דעת · רמה 3 — סיכום מגיסטרלי
סימן שפ״ב
סימן שפ״ב · אם דירת עכו״ם מעכב׳ בעירובו
סיכום וסימני זכרון לחזרה
📑 תכנית הסיכום
- האקסיומה המרכזית של הסימן
- המושגים העיקריים מתומצתים
- מהלך הסימן — מדירת הנכרי ועד העירוב דרך חלונות
- עץ החלטה — האם צריך לשכור את רשותו, וממי?
- המקרים שהדעות חלוקות בהם — טבלה אחת
- סימן זכרון — מילה אחת לכל סעיף
- מלכודות להימנע מהן
- מקרים מעשיים
- טבלת סיכום סופית
- הוראות מעשיות
מספרי הסעיפים בדף זה הם של השולחן ערוך של המחבר (כ׳ סעיפים). בשולחן ערוך הרב, הנלמד ברמה 4, יש כ״ג סעיפים בטקסט שבספריא, במספור משלו: כשהוא מובא, שמו נזכר ליד המספר.
1. האקסיומה המרכזית
סימן שפ״ב במשפט אחד.
הנכרי הדר בחצר אינו אוסר על הישראלים לטלטל אלא כששני ישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה: « הדר עם העכו״ם בחצר אינו אוסר עליו עד שיהיו שני ישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה אז העכו״ם אוסר עליהם » (שו״ע או״ח שפ״ב:א); ואז ביטולו אינו מועיל, וצריך לשכור ממנו את רשותו: « ואינו מועיל שיבטל העכו״ם רשותו אלא צריך שישכירו ממנו » (שו״ע או״ח שפ״ב:א). הטעם, לפי המשנה ברורה (ס״ק א): מעיקר הדין דירתו אינה דירה; חכמים גזרו שתאסור, כדי שלא ידור עמו וילמד ממעשיו, ולא גזרו אלא בדבר המצוי, במקום שדרים כמה ישראלים. שולחן ערוך הרב פותח את הסימן ב־« דִּירַת נָכְרִי כְּדִירַת בְּהֵמָה » (שו״ע הרב שפ״ב:א), ומביא אותו חשש, שמא ילמדו ממעשיו (סעיף 1). שאר הסימן מבאר איך שוכרים, לכמה זמן השכירות עומדת וממי שוכרים, ובאילו סידורי חצרות ובתים הוא אוסר.
הנכרי הדר בחצר אינו אוסר על הישראלים לטלטל אלא כששני ישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה: « הדר עם העכו״ם בחצר אינו אוסר עליו עד שיהיו שני ישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה אז העכו״ם אוסר עליהם » (שו״ע או״ח שפ״ב:א); ואז ביטולו אינו מועיל, וצריך לשכור ממנו את רשותו: « ואינו מועיל שיבטל העכו״ם רשותו אלא צריך שישכירו ממנו » (שו״ע או״ח שפ״ב:א). הטעם, לפי המשנה ברורה (ס״ק א): מעיקר הדין דירתו אינה דירה; חכמים גזרו שתאסור, כדי שלא ידור עמו וילמד ממעשיו, ולא גזרו אלא בדבר המצוי, במקום שדרים כמה ישראלים. שולחן ערוך הרב פותח את הסימן ב־« דִּירַת נָכְרִי כְּדִירַת בְּהֵמָה » (שו״ע הרב שפ״ב:א), ומביא אותו חשש, שמא ילמדו ממעשיו (סעיף 1). שאר הסימן מבאר איך שוכרים, לכמה זמן השכירות עומדת וממי שוכרים, ובאילו סידורי חצרות ובתים הוא אוסר.
2. המושגים העיקריים מתומצתים
| מושג | הגדרה | בסעיף |
|---|---|---|
| דירת עכו״ם | דירת הנכרי: לפי המשנה ברורה, מעיקר הדין אינה דירה, אלא שחכמים גזרו שתאסור (ס״ק א) | סעיף א: אוסרת כששני ישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה |
| שכירות רשות | שכירת רשות הנכרי: ביטולו אינו מועיל, וצריך לשכור ממנו את רשותו | סעיף א; צורותיה בסעיפים ד עד יד ו-יח |
| דריסת רגל | דריסת הרגל של הנכרי על הישראלים | סעיף ג: בלעדיה אינו אוסר; שתי חצרות זו לפנים מזו, סעיף יז |
| שכירות סתם | שכירות בלי פירוש: די, כותב המשנה ברורה, בשכירות חלושה (ס״ק כ) | סעיף ד: בלי לפרש שהיא להתיר את הטלטול, ובלי כתיבה |
| שכירו ולקיטו | שכירו ולקיטו: לפי המשנה ברורה, השכיר לעבודת כל השנה, הלקיט לימות הקציר (ס״ק ל״ג) | סעיפים יא, יב, יד ו-טז |
| תפיסה | תפיסה בבית: בסעיף יח, רשות להניח שם כלים | הגהת הרמ״א בסעיף א (אינה פוטרת משכירות); סעיף יח והגהת הרמ״א שעליו |
3. מהלך הסימן — מדירת הנכרי ועד העירוב דרך חלונות
סעיפים א ו-ב — מתי הוא אוסר: שני ישראלים בשני בתים האוסרים זה על זה; ביטולו אינו מועיל, וצריך לשכור (סעיף א, ובהגהת הרמ״א שלושה מקרים); ביטול רשות לאחד הישראלים, כדי שיהיה יחיד אצלו, אינו מועיל (סעיף ב).
↓
סעיף ג — בלי דריסת רגל: אינו אוסר; שתי חצרות הפתוחות זו לזו, הנכרי באחת ושני ישראלים או יותר באחרת: מוציאים ומכניסים דרך החלון שביניהן, בלי לשכור; כששתי החצרות פתוחות למבוי אחד שאוסרים בו זה על זה (שתי חצרות של ישראל), המפרשים חלוקים (פרק 5).
↓
סעיפים ד עד ט — השכירות: סתם ובלי כתיבה (ד); אפילו בפחות משוה פרוטה, ובאותיות קטנות: בשבת (ה); כל זמן שאין הנכרי חוזר בו (ו; פרק 5); לזמן ידוע — כשיכלה הזמן שוכרים שנית וחוזרים ומערבים (ז); אם השכיר את דירתו לאחר בתוך הזמן, די בשכירות הראשונה (ח); אחד שוכר בשביל כולם (ט).
↓
סעיפים י עד יד — ממי: לא בעל כורחו (י); מאשתו, או משכירו ולקיטו, אף על פי שהוא מוחה (יא; בשכירות כשבעל הבית מוחה המפרשים חלוקים: פרק 5); אם אינו רוצה — שתי דעות (יב; פרק 5); ייחוד מקום אינו מועיל (יג); השכיר שסולק, ובהגהת הרמ״א — גזבר המלך (יד).
↓
סעיפים טו ו-טז — בית אחד: ישראל ונכרי בבית אחד (טו, עם הגהת הרמ״א; פרק 5); שכירים ישראלים הדרים בבית הנכרי (טז).
↓
סעיפים יז ו-יח — החצרות והנכרי שהשכיר: שתי חצרות זו לפנים מזו (יז; פרק 5); נכרי שהשכיר את ביתו לנכרי אחר (יח, עם הגהת הרמ״א).
↓
סעיפים יט ו-כ — חלונות ופתח: ביתו של ישראל אחר, הסמוך ואינו פתוח לחצר שבה דרים ישראל ונכרי: עירוב דרך החלון כדי להוציא כליו דרך בית שכנו (יט; פרק 5); בחצר שבה דרים ישראלים ונכרי, עירוב שנעשה דרך החלונות אינו מתיר להוציא דרך הפתחים, מפני הנכרי, עד שתהיה שכירות (כ); הספינה, בהגהת הרמ״א.
4. עץ החלטה — האם צריך לשכור את רשותו, וממי?
שאלה 1: האם שני ישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה? (סעיף א)
↓ לא ← אין הנכרי אוסר עליהם (סעיף א); אבל לפי הגהת הרמ״א בסעיף א, תפיסה בבית שהשאיל או השכיר לישראל אחר אינה פוטרת מלשכור. כן ← שאלה 2. לבית אחד, ראה סעיף טו; לשתי חצרות זו לפנים מזו, סעיף יז ופרק 5.
שאלה 2: האם יש לנכרי דריסת רגל עליהם? (סעיף ג)
↓ לא ← אינו אוסר (סעיף ג); שתי חצרות הפתוחות למבוי אחד שאוסרים בו זה על זה (שתי חצרות של ישראל): פרק 5. כן ← צריך לשכור את רשותו, חוץ מישראל שהשכיר או השאיל לו ביתו: אינו אוסר עליו (הגהת הרמ״א בסעיף א); ביטולו אינו מועיל (סעיף א), וגם לא ביטול הישראלים לאחד מהם (סעיף ב).
שאלה 3: איך שוכרים, ולכמה זמן? (סעיפים ד עד ט)
↓ די בשכירות סתם (סעיף ד), אפילו בפחות משוה פרוטה (סעיף ה); מועילה כל זמן שאין הנכרי חוזר בו (סעיף ו; פרק 5); לזמן ידוע — כשיכלה הזמן, שוכרים שנית וחוזרים ומערבים (סעיף ז); אם השכיר את דירתו לאחר בתוך הזמן, די בשכירות הראשונה (סעיף ח; למיתתו או למכירה, פרק 5); אחד שוכר בשביל כולם (סעיף ט).
שאלה 4: האם הנכרי מסרב להשכיר? (סעיפים י עד יג)
↓ כן ← לא בעל כורחו (סעיף י); מאשתו, או משכירו ולקיטו, אף על פי שהוא מוחה (סעיף יא; בשכירות כשבעל הבית מוחה המפרשים חלוקים: פרק 5); או בהשאלת רשות להניח שם דבר, לפי שתי הדעות שבסעיף יב (פרק 5); מקום שייחד לו בבית שמשאיל לו אינו מועיל (סעיף יג).
← בכל ספק: היעזר ברב שלך.
5. המקרים שהדעות חלוקות בהם — טבלה אחת
טבלה זו היא המקום היחיד בדף זה שבו מקרים אלה מוצגים; בשאר המקומות הדף מפנה לכאן. היא מביאה רק את מה שנמצא ברמות 1 ו-4; דעות המפרשים מוצגות ברמה 2, וההבדלים בין לשון הרב ללשון המחבר בפרק 2 של רמה 4. דף זה אינו מכריע: היעזר ברב שלך.
| סעיף המחבר | מה שכתוב בסעיף | שולחן ערוך הרב (רמה 4) | היכן דברי המפרשים |
|---|---|---|---|
| ג — שתי חצרות זו בצד זו | בלי דריסת רגל אינו אוסר: מוציאים ומכניסים מחצר לחצר דרך החלון שביניהן, בלי לשכור | סעיף 5: שתי החצרות פתוחות למבוי; דרך הפתחים והחלונות שביניהן, בלי לשכור, אלא אם כן רוצים להשתתף במבוי | המפרשים חלוקים כששתי החצרות פתוחות למבוי אחד שאוסרים בו זה על זה (שתי חצרות של ישראל): רמה 2, פרק 1; רמה 4, פרק 2, נקודה א |
| ו — חזרת הנכרי | « כל זמן שאין העכו״ם חוזר בו מועיל השכירו׳ ואפילו לזמן מרובה (ואינו יכול לחזור משכירתו עד שיחזור הדמים) » (שו״ע או״ח שפ״ב:ו); הסוגריים באותיות קטנות | סעיף 9: בשכירות בלי זמן קצוב, קודם שבת ראשונה אינו יכול לחזור בו אלא בהחזרת הדמים; אם החזיקו בני החצר בחצר קודם שחזר, אחר כניסת שבת — שוב אינו יכול לחזור לשבת זו, אף שמחזיר הדמים; לשבת אחרת יכול לחזור אף בלי להחזיר הדמים; משכירות לזמן אינו יכול לחזור בתוך הזמן אלא בהחזרת הדמים לפי ערך הזמן הנשאר | המפרשים חלוקים בשאלות אלה; המשנה ברורה מביא מחלוקת על הסוגריים (ס״ק כ״ה): רמה 2, פרק 3; רמה 4, פרק 2, נקודה ג |
| ח — הזמן, ומה שאירע לנכרי | אם השכיר את דירתו לאחר בתוך הזמן, די בשכירות הראשונה; הסעיף אינו מדבר במיתתו ולא במכירה | סעיף 11: אותו דין, ואחר כך « אֲבָל אִם מֵת, אוֹ שֶׁמְּכָרָהּ לְאַחֵר בְּתוֹךְ הַזְּמַן — צָרִיךְ לַחֲזוֹר וְלִשְׂכּוֹר מֵהַיּוֹרֵשׁ אוֹ מֵהַלּוֹקֵחַ » (שו״ע הרב שפ״ב:יא) | המפרשים חלוקים במיתה ובמכירה: רמה 2, פרק 3; רמה 4, פרק 2, נקודה ד |
| יא — אשתו, שכירו | מאשתו, או משכירו ולקיטו, שוכרים אף על פי שהוא מוחה | סעיף 14: מאשתו או מבני ביתו, ואפילו משכירו ולקיטו (שבביתו), אף שהוא מוחה; ואפילו משכירו של שכירו, אף אם השכיר ובעל הבית מוחים | המפרשים חלוקים בשכירות כשבעל הבית מוחה (בין השאר המשנה ברורה, ס״ק ל״ד, בשם הגר״א): רמה 2, פרק 4 |
| יב — אם אינו רוצה להשכיר | אחד מבני החצר מבקש שישאיל לו רשות להניח שם דבר, ומשכיר שלא מדעתו; ואחר כך « ויש אומרים שאינו צריך להשכיר אלא נותן עירובו ודיו » (שו״ע או״ח שפ״ב:יב) | סעיף 15: שתי הדעות, ואחר כך « וּלְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לָחוּשׁ לִסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה » (שו״ע הרב שפ״ב:טו) | רמה 2, פרק 5; רמה 4, פרק 2, נקודה ה |
| טו — בית אחד | ישראל ונכרי בבית אחד: שוכרים מן הנכרי ומערבים עם הישראל. הגהת הרמ״א: אם יש לכל אחד דירה בפני עצמו; ושני (נכרים) כך — שוכרים (משניהם) | סעיף 16: ישראל ונכרי בבית אחד, כל אחד בחדר בפני עצמו: שוכרים מן הנכרי ומערבים עם הישראל; שני נכרים כך — משניהם | המשנה ברורה מביא מחלוקת על הגהת הרמ״א (ס״ק נ״א): רמה 2, פרק 6 |
| יז — שתי חצרות זו לפנים מזו | אוסר במקרים שבסעיף; ואחר כך « ויש מי שאומר שאפי׳ עכו״ם בפנימי׳ וישראל א׳ בחיצונה אוסר » (שו״ע או״ח שפ״ב:יז) | סעיף 20: המקרים שבסעיף; בראשון — הפנימי מותר בחצרו, והנכרי אוסר בחיצונה; ואינו מביא שם את הדעה שסעיף יז של המחבר מביא באחרונה | רמה 2, פרק 7; רמה 4, פרק 2, נקודה ו |
| יט — חלונות או פתח | דרך החלון אינו יכול לערב עמו; ואחר כך « אבל אם פתח פתוח ביניהם מותר ויש מי שאומר דאף אם פתח פתוח ביניהם אסור » (שו״ע או״ח שפ״ב:יט) | סעיף 21: ההיתר בפתח גמור, בלי הדעה האוסרת אף בו | רמה 2, פרק 8; רמה 4, פרק 2, נקודה ז |
6. סימן זכרון — מילה אחת לכל סעיף
עשרים סעיפים, עשרים מילים או צירופים מלשונם, לפי הסדר:
א — שישכירו ממנו: שני ישראלים בשני בתים; ביטולו אינו מועיל, צריך לשכור.
ב — כיחידי: ביטול לאחד, כדי שיהיה יחיד אצלו, אינו מועיל.
ג — דריסת רגל על הישראלים: בלי דריסת רגל — אינו אוסר.
ד — סתם: שכירות סתם מועילה.
ה — משוה פרוטה: אפילו בפחות משוה פרוטה.
ו — חוזר בו: מועילה כל זמן שאינו חוזר בו (פרק 5).
ז — חוזר וניעור: כשיכלה הזמן, אין העירוב הראשון חוזר וניעור.
ח — דירתו לאחר: השכיר את דירתו לאחר בתוך הזמן — די בשכירות הראשונה.
ט — בשביל כולם: אחד שוכר בשביל כולם.
י — בעל כרחו: לא בעל כורחו.
יא — מאשתו: מאשתו, או משכירו ולקיטו, אף על פי שהוא מוחה (בשכירות כשבעל הבית מוחה המפרשים חלוקים: פרק 5).
יב — יתקרב: אם אינו רוצה — שתי דעות (פרק 5).
יג — ייחד: ייחוד מקום אינו מועיל.
יד — עד תום הזמן: משכיר שסולק, שכירות לזמן עומדת עד סופו.
טו — ולערב עם הישראל: בבית אחד, שוכרים מן הנכרי ומערבים עם הישראל.
טז — שכירים או לקיטים: שכירי הנכרי הישראלים אינם אוסרים זה על זה.
יז — זו לפנים מזו: שתי חצרות (פרק 5).
יח — שהשכיר ביתו: נכרי שהשכיר את ביתו לנכרי אחר.
יט — דרך החלון שביניהם: הבית הסמוך שאינו פתוח לחצר — אין מערבים דרך החלון; בפתח — מותר (פרק 5).
כ — דרך פתחים: עירוב דרך חלונות אינו מתיר להוציא דרך הפתחים, מפני הנכרי, עד שתהיה שכירות.
7. מלכודות להימנע מהן
מלכודת 1: לחשוב שהנכרי אוסר מיד כשישראל דר עמו בחצר. סעיף א: « הדר עם העכו״ם בחצר אינו אוסר עליו עד שיהיו שני ישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה אז העכו״ם אוסר עליהם » (שו״ע או״ח שפ״ב:א). לשתי חצרות זו לפנים מזו, ראה סעיף יז ופרק 5.
מלכודת 2: לחשוב שהביטול מספיק. ביטול הנכרי אינו מועיל: « ואינו מועיל שיבטל העכו״ם רשותו אלא צריך שישכירו ממנו » (שו״ע או״ח שפ״ב:א); וגם לא ביטול הישראלים לאחד מהם: « אם בטלו הישראלים רשותם לאחד מהם כדי שיחשב כיחידי אצל העכו״ם אינו מועיל » (שו״ע או״ח שפ״ב:ב).
מלכודת 3: לחשוב שמכיוון שמותר לשכור בשבת, הכול נעשה בה כבחול. הקטע שבאותיות קטנות בסעיף ה מתיר לשכור בשבת; לפי המשנה ברורה, נותנים לו דבר מאכל או דבר המותר בטלטול, ומעות אסור לטלטל; ומפנה לסימן שפ״ג: העירוב בטל, וצריכים לבטל רשותם לאחד מהם (ס״ק כ״ב). שולחן ערוך הרב, שמתיר גם הוא לשכור בשבת, כותב: « אֲבָל לִקְנוֹת רְשׁוּת בְּשַׁבָּת — אָסוּר, אַף שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה אֶלָּא לְהַתִּיר טִלְטוּל, וַאֲפִלּוּ בְּמַתְּנַת חִנָּם » (שו״ע הרב שפ״ב:ח).
מלכודת 4: לחשוב שבסוף שכירות לזמן ידוע די לחזור ולשכור. סעיף ז מצריך גם לחזור ולערב: « אם שכרו מהעכו״ם לזמן ידוע לכשיכלה הזמן צריך לחזור ולשכור שנית וצריך לחזור ולערב דאין עירוב ראשון חוזר וניעור » (שו״ע או״ח שפ״ב:ז).
מלכודת 5: לחשוב שאפשר לשכור בעל כורחו. סעיף י: « אם שכרו ממנו בעל כרחו אינו מועיל אף ע״פ שהיה רגיל להשכיר מקודם » (שו״ע או״ח שפ״ב:י). אבל מאשתו, או משכירו ולקיטו, שוכרים אף על פי שהוא מוחה (סעיף יא; בשכירות כשבעל הבית מוחה המפרשים חלוקים: פרק 5).
מלכודת 6: לחשוב שעירוב שנעשה דרך החלונות מתיר להוציא דרך הפתחים. סעיף כ: « אף ע״פ שהם מותרים להוציא מבית לבית דרך חלונות הרי הם אסורים להוציא מבית לבית דרך פתחים מפני העכו״ם עד שישכיר » (שו״ע או״ח שפ״ב:כ).
מלכודת 7: לערבב את שני המספורים. רמות 1 עד 3 הולכות לפי השולחן ערוך של המחבר (כ׳ סעיפים); רמה 4 לפי שולחן ערוך הרב (כ״ג סעיפים בטקסט שבספריא). הרב מקדים את סעיף טו של המחבר לסעיף יד, ואת סעיף יח לסעיף יז (רמה 4, הקדמה).
8. מקרים מעשיים
| מצב | ניתוח | הנהגה |
|---|---|---|
| ישראל יחיד חולק חצר עם שכן נכרי | אין הנכרי אוסר עליו עד שיהיו שני ישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה (סעיף א) | היעזר ברב שלך |
| לא שכרו לפני שבת | באותיות קטנות בסעיף ה: מותר לשכור בשבת; לפי המשנה ברורה, נותנים לו דבר מאכל או דבר המותר בטלטול, ולא מעות; והעירוב בטל, וצריכים לבטל רשותם לאחד מהם (ס״ק כ״ב, המפנה לסימן שפ״ג). שולחן ערוך הרב: שוכרים בשבת, אבל אין קונים רשות בשבת (סעיף 8) | היעזר ברב שלך |
| השכירות הייתה לזמן ידוע, והזמן כלה | צריך לשכור שנית ולחזור ולערב, שאין העירוב הראשון חוזר וניעור (סעיף ז) | לשכור שנית ולחזור ולערב; היעזר ברב שלך |
| השכן הנכרי מסרב להשכיר את רשותו | לא בעל כורחו (סעיף י); מאשתו, או משכירו ולקיטו, אף על פי שהוא מוחה (סעיף יא); השאלת רשות להניח שם דבר, לפי שתי הדעות שבסעיף יב | לשכירות כשבעל הבית מוחה ולסעיף יב, פרק 5; היעזר ברב שלך |
9. טבלת סיכום סופית
| פריט | פירוט |
|---|---|
| נושא הסימן | אם דירת נכרי מעכבת את העירוב (אם דירת עכו״ם מעכב׳ בעירובו), ושכירות רשותו |
| מקום | במפתח של ספריא, הלכות עירובין שבשולחן ערוך מתחילות בסימן שמ״ה · 345. סימן שפ״ב בא אחרי סימן שפ״א · 381, בדיני המבטל רשותו, ולפני סימן שפ״ג · 383 |
| מספר הסעיפים | כ׳ סעיפים (המחבר) — כ״ג בשולחן ערוך הרב, בטקסט שבספריא |
| משנה ברורה | 77 ס״ק בסימן זה |
| הגהות הרמ״א | בפתיחת הגה בסעיפים א, יד, טו, יח ו-כ; בסעיפים ה, ו, יא ו-טז, קטעים באותיות קטנות בלי מילה זו (רמה 1, פרק 6) |
| דעות שהמחבר מביא | דעה שנייה בסעיפים יב, יז ו-יט (פרק 5) |
| קונטרס אחרון | ספריא אינה מביאה קונטרס אחרון לסימן זה (רמה 4) |
| מקורות הגמרא והראשונים | ראה רמה 2 |
| כלל הזהב | הנכרי אינו אוסר אלא אם כן שני ישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה, וביטולו אינו מועיל: צריך לשכור את רשותו (סעיף א) |
| הכרעה מעשית | לכל מקרה, דין הסעיף שלו; למקרים שהדעות חלוקות בהם, פרק 5; היעזר ברב שלך |
10. הוראות מעשיות לסימן שפ״ב
להנהגה היומיומית
- מתי הוא אוסר: הנכרי הדר בחצר אינו אוסר אלא אם כן שני ישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה; ביטולו אינו מועיל, וצריך לשכור את רשותו (סעיף א). הגהת הרמ״א: ישראל שהשכיר או השאיל את ביתו לנכרי — אין הנכרי אוסר עליו; בית של נכרי ששכרו ממנו ישראל, והנכרי דר עמו בבית — אין שכירות הבית מועילה לשכירות העירוב; תפיסה בבית שהשאיל או השכיר לחברו אינה פוטרת מלשכור מן הנכרי. ביטול לאחד הישראלים, כדי שיהיה יחיד אצלו, אינו מועיל (סעיף ב).
- בלי דריסת רגל על הישראלים, אינו אוסר: שתי חצרות הפתוחות זו לזו, הנכרי באחת ושני ישראלים או יותר באחרת — מוציאים ומכניסים מחצר לחצר דרך החלון שביניהן, בלי לשכור (סעיף ג; לפי המשנה ברורה, ס״ק ט״ז, מדובר בחפצים ששבתו בבתים, והישראלים עירבו ביניהם). שולחן ערוך הרב מוציא את המקרה שרוצים להשתתף במבוי (סעיף 5; רמה 4, נקודה א). כששתי החצרות פתוחות למבוי אחד שאוסרים בו זה על זה (שתי חצרות של ישראל), המפרשים חלוקים (פרק 5).
- השכירות: סתם ובלי כתיבה (סעיף ד); אפילו בפחות משוה פרוטה, ובאותיות קטנות: מותר לשכור בשבת (סעיף ה; מלכודת 3); אחד שוכר בשביל כל בני החצר (סעיף ט).
- זמנה: מועילה כל זמן שאין הנכרי חוזר בו (סעיף ו; פרק 5); לזמן ידוע — כשיכלה הזמן, שוכרים שנית וחוזרים ומערבים (סעיף ז); אם השכיר את דירתו לאחר בתוך הזמן, די בשכירות הראשונה (סעיף ח; למיתתו או למכירה, פרק 5).
- ממי: לא בעל כורחו (סעיף י); מאשתו, או משכירו ולקיטו, אף על פי שהוא מוחה (סעיף יא; פרק 5); אם אינו רוצה — שתי הדעות שבסעיף יב (פרק 5); מקום שייחד לו בבית שמשאיל לו אינו מועיל (סעיף יג); משכירו — שכירות לזמן עומדת עד תום הזמן אף שסילקו, ושכירות סתם נתבטלה משסילקו, וכן, בהגהת הרמ״א, בגזבר המלך שנסתלק לגמרי; סולק רק מן הגזברות ועדיין אוכל פרס המלך — עדיין שכירו (סעיף יד).
- בית אחד: ישראל ונכרי — שוכרים מן הנכרי ומערבים עם הישראל, והגהת הרמ״א (סעיף טו; פרק 5); שכירים או לקיטים ישראלים הדרים בבית הנכרי אינם אוסרים זה על זה (סעיף טז).
- שתי חצרות זו לפנים מזו: אוסר במקרים שבסעיף, ודעה אחת מרחיבה (סעיף יז; פרק 5).
- נכרי שהשכיר את ביתו לנכרי אחר: שוכרים ממנו אם נשארה לו תפיסה בבית, או אם יכול לסלק את השוכר בתוך זמנו; ואם לאו — מן השוכר (סעיף יח). הגהת הרמ״א: איש שיש לו תפיסה בבית — שוכרים ממנו (המשנה ברורה גורס איש אחר, ס״ק ס״ג).
- חלונות ופתח: ביתו של ישראל אחר, הסמוך ואינו פתוח לחצר שבה דרים ישראל ונכרי, וחלונות ביניהם — אין מערבים דרך החלון כדי להוציא כליו דרך בית שכנו; בפתח פתוח ביניהם — מותר, ויש מי שאוסר אף בו (סעיף יט; פרק 5). בחצר שבה דרים ישראלים ונכרי, עירוב דרך החלונות מתיר להוציא דרך החלונות, ולא דרך הפתחים, מפני הנכרי, עד שתהיה שכירות (סעיף כ). הגהת הרמ״א: ספינה שיש לישראלים בה בתים מיוחדים — מערבים ושוכרים מן הנכרי בעל הספינה, או מבליעים בשכר הספינה; שולחן ערוך הרב מוסיף תנאי ומצריך הבלעה בפירוש (סעיף 23; רמה 4, נקודה ח).
- בכל ספק — היעזר ברב שלך. פלפול מעמיק — רמה 2; שיטת חב״ד — רמה 4.
📚 סיכום מסלול הלימוד
למדת את סימן שפ״ב בשלוש רמות:
למדת את סימן שפ״ב בשלוש רמות:
- 🌱 רמה 1 — בסיס: לשון המחבר סעיף אחר סעיף, עם הגהות הרמ״א, ביאור עברי, מושגים הלכתיים
- ⚡ רמה 2 — למדן: מקורות הגמרא, שיטות הראשונים, מחלוקות, נפקא מינות
- ✨ רמה 3 — סיכום: אקסיומה, סימן זכרון, עץ החלטה, הוראות מעשיות