A single seif — the Shulchan Arukh announces it itself: ובו סעיף אחד. An idolatrous object has become mixed with permitted objects and no one knows which one it is. The ordinary rule of mixtures does not apply: an idol forbids in any quantity whatsoever. The siman then states, precisely, the two cases in which the mixture is nonetheless released — and the reservation that goes with them (Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 140 — 1 seif)
אלילים ומשמשיה ותקרובתה אוסרים בכל שהוא
Idols, their accessories and their offerings forbid in any quantity whatsoever. Five words, and the whole siman: one does not ask how much permitted matter is needed to nullify the forbidden — one asks when it may be said that it is no longer there.
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 140:1LEVEL 01
Hebrew text of the single seif with a fluent English translation. The idol that is never nullified, the third mixture, the object gone from the world, the rule of pairs and the Rambam’s second opinion — explained step by step, with the Mishnah, the Gemara in Zevachim, the Shach, the Taz and the Baer Hetev in full.
📖 StudyLEVEL 02
In-depth pilpul: the chakira of a prohibition that is never nullified — nullification or presumption; Rav against Shmuel on the double doubt in matters of idolatry; the Mechaber / Shach dispute over the second mixture and the contradiction the Kessef Mishneh thought it saw in the Rambam; and the reading of תרתי — one ring or two.
📖 StudyLEVEL 03
A master table of the seif clause by clause, the two ways out and their conditions, the dispute over the second mixture, the five golden rules, the “שנים” mnemonic, the four classic pitfalls and the final flash card.
📖 StudyLEVEL 04
The practical halakha according to the ש״ך, the ט״ז and the באר היטב, then contemporary cases. Note: the Alter Rebbe did not write a Shulchan Arukh on Yoreh De'ah — a level of psak, not “Daat HaRav”; the Pitchei Teshuva does not comment on this siman and there is no Nekudot HaKesef on it.
📖 StudyBecause the Mishnah lists it among the things that forbid in any quantity whatsoever: « אֵלּוּ אֲסוּרִין, וְאוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהוּ: יֵין נֶסֶךְ, וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין » (עבודה זרה ע״ד ע״א). The Mechaber writes « אלילים ומשמשיה ותקרובתה אוסרים בכל שהוא שאם נתערב אחר מהם אפי׳ באלף כולן אסורו׳ » (שו״ע יו״ד ק״מ:א), and the Shach adds the ornaments: « ונויה » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק א). For your own situation, consult your Rav.
Not by nullification but by a double doubt: « אבל ספק ספיקא מותר כמו בשאר איסורין » (טור יו״ד ק״מ). The seif gives it two forms — the passage into further mixtures: « ואם א׳ מהתערובו׳ הראשון נתערב בשנים אחרים ונפל מהג׳ אחד לב׳ אחרים הרי אלו האחרים מותרים » (שו״ע יו״ד ק״מ:א); and the object gone from the world: « וכן אם אחד מהתערובות הראשון נפל לים או נשרף בענין שנאבד מהעולם כל הנשארים מותרים ליהנות בהם שנים שנים ביחד אבל לא האחד לבדו ובלבד שלא יהנה אדם אחד מכולם » (שו״ע יו״ד ק״מ:א). For your own situation, consult your Rav.
The Mechaber permits only the third, and the Shach gives the reason: « ולעיל סימן ק״י ס״ח בדברים החשובים פסק המחבר דלא שרי אלא התערובות הג׳ ולזה אסר גם כאן התערובות השני » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב). But he rejects that stringency: « אבל כבר כתבתי לעיל סימן ק״י ס״ק נ״א דדברי הרמב״ם הם ברורים ואינם סותרים זה את זה כלל ובכאן שרי התערובות השני לכ״ע » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב). The Baer Hetev repeats it: « כ׳ הש״ך דהמחבר לטעמיה אזיל דס״ל בסי׳ ק״י דלא שרי אלא תערובות הג׳ אבל כבר כתבתי שם דבכאן שרי התערובות השני לכ״ע » (באר היטב יו״ד ק״מ ס״ק א). For your own situation, consult your Rav.
Because the presumption remains a presumption. Siman 110 gives the reason: « ודוקא כשאוכל הנשארות שתים שתים ביחד דממה נפשך איכא חדא דהיתרא אבל לאוכלם אחת אחת אסור » (שו״ע יו״ד ק״י:ז) — and the gloss: « ואפילו לאכלם שתים שתים אסור לאדם אחד לאכול את כולם ואפי׳ ב׳ בני אדם אין לאכלם כולם בבת אחת » (שו״ע יו״ד ק״י:ז). The Taz refers there: « זה נתבאר סי׳ ק״י ס״ח גם מה שכתוב כאן שאסור להנות לאחד מכולם נתבאר שם » (ט״ז יו״ד ק״מ ס״ק א). For your own situation, consult your Rav.
The Rambam requires two lost objects: « טַבַּעַת שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּכַמָּה טַבָּעוֹת וְנָפְלוּ שְׁתַּיִם מֵהֶן לַיָּם הַגָּדוֹל הֻתְּרוּ כֻּלָּן שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אוֹתָהּ הַטַּבַּעַת הָיְתָה בִּכְלַל הַשְּׁתַּיִם » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳). The Beit Yosef shows the source: « משמע שהוא סובר דע״כ לא שרי רב נחמן אלא בנפלו שתים וכדאיתא בגמרא דאמר ר״נ אנא תרתי קאמינא » (בית יוסף יו״ד ק״מ). The Mechaber writes the Tur’s reading and reports the Rambam’s: « ויש מי שאוסר אלא אם כן נפלו שתים לים הגדול או נשרפים » (שו״ע יו״ד ק״מ:א). For your own situation, consult your Rav.