שלושה סעיפים, וגבול אחד. השבועה חלה על כל דבר; והנדר לא — שפעולתו באיסור חפץ, ולפיכך צריך הוא חפץ. האומר ״ייאסר עלי לדבר עמך״ לא עשה כלום; והאומר ״קונם פי מדבר עמך״ עשה נדר גמור מן התורה. ומוסיף הסימן שמה שאינו חל צריך אף על פי כן התרה מדרבנן, ש״אשנה פרק זה״ התחייבות היא העומדת, ושהנדר בתנאי מחייב לפי כיוון תנאו. (שולחן ערוך יורה דעה רי״ג — ג׳ סעיפים)
נדרים אין חלין על דבר שאין בו ממש
נדרים אין חלין על דבר שאין בו ממש. הסימן נפתח בגבולו, וכל הבא אחריו תולדה שלו: לא הכוונה מכריעה אלא מה שנקבה בו הלשון.
שולחן ערוך יורה דעה רי״ג:ארמה 01
שלושת הסעיפים בלשון המקור, עם ביאור ופירוק פסקה אחר פסקה: הדין שהסימן נקרא על שמו וארבע דוגמאותיו, הפסקה הדרבנן ומקרה הרשב״א, הלשון האוסרת מן התורה, הגהת הרמ״א, התחייבות הלימוד, והנדר בתנאי. שמונה עשרה כניסות נושאי הכלים — ש״ך (ח׳), ט״ז (ג׳), באר היטב (ו׳), פתחי תשובה (א׳) — כל אחת בפני עצמה.
📖 ללמודרמה 02
פלפול: גבול ״חומר בשבועות מבנדרים״ וטעם המנגנון של הרמב״ם; קושיית סימן ר״ו ושני התירוצים — של התוספות מצד טבע החפץ ושל הט״ז מצד הימצאו; ה״נעשה כאומר״ של הרא״ש מול ה״סתם נדרים להחמיר״ של הר״ן; ה״בל יחל מדרבנן״ של רבינא והנפקא מינות של הש״ך; חקירת ההזכרה; שלוש הקריאות ב״אשנה פרק זה״; והנדר שוא.
📖 ללמודרמה 03
הכלל, שלוש שאלות הרפלקס, טבלת שלושת הסעיפים פסקה אחר פסקה, טבלת הלשונות, ארבע המחלוקות הפתוחות, אוצר המילים, כללי הזהב ושלושת המכשולים.
📖 ללמודרמה 04
ההלכה למעשה לפי הש״ך, הט״ז, הבאר היטב והפתחי תשובה, ואחריהם מקרים בני זמננו: האוסר על עצמו לדבר עם פלוני, האוסר על עצמו לשמוע שיעור, המודיע שיסיים מסכת, קבלה לזמן, והתחייבות מופרזת. הערה: האדמו״ר הזקן לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה — רמת פסק היא, ולא ״דעת הרב״.
📖 ללמודמפני שפעולת הנדר באיסור חפץ, ואין המעשה חפץ. הסעיף מעמיד זאת לדין, והרמב״ם נותן את טעם המנגנון:
« נדרים אין חלין על דבר שאין בו ממש » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
« שֶׁהַנִּשְׁבָּע אוֹסֵר עַצְמוֹ עַל דָּבָר שֶׁנִּשְׁבַּע עָלָיו. וְהַנּוֹדֵר אוֹסֵר הַדָּבָר הַנָּדוּר עַל עַצְמוֹ » (רמב״ם הלכות נדרים פרק ג׳ הלכה ז)והשבועה אוסרת את הגברא ולפיכך חלה על כל דבר. ליישום למעשה במקרה שלך — שאל את רבך.
לא — וזה הדבר הקל ביותר להחמיצו. הסעיף ממשיך מיד:
« ומיהו מדרבנן צריך שאלה » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
« צריך שאלה. אפי׳ בדבר שאין בו ממש ופותחין לו פתח ממקום אחר ומתירין לו נדרו. רמב״ם וע״ל סי׳ ר״ח ס״ק ט׳: » (ש״ך יו״ד רי״ג ס״ק ג)ההתרה נדרשת מדרבנן, ופותחים פתח ככל נדר. ליישום למעשה במקרה שלך — שאל את רבך.
מקומה של תיבה אחת: לנקוב באבר במקום במעשה.
« אבל אם אמר קונם פי מדבר עמך קונם ידי עושות לך קונם רגלי מהלכות לך קונם עיני בשינה הוי נדר גמור מן התורה » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)
« וכל שכן אם אמר יאסר עליך פי לדבורי וידי לעשייתי ורגלי להילוכי » (שו״ע יו״ד רי״ג:א)הפה, הידיים, הרגליים והעיניים חפצים הם; והדיבור וההליכה אינם. ליישום למעשה במקרה שלך — שאל את רבך.
כן, והסעיף השני נותן לו דין משלו:
« האומר אשנה פרק זה הוי כאלו נדר לתת צדקה » (שו״ע יו״ד רי״ג:ב)
« או לעשות שאר מצות ונדרו קיים » (שו״ע יו״ד רי״ג:ב)אין זה נדר איסור אלא התחייבות מסוג הצדקה; והש״ך בס״ק ז מרחיבו לשאר המצוות ומפנה לסימן רנ״ח. ליישום למעשה במקרה שלך — שאל את רבך.
הוא מחלק לפי כיוון התנאי, והטעם בגמרא:
« אמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר לא יישן היום שמא ישכח ויישן למחר » (שו״ע יו״ד רי״ג:ג)
« אבל אם אמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום יכול לישן היום ולא חיישינן שמא למחר ישכח נדרו ויישן » (שו״ע יו״ד רי״ג:ג)
« ישכח תנאו. דבתנאי לא זהיר אינש אבל בסיפא דעיקר הנדר למחר ונדר לא משכח אינש: » (ט״ז יו״ד רי״ג ס״ק ג)חוששים שישכח אדם תנאי, ואין חוששים שישכח איסור. ליישום למעשה במקרה שלך — שאל את רבך.