Le Siman 150 tient en trois seifim — le Choulhan Aroukh l’annonce lui-même : ובו ג׳ סעיפים. Il n’interdit aucun acte de culte : il interdit ce qui ressemble à un acte de culte. Se pencher pour une épine, ramasser des pièces, boire à une fontaine — trois gestes ordinaires que le lieu rend impossibles.
Sujet : L’apparence de la prosternation — quatre coudées, l’épine, les pièces, la fontaine
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״נ
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Le siman va du plus loin au plus près. Le seif 1 fixe une distance ; le seif 2 règle ce que fait le corps une fois qu’on est là ; le seif 3 va jusqu’à la bouche. Et à chaque étape, l’interdit ne porte pas sur l’acte mais sur ce à quoi il ressemble.
להתרחק מדרך אלילים ושלא לשחות בפניה. ובו ג׳ סעיפים:
מצוה להתרחק מדרך אלילים ד׳ אמות:
ישב לו קוץ ברגלו בפני אלילים או נתפזרו לו מעות לפניה לא ישוח להסיר הקוץ וליטול המעות מפני שנראה כמשתחוה לה אלא ישב או יפנה אחוריו או צדו לצד אלילים ואחר כך יטול:
פרצופות המקלחות מים בפני אלילים לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנראה כמנשק לאלילים: הגה י״א דכל שאינו אסור אלא מפני מראית העין כגון בדין זה אם יש סכנה בדבר כגון אם ימות אם לא ישתה מותר לשתות ואין בזה משום יהרג ואל יעבור (ר״ן פ״ק דעבודת כוכבים). שרים או כהנים שיש להם צורת עבודת כוכבים בבגדיהם או שנושאים צורת חמה לפניהם כדרך הגמונים אסור להשתחות להם או להסיר הכובע לפניהם רק בדרך שאינו נראה כמו שנתפזרו מעותיו או שיקום לפניהם קודם בואם וכן יסיר הכובע וישתחוה קודם בואם (ת״ה סימן קצ״ו) ויש מקילין בדבר הואיל וידוע שגם העובדי כוכבים אינם מסירים הכובע או משתחוים לצורת החמה רק להשר (שם בשם ר״י מאפנו״ם ומהרי״ו) וטוב להחמיר כסברא הראשונה:
La braïta du premier chapitre d’Avoda Zara donne les trois cas dans l’ordre, et à chacun elle joint une permission : ואם אינו נראה — מותר.
« יָשַׁב לוֹ קוֹץ בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה — לֹא יִשְׁחֶה וְיִטְלֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה — מוּתָּר » (עבודה זרה י״ב ע״א)
« נִתְפַּזְּרוּ לוֹ מְעוֹתָיו בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה — לֹא יִשְׁחֶה וְיִטְּלֵם, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה — מוּתָּר » (עבודה זרה י״ב ע״א)
« מַעְיָין הַמּוֹשֵׁךְ לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה — לֹא יִשְׁחֶה וְיִשְׁתֶּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה — מוּתָּר » (עבודה זרה י״ב ע״א)
« פַּרְצוּפוֹת הַמְקַלְּחִין מַיִם לִכְרַכִּין — לֹא יַנִּיחַ פִּיו עַל פִּיהֶם וְיִשְׁתֶּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְנַשֵּׁק לַעֲבוֹדָה זָרָה » (עבודה זרה י״ב ע״א)
La guemara demande aussitôt ce que « il ne paraît pas » veut dire, et écarte la lecture la plus simple :
« אִילֵּימָא דְּלָא מִתְחֲזֵי, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, אֲפִילּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר » (עבודה זרה י״ב ע״א)
« אֶלָּא אֵימָא: אִם אֵינוֹ נִרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה — מוּתָּר » (עבודה זרה י״ב ע״א)
La mesure des quatre coudées vient d’ailleurs dans le même traité, de Rav Hisda, sur le verset des Proverbes :
« וְעָבַרְתִּי עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַּרְכֶּךָ״ — זוֹ מִינוּת, ״וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ״ — זוֹ הָרָשׁוּת » (עבודה זרה י״ז ע״א)
« וְכַמָּה? אָמַר רַב חִסְדָּא: אַרְבַּע אַמּוֹת » (עבודה זרה י״ז ע״א)
Le Rambam range les deux cas du seif 2 et celui du seif 3 en deux halakhot consécutives :
« יָשַׁב לוֹ קוֹץ בְּרַגְלוֹ לִפְנֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לֹא יָשֹׁחַ וְיִטְּלֶנּוּ מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ז׳)
« נִתְפַּזְּרוּ לוֹ מָעוֹת בְּפָנֶיהָ לֹא יָשֹׁחַ וְיִטְּלֵם מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ אֶלָּא יֵשֵׁב וְאַחַר כָּךְ יִטּל » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ז׳)
« פַּרְצוּפוֹת הַמְקַלְּחוֹת מַיִם בִּפְנֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לֹא יַנִּיחַ פִּיו עַל פִּיהֶם וְיִשְׁתֶּה מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְנַשֵּׁק לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ח׳)
Le Tour donne le siman entier en une phrase — et l’on remarquera qu’il y ajoute un cas que le Mehaber ne reprendra pas, celui de la source d’eau :
« מצוה להתרחק מדרך אליל ד׳ אמות » (טור יו״ד ק״נ)
« ואם אינו נראה כמשתחוה לה כגון שמצדד עצמו מותר » (טור יו״ד ק״נ)
« מעיין המושך מים בפני אליל לא ישחה וישתה ואפילו אי מאית אי לא שתי » (טור יו״ד ק״נ)
« פרצוף המקלח מים בכרכים לא יניח פיו וישתה מפני שנראה כמנשק לאליל » (טור יו״ד ק״נ)
Le Beit Yossef donne la source de tout le siman, et signale ce que le Tour a ajouté :
« מצוה להתרחק מדרך אליל ד׳ אמות ישב לו קוץ בפני אליל וכו׳ עד סוף הסימן ברייתא בפ״ק דע״ז » (בית יוסף יו״ד ק״נ)
« ומ״ש אפי׳ אי מאית אי לא שתי אינו מפורש בברייתא אבל כך משמע שם בגמ׳ » (בית יוסף יו״ד ק״נ)
| Situation | Interdit | Permis |
|---|---|---|
| Marcher près du chemin d’une idole | S’en approcher | S’en tenir à quatre coudées (seif 1) |
| Une épine dans le pied, devant une idole | Se pencher pour l’ôter | S’asseoir, ou tourner le dos ou le côté, puis l’ôter (seif 2) |
| Des pièces éparpillées devant une idole | Se pencher pour les ramasser | Même solution : s’asseoir ou se tourner (seif 2) |
| Une fontaine à figures devant une idole | Poser sa bouche sur la leur et boire | Boire autrement — et, s’il y a danger de mort, le Rama permet (seif 3) |
| Un dignitaire portant une image de culte | Se prosterner, ou se découvrir devant lui | Se lever ou se découvrir avant son arrivée (Rama, seif 3) |
L’appareil de ce siman est le plus court de tout ce chapitre, et il est donné ici en entier : le Chakh compte deux ס״ק, le Taz un seul, le Baer Hetev deux. Le Pit’hei Techouva et les Nekoudot HaKessef ne commentent pas ce siman.
« כתוב בהגהת פרישה ולפי מאי דקיימא לן דכל דבר שאסור משום מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור ה״ה כאן אפילו אין שום אדם רואהו אסור » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק א)
« וכן מבואר בסמ״ג סימן י״ט עד כאן לשונו » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק א)
« וכן הוא בתוספות (פרק קמא דעבודת כוכבים דף י״ב סוף ע״א) ובהג״א שם מחמיר רבי יודא בשם ר״י » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק א)
« וכן משמע בטור להדיא וכך הם דברי המחבר ועמ״ש בא״ח סימן ש״א סעיף מ״ה וסימן ש״ה סעיף י״א » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק א)
« אבל שלא בפני אלילים שרי והמחמיר אפילו שלא בפני אלילים תע״ב » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק ב)
« בטור לא כתוב האי בפני אלילים אלא כתוב שם בכרכין וכ״ה בגמ׳ שלנו » (ט״ז יו״ד ק״נ ס״ק א)
« ומשמע דאפי׳ אינו עבודת כוכבים אלא לנוי בעלמא כדאיתא ריש סימן קמ״א דבכרכים דרך לעשות לנוי ואפ״ה אסור » (ט״ז יו״ד ק״נ ס״ק א)
« וכאן שהוא לשון רמב״ם פרק ג׳ משמע שאין איסור אלא בעומד לפני עבודת כוכבי׳ » (ט״ז יו״ד ק״נ ס״ק א)
« וכבר הביא מו״ח ז״ל שיש בזה חילוק בין הראשונים ויש להחמיר אפי׳ הפרצוף אינו עומד בפני אלילים כגירסת הטור » (ט״ז יו״ד ק״נ ס״ק א)
« כתב הגהת פרישה ולפי מאי דקי״ל דכל דבר שאסור משום מראית עין אפי׳ בחדרי חדרים אסור ה״ה כאן אפי׳ אין שום אדם רואהו אסור ועיין מה שכתב באו״ח סי׳ ש״א סמ״ה וסי׳ ש״ה סי״א » (באר היטב יו״ד ק״נ ס״ק א)
« כ׳ הט״ז דיש להחמיר אפילו אם הפרצוף אינו עומד בפני עבודת כוכבים » (באר היטב יו״ד ק״נ ס״ק ב)
Le Rambam place ces trois cas juste après la liste des actes d’honneur rendus à l’idole, et cette place explique tout le siman :
« הַמְגַפֵּף עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהַמְנַשֵּׁק לָהּ וְהַמְכַבֵּד וְהַמְרַבֵּץ לְפָנֶיהָ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ו׳)
« וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ לוֹקֶה עַל אַחַת מֵהֶן לְפִי שֶׁאֵינָן בְּפֵרוּשׁ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ו׳)
« יָשַׁב לוֹ קוֹץ בְּרַגְלוֹ לִפְנֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לֹא יָשֹׁחַ וְיִטְּלֶנּוּ מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ז׳)
« פַּרְצוּפוֹת הַמְקַלְּחוֹת מַיִם בִּפְנֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לֹא יַנִּיחַ פִּיו עַל פִּיהֶם וְיִשְׁתֶּה מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְנַשֵּׁק לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ח׳)
C’est exactement le seif 2. Le Mehaber ne dit pas de renoncer à l’objet : il dit de ne pas se pencher. S’asseoir, ou tourner le dos ou le côté, puis ramasser.
Le Chakh l’a écrit : ce qui est interdit pour l’apparence l’est même dans les pièces les plus retirées, et donc « même si personne ne le voit, c’est interdit ». La solution reste la même : changer de posture.
Le Taz distingue la version du Tour — בכרכין, dans les villes, donc même pour un simple ornement — et celle du Rambam suivie par le Mehaber — בפני אלילים. Le Chakh, au nom du Bach, permet hors de devant une idole et loue celui qui est rigoureux ; le Taz conclut qu’il faut l’être.
La première glose du Rama : là où le seul motif est l’apparence, et qu’il y a danger de mort, on boit — et il n’y a pas là de « qu’il se laisse tuer plutôt que de transgresser ».
La deuxième glose du Rama, d’après le Teroumat HaDéchen : devant celui qui porte une image de culte, on ne se découvre pas — sinon avant son arrivée. Le Rama rapporte l’avis indulgent, puis conclut qu’il est bon d’être rigoureux comme le premier.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman 150 · ♥ Soutenir