ארבעים סעיפים — והשולחן ערוך מכריז זאת בעצמו : ובו מ׳ סעיפים. זהו הסימן הארוך שביורה דעה כולה, והוא החותם את בלוק הרבית שנפתח בסימן ק״ס · 160. ואינו דן במקרה אחד אלא במבנה : העיסקא, מתן מעות כנגד חלוקת התוצאה, שכל המשא ומתן תלוי בו עד ימינו. (שולחן ערוך, יורה דעה קע״ז — מ׳ סעיפים)
אין מקבלין צאן ברזל מישראל
אין מקבלין צאן ברזל מישראל. אין הסימן פותח בהלוואה אלא בעדר — ובכוונה : לא הולווה דבר ולא נקצץ דבר, ואף על פי כן העסק אסור, משום שאחד מן השניים אינו יכול עוד להפסיד. וכל ההמשך יוצא מזה.
שולחן ערוך, יורה דעה קע״ז:אNIVEAU 01
ארבעים הסעיפים בלשונם עם ביאור רהוט, סעיף אחר סעיף. אוצר המילים של העיסקא — צאן ברזל, פלגא מלוה ופלגא פקדון, כפועל בטל, קרוב לשכר ורחוק להפסד, אגר נטר, שטר עיסקא — וכל האפרט : ש״ך (ס״ח ס״ק), ט״ז (מ״ה), באר היטב (נ׳), פתחי תשובה (ח׳), נקודות הכסף (ח׳), טור, בית יוסף ורמב״ם.
📖 ללמודNIVEAU 02
עיון מעמיק : ארבע הקריאות של כפועל בטל והגנת נקודות הכסף על המהרש״ל ; הרמב״ם כנגד שמונה ראשונים בחלוקת הסתם ; הסכום הקצוב וכל האחריות, הארוכה שבהערות הש״ך ; טעמו של הר״ר ישעיה בשחזור הט״ז ; המקבל המשנה ; קנס או אגר נטר ; עיסקא שעבר זמנה ; היתום נאמן ; וספיקא דדינא.
📖 ללמודNIVEAU 03
ארבעים הסעיפים מסודרים בשבע קבוצות של מנגנון ולא לפי מספר, אקסיומת השיפוע, ארבע שאלות ההיסק, שלושת דיני שכר הטרחה, מפת האחריות, טבלת הלבושים, תשע המחלוקות בשורה אחת כל אחת, כללי זהב, סימן זיכרון ומכשולים.
📖 ללמודNIVEAU 04
קו הפסיקה של שטר העיסקא, עם מקורותיו הממשיים — ט״ז ס״ק י״ב, ש״ך ס״ק כ, נקודות הכסף, פתחי תשובה — וההפניה לרב לכל יישום. הערה : אדמו״ר הזקן לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה ; נדבך זה נשען על נושאי הכלים.
📖 ללמודמשום שאין הסימן דן בסכומים אלא בשיפועים. סעיף א מתאר עדר שנמסר ונישום בדמים : המקבל חייב בהם ויהי מה, ובעל הממון אינו יכול עוד להפסיד. וחלק הריוח שהוא נוטל נעשה שכר המתנת סכום. והתקנה חדה כאבחנה : שיקבל עליו בעל הצאן יוקרא וזולא וטריפה, והעסק מותר.
« ה״ז אסור שהרי בעל הצאן קרוב לריוח ורחוק להפסד » (שו״ע יו״ד קע״ז:א)
« לפיכך אם קבל עליו בעל הצאן שאם הוקרו או הוזלו או נטרפו הרי הן ברשותו ה״ז מותר וכן כל כיוצא בזה » (שו״ע יו״ד קע״ז:א)
זה המבנה שנתנו חכמים למתן מעות : המחצית מלווה, באחריות המתעסק ולרווחו ; והמחצית האחרת פיקדון, באחריות בעל הממון ולרווחו. ומכאן נולד קושי הסימן : המתעסק הוא הטורח, גם בחצי שאינו שלו — וטרחה חינם זו, שנותן לווה למלווהו, היא הרבית שיש לסלקה.
« שכל עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ונמצא שטורח בחלק הפקדון בשביל חלק המלוה » (שו״ע יו״ד קע״ז:ב)
« אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: הַאי עִיסְקָא פַּלְגָא מִלְוָה וּפַלְגָא פִּקָּדוֹן, עֲבוּד רַבָּנַן מִילְּתָא דְּנִיחָא לֵיהּ לְלֹוֶה וְנִיחָא לֵיהּ לְמַלְוֶה » (בבא מציעא ק״ד ע״ב)
בשלוש דרכים, ואחת מהן צריך לברור. שכר בכל יום מימי השותפות, כשיעור פועל שהבטילוהו ממלאכתו. או דינר אחד לכל משך הזמן, אם יש למתעסק עסק אחר — והש״ך מדגיש שאינו צריך להיות מאותו מין. או חלק בלתי שווה בריוח, שנפסק לפני העסק : ואז די אפילו בדינר. ובהעדר כל הסכם — מעמיד השולחן ערוך מאליו את חלוקת סעיף ד.
« לפיכך צריך לו ליתן שכר טרחו שבכל יום ויום מימי השותפות כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה » (שו״ע יו״ד קע״ז:ב)
« אבל אם פסק עמו בתחילת העסק שכר טרחו בדבר ידוע ואפילו בדינר מותר » (שו״ע יו״ד קע״ז:ג)
« משמע דאפי׳ העסק אחר אינו ממין זה העסק שרי כל שאינו מבטל מעסקיו מפני מעותיו של זה והוא דעת רוב הפוסקים » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ו)
המחבר אוסר בסעיף ו, ואפילו כל האחריות על הנותן. הרמ״א מתיר — אך ברבית דרבנן בלבד, ובתנאי שתתקבל האחריות כולה : ואחריות מקצתית אינה מועילה. והט״ז בס״ק י״ב מתאר את הצורה המקובלת בזמנו : ממרנא שכתוב עליה שהיא שטר עיסקא, בקרן וריוח ״על צד היתר״, ואחריות ההפסד על שניהם. וכל יישום מוחשי מסור לרב.
« נתן מעות לעיסקא למחצית שכר וקצץ בדבר ידוע אפילו אם כל האחריות על הנותן אסור » (שו״ע יו״ד קע״ז:ו)
« אבל אם לא מקבל עליו כל האחריות רק קצתו אפילו בדרבנן אסור ויש להקל ברבית דרבנן כסברא זאת » (רמ״א יו״ד קע״ז:ו)
« וכן הוא מעשה בכל יום בכל הקהלות שעושין ממרנות וכותבין עליהם שהוא שטר עיסקא בסך פלוני קרן וריוח על צד היתר סך פלוני ואין פקפוק ונדנוד איסור נשמע על זה רק שאחריות ההפסד צריך שיהיה על שניהם » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק י״ב)
סעיף כ״ד אוסר שתי כתיבות : צירוף הריוח לקרן לעשותו קרן גדול יותר, וכתיבת העיסקא בלשון הלוואה. ופתחי תשובה בס״ק ו מביא שאין הפגם השני מתוקן ברצונו הטוב של הלווה : כשנכתב רק הקרן — אסור ליטול ממנו ריוח ואפילו רוצה הוא לתת. וסעיף כ״ה מזכיר את הטעם היסודי : הדיין קורא את השטר ולא את הכוונה.
« הנותן עיסקא לחבירו לא יצרף הריוח עם הקרן ויעשה כולו קרן דשמא לא יהיה כל כך ריוח ונמצא נוטל ממנו רבית » (שו״ע יו״ד קע״ז:כ״ד)
« וכן לא יתן לו מעות בתורת עיסקא או שותפות ויכתוב אותם מלוה שמא ימות ונמצא השטר ביד היורש וגובה בו את הרבית » (שו״ע יו״ד קע״ז:כ״ד)
« והעלה דאיסור גמור הוא ליקח רבית אם כתב בשטר רק הקרן אפילו אם הלוה רוצה ליתן לו » (פתחי תשובה יו״ד קע״ז ס״ק ו)