Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman ק״ב — שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל. In the Rav it unfolds over ה׳ סְעִיפִים (five seifim) : the הַרְחָקַת ד׳ אַמּוֹת and אַדְמַת קֹדֶשׁ, the הֶתֵּר הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, the הֶתֵּר הַחַלָּשׁ, the הַיּוֹשֵׁב כְּבָר (בָּא בִּגְבוּלוֹ), and the אִסּוּר לַעֲבֹר וְלִפְסֹעַ ג׳ פְּסִיעוֹת.
שולחן ערוך הרב — סימן ק״ב — שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן ק״ב — שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל — וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.102), followed by our English translation. The siman has five seifim (ה׳ סְעִיפִים ; seif k → .102.k).
סעיף א אָסוּר לֵישֵׁב בְּתוֹךְ ד׳ אַמּוֹת שֶׁל הַמִּתְפַּלֵּל ; עוֹסֵק בַּתּוֹרָה — מֻתָּר.
שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:אָסוּר לֵישֵׁב בְּתוֹךְ ד׳ אַמּוֹת שֶׁל הַמִּתְפַּלֵּל, בֵּין מִלְּפָנָיו, בֵּין מִלְּאַחֲרָיו, בֵּין מִן הַצְּדָדִים — צָרִיךְ לְהַרְחִיק ד׳ אַמּוֹת, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הַמִּתְפַּלֵּל עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא, הוֹאִיל וּשְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ״ז, וְצָרִיךְ לִנְהֹג כָּבוֹד בְּמָקוֹם זֶה כָּל זְמַן שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל, וּמְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם הוּא ד׳ אַמּוֹת. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּבָטֵל שָׁם אֶלָּא עָסוּק בַּתּוֹרָה אוֹ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת — מֻתָּר לֵישֵׁב, שֶׁכְּשֶׁעוֹסֵק שָׁם בְּדִבְרֵי קְדֻשָּׁה — אֵין גְּנַאי בִּישִׁיבָתוֹ שָׁם. וְהוּא שֶׁמּוֹצִיא דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּפִיו, אֲבָל הִרְהוּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה — אֵינוֹ מוֹעִיל לָזֶה, שֶׁהִרְהוּר אֵינוֹ נִרְאֶה וִישִׁיבָתוֹ נִרְאֵית גְּנַאי לְמָקוֹם קָדוֹשׁ:
הַרְחָקַת ד׳ אַמּוֹת. Forbidden to sit within the ד׳ אַמּוֹת of the one praying — in front, behind or to the sides — for the place he stands on is אַדְמַת קֹדֶשׁ, the שְׁכִינָה being כְּנֶגְדּוֹ (as explained in סימן צ״ז) ; one must show כבוד there while he prays, a person’s מָקוֹם being ד׳ אַמּוֹת. But if he is עָסוּק בַּתּוֹרָה or in שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת — מֻתָּר, אֵין גְּנַאי. וְהוּא שֶׁמּוֹצִיא בְּפִיו : mere הִרְהוּר does not suffice, for it is not seen.
סעיף ב הַיּוֹשֵׁב חַלָּשׁ — מֻתָּר לוֹ לֵישֵׁב בְּצַד הַמִּתְפַּלֵּל.
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הַיּוֹשֵׁב בְּצַד הַמִּתְפַּלֵּל הוּא חַלָּשׁ — מֻתָּר לוֹ לֵישֵׁב, שֶׁאֵין יְשִׁיבָתוֹ נִרְאֵית גְּנַאי, לְפִי שֶׁחֻלְשָׁתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו שֶׁמִּפְּנֵי כָּךְ יוֹשֵׁב, וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דְּבָרָיו אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּקַל לְהַרְחִיק ד׳ אַמּוֹת וְלֵישֵׁב שָׁם:
הֶתֵּר הַחַלָּשׁ. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר : if the one sitting beside the orant is חַלָּשׁ — מֻתָּר לוֹ לֵישֵׁב, his weakness (חֻלְשָׁתוֹ מוֹכַחַת) showing why he sits, אֵין יְשִׁיבָתוֹ גְּנַאי. One may rely on this when it is not easy to move ד׳ אַמּוֹת away.
סעיף ג הַיּוֹשֵׁב כְּבָר — אֵין צָרִיךְ לָקוּם ; בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — צָרִיךְ.
אִם הַיּוֹשֵׁב יָשַׁב כְּבָר וְעָמַד זֶה בְּצִדּוֹ לְהִתְפַּלֵּל — אֵין צָרִיךְ לָקוּם, שֶׁהֲרֵי זֶה בָּא בִּגְבוּלוֹ. וְהוּא שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּבַיִת שֶׁלֹּא יִחֲדוּהוּ לִתְפִלָּה, אֲבָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁיִּחֲדוּהוּ לִתְפִלָּה — צָרִיךְ לָקוּם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָקוֹם הַמְיֻחָד לַכֹּל, וְלֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר זֶה בָּא בִּגְבוּלוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּבֵיתוֹ — מִדַּת חֲסִידוּת הוּא לָקוּם, כְּדֵי לְהָרִים מִכְשׁוֹל מֵחֲבֵרוֹ שֶׁעוֹשֶׂה שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה שֶׁעָמַד לְהִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ ד׳ אַמּוֹת שֶׁל הַיּוֹשֵׁב כְּבָר בְּהֶתֵּר וְאֵינוֹ מְחֻיָּב לָקוּם מִפָּנָיו, וִישִׁיבָתוֹ הִיא גְּנַאי לְמָקוֹם קָדוֹשׁ:
בָּא בִּגְבוּלוֹ. If the sitter was already seated and the other came to pray beside him — אֵין צָרִיךְ לָקוּם, for זֶה בָּא בִּגְבוּלוֹ. And that is דַּוְקָא בְּבַיִת not set aside for prayer ; but בְּבֵית הַכְּנֶסֶת (מָקוֹם הַמְיֻחָד לַכֹּל) — צָרִיךְ לָקוּם. וַאֲפִלּוּ בְּבֵיתוֹ — מִדַּת חֲסִידוּת to rise, לְהָרִים מִכְשׁוֹל מֵחֲבֵרוֹ.
סעיף ד אָסוּר לַעֲבֹר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל ; בְּצִדֵּיהֶם — מֻתָּר.
אָסוּר לַעֲבֹר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלְלִין בְּתוֹךְ ד׳ אַמּוֹת שֶׁלִּפְנֵיהֶם, שֶׁמָּא תִּתְבַּטֵּל כַּוָּנָתָם. אֲבָל בְּצִדֵּיהֶם מֻתָּר לַעֲבֹר וְלַעֲמֹד שָׁם, וְלֹא יֵלֵךְ לְהָלְאָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּנֶגֶד פְּנֵיהֶם, שֶׁכָּל שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹתוֹ — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְבַּטֶּלֶת כַּוָּנָתוֹ. וְחַכְמֵי הַזֹּהַר אוֹסְרִים אֲפִלּוּ בְּצִדֵּיהֶם תּוֹךְ ד׳ אַמּוֹת:
אִסּוּר לַעֲבֹר. Forbidden to pass כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלְלִין within the ד׳ אַמּוֹת שֶׁלִּפְנֵיהֶם, שֶׁמָּא תִּתְבַּטֵּל כַּוָּנָתָם. בְּצִדֵּיהֶם — מֻתָּר to pass and stand, but let him not go further, facing them (כָּל שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹתוֹ אָסוּר). וְחַכְמֵי הַזֹּהַר forbid even בְּצִדֵּיהֶם תּוֹךְ ד׳ אַמּוֹת.
סעיף ה הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְאֶחָד מִתְפַּלֵּל אַחֲרָיו — אָסוּר לִפְסֹעַ ג׳.
אִם הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְהָיָה אָדָם אֶחָד מִתְפַּלֵּל אַחֲרָיו — אָסוּר לִפְסֹעַ ג׳ פְּסִיעוֹת עַד שֶׁיִּגְמֹר מִי שֶׁאַחֲרָיו אֶת תְּפִלָּתוֹ, שֶׁאִם יִפְסַע קֹדֶם לָכֵן — הֲרֵי הוּא עוֹבֵר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל. וְצָרִיךְ לְדַקְדֵּק בָּזֶה אֲפִלּוּ אִם הָאַחֲרוֹן הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל אַחֲרָיו, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הִתְחִיל:
אִסּוּר ג׳ פְּסִיעוֹת. If he finished his תְּפִלָּה and another prays אַחֲרָיו — אָסוּר לִפְסֹעַ ג׳ פְּסִיעוֹת עַד שֶׁיִּגְמֹר, for he would be כְּעוֹבֵר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל. וְצָרִיךְ לְדַקְדֵּק even if the latter began אַחֲרָיו, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הִתְחִיל.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ק״ב (Kehot edition, ה׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל
The yesod : שלא להפסיק כנגד המתפלל
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along five axes. First the הַרְחָקַת ד׳ אַמּוֹת and אַדְמַת קֹדֶשׁ. Then the הֶתֵּר הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, and the הֶתֵּר הַחַלָּשׁ. Then the הַיּוֹשֵׁב כְּבָר (בָּא בִּגְבוּלוֹ). Finally the אִסּוּר לַעֲבֹר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל and the אִסּוּר ג׳ פְּסִיעוֹת.
הַרְחָקַת ד׳ אַמּוֹת — אַדְמַת קֹדֶשׁ
Distancing ד׳ אַמּוֹת — holy ground
The principle. Forbidden to sit within the ד׳ אַמּוֹת of the orant (front, back, sides), for the שְׁכִינָה is כְּנֶגְדּוֹ and the place is אַדְמַת קֹדֶשׁ (seif א).
The consequence. Engagement בַּתּוֹרָה or in שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת lifts the ban — וְהוּא שֶׁמּוֹצִיא בְּפִיו. Cf. siman 97 (holiness of the place).
הֶתֵּר הַיּוֹשֵׁב הַחַלָּשׁ
The permission for the weak
The principle. The חַלָּשׁ may sit beside the orant, his weakness proving the reason (חֻלְשָׁתוֹ מוֹכַחַת) (seif ב).
The consequence. One relies on this when moving ד׳ אַמּוֹת away is not easy. Cf. siman 98 (kavana in prayer).
הַיּוֹשֵׁב כְּבָר — בָּא בִּגְבוּלוֹ
The one already seated
The principle. The one already seated need not rise, since the orant came into his domain (בָּא בִּגְבוּלוֹ) — in a house not set aside for prayer (seif ג).
The consequence. בְּבֵית הַכְּנֶסֶת he must rise ; even at home, מִדַּת חֲסִידוּת. Cf. siman 90 (the synagogue).
אִסּוּר לַעֲבֹר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל
Passing before the orant
The principle. Forbidden to pass within the ד׳ אַמּוֹת before the orant (שֶׁמָּא תִּתְבַּטֵּל כַּוָּנָתָם) ; at the sides — permitted (seif ד).
The consequence. חַכְמֵי הַזֹּהַר forbid even at the sides תּוֹךְ ד׳ אַמּוֹת. Cf. siman 101 (interrupting prayer).
אִסּוּר ג׳ פְּסִיעוֹת
The three steps
The principle. After his תְּפִלָּה, if an orant remains אַחֲרָיו — אָסוּר לִפְסֹעַ ג׳ פְּסִיעוֹת עַד שֶׁיִּגְמֹר (seif ה).
The consequence. Stepping back would be כְּעוֹבֵר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל — even if the latter began after him. Cf. siman 100 (order of prayer).
A note for study. The scope of this siman — the הַרְחָקָה, the הֶתֵּרִים and the ban on passing and stepping — bears on daily conduct in the synagogue. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman ק״ב. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his five seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| הַרְחָקַת ד׳ אַמּוֹת וְהֶתֵּר הָעוֹסֵק | או״ח ק״ב — אָסוּר לֵישֵׁב תּוֹךְ ד׳ אַמּוֹת ; עוֹסֵק בְּתִקּוּנֵי תְּפִלּוֹת אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק ; יֵשׁ מַתִּיר בְּעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. | מ״ב ק״ב — פְּרָטֵי הַהַרְחָקָה וּגְדַר הָעוֹסֵק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. | ערוה״ש ק״ב — טַעַם הַהַרְחָקָה וְדִין הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּנֶגְדּוֹ. | The Alter Rebbe’s way — הַטַּעַם : אַדְמַת קֹדֶשׁ וּשְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ (סימן צ״ז) ; הֶתֵּר עוֹסֵק בַּתּוֹרָה — וְהוּא שֶׁמּוֹצִיא בְּפִיו, הִרְהוּר אֵינוֹ מוֹעִיל (סעיף א). |
| הֶתֵּר הַיּוֹשֵׁב הַחַלָּשׁ | או״ח ק״ב — אִם הַיּוֹשֵׁב בְּצַד הַמִּתְפַּלֵּל חַלָּשׁ — מֻתָּר. | מ״ב ק״ב — שִׁעוּר הַחֻלְשָׁה וְהַסְּמִיכָה עַל הַהֶתֵּר. | ערוה״ש ק״ב — גֶּדֶר הַחַלָּשׁ בַּיְשִׁיבָה. | The Alter Rebbe’s way — חֻלְשָׁתוֹ מוֹכַחַת וְאֵין יְשִׁיבָתוֹ גְּנַאי, וְיֵשׁ לִסְמֹךְ אִם אִי אֶפְשָׁר בְּקַל לְהַרְחִיק ד׳ אַמּוֹת (סעיף ב). |
| הַיּוֹשֵׁב כְּבָר — בָּא בִּגְבוּלוֹ | או״ח ק״ב — יָשַׁב כְּבָר וְעָמַד זֶה בְּצִדּוֹ — אֵין צָרִיךְ לָקוּם (מִדַּת חֲסִידוּת לָקוּם). | מ״ב ק״ב — פְּרָטֵי בָּא בִּגְבוּלוֹ וְדִין בֵּית הַכְּנֶסֶת. | ערוה״ש ק״ב — הַהֶבְדֵּל בֵּין בַּיִת לְבֵית הַכְּנֶסֶת. | The Alter Rebbe’s way — דַּוְקָא בְּבַיִת ; בְּבֵית הַכְּנֶסֶת (מָקוֹם הַמְיֻחָד לַכֹּל) צָרִיךְ לָקוּם ; וּבְבֵיתוֹ מִדַּת חֲסִידוּת לְהָרִים מִכְשׁוֹל (סעיף ג). |
| אִסּוּר לַעֲבֹר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל | או״ח ק״ב — אָסוּר לַעֲבֹר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלְלִין תּוֹךְ ד׳ אַמּוֹת ; בְּצִדֵּיהֶם מֻתָּר. | מ״ב ק״ב — גֶּדֶר הַמַּעֲבָר וְהַהֶתֵּר בַּצְּדָדִים. | ערוה״ש ק״ב — דִּין הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַמִּתְפַּלֵּל. | The Alter Rebbe’s way — שֶׁלִּפְנֵיהֶם שֶׁמָּא תִּתְבַּטֵּל כַּוָּנָתָם ; וְחַכְמֵי הַזֹּהַר אוֹסְרִים אֲפִלּוּ בְּצִדֵּיהֶם תּוֹךְ ד׳ אַמּוֹת (סעיף ד). |
| אִסּוּר ג׳ פְּסִיעוֹת | או״ח ק״ב — הִשְׁלִים וְאֶחָד מִתְפַּלֵּל אַחֲרָיו — אָסוּר לִפְסֹעַ ג׳ עַד שֶׁיִּגְמֹר. | מ״ב ק״ב — פְּרָטֵי הַפְּסִיעוֹת וְהַמַּמְתִּין לַאֲחוֹרָיו. | ערוה״ש ק״ב — דִּין הַפּוֹסֵעַ כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל אַחֲרָיו. | The Alter Rebbe’s way — אָסוּר לִפְסֹעַ ג׳ עַד שֶׁיִּגְמֹר הָאַחֲרוֹן ; וְצָרִיךְ לְדַקְדֵּק אֲפִלּוּ הִתְחִיל אַחֲרָיו (סעיף ה). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm ק״ב, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila, Rosh and Tosefot Berakhot פרק אין עומדין, Mordechai, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ז, Zohar). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ה׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — אַדְמַת קֹדֶשׁ וְהַרְחָקָה
Line 1 — holy ground and distancing
Principle of the siman : distancing ד׳ אַמּוֹת from the orant (seif א).
The Rav’s reading : he gives the טעם — אַדְמַת קֹדֶשׁ and שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ (סימן צ״ז) — and requires הוֹצָאָה בְּפֶה, mere הִרְהוּר not sufficing. Consequence : distance ד׳ אַמּוֹת, unless engaged aloud בַּתּוֹרָה.
קו ב — הֶתֵּרֵי הַיְשִׁיבָה
Line 2 — the permissions to sit
Principle of the siman : the היתר of one engaged בַּתּוֹרָה, of the חַלָּשׁ, and of the one already seated בָּא בִּגְבוּלוֹ (seifim א-ג).
The Rav’s reading : he distinguishes בַּיִת from בֵּית הַכְּנֶסֶת — in the synagogue, מָקוֹם הַמְיֻחָד לַכֹּל, one must rise. Consequence : מִדַּת חֲסִידוּת to rise even at home, לְהָרִים מִכְשׁוֹל. Cf. siman 90.
קו ג — אִסּוּר הַמַּעֲבָר וְהַפְּסִיעוֹת
Line 3 — passing and stepping back
Principle of the siman : forbidden to pass before the orant and to step ג׳ פְּסִיעוֹת (seifim ד-ה).
The Rav’s reading : the טעם is שֶׁמָּא תִּתְבַּטֵּל כַּוָּנָתָם, and חַכְמֵי הַזֹּהַר are stringent even at the sides. Consequence : do not step back while an orant prays אַחֲרָיו. Cf. siman 100.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman ק״ב in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman ק״ב (שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל)
- ① הַרְחָקָה. Do not sit within the ד׳ אַמּוֹת of the orant (front, back, sides) — אַדְמַת קֹדֶשׁ. Basis : SA HaRav ק״ב seif א.
- ② הֶתֵּר עוֹסֵק. If עָסוּק בַּתּוֹרָה or in שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת aloud — מֻתָּר to sit ; הִרְהוּר does not suffice. Basis : SA HaRav ק״ב seif א.
- ③ חַלָּשׁ. A חַלָּשׁ may sit beside the orant, his weakness being מוֹכַחַת. Basis : SA HaRav ק״ב seif ב.
- ④ בָּא בִּגְבוּלוֹ. The one seated need not rise בְּבַיִת (בָּא בִּגְבוּלוֹ) ; בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — he must rise ; at home, מִדַּת חֲסִידוּת. Basis : SA HaRav ק״ב seif ג.
- ⑤ מַעֲבָר וּפְסִיעוֹת. Do not pass before the orant (ד׳ אַמּוֹת) nor step back ג׳ פְּסִיעוֹת while an orant prays אַחֲרָיו. Basis : SA HaRav ק״ב seifim ד-ה.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman ק״ב (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the הַרְחָקָה, the בָּא בִּגְבוּלוֹ, the ban on passing and stepping — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.