Siman 166 — The lender, his debtor’s slave, and his debtor’s courtyard
Three seifim — the Shulchan Arukh announces it itself: ובו ג׳ סעיפים. Not once is a sum added to the principal: here interest takes the shape of work one has done, of lodging one does not pay for, of rent charged below its value. The siman sorts these benefits into three regimes — forbidden from the outset, אבק רבית, רבית קצוצה — and states for each what a court may, and may not, recover (Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 166 — 3 seifim)
המלוה את חבירו לא יעשה מלאכה בעבדו אפילו הוא בטל ולא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות
One who lends to his fellow may not have his slave do work, even if the slave is idle; he may not dwell in his courtyard for free; and he may not rent from him for less. The Mehaber does not write the reason here; the mishnah in Bava Metzia writes it in three words: מפני שהוא רבית — because it is interest.
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 166:1
The 4 levels of study
LEVEL 01
רמת המתחיל
Foundation — Beginner & Intermediate
The Hebrew text of the three seifim with an English translation, and the mechanism explained: how a service rendered becomes interest. The four terms of this block — רבית קצוצה, אבק רבית, חצר דלא קיימא לאגרא, גברא דלא עביד למיגר —, the mishnah of Bava Metzia and its gemara, the Rambam of הלכות מלווה ולווה, the Tur, the Beit Yosef, then the Shach (13 ס״ק), the Taz (5), the Ba’er Hetev (7), the Pitchei Teshuva (3) and the Nekudot HaKesef (2) in full.
In-depth pilpul: the Ramban against the Rambam on one who has already dwelt; the Shach’s astonishment at an opinion the Mehaber left out; must the stipulation be made at the moment the money is handed over; two claims within a single act; the Rif against Rabbenu Ephraim on deduction; the limit of דברים של פרהסיא; and the correction the Nekudot HaKesef address to the Taz.
A master table of the three seifim clause by clause, the grid of the four configurations, the reflex questions, the vocabulary of the laws of interest, the golden rules and the classic pitfalls.
The practical halakha according to the ש״ך, the ט״ז, the באר היטב, the פתחי תשובה and the נקודות הכסף, then contemporary cases. Note: the Admur HaZaken did not write a Shulchan Arukh on Yoreh De'ah — this is a level of psak, not a “Daat HaRav”. The relevant Rambam here is הלכות מלווה ולווה.
The Taz explains why what was permitted yesterday is not permitted today: before the loan, putting the slave to work was even a favour to his master.
« ואי לא הלוה לו היה מותר דניחא למריה דההוא עבד שלא ילמוד דרך הבטלה כדאיתא בח״מ סימן שס״ג מ״מ הכא דהלוהו מחזי כרבית » (ט״ז יו״ד קס״ו ס״ק א)
For how this applies to you, ask your Rav.
And if his courtyard is not held for rental at all?
The prohibition still stands — that is precisely what seif 1 adds:
« אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא (פירוש שאינה עומדת להשתכר) וגברא דלא עביד למיגר » (שו״ע יו״ד קס״ו:א)
After the fact, however, two views divide: the Mehaber gives the Ramban’s first, then the Rambam’s.
« ואם דר בו כבר כיון דחצר לא קיימא לאגרא אין צריך לתת לו אפילו לצאת ידי שמים ואפילו אם הוא גברא דעביד למיגר ולהרמב״ם אפילו אם גברא דלא עביד למגר הוי אבק רבית וצריך להחזיר אם בא לצאת ידי שמים » (שו״ע יו״ד קס״ו:א)
« אֲבָל אֲבַק רִבִּית שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם אֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַלּוֶֹה לַמַּלְוֶה וְאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ מִן הַמַּלְוֶה לַלּוֶֹה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה ו׳)
Seif 2 applies these two regimes to the very same lodging, according to whether the courtyard is held for rental.
« אמר ליה הלוני ודור בחצרי אי קיימא לאגרא הוי רבית קצוצה ואי לא קיימא לאגרא הוי אבק רבית » (שו״ע יו״ד קס״ו:ב)
For how this applies to you, ask your Rav.
What if he himself says: “lend me and dwell in my courtyard”?
Then the benefit was stipulated, and seif 2 rules according to the courtyard:
« אמר ליה הלוני ודור בחצרי אי קיימא לאגרא הוי רבית קצוצה ואי לא קיימא לאגרא הוי אבק רבית » (שו״ע יו״ד קס״ו:ב)
The Rama adds a decisive clause: once he says “in exchange for your money”, the courtyard is deemed rented out.
« ודוקא בסתם אבל אם אמר לו דור בחצרי בשכר הלואה אפי׳ לא קיימא לאגרא הוי כרבית קצוצה דמאחר שאמר לו בשכר מעותיך הוה ליה כאלו השכירו לו עכשיו » (שו״ע יו״ד קס״ו:ב)
For how this applies to you, ask your Rav.
May the borrower deduct the rent from what he still owes?
That is the question of seif 3, and the Rama rules for the second opinion:
« היכא דהוי אבק רבית יש אומרים שאפילו אם לא פרעו עדיין ותובע הלוה שינכה לו מחובו שיעור השכירות לא מנכינן ליה ויש אומרים דמנכינן ליה » (שו״ע יו״ד קס״ו:ג)
« והסברא אחרונה היא עיקר (היא סברת הרא״ש והטור ור׳ אפרים ורשב״א) » (שו״ע יו״ד קס״ו:ג)
The Pitchei Teshuva gives its limit: the deduction holds against the lender, not against other creditors.
« עיין בתשובת נו״ב תניינא חי״ד סי׳ ע״ו שכתב דדוקא בכה״ג שהלוה טוען שינכה לו בזה הכריע הרמ״א כסברא אחרונה כיון דהלוה נקרא מוחזק והמלוה בא להוציאה ממנו אבל נגד שאר בעלי חובות אין נקראים מוחזקים נגד בעל חוב זה ולא מנכינן ליה » (פתחי תשובה יו״ד קס״ו ס״ק ג)