סימן קכ״ה — דִּין יַיִן הַבָּא מִכֹּחַ עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְכֹחַ כֹּחוֹ

1. היסוד: כחו של עובד כוכבים — היין שכוחו הניע

« בכחו, כולי עלמא לא פליגי דאסיר. כי פליגי — בכח כחו » (עבודה זרה ס׳ ע״א).

הדרגה הראשונה אינה שנויה במחלוקת: הכח הישיר אוסר. המחלוקת היא בדרגה השנייה — והגמרא מכריעה אותה במעשה: « הוה עובדא בכח כחו, ואסר רב יעקב מנהר פקוד » (עבודה זרה ס׳ ע״א).

הגמרא מבחינה במפורש בין שני היינות: « כח דגוי מדרבנן הוא דאסיר, ההוא דנפק לבראי — גזרו ביה רבנן, ההוא דלגואי — לא גזרו ביה רבנן » (עבודה זרה ע״ב ע״ב).

והרמב״ם נותן את הנוסח שמרן העתיק כמעט מילה במילה: « נטל כלי של יין והגביהו ויצק היין אף על פי שלא שכשך נאסר שהרי בא היין מכחו » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה ב).

2. שלוש שאלות היסוד

בנקודה הראשונה חותך הש״ך כל ניסיון ללמוד מסעיף ב הלכה למעשה: « אבל לכתחלה אסור אפילו בעשרה כחות ויותר » (ש״ך יו״ד קכ״ה ס״ק ד).

ובשנייה מזכיר הט״ז פרט שהגמרא נותנת והסעיף שותק בו: « בגמרא איתא דאפילו בריחא תליא מלתא » (ט״ז יו״ד קכ״ה ס״ק ה).

3. טבלה־אב א — סולם הכחות

היסוד: סעיפים א ו־ב של מרן, עם הש״ך והט״ז. מונים את האברים המתווכים בין ידו של העובד כוכבים ובין היין, ולא את המרחק שעבר.

4. טבלה־אב ב — מה שמבטל את הכח

הסימן מקדיש מקום רב יותר למה שמבטל את הכח מאשר לכח עצמו. ארבעה מנגנונים נפרדים, ואין לערבבם: חוסר ידיעה, חוסר מעשה, כח מעורב, ומעשה שאין בו ממש.

5. טבלה־אב ג — שתי דרגות האיסור

אין בסימן פסק אחד אלא שלושה: מותר, אסור בשתייה, אסור אף בהנאה. המכריע אינו חומרת המעשה אלא הגדרתו: כח, מגע על ידי דבר אחר, או לא כלום.

סעיף ה נקרא במשיכה אחת: « זרק אבן או חפץ לתוך היין מותר אפי׳ בשתייה אבל אם החפץ מתגלגל והוא דוחהו עד שנופל לתוך היין אסור אפילו בהנאה » (שו״ע יו״ד קכ״ה:ה).

6. הנצוק שבסעיף א — מה שנשאר בכלי

סעיף א אינו עוצר ביין שיצא. מרן מוסיף שמה שנשאר בכלי אסור אף הוא, משום נצוק — הקילוח המחבר בין היין שלמעלה ליין שלמטה עושה את שניהם גוף אחד. הרמ״א מביא מיד את הדעה החולקת: « וי״א דלא אסרינן נצוק בכח עובד כוכבים » (רמ״א יו״ד קכ״ה:א).

ואחר כך הוא ממתן את קולתו: « ומכל מקום יש להחמיר אם לא בהפסד מרובה » (רמ״א יו״ד קכ״ה:א).

7. מה שאינו כח כלל: האבן, הענבים והמים

סעיף ה — זריקה אינה דחיפה

אבן או חפץ הנזרקים לתוך היין אינם עושים בו כלום: החפץ עף מעצמו, וכוחו של העובד כוכבים נפסק בידו. אבל חפץ הנדחף עד תוך היין מאריך את ידו עד המשקה. ואותו מעשה עצמו כשנעשה בחמתו חוזר להיתר, ואפילו בשתייה.

סעיף ו — הענבים הנזרקים לגת

עובד כוכבים המביא ענבים בסלים ובדרדורים — ומרן מקפיד להביא את פירוש רש״י: גיגיות קטנות — וזורקם לגת שיש בה יין דרוך. מותר בדיעבד, ואף על פי שיש בדרדורים יין שזב מן הענבים שבתוכם. הש״ך נותן את טעם האיסור לכתחלה: אותו יין עדיין לא נמשך בגת, וגזרו אטו שפיכת יין גמור (ש״ך יו״ד קכ״ה ס״ק ט).

הסעיף מסיים בהיתר רחב יותר: « ואם ישראל מסייע לעובד כוכבים בזריקתו לגת מותר אפילו לכתחלה » (שו״ע יו״ד קכ״ה:ו).

סעיף ז — המים הנזרקים ליין

« עובד כוכבים שזרק מים לתוך היין מותר אפילו בשתיה והוא שאינו מכוין למוזגו » (שו״ע יו״ד קכ״ה:ז).

הכל תלוי בכוונה: לזרוק מים כלאחר יד לחביות גדולות, או לכוס בלא לדעת שיין הוא, אינו עושה כלום; אבל לכוון למזיגה אוסר בשתייה. ובספק פוסק מרן: « ואם אינו ידוע אם כוון למזיגה אם לאו מותר » (שו״ע יו״ד קכ״ה:ז). הט״ז נותן את הטעם בשלוש מילים: ספיקא דרבנן לקולא (ט״ז יו״ד קכ״ה ס״ק י״א). והש״ך מוסיף שאף הסוברים נצוק חיבור לא אמרו כן אלא ביין ליין, אבל מים ליין לא (ש״ך יו״ד קכ״ה ס״ק י).

8. נשיאה ועירוי: הנוד, הכלי הפתוח והמוט

ארבעת הסעיפים האחרונים יוצאים מן המרתף אל הדרך. הגמרא העמידה שם שני משטרים הפוכים לפי הכלי: « האי גוי דדרי זיקא וקאזיל ישראל אחוריה, מליא — שרי, דלא מקרקש » (עבודה זרה ס׳ ע״א). ולבסוף היא מסיימת בנוד בהיתר גורף: « רב אשי אמר: זיקא, בין מליא ובין חסירא — שרי, מאי טעמא? אין דרך ניסוך בכך » (עבודה זרה ס׳ ע״א).

9. שישה כללי זהב

10. סימן זיכרון — ״כחו״

11. חמש מלכודות שכיחות

12. סיכום 11 הסעיפים — שורה לכל סעיף

13. כרטיס־הבזק אחרון

🎓 סיכום מסלול הלימוד