שלושה סעיפים — והשולחן ערוך מכריז זאת בעצמו: ובו ג׳ סעיפים. אין בו כלל תוספת מעות על הקרן: הרבית שבו נפרעת במלאכה שעושים, בדירה שאין משלמים עליה, ובשכירות שפוחתים ממנה. הסימן מחלק הנאות אלו לשלושה דינים — אסור מלכתחילה, אבק רבית, ורבית קצוצה — ואומר בכל אחד מה בית דין מוציא ומה אינו מוציא (שולחן ערוך יורה דעה קס״ו · 166 — ג׳ סעיפים)
המלוה את חבירו לא יעשה מלאכה בעבדו אפילו הוא בטל ולא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות
המלוה את חבירו לא יעשה מלאכה בעבדו אפילו הוא בטל, ולא ידור בחצרו חנם, ולא ישכור ממנו בפחות. המחבר אינו כותב כאן את הטעם; המשנה בבבא מציעא כותבת אותו בשלוש תיבות: מפני שהוא רבית.
שולחן ערוך יורה דעה קס״ו:ארמה 01
לשון שלושת הסעיפים עם ביאור בעברית, והמנגנון מבואר: כיצד טובה שעושים נעשית רבית. ארבעת מונחי הסוגיה — רבית קצוצה, אבק רבית, חצר דלא קיימא לאגרא, גברא דלא עביד למיגר —, המשנה בבבא מציעא וגמרתה, הרמב״ם בהלכות מלווה ולווה, הטור, הבית יוסף, והש״ך (י״ג ס״ק), הט״ז (ה׳), הבאר היטב (ז׳), הפתחי תשובה (ג׳) ונקודות הכסף (ב׳) בשלמותם.
📖 ללמודרמה 02
עיון מעמיק: הרמב״ן כנגד הרמב״ם בדר בו כבר ; תמיהת הש״ך על דעה שהשמיטה המחבר ; אם בעינן קצץ בשעת מתן מעות ; שני חיובים במעשה אחד ; הרי״ף כנגד רבינו אפרים בניכוי ; גדר דברים של פרהסיא ; והשגת נקודות הכסף על הט״ז.
📖 ללמודרמה 03
טבלת אב לשלושת הסעיפים תיבה אחר תיבה, לוח ארבעת המצבים, שאלות הבדיקה, אוצר המילים של הלכות רבית, כללי היסוד והמכשולים הרגילים.
📖 ללמודרמה 04
ההלכה למעשה על פי הש״ך, הט״ז, הבאר היטב, הפתחי תשובה ונקודות הכסף, והמקרים בני זמננו. הערה: אדמו״ר הזקן לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה — רמה זו היא רמת פסק, ולא ״דעת הרב״. והרמב״ם שבמראה־המקום כאן הוא הלכות מלווה ולווה.
📖 ללמודלא — והשולחן ערוך כותב זאת מיד, בלא לחלק:
« המלוה את חבירו לא יעשה מלאכה בעבדו אפילו הוא בטל ולא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות » (שו״ע יו״ד קס״ו:א)
« הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ לֹא יָדוּר בַּחֲצֵרוֹ חִנָּם, וְלֹא יִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ בְּפָחוֹת – מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית » (בבא מציעא ס״ד ע״ב)והט״ז מבאר מפני מה מה שהיה מותר אתמול אסור היום: קודם ההלואה אף טובה היתה בדבר לבעל העבד.
« ואי לא הלוה לו היה מותר דניחא למריה דההוא עבד שלא ילמוד דרך הבטלה כדאיתא בח״מ סימן שס״ג מ״מ הכא דהלוהו מחזי כרבית » (ט״ז יו״ד קס״ו ס״ק א)להלכה למעשה במקרה שלך, שאל את רבך.
האיסור עומד במקומו — וזה עצמו מה שהסעיף הראשון מוסיף:
« אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא (פירוש שאינה עומדת להשתכר) וגברא דלא עביד למיגר » (שו״ע יו״ד קס״ו:א)אבל בדיעבד נחלקו: המחבר מביא תחילה את דעת הרמב״ן ואחריה את דעת הרמב״ם.
« ואם דר בו כבר כיון דחצר לא קיימא לאגרא אין צריך לתת לו אפילו לצאת ידי שמים ואפילו אם הוא גברא דעביד למיגר ולהרמב״ם אפילו אם גברא דלא עביד למגר הוי אבק רבית וצריך להחזיר אם בא לצאת ידי שמים » (שו״ע יו״ד קס״ו:א)
« וְאִם דָּר צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר. וְאִם לֹא הֶעֱלָה לוֹ הֲרֵי זֶה אֲבַק רִבִּית לְפִי שֶׁלֹּא הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיַּלְוֵהוּ וְיָדוּר בַּחֲצֵרו » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ב׳)להלכה למעשה במקרה שלך, שאל את רבך.
הרמב״ם נותן את ההבדל בשורה אחת, וכולו הבדל של בית דין:
« שְׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ רִבִּית בֵּין קְצוּצָה בֵּין שֶׁל דִּבְרֵיהֶם גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית. קָדַם וְגָבָה הַכּל מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ הָרִבִּית קְצוּצָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה ו׳)
« אֲבָל אֲבַק רִבִּית שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם אֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַלּוֶֹה לַמַּלְוֶה וְאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ מִן הַמַּלְוֶה לַלּוֶֹה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה ו׳)והסעיף השני מחיל שני דינים אלו על אותה דירה עצמה, לפי שהחצר עומדת להשכרה או אינה עומדת.
« אמר ליה הלוני ודור בחצרי אי קיימא לאגרא הוי רבית קצוצה ואי לא קיימא לאגרא הוי אבק רבית » (שו״ע יו״ד קס״ו:ב)להלכה למעשה במקרה שלך, שאל את רבך.
אז נקצצה ההנאה, והסעיף השני מחלק לפי החצר:
« אמר ליה הלוני ודור בחצרי אי קיימא לאגרא הוי רבית קצוצה ואי לא קיימא לאגרא הוי אבק רבית » (שו״ע יו״ד קס״ו:ב)והרמ״א מוסיף תנאי מכריע: משאמר לו ״בשכר מעותיך״ הרי החצר כמושכרת מעכשיו.
« ודוקא בסתם אבל אם אמר לו דור בחצרי בשכר הלואה אפי׳ לא קיימא לאגרא הוי כרבית קצוצה דמאחר שאמר לו בשכר מעותיך הוה ליה כאלו השכירו לו עכשיו » (שו״ע יו״ד קס״ו:ב)להלכה למעשה במקרה שלך, שאל את רבך.
זו שאלת הסעיף השלישי, והרמ״א מכריע כסברא אחרונה:
« היכא דהוי אבק רבית יש אומרים שאפילו אם לא פרעו עדיין ותובע הלוה שינכה לו מחובו שיעור השכירות לא מנכינן ליה ויש אומרים דמנכינן ליה » (שו״ע יו״ד קס״ו:ג)
« והסברא אחרונה היא עיקר (היא סברת הרא״ש והטור ור׳ אפרים ורשב״א) » (שו״ע יו״ד קס״ו:ג)והפתחי תשובה נותן את גדרה: הניכוי כנגד המלוה, ולא כנגד שאר בעלי חובות.
« עיין בתשובת נו״ב תניינא חי״ד סי׳ ע״ו שכתב דדוקא בכה״ג שהלוה טוען שינכה לו בזה הכריע הרמ״א כסברא אחרונה כיון דהלוה נקרא מוחזק והמלוה בא להוציאה ממנו אבל נגד שאר בעלי חובות אין נקראים מוחזקים נגד בעל חוב זה ולא מנכינן ליה » (פתחי תשובה יו״ד קס״ו ס״ק ג)להלכה למעשה במקרה שלך, שאל את רבך.