דעת · רמה 3 — סיכום מגיסטרלי
סימן שפ״ג
סימן שפ״ג · כשאין העכו״ם בבית אינו מעכב
סיכום וסימני זכרון לחזרה
📑 תכנית הסיכום
- האקסיומה המרכזית של הסימן
- המושגים העיקריים מתומצתים
- מהלך הסעיף — מן הנכרי שאינו בביתו ועד שמת בשבת
- עץ החלטה — האם הנכרי שבחצר אוסר, ומה עושים?
- נכרי שמת בשבת — במה המפרשים חלוקים
- סימן זכרון ב-ב-ל-מ
- מלכודות להימנע מהן
- מקרים מעשיים
- טבלת סיכום סופית
- הוראות מעשיות
מספר הסעיף בדף זה הוא של השולחן ערוך של המחבר (סעיף אחד, בלי הגהת הרמ״א). שולחן ערוך הרב, הנלמד ברמה 4, כותב סימן זה בג׳ סעיפים: כשהוא מובא, שמו נזכר ליד המספר.
1. האקסיומה המרכזית
סימן שפ״ג במשפט אחד.
נכרי הדר עם שני ישראלים. כשאינו בביתו — אינו אוסר, ומערבים: « עכו״ם הדר עם שני ישראלים ואין העכו״ם בביתו אינו אוסר » (שו״ע או״ח שפ״ג:א) — לפי המשנה ברורה, כשהלך קודם השבת, הוא וכל בני ביתו (ס״ק ב); על המרחק, הסעיף מציין לסימן שע״א. בא בשבת — אוסר, והעירוב בטל; ואולם שוכרים ממנו בשבת, ואחר כך מבטל אחד לחברו, והיחיד מותר: « בא עכו״ם בשבת אוסר והעירוב בטל ומיהו יכולים לשכור ממנו בשבת ואח״כ יבטל הא׳ לחבירו ויהי׳ היחיד מותר » (שו״ע או״ח שפ״ג:א). וכל שכן אם מת בשבת (סעיף א); על המקרה שעליו נאמר „וכל שכן” זה, המפרשים חלוקים (פרק 5).
נכרי הדר עם שני ישראלים. כשאינו בביתו — אינו אוסר, ומערבים: « עכו״ם הדר עם שני ישראלים ואין העכו״ם בביתו אינו אוסר » (שו״ע או״ח שפ״ג:א) — לפי המשנה ברורה, כשהלך קודם השבת, הוא וכל בני ביתו (ס״ק ב); על המרחק, הסעיף מציין לסימן שע״א. בא בשבת — אוסר, והעירוב בטל; ואולם שוכרים ממנו בשבת, ואחר כך מבטל אחד לחברו, והיחיד מותר: « בא עכו״ם בשבת אוסר והעירוב בטל ומיהו יכולים לשכור ממנו בשבת ואח״כ יבטל הא׳ לחבירו ויהי׳ היחיד מותר » (שו״ע או״ח שפ״ג:א). וכל שכן אם מת בשבת (סעיף א); על המקרה שעליו נאמר „וכל שכן” זה, המפרשים חלוקים (פרק 5).
2. המושגים העיקריים מתומצתים
| מושג | הגדרה | בסעיף |
|---|---|---|
| עכו״ם הדר עם שני ישראלים | הנכרי הדר עם שני ישראלים, « בחצר אחד » (משנה ברורה שפ״ג ס״ק א) | סעיף א: זה המקרה של כל הסעיף |
| ואין העכו״ם בביתו | לפי המשנה ברורה: « שהלך קודם השבת הוא וכל בני ביתו לעיר אחרת » (משנה ברורה שפ״ג ס״ק ב); על המרחק, הסעיף מציין לסימן שע״א, ושם קורא המשנה ברורה שתי דעות (ס״ק ג); שולחן ערוך הרב כותב: אפילו הלך למקום קרוב, כל זמן שאינו בביתו, « שֶׁדִּירָה בְּלֹא בְעָלִים אֵינָהּ דִּירָה » (שו״ע הרב שפ״ג:א) | סעיף א: אינו אוסר, ומערבים |
| והעירוב בטל | העירוב בטל מיד בבוא הנכרי לביתו (משנה ברורה, ס״ק ה); « ולא אמרינן דכיון שהותר תחלת השבת הותר לכל השבת » (משנה ברורה שפ״ג ס״ק ד); שולחן ערוך הרב כותב את הדין הזה, עם יוצא מן הכלל (שפ״ג:א; מלכודת 2) | סעיף א: בא בשבת — אוסר |
| לשכור ממנו בשבת | השכירות בשבת: « ואין זה דומה למקח וממכר משום דאין זה אלא משום היכר להתיר טלטול » (משנה ברורה שפ״ג ס״ק ו); וכן כותב הט״ז (ס״ק א) | סעיף א: יכולים לשכור ממנו בשבת |
| יבטל הא׳ לחבירו · ויהי׳ היחיד מותר | ביטול הרשות, ומי מותר: « ר״ל האיש שביטלו לו הרשות משא״כ המבטל בודאי אסור אם לא שחזר השני וביטל להראשון דאז מותר » (משנה ברורה שפ״ג ס״ק ז) | סעיף א: אחר השכירות, מבטל אחד לחברו |
| חוזר וניעור | העירוב ש„חוזר וניעור”. שולחן ערוך הרב, בשכירות שאחר שבא הנכרי: « אֲבָל הָעֵרוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וְנֵעוֹר כְּשֶׁשָּׂכְרוּ מִמֶּנּוּ, הוֹאִיל וּכְבָר נִתְבַּטֵּל מִיָּד בְּבוֹאוֹ » (שו״ע הרב שפ״ג:ב) | סעיף א של המחבר אינו אומר זאת במפורש (רמה 4, נקודה ג) |
| אם מת העכו״ם בשבת | מיתת הנכרי בשבת | סעיף א: כל שכן שמבטל אחד לחברו; על המקרה שעליו נאמר, המפרשים חלוקים (פרק 5) |
3. מהלך הסעיף — מן הנכרי שאינו בביתו ועד שמת בשבת
סעיף א, החלק הראשון — כשאינו בביתו: נכרי הדר עם שני ישראלים ואינו בביתו — אינו אוסר (הסעיף מציין לסימן שע״א); מערבים ומותרים.
↓
סעיף א, החלק השני — בא בשבת: אוסר, והעירוב בטל.
↓
סעיף א, החלק השלישי — שוכרים ואחר כך מבטלים: ואולם יכולים לשכור ממנו בשבת; ואחר כך מבטל אחד לחברו, והיחיד מותר.
↓
סעיף א, החלק האחרון — מת בשבת: כל שכן אם מת בשבת — מבטל אחד לחברו, והיחיד מותר.
שולחן ערוך הרב כותב סעיף זה בשלושה: כשאינו בביתו ובא בשבת (שפ״ג:א), השכירות אחר שבא (שפ״ג:ב), מיתת הנכרי (שפ״ג:ג) — רמה 4.
4. עץ החלטה — האם הנכרי שבחצר אוסר, ומה עושים?
שאלה 1: האם הנכרי אינו בביתו? (סעיף א)
↓ אינו אוסר, ומערבים (סעיף א) — לפי המשנה ברורה, כשהלך קודם השבת, הוא וכל בני ביתו (ס״ק ב). על המרחק, הסעיף מציין לסימן שע״א, ושם קורא המשנה ברורה שתי דעות (ס״ק ג); שולחן ערוך הרב: אפילו הלך למקום קרוב, כל זמן שאין הוא ולא שום אחד מבני ביתו בביתו (שפ״ג:א).
שאלה 2: האם בא בשבת? (סעיף א)
↓ כן ← אוסר, והעירוב בטל (סעיף א), מיד בבואו (משנה ברורה, ס״ק ה); אין אומרים שכיון שהותר בתחילת השבת, הותר לכל השבת (משנה ברורה, ס״ק ד; מגן אברהם, ס״ק א). שולחן ערוך הרב מוציא מן הכלל את המקרה שידוע בבירור שבכניסת שבת לא היה בדעת הנכרי לחזור לביתו בשבת, ונמלך אחר כך (שפ״ג:א).
שאלה 3: כיצד יטלטלו אז? (סעיף א)
↓ שוכרים ממנו בשבת, ואחר כך מבטל אחד לחברו, והיחיד מותר (סעיף א) — לפי המשנה ברורה, מי שביטלו לו; המבטל נשאר אסור, אלא אם כן חזר השני וביטל לו (ס״ק ז). שכירות לבדה אינה מועילה (משנה ברורה, ס״ק ה); שולחן ערוך הרב: העירוב אינו חוזר וניעור (שפ״ג:ב).
שאלה 4: האם מת בשבת? (סעיף א)
↓ כל שכן שמבטל אחד לחברו, והיחיד מותר (סעיף א). על איזה מקרה נאמר „וכל שכן” זה, ומה הדין כששכרו ממנו ועירבו מבעוד יום — המפרשים חלוקים (פרק 5).
← בכל ספק: היעזר ברב שלך.
5. נכרי שמת בשבת — במה המפרשים חלוקים
הסעיף מסיים: « וכ״ש אם מת העכו״ם בשבת שיבטל א׳ לחבירו ויהי׳ היחיד מותר » (שו״ע או״ח שפ״ג:א). המפרשים חלוקים בו, בין השאר, על המקרה שעליו נאמר „וכל שכן” זה, ועל המקרה ששכרו ממנו ועירבו מבעוד יום. תמצית: הטבלה מתמצתת את דברי המפרשים המובאים ברמה 2 (פרק 5), ששם כל אחד מובא בלשונו, ואת דברי שולחן ערוך הרב (רמה 4, נקודות ד ו־ה).
| ספר | על איזה מקרה נאמר „וכל שכן אם מת” | שכרו ממנו ועירבו מבעוד יום, ומת בשבת |
|---|---|---|
| מגן אברהם (ס״ק א) | לומד מכאן שאפילו היה הנכרי כאן מאתמול ועירבו ומת בשבת, או ששכרו ממנו [בשבת] — העירוב בטל וצריכים לבטל; מקשה מכאן על הדין שבסימן שע״ד, וכותב שיש להתיישב בדין זה | אינו מדבר בזה בפירוש |
| ט״ז (ס״ק ב) | שלא שכרו ממנו תחילה, אלא היו אסורים, ובמיתת הנכרי נעשה היתר על ידי שיבטל אחד לחברו | נאסר; אם שכרו מן היורש בשבת ההיא, אין צריך ביטול, ודי בעירוב שעשו תחילה (כנלע״ד) |
| משנה ברורה (ס״ק ח) | שעירבו מבעוד יום ולא היה הנכרי כאן, ובא בשבת ומת בו ביום: ודאי מועיל ביטול לבדו, מקל וחומר; והוא הדין אם לא עירבו כלל מפני הנכרי. הביאור הלכה כותב שכן פירש הנהר שלום | לא נתבטל העירוב, אף שיש לו יורשים, ואף שעדיין לא שכרו מן היורש |
| שולחן ערוך הרב (שפ״ג:ג) | כותב כל מקרה לעצמו. אם עירבו בלא שכירות, ומת הנכרי בשבת ויורשו אינו דר שם: אסורים עד שיבטל אחד לחברו, וחברו מותר, והעירוב אינו חוזר וניעור | כשהיה הנכרי בביתו: אם שכרו בו ביום מן היורש, העירוב חוזר וניעור |
דף זה אינו מכריע: היעזר ברב שלך.
6. סימן זכרון ב-ב-ל-מ
ארבע מילים מלשון הסעיף, לפי סדרו:
ב — בביתו: כשאין הנכרי בביתו — אינו אוסר, ומערבים.
ב — בא: בא בשבת — אוסר, והעירוב בטל.
ל — לשכור: שוכרים ממנו בשבת, ואחר כך מבטל אחד לחברו, והיחיד מותר.
מ — מת: כל שכן אם מת בשבת — על המקרה שעליו נאמר, המפרשים חלוקים (פרק 5).
7. מלכודות להימנע מהן
מלכודת 1: לחשוב שהנכרי שאינו בביתו נידון בלי תנאי. לפי המשנה ברורה, הלך קודם השבת, הוא וכל בני ביתו (ס״ק ב); על המרחק, הסעיף מציין לסימן שע״א, ושם קורא המשנה ברורה שתי דעות (ס״ק ג); שולחן ערוך הרב כותב « וְאֵין הַנָּכְרִי בְּבֵיתוֹ (וְלֹא שׁוּם אֶחָד מִבְּנֵי בֵיתוֹ) » (שו״ע הרב שפ״ג:א), ומוסיף: אפילו הלך למקום קרוב (שפ״ג:א). היעזר ברב שלך.
מלכודת 2: לחשוב שהעירוב, שהותר בתחילת השבת, נשאר מותר לכל השבת. המגן אברהם: « ולא שייך לו׳ כאן שבת הואיל והותרה הותרה ולא יתבטל כשיבא העכו״ם דהא בין השמשות עמד לאיסור » (מגן אברהם שפ״ג ס״ק א). שולחן ערוך הרב כותב את הדין הזה, ויוצא מן הכלל שאינו כתוב בסעיף המחבר: « אִם לֹא שֶׁיָּדוּעַ בְּבֵרוּר מִדַּעַת הַנָּכְרִי בִּכְנִיסַת שַׁבָּת שֶׁלֹּא הָיָה אָז בְּדַעְתּוֹ לַחֲזוֹר לְבֵיתוֹ בְּשַׁבָּת, וְנִמְלַךְ אַחַר כָּךְ » (שו״ע הרב שפ״ג:א).
מלכודת 3: לחשוב ששכירות לבדה מחזירה את העירוב. הסעיף כותב: לשכור, ואחר כך לבטל (סעיף א). המשנה ברורה: « דאפילו אם ישכרו מן העכו״ם לא יהיו יכולים לטלטל כ״ז שלא יבטלו הרשות אחד לחבירו משום דהעירוב נתבטל תיכף בבוא העכו״ם לביתו » (משנה ברורה שפ״ג ס״ק ה); שולחן ערוך הרב: « אֲבָל הָעֵרוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וְנֵעוֹר כְּשֶׁשָּׂכְרוּ מִמֶּנּוּ, הוֹאִיל וּכְבָר נִתְבַּטֵּל מִיָּד בְּבוֹאוֹ » (שו״ע הרב שפ״ג:ב).
מלכודת 4: לחשוב שאחר הביטול שניהם מותרים. הסעיף כותב « ויהי׳ היחיד מותר » (שו״ע או״ח שפ״ג:א), והמשנה ברורה מבאר: « ר״ל האיש שביטלו לו הרשות משא״כ המבטל בודאי אסור אם לא שחזר השני וביטל להראשון דאז מותר » (משנה ברורה שפ״ג ס״ק ז).
מלכודת 5: לתת פירוש אחד ל« וכ״ש אם מת העכו״ם בשבת » (שו״ע או״ח שפ״ג:א), או דין אחד למקרה ששכרו ממנו ועירבו מבעוד יום. המפרשים חלוקים: ראה פרק 5. היעזר ברב שלך.
מלכודת 6: לערבב את שני המספורים. רמות 1 עד 3 הולכות לפי השולחן ערוך של המחבר, הכותב סימן זה בסעיף אחד; רמה 4 הולכת לפי שולחן ערוך הרב, הכותב אותו בג׳ סעיפים (שפ״ג:א, שפ״ג:ב, שפ״ג:ג), ושלושתם כנגד סעיף א של המחבר.
8. מקרים מעשיים
| מצב | ניתוח | הנהגה |
|---|---|---|
| השכן הנכרי שבחצר יצא קודם השבת, ואינו בביתו | יישום של האתר, סעיף א: אינו אוסר, והישראלים שבחצר מערבים — לפי המשנה ברורה, כשהלך קודם השבת, הוא וכל בני ביתו (ס״ק ב), ובמקרים שנתבארו בסימן שע״א (ס״ק ג) | היעזר ברב שלך |
| הוא חוזר בשבת | יישום של האתר, סעיף א: אוסר, והעירוב בטל; יכולים לשכור ממנו בשבת, ואחר כך מבטל אחד רשותו לחברו, והיחיד מותר — לפי המשנה ברורה, מי שביטלו לו; המבטל נשאר אסור, אלא אם כן חזר השני וביטל לו (משנה ברורה, ס״ק ז) | לשכור ואחר כך לבטל; היעזר ברב שלך |
| הוא מת בשבת | יישום של האתר, סעיף א: כל שכן שמבטל אחד לחברו, והיחיד מותר; על המקרה שעליו נאמר „וכל שכן” זה, ועל שכירות שקודם השבת, המפרשים חלוקים (פרק 5) | היעזר ברב שלך |
9. טבלת סיכום סופית
| נושא | פירוט |
|---|---|
| נושא הסימן | כשאין העכו״ם בבית אינו מעכב; ביאתו, ומיתתו, בשבת |
| מקומו | במפתח של ספריא, חלק הלכות עירובין בשולחן ערוך מתחיל בסימן שמ״ה. הסעיף מציין לסימן שע״א |
| מספר הסעיפים | סעיף אחד (המחבר) — ג׳ סעיפים בשולחן ערוך הרב |
| משנה ברורה | ח׳ סעיפים קטנים בסימן זה |
| הגהות הרמ״א | אין, בטקסט שבספריא; הסוגריים באותיות קטנות (ע״ל סימן שע״א) הם הפניה לסימן שע״א (רמה 1, פרק 6) |
| קונטרס אחרון | ספריא אינה מביאה קונטרס אחרון לסימן זה (רמה 4) |
| הפניות | הסעיף מציין לסימן שע״א; המשנה ברורה, בין השאר, לסוף סימן שפ״א (ס״ק ז); שולחן ערוך הרב, בין השאר, לסימנים שע״א, שס״ב ושע״ד |
| מקורות הגמרא והראשונים | ראה רמה 2 |
| כלל הזהב | כשאין הנכרי בביתו — אינו אוסר (לפי המשנה ברורה, כשהלך קודם השבת, הוא וכל בני ביתו, ס״ק ב; על המרחק, סימן שע״א); בא בשבת — אוסר, והעירוב בטל; שוכרים אז ממנו, ואחר כך מבטל אחד לחברו, והיחיד מותר (סעיף א) |
| הכרעה מעשית | לכל מקרה, החלק שבסעיף הדן בו; שולחן ערוך הרב מוסיף את דיוקיו (רמה 4); במיתת הנכרי בשבת המפרשים חלוקים (פרק 5); היעזר ברב שלך |
10. הוראות מעשיות לסימן שפ״ג
להנהגה יומיומית
- נכרי שאינו בביתו אינו אוסר, ושני הישראלים מערבים (סעיף א) — לפי המשנה ברורה, כשהלך קודם השבת, הוא וכל בני ביתו (ס״ק ב); על המרחק, ראה סימן שע״א (ס״ק ג); שולחן ערוך הרב: אפילו הלך למקום קרוב (שפ״ג:א).
- בא בשבת — אוסר, והעירוב בטל (סעיף א); שולחן ערוך הרב מוציא מן הכלל את המקרה שידוע בבירור שבכניסת שבת לא היה בדעתו לחזור, ונמלך אחר כך (שפ״ג:א).
- שוכרים ממנו בשבת, ואחר כך מבטל אחד לחברו: היחיד מותר (סעיף א) — לפי המשנה ברורה, מי שביטלו לו; המבטל נשאר אסור, אלא אם כן חזר השני וביטל לו (משנה ברורה, ס״ק ז); שכירות לבדה אינה מחזירה את העירוב (משנה ברורה, ס״ק ה; שולחן ערוך הרב שפ״ג:ב).
- אם מת בשבת — כל שכן שמבטל אחד לחברו (סעיף א); על המקרה שעליו נאמר, ועל שכירות שקודם השבת, המפרשים חלוקים (פרק 5): היעזר ברב שלך.
- בכל ספק — היעזר ברב שלך. פלפול מעמיק — רמה 2; שיטת חב״ד — רמה 4.
📚 סיכום מסלול הלימוד
למדת את סימן שפ״ג בשלוש רמות:
למדת את סימן שפ״ג בשלוש רמות:
- 🌱 רמה 1 — בסיס: לשון המחבר, סעיף אחד בלי הגהת הרמ״א, ביאור עברי, מושגים הלכתיים
- ⚡ רמה 2 — למדן: מקורות הגמרא, שיטות הראשונים, מחלוקות, נפקא מינות
- ✨ רמה 3 — סיכום: אקסיומה, סימן זכרון, עץ החלטה, הוראות מעשיות