Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman קי״א — דִּין סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. In the Rav it unfolds over ד׳ סְעִיפִים (four seifim) : the core of the סְמִיכָה and the law of הֶפְסֵק, the law of שַׁבָּת and Yom Tov with the מָשָׁל אוֹהֵב הַמֶּלֶךְ, the שְׁלִיחַ צִבּוּר and ״אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח״, and the precedence of the סְמִיכָה over communal prayer at שַׁחֲרִית.
שולחן ערוך הרב — סימן קי״א — דִּין סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן קי״א — דִּין סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה — וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.111), followed by our English translation. The siman has four seifim (ד׳ סְעִיפִים ; seif k → .111.k).
סעיף א צָרִיךְ לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, וְלֹא יַפְסִיק — חוּץ מִ״אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח״.
דִּין סְמִיכוּת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים:(אַף עַל פִּי שֶׁקְּרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּתְפִלָּה מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ) צָרִיךְ לִסְמֹךְ בִּרְכַּת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, וְלֹא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶם אֲפִלּוּ בְּאָמֵן אַחַר ״גָּאַל יִשְׂרָאֵל״, וְלֹא בְּשׁוּם פָּסוּק שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר קֹדֶם תְּפִלַּת י״ח, כְּגוֹן פָּסוּק ״כִּי שֵׁם ה׳ אֶקְרָא״ וְדוֹמָיו, חוּץ מִפָּסוּק ״אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח״, שֶׁהוּא חוֹבָה מִתַּקָּנַת חֲכָמִים וְאֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק, שֶׁכֵּיוָן שֶׁקְּבָעוּהוּ חֲכָמִים בַּתְּפִלָּה — נַעֲשָׂה מִכְּלַל הַתְּפִלָּה וְכִתְפִלָּה אֲרֻכָּה הִיא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר ״גָּאַל יִשְׂרָאֵל״. וְכֵן נוֹהֲגִין, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס״ו. וּבְמוּסָף וּמִנְחָה שֶׁאֵין שָׁם סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה — מֻתָּר לוֹמַר פְּסוּקִים קֹדֶם ״אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח״, אֲבָל לֹא אַחֲרָיו מִשּׁוּם הֶפְסֵק בַּתְּפִלָּה, שֶׁהֲרֵי פָּסוּק זֶה מִכְּלַל הַתְּפִלָּה הוּא:
The core of the enchainment. Although ק״ש with its berakhot and the תְּפִלָּה are each a mitsva in itself, one must join the בִּרְכַּת גְּאֻלָּה to the תְּפִלָּה and interpose nothing — not even an אָמֵן after « גָּאַל יִשְׂרָאֵל », nor any verse customarily said before the י״ח (e.g. « כִּי שֵׁם ה׳ אֶקְרָא »). The one exception : « אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח », obligatory by תַּקָּנַת חֲכָמִים — not a הֶפְסֵק, for having been fixed by the Sages in the תְּפִלָּה it becomes part of it (כִּתְפִלָּה אֲרֻכָּה). A יֵשׁ אוֹמְרִים permits answering אָמֵן after « גָּאַל יִשְׂרָאֵל » — וְכֵן נוֹהֲגִין (see siman 66). At מוּסָף and מִנְחָה, where there is no סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, verses are permitted before « אֲדֹנָי שְׂפָתַי » but not after.
סעיף ב בְּשַׁבָּת — יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר אֵין צָרִיךְ ; מָשָׁל אוֹהֵב הַמֶּלֶךְ.
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁבְּשַׁבָּת אֵין צָרִיךְ לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁסְּמִיכָה זוֹ לְמָדוּהָ חֲכָמִים מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: ״יִהְיוּ לְרָצוֹן וְגוֹ׳ צוּרִי וְגֹאֲלִי״, וּכְתִיב אַחֲרָיו: ״יַעַנְךָ ה׳ בְּיוֹם צָרָה״, אֲבָל שַׁבָּת לָאו יוֹם צָרָה הוּא. וְיָמִים טוֹבִים דִּינָם כְּחֹל, הוֹאִיל וְהֵם יְמֵי הַדִּין, שֶׁבַּפֶּסַח הָעוֹלָם נִדּוֹן עַל הַתְּבוּאָה, וּבָעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, וּבֶחָג עַל הַמַּיִם. וְאֵין לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא זוֹ אִם לֹא בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְכָךְ, לְפִי שֶׁלִּמּוּד זֶה אֵינוֹ אֶלָּא סֶמֶךְ בְּעָלְמָא, וְעִקַּר סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה הוּא מִדִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁדִּמּוּ י״ח בְּרָכוֹת אַחַר בִּרְכַּת גְּאֻלָּה לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁבָּא וְדָפַק עַל פֶּתַח הַמֶּלֶךְ וְיָצָא הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתוֹ, וְאִם רוֹאֵהוּ הַמֶּלֶךְ שֶׁהִפְלִיג וְהָלַךְ לוֹ אַף הוּא מַפְלִיג, וְשׁוּב אֵין מִתְקָרֵב אֵלָיו כְּשֶׁחוֹזֵר וְדוֹפֵק — כָּךְ הוּא בְּמַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה:
The law on Chabbat. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר that on שַׁבָּת one need not join גְּאֻלָּה to תְּפִלָּה : the Sages learned this סְמִיכָה from « יִהְיוּ לְרָצוֹן… צוּרִי וְגֹאֲלִי » followed by « יַעַנְךָ ה׳ בְּיוֹם צָרָה » — and שַׁבָּת is not a יוֹם צָרָה. The יָמִים טוֹבִים are like a weekday, being יְמֵי הַדִּין (on פֶּסַח the world is judged over grain, on עֲצֶרֶת over tree-fruit, on חַג over water). Yet one relies on this reasoning only where needed, for this לִמּוּד is but a סֶמֶךְ בְּעָלְמָא ; the עִיקָּר is מִדִּבְרֵי חֲכָמִים, who likened the י״ח after the גְּאֻלָּה to the king’s friend who knocks at his door : if the king comes out and sees him departing, the king too departs — so with one who interrupts between גְּאֻלָּה and תְּפִלָּה.
סעיף ג שְׁלִיחַ צִבּוּר — אוֹמֵר ״אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח״ בְּלַחַשׁ.
הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁמַּתְחִיל י״ח בְּקוֹל — צָרִיךְ לוֹמַר תְּחִלָּה פָּסוּק ״אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח״, הוֹאִיל וְהוּא מִכְּלַל הַתְּפִלָּה. וְטוֹב שֶׁיֹּאמְרֶנּוּ בְּלַחַשׁ. אֲבָל שְׁאָר פְּסוּקִים אֵין צָרִיךְ לוֹמַר. וְאִם רָצָה לוֹמַר — רַשַּׁאי, וְאֵין אִסּוּר כְּלָל לְהַפְסִיק (בְּעִנְיְנֵי הַתְּפִלָּה וּצְרָכֶיהָ) בֵּין תְּפִלַּת לַחַשׁ לִתְפִלָּה שֶׁבְּקוֹל (אֲבָל לְהִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים אֲחֵרִים אָסוּר עַד אַחַר נְפִילַת אַפַּיִם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קל״א):
The chalia’h tsibour. The שְׁלִיחַ צִבּוּר, when he begins the י״ח aloud, must first say the פָּסוּק « אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח », since it is part of the תְּפִלָּה — and it is good to say it בְּלַחַשׁ (in an undertone). The other verses he need not say ; if he wishes to — רַשַּׁאי. There is no prohibition at all to interrupt (for the needs of the תְּפִלָּה) between the silent עֲמִידָה and the aloud repetition — but to engage in other matters is forbidden until after נְפִילַת אַפַּיִם (see siman 131).
סעיף ד מָצָא צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין — סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שַׁחֲרִית גְּדוֹלָה.
אִם עַד שֶׁלֹּא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ מָצָא צִבּוּר שֶׁמִּתְפַּלְלִין — לֹא יִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם תְּחִלָּה וְלִקְרוֹת אַחַר כָּךְ קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה, לְפִי שֶׁסְּמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שַׁחֲרִית גְּדוֹלָה מִתְּפִלָּה עִם הַצִּבּוּר (אֲבָל בְּעַרְבִית תְּפִלַּת הַצִּבּוּר גְּדוֹלָה מִסְּמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל״ו):
The precedence of the enchainment. If, before he has read ק״ש and its berakhot, he finds a צִבּוּר praying the עֲמִידָה — he shall not pray with them first and read ק״ש and its berakhot afterward (as one does for the פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה), because at שַׁחֲרִית the סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה outweighs praying with the צִבּוּר. But at עַרְבִית, the תְּפִלַּת הַצִּבּוּר outweighs the סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה (see siman 236).
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim קי״א (Kehot edition, ד׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — דִּין סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה
The yesod : דין סמיכת גאולה לתפילה
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the core of the סְמִיכָה and the law of הֶפְסֵק (with the single exception of « אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח »). Then the law of שַׁבָּת and Yom Tov and the מָשָׁל אוֹהֵב הַמֶּלֶךְ. Then the שְׁלִיחַ צִבּוּר. Finally the precedence of the סְמִיכָה over communal prayer at שַׁחֲרִית.
עִיקָּר הַסְּמִיכָה — אֵין הֶפְסֵק
The core of the enchainment — no interruption
The principle. צָרִיךְ לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה ; לֹא יַפְסִיק — אֲפִלּוּ בְּאָמֵן אַחַר ״גָּאַל יִשְׂרָאֵל״, וְלֹא בְּשׁוּם פָּסוּק. חוּץ מִ״אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח״ שֶׁהוּא מִכְּלַל הַתְּפִלָּה (seif א).
The consequence. The יֵשׁ אוֹמְרִים permits אָמֵן after « גָּאַל יִשְׂרָאֵל » — וְכֵן נוֹהֲגִין. Cf. siman 66 (עניית אמן).
שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב — מָשָׁל אוֹהֵב הַמֶּלֶךְ
Chabbat and Yom Tov — the image of the king’s friend
The principle. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁבְּשַׁבָּת אֵין צָרִיךְ (שַׁבָּת לָאו יוֹם צָרָה) ; יָמִים טוֹבִים כְּחֹל (יְמֵי הַדִּין). וְאֵין לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא זוֹ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ (seif ב).
The consequence. The עִיקָּר remains מִדִּבְרֵי חֲכָמִים (מָשָׁל אוֹהֵב הַמֶּלֶךְ). Cf. siman 110 (תפילת הדרך ובקצרה).
הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר
The officiant (chalia’h tsibour)
The principle. הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁמַּתְחִיל י״ח בְּקוֹל — אוֹמֵר תְּחִלָּה ״אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח״, וְטוֹב בְּלַחַשׁ ; שְׁאָר פְּסוּקִים אֵין צָרִיךְ (seif ג).
The consequence. אֵין אִסּוּר לְהַפְסִיק בְּעִנְיְנֵי הַתְּפִלָּה between silent and aloud. Cf. siman 131 (נפילת אפים).
עֲדִיפוּת הַסְּמִיכָה בְּשַׁחֲרִית
The precedence of the enchainment at Cha’harit
The principle. מָצָא צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין — לֹא יִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם תְּחִלָּה, שֶׁסְּמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שַׁחֲרִית גְּדוֹלָה מִתְּפִלָּה עִם הַצִּבּוּר (seif ד).
The consequence. בְּעַרְבִית — תְּפִלַּת הַצִּבּוּר גְּדוֹלָה. Cf. siman 236 (ברכות ק״ש של ערבית).
A note for study. The scope of this siman — the אֵין הֶפְסֵק, the law of שַׁבָּת and the precedence of the סְמִיכָה — bears on the daily conduct of the תְּפִלָּה. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman קי״א. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his four seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| אֵין הֶפְסֵק וְ״אֲדֹנָי שְׂפָתַי״ | או״ח קי״א — צָרִיךְ לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה ; לֹא יַפְסִיק אֲפִלּוּ בְּאָמֵן, חוּץ מֵ״ה׳ שְׂפָתַי תִּפְתָּח״. | מ״ב קי״א — ״אֲדֹנָי שְׂפָתַי״ אֵינוֹ הֶפְסֵק, וּגְדֶר הָאָמֵן. | ערוה״ש קי״א — טַעַם הַסְּמִיכָה וְדִין הַהַפְסָקוֹת. | The Alter Rebbe’s way — לֹא יַפְסִיק אֲפִלּוּ בְּאָמֵן וְלֹא בְּשׁוּם פָּסוּק ; ״אֲדֹנָי שְׂפָתַי״ מִכְּלַל הַתְּפִלָּה, כִּתְפִלָּה אֲרֻכָּה (סעיף א). |
| שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב | או״ח קי״א — וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּשַׁבָּת אֵין צָרִיךְ ; וְטוֹב לְהַחְמִיר. | מ״ב קי״א — גֶּדֶר ״יוֹם צָרָה״ וְיָמִים טוֹבִים יְמֵי הַדִּין. | ערוה״ש קי״א — הַהַכְרָעָה בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. | The Alter Rebbe’s way — שַׁבָּת לָאו יוֹם צָרָה ; יָמִים טוֹבִים כְּחֹל (יְמֵי הַדִּין) ; וְאֵין לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא זוֹ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ (סעיף ב). |
| הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר | או״ח קי״א — הַחַזָּן כְּשֶׁמַּתְחִיל י״ח בְּקוֹל רָם חוֹזֵר וְאוֹמֵר ״ה׳ שְׂפָתַי תִּפְתָּח״. | מ״ב קי״א — שֶׁיֹּאמְרֶנּוּ בְּלַחַשׁ וְדִין שְׁאָר פְּסוּקִים. | ערוה״ש קי״א — הַפְסָקָה בֵּין לַחַשׁ לַחֲזָרָה. | The Alter Rebbe’s way — אוֹמֵר תְּחִלָּה ״אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח״ וְטוֹב בְּלַחַשׁ ; אֵין אִסּוּר לְהַפְסִיק בְּעִנְיְנֵי הַתְּפִלָּה עַד נְפִילַת אַפַּיִם (סעיף ג). |
| עֲדִיפוּת הַסְּמִיכָה | או״ח קי״א — מָצָא צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין לֹא יִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם, אֶלָּא קוֹרֵא ק״ש וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. | מ״ב קי״א — סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה עֲדִיפָא מִתְּפִלָּה בְּצִבּוּר בְּשַׁחֲרִית. | ערוה״ש קי״א — חִלּוּק שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בָּעֲדִיפוּת. | The Alter Rebbe’s way — שַׁחֲרִית: סְמִיכָה גְּדוֹלָה מִתְּפִלָּה עִם הַצִּבּוּר ; עַרְבִית: תְּפִלַּת הַצִּבּוּר גְּדוֹלָה (סעיף ד). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm קי״א, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 1, Rosh, Talmidei Rabbeinou Yona, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot ד׳-ט׳, Yerushalmi Berakhot). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ד׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — אֵין הֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה
Line 1 — interpose nothing between gueoula and tefila
Principle of the siman : צָרִיךְ לִסְמֹךְ ; לֹא יַפְסִיק אֲפִלּוּ בְּאָמֵן, חוּץ מִ״אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח״ (סעיף א).
The Rav’s reading : « אֲדֹנָי שְׂפָתַי » is not a הֶפְסֵק, being מִכְּלַל הַתְּפִלָּה (כִּתְפִלָּה אֲרֻכָּה). Cf. siman 66.
Practical consequence : no אָמֵן nor verses ; at מוּסָף/מִנְחָה — verses permitted before « אֲדֹנָי שְׂפָתַי », not after.
קו ב — שַׁבָּת וְטַעַם הַסְּמִיכָה
Line 2 — Chabbat and the ground of the enchainment
Principle of the siman : יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁבְּשַׁבָּת אֵין צָרִיךְ ; יָמִים טוֹבִים כְּחֹל (סעיף ב).
The Rav’s reading : this לִמּוּד is but a סֶמֶךְ בְּעָלְמָא ; the עִיקָּר is מִדִּבְרֵי חֲכָמִים (מָשָׁל אוֹהֵב הַמֶּלֶךְ). Cf. siman 112.
Practical consequence : rely on the שַׁבָּת reasoning only where needed (בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ).
קו ג — עֲדִיפוּת הַסְּמִיכָה בְּשַׁחֲרִית
Line 3 — the precedence of the enchainment at Cha’harit
Principle of the siman : מָצָא צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין — לֹא יִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם תְּחִלָּה ; סְמִיכָה שַׁחֲרִית גְּדוֹלָה (סעיף ד).
The Rav’s reading : at עַרְבִית — תְּפִלַּת הַצִּבּוּר גְּדוֹלָה מִסְּמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. Cf. siman 236.
Practical consequence : at שַׁחֲרִית, read ק״ש and its berakhot first so as to join, even at the cost of תְּפִלָּה בְּצִבּוּר.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman קי״א in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman קי״א (דִּין סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה)
- ① אֵין הֶפְסֵק. Join גְּאֻלָּה to תְּפִלָּה ; interpose nothing — not even an אָמֵן, nor any פָּסוּק. Basis : SA HaRav קי״א seif א.
- ② ״אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח״. The one permitted exception : this פָּסוּק, being מִכְּלַל הַתְּפִלָּה (כִּתְפִלָּה אֲרֻכָּה). At מוּסָף/מִנְחָה — verses permitted before, not after. Basis : SA HaRav קי״א seif א.
- ③ שַׁבָּת and Yom Tov. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר that on שַׁבָּת אֵין צָרִיךְ ; יָמִים טוֹבִים כְּחֹל. One relies on this only where needed. Basis : SA HaRav קי״א seif ב.
- ④ שְׁלִיחַ צִבּוּר. When he begins the י״ח aloud — say first « אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח », and טוֹב בְּלַחַשׁ ; the other verses, אֵין צָרִיךְ. Basis : SA HaRav קי״א seif ג.
- ⑤ Precedence at שַׁחֲרִית. Found a צִבּוּר praying the עֲמִידָה before he read ק״ש — לֹא יִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם ; the סְמִיכָה at שַׁחֲרִית prevails (at עַרְבִית — the reverse). Basis : SA HaRav קי״א seif ד.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman קי״א (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the אֵין הֶפְסֵק, the law of שַׁבָּת, the precedence — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.