סימן שפ״ב · כ׳ סעיפים בשולחן ערוך

📑 תכנית הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך

סימן שפ״ב מכיל כ׳ סעיפים מהמחבר (רבי יוסף קארו). ספריא מדפיסה בו גם קטעים באותיות קטנות: הגהות הרמ״א (רבי משה איסרליש), הפותחות במילה הגה, בסעיפים א, יד, טו, יח ו-כ; ובלי מילה זו, בסעיפים ה, ו, יא ו-טז, קטעים שהטקסט אינו מייחס במפורש לרמ״א. נושא הסימן, לפי כותרתו: אם דירת נכרי מעכבת בעירובו. בשולחן ערוך של אדמו״ר הזקן יש לסימן זה כ״ג סעיפים בטקסט שבספריא: המספור שלו הוא של רמה 4, לא של דף זה.

סעיף א

אם דירת עכו״ם מעכב' בעירובו. ובו כ סעיפים:
הדר עם העכו״ם בחצר אינו אוסר עליו עד שיהיו שני ישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה אז העכו״ם אוסר עליהם ואינו מועיל שיבטל העכו״ם רשותו אלא צריך שישכירו ממנו: הגה ישראל שהשכיר או השאיל ביתו לעכו״ם אינו אוסר עליו דלא השכיר או השאיל לו ביתו כדי שיאסור עליו (המגיד פרק ב') אבל אם הבית של עכו״ם ושכרו ישראל ממנו ועכו״ם דר בבית עמו אין שכירות הבית מועיל לענין שכירות העירוב (א״ז) ישראל שהשאיל או השכיר בית לחבירו (במקום שדרים עכו״ם) אע״פ שיש לו תפיסה בבית לא מהני וצריכים לשכור מעכו״ם (ב״י בשם מצאתי כתוב):

סעיף ב

אם בטלו הישראלים רשותם לאחד מהם כדי שיחשב כיחידי אצל העכו״ם אינו מועיל:

סעיף ג

אם אין לעכו״ם דריסת רגל על הישראלים אינו אוסר כגון שני חצירות הפתוחו' זו לזו ואין להם דריסת רגל זה על זה ובחצר א' דר עכ״ם ובחצר א' דרים ב' ישראלים או יותר מכניסין ומוציאין מחצר זו לחצר זו בשבת דרך חלון שביניהם ואין צריך לשכור מהעכו״ם:

סעיף ד

השוכר מן העכו״ם סתם מועיל וא״צ לפרש לו שהוא להתיר הטלטול וא״צ לכתוב שום כתיבה על השכירו':

סעיף ה

שוכרין מעכו״ם אפילו בפחו' משוה פרוטה ומותר לשכור ממנו בשבת (מרדכי ריש פרק הדר) (וע״ל סימן שפ״ג):

סעיף ו

כל זמן שאין העכו״ם חוזר בו מועיל השכירו' ואפילו לזמן מרובה (ואינו יכול לחזור משכירתו עד שיחזור הדמים) (ב״י בשם רש״י פרק הדר):

סעיף ז

אם שכרו מהעכו״ם לזמן ידוע לכשיכלה הזמן צריך לחזור ולשכור שנית וצריך לחזור ולערב דאין עירוב ראשון חוזר וניעור:

סעיף ח

אם שכרו מהעכו״ם לזמן ידוע ובתוך הזמן השכיר העכו״ם דירתו לאחר די בשכירו הראשון:

סעיף ט

חמשה הדרים בחצר אחד שוכר מהעכו״ם בשביל כולם:

סעיף י

אם שכרו ממנו בעל כרחו אינו מועיל אף ע״פ שהיה רגיל להשכיר מקודם:

סעיף יא

אבל מאשתו או משכירו ולקיטו שוכרים אע״פ שהוא מוחה (ושכירו של שכירו ולקיטו של בעל הבית הוא כשכיר בעל הבית עצמו) (ריב״ש סי' תכ״ז):

סעיף יב

אם אינו רוצה להשכיר יתקרב לו א' מבני החצר עד שישאיל לו רשותו שיהא לו רשות להניח בו שום דבר דהוי ליה כשכירו ולקיטו ומשכיר שלא מדעת העכו״ם ויש אומרים שאינו צריך להשכיר אלא נותן עירובו ודיו:

סעיף יג

אם ייחד לו מקום בבית שמשאיל לו כיון שאינו כשלוחו בכל הבית לא מהני:

סעיף יד

שכרו משכירו ולקיטו לזמן אע״פ שסילקו תוך הזמן מהיות שכירו ולקיטו מותרים עד תום הזמן אבל אם שכרו ממנו סתם כיון שסילקו נתבטל השכירו': הגה וה״ה אם שכרו מגזבר המלך ונסתלק לגמרי מן המלך אבל אם לא סלקו רק מן הגזברות ועדיין אוכל פרס המלך עדיין מיקרי שכירו ולקיטו ויוכל לשכור ממנו ולכן גם שכירות הראשון עדיין קיים (ב״י בשם תשובת רשב״א):

סעיף טו

אם ישראל ועכו״ם דרים בבית א' צריך לשכור מהעכו״ם ולערב עם הישראל: הגה אם יש לכל א' דירה בפני עצמו וה״ה שני (עכו״ם) הדרים בכה״ג בבית אחד צריך לשכור (משניהם) (ב״י בשם הג״א):

סעיף טז

אם יש לעכו״ם ה' שכירים או לקיטים ישראלים דרים בביתו אין דירתם חשובה דירה שיאסרו זה על זה (דשכירות של עכו״ם אין אוסר אם שכרו מבעל הבית) (ב״י):

סעיף יז

שתי חצירו' זו לפנים מזו ישראל ועכו״ם בפנימי' וישראל בחיצונה או שישראל ועכו״ם בחיצונה וישראל בפנימי' ואפילו עכו״ם בפנימי' ושני ישראלים בחיצונה אוסר ויש מי שאומר שאפי' עכו״ם בפנימי' וישראל א' בחיצונה אוסר:

סעיף יח

עכו״ם שהשכיר ביתו לחבירו עכו״ם אם נשאר לו שום תפיסה בבי' שיש לו רשות להניח שם שום כלים יכולים לשכור ממנו ואם לא נשאר לו שום תפיס' אם יכול המשכיר לסלק השוכר תוך זמנו יכולים לשכור ממנו ואם לאו אינו מועיל אלא אם כן ישכרו מהשוכר: הגה וה״ה איש א' שיש לו תפיסה בבית יכולין לשכור ממנו דלא גרע משכירו ולקיטו (ב״י בשם ריב״ש סי' תנ״ז):

סעיף יט

חצר שישראל ועכו״ם דרים בה ובית א' של ישראל אצל ביתו של זה ואינו פתוח לחצר וחלונו' ביניהם אינו יכול לערב עמו דרך החלון שביניהם כדי להוציא כליו דרך בית שכנו הפתוח לחצר אבל אם פתח פתוח ביניהם מותר ויש מי שאומר דאף אם פתח פתוח ביניהם אסור:

סעיף כ

חצר שישראל ועכו״ם שרוים בה והיו חלונות פתוחות מבית ישראל זה לבית ישראל זה ועשו עירוב דרך חלונות אף ע״פ שהם מותרים להוציא מבית לבית דרך חלונות הרי הם אסורים להוציא מבית לבית דרך פתחים מפני העכו״ם עד שישכיר: הגה ספינה שיש בה ישראלים רבים ויש להם בתים מיוחדים צריכים לערב ולשכור רשות מן עכו״ם בעל הספינה או להבליעו בשכר הספינה (ב״י בשם שבולי לקט) וע״ל סי' שס״ו ס״ב:

2. הרקע הכללי

על מה מדבר סימן זה?

סימן שפ״א עסק בביטול רשות בין ישראלים. סימן שפ״ב עוסק בנכרי הדר בחצר: מתי הוא אוסר על הישראלים לטלטל (סעיפים א עד ג); שכירות רשותו, צורתה, שכרה, זמנה וממי שוכרים (סעיפים ד עד יד); ישראל ונכרי בבית אחד (סעיף טו); שכירים ישראלים של הנכרי (סעיף טז); שתי חצרות זו לפנים מזו (סעיף יז); נכרי שהשכיר את ביתו לאחר (סעיף יח); בתים המחוברים בחלון או בפתח (סעיפים יט ו-כ).

מדוע הנכרי אוסר? המשנה ברורה מבאר על סעיף א: « דמעיקר הדין דירת עכו״ם אינה חשובה דירה אלא דחכמים גזרו דליאסר עליו כדי שלא ידור עמו וילמוד ממעשיו ולא גזרו אלא בדבר דשכיח דהיינו במקום שדרים כמה ישראלים אבל לא בחד בית דלא שכיח שידור בין העכו״ם דהיו חשודין אש״ד » (משנה ברורה שפ״ב ס״ק א).

מקומו בהלכות עירובין

במפתח של ספריא, הלכות עירובין בשולחן ערוך מתחילות בסימן שמ״ה. סימן שפ״ב בא אחרי סימן שפ״א · 381, שכותרתו, בראש סעיף א שלו, « דיני המבטל רשותו ועבר והוציא » (שו״ע או״ח שפ״א:א), ולפני סימן שפ״ג · 383, שכותרתו, בראש סעיף א שלו, « כשאין העכו״ם בבית אינו מעכב » (שו״ע או״ח שפ״ג:א). הקטע שבאותיות קטנות בסעיף ה מפנה בעצמו לסימן שפ״ג, והגהת הרמ״א בסעיף כ מפנה לסימן שס״ו, סעיף ב.

3. מושגי היסוד ההלכתיים

כמה מושגים בונים את הסימן:

4. פירוט הסעיפים — אחד אחד

5. המשנה ברורה — ראשי פרקים

במשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) יש בסימן זה 77 ס״ק. הנה ששת הראשונים, על סעיף א — להבנת פשט הדברים:

לנוסח המלא של 77 הס״ק, ראה בספריא: משנה ברורה שפ״ב.

6. שיטת הרמ״א

בסימן זה הגהות הרמ״א (רבי משה איסרליש, הגה) הן בסעיפים א, יד, טו, יח ו-כ; בסעיפים ה, ו, יא ו-טז ספריא מדפיסה קטעים באותיות קטנות בלי המילה הגה. המחבר עצמו מביא דעה שנייה בסעיפים יב, יז ו-יט. הנה הם, לפי סדר הסעיפים.

7. מקרים מעשיים מודרניים

כל אחד מן המצבים שלהלן קשור לסעיף מסוים; כשהמצב הוא של ימינו, השורה אומרת זאת: יישום של האתר, ולא דברי המקור.

8. סיכום מעשי של הסימן

9. שאלות הבנה

להעמיק עוד