Daat HaRav — Le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken sur le Siman רנ״א

קונטרס אחרון, אות א

פרקמטיא כו'. עיין מג״א סק״א. ואף שראיה שניה סתורה מדברי עצמו בסק"[ד], ובסי' רנ״ו ג״כ דבריו סותרין זה את זה לכאורה, מכל מקום ראיה ראשונה קיימת. דבסוף פ״ק דשבת פירש״י דמצור לצידון מהלך יום, וא״כ הגיעו שם קרוב ללילה והסתחרו שם עד תקיעה שניה שהיא שעה קודם צאת הכוכבים, או אפילו עד סמוך לבין השמשות כמ״ש לקמן בסמוך. ומכל שכן למ״ד מנחה גדולה, אי אפשר לומר כלל דהגיעו לשם קודם מנחה גדולה הרבה שהיה להם שהות להסתחר קודם מנחה גדולה, דא״כ מאי רבותא אשמעינן ברייתא דשרי להפליג כיון שאין שם מהלך חצי יום. והוא הדין למ״ד מנחה קטנה שרי, דבהא לא פליגי. ואף שראיה זו היא לפירוש רש״י, ולא לפירוש הרמב״ם שנתבאר בסי' רמ"[ח], ורש״י ס״ל מנחה קטנה, מכל מקום הטור דס״ל מנחה גדולה ס״ל כפירוש רש״י ולא כפירוש הרמב״ם, מדלא הביא זה בסי' רמ״ח ודו״ק. וגם לרש״י דס״ל מנחה קטנה ע״כ צריך לומר דעובדא דבני בישן מיירי דוקא לאחר מנחה קטנה, לפי מ״ש הר״ן בריש פ״ד דפסחים דבשאר ערב יו״ט ושבתות אף אם נהגו באיזה מקומות לאסור מלאכה קודם המנחה אינו כלום ע״ש.

וגם ראיה שניה עולה יפה למ״ד מנחה גדולה. דלדידיה צריך לומר דתקיעה שניה היתה במנחה קטנה להבטיל העיר ממלאכות המותרות, כגון שצריך לו השכר להוצאת שבת כמ״ש הט״ז, או מלאכה שהיא לצורך השבת אלא שהן מלאכות שיש בהן עסק רב ויש לחוש בהן דילמא אתי לאמשוכי, כמ״ש המג״א סי' רל״ב לענין תפלת המנחה שזמנה עד צאת הכוכבים ואפ״ה ממנחה קטנה ואילך אסורין מלאכות אלו, והוא הדין לענין שבת. והמתירים מלאכות המותרות ע״כ מיירי בכהאי גוונא דליכא למיחש דילמא אתי לאמשוכי, דאל״כ מאי שנא מתפלת המנחה. או אפשר דתקיעה ב' היתה חצי שעה קודם זמן קבלת שבת, דאז פשיטא דיש לאסור אפילו מלאכות המותרות אם יש לחוש בהן דלמא אתי לאמשוכי, כמו שאסרו אותן ואת האכילה חצי שעה קודם זמן תפלת המנחה וערבית. ולפי שזמן קבלת שבת חצי שעה לכל הפחות קודם צאת הכוכבים כמ״ש רמ״א סי' רנ״ו, דהיינו מעט קודם בין השמשות, שהוא כמו שליש או רביע שעה עיין סי' תנ״ט, להוסיף מחול על הקדש, עיין מג״א סי' רס״א, לכן כתב המג״א בסי' רנ״ו דעכ״פ שעה קודם צאת הכוכבים ראוי לסגור החנויות, אע״פ שהיא מלאכה המותרת מכל מקום דילמא אתי לאמשוכי כי ראיתי גודל המכשלה כו', והיינו שראוי לעשות כן אפילו למי שירצה להקל בדברי סופרים כמאן דאמר מנחה גדולה. אבל המג״א ס״ל כמ״ד מנחה קטנה, לפי שדוחק בעיניו לאוקמי ברייתא במלאכות המותרות, אלא סבירא ליה דתקיעה שניה היתה במנחה קטנה כמ״ש בסי' רנ״ו להבטיל מלאכות האסורות, ואפילו בכהאי גוונא דליכא למיחש דילמא אתי לאמשוכי, ולסגור החנויות משום דילמא אתי לאמשוכי שלפעמים בא שר אחד כו'. אבל שאר פרקמטיא שהיא בענין שאין לחוש בה לאמשוכי מותרת כל שיכול לגומרה קודם קבלת שבת. ותקיעה ראשונה היתה קודם מנחה קטנה, כדי שיכנסו עם שבשדות לעיר קודם מנחה קטנה ויהיה להם שהות להתעסק בצרכי שבת ב' שעות ומחצה שממנחה קטנה ואילך כמו בני העיר, דהא מהאי טעמא אסרו המלאכה ממנחה קטנה ואילך.

אבל להטור דס״ל מנחה גדולה אי אפשר לומר כן, שהרי כתב בסי' רנ״ו דתקיעה ראשונה היתה במנחה, וגם אין סברא כלל לומר דתקיעה ראשונה היתה הרבה קודם מנחה גדולה. ומלשון הרמב״ם שכתב בהל' יו״ט פ״ח שלא יעשה מלאכה בערב יו״ט מן המנחה ולמעלה כמו בערב שבת, ובהלכות שבת לא הזכיר כלום אלא כתב השש תקיעות בסוף פ״ה, וסיים שם דתקיעה ראשונה במנחה, משמע קצת דאיסור מלאכה אפילו בעיר נמשך מתקיעה ראשונה ואילך, שהרי לא הזכיר שדה בהל' יו״ט. וגם בברייתא ריש פרק מקום שנהגו לא הוזכר שדה, והוא תלאה בתקיעות. וסתם מנחה בלשונו היא מנחה קטנה כמבואר מדבריו בהל' תפלה, וכדמוכח מהא דסתם גבי ערב פסח ע״ש, ודומיא דלא יאכל מן המנחה ולמעלה שבפ״ו מהל' יו״ט דהיינו מנחה קטנה. וצריך לומר דתקיעה שנייה להבטיל העיר ממקח וממכר, כדפירש הר״ן לפי נוסחא שלפנינו אם אין בה חסרון. ולפי זה אין בנו כח לסגור החנויות אף למ״ד מנחה קטנה, עד חצי שעה קודם זמן קבלת שבת כמ״ש בסי' רנ״ו:

« Perakmatya, etc. » — Voir le Magen Avraham, sk 1. Et bien que sa seconde preuve soit contredite par ses propres paroles au sk 4, et qu'au siman 256 également ses paroles paraissent se contredire entre elles, en tout état de cause la première preuve subsiste. Car à la fin du premier chapitre de Chabbat, Rachi explique que de Tyr à Sidon il y a une journée de marche ; et ils sont arrivés là à l'approche de la nuit et y ont fait commerce jusqu'à la seconde sonnerie, qui est une heure avant la sortie des étoiles, ou même jusqu'aux abords de bein hachmachot comme il est écrit ci-après. À plus forte raison selon l'opinion qui retient minha guedola : on ne saurait dire en aucune façon qu'ils sont arrivés là beaucoup avant minha guedola de sorte qu'ils auraient eu le temps de commercer avant minha guedola, car alors quelle nouveauté la baraïta nous apprend-elle en autorisant l'appareillage, puisqu'il n'y a pas là un trajet d'une demi-journée ? Il en va de même selon l'opinion qui retient minha ketana permettant : sur ce point ils ne sont pas en désaccord. Et bien que cette preuve vaille pour le commentaire de Rachi, et non pour celui du Rambam qui a été expliqué au siman 248, et que Rachi retienne minha ketana, néanmoins le Tour, qui tient minha guedola, retient comme Rachi et non comme le Rambam, ne l'ayant pas rapporté au siman 248 ; étudie attentivement. De même, selon Rachi qui retient minha ketana, il faut nécessairement dire que l'épisode des gens de Bishan parle précisément d'après minha ketana, conformément à ce qu'écrit le Ran au début du chapitre 4 de Pessahim : que pour les autres veilles de Yom Tov et de Chabbat, même si l'on a pris coutume en certains lieux d'interdire la mélakha avant minha, cela ne tient pas ; voir là.

La seconde preuve, elle aussi, se justifie bien selon l'opinion qui retient minha guedola. Pour cette opinion, il faut dire que la seconde sonnerie était à minha ketana, pour interrompre la ville dans les mélakhot permises — par exemple lorsqu'il a besoin du salaire pour les dépenses de Chabbat, comme l'écrit le Taz ; ou s'agissant d'une mélakha pour les besoins de Chabbat mais comportant beaucoup d'occupation, où l'on craint qu'on n'en vienne à s'étendre, comme l'écrit le Magen Avraham au siman 232 à propos de la prière de minha dont le temps s'étend jusqu'à la sortie des étoiles, et néanmoins à partir de minha ketana ces mélakhot-là sont interdites — et il en va de même pour Chabbat. Et ceux qui permettent les mélakhot permises traitent forcément du cas où il n'y a pas à craindre qu'on n'en vienne à s'étendre, car sinon, en quoi cela diffèrerait-il de la prière de minha ? Ou bien il est possible que la seconde sonnerie ait été une demi-heure avant le moment où l'on accueille Chabbat, car alors il va de soi qu'il faut interdire même les mélakhot permises s'il y a lieu de craindre qu'on n'en vienne à s'étendre, de la même façon qu'on les a interdites, ainsi que de manger, une demi-heure avant le temps des prières de minha et arvit. Et puisque le temps de l'accueil de Chabbat est au minimum une demi-heure avant la sortie des étoiles, comme l'écrit le Rama au siman 256, c'est-à-dire un peu avant bein hachmachot, qui est environ un tiers ou un quart d'heure (voir siman 459), pour ajouter du profane au sacré (voir Magen Avraham siman 261), c'est pourquoi le Magen Avraham, au siman 256, écrit qu'en tout cas une heure avant la sortie des étoiles il convient de fermer les boutiques, bien qu'il s'agisse d'une mélakha permise, en tout état de cause de peur qu'on n'en vienne à s'étendre — « car j'ai vu l'ampleur du désordre, etc. » ; à savoir qu'il convient d'agir ainsi même pour celui qui veut être indulgent dans les paroles des Scribes selon l'opinion qui retient minha guedola. Mais le Magen Avraham tient comme l'opinion qui retient minha ketana, parce qu'il lui paraît forcé d'établir la baraïta sur les mélakhot permises ; il considère plutôt que la seconde sonnerie était à minha ketana, comme il l'écrit au siman 256, pour interrompre les mélakhot interdites, et même dans le cas où il n'y a pas à craindre qu'on ne s'étende ; et pour fermer les boutiques, du fait qu'on craint qu'on ne s'étende — car parfois survient un haut personnage, etc. Mais le reste du négoce (perakmatya), lorsqu'il est de nature à ne pas faire craindre une prolongation, est permis dès lors qu'on peut l'achever avant l'accueil de Chabbat. Et la première sonnerie était avant minha ketana, afin que ceux qui sont aux champs rentrent en ville avant minha ketana et qu'ils aient le temps de s'occuper des besoins de Chabbat pendant deux heures et demie à partir de minha ketana et au-delà, comme les habitants de la ville — car c'est pour cette raison-là précisément qu'on a interdit la mélakha à partir de minha ketana et au-delà.

Mais pour le Tour, qui retient minha guedola, on ne peut pas dire ainsi, puisqu'il écrit au siman 256 que la première sonnerie était à minha ; et il n'y a aucune raison de dire que la première sonnerie était bien avant minha guedola. Quant au langage du Rambam, qui écrit aux Hilkhot Yom Tov, chapitre 8, qu'on ne fait pas de mélakha la veille de Yom Tov à partir de minha et au-delà comme la veille de Chabbat, et qu'aux Hilkhot Chabbat il n'a rien mentionné de la sorte, ayant seulement écrit les six sonneries à la fin du chapitre 5 et conclu là que la première sonnerie était à minha — cela laisse plutôt entendre que l'interdiction de la mélakha même en ville s'étend depuis la première sonnerie et au-delà, puisqu'il n'a pas mentionné « le champ » aux Hilkhot Yom Tov. De même, dans la baraïta au début du chapitre « Maqom Chenahagou », le champ n'est pas mentionné, et elle a fait dépendre tout cela des sonneries. Et « minha » sans qualificatif dans son langage est minha ketana, comme cela ressort de ses propos aux Hilkhot Tefila, et comme on le démontre du « minha » sans qualificatif employé à propos de la veille de Pessah ; voir là — par analogie avec « il ne mangera pas à partir de minha et au-delà » au chapitre 6 des Hilkhot Yom Tov, qui désigne minha ketana. Et il faut dire que la seconde sonnerie servait à interrompre la ville quant à l'achat et à la vente, comme l'a expliqué le Ran selon notre version courante, si elle n'est pas défectueuse. Selon cela, nous n'avons pas le pouvoir de fermer les boutiques, même selon l'opinion qui retient minha ketana, sinon une demi-heure avant le moment de l'accueil de Chabbat, comme il est écrit au siman 256.