סימן קל״א — דין יין כשר שנעשה ברשות עובד כוכבים

1. האקסיומה : לא המנעול הוא ששומר על היין

« ישראל שעשה יינו של עובד כוכבים בטהרה כדי שיהא מותר לישראל » (שו״ע יו״ד קל״א:א).

הרמב״ם כבר נקב בקפיץ, שתי הלכות קודם, במקרה ההפוך : « מִפְּנֵי שֶׁהָעַכּוּ״ם מְפַחֵד תָּמִיד וְאוֹמֵר עַתָּה יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ פִּתְאֹם וְיִמְצָא אוֹתִי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ » רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ג הלכה א.

ובמקרה שלנו הוא כותב בדיוק את ההפך : « שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַיַּיִן שֶׁל עַכּוּ״ם וּבִרְשׁוּתוֹ אֵינוֹ מְפַחֵד לְזַיֵּף וּלְהִכָּנֵס לַבַּיִת » רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ג הלכה ג.

והלשון החותמת את הפרק נותנת לסימן את קנה המידה היחיד שלו : « אָמַר רָבָא: אִם נִתְפָּס עָלָיו כְּגַנָּב — חַמְרָא שְׁרֵי, וְאִי לָא — אָסוּר » (עבודה זרה ס״א ע״ב).

2. שלוש שאלות הרפלקס

3. טבלת אב א׳ — כל מקרי סעיף א׳

4. טבלת אב ב׳ — ארבעת שווי־הערך של רשות הרבים

המקור הוא שורה אחת של רב יוסף : « אָמַר רַב יוֹסֵף: וְחַלּוֹן כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמֵי, וְאַשְׁפָּה כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמֵי, וְדִיקְלָא כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמֵי » (עבודה זרה ס״א ע״א).

והטור מבאר את הדקל ומרחיק מעבר לטעם הפשוט : « לא מיבעיא אם יש בו פירות שירא הנכרי שמא יעלה עליו ללקט פירותיו » (טור יו״ד קל״א).

5. השומר : יושב ומשמר ויוצא ונכנס

המשנה עצמה מקלה בדרישה : « וְאֵין הַשּׁוֹמֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹצֵא וְנִכְנָס — מוּתָּר » (עבודה זרה ס״א ע״א).

ומכאן מבאר הש״ך מפני מה השכן מספיק : « והישראל דר בחצר. דחשיב כמו שומר דסגי ביוצא ונכנס כן כתבו הפוסקים » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק ב).

6. ישראל אחד בעיר, או רבים ?

« אם דר ישראל. אפילו ישראל אחר ב״י ופרישה אבל דעת הרשב״א דאפילו בישראל זה לבדו דר בעיר אינו מתיירא מליכנס שם ומזייף ובעינן דוקא ישראלים רבים דרים שם » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק ג).

« ויש להחמיר במקום שאין הפסד אבל בהנאה נראה דשרי אף שלא במקום הפסד » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק ג).

7. ההפקדה אצל עובד כוכבים אחר, והכפוף תחת ידו

המחבר מתירה — אך בתנאי : « והוא שלא יהא עובדי כוכבים האחר כפוף תחת יד העובד כוכבים בעל היין » (שו״ע יו״ד קל״א:א).

המקור הוא מעשה דרבא : « אֲמַר לְהוּ רָבָא: אַדְּרַבָּה, אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר לָא חָיְישִׁינַן לְגוֹמְלִין, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא מִירְתַת מִינֵּיהּ, אֲבָל הָכָא, כֵּיוָן דְּמִירְתַת מִינֵּיהּ — מְחַפֵּי עֲלֵיהּ זְכוּתָא » (עבודה זרה ס״א ע״ב).

והבית יוסף מכריע במפורש : « ופסקו הרא״ש והרשב״א והר״ן ז״ל הלכה כת״ק אבל מדברי הרמב״ם בפרק י״ג נראה שפוסק כרשב״א ולענין הלכה נראה דנקיטין כהרשב״א והרא״ש והר״ן » (בית יוסף יו״ד קל״א).

8. שטר התקבלתי — המעבר לדין סימן ק״ל · 130

« ואם כתב העובד כוכבים לישראל התקבלתי אם כשיבא ישראל להוציאו אינו מעכב עליו הרי הוא כיינו ומותר במפתח וחותם » (שו״ע יו״ד קל״א:א).

והמקרה שכנגד במשנה עצמה : « אֲבָל אִם יִרְצֶה יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא וְאֵינוֹ מַנִּיחוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת מְעוֹתָיו, זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבֵית שְׁאָן וְאָסְרוּ » (עבודה זרה ס״א ע״א).

9. חותם בתוך חותם : המחלוקת, ושלוש התשובות

« ויש מי שאומר שבחותם תוך חותם מותר בכל ענין » (רמ״א יו״ד קל״א:א).

« ויש לסמוך עליו להתירו בהנאה אבל לא בשתייה » (רמ״א יו״ד קל״א:א).

והבית יוסף מביא את המחנה שכנגד בלשון החזקה ביותר : « וכתב הרשב״א בתשובה שכך היא הסכמת הגאונים והר״מ והרא״ש שיינו של נכרי שטיהרו ישראל ונתנו בחצר שהנכרי דר שם אין לו תקנה ואפי׳ בכמה חותמות אלא כשישראל יושב ומשמר » (בית יוסף יו״ד קל״א).

10. סעיף ב׳ — מפני מה הים בטוח מן המרתף

« עובדי כוכבים שקונים יין מישראל ומחתימין אותו חותם בתוך חותם ומוליכין אותו כמה ימים בספינה לבדם מותר » (שו״ע יו״ד קל״א:ב).

והטעם מן הטור בשם רבנו תם : « אבל כשמוליך יין למרחוק בטורח גדול והוצאה מרובה וגם קנה אותו חש לטרחו ולהוצאתו ולא יזייף » (טור יו״ד קל״א).

והרמ״א מוסיף בסעיף ב׳ את דין השותפות : « אם יש על היין עוד חותם אחד הוי חותם בתוך חותם כמו שנתבאר לעיל סימן ק״ל ולא חיישינן לשותפות העובד כוכבים » (רמ״א יו״ד קל״א:ב).

והש״ך נותן את הטעם : « דהכא שאני דכיון דאית לישראל שותפות בעובד כוכבים מרתת ונתפס עליו כגנב » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק י״ח).

11. ששת כללי הזהב

12. סימן זיכרון — ״מירתת״

13. חמשת המכשולים השכיחים

14. סיכום 2 הסעיפים — שורה לכל אחד, וכרטיס־בזק

🎓 סיכום מסלול הלימוד