סימן קס״ח — רבית הנעשית באמצעות העובד כוכבים

לפי שהחוב לא החליף יד : חובו של הישראל הראשון הוא. « ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ברבית ובקש להחזירם לו ואמר לו חבירו תנם לי ואני אעלה לו כדרך שאתה מעלה לו אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:א) הטור נותן את הטעם והש״ך חוזר עליו : הרי זה כאומר לחבירו אני אלוה לך על מנת שתתן הרבית לעובד כוכבים. « ודומה למי שאומר לחבירו אני אלוה לך ע״מ שתתן הרבית לעובד כוכבים דפשיטא דאסור » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ב) ליישום במצבך, שאל את רבך.

בזה שההלואה הראשונה כלתה בידו של העובד כוכבים ונולדה ממנה שניה. שתי עסקאות, ולא אחת שהחליפה בעל דבר. « אבל אם קבל העובד כוכבים המעות מיד הישראל הראשון ונתן לשני מותר אפילו אם נותן הרבית ליד הישראל הראשון » (שו״ע יו״ד קס״ח:ב) והראיה שאף הרבית יכולה להינתן ליד הראשון : לא היתה השאלה מעולם מי מגלגל את המעות אלא של מי החוב. « שֶׁלֹּא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא רִבִּית הַבָּאָה מִן הַלּוֶֹה לַמַּלְוֶה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה י״ד) ליישום במצבך, שאל את רבך.

הגמרא קובעת שאין הנכרי נעשה שלוחו של ישראל. והש״ך מדייק שחכמים קיימו שליחות זו במקום שהיא מחמירה, והמחבר פוסק כן. « היינו מדאורייתא אבל חכמים החמירו דהשליח עובד כוכבים הוא כישראל עצמו המשלחו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק י״א) ויוצא מזה שאין האיסור הבא מכאן אלא מדרבנן — ודלא כהרמב״ם הרואה בו רבית קצוצה. « הרי העובד כוכבים שלוחו של ישראל לחומרא ואסור מדרבנן כן הוא הסכמת רוב הפוסקים ודלא כהרמב״ם שכתב דהוי ר״ק » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ט״ו) והרמ״א מניח לדעה השניה לחיות במקום שהמנהג אחריה. « אבל במקום שנהגו להקל אין למחות בידם » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו) ליישום במצבך, שאל את רבך.

סעיף ט״ז מדקדק : אחריות שומר אינה עושה אותו לוה, ואחריות לוה כן. « ואם אין האחריות עליו אלא כשאר שלוחים אם שומר חנם שומר חנם אם שומר שכר שומר שכר מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:ט״ז) הש״ך נותן את ההגדרה המדויקת בשם ספר התרומות : שיהא חייב כדין כל לוה. « ויקבל עליו העובד כוכבים שאם יאבדו החובות יכרע׳ הוא לישראל כדין כל לוה » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ח) ומוסיף את שורת הערב : הפורע רק בהעדר — דין ערב לו, ומותר. « אבל אם א״ל לישראל פלוני אלוה אותם ברבית ואם לא תמצא לו נכסים בשעת פרעון אני אפרע לך קרן ורבית מותר כדין ערב » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ט) ליישום במצבך, שאל את רבך.

במכירת הזכות שבמשכון, וסעיף י״ח נותן את נוסחה. « ובלבד שיאמר לו הריני מוכר לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עמי » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ח) והט״ז דוחה את הרחבת הרמ״א המכשירה תנאי החזרה, שאין מכירה התלויה בהחזרה מכירה. « תורה היא וללמוד אני צריך כי פסק זה נ״ל תמוה » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ו) והש״ך קושייתו כקושייתו, ואף על פי כן הוא מקיים את המנהג מכח הרא״ש ובעל העיטור. « ומעתה נקטינן כרוב הפוסקים אלא שמנהגנו הוא על פי דברי העיטור והרא״ש פרק כל שעה שאין חולק עליו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז) ליישום במצבך, שאל את רבך.

בסעיף י״ט, והשולחן ערוך משתמש בו בלשון שכמעט אינו משתמש בה. « תחבולות רשעים היא זו ולא יטול רבית כלל » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ט) הש״ך אומר למה אין המבנה מועיל : הישראל הוא שקצץ את השיעור. « כלומר דתחבולה זו של רשעים היא לעשות היתר מחמת שהמשכון הוא של עובד כוכבים ואינו מועיל כיון שהישראל קצץ לו רבית » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ה) והרמ״א נותן שם למי שעושה את הלבוש ביודעו ששקר הוא. « אמנם אם נודע הדבר שכן הוא האמת אסור ליקח ממנו הרבית והמערים לעשות כן נקרא רשע » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ג) ליישום במצבך, שאל את רבך.