Wine that leaves unwatched, and the seal that stands in for watching: one seal or two according to what is dreaded, what counts as a seal and what does not, the vessel that empties a seal of meaning, a seal found undone, and then wine left standing in a house or a courtyard, where שייכות and נתפס עליו כגנב take over from counting seals (Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 130 — 10 seifim)
מותר להפקיד ולשלוח יין ביד עובד כוכבים אם הוא חתום בחותם בתוך חותם או מפתח וחותם
It is permitted to deposit and to ship wine by the hand of a non-Jew — if it is sealed with a seal within a seal, or with a key and a seal. An object stands in for the missing eye.
Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 130:1LEVEL 01
The Hebrew text of all 10 seifim with a fluent English translation. How many seals, what counts as one, the vessel, the broken seal and wine left in a courtyard — explained step by step with concrete examples.
📖 StudyLEVEL 02
In-depth pilpul: the definition of חותם — לא טרח ומזייף or מרתת, the meaning and measure of שינוי, the reason for the single seal on cooked wine, and how sealing relates to שייכות over a place.
📖 StudyLEVEL 03
Two master grids (one seal or two, and what counts as a seal), the regime of place, מרתת, practical cases, golden rules, the « חותם » mnemonic, classic pitfalls and a line-by-line recap of all 10 seifim.
📖 StudyLEVEL 04
The practical ruling according to the ש״ך, the ט״ז and the פתחי תשובה, then the poskim. Note: the Admur HaZaken wrote no Shulchan Aruch on Yoreh De'ah — this is a level of psak, not “Daat HaRav”.
📖 StudyTwo. The Mehaber opens the siman thus: « מותר להפקיד ולשלוח יין ביד עובד כוכבים אם הוא חתום בחותם בתוך חותם או מפתח וחותם » (שו״ע יו״ד ק״ל:א). The number follows from the nature of the fear: with ordinary wine one dreads touching, and two seals are called for; with whatever touching no longer forbids — cooked wine, wine mixed with honey or oil, vinegar — only the fear of a swap is left, and one seal is enough (שו״ע יו״ד ק״ל:ג). The Shach puts the division in a single line: « דאי משום איסוכי לא מנסכי ליה אי משום איחלופי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף » (ש״ך יו״ד ק״ל ס״ק ז). For how this applies to your own case, ask your Rav.
Not entirely. The Mehaber rules: « אם הפקיד ביד עובד כוכבים בחותם א׳ אסור בשתיה ומותר בהנאה והוא שייחד לו קרן זוית » (שו״ע יו״ד ק״ל:ב) — forbidden to drink, permitted for benefit, provided a corner had been set aside for the deposit. The Rama then reports a wider leniency: « ויש שכתבו דבדיעבד יש להתיר אפילו בחותם אחד » (רמ״א יו״ד ק״ל:ב), adding that one need not even recognise one's own seal unless one sees it damaged. The Shach at once narrows this: a genuine seal is required, a merely bunged barrel serving only where the loss would be great (ש״ך יו״ד ק״ל ס״ק ד). For how this applies to your own case, ask your Rav.
Seif 4 gives the definition: a loose cover with clay counts as one seal, a tight cover with clay over it counts as two, and « וכן כל שינוי שמשנה מדברים שאין דרך כל אדם הרי הם כחותם א׳ והטיחה או הקשירה חותם שני » (שו״ע יו״ד ק״ל:ד). The seifim that follow apply it: two unusual knots count as two seals (שו״ע יו״ד ק״ל:ה), and so do two letters, whereas a stamped die, however many letters it bears, counts as one only (שו״ע יו״ד ק״ל:ו), and a key with a seal counts as two (שו״ע יו״ד ק״ל:ז). The test is single: a seal is whatever cannot be remade without trouble — « דקשר שעושין בעלמא ודאי אין טורח כלל להתירה אלא ודאי קשר משונה בעינן » (ט״ז יו״ד ק״ל ס״ק ח). For how this applies to your own case, ask your Rav.
The Mehaber is blunt: « חתמו בשני חותמות וחזר עליו ולא הכירו או שמצאו סתור אסור » (שו״ע יו״ד ק״ל:ח). The Rama, however, distinguishes by the cause: « ודוקא אם רואים שנסתר בכוונה ע״י אדם אבל במקום שיכולים לתלות שנסתר ונתקלקל מעצמו או ע״י בהמה או תינוקת שלא בכוונה מותר בדיעבד » (רמ״א יו״ד ק״ל:ח), and he adds that even a deliberate breaking can be salvaged if a Jew was constantly going in and out. The Pitchei Teshuva sets the boundary of that leniency: it holds where one may assume the non-Jew noticed nothing (פתחי תשובה יו״ד ק״ל ס״ק ב). For how this applies to your own case, ask your Rav.
In the last two seifim the siman switches grids: the seal no longer decides, the non-Jew's tie to the place does. In a house rented or bought on his premises, if the Jew lives there it is permitted even with no seal and no key (שו״ע יו״ד ק״ל:ט); if he does not live there, he needs the key and the seal. In a courtyard genuinely belonging to the Jew the permission is far wider: « לפי שאין לו בה שום שייכות ואפילו נמצא עומד בצד היין שהרי מכ״מ נתפס עליו כגנב » (שו״ע יו״ד ק״ל:י) — but by day only. The Rama notes that this difference between day and night belongs to our case alone: where dread of being caught is what operates, at simanim 128 and 129, no such difference exists (רמ״א יו״ד ק״ל:י). For how this applies to your own case, ask your Rav.