' מפני שאסור לעלות עליה מן התורה שהרי אסורה בהנאה » (שו״ע או״ח שע״ב:טו), ומביא את הדעה ההפוכה: « והרא״ש ז״ל כתב בהיפך דאילן אינו מועיל ואשרה מועלת והוא שתהא יבשה » (שו״ע או״ח שע״ב:טו). על הדעה הראשונה נותן המגן אברהם את הטעם « דמה שאסור לעלות באילן אינו אלא שבות ולא גזרו עליו ב״ה » (מגן אברהם שע״ב ס״ק כ״ד), בהפניה לסימן שמ״ב, והמשנה ברורה — « שאין איסור לעלות על סתם אילן בשבת אלא מדברי סופרים ובבין השמשות שהוא שעת קניית העירוב לא גזרו על שבות של דבריהם » (משנה ברורה שע״ב ס״ק קי״ג); ועל דעת הרא״ש הוא מפנה לאליה רבה: « ועיין בא״ר שמצדד להלכה כסברא הראשונה שהיא דעת הרבה פוסקים » (משנה ברורה שע״ב ס״ק קט״ז).
דברי הרב: בסעיף יח כותב הרב שהאילן מועיל לערב יחד ושעצי אשרה אינם מועילים, ונותן טעם לחילוק: « מַה שֶּׁאֵין כֵּן שְׁאָר אִילָן, שֶׁאֵין אִסּוּר לַעֲלוֹת בּוֹ בְּשַׁבָּת אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּבְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא שְׁעַת קְנִיַּת הָעֵרוּב לֹא גָזְרוּ עַל שְׁבוּת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם לְצֹרֶךְ מִצְוָה » (שו״ע הרב שע״ב:יח), ומוסיף « וְעֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת הוּא גַם כֵּן דְּבַר מִצְוָה » (שו״ע הרב שע״ב:יח), בהפניה לסימן שס״ו.
ההבדל: לשון הרב אינה מביאה את דעת הרא״ש, שהמחבר מביא בשנייה; היא מביאה את הדעה הראשונה בלבד, עם טעמה. הטעם כבר כתוב במגן אברהם, וכן כותב אחריו המשנה ברורה; התנאי « לְצֹרֶךְ מִצְוָה » (שו״ע הרב שע״ב:יח), והמשפט שעירובי חצרות דבר מצוה הם, אינם בשני הס״ק האלה: לדין בין השמשות מפנה המגן אברהם לסימן שמ״ב, והרב לסימן רס״א.
השלכה מעשית: לפי לשון הרב, אילן שבצד הכותל שעשאו סולם לכותל מועיל לערב את שתי החצרות יחד, ועצי אשרה אינם מועילים (סעיף יח); דעת הרא״ש ההפוכה, שהמחבר מביא, אינה בלשון הרב.
נקודה ג — נטילת תבן מגדיש שבין שתי חצרות: טעמי האיסור וההכרעה (שו״ע הרב שע״ב:כב)
טעמי האיסור וההכרעה
דברי המחבר: בסעיף יט כותב המחבר « ובעוד שלא נתמעט אסור לשום א' מהן ליתן מן התבן לתוך קופתו בשבת להאכילה לבהמתו » (שו״ע או״ח שע״ב:יט), בלא טעם, ומביא, בדעה שנייה, « ולהרא״ש אפי' בחול אסור ליתן ממנו לקופתו וכן להעמיד הבהמ' בידים » (שו״ע או״ח שע״ב:יט). המשנה ברורה מבאר את האיסור תחילה בחשש שיתמעט הגדיש, « דחיישינן דלמא שקיל טובא וממעט ליה מי״ט וקאתי לטלטל בחצר ואע״ג דבשבת זו מותר מדינא דהואיל והותרה הותרה חיישינן שמא יבוא לטלטל גם בשבת הבאה » (משנה ברורה שע״ב ס״ק קל״ז) — בשבת זו מותר מן הדין, והחשש הוא לשבת הבאה —, ומביא « וי״א דהטעם הוא משום דהאי תבן מוקצה הוא מאתמול למחיצה זו ואסור לטלטלו » (משנה ברורה שע״ב ס״ק קל״ז); ועל דעת הרא״ש הוא מסיים « והעיקר כסברא ראשונה » (משנה ברורה שע״ב ס״ק ק״מ).
דברי הרב: בסעיף כב נותן הרב טעם לאיסור, לפי הסברא הראשונה, « מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּבֶן שֶׁלְּמַטָּה מֵעֲשָׂרָה הֻקְצָה מֵאֶתְמוֹל לִמְחִצָּה » (שו״ע הרב שע״ב:כב), ומוסיף בסוגריים, שכיון שסמכו עליו למחיצה, « יֵשׁ אִסּוּר בִּסְתִירָתוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים » (שו״ע הרב שע״ב:כב), בהפניה לסימן שט״ו; ועל התבן שלמעלה מעשרה הוא כותב « וְגָזְרוּ גַּם עַל מַה שֶּׁלְּמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, שֶׁמָּא יְהֵא נִטָּל וְהוֹלֵךְ עַד לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה » (שו״ע הרב שע״ב:כב). אחר כך מביא בלשון « וְיֵשׁ אוֹמְרִים » את הדעה שהמחבר מייחס לרא״ש, עם טעמה: « וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּנְטִילַת הַתֶּבֶן אֵין בּוֹ מִשּׁוּם מֻקְצֶה וְלֹא מִשּׁוּם סְתִירַת מְחִצָּה, הוֹאִיל וְלֹא נַעֲשָׂה מִתְּחִלָּה לְשֵׁם מְחִצָּה » (שו״ע הרב שע״ב:כב), וגם המגן אברהם כותב על « אפי' בחול » שאין כאן מוקצה, « ומשום מוקצה ליכא » (מגן אברהם שע״ב ס״ק ל׳), ועמו « כ״כ הרא״ש » (מגן אברהם שע״ב ס״ק ל׳), אבל מטעם אחר, שאינו בלשון הרב: « דאינו כסותר אהלים אלא כסומך אהלים » (מגן אברהם שע״ב ס״ק ל׳); והרב מסיים « וְהָעִקָּר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה » (שו״ע הרב שע״ב:כב).
ההבדל: סעיף המחבר אינו נותן טעם לאיסור, ומביא בדעה שנייה את דעת הרא״ש בלא לכתוב איזו מהן עיקר. לשון הרב נותנת לסברא הראשונה את טעם המוקצה — שהמשנה ברורה מביא בלשון « י״א », והמגן אברהם (ס״ק ל׳) מייחס לרש״י — ואת טעם איסור סתירת המחיצה, שאינו נזכר בסעיף המחבר; וכותבת בפירוש, כמו המשנה ברורה בס״ק ק״מ, שהעיקר כסברא הראשונה.
השלכה מעשית: לפי לשון הרב, כל זמן שלא נתמעט הגדיש שבין שתי חצרות — וכן אם נתמעט בשבת ולא מבעוד יום — אין נוטלים מן התבן, לא בידיים ולא לתוך הקופה, להאכיל לבהמה, אף מה שלמעלה מעשרה, ואין מעמידים שם את הבהמה; אבל יכול לעמוד בפניה כדי שלא יהא לה דרך לנטות אלא דרך שם (סעיף כב). העיקר כסברא הראשונה, ולא כדעה האוסרת ליטול ממנו בקופה אף בחול (סעיף כב).
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי על נושאי סימן שע״ב
אנו מייחסים לרבי אך ורק מקורות ראשוניים הניתנים לאימות (מכתב, שיחה או פסק מזוהה, עם קישור). בשלב זה לא ניתן היה לאמת מול Sefaria או Chabad.org דבר מקור של הרבי המתייחס ישירות לסימן זה — מוטב שלא להציג דבר מאשר הפניה לא מאומתת.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה המעשית לחב״ד
נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן שע״ב, ברגישות החב״דית. מספרי הסעיפים הם לפי מספור הרב.
לחסיד חב״ד — סימן שע״ב
- ① מה ששבת חוץ לבתים: גגות הסמוכים זה לזה בלי הפסק רשות הרבים ביניהם, חצרות סמוכות וקרפיפות — רשות אחת הם לכלים ששבתו בתוכם: מטלטלים מזה לזה בלי עירוב, אף כשהם של בעלים הרבה — לקרפף של אחר כשאינו יותר מבית סאתים או שהוקף לדירה, ולמבוי המתוקן בלחי או קורה — אבל לא לבית שלא עירב עם הרשות ששבת בה הכלי; ועל תקרת הבית שתחת הגג העליון דינו כשאר חדרים. כלי ששבת בבית — בכל מקום שהוא דינו כאילו הוא בבית: אף שהוציאו בהיתר לחצר המעורבת של אותו בית, ואף דרך מלבוש, אין מטלטלים אותו לחצר אחרת, לגג של אחר או לקרפף המוקף לדירה של אחר, שלא עירב עם אותו בית; ולקרפף שלא הוקף לדירה, אפילו הוא פחות מבית סאתים, אין עירוב מועיל: אפילו הוא שלו, אסור להוציא לתוכו כלים ששבתו [בבית] (סעיף א). בין שני קרפיפות יותר מבית סאתים שלא הוקפו לדירה, שהם כרמלית, אין מטלטלים אלא שתי אמות בזה ושתי אמות בזה (סעיף ב). מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן שע״ב, סעיפים א-ב.
- ② עירוב שתי חצרות: אין צריכים עירוב אחר: אחד מבני החצר מוליך את העירוב שכבר עשו לאחד מבתי החצר השנייה, והוא שעירבו בני החצר השנייה לעצמם (סעיף ג); ויכול להוליך שם אף פת משלו, הואיל וכבר עירב עם חבריו, או כשאינם צריכים לערב ביניהם כלל (סעיף ד). צריך שיהיה ביניהן פתח רחב ארבעה טפחים, או חלון של ארבעה על ארבעה שקצתו בתוך עשרה טפחים הנמוכים לארץ — ואם הוא עגול, צריך שיהא בהקפו י״ז טפחים פחות חומש, וצריך שיהא משהו מן המרובע שבתוכו בתוך עשרה טפחים לארץ; חלון שכולו למעלה מעשרה, או שאין ברחבו ארבעה, אינו מועיל כלום (סעיף ה). בין שני בתים מועיל החלון אף למעלה מעשרה, וכן ארובה שבין בית לעלייה, אף בלא סולם, אם יש בה ארבעה על ארבעה; וסריגה לפני החלון מבטלתו מתורת חלון (סעיף ו). בית שבין שתי חצרות שעירב עם שתיהן, כשהחצרות לא עירבו זו עם זו — אין מטלטלים דרכו מחצר לחצר כלים ששבתו בבתים (סעיף ז). מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן שע״ב, סעיפים ג-ז.
- ③ הכותל שבין שתי חצרות: כותל גבוה עשרה טפחים על פני כל ארכו מפסיק ביניהן, ואין יכולים לערב יחד; בראש כותל הגבוה עשרה לשתיהן מעלים ומורידים פירות ששבתו בחצרות, אבל כשהוא רחב ארבעה — לא פירות ששבתו בבתים, עד שיערבו; ואפילו פירות ששבתו עליו או בחצרות — אין מורידים אותם ממנו להכניסם לבית, אלא אם כן עירבו; ואם אינו רחב ארבעה — מקום פטור הוא: אלו ואלו מעלים עליו פירות ששבתו בבית, ומורידים ממנו פירות ששבתו עליו ומכניסים לבתיהם; אבל פירות שהעלו אלו מבתיהם אין אלו מורידים לחצרם (סעיף ח). כותל הגבוה עשרה לאחת בלבד ורחב ארבעה — נותנים אותו למי שאינו גבוה לו עשרה, שמשתמש בו אף בכלים ששבתו בבית אם עירבה חצרו לעצמה; והשני אסור להשתמש בו אף בכלים ששבתו בחצר; ואם אינו רחב ארבעה — מקום פטור הוא, ומותר לשניהם להשתמש בו אף מן הבתים אם עירבה כל חצר לעצמה, אף על פי שלא עירבו ביחד (סעיף ט). פרצה עד עשר אמות ועד בכלל — הרי היא כפתח, כשאינו פרוץ במלואו; יותר מעשר — שתיהן כחצר אחת וצריכות לערב יחד (סעיף י). מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן שע״ב, סעיפים ח-י.
- ④ מה עושה את הכותל פתח, או מתיר את השימוש בו: סולמות רחבים ארבעה משני צדי הכותל, המרוחקים זה מכנגד זה פחות משלשה טפחים — או יותר כשהכותל רחב ארבעה — חשובים כפתח; והסולם צריך שיהיו בו ארבע שליבות, אלא אם כן זרועותיו ושליבותיו גסות וכבדות; ובכותל שאינו גבוה אלא עשרה, סולם גבוה שבעה ומשהו ורחב ארבעה, זקוף ביושר אצל הכותל, מועיל, « כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִשְׁאַר שְׁלֹשָׁה עַד רֹאשׁ הַכֹּתֶל, הֲרֵי זֶה כְּמַגִּיעַ לְרֹאשׁוֹ מַמָּשׁ » (שו״ע הרב שע״ב:יא); ומועיל לערב יחד, אם העמיד כן גם בחצר השנייה, ולהשתמש על הכותל בכלים ששבתו בבית למי שהעמיד את הסולם בחצרו, אם אין בחצר השנייה סולם לכותל זה (סעיף יא). חוליא שעקר מראש הכותל למעטו מגובה עשרה מועילה אם יש בה משך ארבעה: לפתח — כשנתמעט כן כל עובי הכותל; ולשימוש בכל הכותל — כשנתמעט מצד אחד (סעיף יב). אצטבא של ארבעה על ארבעה, וספל של ארבעה על ארבעה שחיברו בטיט לארץ חיבור שאי אפשר לשמטו עד שיחפור בדקר, הממעטים את הכותל מעשרה — מועילים, למי שהם בצדו, להשתמש בכל הכותל (סעיפים יג-יד); ואין האצטבא חשובה כפתח לערב יחד, « הוֹאִיל וְיֵשׁ מִמֶּנָּה לְרֹאשׁוֹ ג' טְפָחִים » (שו״ע הרב שע״ב:יג). זיז של ארבעה על ארבעה, בפחות מעשרה טפחים מראש הכותל, וסולם כל שהוא מתירים את השימוש בכותל בתנאים שהסעיף מפרט, בין השאר גובה השליבות וסולם הסמוך בזיז ממש — ובכותל הגבוה עשרים, שני זיזים שאינם מכוונים זה תחת זה —, ואינו נעשה פתח אלא כשהזיז בפחות משלשה טפחים לראש הכותל (סעיף טו). שני סולמות צרים שהרחיקם וקש ביניהם — אינם מועילים; סולם באמצע וקש מן הצד — מועילים, בתנאים שבסעיף (סעיף טז). אצל סולם צר — די שיחוק בכותל בגובה עשרה; ובלי סולם, שליבות שחקק בכותל צריכות רוחב ארבעה בכל גובה הכותל (סעיף יז). אילן שעשאו סולם לכותל מועיל לערב יחד, ועצי אשרה אינם מועילים (סעיף יח). ולערב יחד מצריך הרב, בין השאר בסעיפים יא, טז ו־יז, שיעשה כן גם בחצר השנייה. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן שע״ב, סעיפים יא-יח.
- ⑤ החריץ: חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה מפסיק בין החצרות: מלא קש ותבן שלא ביטלם שם — אין יכולים לערב יחד, שדבר הניטל בשבת אינו ממעט; נתמעט מעשרה בדבר שאינו ניטל בשבת, או בדבר שביטלו בפירוש לשבת זו — מועיל לעשות פתח, ואינם צריכים לערב יחד; נתמעט מעשרה בעפר וצרורות שנפלו בו, אפילו בסתם — צריכים לערב יחד, אלא אם כן עתיד לפנותם לאחר זמן (סעיף יט). נסר רחב ארבעה שנתן על רחבו — חשוב כפתח; נסר כל שהוא שנתן לאורכו, ויש באורכו ארבעה — חשוב כפתח; יש באורכו יותר מעשר אמות — צריכות לערב יחד, והוא שאין דעתו ליטלו לאחר זמן (סעיף כ). חריץ עמוק עשרה לאחת ולשנייה אינו עמוק עשרה, או שהוא שוה לשתיהן — דינו ככותל (סעיף כא). מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן שע״ב, סעיפים יט-כא.
- ⑥ גדיש של תבן: גבוה עשרה בכל משך אורך החצרות שאין ביניהן מחיצה — מפסיק ביניהן; נתמעט מעשרה בחול — צריכות לערב יחד, ואם עירבה כל אחת לעצמה — אוסרות זו על זו; נתמעט בשבת — אינן אוסרות. כל זמן שלא נתמעט, וכן אם נתמעט בשבת ולא מבעוד יום — אין נוטלים מן התבן, לא בידיים ולא לתוך הקופה, להאכיל לבהמה, אף מה שלמעלה מעשרה, ואין מעמידים שם את הבהמה; אבל יכול לעמוד בפניה כדי שלא יהא לה דרך לנטות אלא דרך שם. גדיש שבאמצע בית שבין שתי חצרות — אינן אוסרות זו על זו בבית, ומותר ליטול בידיים ולהאכיל לבהמה מן התבן « (הַסָּמוּךְ לַתִּקְרָה) (שֶׁלְּמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה) » (שו״ע הרב שע״ב:כב) — שני הסוגריים באים כך זה אחר זה בלשון הרב. העיקר כסברא הראשונה, ולא כדעה האוסרת ליטול ממנו בקופה אף בחול (סעיף כב). מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן שע״ב, סעיף כב.
⚠ פרק זה מציג את ההנהגה ההלכתית של חב״ד. לכל שאלה ממשית: להיוועץ ברב שלך.