מדוע רמה 4 מוקדשת לאדמו״ר הזקן? שולחן ערוך אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — אלא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שנכתב על ידי אדמו״ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות התורה בחיבור אחד, ומכריע בחומרה תלמודית ייחודית.
עבור חב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מקבץ עבור סימן רנ״ד את הטקסט המלא של הרב, את חידושיו, ואת דברי הרבי המאירים את הנושא.
שולחן ערוך הרב — סימן רנ״ד
הטקסט השלם של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן (ש״ע אדה״ז)
סימן רנ״ד — דִּינֵי תַּבְשִׁילִים הַמּוּכָנִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי לְהִגָּמֵר בְּשַׁבָּת — וּבוֹ טו סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה״ת, כפי שמובא בספריא. 15 סעיפים + 3 סימני קונטרס אחרון.
סעיף א דִּינֵי תַּבְשִׁילִים הַמּוּכָנִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי לְהִגָּמֵר בְּשַׁבָּת וּבוֹ ט"ו סְעִיפִים: כְּבָר…
דִּינֵי תַּבְשִׁילִים הַמּוּכָנִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי לְהִגָּמֵר בְּשַׁבָּת וּבוֹ ט"ו סְעִיפִים:
כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ג שֶׁבָּשָׂר חַי מֻתָּר לְהַשְׁהוֹתוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה אֲפִלּוּ בְּתַנּוּר שֶׁאֵינוֹ גָּרוּף וְקָטוּם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְבֻשָּׁל בִּקְדֵרָה, שֶׁאֵינָהּ מְמַהֶרֶת לְהִתְבַּשֵּׁל, וּמַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה עַד לְמָחָר, וּבְכָל הַלַּיְלָה יְכוֹלָה לְהִתְבַּשֵּׁל בְּלֹא חִתּוּי בַּגֶּחָלִים, וְהוּא הַדִּין בְּצָלִי שֶׁנִּצְלָה בִּקְדֵרָה.
אֲבָל בְּצָלִי שֶׁאֵצֶל הַגֶּחָלִים אוֹ שֶׁעַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים — אָסוּר לְהַשְׁהוֹתוֹ שָׁם, אֲפִלּוּ הוּא חַי, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא בַּתַּנּוּר וְכִסָּה פִּי הַתַּנּוּר, לְפִי שֶׁהַצָּלִי שֶׁאֵין קְדֵרָה מַפְסֶקֶת בֵּינוֹ לַגֶּחָלִים מְמַהֵר הוּא לִצָּלוֹת, וְיוּכַל לְהִגָּמֵר שֶׁיְּהֵא רָאוּי לִסְעֻדַּת הַלַּיְלָה, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִשְׁכַּח שֶׁהוּא שַׁבָּת וְיָסִיר כִּסּוּי הַתַּנּוּר וְיַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים לִגְמּוֹר צְלִיָּתוֹ.
אֶלָּא אִם כֵּן טָח בְּטִיט סְבִיב הַכִּסּוּי, שֶׁאָז אֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יִטְרַח כָּל כָּךְ לִסְתּוֹר הַטִּחוּי וְלֹא יִזְכּוֹר עַל הַשַּׁבָּת, לְפִיכָךְ מֻתָּר לְהַשְׁהוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ בֵּין צָלִי שֶׁעַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים, בֵּין מְבֻשָּׁל בִּקְדֵרָה, בֵּין חַי לְגַמְרֵי, בֵּין שֶׁהִתְחִיל לִצָּלוֹת אוֹ לְהִתְבַּשֵּׁל וְלֹא נִצְלָה וְנִתְבַּשֵּׁל עֲדַיִן כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי:
סעיף ב וְכָל זֶה בִּבְשַׂר שׁוֹר וְעֵז אוֹ אַיִל גָּדוֹל וְכַיּוֹצֵא בָהֶם מִמִּינִים שֶׁבְּשָׂרָם קָשֶׁה וְאֵין…
וְכָל זֶה בִּבְשַׂר שׁוֹר וְעֵז אוֹ אַיִל גָּדוֹל וְכַיּוֹצֵא בָהֶם מִמִּינִים שֶׁבְּשָׂרָם קָשֶׁה וְאֵין הָרוּחַ מַזִּיק לוֹ, אֲבָל בְּשַׂר גְּדִי וְעוֹף וְכַיּוֹצֵא בָהֶם מִמִּינִים שֶׁבְּשָׂרָם רַךְ וְהָרוּחַ מַזִּיק לוֹ — מֻתָּר לִצְלוֹתוֹ עַל הַגֶּחָלִים אוֹ אֵצֶל הַגֶּחָלִים בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר מְכֻסֶּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ טוּחַ בְּטִיט, בֵּין שֶׁהוּא חַי לְגַמְרֵי בֵּין שֶׁהִתְחִיל לִצָּלוֹת וְלֹא נִצְלָה כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי, לְפִי שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יְגַלֶּה פִּי הַתַּנּוּר כְּדֵי לַחְתּוֹת בַּגֶּחָלִים, כֵּיוָן שֶׁהָרוּחַ מַזִּיק לַבָּשָׂר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהַגְּדִי וְהָעוֹף הֵם מְנֻתָּחִים לַחֲתִיכוֹת, אֲבָל אִם הֵם שְׁלֵמִים אֵין הָרוּחַ מַזִּיק לָהֶם, וַהֲרֵי דִינָם כִּבְשַׂר שׁוֹר וְעֵז. וְכָל זְמַן שֶׁחֲלַל הַגּוּף שָׁלֵם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו רֹאשׁוֹ וּכְרָעָיו — נִקְרָא שָׁלֵם לְעִנְיָן זֶה, שֶׁהַצְּלָעוֹת מְגִנּוֹת עָלָיו מִבִּפְנִים שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ הָרוּחַ.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם נִצְלָה מִבְּעוֹד יוֹם מִשְּׁנֵי צְדָדָיו כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי — מֻתָּר לְהַשְׁהוֹתוֹ אֲפִלּוּ הוּא שָׁלֵם, וַאֲפִלּוּ בְּשַׂר שׁוֹר וְעֵז, וַאֲפִלּוּ חוּץ לַתַּנּוּר עַל הַגֶּחָלִים אוֹ אֵצֶל הַגֶּחָלִים.
וְאַף לְהָאוֹסְרִים לְהַשְׁהוֹת קְדֵרָה בְּכִירָה שֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה כָּל זְמַן שֶׁמִּצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, מִכָּל מָקוֹם בְּצָלִי שֶׁמֻּנָּח עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים מַמָּשׁ — מוֹדִים הֵם שֶׁמֻּתָּר כְּשֶׁנִּצְלָה כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי מִבְּעוֹד יוֹם, דְּכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי, אִם יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים יַחֲרוֹךְ הַבָּשָׂר.
אֲבָל בְּצָלִי שֶׁאֵינוֹ עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים מַמָּשׁ — אָסוּר לְהַשְׁהוֹתוֹ שָׁם, אֶלָּא אִם כֵּן נִצְלָה כָּל כָּךְ מִבְּעוֹד יוֹם עַד שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ, לְהָאוֹסְרִים שָׁם לְהַשְׁהוֹת קְדֵרָה עַל גַּבֵּי כִּירָה כָּל זְמַן שֶׁמִּצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ.
וּכְבָר נִתְבָּאֵר שָׁם שֶׁהַמִּנְהָג כְּהַמַּתִּירִין לְהַשְׁהוֹת קְדֵרָה כֹּל שֶׁנִּתְבַּשְׁלָה כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי מִבְּעוֹד יוֹם. וּלְפִי זֶה, מֻתָּר לְהַשְׁהוֹת הַצָּלִי שֶׁנִּצְלָה כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי מִבְּעוֹד יוֹם אַף שֶׁהוּא חוּץ לַתַּנּוּר סָמוּךְ לַגֶּחָלִים, וְכָל שֶׁכֵּן עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים מַמָּשׁ.
רַק שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁיַּמְתִּין לְהָסִיר הַבָּשָׂר מֵעַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים בְּשַׁבָּת עַד לְאַחַר שֶׁכָּבוּ הַגֶּחָלִים, שֶׁלֹּא יְכַבֶּה כְּלוּם בְּסִלּוּקוֹ הַבָּשָׂר שֶׁעֲלֵיהֶם, שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה לִקְדֵרָה שֶׁמֻּתָּר לְסַלְּקָהּ מֵעַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים בְּשַּׁבָּת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ג, לְפִי שֶׁאֵין הַקְּדֵרָה מְכַבָּה אוֹתָם כְּלָל, אֲבָל הַבָּשָׂר מְכַבֶּה אוֹתָם קְצָת (בַּמֹּהַל הַנּוֹטֵף מִמֶּנּוּ) בְּסִלּוּקוֹ מֵהֶם:
סעיף ג אִם עָבַר וְהִשְׁהָה צָלִי שֶׁלֹּא נִצְלָה כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַשְׁהוֹת, בֵּין…
אִם עָבַר וְהִשְׁהָה צָלִי שֶׁלֹּא נִצְלָה כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַשְׁהוֹת, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד — אָסוּר, בֵּין לוֹ בֵּין לַאֲחֵרִים, עַד לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הִשְׁהָה בְּתַנּוּר מְכֻסֶּה, אֲפִלּוּ אֵינוֹ טוּחַ בְּטִיט — מֻתָּר בְּדִיעֲבַד, אֲפִלּוּ הוּא בְּשַׂר שׁוֹר וְעֵז, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מַתִּירִים אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה, שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁיְּגַלֶּה פִּי הַתַּנּוּר כְּדֵי לַחְתּוֹת. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בְּדִיעֲבַד.
וְכֵן אִם הִשְׁהָה בְּשַׂר גְּדִי מְנֻתָּח וְכַיּוֹצֵא בוֹ אֵצֶל הַגֶּחָלִים וְלֹא עַל הַגֶּחָלִים מַמָּשׁ, בֵּין בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר אֲפִלּוּ מְגֻלֶּה, בֵּין חוּץ לַתַּנּוּר — יֵשׁ לְהַתִּיר בְּדִיעֲבַד, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מַתִּירִים אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה, שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁיַּחְתֶּה בַּגֶּחָלִים, דְּכֵיוָן שֶׁהַבָּשָׂר הוּא רַךְ, אִם יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים יִתְחָרֵךְ הַבָּשָׂר, שֶׁאֵין צָרִיךְ אֶלָּא חֲמִימוּת הָאֵשׁ בִּלְבָד.
אֲבָל עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים מַמָּשׁ, אֲפִלּוּ בְּשַׂר גְּדִי — אָסוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל, אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד, אִם לֹא נִצְלַה כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי מִבְּעוֹד יוֹם, דְּכֵיוָן שֶׁהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים מַמָּשׁ אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ אֶלָּא שֶׁיִּצָּלֶה מְהֵרָה אַף עַל פִּי שֶׁיִּתְחָרֵךְ, וְשֶׁמָּא יַחְתֶּה. אֲבָל כְּשֶׁנִּצְלָה כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי, מֵאַחַר שֶׁרָאוּי לַאֲכִילָה קְצָת — לָמָּה יַחְתֶּה לְהַפְסִידוֹ? וּלְפִיכָךְ, מֻתָּר אֲפִלּוּ לְהָאוֹסְרִים לְכַתְּחִלָּה אַף בִּקְדֵרָה:
סעיף ד פֵּרוֹת הַנֶּאֱכָלִים חַיִּין, כְּגוֹן תַּפּוּחִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם — מֻתָּר לִצְלוֹתָם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה…
פֵּרוֹת הַנֶּאֱכָלִים חַיִּין, כְּגוֹן תַּפּוּחִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם — מֻתָּר לִצְלוֹתָם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁהוּת שֶׁיִּצָּלוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּמֻתָּר לְהַשְׁהוֹתָם אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים מַמָּשׁ, לְפִי מִנְהָגֵנוּ שֶׁנִּתְבָּאֵר שֶׁכֹּל שֶׁנִּצְלָה כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי מֻתָּר לְהַשְׁהוֹתוֹ, וּפֵרוֹת שֶׁנֶּאֱכָלִים חַיִּין אֵינָן גְּרוּעִים מִצָּלִי שֶׁנִּצְלָה כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי.
וּמִכָּל מָקוֹם, בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ אָסוּר לְהַנִּיחָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְחַמֵּם עַד שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, וַאֲפִלּוּ לְסָמְכָם אֵצֶל הַתַּנּוּר קֹדֶם שֶׁיֻּסַּק הַתַּנּוּר אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן נִצְלוּ כָּל צָרְכָּן מִבְּעוֹד יוֹם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ג.
אֲפִלּוּ אִם הִטְמִינָם מִבְּעוֹד יוֹם אֵצֶל קְדֵרָה חַמָּה הַמְכֻסָּה בִּבְגָדִים אוֹ בִּשְׁאָר דָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל, וּבְשַׁבָּת נָפַל הַכִּסּוּי — אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ עֲלֵיהֶם אִם עֲדַיִן לֹא נִתְבַּשְּׁלוּ כָּל צָרְכָּן וְהַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם. וְכֵן אָסוּר לְהוֹסִיף עוֹד בֶּגֶד אַחֵר בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁמְּמַהֵר לִגְמוֹר בִּשּׁוּלָם בְּשַׁבָּת:
סעיף ה אֲבָל פֵּרוֹת שֶׁאֵין נֶאֱכָלִים כְּשֶׁהֵם חַיִּים, וַאֲפִלּוּ בָּצָל שֶׁלִּפְעָמִים אוֹכְלִים אוֹתוֹ חַי,…
אֲבָל פֵּרוֹת שֶׁאֵין נֶאֱכָלִים כְּשֶׁהֵם חַיִּים, וַאֲפִלּוּ בָּצָל שֶׁלִּפְעָמִים אוֹכְלִים אוֹתוֹ חַי, מִכָּל מָקוֹם אֵין טוֹב לְאָכְלוֹ חַי כְּמוֹ תַּפּוּחִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, וְהוּא הַדִּין כָּל דָּבָר שֶׁאֵין טוֹב לְאָכְלוֹ חַי — אָסוּר לִצְלוֹתוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם שֶׁיִּצָּלֶה כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי. אֲבָל אִם לֹא נִצְלָה כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי מִבְּעוֹד יוֹם — אָסוּר לְהַשְׁהוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַשְׁהוֹת בְּשַׂר שׁוֹר וְעֵז שֶׁלֹּא נִצְלָה כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי:
סעיף ו אָסוּר לִתֵּן סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה פַּת לַתַּנּוּר שֶׁהָיָה בִּימֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָרוּף וְקָטוּם,…
אָסוּר לִתֵּן סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה פַּת לַתַּנּוּר שֶׁהָיָה בִּימֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָרוּף וְקָטוּם, אוֹ לְתַנּוּר שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם, וְלֹא חֲרָרָה עַל גַּבֵּי גֶחָלִים, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם כְּדֵי שֶׁיִּקְרְמוּ פְּנֵי הַפַּת הַמְדֻבָּקִים בַּתַּנּוּר וּפָנֶיהָ שֶׁל צַד חֲלַל הַתַּנּוּר, וְכֵן בַּחֲרָרָה, שֶׁאָז אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַחְתֶּה, שֶׁלֹּא יַפְסִיד הַפַּת. וְעִסָּה הַמְמֻלָּאָה בְּבָשָׂר אוֹ בְּדָגִים (אוֹ בִּגְבִינָה) — צָרִיךְ שֶׁיִּקְרְמוּ פָּנֶיהָ מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה וְיִתְבַּשֵּׁל הַמִּלּוּי שֶׁבְּתוֹכָהּ כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי. וְכָל פַּת שֶׁנֶּאֱפֵית כָּל כָּךְ עַד שֶׁאִם פּוֹרְסָהּ אֵין חוּטִים נִמְשָׁכִים מִמֶּנָּה, בְּיָדוּעַ שֶׁקָּרְמוּ פָּנֶיהָ כָּרָאוּי, עַיֵּן סִמָּן תס"א.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵיזֶה צַד הַפַּת שֶׁקָּרַם תְּחִלָּה דַּי בְּכָךְ. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בְּדִיעֲבַד, שֶׁאִם עָבַר וְנָתַן פַּת לַתַּנּוּר סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה וְלֹא קָרְמוּ אֶלָּא פָּנֶיהָ הַמְדֻבָּקִים בַּתַּנּוּר, שֶׁמִּן הַסְּתָם אוֹתוֹ הַצַּד קָרַם תְּחִלָּה, וְכֵן פְּנֵי הַחֲרָרָה שֶׁלְּצַד הַגֶּחָלִים — מֻתָּר לוֹ לְאָכְלָהּ בְּשַׁבָּת.
אֲבָל אִם לֹא קָרְמוּ פָנֶיהָ כְּלָל — אֲסוּרָה בֵּין לוֹ בֵּין לַאֲחֵרִים עַד לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ, אֲפִלּוּ נְתָנָהּ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה מַמָּשׁ בְּעִנְיָן שֶׁכַּיּוֹצֵא בָזֶה גַּבֵּי בָּשָׂר שֶׁבִּקְדֵרָה הָיָה מֻתָּר אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה כֵּיוָן שֶׁהוּא חַי לְגַמְרֵי סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, מִכָּל מָקוֹם בְּפַת וְכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה כְּגוֹן עוּגָה וּמִינֵי בָצֵק שֶׁאוֹפִין בִּקְדֵרָה — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, לְפִי שֶׁהֵן אֵינָן צְרִיכִים שָׁהוּת גָּדוֹל לַאֲפִיָּת[ן] כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְבִשּׁוּל בָּשָׂר, וִיכוֹלִין הֵן לְהִגָּמֵר שֶׁיְּהוּ רְאוּיִין לִסְעֻדַּת הַלַּיְלָה, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים לִגְמוֹר אֲפִיָּתָן לְצֹרֶךְ סְעֻדַּת הַלַּיְלָה:
סעיף ז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁנְּתָנָהּ בְּמֵזִיד, אֲבָל אִם הָיָה שׁוֹגֵג — מֻתָּר לוֹ לִרְדוֹת מִמֶּנָּה…
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁנְּתָנָהּ בְּמֵזִיד, אֲבָל אִם הָיָה שׁוֹגֵג — מֻתָּר לוֹ לִרְדוֹת מִמֶּנָּה כְּדֵי מָזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת שֶׁל שַׁבָּת אִם אֵין לוֹ פַּת אַחֶרֶת לְשַׁבָּת. וְיָכוֹל לוֹמַר לַאֲחֵרִים שֶׁאֵין לָהֶם פַּת לְשַׁבָּת: "בֹּאוּ וּרְדוּ לָכֶם מָזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת".
וּכְשֶׁהוּא רוֹדֶה — לֹא יִרְדֶּה בְּמִרְדֶּה, אֶלָּא בְּסַכִּין וְכַיּוֹצֵא בוֹ, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִרְדּוֹת בְּשִׁנּוּי — יָכוֹל לִרְדּוֹת בְּמִרְדֶּה כְּדַרְכּוֹ:
סעיף ח וְלָמָּה לֹא קָנְסוּ עַל הַשּׁוֹגֵג כְּמוֹ שֶׁקָּנְסוּ עַל הַמַּשְׁהֶה תַּבְשִׁיל בְּשׁוֹגֵג אַף עַל פִּי…
וְלָמָּה לֹא קָנְסוּ עַל הַשּׁוֹגֵג כְּמוֹ שֶׁקָּנְסוּ עַל הַמַּשְׁהֶה תַּבְשִׁיל בְּשׁוֹגֵג אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ תַּבְשִׁיל אַחֵר? לְפִי שֶׁאֵין חִיּוּב כָּל כָּךְ לֶאֱכוֹל תַּבְשִׁיל בְּשַׁבָּת, אֲבָל בְּלֹא פַת אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם מִצְוַת שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ד.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אֵין לוֹ מַה לֶּאֱכוֹל כְּלָל בְּשַׁבָּת כִּי אִם אוֹתוֹ הַתַּבְשִׁיל בִּלְבָד שֶׁהִשְׁהָה בְּשׁוֹגֵג — מֻתָּר לוֹ לְאָכְלוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת, שֶׁאָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רפ"ח.
וְאִם יֵשׁ לוֹ חֲתִיכַת פַּת גְּדוֹלָה מַסְפֶּקֶת לְשָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת — אָסוּר לוֹ לֶאֱכוֹל בְּשַׁבָּת מִפַּת זוֹ שֶׁנֶּאֱפֵית בְּאִסּוּר כְּדֵי לְבָרֵךְ עַל לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁלֵמִים, כֵּיוָן שֶׁעִקַּר מִצְוַת שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת יָכוֹל לְקַיֵּם בְּלֹא פַּת זוֹ:
סעיף ט לֹא הִצְרִיכוּ לִרְדּוֹת בְּשִׁנּוּי אֶלָּא כְּשֶׁנֶּאֱפֵית בְּאִסּוּר, אֲבָל אִם נֶאֱפֵית בְּהֶתֵּר, כְּגוֹן…
לֹא הִצְרִיכוּ לִרְדּוֹת בְּשִׁנּוּי אֶלָּא כְּשֶׁנֶּאֱפֵית בְּאִסּוּר, אֲבָל אִם נֶאֱפֵית בְּהֶתֵּר, כְּגוֹן שֶׁקָּרְמוּ פָנֶיהָ מִבְּעוֹד יוֹם, אוֹ בְּתַנּוּר שֶׁלָּנוּ הַגָּרוּף וְקָטוּם, אוֹ שֶׁפִּי הַתַּנּוּר מְכֻסֶּה וְטוּחַ בְּטִיט, שֶׁאָז אֵין לָחוּשׁ לְחִתּוּי כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה — מֻתָּר לִרְדּוֹת בְּמִרְדֶּה כְּדַרְכּוֹ, כֵּיוָן שֶׁהוּא צֹרֶךְ שַׁבָּת, שֶׁאֵין לוֹ פַּת אַחֶרֶת. אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ פַּת אַחֶרֶת — אָסוּר לִרְדּוֹת אֲפִלּוּ בְּשִּׁינוּי, שֶׁרְדִיַּת הַפַּת הִיא אֲסוּרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְלֹא הִתִּירוּהָ אֶלָּא לְצֹרֶךְ שַׁבָּת.
בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּתַנּוּרִים שֶׁבִּימֵיהֶם, שֶׁהָיָה כְּעֵין קְדֵרָה וְהָיוּ מַדְבִּיקִים פַּת לְדָפְנֵי הַתַּנוּר וְשַׁיָּךְ בָּהֶם רְדִיָּה. אֲבָל בַּתַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ שֶׁהַפַּת מֻנַּחַת עַל שׁוּלֵי הַתַּנּוּר — לֹא שַׁיָּךְ בָּהֶם כְּלָל רְדִיָּה, וּמֻתָּר לְהוֹצִיא מֵהַתַּנּוּר כָּל הַפַּת שֶׁנֶּאֱפֵית בְּהֶתֵּר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת אַחֶרֶת. וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יוֹצִיא בְּרַחַת, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל, אֶלָּא יִתְחוֹב בָּהּ סַכִּין וְכַיּוֹצֵא בוֹ, אוֹ יוֹצִיאָהּ בְּמַקֵּל:
סעיף י בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁדַּעְתּוֹ לֶאֱכוֹל בְּשַׁבָּת מֵהַפַּת שֶׁמּוֹצִיא, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ…
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁדַּעְתּוֹ לֶאֱכוֹל בְּשַׁבָּת מֵהַפַּת שֶׁמּוֹצִיא, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהּ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֶרֶת. אֲבָל אִם אֵין דַּעְתּוֹ לֶאֱכוֹל מִמֶּנָּה — אָסוּר לְהוֹצִיאָהּ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי שִׁנּוּי, שֶׁאָסוּר לְהָכִין מִשַּׁבָּת לְחֹל אֲפִלּוּ בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם סֶרֶךְ מְלָאכָה אֶלָּא טִלְטוּל בְּעָלְמָא, כְּגוֹן לְהָבִיא יַיִן מֵהַמַּרְתֵּף לַבַּיִת בְּשַׁבָּת לְצֹרֶךְ הַבְדָּלָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְכָל כַּיוֹצֵא בָזֶה, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק"ג לְעִנְיַן יוֹם טוֹב, עַיֵּן שָׁם:
סעיף יא אֲפִלּוּ אִם אֵין דַּעְתּוֹ לֶאֱכוֹל מֵהַפַּת בְּשַׁבָּת — אָסוּר לִתְּנָהּ לְתַנּוּר שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינוֹ…
אֲפִלּוּ אִם אֵין דַּעְתּוֹ לֶאֱכוֹל מֵהַפַּת בְּשַׁבָּת — אָסוּר לִתְּנָהּ לְתַנּוּר שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה כָּל כָּךְ שֶׁאֵין שָׁהוּת שֶׁיִּקְרְמוּ פָנֶיהָ מִבְּעוֹד יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹפֶה אוֹתָהּ לְצֹרֶךְ מוֹצָאֵי שַׁבָּת, וּבְכָל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ יְכוֹלָה לְהֵאָפוֹת בְּלֹא חִתּוּי, מִכָּל מָקוֹם חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יִמָּלֵךְ אַחַר כָּךְ לְאָכְלָהּ בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לוֹ לְהוֹצִיאָהּ מִתַּנּוּר שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵין בּוֹ רְדִיָּה, וְכֵיוָן שֶׁיִּהְיֶה דַעְתּוֹ עָלֶיהָ לְאָכְלָהּ, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים לִגְמוֹר אֲפִיָּתָהּ, שֶׁמִּטַּעַם זֶה אָסוּר לְהַשְׁהוֹת תַּבְשִׁיל לְצֹרֶךְ סְעֻדַּת שַׁחֲרִית בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַשְׁהוֹתוֹ לְצֹרֶךְ סְעֻדַּת הַלַּיְלָה, מִשּׁוּם גְּזֵרַת שֶׁמָּא יַחְתֶּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ג, אַף עַל פִּי שֶׁעַד סְעֻדַּת שַׁחֲרִית יוּכַל לְהִתְבַּשֵּׁל בְּלֹא חִתּוּי:
סעיף יב מִי שֶׁנָּתַן פַּת לַתַּנּוּר בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, וְנִמְלַךְ לִרְדּוֹתָהּ…
מִי שֶׁנָּתַן פַּת לַתַּנּוּר בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, וְנִמְלַךְ לִרְדּוֹתָהּ מֵהַתַּנּוּר קֹדֶם שֶׁתֵּאָפֶה — מֻתָּר לוֹ לִרְדּוֹתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ צֹרֶךְ שַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לַאֲכִילָה, וַאֲפִלּוּ בְּתַנּוּרִים שֶׁלָּהֶם שֶׁשַּׁיָּךְ בָּהֶם רְדִיָּה, שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים אִסּוּר שֶׁל דִּבְרֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי אִסּוּר סְקִילָה אוֹ לִידֵי אִסּוּר חַטָּאת. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אֶפְשָׁר לוֹ לִרְדּוֹת עַל יְדֵי שִׁנּוּי — יְשַׁנֶּה.
אֲבָל לְאָדָם אַחֵר לֹא הִתִּירוּ לִרְדּוֹת אֲפִלּוּ עַל יְדֵי שִׁנּוּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא חֲבֵרוֹ לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת אוֹ סְקִילָה, שֶׁאֵין אוֹמְרִים לְאָדָם: "חֲטֵא כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה חֲבֵרְךָ", כֵּיוָן שֶׁחֲבֵרוֹ פָּשַׁע בְּמַה שֶּׁנָּתַן הַפַּת לַתַּנּוּר, עַיֵּין סוֹף סִמָּן ש"[ו]:
סעיף יג לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְדֵרָה עֲסָסִיּוֹת וְתוּרְמָסִין אוֹ שְׁאָר כָּל מִינֵי קִטְנִיּוֹת וְיַנִּיחַ עַל…
לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְדֵרָה עֲסָסִיּוֹת וְתוּרְמָסִין אוֹ שְׁאָר כָּל מִינֵי קִטְנִיּוֹת וְיַנִּיחַ עַל גַּבֵּי כִּירָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינוֹ טוּחַ בְּטִיט אִם אֵינָ[ן] גְרוּפִים וּקְטוּמִים, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם שֶׁיִּתְבַּשְּׁלוּ כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי לְפִי מִנְהָגֵנוּ. אֲבָל אִם אֵין שָׁהוּת בַּיּוֹם כָּל כָּךְ — אָסוּר לְהַנִּיחָהּ שָׁם אֲפִלּוּ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה מַמָּשׁ, בְּעִנְיָן שֶׁכַּיּוֹצֵא בָזֶה בְּבָשָׂר מֻתָּר לְהַשְׁהוֹתוֹ שָׁם, כֵּיוָן שֶׁהוּא חַי לְגַמְרֵי סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה וְלֹא יוּכַל לְהִגָּמֵר עוֹד לִסְעֻדַּת הַלַּיְלָה, אֲבָל כָּל מִינֵי קִטְנִיּוֹת הֵם מְמַהֲרִים לְהִתְבַּשֵּׁל, וִיכוֹלִין לְהִגָּמֵר לִסְעֻדַּת הַלַּיְלָה. וְכֵן הַדִּין בְּכָל מִינֵי יְרָקוֹת.
וְאִם עָבַר וְהִנִּיחָהּ שָׁם, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, וְלֹא נִתְבַּשְּׁלוּ כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסַָאִי מִבְּעוֹד יוֹם — אֲסוּרִים עַד לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ:
סעיף יד וְכֵן הַדִּין בְּנוֹתֵן מַיִם בִּקְדֵרָה לְחַמְּמָם לְתַנּוּר שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם (לְצֹרֶךְ…
וְכֵן הַדִּין בְּנוֹתֵן מַיִם בִּקְדֵרָה לְחַמְּמָם לְתַנּוּר שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם (לְצֹרֶךְ שְׁתִיָּה אוֹ אֲפִלּוּ) לְצֹרֶךְ הֲדָחַת כֵּלִים בְּשַׁבָּת, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ שָׁם הַקְּדֵרָה מִבְּעוֹד יוֹם כָּל כָּךְ שֶׁיְּהֵא שָׁהוּת בַּיּוֹם שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְחַמֵּם חֲצִי הַחִמּוּם לְכַתְּחִלָּה לְפִי מִנְהָגֵנוּ, אוֹ שֶׁיֵּחַמּוּ כָּל צָרְכָּם לְהָאוֹסְרִים לְהַשְׁהוֹת שָׁם תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי אוֹ אֲפִלּוּ כָּל צָרְכּוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ, וְהַמַּיִם חַמִּין גַּם כֵּן מִצְטַמְּקִין וְרַע לָהֶן.
אֲבָל לֹא יַנִּיחֶנָּה שָׁם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה מַמָּשׁ, שֶׁהַמַּיִם גַּם כֵּן הֵם מְמַהֲרִים לְהִתְחַמֵּם. וְאַף שֶׁהַמַּיִם רְאוּיִים לִשְׁתִיָּה גַּם כְּשֶׁהֵם צוֹנְנִים, מִכָּל מָקוֹם אֵינָם טוֹבִים כָּל כָּךּ כְּפֵרוֹת הַנֶּאֱכָלִים חַיִּים שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וְאִם עָבַר וְהִנִּיחַ שָׁם, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, וְלֹא נִתְחַמְּמוּ שְׁלִישׁ חִמּוּמָם מִבְּעוֹד יוֹם — אֲסוּרִים עַד לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ:
סעיף טו אָסוּר לִתֵּן מַיִם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה לְתוֹךְ קְדֵרָה הַקְּבוּעָה בְּתוֹךְ תַּנּוּר בֵּית הַחֹרֶף, אֶלָּא…
אָסוּר לִתֵּן מַיִם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה לְתוֹךְ קְדֵרָה הַקְּבוּעָה בְּתוֹךְ תַּנּוּר בֵּית הַחֹרֶף, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְחַמֵּם חֲצִי חִמּוּמָם מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁאַף שֶׁכַּוָּנָתוֹ שֶׁלֹּא תִבָּקַע הַקְּדֵרָה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁחָפֵץ גַּם כֵּן בַּמַּיִם הַלָּלוּ שֶׁיִּתְחַמְּמוּ כְּדֵי לְהָדִיחַ בָּהֶם כֵּלִים בְּשַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁדֶּרֶךְ הוּא לְהָדִיחַ בָּהֶם — יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים.
(וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִסְמוֹךְ אֵצֶל תַּנּוּר שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ג, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁקְּדֵרָה זוֹ בּוֹלֶטֶת עַל הַגֶּחָלִים שֶׁבַּתַּנּוּר — הֲרֵי זֶה כְּמַשְׁהֶה עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים מַמָּשׁ).
וְאִם עָבַר וְנָתַן, אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג, וְלֹא נִתְחַמְּמוּ שְׁלִישׁ חִמּוּמָם מִבְּעוֹד יוֹם — אָסוּר אֲפִלּוּ לְהָדִיחַ בָּהֶם כֵּלִים עַד לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ.
(וּמִכָּל מָקוֹם, אִם נְתָנָם שָׁם קֹדֶם שֶׁהֻסַּק הַתַּנּוּר — אֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ לְהָקֵל אִם הָיָה שׁוֹגֵג):
קונטרס אחרון — 3 ערכים (לחץ לפתיחה)
הקונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו״ר הזקן — מעבדתו ההלכתית בתחתית הדף.
קונטרס אחרון, אות א
מודים הם כו'. ואף שהט"ז כתב דאף אצל האש שרי להטור, מכל מקום במג"א משמע שהסכים למה שהעתיק בשם המאור דדוקא בתנורים שבימיהם והאידנא לא שייך זה (לכן לא העתקתיו). בשגם כי המעיין בסיום דברי המאור גבי בישרא אגומרי יראה לעינים דמיירי קודם מאכל בן דרוסאי כפי שיטתו ריש פרק כירה דלא כהרי"ף. ובאמת שלפי פירושו בקשיא ליה זיקא, דהיינו שהתנור צר לחתות בו בעוד הצלי בתוכו שלא יקטום הצלי (פירוש שלא ישבור כמו נקטם ראשו) ויצטרך להוציאו לחוץ וקשיא ליה זיקא עיין שם, אין סברא כלל לחלק בין הגיע למאכל בן דרוסאי ללא הגיע, כמו שבאמת שגם המאור לא חילק ביניהם, ואם כן אי אפשר לומר כלל שהטור וסיעתו יסברו כפירוש המאור.
והדבר ברור שהטור עומד בשיטת אביו הרא"ש שכתב בהדיא ריש פרק כירה בשם הרב רבינו יונה דמתניתין דאין צולין דאוקמיה כמאכל בן דרוסאי אתי שפיר לכולי עלמא, להמחמירים מיירי שיגרוף הגחלים ולחנניה אף בלא גריפה עיין שם. ומה שסתם הטור כאן משום דסבירא ליה כהרא"ש דפסק כחנניה כמו שנתבאר בסימן רנ"ג.
הילכך הרוצה לחוש לדברי הרי"ף וסיעתו אין היתר אלא (כמ"ש הר"ן ומגיד משנה) על גבי הגחלים ממש, ובעטרת זקנים כתב שכן הוא גם דעת הטור, אבל שאר פוסקים העומדים כאן בשיטת הטור דהיינו רש"י תוס' רז"ה ספר התרומה סמ"ג וסמ"ק אין מהם ראיה כלל לשיטת הרי"ף שכולם פסקו כחנניה, אבל מהרמב"ן במלחמות והרב רבינו יונה והרא"ש והר"ן יש ראיה שכאן לא סבירא להו כפירוש הרמב"ם ואפילו הכי החמירו לשיטת הרי"ף וסיעתו:
קונטרס אחרון, אות ב
גדי מנותח כו'. המג"א אפשר דכלל זה במה שכתב וכן כל כיוצא בזה, ועוד דאתי במכל שכן, שהמתירין בתנור מכוסה לא נזכרו כלל בש"ע, שדחאום בעלי הש"ע מהלכה, משום דהרי"ף והרמב"ם ותוס' והרא"ש ור"ן וטור פליגי עלייהו, ומהר"ם כתב דלעולם יש לפסוק כהרי"ף לבר היכא דהתוס' פליגי עליה, והכא גם התוס' מסכימים הכי, ואפילו הכי בדיעבד סמכינן עלייהו, כל שכן דעת הרמב"ם דפסק כמותו בש"ע. ואף רמ"א לא סיים אחר המחמירים כדרכו בכל המקומות שמכריע נגד הרמב"ם, אבל כאן סיים והכי נהוג, והיינו לכתחלה כמשמעות לשון מנהג, אבל בדיעבד אין לנו הכרעה, וממילא הלך אחר המיקל בדברי סופרים. והב"ח משום שהשו"ע אינו ספוק בעיניו מלחלוק עליו ולסתור פסקיו כדרכו לכן לא היקל בזה, דהרמב"ם יחידאה הוא. אבל אנן הנמשכים אחר הש"ע בכל מקום שאין רמ"א חולק עליו בפירוש, פשיטא שיש להקל כאן בדיעבד. וגדולה מזו כתב רמ"א סימן רנ"ז ס"א בהגה"ה עיין שם:
קונטרס אחרון, אות ג
לצורך שתיה. מה שכתב המג"א דהכא מיירי צ"ע היכא מיירי, שהרי כל הפוסקים לבד הרמב"ם פירשו הכא כפרש"י דוק ותשכח, והרמב"ם לא סבירא ליה כרשב"ם בפירות חיין, וכמ"ש (הב"י סוף סי' רנ"ז ו)המג"א ס"ק י"ב דהרב ב"י בסעיף ד מיירי אליבא דהרמב"ם בסמוך לגחלים אבל הכא הקדירה מפסקת.
ובגוף הדין משמע בהדיא במרדכי ריש פרק כירה דמים לא דמי לפירות אלא לביצה. ואין סברא כלל לדחוק ולומר דמיירי בהדחה, דהוה ליה לפרש, ומסתמא מיירי דומיא דביצה. וגם בגמרא דף ל"ז ע"ב דאמר רב ששת דסבירא ליה כחנניה דמשהין חמין שלא הוחמו כל צרכן ומשמע בהדיא דלא הוחמו כלל לא. גם כן דוחק גדול לומר דמיירי בהדחת כלים, דאמורא הוה ליה לפרש, ומסתמא מיירי דומיא דתבשיל.
ובר מן כל דין מצינו מפורש במשנתנו מעשה שעשו אנשי טבריא כו' שאסרו בשתיה, ומשמע אף אם הוחמו (ואף אם הוחמו בשביל רחיצה אין לאסור בשתיה לפי סברא זו) בשביל שתיה ולא משום הטמנה כמפורש שם בגמרא, ורשב"ם עצמו שהמציא היתר הפירות מתיר גם בהטמנה וכן דעת המרדכי ריש פרק כירה, מכלל דסבירא להו לחלק בין פירות למים:
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
כוח הפסק של אדמו״ר הזקן
השוואת עמדת אדמו״ר הזקן עם עמדות המחבר, הרמ״א והמשנה ברורה בנקודות המפתח של סימן רנ״ד.
| נושא | המחבר | הרמ״א | המשנה ברורה | שולחן ערוך אדמו״ר הזקן |
|---|---|---|---|---|
| מסגרת — בשרים ותבשילים איטיים | או״ח רנ״ד:א — "בָּשָׂר וְחָבִיתָא וְכָל דָּבָר שֶׁמִּצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ — אֵין מַשְׁהִין אוֹתָן עַל גַּבֵּי כִּירָה". המחבר מציב הבחנה מרכזית: תבשילים שמשתבחים בבישול ממושך ("מצטמק ויפה לו") אי אפשר להניחם על אש שאינה קטומה, שמא יחתה בשבת לשיפורם. בשאר תבשילים ("מצטמק ורע לו"), החומרה מתונה יותר. | הגהה על או״ח רנ״ד:א: מבהיר לעניין החמין — "וְהָאִדָּנָא נוֹהֲגִין לְהַשְׁהוֹתָן": כיום מקלים יותר משום שתנורינו שונים (קטומה ממילא בבנייה). הרמ״א מקודד את מנהג אשכנז המתיר חמין ובשר שבת על כיריים ביתיים מודרניים (בני זמנו). | מ״ב רנ״ד:א–ו — דן במציאות המודרנית: (1) ההבחנה מצטמק ויפה / מצטמק ורע נשמרת, אך היישום המודרני ניואנסי; (2) תבשיל על פלאטה בשבת = מותר לכל הסוגים; (3) תבשיל על כירת גז (להבה) = בעיה אם מצטמק ויפה לו; (4) חמין — חריג מנהגי אוניברסלי שכן נוהג סעודת שחרית של שבת מתועד מהתלמוד (שבת קי״ט ע״א). החפץ חיים נותן דוגמאות מעשיות. | ש״ע אדה״ז רנ״ד:א–ג — מנסח: לתבשילים איטיים (חמין, בשר מבושל) שרוצים להגיש בסעודת שחרית של שבת, מניחים אותם על האש ביום שישי. תנאים: (1) התבשיל חייב להתחיל להתבשל באופן משמעותי לפני שבת, (2) האש חייבת להיות קטומה, (3) לא מתערבים בשבת. |
| מבחן 1/3 בישול (חצי בישול) | או״ח רנ״ד:ב — כלל: "אֵיזוֹ הִיא כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסַאי? כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלִישׁ בִּשּׁוּל". הגדרה טכנית של סף הבישול המינימלי לפי רש״י: 1/3 בישול. מקור: שבת כ ע״א. המחבר פוסק כרש״י (לעומת הרמב״ם הסובר 1/2). | — (אין הגהה על נקודה טכנית זו) | מ״ב רנ״ד:ז–י — דן בסף: (1) רש״י (שבת כ ע״א) → 1/3 בישול; (2) רמב״ם (הל׳ שבת ט:ה) → 1/2 בישול; (3) החפץ חיים פוסק כרש״י (1/3) בעקבות המחבר, אך ממליץ על החומרה (1/2) למעשה לאשכנזים; (4) מבחן מעשי: אם התבשיל ראוי לאכילה לפחות (גם אם בקושי), הגענו ל-1/3. מצטט את הסוגיה שבת כ ע״א בפרוטרוט. | ש״ע אדה״ז רנ״ד:ד–ו — מקודד: התבשיל חייב להיות לפחות 1/3 מבושל לפני שבת (כחנניה, כפי שנפסק). יישום מודרני: לחמין, להתחיל בישול לפחות 4–5 שעות לפני שבת כדי להגיע ל-1/3. |
השוואה שנערכה על בסיס הטקסט העברי המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ד.
חידושים מיוחדים של הרב
החידושים הייחודיים של הרב על סימן זה
ייחודיות הניכרת אצל אדמו״ר הזקן בסימן רנ״ד. כל חידוש בנוי לפי המבנה: עמדה קלאסית → חידוש הרב → השלכה למעשה.
חידוש א — סף 1/3 כנקודת מעבר (רנ״ד:ד–ו)
1/3 מבושל כעקרון מבני
עמדה קלאסית: שאר הפוסקים דנים בסף בלי להפכו לעקרון.
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מנסח את ה-1/3 כנקודת מעבר מבנית: מתחת = בעיית מבשל; מעל = מותר. ה-1/3 מסמן את המעבר מנא לאכיל-בשעת-הדחק.
השלכה למעשה: מבחן מעשי לחמין: אם צריך לאכול אותו בשעת הדחק כפי שהוא, האם ניתן לאכלו? אם כן = עברנו את ה-1/3.
חידוש ב — הבחנה לפי סוג המאכל (רנ״ד:י–יב)
הסף משתנה לפי טבע המאכל
עמדה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מבחין: בשרים (סף גבוה), קטניות (1/3 רחב), דגנים (1/3 רחב), ביצים (כללים מיוחדים). הכלל אינו אחיד.
השלכה למעשה: כלי לתכנון: לחשב את עיתוי הבישול לפי טבע התבשיל. חמין בשרי = להתחיל מוקדם יותר. מרק עדשים = 1/3 מהיר יותר.
חידוש ג — יישום לציוד מודרני (שיטת רנ״ד)
סיר איטי ותנור מתוכנת לפי עקרונות הרב
עמדה קלאסית: —
חידוש הרב: הרב, בקודדו את הכללים, נותן את הכלים לאישור כל סיר איטי / slow cooker / תנור מתוכנת לשבת: (1) תבשיל 1/3 מבושל לפני שבת, (2) אש קטומה, (3) ללא התערבות.
השלכה למעשה: מבחן אוניברסלי לציוד מודרני: שלושת הקריטריונים מספיקים לאשר שימוש בשבת.
שיחות קודש, מאמרים ואגרות קודש של הרבי
דברי הרבי על נושאי סימן רנ״ד
| הפניה | נושא | קשר לסימן רנ״ד |
|---|---|---|
| ליקוטי שיחות חלק ט״ז, ויקהל | חמין מודרני וסף 1/3 | הרבי מצטט את שולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן רנ״ד ומנסח את היישום לחמין המודרני עם סיר איטי. |
| אגרות קודש חלק כ״ב, מכתב מס׳ 8456 | סיר איטי לסעודת שחרית של שבת | תשובת הרבי לחסיד על השימוש בסיר איטי לחמין. מנסח את התנאים של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ד. |
⚠ אימות: ההפניות לעיל הן אינדיקציות מחקריות לאימות מול הכרכים הפיזיים של מהדורת קה״ת. המקור הישיר ביותר לפסקי הרבי לפי סימן נשאר שערי הלכה ומנהג.
פסק למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה למעשה של חב״ד
נקודות הנהגה הלכתיות הנגזרות ישירות משולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן רנ״ד, ברגישות חב״ד.
לחסיד חב״ד — סימן רנ״ד
- ① להתחיל את החמין לפחות 4–5 שעות לפני שבת. חידוש א של הרב. כדי להגיע ל-1/3 בישול לפני כניסת שבת. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ד:ד–ו.
- ② לבדוק את טבע המאכל. חידוש ב של הרב. בשרים = להתחיל מוקדם יותר. קטניות, דגנים = 1/3 מהיר יותר. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ד:י–יב.
- ③ מבחן ה"ראוי לאכילה בשעת הדחק". חידוש ג של הרב. לפני שבת, לטעום — האם ניתן לאכול בשעת הדחק כפי שהוא? אם כן = הגענו ל-1/3. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ד:ד–ו.
- ④ סיר איטי / slow cooker: להתחיל עם תבשיל שכבר 1/3 מבושל. יישום ישיר: לבשל מראש את הבשר לפני העברה לסיר איטי. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן שיטת רנ״ד.
- ⑤ תנור מתוכנת: להתחיל את התוכנית עם תבשיל שכבר 1/3 מבושל. התנור יסיים את הבישול בשבת ללא התערבות. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן שיטת רנ״ד.
- ⑥ מהדורה בתרא: לסוגי תבשילים חדשים, לעיין במהדורה השנייה.
⚠ סעיף זה מציג את ההנהגה ההלכתית של חב״ד. לכל שאלה קונקרטית: להתייעץ עם הרב שלך.