שני סעיפים, ושאלה שכל אדם נשאל בה יום אחד. אדם נמנע מדבר שהוא יודע שהוא מותר — מחמת זהירות, פרישות, או מנהג שקיבל. לא הבטיח כלום ולא הוציא כלום מפיו. ואף על פי כן מכריע השולחן ערוך שהרי זה כאילו קבלו עליו בנדר, ושצריך שלושה להתירו. אבל לא הכול אוסר: צריך שידע שהדבר מותר, ושתהא דעתו מתחילה לנהוג כן לעולם — ואז די בפעם אחת. והסעיף השני עובר מן היחיד אל הציבור. (שולחן ערוך יורה דעה רי״ד — ב׳ סעיפים)
דברים המותרים והיודעים בהם שהם מותרים נהגו בהם איסור הוי כאילו קבלו עליהם בנדר ואסור להתירם בהם
דברים המותרים, והיודעים בהם שהם מותרים נהגו בהם איסור — הוי כאילו קבלו עליהם בנדר. כל הסימן תלוי בתיבת ״והיודעים״: לא ההימנעות אוסרת אלא ההימנעות מדעת.
שולחן ערוך יורה דעה רי״ד:ארמה 01
שני הסעיפים בלשון המקור, עם ביאור ופירוק פסקה אחר פסקה: הדין שהסימן נקרא על שמו ושתי דוגמאותיו, תנאי הדעת, צורת ההתרה, העצה המונעת, הוצאת הטעות, דעת הרשב״א החמורה והגהת הרמ״א, ואחריהם שלוש הכרעות סעיף ב׳. תשע עשרה כניסות נושאי הכלים — ש״ך (ח׳), באר היטב (ו׳), פתחי תשובה (ה׳) — כל אחת בפני עצמה. והט״ז אינו מפרש סימן זה: אומרים זאת, ואין ממלאים את מקומו.
📖 ללמודרמה 02
פלפול: החקירה במה שהמנהג עושה; הברייתא, הצמצום ״בכותאי״ ומעשה בית שאן, עם תירוץ הר״י; שתי הקריאות המצטלבות בירושלמי — הרא״ש מול הרשב״א — וחמש תיבות הרמ״א; תנאי הדעת מתשובת מהר״ם וגבולו של המהרש״ל; סתירת הש״ך בענין הבריאות; מנהג חשוב מול הב״ח; ותימת הש״ך בדין העובר לגור.
📖 ללמודרמה 03
הכלל, שלוש שאלות הרפלקס, טבלת שני הסעיפים פסקה אחר פסקה, טבלת השאלות שיש לשאול, חמש המחלוקות הפתוחות, אוצר המילים, כללי הזהב ושלושת המכשולים.
📖 ללמודרמה 04
ההלכה למעשה לפי הש״ך, הבאר היטב והפתחי תשובה — וכל שורה נסמכת על כניסה מובאת —, ואחריהם מקרים בני זמננו: הנהגה שנתקבלה לפני שנים, קבלה של סוף שנה, הבריאות, מנהג משפחה, מעבר דירה, וקהילה הרוצה להחמיר. הערה: האדמו״ר הזקן לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה — רמת פסק היא, ולא ״דעת הרב״.
📖 ללמודכן, בשני תנאים שהסעיף מונה: שידע שהדבר מותר, ושתהא דעתו מתחילה לנהוג כן לעולם.
« דברים המותרים והיודעים בהם שהם מותרים נהגו בהם איסור הוי כאילו קבלו עליהם בנדר ואסור להתירם בהם » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« אם בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן לעולם ונהג כן אפילו פעם אחת צריך התרה » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)ואז די בפעם אחת — ונהג כן אפילו פעם אחת. ליישום למעשה במקרה שלך — שאל את רבך.
כנדר: בפני שלושה, ופותח בחרטה.
« ומי שרגיל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מר״ח אב או מי״ז בתמוז ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא צריך ג׳ שיתירו לו » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« ויפתח בחרטה שמתחרט שנהג כן לשם נדר » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)אלא שהש״ך בס״ק ד מביא מן המהרש״ל גבול: אין דרך זו אלא במנהג שנהגו בו מקצת העם; ומה שקיבלו כל ישראל אין מתירים כן. ליישום למעשה במקרה שלך — שאל את רבך.
אזי לא היתה כאן קבלה, והיא הדעה שהרמ״א מעיד עליה שהמנהג כמותה:
« אבל הנוהגים איסור בדברים המותרים מחמת שסוברים שהם אסורים לא הוי כאילו קבלום בנדר » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« והמנהג כסברא הראשונה » (רמ״א יו״ד רי״ד:א)
« מחמת שסוברים שהם אסורים. ועכשיו נתברר שהוא מותר ומנהגן היה בטעות שנסתפקו בדבר ועכשיו שנתברר שמותר לא הוי כאילו קבלום בנדר » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ה)והש״ך מברר את המצב המדובר — מי שנסתפק, ואחר כך נתברר לו — ומרחיבו למי שסברו אסור יותר ממה שהוא. ליישום למעשה במקרה שלך — שאל את רבך.
הסעיף נותן את הדרך, והיא בשני משפטים הנאמרים בתחילה:
« לפיכך הרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים לסייג ופרישות יאמר בתחלת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« וגם יאמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההוא או בפעמים שירצה ולא לעולם » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)וצריך את שניהם: הראשון מסלק את הנדר, והשני את ה״לעולם״. והפתחי תשובה בס״ק ג מפנה למגן אברהם בנוסח. ליישום למעשה במקרה שלך — שאל את רבך.
הבריאות היא דוגמת הסעיף ממש, ואינה פותחת מאליה: צריך שלושה. אלא שהפתחי תשובה מחלק:
« לחזור בו. עיין בדגמ״ר שכתב דהמחבר מיירי שרוצה לחזור לגמרי ושלא לשוב למנהגו לעולם לכך צריך התרה אבל אם אירע לו איזה מיחוש ורוצה לאכול היום ושוב לעתיד חוזר למנהגו א״צ התרה ע״ש: » (פתחי תשובה יו״ד רי״ד ס״ק א)לדברי הדגול מרבבה, המחבר מדבר במי שרוצה לחזור בו לגמרי; ומי שרוצה רק להפסיק פעם אחת ולשוב אחר כך אינו צריך התרה. והחילוק צר. ליישום למעשה במקרה שלך — שאל את רבך.
הסעיף השני אומר שקבלת הרבים חלה ״עליהם ועל זרעם״. אבל הפתחי תשובה מדייק:
« קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בני העיר בהסכמה אלא שנוהגין כן מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה » (שו״ע יו״ד רי״ד:ב)
« והעלה דאין הבן מחוייב להתנהג בהנהגת אביו זולת מה שהתנהג גם הבן מאז שהגדיל שהרגילוהו אבותיו ללכת בדרכיהם » (פתחי תשובה יו״ד רי״ד ס״ק ה)בשם זכרון יוסף: אין הבן חייב אלא במה שנהג הוא עצמו מאז שהגדיל, שהרגילוהו אבותיו בכך. ליישום למעשה במקרה שלך — שאל את רבך.