דעת הרב — שולחן ערוך אדמו״ר הזקן על סימן רנ״א

קונטרס אחרון, אות א

פרקמטיא כו'. עיין מג״א סק״א. ואף שראיה שניה סתורה מדברי עצמו בסק"[ד], ובסי' רנ״ו ג״כ דבריו סותרין זה את זה לכאורה, מכל מקום ראיה ראשונה קיימת. דבסוף פ״ק דשבת פירש״י דמצור לצידון מהלך יום, וא״כ הגיעו שם קרוב ללילה והסתחרו שם עד תקיעה שניה שהיא שעה קודם צאת הכוכבים, או אפילו עד סמוך לבין השמשות כמ״ש לקמן בסמוך. ומכל שכן למ״ד מנחה גדולה, אי אפשר לומר כלל דהגיעו לשם קודם מנחה גדולה הרבה שהיה להם שהות להסתחר קודם מנחה גדולה, דא״כ מאי רבותא אשמעינן ברייתא דשרי להפליג כיון שאין שם מהלך חצי יום. והוא הדין למ״ד מנחה קטנה שרי, דבהא לא פליגי. ואף שראיה זו היא לפירוש רש״י, ולא לפירוש הרמב״ם שנתבאר בסי' רמ"[ח], ורש״י ס״ל מנחה קטנה, מכל מקום הטור דס״ל מנחה גדולה ס״ל כפירוש רש״י ולא כפירוש הרמב״ם, מדלא הביא זה בסי' רמ״ח ודו״ק. וגם לרש״י דס״ל מנחה קטנה ע״כ צריך לומר דעובדא דבני בישן מיירי דוקא לאחר מנחה קטנה, לפי מ״ש הר״ן בריש פ״ד דפסחים דבשאר ערב יו״ט ושבתות אף אם נהגו באיזה מקומות לאסור מלאכה קודם המנחה אינו כלום ע״ש.

וגם ראיה שניה עולה יפה למ״ד מנחה גדולה. דלדידיה צריך לומר דתקיעה שניה היתה במנחה קטנה להבטיל העיר ממלאכות המותרות, כגון שצריך לו השכר להוצאת שבת כמ״ש הט״ז, או מלאכה שהיא לצורך השבת אלא שהן מלאכות שיש בהן עסק רב ויש לחוש בהן דילמא אתי לאמשוכי, כמ״ש המג״א סי' רל״ב לענין תפלת המנחה שזמנה עד צאת הכוכבים ואפ״ה ממנחה קטנה ואילך אסורין מלאכות אלו, והוא הדין לענין שבת. והמתירים מלאכות המותרות ע״כ מיירי בכהאי גוונא דליכא למיחש דילמא אתי לאמשוכי, דאל״כ מאי שנא מתפלת המנחה. או אפשר דתקיעה ב' היתה חצי שעה קודם זמן קבלת שבת, דאז פשיטא דיש לאסור אפילו מלאכות המותרות אם יש לחוש בהן דלמא אתי לאמשוכי, כמו שאסרו אותן ואת האכילה חצי שעה קודם זמן תפלת המנחה וערבית. ולפי שזמן קבלת שבת חצי שעה לכל הפחות קודם צאת הכוכבים כמ״ש רמ״א סי' רנ״ו, דהיינו מעט קודם בין השמשות, שהוא כמו שליש או רביע שעה עיין סי' תנ״ט, להוסיף מחול על הקדש, עיין מג״א סי' רס״א, לכן כתב המג״א בסי' רנ״ו דעכ״פ שעה קודם צאת הכוכבים ראוי לסגור החנויות, אע״פ שהיא מלאכה המותרת מכל מקום דילמא אתי לאמשוכי כי ראיתי גודל המכשלה כו', והיינו שראוי לעשות כן אפילו למי שירצה להקל בדברי סופרים כמאן דאמר מנחה גדולה. אבל המג״א ס״ל כמ״ד מנחה קטנה, לפי שדוחק בעיניו לאוקמי ברייתא במלאכות המותרות, אלא סבירא ליה דתקיעה שניה היתה במנחה קטנה כמ״ש בסי' רנ״ו להבטיל מלאכות האסורות, ואפילו בכהאי גוונא דליכא למיחש דילמא אתי לאמשוכי, ולסגור החנויות משום דילמא אתי לאמשוכי שלפעמים בא שר אחד כו'. אבל שאר פרקמטיא שהיא בענין שאין לחוש בה לאמשוכי מותרת כל שיכול לגומרה קודם קבלת שבת. ותקיעה ראשונה היתה קודם מנחה קטנה, כדי שיכנסו עם שבשדות לעיר קודם מנחה קטנה ויהיה להם שהות להתעסק בצרכי שבת ב' שעות ומחצה שממנחה קטנה ואילך כמו בני העיר, דהא מהאי טעמא אסרו המלאכה ממנחה קטנה ואילך.

אבל להטור דס״ל מנחה גדולה אי אפשר לומר כן, שהרי כתב בסי' רנ״ו דתקיעה ראשונה היתה במנחה, וגם אין סברא כלל לומר דתקיעה ראשונה היתה הרבה קודם מנחה גדולה. ומלשון הרמב״ם שכתב בהל' יו״ט פ״ח שלא יעשה מלאכה בערב יו״ט מן המנחה ולמעלה כמו בערב שבת, ובהלכות שבת לא הזכיר כלום אלא כתב השש תקיעות בסוף פ״ה, וסיים שם דתקיעה ראשונה במנחה, משמע קצת דאיסור מלאכה אפילו בעיר נמשך מתקיעה ראשונה ואילך, שהרי לא הזכיר שדה בהל' יו״ט. וגם בברייתא ריש פרק מקום שנהגו לא הוזכר שדה, והוא תלאה בתקיעות. וסתם מנחה בלשונו היא מנחה קטנה כמבואר מדבריו בהל' תפלה, וכדמוכח מהא דסתם גבי ערב פסח ע״ש, ודומיא דלא יאכל מן המנחה ולמעלה שבפ״ו מהל' יו״ט דהיינו מנחה קטנה. וצריך לומר דתקיעה שנייה להבטיל העיר ממקח וממכר, כדפירש הר״ן לפי נוסחא שלפנינו אם אין בה חסרון. ולפי זה אין בנו כח לסגור החנויות אף למ״ד מנחה קטנה, עד חצי שעה קודם זמן קבלת שבת כמ״ש בסי' רנ״ו: