השולחן ערוך (סימן רנ״ד) מתיר להשאיר תבשיל מתבשל בקדרה בכניסת השבת כאשר אין חשש שמא יחתה בגחלים: או שהתבשיל כבר הגיע לכלל מאכל בן דרוסאי (בישול למחצה), או שהחיתוי היה מזיק לו. צלי גלוי סמוך לאש, לעומת זאת, בעייתי יותר.
הסימן מחלק לפי סוג הבשר (גדי ועוף מול שור ועז) ולפי אם התנור טוח בטיט. למקרה מעשי — שאל את הרב שלך.
סימן רנ״ד ממשיך את רנ״ג: אילו תבשילים אפשר להשאיר על האש בערב שבת כדי שיוסיפו להתבשל עד שבת? היסוד קבוע: לחפש את המקרים שבהם אין תועלת בחיתוי (שמא יחתה). תבשיל בקדרה המתבשל בכיסוי חומק מכך יותר מצלי גלוי; ומשהגיע לכלל מאכל בן דרוסאי — החשש מסתלק. למקרה מעשי — שאל את הרב שלך.
החמין שמעלים על האש בערב שבת אחר הצהריים כדי למצאו חם בצהרי שבת — זהו האב־טיפוס של התבשיל המתבשל של ערב שבת. האם באמת מותר להשאירו להוסיף ולהתבשל כל השבת? השולחן ערוך משיב על כך, בסימן רנ״ד שבהלכות שבת (אורח חיים), בהבחינו בין קדרה לצלי ובין גדי לשור.
מה אומר השולחן ערוך בסימן רנ״ד?
המחבר (רבי יוסף קארו) פותח את הסימן בהעמדת הקדרה מול הצלי:
אַף עַל פִּי שֶׁבָּשָׂר חַי מוּתָּר לְהַשְׁהוֹתוֹ — הָנֵי מִילֵי בִּקְדֵרָה, אֲבָל בְּצָלִי שֶׁאֵצֶל הָאֵשׁ אָסוּר לְהַנִּיחוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה, שֶׁמְּמַהֵר לְהִתְבַּשֵּׁל וְאָתֵי לְחַתּוּיֵי.
"אף על פי שבשר חי מותר להשהותו — הני מילי (במה דברים אמורים) בקדרה; אבל צלי שאצל האש, אסור להניחו סמוך לחשכה, מפני שהוא ממהר להתבשל, ויבוא לחתות." (שולחן ערוך אורח חיים סימן רנ״ד סעיף א׳.)
הסברה: בקדרה הבישול איטי ומכוסה, אפשר "לשכוח" את התבשיל — ולכן החשש לחתות מועט. צלי גלוי ממהר להתבשל: הפיתוי לחתות כדי לזרזו שב וניעור.
העיקרון המנחה: שמא יחתה
כל הסימן מחפש את המצבים שבהם אין לאדם תועלת בחיתוי האש. במקום שהחיתוי מיותר או אף מזיק, החשש נופל והתבשיל רשאי להישאר. שלוש תצורות מסירות את האיסור.
גדי, שור, תנור טוח: חילוקי הצלי
| המקרה | הדין | מדוע |
|---|---|---|
| גדי או עוף מחותכים | מותר | אם יחתה — הבשר הרך יישרף, ואין לו בכך תועלת (מסיח דעתו) |
| שור או עז בוגרת | אסור | בשר קשה הצריך בישול רב — פיתוי לחתות כדי לזרז |
| תנור טוח בטיט | מותר בכל הבשרים | הפתיחה תכניס אוויר קר ותקשה את הבשר — לא יחתה איש |
הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף שאין הבדל בין בשר חי לגמרי לבין מבושל למקצתו, וכל זמן שחלל הגוף של העוף שלם — אף בלי הראש והרגליים — נחשב "שלם".
מאכל בן דרוסאי: השיעור שמשנה הכול
בישול למחצה — מאכל שהתבשל כשליש או כחצי, שכבר ראוי לאכילה בדוחק. משהגיע לשיעור זה לפני שבת, שוב אין חוששים שיחתה, שהרי כבר ראוי לאכילה — למה יחתה ויסכן להפסידו? — ואף בבשר שור.
יישום בן זמננו: חמין, סיר חשמלי, תנור במצב שבת
- החמין: תבשיל בקדרה מובהק, בבישול ארוך ומכוסה — הוא כנגד המקרה הקל של הסימן, ובלבד שהגיע לשיעור הבישול הנדרש לפני שבת.
- הסיר החשמלי (slow cooker): בישול איטי וסגור, כרוח הקדרה; ועדיין יש להתחשב בוסת ובמצב הבישול.
- התנור במצב שבת: קרוב לתנור; "הצלי הגלוי" של הסימן מזמין זהירות בבישולים מהירים שאינם מכוסים.
פוסקים בני זמננו נשענים על מסגרת זו כדי לדון בתבשילים המתבשלים שלנו — עם דיוקים לפי המנהג, טיב התבשיל ומצב בישולו בכניסת השבת.
מאמר זה מציג מה שאומר המקור לשם לימוד. אין זו הוראה הלכה למעשה — יש לשאול רב. כדי לדעת אם התבשיל שלך כשר לשימוש — לפי קהילתך ומצבך — שאל את הרב שלך.
שאלות נפוצות
האם מותר להשאיר תבשיל מתבשל על האש בכניסת השבת?
סימן רנ״ד מתירו בקדרה כשאין חשש שיחתה. בשר חי בקדרה מותר מעיקר הדין; דווקא הצלי הגלוי הוא הבעייתי. למקרה מעשי — שאל את הרב שלך.
מדוע הסימן מחלק בין גדי לשור?
בצלי, הגדי או העוף מותרים (חיתוי היה שורפם, ואין תועלת); השור או העז אסורים (בשר קשה המדרבן לחתות). תנור טוח בטיט מתיר בכל הבשרים. שאל את הרב שלך.
מהו מאכל בן דרוסאי?
שיעור בישול למחצה: מאכל שהתבשל כשליש או כחצי, שכבר ראוי לאכילה. משהגיע לשיעור זה לפני שבת, שוב אין חוששים שיחתה כדי לזרזו. למעשה — שאל את הרב שלך.
ללמוד את סימן רנ״ד לעומק
ארבע רמות, מן המתחיל עד תלמיד חכם — טקסט עברי, תרגום, פלפול ושיטת אדמו"ר הזקן.