✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — הקדמה
סימן שע״ט · שני סעיפים בשולחן ערוך
דין חצירו׳ ובתים ביניהם — להכיר ולהבין
סימן שע״ט
דין חצירו׳ ובתים ביניהם
🌱 רמת הקדמה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לסימן שע״ט: טקסט עברי שלם של המחבר, ביאור עברי, הסברים לימודיים של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים וסיכום.
נושא: שתי חצרות והבתים שביניהן — העירוב המשותף שבני כל חצר, הבאים דרך הבית הסמוך לחצרם, נותנים בבית האמצעי, כששלושה בתים הפתוחים זה לזה הם בין החצרות (סעיף א); ומדוע לא קנו עירוב כשכל חצר, המערבת לעצמה, הניחה את עירובה בבית הסמוך לחצר האחרת (סעיף ב)
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן שע״ט (שני סעיפים בשולחן ערוך, בלי הגהת הרמ״א; גם בשולחן ערוך הרב שני סעיפים, הנלמדים ברמה 4)
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
📑 תכנית הלימוד
1. טקסט השולחן ערוך — שני סעיפי המחבר
2. הרקע הכללי: למה סימן זה, מהי השאלה?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של סימן זה
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — ראשי פרקים
6. שיטת הרמ״א — ודברי המפרשים
7. מקרים מעשיים מודרניים
8. סיכום מעשי וכללים לזכור
9. שאלות הבנה
1. טקסט השולחן ערוך
סימן שע״ט מכיל שני סעיפים מהמחבר (רבי יוסף קארו); בטקסט שבספריא אין בו הגהת הרמ״א. נושא הסימן, לפי כותרתו: דין חצרות ובתים שביניהן. סעיף א עוסק בשתי חצרות ושלושה בתים ביניהן, כשרוצים לערב יחד; סעיף ב, בשתי חצרות ושני בתים ביניהן, כשכל חצר מערבת לעצמה. גם בשולחן ערוך של אדמו״ר הזקן יש לסימן זה שני סעיפים; לשונו נלמדת ברמה 4.
סעיף א
דין חצירו' ובתים ביניהם. ובו ב סעיפים:
ב' חצירו' וג' בתים ביניהם פתוחים זה לזה ורוצים לערב יחד חצר זה בא דרך בית שאצלו ונותן עירובו בבי' שבאמצע וכן עושה השניה ומותרים בשלשתן שכל בית שאצל החצר חשוב לו כבית שער וא״צ ליתן פת והאמצעי הוא בית שמניחין בו עירוב וא״צ ליתן פת:
ביאור: שתי חצרות, ושלושה בתים ביניהן, [הבתים] פתוחים זה לזה, ורוצים [בני שתי החצרות] לערב יחד: [בני] חצר זו באים דרך הבית הסמוך לה ונותנים את עירובם בבית שבאמצע, וכן עושה החצר השנייה — ומותרים בשלושתם [הבתים]. שכל בית הסמוך לחצר נחשב לה כבית שער, ואינו צריך ליתן פת; והאמצעי הוא הבית שמניחים בו את העירוב, ואינו צריך ליתן פת.
מה אומר הסעיף:
- הדין: שתי חצרות, שלושה בתים ביניהן, ורוצים לערב יחד: ב׳ חצירו׳ וג׳ בתים ביניהם פתוחים זה לזה ורוצים לערב יחד. המשנה ברורה (ס״ק א) מוסיף שהבתים פתוחים גם כל אחד לחצר הסמוכה לו, ומעיר שכאן יצוייר שאף אחד משלושת הבתים אינו נותן חלק בעירוב, ובכל זאת מותרים הכל לטלטל.
- כל חצר באה דרך הבית הסמוך לה ונותנת עירובה באמצעי; ומותרים בשלושתם [הבתים]: חצר זה בא דרך בית שאצלו ונותן עירובו בבי׳ שבאמצע וכן עושה השניה ומותרים בשלשתן. לפי המשנה ברורה (ס״ק ב), מותרים לטלטל באותם הבתים, ו[בני] הבתים ב[חצרות], אף על פי שלא נתנו חלק בעירוב.
- הבית הסמוך לכל חצר הוא לה בית שער: אינו נותן פת: שכל בית שאצל החצר חשוב לו כבית שער וא״צ ליתן פת. לפי המשנה ברורה (ס״ק ג), משום שבני החצר מוליכים את עירובם דרכו אל האמצעי; ואחר כך הוא מביא דעת ״יש שכתבו״ המרחיבים את הדין לבתים אחרים: ראה פרק 3.
- האמצעי הוא הבית שמניחים בו את העירוב: גם הוא אינו נותן פת: והאמצעי הוא בית שמניחין בו עירוב וא״צ ליתן פת. על המלים וא״צ ליתן פת, שהסעיף כותב פעמיים, המשנה ברורה (ס״ק ד) מפנה לסימן שס״ו; בספריא סימן ההפניה עומד לפני המופע הראשון, של הבתים הסמוכים לחצרות: ראה פרק 3.
סעיף ב
שני חצירו' ושני בתים ביניהם ולא עירבו יחד אלא כל אחת לעצמה ובא מן חצר זה דרך בית שאצלו והניח עירובו בבי' שאצל השני וכן עשה השני שגם הוא הניח עירובו בבית הסמוך לחצר האחר' לא קנו עירוב שכל א' הניח עירוב בבי' שער של חצר אחרת:
ביאור: שתי חצרות, ושני בתים ביניהן, ולא עירבו יחד אלא כל אחת לעצמה; ובא [אחד] מחצר זו דרך הבית הסמוך לה, והניח את עירובו בבית הסמוך לחצר השנייה, וכן עשה השני [בן החצר השנייה] — שגם הוא הניח את עירובו בבית הסמוך לחצר האחרת: לא קנו עירוב, שכל אחד הניח את העירוב בבית שער של חצר אחרת.
מה אומר הסעיף:
- הדין: שתי חצרות, שני בתים ביניהן, וכל חצר מערבת לעצמה: שני חצירו׳ ושני בתים ביניהם ולא עירבו יחד אלא כל אחת לעצמה.
- כל חצר מניחה את עירובה בבית הסמוך לחצר האחרת: ובא מן חצר זה דרך בית שאצלו והניח עירובו בבי׳ שאצל השני וכן עשה השני שגם הוא הניח עירובו בבית הסמוך לחצר האחר׳.
- לא קנו עירוב: כל אחד הניחו בבית שער של חצר אחרת: לא קנו עירוב שכל א׳ הניח עירוב בבי׳ שער של חצר אחרת. המגן אברהם (ס״ק ב) מוסיף, בשם הטור, את הצד השני של הסברא — אם נחשוב אותו כבית גמור, [בית] מפסיק, לגבי כל חצר, בינו ובין הבית שנתן בו את עירובו: ראה פרק 6.
2. הרקע הכללי
על מה מדבר סימן זה?
הבית יוסף, על הטור, מייחס את הדין הראשון למימרא דרב נחמן, בסוף פרק הדר במסכת עירובין, ואת השני לבעיא שנפשטה. בגמרא: « שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת וּשְׁלֹשָׁה בָּתִּים בֵּינֵיהֶן, זֶה בָּא דֶּרֶךְ זֶה, וְנוֹתֵן עֵירוּבוֹ בָּזֶה. וְזֶה בָּא דֶּרֶךְ זֶה, וְנוֹתֵן עֵירוּבוֹ בָּזֶה » (עירובין ע״ה ע״ב) — רב נחמן אומר זאת בשם רבה בר אבוה בשם רב. וההמשך: « זֶה נַעֲשֶׂה בֵּית שַׁעַר לָזֶה, וְזֶה נַעֲשֶׂה בֵּית שַׁעַר לָזֶה. אֶמְצָעִי הָוֵה לֵיהּ בַּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ עֵירוּב, וְאֵין צָרִיךְ לִיתֵּן אֶת הַפַּת » (עירובין ע״ו ע״א).
הדין השני הוא מה שבדק רחבה את הרבנן: « שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת וּשְׁנֵי בָתִּים בֵּינֵיהֶם, זֶה בָּא דֶּרֶךְ זֶה וְנָתַן עֵירוּבוֹ בָּזֶה, וָזֶה בָּא דֶּרֶךְ זֶה וְנָתַן עֵירוּבוֹ בָּזֶה, קָנוּ עֵירוּב אוֹ לָא » (עירובין ע״ו ע״א). ואמרו לו: « שְׁנֵיהֶן לֹא קָנוּ עֵירוּב, מָה נַפְשָׁךְ: אִי בֵּית שַׁעַר מְשַׁוֵּית לֵיהּ, הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת — אֵינוֹ עֵירוּב. אִי בַּיִת מְשַׁוֵּית לֵיהּ — קָא מְטַלְטֵל לְבַיִת דְּלָא מְעָרֵב לֵיהּ » (עירובין ע״ו ע״א).
השאלה היסודית: כשבתים מפסיקים בין שתי חצרות, מה דינו של כל אחד מהם לעירוב — בית שמניחים בו את העירוב, או בית שער שעוברים דרכו להביאו? סעיף א אומר זאת בשתי חצרות ושלושה בתים, כשמערבים יחד; סעיף ב, בשתי חצרות ושני בתים, כשכל חצר מערבת לעצמה ומניחה את עירובה בבית הסמוך לחצר האחרת.
מקומו בהלכות עירובין
במפתח של ספריא, הלכות עירובין שבשולחן ערוך מתחילות בסימן שמ״ה. סימן שע״ט בא אחרי סימן שע״ח. בסימן שס״ו כותב המחבר שהבית שמניחים בו את העירוב אינו צריך ליתן פת, ושאין מניחים אותו בבית שער (סעיף ג; והרמ״א מוסיף שם הגה על המנהג בזמנו: ראה פרק 3). המשנה ברורה (ס״ק ד) מפנה לסימן שס״ו על המלים וא״צ ליתן פת שבסעיף א שלנו (ראה פרק 3); ושולחן ערוך הרב (סעיף ב במספורו) מפנה לשם לעירוב שניתן בבית שער (ראה רמה 4).
3. מושגי היסוד ההלכתיים
כמה מושגים מבנים את הסימן הזה, לפי סדר הסעיפים:
המושגים החיוניים של סימן שע״ט:
- פתוחים זה לזה — (סעיף א) המשנה ברורה מוסיף: « והם ג״כ פתוחים לחצרות שאצלן » (משנה ברורה שע״ט ס״ק א). והוא מעיר מה שהסעיף משמיע: בעלמא, בית שאינו נותן חלק בעירוב אסור בעצמו לטלטל, ואוסר גם על בני החצר; « הכא יצוייר ששום אחד מהשלשה לא יתנו חלק בעירוב ואפ״ה מותרים הכל לטלטל כגון אם יתנו בעלי שתי החצרות את עירובן בבית האמצעי » (משנה ברורה שע״ט ס״ק א).
- ומותרים בשלשתן — (סעיף א) « ר״ל שהם מותרים לטלטל באותן הבתים והבתים בהן אע״פ שלא נתנו חלק בעירוב » (משנה ברורה שע״ט ס״ק ב).
- בית שער — המחבר כותב בסימן שס״ו שאין מניחים את העירוב בחצר, אלא « בבית שראוי לדיר׳ לאפוקי בית שער אכסדר׳ ומרפסת » (שו״ע או״ח שס״ו:ג) (ושם נאמר עוד שצריך שיהא בו ארבע אמות על ארבע אמות). ובאותו סעיף הגהת הרמ״א: « והמנהג בזמן הזה להניח העירוב בבית הכנסת וכן נהגו הקדמונים ונראה לי הטעם דעירובין שלנו יש להם דין שתוף ואין צריך להניח בבית דירה וע׳ לקמן סי׳ שפ״ו ושפ״ז » (רמ״א או״ח שס״ו:ג) — המנהג בזמנו להניח את העירוב בבית הכנסת, והרמ״א נותן את הטעם כסברתו (ונראה לי הטעם). ושולחן ערוך הרב מביא אותו מנהג: « וְהַמִּנְהָג בִּזְמַן הַזֶּה לְהַנִּיחַ הָעֵרוּב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אַף עַל פִּי שֶׁבֵּית הַכְּנֶסֶת אֵינוֹ רָאוּי לְדִירָה מִפְּנֵי קְדֻשָּׁתוֹ » (שו״ע הרב שס״ו:ו) — המנהג בזמנו, והרב עצמו כותב שבית הכנסת אינו ראוי לדירה מפני קדושתו. והוא כותב עוד: « וּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין לָהֶם לֶחִי אוֹ קוֹרָה לִמְבוֹאוֹתֵיהֶם, אוֹ שֶׁבֵּית הַכְּנֶסֶת אֵינוֹ בְּמָבוֹי הַמְּתֻקָּן בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה, שֶׁאֵין מַנִּיחִים שָׁם עֵרוּב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס״ה » (שו״ע הרב שס״ו:ו) — משפט זה מתאר את המקומות ומפנה, לדין, לסימן שס״ה · 365; ודברי הרב ממשיכים בהיתר: « אַף עַל פִּי כֵן מֻתָּרִים לְטַלְטֵל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת… » (שו״ע הרב שס״ו:ו). ועל סימננו כותב האליה רבה, על דברי הלבוש ובשם הפרישה: « מכאן יש סתירה למנהג קצת מקומות שנתנו עירובין בבית הכנסת ובתי כותים הם מפסיקן ביניהם ובין העירוב ואין יכולין לטלטל לבית הכנסת למקום עירוב » (אליה רבה שע״ט ס״ק ב). מה משנה מנהג זה בדין סעיף ב שבסימננו, דף זה אינו מכריע: היעזר ברב שלך. בסעיף א של סימננו, הבית הסמוך לכל חצר נחשב לה כבית שער; והמשנה ברורה נותן טעם: « אחרי שבני החצר מוליכין עירובן דרך עליה לאמצעית » (משנה ברורה שע״ט ס״ק ג). ואחר כך הוא מביא דעה רחבה יותר: « ויש שכתבו דה״ה אם נתנו שניהם העירוב באחד מבתים הסמוכים לחצרות או באחד משאר בתים שבשתי החצרות אלו השלשה בתים אין צריכין ליתן עירוב דנעשו כולם בית שער לאותה חצר כיון שעוברים דרך עליהם להניח העירוב בה » (משנה ברורה שע״ט ס״ק ג). המגן אברהם מייחס דעה זו לתוספות (ס״ק א; ראה פרק 6). המשנה ברורה מביא אותה בלשון ״יש שכתבו״, ואינו מכריע. גם שולחן ערוך הרב מביא אותה, בלשון « וְיֵשׁ אוֹמְרִים » (שו״ע הרב שע״ט:א), ואינו כותב בסעיף זה אם סומכים עליה (סעיף א במספור שלו; ראה רמה 4).
- בית שמניחין בו עירוב — (סעיף א) המחבר כותב בסימן שס״ו: « הבית שמניחים בו העירוב א״צ ליתן פת » (שו״ע או״ח שס״ו:ג). סעיפנו כותב פעמיים את המלים וא״צ ליתן פת, אחרי הבתים הסמוכים לחצרות ואחרי האמצעי; בספריא סימן ס״ק ד עומד לפני המופע הראשון. על מלים אלו מפנה המשנה ברורה: « כמבואר בסימן שס״ו ס״ב » (משנה ברורה שע״ט ס״ק ד); בטקסט השולחן ערוך שבספריא (מהדורות מגיני ארץ ותורת אמת), דין הבית שמניחים בו את העירוב כתוב בסעיף ג של סימן שס״ו. לאיזה משני המופעים מכוון ס״ק זה, ומה פירוש ס״ב, דף זה אינו מכריע.
- כל אחת לעצמה — (סעיף ב) שתי החצרות אינן מערבות יחד; כל אחת מערבת לעצמה, ומניחה את עירובה בבית הסמוך לחצר האחרת.
- לא קנו עירוב — (סעיף ב) המחבר כותב טעם אחד: שכל אחד הניח את העירוב בבית שער של חצר אחרת. הגמרא אומרת « מָה נַפְשָׁךְ » (עירובין ע״ו ע״א) (פרק 2). הטור כותב את שני הצדדים: « שאם נחשוב ב׳ הבתים כבית שער הרי נתנו עירובן בבית שער ואינו עירוב ואם נחשוב אותם כבית גמור הרי כל החצר מפסיק בית בינו ובין הבית שנתן בו עירובו » (טור או״ח שע״ט). המחבר כותב רק את הראשון; המגן אברהם מביא את השני, בשם הטור (ס״ק ב; ראה פרק 6). המלים שבסעיף « שגם הוא הניח עירובו בבית הסמוך לחצר האחר׳ » (שו״ע או״ח שע״ט:ב) אינן בטור, שכותב רק « וכן עשה השני לא קנו עירוב » (טור או״ח שע״ט); הן נמצאות בביאור הבית יוסף על מלים אלו שבטור: « ומ״ש וכן עשה השני כלומר שגם הוא הניח עירובו בבית הסמוך לחצר אחרת » (בית יוסף או״ח שע״ט).
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
| סעיף | תוכן |
|---|---|
| א | שתי חצרות, ושלושה בתים ביניהן, פתוחים זה לזה; רוצים לערב יחד. בני כל חצר באים דרך הבית הסמוך לחצרם ונותנים את עירובם בבית האמצעי: מותרים בשלושת הבתים. כל בית הסמוך לחצר נחשב לה כבית שער, ואינו נותן פת; האמצעי הוא הבית שמניחים בו את העירוב, ואינו נותן פת. |
| ב | שתי חצרות, ושני בתים ביניהן; לא עירבו יחד, אלא כל חצר לעצמה. כל חצר הניחה את עירובה בבית הסמוך לחצר האחרת: לא קנו עירוב, שכל אחד הניחו בבית שער של חצר אחרת. |
לב הסימן: מה דינו לעירוב של כל אחד מהבתים המפסיקים בין שתי חצרות. בסעיף א — שתי חצרות, ושלושה בתים ביניהן הפתוחים זה לזה —, כשמערבים יחד, הבית הסמוך לכל חצר, שבניה עוברים דרכו להביא את העירוב, נחשב לבית השער שלה, והאמצעי הוא הבית שמניחים בו את העירוב: אף אחד משלושתם אינו נותן פת, ומותרים בשלושתם (סעיף א). בסעיף ב, כל חצר, המערבת לעצמה, הניחה את עירובה בבית הסמוך לחצר האחרת, כלומר בבית שער של חצר אחרת: לא קנו עירוב (סעיף ב).
5. המשנה ברורה — ראשי פרקים
המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה ד׳ ס״ק בסימן זה, כולם על מלים שבסעיף א. הנה כולם, לפי הסדר — להבין יותר את משמעות הסעיף:
משנה ברורה (א) — (א) פתוחים זה לזה - והם ג״כ פתוחים לחצרות שאצלן וקמ״ל דאע״ג דבעלמא אם בית אחד אינו נותן חלק בעירוב הוא בעצמו אסור לטלטל וגם אוסר על בני החצר הכא יצוייר ששום אחד מהשלשה לא יתנו חלק בעירוב ואפ״ה מותרים הכל לטלטל כגון אם יתנו בעלי שתי החצרות את עירובן בבית האמצעי ומטעם שמסיים:
משנה ברורה (ב) — (ב) ומותרים בשלשתן - ר״ל שהם מותרים לטלטל באותן הבתים והבתים בהן אע״פ שלא נתנו חלק בעירוב:
משנה ברורה (ג) — (ג) חשוב לו כבית שער - אחרי שבני החצר מוליכין עירובן דרך עליה לאמצעית. ויש שכתבו דה״ה אם נתנו שניהם העירוב באחד מבתים הסמוכים לחצרות או באחד משאר בתים שבשתי החצרות אלו השלשה בתים אין צריכין ליתן עירוב דנעשו כולם בית שער לאותה חצר כיון שעוברים דרך עליהם להניח העירוב בה:
משנה ברורה (ד) — (ד) וא״צ ליתן פת - כמבואר בסימן שס״ו ס״ב:
לטקסט בספריא: משנה ברורה שע״ט.
6. שיטת הרמ״א
בטקסט שבספריא (מהדורת מגיני ארץ), אין לרמ״א (רבי משה איסרליש) בסימן זה הגהה הפותחת במלה הגה. המגן אברהם כותב ס״ק אחד על כל אחד משני הסעיפים; הנה הם.
דברי המגן אברהם, סעיף אחר סעיף:
- סעיף א, הבית האמצעי — הוא מביא את דעת התוספות: « והתוס׳ כתבו דאפי׳ נתנו העירוב באחד מבתים הסמוכים לחצירות או באחד מבתי החצר אלו הג׳ בתים א״צ ליתן עירוב דנעשו כלם בית שער לאותה חצר המולכת עירוב דרך עליהם לחצר אחרת » (מגן אברהם שע״ט ס״ק א). המשנה ברורה מביא אותה דעה בלשון ״יש שכתבו״ (ס״ק ג).
- סעיף ב, בית השער — הוא מביא, בשם הטור, את הצד השני של הסברא: « ואם נחשוב אותו כבית גמור א״כ כל חצר מפסיק בינו ובין הבית שנתן שם עירובו » (מגן אברהם שע״ט ס״ק ב) (הטור, שאליו הוא מציין, כותב אחרי מפסיק את המלה בית, שאינה בנוסח שבספריא כאן). ואחר כך הוא שואל מדוע אין אומרים כאן את הכלל « קי״ל ספיק׳ דרבנן לקולא אי׳ היכא דסתרי אהדדי » (מגן אברהם שע״ט ס״ק ב), שהוא מפנה אליו (בטקסט שבספריא כתוב « בסי׳ שנ״ג ס״ג » (מגן אברהם שע״ט ס״ק ב); אבל סעיף ג בסימן שנ״ג · 353 בשולחן ערוך עוסק בזיז היוצא על אויר רשות הרבים, ולא בספק דרבנן; ודינו של רבא, שהגמרא משווה לו דין זה, השולחן ערוך פוסק אותו בסימן שצ״ג סעיף ג; דף זה אינו מתקן את הנוסח שבספריא), ומשיב: « התם לא מנכר׳ מלתא הכא קיימי הנך בתים קמן ואי משוי לה להאי חצר בית ולהאי בית שער א״כ הוי כי חוכא ואטלולא » (מגן אברהם שע״ט ס״ק ב); ועוד הוא מפנה ליורה דעה, סימן קי״א · 111: « וע׳ בי״ד סי׳ קי״א » (מגן אברהם שע״ט ס״ק ב). וכן משיבה הגמרא: « הָתָם סָפֵק יְמָמָא סָפֵק לֵילְיָא לָא מִינַּכְרָא מִילְּתָא, אֲבָל הָכָא, אִי דִּלְגַבֵּי דְּהַאי בַּיִת, לְגַבֵּי דְּהַאי בַּיִת. אִי לְגַבֵּי דְּהַאי בֵּית שַׁעַר, לְגַבֵּי דְּהַאי נָמֵי בֵּית שַׁעַר » (עירובין ע״ו ע״א).
- חב״ד → לפי שולחן ערוך הרב, סימן שע״ט (ראה רמה 4 — דעת הרב).
7. מקרים מעשיים מודרניים
המצבים שלהלן הם יישומים של האתר: הסעיף אינו מזכיר אותם, וכל אחד מהם קשור לחלק הסעיף הנוגע בו.
| מצב | ניתוח מהיר |
|---|---|
| שתי חצרות שמפסיקים ביניהן שלושה בתים הפתוחים זה לזה, ורוצים עירוב אחד | יישום של האתר, סעיף א: זו צורת הדין שבסעיף — בני כל חצר באים דרך הבית הסמוך לחצרם ונותנים את עירובם בבית האמצעי: « ומותרים בשלשתן » (שו״ע או״ח שע״ט:א), ואף אחד משלושת הבתים אינו נותן פת (סעיף א). אם בניינים של ימינו עומדים בתנאים אלו — היעזר ברב שלך. |
| אותו מקרה, אבל העירוב המשותף מונח בבית הסמוך לאחת החצרות, ולא באמצעי | יישום של האתר, סעיף א: הסעיף מתאר עירוב המונח בבית האמצעי. בעירוב המונח בבית הסמוך לאחת החצרות, או בבית אחר שבחצרות, המשנה ברורה מביא ש״יש שכתבו״ ששלושת הבתים אינם צריכים ליתן עירוב (ס״ק ג), והמגן אברהם כותב זאת בשם התוספות (ס״ק א); וגם שולחן ערוך הרב מביא זאת, בלשון « וְיֵשׁ אוֹמְרִים » (שו״ע הרב שע״ט:א), ואינו כותב בסעיף זה אם סומכים על כך (ראה רמה 4). דף זה אינו מכריע — היעזר ברב שלך. |
| שתי חצרות שמפסיקים ביניהן שני בתים; כל חצר מערבת לעצמה ומניחה את עירובה בבית הנוגע בחצר האחרת | יישום של האתר, סעיף ב: « לא קנו עירוב » (שו״ע או״ח שע״ט:ב), שכל אחד הניח את העירוב בבית שער של חצר אחרת (סעיף ב). היכן להניח את העירוב — היעזר ברב שלך. |
למקרים מעשיים מדויקים: הסימן מתאר את דין שלושה בתים ועירוב משותף (סעיף א), ואת דין שני בתים ועירוב שכל חצר עושה לעצמה (סעיף ב); בסעיף ב, הטעם שהוא כותב הוא המקום שבו הניח כל אחד את העירוב: בית שער של חצר אחרת; והמפרשים מוסיפים בו ביאורים. להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
8. סיכום מעשי של הסימן
תורות סימן שע״ט:
- שתי חצרות, שלושה בתים ביניהן, פתוחים זה לזה: כדי לערב יחד, בני כל חצר באים דרך הבית הסמוך לחצרם ונותנים את עירובם בבית האמצעי; ומותרים בשלושת הבתים (סעיף א) — אף על פי שאף אחד מהם לא נתן חלק בעירוב, לפי המשנה ברורה (ס״ק א, ב).
- הבית הסמוך לכל חצר נחשב לה כבית שער, ואינו נותן פת (סעיף א) — משום שעוברים דרכו להביא את העירוב לאמצעי, כמו שמבאר המשנה ברורה (ס״ק ג), שמביא גם דעה רחבה יותר, בלשון ״יש שכתבו״; המגן אברהם מייחס אותה לתוספות (ס״ק א), וגם שולחן ערוך הרב מביא אותה, בלשון « וְיֵשׁ אוֹמְרִים » (שו״ע הרב שע״ט:א).
- הבית האמצעי הוא הבית שמניחים בו את העירוב, ואינו נותן פת (סעיף א); המשנה ברורה (ס״ק ד) מפנה לסימן שס״ו על המלים וא״צ ליתן פת, שהסעיף כותב פעמיים (ראה פרק 3).
- שתי חצרות, שני בתים ביניהן, כל אחת מערבת לעצמה: אם כל חצר הניחה את עירובה בבית הסמוך לחצר האחרת, לא קנו עירוב, שכל אחד הניחו בבית שער של חצר אחרת (סעיף ב); המגן אברהם מוסיף, בשם הטור, שאם נחשוב אותו כבית גמור, [בית] מפסיק, לגבי כל חצר, בינו ובין עירובו (ס״ק ב).
- להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
9. שאלות הבנה
בדוק את הבנתך:
- בסעיף א, מדוע אף אחד משלושת הבתים אינו צריך ליתן פת לעירוב?
- מה משמיע הסעיף, לפי המשנה ברורה (ס״ק א), לעומת הדין הרגיל של בית שאינו נותן חלק בעירוב?
- מדוע הבית הסמוך לכל חצר נחשב כבית שער (משנה ברורה, ס״ק ג)? מה אומרים ״יש שכתבו״, ולמי מייחס המגן אברהם דעה זו (ס״ק א)?
- בסעיף ב, מדוע לא קנו עירוב? איזה טעם כותב המחבר, ומהם שני צדדי הסברא בגמרא (עירובין ע״ו ע״א) ובטור?
- מדוע, לפי הגמרא והמגן אברהם (ס״ק ב), אין לחשוב את אותו הבית כבית לגבי חצר אחת וכבית שער לגבי האחרת?
- אילו מלים שבסעיף ב אינן בטור, ומהיכן הן באות (בית יוסף)?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, שיטות הראשונים, חקירות יסודיות, ודקדוקי אחרונים
- ✨ רמה 3 — סינתזה: לחזרה ולשינון מהיר עם סימני זכרון
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן שע״ט)