השולחן ערוך (סימן רנ״ה) מתיר להדליק אש לפני שבת בתנאי שתהיה אחוזה דיה כך שהשלהבת תעלה מאליה (שלהבת עולה מאליה), בלי צורך לחתות בה או להזיז את העצים בשבת (חשש שמא יחתה ויניד). אם אינה אחוזה דיה — אין ליהנות ממנה בשבת.
בפחמים ובחומרי בעירה מהירים די בהדלקה מועטת, מפני שהם דולקים והולכים מאליהם. למקרה מעשי — שאל את הרב שלך.
סימן רנ״ה קובע כלל פשוט: בשבת נהנים רק מאש שכבר עומדת בזכות עצמה. השלהבת צריכה לעלות מאליה (שלהבת עולה מאליה) לפני כניסת השבת; ואם לא — חוששים שמא יבוא לחתות בה או להזיז את העצים (שמא יחתה ויניד). הפחם והקש, הדולקים מאליהם, די להם בהדלקה מועטת. ביישום לנרות ולחימום. למקרה מעשי — שאל את הרב שלך.
מדליקים נרות, מפעילים חימום, מעלים את הפלטה — ממש לפני כניסת השבת. אבל מאיזה רגע אש זו "אחוזה דיה" כדי שיהיה מותר ליהנות ממנה כל השבת בלי לגעת בה? השולחן ערוך משיב על כך, בסימן רנ״ה שבהלכות שבת (אורח חיים), בעניין מדורת העצים (מדורה).
מה אומר השולחן ערוך בסימן רנ״ה?
המחבר (רבי יוסף קארו) פותח את הסימן בכלל מדורת העצים:
אֵין עוֹשִׂין מְדוּרָה מֵעֵצִים סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה עַד שֶׁיַּצִּית בָּהֶם הָאוֹר בְּעִנְיָן שֶׁתְּהֵא הַשַּׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ בְּלִי סִיּוּעַ עֵצִים אֲחֵרִים.
"אין עושים מדורה מעצים סמוך לחשכה — עד שיצית בהם האור באופן שתהא השלהבת עולה מאליה, בלי סיוע עצים אחרים." (שולחן ערוך אורח חיים סימן רנ״ה סעיף א׳.)
ובעץ יחיד מדייק המחבר שצריך שיאחז בו האור ברוב עוביו וברוב היקפו. ואם לא — אסור ליהנות ממנו בשבת.
העיקרון: שמא יחתה ויניד
סיבת היסוד: חוששים שמא כדי להעלות אש שאינה אחוזה דיה, יבוא לחתות בגחלים או להזיז את העצים — שני מעשים האסורים בשבת. ומכאן הדרישה: ליהנות רק מאש יציבה ועומדת בזכות עצמה לפני כניסת השבת.
פחם וחומרי בעירה מהירים: די בהדלקה מועטת
הסימן מדייק לפי החומר. לפחם (פחמין) מביא סעיף ב׳ דעה מקילה (יש אומרים):
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּפֶחָמִין אֲפִילּוּ לֹא אָחַז בָּהֶם הָאוֹר אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא — שָׁרֵי, מִפְּנֵי שֶׁהֵם דּוֹלְקִים וְהוֹלְכִים.
"יש אומרים שבפחמים — אפילו לא אחז בהם האור אלא כל שהוא — מותר, מפני שהם דולקים והולכים (מאליהם)." (שולחן ערוך אורח חיים סימן רנ״ה סעיף ב׳.)
וכן מונה סעיף ג׳ בצד המקילים את הזפת, הגפרית, הקש והגבבא: הם בוערים מהר וכליל, ולכן אין צורך לחתות. הכלל "שלהבת עולה מאליה" מתקיים בהם מעצם טבעם.
| החומר | הדרישה | מדוע |
|---|---|---|
| עצים | שלהבת עולה מאליה; עץ יחיד: רוב עובי + רוב היקף | שאם לא כן — פיתוי לחתות / להזיז |
| פחמים | הדלקה מועטת (כל שהוא) | דולקים והולכים מאליהם |
| קש, גבבא, זפת, גפרית | הדלקה מועטת | בוערים מהר וכליל |
יישום בן זמננו: נרות, חימום, פלטה
- נרות שבת: הפתילה צריכה להיות אחוזה דיה כדי שהשלהבת תהיה יציבה לפני כניסת השבת — עצם רוחו של הסימן.
- החימום: אש או מכשיר צריכים להיות מודלקים דיים ומכוונים לפני שבת, כדי שדבר לא ידרבן לחתות או להדליק מחדש.
- הפלטה והמכשירים החשמליים: עיקרון האש העומדת ויציבה מאליה לפני שבת מנחה את העיון, אף שהחשמל מעורר שאלות משלו הנידונות במקום אחר.
פוסקים בני זמננו נשענים על מסגרת זו כדי לדון במקורות האש והחום שלנו — עם דיוקים לפי סוג המכשיר והמנהג.
מאמר זה מציג מה שאומר המקור לשם לימוד. אין זו הוראה הלכה למעשה — יש לשאול רב. כדי לדעת כיצד להדליק את האש שלך, את נרותיך או את חימומך — לפי קהילתך ומצבך — שאל את הרב שלך.
שאלות נפוצות
האם מותר להדליק אש לפני שבת?
כן, סימן רנ״ה מתירו בתנאי שתהיה אחוזה דיה כך שהשלהבת תעלה מאליה, בלי צורך לחתות או להזיז את העצים. ואם לא — אין ליהנות ממנה בשבת. למקרה מעשי — שאל את הרב שלך.
מה צריך לנרות ולחימום?
אותו עיקרון: פתילת הנרות אחוזה דיה, והחימום מודלק דיו לפני שבת, כדי שדבר לא ידרבן לחתות או להדליק מחדש. הפרטים משתנים לפי המכשירים — שאל את הרב שלך.
מהו החשש שמא יחתה ויניד?
החשש שמא יחתה בגחלים או יזיז את העצים כדי להעלות את השלהבת — שני מעשים האסורים בשבת. זו סיבת יסודו של הסימן: ליהנות רק מאש עומדת מאליה. למעשה — שאל את הרב שלך.
ללמוד את סימן רנ״ה לעומק
ארבע רמות, מן המתחיל עד תלמיד חכם — טקסט עברי, תרגום, פלפול ושיטת אדמו"ר הזקן.