איש לא ראה, איש אינו מעיד, ואין לפנינו נגיעה כלל. היין רק הונח במקום שעובד כוכבים יכול להגיע אליו בלא שיראוהו — וזה די. אימתי עצם השהייה בלא שמירה אוסרת, מה מסלק את החשש, ובאיזו מידה חל האיסור: בשתייה, או אף בהנאה
חזרה מובנית, טבלאות פסק, שינון מהיר
« עובד כוכבים שנתייחד עם היין אפילו ברשותנו אפילו שעה מועטת אסור בהנאה » (שו״ע יו״ד קכ״ח:א).
שתי תיבות נושאות את הסעיף כולו, ושתיהן ויתור: אפילו ברשותנו — אף ברשות שלנו, במקום שחשבנו שאנו מוגנים בו — ואפילו שעה מועטת — אף כדי רגע.
| הסימן | מה הוא שואל | מה צריך להוכיח |
|---|---|---|
| קכ״ג עד קכ״ו · 123 עד 126 — גדרו החומרי של היין | האם היתה נגיעה, שכשוך, תערובת? | מעשה |
| קכ״ז · 127 — דיבורו של אחד | מי נאמן לומר שהמעשה אירע? | נאמנות |
| קכ״ח · 128 — היחוד | האם יכול היה לעשות בלא שיראוהו? | כלום: המצב עצמו מספיק |
אין סעיף א קובע כלל אחד, אלא כלל ויוצא מן הכלל, והיוצא מן הכלל מוגדר בידיעה ולא בהשערה.
| במי מדובר | דין היחוד | המסקנה | המקור |
|---|---|---|---|
| העובד עבודת כוכבים | « עובד כוכבים שנתייחד עם היין אפילו ברשותנו אפילו שעה מועטת אסור בהנאה » | אסור — ואף בהנאה | שו״ע יו״ד קכ״ח:א |
| מי שנודע לנו שאינו עובד עבודת כוכבים | « אבל מי שנודע לנו שאינו עובד עבודת כוכבים מותר לייחד יין אצלו ברשותנו לזמן מועט » | היחוד מותר | שו״ע יו״ד קכ״ח:א |
| ומי הם למעשה | תמצית: גר תושב וישמעאלים, לדעת הטור והרשב״א והרמב״ם | הסוג נקוב בשמו, ואינו משוער | ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק א |
| עד היכן מגיע ההיתר | « כגון כדי שילך כדי מיל או יותר אפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים ואפילו הודיעו שהוא מפליג » | שיעור זמן, ושתי חומרות שאינן מעכבות | שו״ע יו״ד קכ״ח:א |
| סייג הש״ך על היתר זה | « מיהו נראה דהיינו דוקא אם הוא בענין שאין לחוש שנגעו לשתות או להנאה אחרת » | בטל במקום שיש לחוש שנגע כדי לשתות | ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק א |
| עובדי כוכבים שבחוצה לארץ — הגהת הרמ״א | « עובדי כוכבים שבחוצה לארץ אע״פ שאינן עובדי עבודת כוכבים מ״מ אין מייחדים יין אצלם » | אין מייחדים אצלם את היין | רמ״א יו״ד קכ״ח:א |
| הש״ך בגדרה של הגהה זו | « דאם יחדו אצלו שרי בדיעבד כמו גר תושב וישמעאלים אלא דלכתחלה מיהת אסור » | איסור לכתחילה, ולא פסק בדיעבד | ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק ד |
« דדוקא בזמן מועט שרי בדיעבד ודוקא במקום שאין לחוש לנגיעה ולא לשתיה להנאתו » (פתחי תשובה יו״ד קכ״ח ס״ק א).
כל סעיף א עומד על הבחנה שמרן אינו מגדירה והט״ז מפרשה: יחוד והפקדה אינן שתי תיבות לדבר אחד.
| אמת המידה | יחוד | הפקדה |
|---|---|---|
| המקום | רשותנו — ברשותנו | ביתו שלו — בביתו |
| הזמן | לזמן מועט — כדי הילוך מיל, או יותר מעט | לזמן מרובה — ואז אף בבתינו אסור |
| מה נמסר לו | כלום: הניחוהו שם, ולא עשאוהו שומר | היין, שנמסר לידיו |
| במי שאינו עובד עבודת כוכבים | מותר | אסור |
| עבר והפקיד בכל זאת | — | אסור בשתיה — ולא בהנאה |
« אבל אין מפקידין אצלו יין בביתו ואפילו בבתינו אסור אם הוא לזמן מרובה » (שו״ע יו״ד קכ״ח:א).
הט״ז נותן את שתי הקריאות האפשריות בגבול זה, ולתיבת יחוד הוא נוקט את משמעות רש״י: « דיחוד היינו שמייחדו עם העובד כוכבים ברשות ישראל ולא שם את העובד כוכבים שומר עליו כלל » (ט״ז יו״ד קכ״ח ס״ק א).
ומוסיף מפני מה נשארה החומרה בהפקדה אף בזמן הזה: « דלענין לכתחלה להפקיד אצלם מחזקינן להו כעובדי עבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קכ״ח ס״ק א).
אין זו שאלת זמן בלבד. הש״ך נותן את הטעם, וטיבו של החשש משתנה בו: בהפקדה אין חוששים שיגע — חוששים שמא יחליף.
« דטעמא דהפקיד אצלו אסור משום שאנו חוששין שמא החליפו בשלו ושלו ודאי אסור » (ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק ג).
יינו שלו אסור בוודאי, ושלנו אינו אסור אלא מחמת חשש. הפקדה ארוכה פותחת פתח להחלפה, שאינה ספק אלא איסור ודאי בלבוש אחר. והש״ך מדגיש שאין איסור ההפקדה תלוי בשכנים: תמצית: הוא נוהג אף בעיר שרובה ישראל (ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק ב).
אין לסימן שתי תוצאות אלא שלוש, ומחצית טעויות הקריאה באות מכאן. לאסור את היין אין פירושו תמיד לאוסרו באותה מידה.
| המדרגה | מה משמעה | היכן היא בסימן | המקור |
|---|---|---|---|
| מותר בשתייה | שותים אותו | דלת שאינה נעולה; נתפס כגנב על הכניסה; עובד כוכבים חלש בשוק; חביות הנראות דרך נקב שבדלת | שו״ע יו״ד קכ״ח:ג ; שו״ע יו״ד קכ״ח:ד ; שו״ע יו״ד קכ״ח:ה |
| אסור בשתיה | אין שותים, ונהנים | המקרה היחיד הנקוב: עבר והפקיד אצל מי שאינו עובד עבודת כוכבים | שו״ע יו״ד קכ״ח:א |
| אסור בהנאה | לא שתייה ולא הנאה כלל | יחוד עם עובד עבודת כוכבים; חביות שלא ניתן לראותן; מי שאינו נתפס כגנב, בבית ובשוק | שו״ע יו״ד קכ״ח:א ; שו״ע יו״ד קכ״ח:ג ; שו״ע יו״ד קכ״ח:ד ; שו״ע יו״ד קכ״ח:ה |
סעיף ב עוזב את היחוד שבכוונה ועובר למציאה מקרית: נכנסים, והוא שם. ומרן הופך את הסברה — לא הקרבה קובעת, אלא העניין.
| המצב | לשון מרן | המסקנה | המקור |
|---|---|---|---|
| יש לו מלוה על אותו יין — אפותיקי | « עובד כוכבים שנמצא בבית שבו יין אם יש לו מלוה על אותו יין כגון שעשאו אפותיקי » | אסור | שו״ע יו״ד קכ״ח:ב |
| ואף אם היה היין חתום | « אסור ואפילו היה היין חתום בחותם אחד » | חותם אחד אינו מציל מפני המלוה | שו״ע יו״ד קכ״ח:ב |
| יש לו מלוה על הישראל ולא על היין, והגיע הזמן | « אבל אם אין לו מלוה על היין אף על פי שיש לו מלוה על ישראל בעל היין והגיע זמן המלוה מותר » | מותר | שו״ע יו״ד קכ״ח:ב |
| ואף עומד סמוך לחבית ממש, בלא חותם כלל | « ואפילו היה עומד בצד היין סמוך לו ממש בכדי פישוט ידים » | ועדיין מותר | שו״ע יו״ד קכ״ח:ב |
| והטעם, מן הרא״ש | « מפני שמאחר שהוא יודע שיפסיד ישראל יינו הוא ירא ליגע » | ירא הוא ליגע | שו״ע יו״ד קכ״ח:ב |
| קצף בידו | « ואפילו נמצא בידו קצף שרגיל לעלות על פי היין מות׳ שאנו תולי׳ לומ׳ מדופני החבית לקחו ולא מפיו » | תולים בדופן החבית | שו״ע יו״ד קכ״ח:ב |
| אבל מה שאינו מצוי אלא על הפה | « אבל דברים שאינם נמצאים אלא על פי החבית אסור » | אסור | רמ״א יו״ד קכ״ח:ב |
| הברזא בידו | « וכן אם מצא שהעובד כוכבים תופס הברזא בידו היין אסור ולא אמרינן דהברזא מנפשיה נפל והעובד כוכבים הגביהו » | אסור — ואין תולים בנפילה | רמ״א יו״ד קכ״ח:ב |
אותה סברה עצמה מנהלת את הקצף שנמצא ביד: תולים במצוי. הרמ״א מנסחה בארבע תיבות, דתלינן תמיד בדבר הרגיל, והגמרא כבר העמידתה על מקרה זה עצמו.
« חמרא שרי אימר מגבה דחביתא שקלתיה ואף על גב דליכא תו אימר אתרמויי אתרמי לה » (עבודה זרה ע׳ ע״ב).
הש״ך מצמצם את מה שחוששים לו, ומוציא מכאן נפקא מינה לזמננו: « ומשמע דחיישינן שהעובד כוכבים הוציא ברזא ולא חיישינן שהכניס אצבעו לפנים ונגע בו » (ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק ח).
הט״ז מסרב לפתח זה, ואוסר את החבית כולה: « משמע כל היין שבחבית ולא מהני כאן היתר דהפסד מרובה דניצוק חיבור » (ט״ז יו״ד קכ״ח ס״ק ג).
הבאר היטב מביא את שניהם ומעיר שהנקודות הכסף מחזיק בדברי הש״ך. בנקודה זו אין הסימן ננעל: להלכה למעשה — שאל את רבך.
סעיף ג הוא החמור שבסימן, ומטעם מדויק: לעובד כוכבים יש בו יין משלו בתוך הבית. הט״ז מדגיש זאת — רבותא היא, החמרה שנקט בה מרן בכוונה.
« רבותא קאמר אע״ג דיש גם לעובד כוכבים שם יין שלו או שיש לו בשותפות יין עם הישראל » (ט״ז יו״ד קכ״ח ס״ק ד).
« בית שיש לישראל ועובד כוכבים יין בתוכו ונכנס העובד כוכבים וסגר הדלת אחריו במנעול מבפנים » (שו״ע יו״ד קכ״ח:ג).
« ואם היו נקבים בדלת שישראל יכול להסתכל ולראות משם כל החביות מותרות בשתיה אפילו הן פתוחות » (שו״ע יו״ד קכ״ח:ג).
« ואם לאו את שיכול לראות דרך שם מותר והשאר אסור בהנאה » (שו״ע יו״ד קכ״ח:ג).
« אפילו חביות סתומות אם שהה כדי שיפתח ויגוף ותגוב » (שו״ע יו״ד קכ״ח:ג).
המקרה בא ממעשה שבגמרא, והחלוקה שם היא כבר חלוקתו של מרן: « כל דלהדי ביזעא שרי דהאי גיסא והאי גיסא אסיר » (עבודה זרה ע׳ ע״א).
| הדיוק | מה הוא מוסיף | המקור |
|---|---|---|
| המנעול צריך להיות ידוע, ולא משוער | « דוקא שידוע שנעלו בפנים אבל אם אין ידוע אע״פ שיש מנעול בפנים אין אוסרים מספק » | ט״ז יו״ד קכ״ח ס״ק ה |
| ואין זה אלא ביום; הלילה הופך את החזקה | « והיינו ביום אבל בלילה אמרינן מסתמא שנעלו » | ט״ז יו״ד קכ״ח ס״ק ה |
| הש״ך אומר כן ומרחיב אף לנקבים שבדלת | « מיהו הא דבעינן שידוע שסגר היינו ביום אבל בלילה מסתמא סגר כשיש לו שייכות בבית ואסור » | ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק י |
| מפני מה אף חבית סתומה אינה מצילה | « דיכול לישמט ולומר ישן הייתי ולכך לא פתחתי לך » | ט״ז יו״ד קכ״ח ס״ק ו |
| ומפני מה אין ישראל הדר בבית מספיק | תמצית: מפני שיש לעובד כוכבים שייכות באותו בית | ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק י |
הסר מסעיף ג את יינו של העובד כוכבים ואת שייכותו בבית, ולא נשארו אלא יינו של ישראל ואדם שנכנס. אמת המידה מתחלפת כולה — שוב אין שואלים אם יכול היה להישמט, אלא אם היה עלול להיתפס.
| המצב | לשון מרן | המסקנה | המקור |
|---|---|---|---|
| אין הדלת נעולה | « בית שאין בו אלא יינו של ישראל ונמצא עובד כוכבים בתוכו אם אין הדלת נעול מותר בשתיה » | מותר בשתייה | שו״ע יו״ד קכ״ח:ד |
| והטעם, מן הרא״ש כדברי הש״ך | « אע״פ שאינו נתפס כגנב על הכניסה דמירתת שמא יבא ישראל ויראהו נוגע » | ירא הוא שיתפסוהו | ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק י״א |
| נעולה, ואינו נתפס כגנב | « ואם הוא נעול במפתח מבפנים אם אינו נתפס כגנב אסור בהנאה » | אסור אף בהנאה | שו״ע יו״ד קכ״ח:ד |
| נעולה, ונתפס כגנב על הכניסה | « ואם הוא נתפס כגנב על הכניסה מותר בשתייה » | מותר בשתייה | שו״ע יו״ד קכ״ח:ד |
| מה פירוש הביטוי | « בכ״מ שהוזכר נתפס כגנב פירושו שאם ימצאוהו יהא נתפס כגנב » | תוצאה אפשרית, ולא גזר דין | ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק י״ב |
| הט״ז מוסיף דיוק | « פי׳ שאם ימצאהו ישראל יהיה נתפס כדין גנב ע״פ המושל והוא אינו אלם » | צריך שיהא כוח מעליו | ט״ז יו״ד קכ״ח ס״ק ח |
הלשון באה כמות שהיא מן הגמרא, ובה נחתכים שני מעשים זה אחר זה: « אם נתפס עליו כגנב שרי ואי לא אסיר » (עבודה זרה ע׳ ע״א).
ובשני: « אם נתפס עליו כגנב חמרא שרי ואי לא אסור » (עבודה זרה ס״א ע״ב).
כאן פותח הרמ״א לזמננו את הפתח הרחב שבסימן: « וי״א דבזמן הזה שאין העובדי כוכבים מנסכין אפילו אינו נתפס כגנב שרי » (רמ״א יו״ד קכ״ח:ד).
ומיד הוא סוגרו מצד אחד: « אא״כ יש לחוש שנגעו לשתות ממנו או להנאה אחרת » (רמ״א יו״ד קכ״ח:ד).
ומן הצד השני: « מיהו אם פי החבית רחב או שהוא בקנקן שיש לחוש שמא נגע בו דרך מתעסק חיישינן » (רמ״א יו״ד קכ״ח:ד).
והש״ך מוסיף שאף במקרה שהוצא מן הכלל נשארת ההנאה מותרת במקום הפסד: « ואפ״ה שרי בהנאה במקום הפסד בזמן הזה » (ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק י״ג).
הסעיף האחרון יוצא מן הבית. בשוק אין דלת, אין מנעול, ואין נקב להסתכל דרכו: לא נשארה אלא יראתו של העובד כוכבים עצמו, ויראה זו נמדדת במעמדו.
« היו בשוק חביות יין ונמצא עובד כוכבים ביניהם » (שו״ע יו״ד קכ״ח:ה).
« אם הוא עובד כוכבים חלש שאימת שופטי העיר עליו ואם ימצאוהו נוגע נתפס כגנב מותר בשתייה » (שו״ע יו״ד קכ״ח:ה).
| מה שואל סעיף ה | מה הוא מוציא מזה | המסקנה |
|---|---|---|
| האם הוא חלש — בלא כוח ובלא חסות? | אם כן, שופטי העיר נחשבים לגביו | התנאי נתקיים |
| האם אימת השופטים עליו — שאימת שופטי העיר עליו? | זה העושה את הנתפס כגנב מחוץ לבית | התנאי נתקיים |
| היהיה נתפס על הנגיעה, ולא על הכניסה? | בשוק אין הכניסה עבירה: המעשה בלבד הוא העבירה | מותר בשתייה |
| נחסר אחד מן השלושה | לא היה דבר שעיכב אותו | אסור בהנאה |
מנגנון אחד עובר בסעיפים ב עד ה בלבושים שונים: העובד כוכבים ירא, ולפיכך אינו נוגע. אלא שאין יראה זו ניתנת בחינם — בכל פעם היא תובעת אחיזה, והסימן נוקב בשמה.
| מה מעכב אותו | היכן | תנאו | המקור |
|---|---|---|---|
| יפסיד את מה שעליו הוא סומך להיפרע | סעיף ב | שלא תהא לו מלוה על אותו יין עצמו | שו״ע יו״ד קכ״ח:ב |
| שמא יבוא ישראל ויראנו נוגע | סעיף ד | שידע שמגעו מפסיד את היין | ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק י״א |
| שמא תגיע אליו ראייה דרך הדלת | סעיף ג | ביום; ובלילה החזקה מתהפכת | ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק י |
| שיהא נתפס כגנב | סעיפים ד ו־ה | שיהא כוח מעליו, ושלא יהא הוא אלם | ט״ז יו״ד קכ״ח ס״ק ח |
| שרשות הרבים עוברת לפני הבית | סעיף ב, לדעת הב״ח | שיהיו ישראלים עוברים שם בפועל | ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק ז |
התנאי שהעמיד הב״ח והביאו הש״ך הוא הנשכח שבהם: « ומיהו ודאי דוקא בבית הפתוח לר״ה וישראלים עברי ברה״ר הא לאו הכי לא מירתת » (ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק ז).
ותנאי הש״ך על סעיף ד הוא מאותה משפחה: « והיינו דוקא כשהעובד כוכבים יודע דמגע עובדי כוכבים אסור לישראל ויפסיד יינו בכך » (ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק י״א).
הסימן נותן אמות מידה, לא פסקים מוכנים. כל מקרה שלהלן מציין איזו אמת מידה של הסימן עומדת בו, ומה הסימן משאיר פתוח.
| המצב | אמת המידה שבסימן | מה נשאר להכריע |
|---|---|---|
| בקבוקי יין כשר שאינו מבושל נשארים שעה במשאית של מוביל שאינו יהודי בשעת הפסקתו | זהו יחוד ולא הפקדה: לא נמסר לו דבר. נשאר לברר במי מדובר, ואם המשאית רשותנו או רשותו (שו״ע יו״ד קכ״ח:א) | הגדרת האדם והגדרת המקום |
| שליח מעלה לבדו את הארגזים לדירה בשעה שבעל הבית ממתין למטה | אין השאלה משך הזמן אלא המוצא: היוכל להיתפס בכל רגע? זהו המירתת שבסעיף ד (ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק י״א) | אם יודע הוא שמגעו מפסיד את היין |
| יין שהונח במשכון אצל מלווה שאינו יהודי | זהו המקרה הנקוב שבסעיף ב: מלוה על אותו יין. והחותם האחד אינו משנה בו (שו״ע יו״ד קכ״ח:ב) | אין בעיקר הדין; והכול במציאות |
| בקבוק פתוח נשאר על השולחן בשעה שיוצאים מן החדר | הגהת הרמ״א שבסעיף ד מכוונת בדיוק לצורה זו: פי החבית רחב, והחשש למעשה של היסח הדעת (רמ״א יו״ד קכ״ח:ד) | ההבחנה בין בקבוק סתום לבקבוק שהוחל בו |
| מרתף שדלתו נשארת פתוחה אל מסדרון שעוברים בו | זהו סעיף ד בצורתו הפשוטה — דלת שאינה נעולה — עם תנאי הב״ח שהביא הש״ך: שיהיו ישראלים עוברים שם בפועל (ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק ז) | המעבר שבפועל, ולא האפשרי בלבד |
| אותו מרתף עצמו, בלילה | הש״ך והט״ז מהפכים את החזקה משתחשך, ושוב אין הראייה דרך הדלת מועילה (ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק י) | מה נחשב ״לילה״ במקום מואר ורב עוברים |
אין אחד מן המקרים הללו נחתך על פי סימן קכ״ח · 128 לבדו. יין מבושל, יין שעבר פיסטור, מעמדם של שאינם יהודים בזמן הזה, שיעורו של הפסד מרובה — כל אלה בסימנים הסמוכים ובפוסקים, והם עניינה של רמה 4. מה שסימן קכ״ח · 128 נותן, ונותן במלואו, הוא הרשת: מי, היכן, כמה זמן, ומה עיכב אותו.
להלכה למעשה — שאל את רבך.
| סעיף | הנושא | העיקר |
|---|---|---|
| א | יחוד והפקדה | עובד כוכבים שנשאר לבדו עם היין — אף ברשותנו, אף שעה מועטת — אוסרו אף בהנאה. אבל מי שנודע לנו שאינו עובד עבודת כוכבים: מותר לייחד אצלו את היין ברשותנו ולזמן מועט — כדי שילך כדי מיל או יותר — וזאת אף בעיר שכולה עובדי כוכבים, ואף אם הודיעוהו שהישראל מפליג. אבל אין מפקידים אצלו יין בביתו; ואף בבתינו אסור אם הוא לזמן מרובה; ואם עבר והפקיד, היין אסור בשתיה. רמ״א: עובדי כוכבים שבחוצה לארץ, אף שאינם עובדי עבודת כוכבים, אין מייחדים אצלם את היין. |
| ב | שנמצא בבית שיש בו יין | אם יש לו מלוה על אותו יין עצמו — כגון שעשאו אפותיקי — אסור, ואף אם היה היין חתום בחותם אחד. אבל אם אין לו מלוה על היין, אף על פי שיש לו מלוה על הישראל בעל היין והגיע הזמן, מותר — ואף אם היה עומד בצד היין, סמוך לו ממש, בכדי פישוט ידים, ואף בלא חותם כלל, לפי שמאחר שהוא יודע שיפסיד הישראל את יינו ירא הוא ליגע. ואף אם נמצא בידו קצף הרגיל לעלות על פי היין, מותר: תולים בדופן החבית ולא בפיה. רמ״א: אבל דברים שאינם נמצאים אלא על פי החבית אסור; וכן אם מצאו תופס את הברזא בידו, היין אסור, ואין אומרים שנפלה מאליה — שתולים תמיד ברגיל. |
| ג | הבית שיש בו יין לישראל ולעובד כוכבים | נכנס העובד כוכבים וסגר את הדלת אחריו במנעול מבפנים, עד שאין ישראל הבא ליכנס יכול ליכנס שלא מדעתו: היין אסור. ואם היו נקבים בדלת שהישראל יכול להסתכל ולראות משם את כל החביות, כולן מותרות בשתייה, ואף פתוחות. ואם לאו, מה שיכול לראות מותר והשאר אסור בהנאה — ואף חביות סתומות, אם שהה כדי שיפתח ויגוף ותגוב. וזאת אף אם היה ישראל דר באותו בית. |
| ד | הבית שאין בו אלא יינו של ישראל | נמצא בו עובד כוכבים. אם אין הדלת נעולה: מותר בשתייה. ואם היא נעולה במפתח מבפנים: אם אינו נתפס כגנב, אסור בהנאה; ואם הוא נתפס כגנב על הכניסה, מותר בשתייה. רמ״א: ויש אומרים שבזמן הזה, שאין העובדי כוכבים מנסכים, אף שאינו נתפס כגנב מותר, אלא אם כן יש לחוש שנגעו כדי לשתות ממנו או להנאה אחרת; ומכל מקום אם פי החבית רחב, או שהוא בקנקן שיש לחוש שמא נגע בו דרך מתעסק, חוששים. |
| ה | החביות שבשוק | היו בשוק חביות יין ונמצא עובד כוכבים ביניהן. אם הוא עובד כוכבים חלש שאימת שופטי העיר עליו, ואם ימצאוהו נוגע יהא נתפס כגנב: מותר בשתייה. ואם לאו: אסור בהנאה. ומרן מפנה לסימן קכ״ט · 129 לעוד מדינים אלו. |
| השאלה | התשובה המיידית | המקור |
|---|---|---|
| עובד עבודת כוכבים נשאר רגע לבדו עם היין, אצלנו? | אסור, ואף בהנאה | שו״ע יו״ד קכ״ח:א |
| ואם נודע לנו שאינו עובד עבודת כוכבים? | היחוד מותר, אצלנו ולזמן מועט | שו״ע יו״ד קכ״ח:א |
| וכמה הוא ״זמן מועט״? | כדי שילך כדי מיל, או יותר מעט | שו״ע יו״ד קכ״ח:א |
| אפשר להפקיד אצלו יין בביתו? | לא — לא בביתו, ולא לזמן מרובה בבתינו | שו״ע יו״ד קכ״ח:א |
| עבר והפקיד — באיזו מדרגה? | אסור בשתייה בלבד | שו״ע יו״ד קכ״ח:א |
| מצאוהו עומד סמוך לחבית, בלא חותם? | מותר — אין הקרבה מכריעה | שו״ע יו״ד קכ״ח:ב |
| יש לו משכון על אותו יין? | אסור, ואף בחותם | שו״ע יו״ד קכ״ח:ב |
| קצף בידו? | מותר: תולים בדופן החבית | שו״ע יו״ד קכ״ח:ב |
| הברזא בידו? | אסור: תולים ברגיל | רמ״א יו״ד קכ״ח:ב |
| נעל מבפנים, בבית שיש לו בו יין? | אסור | שו״ע יו״ד קכ״ח:ג |
| אבל נקבים בדלת מראים את כל החביות? | כולן מותרות בשתייה, ואף פתוחות | שו״ע יו״ד קכ״ח:ג |
| ואותן שלא נראו? | אסורות בהנאה, ואף סתומות | שו״ע יו״ד קכ״ח:ג |
| המנעול בחזקה, או צריך לדעת? | צריך לדעת — ובלילה החזקה מתהפכת | ט״ז יו״ד קכ״ח ס״ק ה ; ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק י |
| בית שאין בו אלא יין ישראל, ודלת פתוחה? | מותר בשתייה | שו״ע יו״ד קכ״ח:ד |
| אותו בית, נעול, ואינו נתפס כגנב? | אסור בהנאה | שו״ע יו״ד קכ״ח:ד |
| מה פירוש נתפס כגנב? | שאם ימצאוהו יהא נתפס כגנב | ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק י״ב ; ט״ז יו״ד קכ״ח ס״ק ח |
| ומה אומר הרמ״א לזמן הזה? | יש אומרים שמותר אף בלא נתפס כגנב — אלא אם יש לחוש שנגע כדי לשתות | רמ״א יו״ד קכ״ח:ד |
| ובשוק, על מה הכול עומד? | על שתהא אימת שופטי העיר עליו | שו״ע יו״ד קכ״ח:ה |
| רמה | התוכן | הרכישה |
|---|---|---|
| 🌱 רמה 1 — יסוד | לשון 5 הסעיפים, תרגום וביאור צעד אחר צעד | הבנה כללית |
| ⚡ רמה 2 — למדן | גדר היחוד ושינויו מן ההפקדה, טיבו של המירתת, ומחלוקת הש״ך והט״ז בברזא | לימוד מעמיק |
| ✨ רמה 3 — סיכום | שתי טבלאות־אב, סולם שלוש המדרגות, כללי זהב, סימן זיכרון, מלכודות, מקרים מעשיים וסיכום הסעיפים | שליטה מעשית וחזרה |
| 📜 רמה 4 — הלכה למעשה | הפסיקה המעשית לפי הש״ך, הט״ז, הפתחי תשובה והפוסקים | יישום בן זמננו |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קכ״ח · ♥ תמיכה