Forty seifim — the Shulchan Arukh announces it itself: ובו מ׳ סעיפים. It is the longest siman in all of Yoreh De’ah and the one that closes the interest block opened at siman 160. It treats not a case but a structure: the עסקא, an advance of funds against a share of the outcome, on which all commercial practice still depends. (Shulchan Arukh, Yoreh De’ah 177 — 40 seifim)
אין מקבלין צאן ברזל מישראל
One does not receive “iron flock” from a Jew. The siman does not begin with a loan but with a flock — and deliberately so: nothing was lent, nothing stipulated as interest, and yet the arrangement is forbidden, because one of the two can no longer lose. Everything that follows flows from that.
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 177:1NIVEAU 01
The forty seifim in Hebrew with a fluent English translation, seif by seif. The vocabulary of the עסקא — צאן ברזל, פלגא מלוה ופלגא פקדון, כפועל בטל, קרוב לשכר ורחוק להפסד, אגר נטר, שטר עסקא — and the full apparatus: Shach (68 ס״ק), Taz (45), Baer Hetev (50), Pitchei Teshuva (8), Nekudot HaKesef (8), Tur, Beit Yosef and Rambam.
📖 StudyNIVEAU 02
In-depth study: the four readings of כפועל בטל and the Nekudot HaKesef’s defence of the Maharshal; the Rambam against eight Rishonim on the default split; the fixed sum and full liability, the Shach’s longest entry; Rabbi Yeshaya’s reason reconstructed by the Taz; the operator who deviates; קנס or אגר נטר; the עסקא past its term; the orphan believed; and the doubt of law.
📖 StudyNIVEAU 03
The forty seifim ordered into seven mechanism groups rather than by number, the axiom of the slope, the four reflex questions, the three regimes of the wage for toil, the map of liabilities, the table of dressings, the nine disputes in one line each, golden rules, mnemonic and pitfalls.
📖 StudyNIVEAU 04
The line of psak for the שטר עסקא, with its real sources — Taz ס״ק י״ב, Shach ס״ק כ, Nekudot HaKesef, Pitchei Teshuva — and the referral to the Rav for every application. Note: the Admur HaZaken did not write a Shulchan Arukh on Yoreh De’ah; this level rests on the nosei kelim.
📖 StudyBecause the siman does not judge sums but slopes. Seif 1 describes a flock handed over and valued in money: the receiver answers for that value whatever happens, so the owner can no longer lose anything. The share of profit he takes becomes rent on a sum. The remedy is as sharp as the diagnosis: let the owner take back the risk of rise, fall and beast torn, and the arrangement is permitted.
« ה״ז אסור שהרי בעל הצאן קרוב לריוח ורחוק להפסד » (שו״ע יו״ד קע״ז:א)
« לפיכך אם קבל עליו בעל הצאן שאם הוקרו או הוזלו או נטרפו הרי הן ברשותו ה״ז מותר וכן כל כיוצא בזה » (שו״ע יו״ד קע״ז:א)
It is the structure the Sages gave to an advance of funds: half is a loan, at the operator’s risk and to his profit; the other half is a deposit, at the financier’s risk and to his profit. Hence the siman’s difficulty: it is the operator who works, including for the half that is not his — and that unpaid labour, given by a borrower to his lender, is the interest that must be removed.
« שכל עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ונמצא שטורח בחלק הפקדון בשביל חלק המלוה » (שו״ע יו״ד קע״ז:ב)
« אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: הַאי עִיסְקָא פַּלְגָא מִלְוָה וּפַלְגָא פִּקָּדוֹן, עֲבוּד רַבָּנַן מִילְּתָא דְּנִיחָא לֵיהּ לְלֹוֶה וְנִיחָא לֵיהּ לְמַלְוֶה » (בבא מציעא ק״ד ע״ב)
In three ways, and one must be chosen. A wage for each day of the partnership, at the measure of a worker who has been idled. Or a single dinar for the whole period, if the operator has another occupation — the Shach specifies it need not be of the same kind. Or an unequal share of the profit, fixed before the venture: then even a dinar suffices. Failing any agreement, the Shulchan Arukh applies by default the division of seif 4.
« לפיכך צריך לו ליתן שכר טרחו שבכל יום ויום מימי השותפות כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה » (שו״ע יו״ד קע״ז:ב)
« אבל אם פסק עמו בתחילת העסק שכר טרחו בדבר ידוע ואפילו בדינר מותר » (שו״ע יו״ד קע״ז:ג)
« משמע דאפי׳ העסק אחר אינו ממין זה העסק שרי כל שאינו מבטל מעסקיו מפני מעותיו של זה והוא דעת רוב הפוסקים » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ו)
The Mehaber forbids it at seif 6, even if the whole liability rests on the financier. The Rama permits — but in rabbinic interest only, and on condition that the liability be taken in full: partial liability avails nothing. The Taz, at ס״ק י״ב, describes the form received in his day: a note stating that it is an עסקא deed, with principal and profit “by way of permission,” and liability for loss borne by both. Every concrete application belongs to the Rav.
« נתן מעות לעיסקא למחצית שכר וקצץ בדבר ידוע אפילו אם כל האחריות על הנותן אסור » (שו״ע יו״ד קע״ז:ו)
« אבל אם לא מקבל עליו כל האחריות רק קצתו אפילו בדרבנן אסור ויש להקל ברבית דרבנן כסברא זאת » (רמ״א יו״ד קע״ז:ו)
« וכן הוא מעשה בכל יום בכל הקהלות שעושין ממרנות וכותבין עליהם שהוא שטר עיסקא בסך פלוני קרן וריוח על צד היתר סך פלוני ואין פקפוק ונדנוד איסור נשמע על זה רק שאחריות ההפסד צריך שיהיה על שניהם » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק י״ב)
Seif 24 forbids two ways of writing: joining the profit to the principal so as to make a larger principal, and writing the עסקא as a loan. The Pitchei Teshuva, at ס״ק ו, reports that the second fault is not repaired by the borrower’s goodwill: where only the principal is written, it is forbidden to take a profit from it even if he wishes to give. And seif 25 recalls the underlying reason: what the judge reads is the deed, not the intention.
« הנותן עיסקא לחבירו לא יצרף הריוח עם הקרן ויעשה כולו קרן דשמא לא יהיה כל כך ריוח ונמצא נוטל ממנו רבית » (שו״ע יו״ד קע״ז:כ״ד)
« וכן לא יתן לו מעות בתורת עיסקא או שותפות ויכתוב אותם מלוה שמא ימות ונמצא השטר ביד היורש וגובה בו את הרבית » (שו״ע יו״ד קע״ז:כ״ד)
« והעלה דאיסור גמור הוא ליקח רבית אם כתב בשטר רק הקרן אפילו אם הלוה רוצה ליתן לו » (פתחי תשובה יו״ד קע״ז ס״ק ו)