Siman 214 — The custom that becomes a prohibition (לעבור על מנהג צריך התרה)
Two seifim, and a question everyone faces one day. A man abstains from something he knows to be permitted — out of caution, out of asceticism, out of received usage. He promised nothing and uttered nothing. The Shulchan Aruch nonetheless decides that it is as though he had accepted it by vow, and that three men are needed to release him. But not everything binds: he must have known the thing to be permitted, and have intended from the outset to keep it forever — and then one occasion suffices. The second seif moves from the individual to the community. (Shulchan Aruch, Yoreh De’ah 214 — 2 seifim)
דברים המותרים והיודעים בהם שהם מותרים נהגו בהם איסור הוי כאילו קבלו עליהם בנדר ואסור להתירם בהם
Permitted things, and those who know of them that they are permitted have conducted themselves in them by prohibition — it is as though they had accepted it upon themselves by vow. The whole siman hangs on the words “those who know”: it is not abstention that binds, but abstention knowingly.
Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 214:1
The 4 study levels
LEVEL 01
רמת המתחיל
Foundation — Beginner & Intermediate
The two seifim in Hebrew, with a fluent English translation and a clause-by-clause breakdown: the title rule and its two examples, the condition of intention, the form of the release, the preventive counsel, the exclusion of error, the Rashba’s stringent opinion and the Rama’s gloss, then the three decisions of seif 2. The nineteen entries of the apparatus — Shach (8), Ba’er Hetev (6), Pitchei Teshuva (5) — cited one by one. The Taz does not comment on this siman: this is said, not supplied for.
Pilpul: the ḥakira on what custom produces; the braita, the בכותאי restriction and the case of Beit She’an, with the Ri’s answer; the two crossed readings of the Yerushalmi — the Rosh against the Rashba — and the Rama’s five words; the condition of intention drawn from the Maharam and the Maharshal’s limit; the Shach’s contradiction on health; מנהג חשוב against the Bach; and the Shach’s תימה on moving house.
The axiom, the three reflex questions, the table of the two seifim clause by clause, the grid of questions to ask, the five open machlokot, the vocabulary, the golden rules and the three pitfalls.
The practical halakha according to the ש״ך, the באר היטב and the פתחי תשובה — every line resting on a cited entry — then the contemporary cases: a practice taken up long ago, a year-end resolution, health, a family custom, moving house, a community that wishes to tighten. Note: the Admur HaZaken did not write a Shulchan Aruch on Yoreh De’ah — a level of psak, not “Daat HaRav.”
Yes, but on two conditions the seif states: that one knew the thing to be permitted, and that one intended from the outset to keep it forever.
« דברים המותרים והיודעים בהם שהם מותרים נהגו בהם איסור הוי כאילו קבלו עליהם בנדר ואסור להתירם בהם » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« אם בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן לעולם ונהג כן אפילו פעם אחת צריך התרה » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
And then one occasion suffices — ונהג כן אפילו פעם אחת. For application to your own situation, consult your Rav.
How is one released from it?
As from a vow: before three men, opening with regret.
« ומי שרגיל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מר״ח אב או מי״ז בתמוז ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא צריך ג׳ שיתירו לו » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« ויפתח בחרטה שמתחרט שנהג כן לשם נדר » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
But the Shach, at ס״ק ד, brings from the Maharshal a limit: this path holds only for a custom taken up by a part of the people; what all Israel has received is not released this way. For application to your own situation, consult your Rav.
And if I believed the thing was forbidden?
Then there was no acceptance, and it is that opinion which the Rama declares to be the custom:
« אבל הנוהגים איסור בדברים המותרים מחמת שסוברים שהם אסורים לא הוי כאילו קבלום בנדר » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« והמנהג כסברא הראשונה » (רמ״א יו״ד רי״ד:א)
« מחמת שסוברים שהם אסורים. ועכשיו נתברר שהוא מותר ומנהגן היה בטעות שנסתפקו בדבר ועכשיו שנתברר שמותר לא הוי כאילו קבלום בנדר » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ה)
The Shach specifies the situation intended — one who was in doubt, and for whom the matter later became clear — and extends it to one who believed it more gravely forbidden. For application to your own situation, consult your Rav.
How does one take a good resolution without binding oneself?
The seif gives the procedure, and it comes to two sentences said at the outset:
« לפיכך הרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים לסייג ופרישות יאמר בתחלת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« וגם יאמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההוא או בפעמים שירצה ולא לעולם » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
Both are needed: the first removes the vow, the second removes the “forever.” The Pitchei Teshuva, at ס״ק ג, refers to the Magen Avraham on the formula. For application to your own situation, consult your Rav.
And if I cannot keep my custom this year?
Health is the very example of the seif, and it does not open of itself: three men are needed. But the Pitchei Teshuva distinguishes:
« לחזור בו. עיין בדגמ״ר שכתב דהמחבר מיירי שרוצה לחזור לגמרי ושלא לשוב למנהגו לעולם לכך צריך התרה אבל אם אירע לו איזה מיחוש ורוצה לאכול היום ושוב לעתיד חוזר למנהגו א״צ התרה ע״ש: » (פתחי תשובה יו״ד רי״ד ס״ק א)
According to the Dagul Mervava, the Mehaber speaks of one who wishes to go back entirely; one who only wishes to suspend once and will resume afterwards needs no release. The distinction is narrow. For application to your own situation, consult your Rav.
Am I bound by my father’s customs?
Seif 2 says that the acceptance of the community binds “them and their offspring.” But the Pitchei Teshuva specifies:
« קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בני העיר בהסכמה אלא שנוהגין כן מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה » (שו״ע יו״ד רי״ד:ב)
« והעלה דאין הבן מחוייב להתנהג בהנהגת אביו זולת מה שהתנהג גם הבן מאז שהגדיל שהרגילוהו אבותיו ללכת בדרכיהם » (פתחי תשובה יו״ד רי״ד ס״ק ה)
In the name of the Zikhron Yosef: the son is bound only by what he himself practised since coming of age, his parents having accustomed him to it. For application to your own situation, consult your Rav.