Siman 168 — L’intérêt qui passe par les mains d’un non-Juif

Parce que la dette n’a pas changé de main : elle est celle du premier Juif. « ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ברבית ובקש להחזירם לו ואמר לו חבירו תנם לי ואני אעלה לו כדרך שאתה מעלה לו אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:א) Le Tour donne la raison, et le Chakh la reprend : c’est comme dire à son prochain “je te prête à condition que tu verses l’intérêt à un non-Juif”. « ודומה למי שאומר לחבירו אני אלוה לך ע״מ שתתן הרבית לעובד כוכבים דפשיטא דאסור » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ב) Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.

Au fait que le premier prêt s’est éteint dans la main du non-Juif et qu’un second en est né. Deux opérations, non une seule qui aurait changé de titulaire. « אבל אם קבל העובד כוכבים המעות מיד הישראל הראשון ונתן לשני מותר אפילו אם נותן הרבית ליד הישראל הראשון » (שו״ע יו״ד קס״ח:ב) La preuve en est que l’intérêt peut même être remis au premier Juif : la question n’a jamais été qui manipule l’argent, mais de qui est la dette. « שֶׁלֹּא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא רִבִּית הַבָּאָה מִן הַלּוֶֹה לַמַּלְוֶה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה י״ד) Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.

La guemara établit qu’un non-Juif ne peut pas être le mandataire d’un Juif. Le Chakh précise que les Sages ont pourtant maintenu ce mandat lorsqu’il aggrave, et le Mehaber suit cet avis. « היינו מדאורייתא אבל חכמים החמירו דהשליח עובד כוכבים הוא כישראל עצמו המשלחו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק י״א) Il en résulte que l’interdit qui en découle n’est que d’ordre rabbinique — contre le Rambam, qui y voit un intérêt stipulé. « הרי העובד כוכבים שלוחו של ישראל לחומרא ואסור מדרבנן כן הוא הסכמת רוב הפוסקים ודלא כהרמב״ם שכתב דהוי ר״ק » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ט״ו) Et le Rama laisse vivre l’avis contraire là où l’usage l’a suivi. « אבל במקום שנהגו להקל אין למחות בידם » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו) Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.

Le seif 16 distingue avec précision : une responsabilité de gardien ne fait pas de lui un emprunteur, une responsabilité de débiteur si. « ואם אין האחריות עליו אלא כשאר שלוחים אם שומר חנם שומר חנם אם שומר שכר שומר שכר מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:ט״ז) Le Chakh donne la définition exacte, au nom du Sefer HaTeroumot : il faut qu’il réponde comme un débiteur. « ויקבל עליו העובד כוכבים שאם יאבדו החובות יכרע׳ הוא לישראל כדין כל לוה » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ח) Et il ajoute la ligne de la caution : celui qui ne paie qu’à défaut agit en caution, et c’est permis. « אבל אם א״ל לישראל פלוני אלוה אותם ברבית ואם לא תמצא לו נכסים בשעת פרעון אני אפרע לך קרן ורבית מותר כדין ערב » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ט) Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.

Par une vente du droit sur le gage, et le seif 18 en donne la formule. « ובלבד שיאמר לו הריני מוכר לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עמי » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ח) Le Taz refuse pourtant l’extension du Rama qui admettrait une condition de rétrocession, car une vente conditionnée au retour n’est pas une vente. « תורה היא וללמוד אני צריך כי פסק זה נ״ל תמוה » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ו) Le Chakh a la même difficulté, et il maintient pourtant la coutume par le Roch et le Baal HaIttour. « ומעתה נקטינן כרוב הפוסקים אלא שמנהגנו הוא על פי דברי העיטור והרא״ש פרק כל שעה שאין חולק עליו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז) Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.

Au seif 19, et le Choulhan Aroukh y emploie un mot qu’il n’emploie presque jamais. « תחבולות רשעים היא זו ולא יטול רבית כלל » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ט) Le Chakh dit pourquoi le montage ne sert de rien : c’est le Juif qui a fixé le taux. « כלומר דתחבולה זו של רשעים היא לעשות היתר מחמת שהמשכון הוא של עובד כוכבים ואינו מועיל כיון שהישראל קצץ לו רבית » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ה) Et le Rama qualifie celui qui monte l’habillage en le sachant faux. « אמנם אם נודע הדבר שכן הוא האמת אסור ליקח ממנו הרבית והמערים לעשות כן נקרא רשע » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ג) Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.