ארבעה עשר סעיפים, ושאלה אחת נשאלת ארבע עשרה פעמים: מה יכול הנדר ליטול מן האדם? המשנה אומרתו במילה — שאף הוויתור שאין עליו שכר אסור —, והסימן מוציא מזה את דריסת הרגל שבשדה. ואחר כך הוא פורץ שלוש פרצות: פריעת החוב אינה אלא גרמא, מזונות בני הבית הנאה דממילא היא, והמצוה לאו ליהנות ניתנה. והשאר דיני ממונות — תפיסת היד שבנכס מושכר, שעבוד השוכר שאין הקונם מפקיעו, החנווני שאינו שליח כל שאין חייבים לו, והמתנה שהנסיבות מכחישות אותה. (שולחן ערוך יורה דעה רכ״א — י״ד סעיפים)
ראובן שאסר נכסיו על שמעון או שאסר עצמו מנכסי שמעון הנאסר אסור לעבור על שדה האחר
ראובן שאסר נכסיו על שמעון או שאסר עצמו מנכסי שמעון — הנאסר אסור לעבור על שדה האחר. הסימן נפתח בשני כיווני הנדר, ובהשלכה המפתיעה שבהם: עצם דריסת הרגל.
שולחן ערוך יורה דעה רכ״א:ארמה א׳
ארבעה עשר הסעיפים בלשונם, עם ביאור ופירוק פסקה אחר פסקה: ארבע לשונות סעיף א, החוב ובני הבית, החולה והעמידה, המיטה והאמבטי, תפיסת היד, הקונם כנגד השעבוד, החנווני והפועלים, המתנה המוכחשת, השלהבת, השחיטה, השופר והלולב. ומאה ושישים כניסות נושאי הכלים — ש״ך, ט״ז, באר היטב, פתחי תשובה, נקודות הכסף — כל אחת בפני עצמה.
📖 ללמודרמה ב׳
פלפול: ויתור דרבי אליעזר ומחלוקת מקצר דרכו; גרמא שבפריעת חוב והב״ח המצמצמו; הערת הט״ז הארוכה בחנן, בר״ת וברא״ש; מפני מה אשתו ולא בהמתו; הקונם כנגד שעבוד השוכר, ושתי מסכתות הש״ך בקדושת הגוף ובירושלמי; מהלך השליחות שבסעיף ח ודחיית הפרישה; מחלוקת הרמ״א והט״ז בשחיטה וסתירת נקודות הכסף; ושלושת הטעמים שאין הספר כשופר.
📖 ללמודרמה ג׳
סיכום המסודר לפי מנגנון ולא לפי מספר: במה תופס הנדר, במה אינו תופס, אמת מידת השכר, מה עובר על ידי אחר, הנכסים והעברתם, והמצוה. ואחריהם טבלה ראשית המחזירה את ארבעה עשר הסעיפים לסדר הספר, פסקה אחר פסקה, המחלוקות הפתוחות, אוצר המילים, כללי הזהב והמכשולים הרגילים.
📖 ללמודרמה ד׳
ההלכה למעשה לפי הש״ך, הט״ז, הבאר היטב והפתחי תשובה, ואחריהם מקרים בני זמננו: קטטה שנחתמה בלשון איסור, חוב שרוצים לפרוע בשביל אחר, עזרה שמעבירים על ידי אחר, ושירות שדרכו בשכר. הערה: אדמו״ר הזקן לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה — רמת פסק, לא ״דעת הרב״.
📖 ללמודהסימן נפתח בשני הכיוונים האפשריים, ואחריהם בהשלכה שאין אדם מצפה לה:
« ראובן שאסר נכסיו על שמעון או שאסר עצמו מנכסי שמעון הנאסר אסור לעבור על שדה האחר » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)
« אפילו בבקעה בימות החמה שאין בני אדם מקפידים על דריסת רגל שבה » (שו״ע יו״ד רכ״א:א)לעבור בשדה בבקעה בימות החמה, במקום שאין אדם מקפיד: זהו שהנדר אוסר. והטעם בגמרא — שאף הוויתור שבמנהג, הויתור, הנאה הוא. ולמעשה — שאל את רבך.
סעיף ב מתיר, וזה מן ההיתרים השימושיים שבסימן:
« המודר הנאה מחבירו יכול לפרוע חובו » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)אלא שהש״ך מוסיף שני תנאים שאינם בלשון המחבר:
« היינו דוקא שלא מדעתו וכן כתב הר״ן והביאו בית יוסף בסימן רי״ז » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק ו)שלא מדעת הלוה, ולדעת הב״ח שהביא — שלא יהא החוב בשטר או במשכון. שני תנאים שאינם בפנים: שאל את רבך.
סעיף ב עושה חלוקה זו ממש:
« ויכול לזון את אשתו ובניו ועבדיו ואפי׳ הכנענים » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)
« אבל אסור לזון בהמתו בין טמאה בין טהורה » (שו״ע יו״ד רכ״א:ב)והש״ך נותן שני טעמים:
« ההיא הנאה דממילא היא ועוד שהיו יכולים לצמצם להתפרנס ממעשה ידיהם או לחזור על הפתחים » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק ח)
« אפילו במזונות יתירים כדי לפטמה אסור שהרי מעלה בדמיה וה״ל הנאה גמורה » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק ט)בני הבית הנאתם דממילא; והבהמה מפטמה ודמיה עולים, והרי זו הנאה גמורה.
זה כל סעיף ח, ומהלכו מחוכם:
« המודר הנאה מחבירו יכול המדיר לומר לחנוני פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה והחנוני נותן לו וחוזר ונוטל מהמדיר » (שו״ע יו״ד רכ״א:ח)
« אם ירצה המדיר לפרעו (אבל אינו מחוייב לפרעו) » (שו״ע יו״ד רכ״א:ח)והכל תלוי בסוגריים: אינו מחוייב לפרעו. והש״ך נותן הטעם בשורה:
« דא״כ ה״ל שלוחו והיה חבירו אסור בו » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק מ״ט)והסעיף מסמן מיד את הגבול: להבטיח לרבים מותר, לצוות אסור, ולדבר אל יחיד אסור. שאל את רבך.
זו המחלוקת החריפה שבסימן, והיא פתוחה. הרמ״א מתיר:
« הגה המודר הנאה מחבירו מותר לשחוט לו בהמה בריאה אבל לא מסוכנת (כן משמע מב״י בשם אהל מועד): » (רמ״א יו״ד רכ״א:י״ב)והש״ך נותן טעמו — שהוא מקלקל יותר משהוא מתקן:
« מפני שהוא מקלקל אבל לא במסוכנת שהוא מתקן » (ש״ך יו״ד רכ״א ס״ק נ״ח)והט״ז מסרב, ובלשון חזקה:
« דזה פשוט דהנאה גדולה היא לו מה שישחוט לו ויתירנה לו לאכילה ובכל יום אנו שוכרים שוחט שישחוט » (ט״ז יו״ד רכ״א ס״ק מ״ב)ונקודות הכסף סותרות אותו דבר דבר, והפתחי תשובה מביא מפני אריה דרך אמצע בתנאים. אל תכריע מן הזיכרון: שאל את רבך.