Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman ק״א — כַּוָּנָה בַּבְּרָכוֹת וְלָשׁוֹן הַתְּפִלָּה. In the Rav it unfolds over ה׳ סְעִיפִים (five seifim) : the כַּוָּנָה in the berakhot, the מְחַתֵּךְ בִּשְׂפָתָיו וְלַחַשׁ, the הַגְבָּהַת הַקּוֹל and שְׁלִיחַ צִבּוּר, the הִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר, and the לְשׁוֹן הַתְּפִלָּה (יָחִיד וְצִבּוּר).
שולחן ערוך הרב — סימן ק״א — כַּוָּנָה בַּבְּרָכוֹת וְלָשׁוֹן הַתְּפִלָּה
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן ק״א — כַּוָּנָה בַּבְּרָכוֹת וְלָשׁוֹן הַתְּפִלָּה — וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.101), followed by our English translation. The siman has five seifim (ה׳ סְעִיפִים ; seif k → .101.k).
סעיף א כָּל הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ לְכַוֵּן ; לְפָחוֹת בְּ״אָבוֹת״.
שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן בְּכָל הַבְּרָכוֹת וְשֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל לָשׁוֹן וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בְּכָל הַבְּרָכוֹת. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן בְּכֻלָּן — לְפָחוֹת יְכַוֵּן בְּ״אָבוֹת״. וּלְעוֹלָם יָמֹד אָדָם אֶת עַצְמוֹ, אִם יָכוֹל לְכַוֵּן לִבּוֹ בְּ״אָבוֹת״ — יִתְפַּלֵּל, וְאִם לָאו — אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ וְיוּכַל לְכַוֵּן בְּ״אָבוֹת״ לְפָחוֹת. וְאִם לֹא כִּוֵּן בְּ״אָבוֹת״ אַף עַל פִּי שֶׁכִּוֵּן בְּכָל הַשְּׁאָר — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל. וְעַכְשָׁו אֵין חוֹזְרִין בִּשְׁבִיל חֶסְרוֹן כַּוָּנָה, שֶׁאַף בַּחֲזָרָה קָרוֹב הוּא שֶׁלֹּא יְכַוֵּן, אִם כֵּן לָמָּה יַחֲזֹר. אֲבָל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעִקַּר מִצְוַת כַּוָּנָתָהּ אֵינָהּ אֶלָּא פָּסוּק רִאשׁוֹן — חוֹזְרִין, שֶׁבְּקַל יוּכַל לְכַוֵּן. וְכֵן פָּסוּק ״פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ״ שֶׁבִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״א (וס״א) [וס״ג]. וְיַרְגִּיל אָדָם אֶת עַצְמוֹ שֶׁיְּכַוֵּן לְפָחוֹת בַּחֲתִימַת כָּל בְּרָכָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן קי״ג תֵּבוֹת כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בִּתְפִלַּת חַנָּה, וְקי״ג פְּעָמִים לֵב בְּה׳ חֻמְשֵׁי תּוֹרָה, לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ כַּוָּנַת הַלֵּב:
כַּוָּנָה in the blessings. One who prays must direct his intention in all the berakhot ; if he cannot in all — at least in « אָבוֹת » (the first). Let one measure himself : if he can concentrate his heart in « אָבוֹת » — let him pray ; if not — let him wait until his mind settles. Had no כַּוָּנָה in « אָבוֹת », even with it everywhere else — by law he repeats ; but עַכְשָׁו אֵין חוֹזְרִין for a lack of כַּוָּנָה. ק״ש, whose essential כַּוָּנָה is only the first verse — one does return (likewise « פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ », סימן נ״א / ס״ג). Let one habituate himself to concentrate at least on the חֲתִימָה of each berakha — קי״ג words as in חַנָּה’s prayer, and קי״ג times לֵב in the Torah : one needs כַּוָּנַת הַלֵּב.
סעיף ב מְחַתֵּךְ בִּשְׂפָתָיו וּמַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו בְּלַחַשׁ.
לֹא יִתְפַּלֵּל בְּלִבּוֹ לְבַד, אֶלָּא מְחַתֵּךְ הַדְּבָרִים בִּשְׂפָתָיו וּמַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו בְּלַחַשׁ. וְלֹא יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ (לְאַחֵר הָעוֹמֵד אֶצְלוֹ חוּץ לְד׳ אַמּוֹתָיו), שֶׁנֶּאֱמַר: ״רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ״. וְכָל הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ — הֲרֵי זֶה מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה, כְּאִלּוּ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת לַחַשׁ (וַחֲכָמִים תִּקְּנוּ תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ לְגַמְרֵי שֶׁלֹּא לְהַשְׁמִיעַ אֶלָּא לְאָזְנָיו בִּלְבַד, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה שֶׁהֵם מִתְוַדִּים עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶם בַּתְּפִלָּה):
Enunciating with the lips. Not in the heart alone, but he articulates the words with his lips and makes them heard to his own ears בְּלַחַשׁ ; he does not make his voice heard, « רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ ». Whoever makes his voice heard is מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה, as though HKB״H did not hear the whispered prayer (the Sages set it wholly in a whisper so as not to shame those who confess their sins).
סעיף ג אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן בְּלַחַשׁ — מֻתָּר לְהַגְבִּיהַּ ; בְּצִבּוּר אָסוּר.
וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן בְּלַחַשׁ, אוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן כָּל כָּךְ כְּמוֹ בְּקוֹל רָם — מֻתָּר לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ כְּדֵי לְכַוֵּן יָפֶה. וְהוּא שֶׁמִּתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אֲבָל בְּצִבּוּר אָסוּר לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּטְרִיד הַצִּבּוּר. אֶלָּא אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן בְּלַחַשׁ — יֵלֵךְ וְיִתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ בְּקוֹל. וַאֲפִלּוּ אִם יָכוֹל לְכַוֵּן בְּלַחַשׁ כְּמוֹ בְּקוֹל, אִם מַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ מִמֶּנּוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ נֻסַּח הַתְּפִלָּה — מֻתָּר. וְלָכֵן נוֹהֲגִין שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר מַגְבִּיהִין קוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיְּלַמְּדוּ זֶה אֶת זֶה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין רְגִילִין בִּתְפִלּוֹת אֵלּוּ. וְעוֹד כְּדֵי לְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה בְּיוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם יְמֵי תְּשׁוּבָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁיַּטְרִידוּ וְיַטְעוּ זֶה אֶת זֶה כֵּיוָן שֶׁסִּדּוּרִים וּמַחֲזוֹרִים בְּיָדָם. וְאַף עַל פִּי כֵן יוֹתֵר טוֹב לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ אִם יָכוֹל לְכַוֵּן. וְעַל כָּל פָּנִים יִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא לְהַגְבִּיהַּ קוֹלָם יוֹתֵר מִדַּאי, שֶׁכָּל הַמַּגְבִּיהַּ קוֹלוֹ הַרְבֵּה — הֲרֵי זֶה מִנְּבִיאֵי הַשֶּׁקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: ״וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל״. וּמִכָּל מָקוֹם, שְׁלִיחַ צִבּוּר הַמַּגְבִּיהַּ קוֹלוֹ כְּדֵי לְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה וּלְהַשְׁמִיעַ יָפֶה לַבְּרִיּוֹת — יָפֶה הוּא עוֹשֶׂה, שֶׁעִקַּר תְּפִלַּת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר נִתְקְנָה בְּקוֹל רָם, אֲבָל אוֹתָם שֶׁעוֹשִׂים כֵּן לְהַרְאוֹת קוֹלָם — עוֹשִׂים שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן:
Raising the voice. One who cannot concentrate בְּלַחַשׁ — מֻתָּר לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ to concentrate well, but only בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ ; בְּצִבּוּר it is אָסוּר, for he disturbs the public — let him pray at home aloud. On רֹאשׁ הַשָּׁנָה and יוֹם כִּפּוּר the custom is to raise the voice (one is unused to these prayers, and to arouse כַּוָּנָה on days of תְּשׁוּבָה, with סִדּוּרִים and מַחֲזוֹרִים in hand) ; still it is better בְּלַחַשׁ if one can concentrate. Not to raise it too much — one who does is מִנְּבִיאֵי הַשֶּׁקֶר (« וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל »). But the שְׁלִיחַ צִבּוּר who raises his voice to arouse כַּוָּנָה does well (his תְּפִלָּה was set בְּקוֹל רָם) ; those who do so to display their voice — שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן.
סעיף ד הִתְפַּלֵּל בְּלִבּוֹ וְלֹא הוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו — לֹא יָצָא.
הַמִּתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו — יָצָא. אֲבָל אִם הִתְפַּלֵּל בְּלִבּוֹ וְלֹא הוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו — לֹא יָצָא, שֶׁהִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר:
הִרְהוּר is not like דִּבּוּר. One who prayed בְּלַחַשׁ without making it heard to his ears — יָצָא ; but one who prayed בְּלִבּוֹ without bringing it out on his lips — לֹא יָצָא, for הִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר.
סעיף ה בְּצִבּוּר בְּכָל לָשׁוֹן ; בְּיָחִיד בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.
יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁיִּרְצֶה כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר. אֲבָל בְּיָחִיד לֹא יִתְפַּלֵּל אֶלָּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, לְפִי שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַכִּירִין בִּשְׁאָר לְשׁוֹנוֹת, וְהַיָּחִיד צָרִיךְ לְמַלְאָךְ מֵלִיץ לְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ. אֲבָל צִבּוּר אֵין צָרִיךְ לְמֵלִיץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵן אֵל כַּבִּיר לֹא יִמְאָס״. וְהַנָּשִׁים שֶׁנָּהֲגוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּלַעַ״ז תְּפִלַּת י״ח שֶׁהֵן חַיָּבוֹת בָּהֶן כָּאֲנָשִׁים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן (ק״י) [ק״ו] — יֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ עֲלֵיהֶן זְכוּת לוֹמַר, שֶׁלֹּא מָנְעוּ לַיָּחִיד לְהִתְפַּלֵּל בִּשְׁאָר לְשׁוֹנוֹת אֶלָּא כְּשֶׁשּׁוֹאֵל צְרָכָיו, כְּגוֹן שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלֶה אוֹ עַל שׁוּם צַעַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּבֵיתוֹ, אֲבָל תְּפִלָּה הַקָּבוּעַ לְצִבּוּר — אֲפִלּוּ יָחִיד יָכוֹל לְאָמְרָהּ בְּכָל לָשׁוֹן. וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ עֲלֵיהֶן זְכוּת אַחֵר לוֹמַר, שֶׁלֹּא מָנְעוּ לְהַיָּחִיד מִלְּהִתְפַּלֵּל בִּשְׁאָר לְשׁוֹנוֹת אֶלָּא מִלָּשׁוֹן אֲרַמִּי בִּלְבַד, שֶׁהוּא מְגֻנֶּה בְּעֵינֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאֵינָם נִזְקָקִין לוֹ, אֲבָל מַכִּירִין וְיוֹדְעִים בְּכָל הַלְּשׁוֹנוֹת, אֲפִלּוּ מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם. וְכָל זֶה לְלַמֵּד זְכוּת עַל הַנָּשִׁים שֶׁחַיָּבוֹת בִּתְפִלָּה, לָמָּה מִתְפַּלְלוֹת בְּלַעַ״ז וְאֵינָן לוֹמְדוֹת אֶת הַתְּפִלָּה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עִם פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, אֲבָל עַם הָאָרֶץ שֶׁאֵינוֹ מֵבִין בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ — מוּטָב שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּלָשׁוֹן שֶׁמֵּבִין אֲפִלּוּ בְּיָחִיד כְּדֵי שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ מִמַּה שֶּׁיִּתְפַּלֵּל בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּלֹא כַּוָּנַת הַלֵּב, שֶׁתְּפִלָּה בְּלֹא כַּוָּנָה — אֵינָהּ כְּלוּם:
The language of prayer. One may pray בְּכָל לָשׁוֹן when praying בְּצִבּוּר ; but בְּיָחִיד only בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, for the מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת do not know other languages and the individual needs a מַלְאָךְ מֵלִיץ — whereas the צִבּוּר needs none (« הֵן אֵל כַּבִּיר לֹא יִמְאָס »). To defend the women who pray בְּלַעַ״ז the תְּפִלַּת י״ח (in which they are obligated, cf. סימן ק״ו) : some say the individual was forbidden other languages only when שׁוֹאֵל צְרָכָיו (praying for a sick person, an affliction), but the fixed communal prayer even a יָחִיד may say בְּכָל לָשׁוֹן ; and some say only לָשׁוֹן אֲרַמִּי was forbidden, disgraceful to the angels, though they know all languages, even the heart’s thoughts. And an עַם הָאָרֶץ — מוּטָב that he pray in a language he understands, even בְּיָחִיד, for תְּפִלָּה בְּלֹא כַּוָּנָה אֵינָהּ כְּלוּם.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ק״א (Kehot edition, ה׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — כַּוָּנָה בַּבְּרָכוֹת וְלָשׁוֹן הַתְּפִלָּה
The yesod : כַּוָּנָה בַּבְּרָכוֹת וְלָשׁוֹן הַתְּפִלָּה
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along five axes. First the כַּוָּנָה in all the berakhot (at least בְּ״אָבוֹת״). Then the מְחַתֵּךְ בִּשְׂפָתָיו וְלַחַשׁ. Then the הַגְבָּהַת הַקּוֹל and the שְׁלִיחַ צִבּוּר. Then the הִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר. Finally the לְשׁוֹן הַתְּפִלָּה between the יָחִיד and the צִבּוּר.
כַּוָּנָה בַּבְּרָכוֹת — לְפָחוֹת בְּ״אָבוֹת״
The kavana of the berakhot — at least « Avot »
The principle. The מִתְפַּלֵּל must לְכַוֵּן in all the berakhot ; if he cannot — לְפָחוֹת בְּ״אָבוֹת״ (seif א).
The consequence. Had no כַּוָּנָה in « אָבוֹת » — nowadays אֵין חוֹזְרִין for this lack. Cf. siman 98 (כוונה בתפילה).
מְחַתֵּךְ בִּשְׂפָתָיו וּמַשְׁמִיעַ בְּלַחַשׁ
Enunciating with the lips and hearing oneself in a whisper
The principle. Not in the heart alone — מְחַתֵּךְ בִּשְׂפָתָיו וּמַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו בְּלַחַשׁ, without making one’s voice heard (« רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת ») (seif ב).
The consequence. One who makes his voice heard is מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה. Cf. siman 104 (הפסק בתפילה).
הַגְבָּהַת הַקּוֹל וּשְׁלִיחַ צִבּוּר
Raising the voice and the reader
The principle. One who cannot concentrate בְּלַחַשׁ — מֻתָּר לְהַגְבִּיהַּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ ; בְּצִבּוּר אָסוּר ; רֹאשׁ הַשָּׁנָה and יוֹם כִּפּוּר are an exception (seif ג).
The consequence. Not to raise the voice too much (מִנְּבִיאֵי הַשֶּׁקֶר) ; the שְׁלִיחַ צִבּוּר who arouses כַּוָּנָה does well. Cf. siman 53 (שליח ציבור).
הִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר
Thought is not like speech
The principle. Prayed בְּלַחַשׁ without being heard — יָצָא ; prayed בְּלִבּוֹ without articulating with the lips — לֹא יָצָא (seif ד).
The consequence. הִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר : prayer requires actual articulation. Cf. siman 62 (הוצאה בשפתיים).
לְשׁוֹן הַתְּפִלָּה — יָחִיד וְצִבּוּר
The language of prayer — individual and community
The principle. בְּצִבּוּר בְּכָל לָשׁוֹן ; בְּיָחִיד בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (הַמֵּלִיץ) ; a זְכוּת for women and the עַם הָאָרֶץ (seif ה).
The consequence. מוּטָב a language one understands over לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ without כַּוָּנָה, for תְּפִלָּה בְּלֹא כַּוָּנָה אֵינָהּ כְּלוּם. Cf. siman 106 (חיוב הנשים).
A note for study. The scope of this siman — the כַּוָּנָה, the לַחַשׁ and the לְשׁוֹן הַתְּפִלָּה — bears on the daily conduct of תְּפִלָּה. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman ק״א. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his five seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| כַּוָּנָה בַּבְּרָכוֹת | או״ח ק״א — צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּכָל הַבְּרָכוֹת ; לְפָחוֹת בְּ״אָבוֹת״, וְעַכְשָׁו אֵין חוֹזְרִין. | מ״ב ק״א — פְּרָטֵי הַכַּוָּנָה וְטַעַם ״אֵין חוֹזְרִין״ בַּזְּמַן הַזֶּה. | ערוה״ש ק״א — גֶּדֶר הַכַּוָּנָה הַמְעַכֶּבֶת בְּ״אָבוֹת״. | The Alter Rebbe’s way — לְכַוֵּן בְּכֻלָּן, לְפָחוֹת בְּ״אָבוֹת״ ; לֹא כִּוֵּן בְּ״אָבוֹת״ מִן הַדִּין חוֹזֵר, וְעַכְשָׁו אֵין חוֹזְרִין ; יַרְגִּיל בַּחֲתִימָה (קי״ג תֵּבוֹת) (סעיף א). |
| מְחַתֵּךְ בִּשְׂפָתָיו וְלַחַשׁ | או״ח ק״א — מְחַתֵּךְ בִּשְׂפָתָיו וּמַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו בְּלַחַשׁ, וְלֹא יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ. | מ״ב ק״א — שִׁעוּר הַלַּחַשׁ וְ״קוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ״. | ערוה״ש ק״א — גֶּדֶר הַשְׁמָעָה לָאֹזֶן. | The Alter Rebbe’s way — מְחַתֵּךְ בִּשְׂפָתָיו וּמַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו בְּלַחַשׁ ; הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה (סעיף ב). |
| הַגְבָּהַת הַקּוֹל וּשְׁלִיחַ צִבּוּר | או״ח ק״א — אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן בְּלַחַשׁ מֻתָּר לְהַגְבִּיהַּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ ; בְּצִבּוּר אָסוּר ; בְּר״ה וְיוֹם כִּפּוּר מֻתָּר. | מ״ב ק״א — שֶׁלֹּא לְהַגְבִּיהַּ יוֹתֵר מִדַּאי, וְדִין הַצִּבּוּר. | ערוה״ש ק״א — דִּין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּקוֹל רָם. | The Alter Rebbe’s way — מֻתָּר לְהַגְבִּיהַּ לְכַוֵּן וְהוּא בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ ; בְּצִבּוּר אָסוּר ; ר״ה וְיוֹם כִּפּוּר נוֹהֲגִין ; שָׁ״ץ יָפֶה עוֹשֶׂה, וְלֹא לְהַרְאוֹת קוֹלוֹ (סעיף ג). |
| הִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר | או״ח ק״א — מְחַתֵּךְ בִּשְׂפָתָיו דַּוְקָא ; הַרְהוּר בַּלֵּב אֵינוֹ מוֹצִיא. | מ״ב ק״א — הִרְהוּר לָאו כְּדִבּוּר בִּתְפִלָּה. | ערוה״ש ק״א — גֶּדֶר יְצִיאָה בְּלַחַשׁ בְּלֹא הַשְׁמָעָה. | The Alter Rebbe’s way — הִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ בְּלֹא הַשְׁמָעָה — יָצָא ; בְּלִבּוֹ בְּלֹא שְׂפָתָיו — לֹא יָצָא, הִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר (סעיף ד). |
| לְשׁוֹן הַתְּפִלָּה | או״ח ק״א — בְּצִבּוּר בְּכָל לָשׁוֹן ; בְּיָחִיד בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ ; מַחְלֹקֶת בִּשְׁאֵלַת צְרָכָיו וּלְשׁוֹן אֲרַמִּי. | מ״ב ק״א — פְּרָטֵי הַיָּחִיד וְהַצִּבּוּר וְהַלַּעַ״ז. | ערוה״ש ק״א — טַעַם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְהַמֵּלִיץ. | The Alter Rebbe’s way — צִבּוּר בְּכָל לָשׁוֹן, יָחִיד בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (הַמֵּלִיץ) ; זְכוּת לַנָּשִׁים ; עַם הָאָרֶץ — מוּטָב בְּלָשׁוֹן שֶׁמֵּבִין, שֶׁתְּפִלָּה בְּלֹא כַּוָּנָה אֵינָהּ כְּלוּם (סעיף ה). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm ק״א, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila, Rosh, Talmidei Rabbeinou Yona, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot ט״ו, ל״א ; Sota ל״ב-ל״ג). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ה׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — כַּוָּנַת הַלֵּב
Line 1 — the kavana of the heart
Principle of the siman : לְכַוֵּן בְּכָל הַבְּרָכוֹת, לְפָחוֹת בְּ״אָבוֹת״ (seif א).
The Rav’s reading : כַּוָּנָה is the heart of תְּפִלָּה ; measure oneself before praying, and habituate to the חֲתִימָה. Cf. siman 98.
Practical consequence : aim at least for the כַּוָּנָה in « אָבוֹת » ; nowadays one does not repeat for a lack of כַּוָּנָה.
קו ב — קוֹל וְלַחַשׁ
Line 2 — voice and whisper
Principle of the siman : מְחַתֵּךְ בִּשְׂפָתָיו וּמַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו בְּלַחַשׁ ; הִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר (seifim ב-ד).
The Rav’s reading : the balance between discretion (בְּלַחַשׁ) and כַּוָּנָה ; one may raise the voice בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. Cf. siman 104.
Practical consequence : articulate with the lips, hear oneself ; do not disturb the צִבּוּר.
קו ג — לְשׁוֹן הַתְּפִלָּה
Line 3 — the language of prayer
Principle of the siman : בְּצִבּוּר בְּכָל לָשׁוֹן ; בְּיָחִיד בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (seif ה).
The Rav’s reading : for the עַם הָאָרֶץ, כַּוָּנָה precedes the language — תְּפִלָּה בְּלֹא כַּוָּנָה אֵינָהּ כְּלוּם. Cf. siman 106.
Practical consequence : one who does not understand לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ — מוּטָב that he pray in a language he understands.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman ק״א in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman ק״א (כַּוָּנָה בַּבְּרָכוֹת וְלָשׁוֹן הַתְּפִלָּה)
- ① כַּוָּנָה. Have כַּוָּנָה in all the berakhot ; at least בְּ״אָבוֹת״. Nowadays one does not repeat for a mere lack of כַּוָּנָה. Basis : SA HaRav ק״א seif א.
- ② לַחַשׁ. מְחַתֵּךְ בִּשְׂפָתָיו and make it heard to one’s own ears בְּלַחַשׁ, without making one’s voice heard to others. Basis : SA HaRav ק״א seif ב.
- ③ Raising the voice. One who cannot concentrate בְּלַחַשׁ — מֻתָּר לְהַגְבִּיהַּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ ; בְּצִבּוּר אָסוּר (except רֹאשׁ הַשָּׁנָה / יוֹם כִּפּוּר). Basis : SA HaRav ק״א seif ג.
- ④ הִרְהוּר. Prayed בְּלִבּוֹ without articulating with the lips — לֹא יָצָא, for הִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר. Basis : SA HaRav ק״א seif ד.
- ⑤ Language. בְּצִבּוּר בְּכָל לָשׁוֹן ; בְּיָחִיד בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ ; one who does not understand — מוּטָב a language he understands, for תְּפִלָּה בְּלֹא כַּוָּנָה אֵינָהּ כְּלוּם. Basis : SA HaRav ק״א seif ה.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman ק״א (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the כַּוָּנָה, the לַחַשׁ, the לָשׁוֹן — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.