✦ ❖ ✦
DAAT · רמה ד׳ — הלכה למעשה

סימן רל״ג — הלכה למעשה: נדרו של קטן, גיל אחר גיל (יורה דעה רל״ג)

יורה דעה · סימן רל״ג
עונת נדרים לזכר ולנקבה
עונת נדרים · מופלא הסמוך לאיש · בדיקה כל השנה · שתי שערות · חינוך הקטנים
⚖️ רמת הלכה למעשה · פסק
✦ ❖ ✦
מה חל, מה אינו חל, ומה שאינו ענין משפחתי

הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן רל״ג (סעיף אחד)
עם נושאי הכלים: ש״ך (ב) · באר היטב (א) · פתחי תשובה (א)
יסודות: משנה נדה מ״ה ע״ב · רמב״ם הלכות נדרים פרק י״א · רמב״ם הלכות שבועות פרק י״ב · טור ובית יוסף יורה דעה רל״ג

עריכה:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT

מה נידון בדף זה

  1. שלושת הגילים, ומה הם משנים למעשה
  2. הבדיקה: מה נשאל, מי שואל, ובאיזו תדירות
  3. מה על ההורה לעשות בנדר של קטן
  4. לאחר הגדלות: הנדר חל בלא תנאי
  5. הבת שברשות אביה — מה שאין סימן זה דן בו
  6. ארבעה מצבים, והשאלה שיש לשאול בכל אחד
רמה זו מציגה את ההלכה כפי שנותנים אותה הש״ך, הבאר היטב והפתחי תשובה בסימן זה. ואינה באה במקום רב. והערת מחלקה: אדמו״ר הזקן לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה. ולפיכך רמה זו רמת פסק היא ולא ״דעת הרב״; ואין בה שורה הנסמכת על ספר שאינו.

1. שלושת הגילים, ומה הם משנים למעשה

הראשון שיש לעשותו לפני נדר של קטן הוא לקבוע את הגיל. ואין להכריע בדבר קודם לכן.
« וקודם שיש י״ב לזכר וי״א לנקיבה אפילו יודעים לשם מי נודרים אינו נדר » (שו״ע יו״ד רל״ג:א)
« קטן בן י״ב שנה ויום אחד וקטנה בת י״א שנה ויום אחד אם יודעים לשם מי נדרו ונשבעו נדריהם נדר ושבועתם שבועה » (שו״ע יו״ד רל״ג:א)
« ומי״ג ויום אחד ואילך לזכר ומי״ב ויום אחד לנקיבה אע״פ שאין יודעים לשם מי נודרים נדריהם נדר » (שו״ע יו״ד רל״ג:א)
למעשה. (א) זכר למטה משתים עשרה, נקבה למטה מאחת עשרה: אין נדר, ולפיכך אין מה להתיר. אל תשלח בן עשר להתרת נדרים. (ב) זכר בין שתים עשרה לשלוש עשרה, נקבה בין אחת עשרה לשתים עשרה: עשוי להיות נדר, וזה נבדק. (ג) ולמעלה מזה: יש נדר, וצריך דרכו של סימן רכ״ח · 228 לפרקו.

2. הבדיקה

מה נשאל — דבר אחד, והוא צר: היודע הוא לשם מי נדר. והרמב״ם עושה מזה מעשה ולא התרשמות:
« קָטָן בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וּקְטַנָּה בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁנִּשְׁבְּעוּ אוֹ נָדְרוּ בֵּין נִדְרֵי אִסָּר בֵּין נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ בּוֹדְקִין אוֹתָן וְשׁוֹאֲלִין אוֹתָן » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״א הלכה א׳)
כמה זמן — כל השנה הקודמת לגדלות:
« ובודקין שנת י״ג לזכר ושנת י״ב לנקיבה » (שו״ע יו״ד רל״ג:א)
« וּצְרִיכִין בְּדִיקָה כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ שֶׁהִיא שְׁנַת י״ב לִקְטַנָּה. וּשְׁנַת י״ג לְקָטָן » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״א הלכה א׳)
באיזו תדירות — וכאן מביא הש״ך את הכלל המכריע:
« שאפילו בדקם בתחלת השנה ונמצאו שיודעים לשם מי נדרו אם נדרו אחר כך בסוף שנה אינו נדר עד שיבדקם פעם אחרת טור ועב״י » (ש״ך יו״ד רל״ג ס״ק א)
« וְאֵין אוֹמְרִין הוֹאִיל וְנִמְצְאוּ יוֹדְעִין בִּתְחִלַּת הַשָּׁנָה אֵין צְרִיכִין בְּדִיקָה אֶלָּא בּוֹדְקִין אוֹתָן אֶת כָּל הַשָּׁנָה הַזּוֹ כֻּלָּה » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״א הלכה ב׳)
ותוצאה מעשית, והיא כנגד האינטואיציה. קטן שהוברר לפני חצי שנה שהוא יודע אינו ״מוחזק מבחין״: ואם חזר ונדר, חוזרין ובודקין. שאין הנבדק הקטן בכללו אלא הבנתו את הנדר הזה. ואין הבדיקה ענין משפחתי: מעשה הנעשה לפני רב הוא.

3. נדרו של קטן, ומה שעל ההורה לעשות בו

אין הנדר חל. אבל הרמ״א דן בדיוק בשאלה שההורה שואל, ומשיב בשני שלבים:
« וגוערים בהם ומכין אותן שלא ילמדו לשונם בנדרים ושבועות » (רמ״א יו״ד רל״ג:א)
« ואם הוא דבר קטן וקל ואין בו עינוי נפש אומרים להם שיעמדו בנדרם ושבועתם כדי שלא ירגילו עצמם בזה » (רמ״א יו״ד רל״ג:א)
ומקורו אף הוא מחלק בין שני מקרים, וכדאי לקוראו:
« קְטַנִּים שֶׁנִּשְׁבְּעוּ וְהֵן יוֹדְעִין טַעַם הַשְּׁבוּעָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן חַיָּבִין. כּוֹפִין אוֹתָן לַעֲמֹד בְּדִבְרֵיהֶן. כְּדֵי לְחַנְּכָן וּלְאַיֵּם עֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בִּשְׁבוּעוֹת » (רמב״ם הלכות שבועות פרק י״ב הלכה ז׳)
« מַכֶּה אוֹתוֹ אָבִיו אוֹ רַבּוֹ וְגוֹעֵר בּוֹ וּמַרְאִין לוֹ שֶׁהֻתְּרָה שְׁבוּעָתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָגִיל לְהָקֵל רֹאשׁ בִּשְׁבוּעוֹת » (רמב״ם הלכות שבועות פרק י״ב הלכה ז׳)
הקו המעשי, וגבולו. אם הבטיח הקטן דבר קל — לסדר, להחזיר חפץ, לתת מטבע — אומרים לו לעמוד בדיבורו, וחינוך הוא. ואם יש בדבר מניעה ממשית — לצום, להימנע ממאכל זמן מרובה — הכלל מתהפך: הרמב״ם אומר שמראין לו שהותרה שבועתו. והגבול כתוב ברמ״א: אין בו עינוי נפש. ואינו מכומת, ושומתו לרב — ובפרט בקטן.
וצריך להעמיד לנגד העיניים את התכלית, שהרמב״ם אומרה מיד אחר כך והרמ״א לא הביאה:
« צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בַּקְּטַנִּים הַרְבֵּה וּלְלַמֵּד לְשׁוֹנָם דִּבְרֵי אֱמֶת בְּלֹא שְׁבוּעָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְגִילִים לְהִשָּׁבַע תָּמִיד » (רמב״ם הלכות שבועות פרק י״ב הלכה ח׳)
אין התכלית שיעמוד הקטן בנדריו אלא שיחדל מלנדור. והורה המרבה הזדמנויות ״לעמוד בדיבור בחגיגיות״ פועל כנגד מטרתו של הכתוב שהוא סבור שהוא מקיים.

4. לאחר הגדלות

« ומי״ג ויום אחד ואילך לזכר ומי״ב ויום אחד לנקיבה אע״פ שאין יודעים לשם מי נודרים נדריהם נדר » (שו״ע יו״ד רל״ג:א)
« ומי״ג ויום א׳ ואילך כו׳. אע״פ שלא הביאו ב׳ שערות » (ש״ך יו״ד רל״ג ס״ק ב)
ושני דברים שאין לערבבם. אחד: לאחר שלוש עשרה ויום אחד (שתים עשרה לנקבה), הנדר חל אף שלא ידע לשם מי נדר — ונמצא ששבועה שנאמרה בקלות ראש חלה כמותה. שניים: אין סימני הגוף נדרשים, והש״ך אומרו בפירוש. נער שנשבע מתוך כעס קשור הוא, וצריך התרה כהלכתה.

5. מה שאין סימן זה דן בו

סימננו אומר מתי חל נדרו של קטן. ואינו אומר כלום על מה שיכול לפרקו בדרך אחרת מן ההתרה — ודרך זו קיימת בבת שברשות אביה. והרמב״ם מזכירה באותו פרק עצמו:
« אֲבָל אִם הָיְתָה בִּרְשׁוּת הָאָב אֲפִלּוּ הִגְדִּילָה וַהֲרֵי הִיא נַעֲרָה. אָבִיהָ מֵפֵר כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל שְׁבוּעוֹת שֶׁתִּשָּׁבַע בְּיוֹם שָׁמְעו » (רמב״ם הלכות נדרים פרק י״א הלכה ו׳)
לזכור. בבת, השאלה ״הנדר חל?״ והשאלה ״היכול אביה להפר?״ שתי שאלות הן, והשנייה כולה ענינו של סימן רל״ד · 234. ולעולם אל תסיק מן הראשונה לשנייה. וההפרה מסורה לתנאי זמן מדוקדק — ביום שמעו — ונמצא שהיא, למעשה, שאלה דחופה.

6. ארבעה מצבים

״בני בן התשע נשבע שלא ידבר עוד עם אחיו.״ אין נדר, ואין מה להתיר. ומה שנשאר חינוכי הוא — ומקרה זה בעליל אינו דבר קטן וקל, ואין פסקת הרמ״א המעמידה בדיבור נוהגת בו.
״בתי בת אחת עשרה וחצי נדרה לתת את כל דמי הכיס שלה.״ היא בשנת הבדיקה. ועשוי להיות כאן נדר. אל תכריע ביחיד: זה בדיוק המקרה הבא לפני רב, שיברר אם ידעה לשם מי נדרה — ובירור זה לא יועיל אלא לאותו נדר.
״בני נבדק בתשרי וחזר ונדר בפסח.״ הש״ך מפורש: חוזרין ובודקין. ואין הבירור הראשון עובר.
״בני בן שלוש עשרה וחודשיים נשבע בשעת כעס.״ גדול הוא לענין סימן זה. השבועה חלה, אף שלא נתן דעתו על דבריו, ואף בלא סימנים שבגוף. וצריך התרה כהלכתה — עיין סימן רכ״ח · 228, וסימן ר״ל · 230 בתנאים שמבקשין אותה בהם.
ומה שאין רמה זו אומרת. אין היא אומרת כיצד נעשית ההתרה — סימן רכ״ח · 228. אין היא אומרת אם יש לבקשה — סימן ר״ל · 230. אין היא אומרת מי כשר להתיר — סימן רל״א · 231. ואין היא אומרת מה יכולים אב ובעל להפר — סימן רל״ד · 234.
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן רל״ג · רמה ד׳ — הלכה למעשה · עונת נדרים לזכר ולנקבה
daattorah.com

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן רל״ג · ♥ תמיכה

📖הצטרפות לחברותא