Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman קי״ד — דִּין הַזְכָּרַת הָרוּחַ וְגֶשֶׁם וְטַל. Chez le Rav, le siman se déploie en י״א סְעִיפִים (onze seifim) : le זְמַן הַהַזְכָּרָה et la הַכְרָזָה, le דִּין הַטַּל וְהָרוּחַ, le מַחֲזִירִין וּמָתַי, et la חֲזָקָה דִּרְגִילוּת (ל׳ יוֹם וְצ׳ פְּעָמִים).
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן קי״ד — דִּין הַזְכָּרַת הָרוּחַ וְגֶשֶׁם וְטַל
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן קי״ד — דִּין הַזְכָּרַת הָרוּחַ וְגֶשֶׁם וְטַל — וּבוֹ י״א סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.114), suivi de notre traduction française. Le siman comporte onze seifim (י״א סְעִיפִים ; seif k → .114.k).
סעיף א מַתְחִילִין ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בְּמוּסַף שְׁמִינִי עֲצֶרֶת ; הַהַכְרָזָה וְטַעֲמָהּ.
דִּין הַזְכָּרַת הָרוּחַ וְגֶשֶׁם וְטַל וּבוֹ י״א סְעִיפִים:בְּרָכָה שְׁנִיָּה אֵינָהּ פּוֹתַחַת בְּ״בָרוּךְ״, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ. וְכֵן כָּל בְּרָכוֹת הָאֲחֵרוֹת הֵן סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ, לָכֵן הֵן חוֹתְמוֹת בְּ״בָרוּךְ״ וְאֵין פּוֹתְחוֹת בְּ״בָרוּךְ״. וּמַתְחִילִין לְהַזְכִּיר הַגֶּשֶׁם בִּבְרָכָה שְׁנִיָּה בִּתְפִלַּת מוּסָף שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, וְאֵין פּוֹסְקִין עַד תְּפִלַּת מוּסָף שֶׁל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח. וְהַזְכָּרָה זוֹ הִיא רִצּוּי שְׁאֵלָה, שֶׁטֶּרֶם שֶׁיִּשְׁאֲלוּ הַגְּשָׁמִים בְּעוֹנָתָם כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁאֵלָה — מְרַצִּין לְפָנָיו בְּהַזְכָּרַת גְּבוּרוֹתָיו שֶׁמּוֹרִיד גְּשָׁמִים. וְקָבְעוּ הַזְכָּרָה זוֹ בְּבִרְכַּת ״מְחַיֶּה הַמֵּתִים״, מִפְּנֵי שֶׁהַגְּשָׁמִים הֵם שְׁקוּלִים כִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים חַיִּים לָעוֹלָם — כָּךְ הַגְּשָׁמִים חַיִּים לָעוֹלָם. וְהָיָה מִן הַדִּין לְהַזְכִּיר וּלְרַצּוֹת לְפָנָיו מִיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג, שֶׁבֶּחָג נִדּוֹנִים עַל הַמַּיִם, אֶלָּא לְפִי שֶׁהַגְּשָׁמִים הֵם סִימַן קְלָלָה בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה בִּשְׁעַת הַגֶּשֶׁם — אֵין מַזְכִּירִין הַגֶּשֶׁם עַד עֲבֹר ז׳ יְמֵי יְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה. וְרָאוּי הָיָה לְהַתְחִיל לְהַזְכִּיר מִיָּד בְּלֵיל יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן, אֶלָּא לְפִי שֶׁבִּתְפִלַּת עַרְבִית אֵין כָּל הָעָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — נִמְצָא זֶה מַזְכִּיר וְזֶה אֵינוֹ מַזְכִּיר וְיֵעָשׂוּ אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת. וְלָמָּה אֵין מַזְכִּירִין בְּשַׁחֲרִית? לְפִי שֶׁאָסוּר לְהַזְכִּיר הַגֶּשֶׁם עַד שֶׁיַּכְרִיז הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹ הַשַּׁמָּשׁ בְּקוֹל רָם ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ קֹדֶם הַתְּפִלָּה, וּבְשַׁחֲרִית אִי אֶפְשָׁר לְהַכְרִיז מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. לְפִיכָךְ אַף מִי שֶׁהוּא חוֹלֶה אוֹ אָנוּס שֶׁמֻּתָּר לוֹ לְהַקְדִּים תְּפִלָּתוֹ לִתְפִלַּת הַצִּבּוּר אֲפִלּוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ׳ — אָסוּר לוֹ לְהַקְדִּים תְּפִלַּת מוּסָף שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת לִתְפִלַּת הַצִּבּוּר אֲפִלּוּ בְּבֵיתוֹ, לְפִי שֶׁאָסוּר לְהַזְכִּיר הַגֶּשֶׁם עַד שֶׁיַּכְרִיזוּ בְּצִבּוּר. אֲבָל אִם יוֹדֵעַ שֶׁהִכְרִיזוּ בְּצִבּוּר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא שָׁמַע — מַזְכִּיר. וּמִטַּעַם זֶה הַבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַצִּבּוּר הִתְחִילוּ לְהִתְפַּלֵּל — יִתְפַּלֵּל וְיַזְכִּיר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא שָׁמַע כְּשֶׁהִכְרִיזוּ. וְהַדָּר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְיָן — יַמְתִּין עַד זְמַן שֶׁמִּתְפַּלְלִים בַּקְּהִלּוֹת:
Structure et zeman. La 2e bénédiction est סְמוּכָה — elle ne s’ouvre pas par ״בָּרוּךְ״. On commence à dire ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ à Moussaf de שְׁמִינִי עֲצֶרֶת et l’on ne cesse qu’à Moussaf du 1er jour de Pessah. Cette mention est un רִצּוּי שְׁאֵלָה, placée dans מְחַיֶּה הַמֵּתִים car les pluies sont שְׁקוּלִים כִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. On ne commence qu’après les ז׳ יְמֵי יְשִׁיבָה (la pluie y est סִימַן קְלָלָה), et à Moussaf — non à Arvit/Chaharit — à cause de l’הַכְרָזָה et de סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. חוֹלֶה/אָנוּס ne devance pas la tefila du tsibbour pour ce Moussaf.
סעיף ב אֵין פּוֹסְקִין עַד מוּסַף יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח ; מִנְהַג הַהַפְסָקָה.
וְכֵן לְעִנְיַן הַפְסָקָה, אֵין פּוֹסְקִין מִלְּהַזְכִּיר עַד שֶׁמַּכְרִיזִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת ״מוֹרִיד הַטָּל״ קֹדֶם תְּפִלַּת מוּסָף יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בִּמְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר ״מוֹרִיד הַטָּל״ בִּמְקוֹם ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בִּימוֹת הַחַמָּה, שֶׁהַכְרָזַת הַטַּל סִימָן הוּא לָהֶם לְהַפְסָקַת הַזְכָּרַת הַגֶּשֶׁם, וְקֹדֶם הַכְרָזָה זוֹ אֵין הַצִּבּוּר מַפְסִיקִין מִלְּהַזְכִּיר הַגֶּשֶׁם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּבָר מְעֹרָב בֵּינֵיהֶם שֶׁזֶּה מַזְכִּיר וְזֶה אֵינוֹ מַזְכִּיר וְיִהְיֶה אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת. אֲבָל הַיָּחִיד שֶׁמִּתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ — רַשַּׁאי לְהַזְכִּיר הַטַּל בִּמְקוֹם גֶּשֶׁם. וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ (שֶׁאֵין נוֹהֲגִין לְהַזְכִּיר טַל בִּימוֹת הַחַמָּה בִּמְקוֹם הַגֶּשֶׁם וְאֵין הַכְרָזַת טַל סִימָן כְּלָל לְהַפְסָקַת הַזְכָּרַת גֶּשֶׁם) נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק מִלְּהַזְכִּיר גֶּשֶׁם עַד תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁשָּׁמְעוּ כְּבָר מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁפָּסַק בִּתְפִלַּת מוּסָף, אֲבָל בִּתְפִלַּת מוּסָף כָּל הַקָּהָל וְגַם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מַזְכִּירִין הַגֶּשֶׁם בִּתְפִלַּת לַחַשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּבָר מְעֹרָב בֵּין הַצִּבּוּר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַכְרִיז קֹדֶם הַתְּפִלָּה שֶׁיַּפְסִיקוּ מִלְּהַזְכִּיר הַגֶּשֶׁם מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְמָאֲנִים בִּגְשָׁמִים, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ: אֵין מִתְפַּלְלִין עַל רֹב טוֹבָה. וּמַה שֶּׁאֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר פּוֹסֵק בִּתְפִלַּת הַשַּׁחַר הוּא מִשּׁוּם אוֹתָם שֶׁלֹּא הָיוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּעַרְבִית, וּכְשֶׁיִּשְׁמְעוּ שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אֵינוֹ מַזְכִּיר בְּשַׁחֲרִית יִסְבְּרוּ שֶׁמַּפְסִיקִין מִלְּהַזְכִּיר בִּתְפִלַּת עַרְבִית, שֶׁהַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה בְּכָל מָקוֹם, וְלַשָּׁנָה הַבָּאָה לֹא יַזְכִּירוּ בְּעַרְבִית, וְנִמְצָא זֶה מַזְכִּיר וְזֶה אֵינוֹ מַזְכִּיר:
La cessation. De même on ne cesse de mentionner qu’après l’הַכְרָזָה de ״מוֹרִיד הַטָּל״ avant Moussaf du 1er jour de Pessah, là où l’on dit טל l’été. Dans nos contrées (où l’on ne dit pas טל), on continue jusqu’à מִנְחָה ; à Moussaf tout le קָהָל et le ש״ץ mentionnent בִּתְפִלַּת לַחַשׁ, car on ne peut proclamer l’arrêt (נִרְאֶה כִּמְמָאֲנִים בִּגְשָׁמִים).
סעיף ג בַּטַּל וּבָרוּחוֹת לֹא חִיְּבוּ — אֵין מַחֲזִירִין.
בַּטַּל וּבָרוּחוֹת לֹא חִיְּבוּ חֲכָמִים לְהַזְכִּיר, לֹא בַּהַזְכָּרָה שֶׁבְּבִרְכַּת מְחַיֶּה הַמֵּתִים וְלֹא בַּשְּׁאֵלָה שֶׁבְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן נֶעְצָרִים לְעוֹלָם. וְאִם בָּא לְהַזְכִּיר — מַזְכִּיר. וְנוֹהֲגִין בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת לוֹמַר ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״ בַּהַזְכָּרָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְאֵין מַזְכִּירִין אֶת הָרוּחַ בַּשְּׁאֵלָה. אֲבָל בִּימוֹת הַחַמָּה אֵין מַזְכִּירִין אוֹתוֹ כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּקֵּשׁ אֶלָּא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים כְּדֵי לְנַגֵּב לַחוּת הָאָרֶץ שֶׁהוּא מְרֻבֶּה. וְאִם לֹא הִזְכִּירוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אוֹ שֶׁהִזְכִּירוֹ בִּימוֹת הַחַמָּה — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, אֲפִלּוּ לֹא סִיֵּם עֲדַיִן הַבְּרָכָה. וְהַטַּל שֶׁהוּא דָּבָר הַמִּתְבַּקֵּשׁ לְעוֹלָם — יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין לְהַזְכִּירוֹ בִּימוֹת הַחַמָּה וְלִשְׁאֹל אוֹתוֹ בֵּין בִּימוֹת הַחַמָּה בֵּין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, שֶׁאַף שֶׁאֵין נֶעְצָר לְעוֹלָם מִכָּל מָקוֹם מְבַקְשִׁים שֶׁיִּהְיֶה לִבְרָכָה, שֶׁלִּפְעָמִים אֵינוֹ לִבְרָכָה. וְאִם הִזְכִּירוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אוֹ שֶׁלֹּא הִזְכִּירוֹ בִּימוֹת הַחַמָּה, אוֹ שֶׁלֹּא שָׁאַל אוֹתוֹ בֵּין בִּימוֹת הַחַמָּה בֵּין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ לֹא סִיֵּם עֲדַיִן הַבְּרָכָה, מֵאַחַר שֶׁלֹּא חִיְּבוּ חֲכָמִים כְּלָל לְהַזְכִּיר בַּטַּל וּבָרוּחוֹת. וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגִים לִשְׁאֹל הַטַּל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְלֹא בִּימוֹת הַחַמָּה, וְלֹא לְהַזְכִּירוֹ לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וְאִם הִזְכִּירוֹ וְשָׁאַל אוֹתוֹ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ (כְּגוֹן שֶׁאָמַר ״וְתֵן טַל״ וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁאָמַר ״וּמָטָר״):
Tal et rouah. Pour le טַל et les רוּחוֹת les Sages n’ont pas obligé (ils ne sont jamais נֶעְצָרִים). On dit ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״ l’hiver ; l’été on ne le mentionne pas. אֵין מַחֲזִירִין, même sans avoir fini la bénédiction. Nos contrées : on demande le טל l’hiver, on ne le mentionne pas.
סעיף ד אָמַר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בִּימוֹת הַחַמָּה — מַחֲזִירִין וְחוֹזֵר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה.
אִם אָמַר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בִּימוֹת הַחַמָּה — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁהַגְּשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה אֵינָם אֶלָּא סִימַן קְלָלָה, לָכֵן הִצְרִיכוּ לָזֶה שֶׁהִזְכִּיר קְלָלָה בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁיַּחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל בְּלֹא קְלָלָה אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁהִזְכִּיר בָּהּ קְלָלָה. לְפִיכָךְ הוּא צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה, שֶׁאִם יַחֲזֹר לִ״מְכַלְכֵּל חַיִּים״ — לֹא יְבַטֵּל בָּזֶה מַה שֶּׁהִזְכִּיר שֶׁלֹּא כַּדִּין, שֶׁכֵּן דִּינָהּ שֶׁל הַזְכָּרָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים לוֹמַר ״מְכַלְכֵּל חַיִּים״ אַחַר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״. וְאִם נִזְכַּר אַחַר חֲתִימַת הַבְּרָכָה — צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, לְפִי שֶׁכָּל הַטּוֹעֶה בְּאֵיזוֹ בְּרָכָה בְּעִנְיָן שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר וּלְתַקֵּן טָעוּתוֹ וְלֹא חָזַר עַד שֶׁחָתַם בְּרָכָה זוֹ — לֹא דַּי לוֹ שֶׁיַּחֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁטָּעָה לְתַקֵּן טָעוּתוֹ, אֶלָּא צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, וְג׳ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כִּבְרָכָה אַחַת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:
Gèchem l’été. A dit ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בִּימוֹת הַחַמָּה — מַחֲזִירִין (la pluie y est סִימַן קְלָלָה) : חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה ; et s’il a חתם la bénédiction — חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה.
סעיף ה אֲפִלּוּ אֵין הַגֶּשֶׁם סִימַן קְלָלָה — מַחֲזִירִין ; הַזְכָּרָה וּשְׁאֵלָה.
וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהַגֶּשֶׁם אֵינוֹ סִימַן קְלָלָה, כְּגוֹן שֶׁלֹּא יָצָא עֲדַיִן נִיסָן שֶׁל חַמָּה, וַאֲפִלּוּ אִם צְרִיכִים לִגְשָׁמִים — מַחֲזִירִים אוֹתוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁרֹב הַזְּמַן שֶׁפּוֹסְקִין מִלְּהַזְכִּיר גֶּשֶׁם הַגֶּשֶׁם בּוֹ סִימַן קְלָלָה, לֹא חִלְּקוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁפּוֹסְקִים מִלְּהַזְכִּיר אִם הִזְכִּיר — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וַאֲפִלּוּ בָּאֲרָצוֹת שֶׁלְּעוֹלָם הֵן צְרִיכוֹת לִגְשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה, בְּעִנְיָן שֶׁאִם שָׁאַל בָּהֶן גְּשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה בְּ״בִרְכַּת הַשָּׁנִים״ אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ז, מִכָּל מָקוֹם אִם הִזְכִּיר בָּהֶן גֶּשֶׁם בִּ״תְחִיַּת הַמֵּתִים״ — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, שֶׁצֹּרֶךְ אֲרָצוֹת לִגְשָׁמִים אֵינוֹ עִנְיָן לְהַזְכָּרָה אֶלָּא לִשְׁאֵלָה (שֶׁבַּשְּׁאֵלָה הוּא מְבַקֵּשׁ עַל אַרְצוֹ, אֲבָל בַּהַזְכָּרָה הוּא מְשַׁבֵּחַ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מוֹרִיד גְּשָׁמִים שֶׁלֹּא בְּעִתָּם שֶׁהֵם סִימַן קְלָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, לָכֵן צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלוֹמַר אוֹתָהּ בְּרָכָה בְּלֹא קְלָלָה):
Même sans klala. Même quand la pluie n’est pas סִימַן קְלָלָה (Nissan pas encore fini, ou pays qui en ont besoin l’été) — מַחֲזִירִין : le besoin d’un pays relève de la שְׁאֵלָה (סימן קי״ז), non de la הַזְכָּרָה, qui est שֶׁבַח.
סעיף ו לֹא אָמַר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בַּחֹרֶף — מַחֲזִירִין ; הִזְכִּיר טַל — אֵין מַחֲזִירִין.
בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אִם לֹא אָמַר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ (אֲפִלּוּ אָמַר ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״) — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְהוּא שֶׁלֹּא הִזְכִּיר טַל, אֲבָל אִם הִזְכִּיר טַל — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ (אֲפִלּוּ לֹא סִיֵּם הַבְּרָכָה), שֶׁאַף שֶׁהַטַּל אֵינוֹ נֶעְצָר מִכָּל מָקוֹם שֶׁבַח הוּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהַזְכָּרָתוֹ כְּמוֹ בְּהַזְכָּרַת הַגֶּשֶׁם, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַגְּשָׁמִים חַיִּים לָעוֹלָם כָּךְ הַטַּל הוּא חַיִּים לָעוֹלָם, שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ מִתְבָּרֶכֶת הַתְּבוּאָה (וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת קָרְאוּ חֲכָמִים לְהַטַּל ״טַל תְּחִיָּה״, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הָרוּחַ שֶׁאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא רוּחוֹת —אֵינוֹ נִקְרָא חַיִּים לָעוֹלָם כְּמוֹ גֶּשֶׁם וְטַל. לְכָךְ יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁמַּזְכִּירִין הַטַּל כָּל יְמוֹת הַחַמָּה, כְּדֵי שֶׁאִם יִשְׁכְּחוּ לוֹמַר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים — חֲזָקָה שֶׁאָמְרוּ ״מוֹרִיד הַטָּל״ כְּמוֹ שֶׁהֵם רְגִילִים בִּימוֹת הַחַמָּה, וְאֵין מַחֲזִירִין אוֹתָן):
Gèchem oublié l’hiver. L’hiver, s’il n’a pas dit ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ — מַחֲזִירִין ; sauf s’il a dit טל — אֵין מַחֲזִירִין, car le טַל aussi est חַיִּים לָעוֹלָם (טַל תְּחִיָּה).
סעיף ז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים ; נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם הַבְּרָכָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמַּחֲזִירִין אוֹתוֹ אִם לֹא הִזְכִּיר גֶּשֶׁם וְלֹא טַל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, כְּשֶׁסִּיֵּם כָּל הַבְּרָכָה וְהִתְחִיל בְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ וְאָז חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, אֲבָל אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם הַבְּרָכָה — יֹאמַר ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״ וּ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר, שֶׁלֹּא קָבְעוּ חֲכָמִים מָקוֹם בְּתוֹךְ הַבְּרָכָה לְהַזְכִּיר שָׁם הַגֶּשֶׁם, אֶלָּא אָמְרוּ סְתָם: מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, אֶלָּא שֶׁנָּהֲגוּ לְאָמְרוֹ לִפְנֵי ״מְכַלְכֵּל חַיִּים״ לְפִי שֶׁהַגֶּשֶׁם כַּלְכָּלָה וּפַרְנָסָה, אֲבָל אִם לֹא אֲמָרוֹ לִפְנֵי ״מְכַלְכֵּל חַיִּים״ — בְּכָל הַבְּרָכָה מְקוֹמָהּ. וַאֲפִלּוּ אִם סִיֵּם הַבְּרָכָה וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל ״אַתָּה קָדוֹשׁ״ — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ, אֶלָּא יֹאמַר ״מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בְּלֹא חֲתִימָה וְשׁוּב אוֹמֵר ״אַתָּה קָדוֹשׁ״, שֶׁכָּל שֶׁלֹּא הִתְחִיל בַּבְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ — לֹא נִקְרָא סִיּוּם בְּרָכָה זוֹ לְגַמְרֵי לְעִנְיַן דְּבָרִים שֶׁמַּחֲזִירִין אוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּקְרָא סִיּוּם לְעִנְיַן דְּבָרִים שֶׁאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, כְּגוֹן הַבְדָּלָה בְּ״חוֹנֵן הַדָּעַת״ וְ״יַעֲלֶה וְיָבוֹא״ בְּעַרְבִית רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאֵין לְאָמְרָם כְּשֶׁסִּיֵּם הַבְּרָכָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְחִיל בְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רצ״ד וְתכ״ב:
Quand machzirin. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמַּחֲזִירִין : quand il a fini la bénédiction et commencé la suivante ; mais נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם — il dit au lieu où il est. Même après חֲתִימָה, avant ״אַתָּה קָדוֹשׁ״ — dit sans חתימה puis reprend.
סעיף ח ג׳ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּאַחַת ; מַטְבֵּעַ הַבְּרָכָה.
ג׳ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּאַחַת, הוֹאִיל וְעִנְיָנָם אֶחָד לְסַדֵּר שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם קֹדֶם שְׁאֵלוֹת צְרָכָיו, כְּעֶבֶד שֶׁמְּסַדֵּר שֶׁבַח לִפְנֵי רַבּוֹ קֹדֶם שֶׁמְּבַקֵּשׁ פְּרָס מִמֶּנּוּ, וְכֵן ג׳ אַחֲרוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּאַחַת, שֶׁהֵן כְּעֶבֶד שֶׁקִּבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְנִפְטַר וְהוֹלֵךְ לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ב. לְפִיכָךְ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁטָּעָה בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת — חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, וּבְג׳ אַחֲרוֹנוֹת — חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה, בֵּין שֶׁהוּא יָחִיד בֵּין צִבּוּר, אִם הוּא טָעוּת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקְּנוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָּהּ, כְּגוֹן שֶׁטָּעָה בַּחֲתִימָתָהּ שֶׁחָתַם בִּבְרָכָה זוֹ בְּעִנְיַן בְּרָכָה אַחֶרֶת, אוֹ שֶׁחָתַם ״הָאֵל הַקָּדוֹשׁ״ בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה וְלֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְתַקֵּן טָעוּתוֹ עַל יְדֵי שֶׁיַּחֲזֹר וְיַחְתֹּם כַּהֹגֶן, שֶׁאֵין חֲזָרָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּבְרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת — צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ בְּרָכָה זוֹ. וְהוּא הַדִּין אִם חָתַם כַּהֹגֶן אֶלָּא (שֶׁכָּל נֻסַּח הַבְּרָכָה עַד הַחֲתִימָה אָמַר נֻסָּח אַחֵר שֶׁלֹּא כְּעִנְיַן בְּרָכָה זוֹ כְּלָל וְלֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁחָתַם) (אוֹ שֶׁלֹּא אָמַר שׁוּם נֻסָּח תְּחִלָּה רַק הַחֲתִימָה בִּלְבַדָּהּ שֶׁנִּמְצָא) שֶׁלֹּא אָמַר בְּרָכָה זוֹ אֶלָּא בְּמַטְבֵּעַ קָצָר, כְּבִרְכַּת הַפֵּרוֹת וְהַמִּצְווֹת שֶׁפְּתִיחָתָן הִיא חֲתִימָתָן, וְשִׁנָּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בִּבְרָכוֹת — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ בְּרָכָה זוֹ אִם הִיא מִבְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת, וּבְג׳ רִאשׁוֹנוֹת צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ, וּבְג׳ אַחֲרוֹנוֹת לָעֲבוֹדָה (וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם דִּלֵּג בְּרָכָה אַחַת לְגַמְרֵי וְלֹא נִזְכַּר עַד אַחַר חֲתִימַת בְּרָכָה שֶׁאַחֲרֶיהָ), שֶׁאִם לֹא כֵּן כְּשֶׁיֹּאמַר בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר — הֲוֵי לֵיהּ הַשְּׁנִיָּה כְּטָעוּת בָּאֶמְצַע. אֲבָל אִם דִּלֵּג בְּאֶמְצָעָהּ (וַאֲפִלּוּ אָמַר בִּמְקוֹם הַדִּלּוּג נֻסָּח אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מֵעֵין בְּרָכָה זוֹ), כָּל שֶׁחָתַם כַּהֹגֶן (וְאָמַר קֹדֶם הַחֲתִימָה אֵיזוֹ בַּקָּשָׁה כְּעִנְיַן בְּרָכָה זוֹ וַאֲמָרָהּ בְּלָשׁוֹן מְשֻׁנֶּה מִתִּקּוּן חֲכָמִים) — אֵינוֹ נִקְרָא מְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בִּבְרָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס״ו וְס״ח, שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא מְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים אֶלָּא כְּשֶׁמְּשַׁנֶּה בִּפְתִיחָתָן אוֹ בַּחֲתִימָתָן בִּבְרָכוֹת שֶׁחוֹתְמוֹת בְּ״בָרוּךְ״ וּפוֹתְחוֹת בְּ״בָרוּךְ״ [(]וּבִרְכוֹת י״ח שֶׁחוֹתְמוֹת בְּ״בָרוּךְ״ וְאֵינָן פּוֹתְחוֹת בְּ״בָרוּךְ״, אַף אִם שִׁנָּה פְּתִיחָתָהּ וַאֲמָרָהּ בְּלָשׁוֹן אַחֵר בְּעִנְיַן הַבְּרָכָה — דִּינוֹ כְּאִלּוּ שִׁנָּה בְּאֶמְצַע בְּרָכָה, שֶׁהֲרֵי הֵן בְּרָכוֹת הַסְּמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ וְכָל פְּתִיחָתָהּ הִיא כְּמוֹ אֶמְצַע בְּרָכָה):
Trois premières. ג׳ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּאַחַת (כְּעֶבֶד שֶׁמְּסַדֵּר שֶׁבַח) ; erreur de חֲתִימָה ou de מַטְבֵּעַ — retour לְרֹאשׁ. Détails du מַטְבֵּעַ קָצָר et des בְּרָכוֹת הַסְּמוּכוֹת (סימן ס״ו וְס״ח).
סעיף ט חוֹזֵר לַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה — בְּשׁוֹגֵג ; בְּמֵזִיד — לְרֹאשׁ.
כָּל מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ חוֹזֵר לַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָּהּ, כְּגוֹן שֶׁדִּלֵּג, אוֹ טָעָה בַּחֲתִימַת בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת, אוֹ בְּג׳ אַחֲרוֹנוֹת שֶׁחוֹזֵר לָעֲבוֹדָה שֶׁהִיא רֵאשִׁיתָן, אוֹ שֶׁהִזְכִּיר הַגֶּשֶׁם בִּימוֹת הַחַמָּה שֶׁחוֹזֵר לְרֹאשׁ בְּרָכָה שְׁנִיָּה אִם לֹא סִיֵּם הַבְּרָכָה — הַכֹּל לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כְּשֶׁטָּעָה בְּשׁוֹגֵג, אֲבָל בְּמֵזִיד וּמִתְכַּוֵּן — צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה. וְהוּא הַדִּין אִם שָׂח בְּמֵזִיד כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ד:
Chogueg / mézid. Partout où l’on חוֹזֵר לַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה — seulement בְּשׁוֹגֵג ; אֲבָל בְּמֵזִיד וּמִתְכַּוֵּן — חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה. Et de même s’il a שָׂח בְּמֵזִיד (סימן ק״ד).
סעיף י סָפֵק אִם הִזְכִּיר — עַד ל׳ יוֹם חֲזָקָה.
הַמִּתְפַּלֵּל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הִזְכִּיר הַגֶּשֶׁם אִם לָאו — עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם חֲזָקָה מַה שֶּׁהוּא לָמוּד הוּא מַזְכִּיר, מִכָּאן וְאֵילָךְ מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ הוּא מַזְכִּיר. לְפִיכָךְ, אִם מְסֻפָּק בִּימוֹת הַחַמָּה אִם הִזְכִּיר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ — עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם בְּחֶזְקַת שֶׁהִזְכִּירוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָגִיל כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף וְצָרִיךְ לַחֲזֹר. וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים צָרִיךְ גַּם כֵּן לַחֲזֹר עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם — בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁאֵין מַזְכִּירִין טַל בִּימוֹת הַחַמָּה, וַהֲרֵי כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם הוּא בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא הִזְכִּיר לֹא טַל וְלֹא גְּשָׁמִים — מִן הַסְּתָם. לְאַחַר ל׳ יוֹם אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר, שֶׁכְּבָר נִתְרַגֵּל לְשׁוֹנוֹ לוֹמַר כַּהֲלָכָה וּמִן הַסְּתָם אָמַר כְּהֶרְגֵּל לְשׁוֹנוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם שָׁגַג אוֹ פָּשַׁע יוֹם אוֹ יוֹמַיִם וְלֹא הִתְפַּלֵּל כְּלָל — לֹא הוּרַע חֶזְקָתוֹ בָּזֶה, וְכֵיוָן שֶׁהֻחְזַק בְּרֹב אֵלּוּ יָמִים — דַּיּוֹ בְּכָךְ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאַחַר שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֵיזֶה יוֹם חָזַר אַחַר כָּךְ וְהִזְכִּיר עַד תֹּם ל׳ יוֹם — הֲרֵי זֶה בַּחֲזָקָה שֶׁל ל׳ יוֹם:
Safek — 30 jours. Qui doute s’il a mentionné : עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם חֲזָקָה מַה שֶּׁלָּמוּד — au-delà, ce dont il a besoin. L’été en doute — בְּחֶזְקַת שֶׁהִזְכִּיר וְצָרִיךְ לַחֲזֹר ; l’hiver dans nos contrées — de même, כָּל ל׳ יוֹם.
סעיף יא אָמַר צ׳ פְּעָמִים — חֲזָקָה שֶׁהִזְכִּיר / שֶׁלֹּא הִזְכִּיר.
אִם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח אוֹמֵר בִּרְכַּת ״אַתָּה גִּבּוֹר״ עַד ״מוֹרִיד הַטָּל״ וְעַד בִּכְלָל, אוֹ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ עַד ״מְכַלְכֵּל חַיִּים״ וְעַד בִּכְלָל, בְּלֹא ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ צ׳ פְּעָמִים — הֲרֵי נִתְרַגֵּל לְשׁוֹנוֹ לוֹמַר (וְ)״רַב לְהוֹשִׁיעַ״ (וּ)״מוֹרִיד הַטָּל״ אוֹ (וְ)״רַב לְהוֹשִׁיעַ מְכַלְכֵּל חַיִּים״, כְּאִלּוּ אָמַר כֵּן ל׳ יוֹם, שֶׁבְּל׳ יוֹם מִימוֹת הַחֹל גַּם כֵּן אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא צ׳ פְּעָמִים, ג׳ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, וְאִם הֻרְגַּל כְּשֶׁאוֹמֵר מְפֻזָּרִין — קַל וָחֹמֶר בִּרְצוּפִין. לְפִיכָךְ, אִם אַחַר כָּךְ אֵינוֹ זוֹכֵר אִם הִזְכִּיר הַגֶּשֶׁם — חֲזָקָה שֶׁלֹּא הִזְכִּירוֹ וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר. וְכֵן אִם בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת אוֹמֵר צ׳ פְּעָמִים ״אַתָּה גִּבּוֹר״ עַד וּ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ וְעַד בִּכְלָל וְאַחַר כָּךְ נִסְתַּפֵּק אִם הִזְכִּיר הַגֶּשֶׁם — חֲזָקָה שֶׁהִזְכִּירוֹ (וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה. וְטוֹב לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם לְכַתְּחִלָּה, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כֵּן לִסְמֹךְ עַל זֶה. אֲבָל אִם עָשָׂה כֵּן וְאַחַר כָּךְ נִסְתַּפֵּק אִם הִזְכִּירוֹ — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר, כִּי כֵן עִקָּר):
Quatre-vingt-dix fois. Le 1er jour de Pessah, dit צ׳ פְּעָמִים jusqu’à ״מוֹרִיד הַטָּל״ — חֲזָקָה qu’il n’a pas dit gèchem, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר. À שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, צ׳ פְּעָמִים jusqu’à ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ — חֲזָקָה qu’il l’a mentionné (וְיֵשׁ חוֹלְקִין).
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim קי״ד (édition Kehot, י״א סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — דִּין הַזְכָּרַת הָרוּחַ וְגֶשֶׁם וְטַל
היסוד : le דִּין הַזְכָּרַת הָרוּחַ וְגֶשֶׁם וְטַל
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de quatre axes. D’abord le זְמַן הַהַזְכָּרָה — מָתַי מַתְחִילִין וּמָתַי פּוֹסְקִין. Ensuite le דִּין הַטַּל וְהָרוּחַ. Puis le טָעָה בַּהַזְכָּרָה — מָתַי מַחֲזִירִין. Enfin le סָפֵק וְהַחֲזָקָה דִּרְגִילוּת.
זְמַן הַהַזְכָּרָה — מַתְחִילִין וּפוֹסְקִין
Le temps de la mention — début et fin
Le principe. מַתְחִילִין ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בְּמוּסַף שְׁמִינִי עֲצֶרֶת וְאֵין פּוֹסְקִין עַד מוּסַף יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח (סעיפים א-ב).
La conséquence. La הַזְכָּרָה est un רִצּוּי שְׁאֵלָה placé dans מְחַיֶּה הַמֵּתִים (הַגְּשָׁמִים שְׁקוּלִים כִּתְחִיַּת הַמֵּתִים). Cf. siman 117 (שאלה בברכת השנים).
טַל וְרוּחַ — אֵין מַחֲזִירִין
Tal et rouah — אין מחזירין
Le principe. בַּטַּל וּבָרוּחוֹת לֹא חִיְּבוּ ; אֵין מַחֲזִירִין, אֲפִלּוּ לֹא סִיֵּם הַבְּרָכָה (סעיפים ג, ו).
La conséquence. On dit ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״ l’hiver ; le טַל n’est jamais נֶעְצָר, donc אֵין מַחֲזִירִין. Cf. siman 113 (הזכרה וגשם).
טָעָה בַּהַזְכָּרָה — מַחֲזִירִין
Erreur dans la mention — מחזירין
Le principe. אָמַר גֶּשֶׁם בַּקַּיִץ אוֹ לֹא אָמַר בַּחֹרֶף — מַחֲזִירִין וְחוֹזֵר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה אוֹ לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה (סעיפים ד-ז).
La conséquence. On revient toujours à la bénédiction fautive ; חָתַם — לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, car ג׳ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת כְּאַחַת. Cf. siman 112 (מטבע הברכה).
סָפֵק וַחֲזָקָה — ל׳ יוֹם וְצ׳ פְּעָמִים
Doute et חזקה — 30 jours et 90 fois
Le principe. הַמְסֻפָּק אִם הִזְכִּיר — עַד ל׳ יוֹם חֲזָקָה מַה שֶּׁלָּמוּד ; אָמַר צ׳ פְּעָמִים — חֲזָקָה (סעיפים י-יא).
La conséquence. חֲזָקָה : מַה שֶּׁהוּא לָמוּד הוּא מַזְכִּיר ; après ל׳ יוֹם — מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ. Cf. siman 117 (חזקה דרגילות).
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — le זְמַן הַהַזְכָּרָה, le מַחֲזִירִין et la חֲזָקָה דִּרְגִילוּת — touche à la conduite quotidienne de la tefila. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman קי״ד. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses onze seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| זְמַן הַהַזְכָּרָה וְהַהַפְסָקָה | או״ח קי״ד — מַתְחִילִין בְּמוּסַף שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, פּוֹסְקִין בְּמוּסַף רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח. | מ״ב קי״ד — טַעֲמֵי הַזְכָּרַת הַגֶּשֶׁם וְהַהַכְרָזָה. | ערוה״ש קי״ד — זְמַן הַהַזְכָּרָה וְהַהַפְסָקָה. | Voie de l’Admour HaZaken — מַתְחִילִין בְּמוּסַף שְׁמִינִי עֲצֶרֶת (אַחַר ז׳ יְמֵי יְשִׁיבָה), פּוֹסְקִין בְּמוּסַף רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח ; רִצּוּי שְׁאֵלָה (סעיפים א-ב). |
| טַל וְרוּחַ | או״ח קי״ד — טַל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אוֹ בַּחַמָּה — אֵין מַחֲזִירִין ; בְּנֵי אַשְׁכְּנַז אֵין מַזְכִּירִין טַל. | מ״ב קי״ד — מִנְהַג הַזְכָּרַת הַטַּל וּפְרָטָיו. | ערוה״ש קי״ד — דִּין הַטַּל וְהָרוּחַ בַּהַזְכָּרָה. | Voie de l’Admour HaZaken — בַּטַּל וּבָרוּחוֹת לֹא חִיְּבוּ ; ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״ בַּחֹרֶף, אֵין מַחֲזִירִין — אַף שֶׁהַטַּל חַיִּים לָעוֹלָם (סעיפים ג, ו). |
| טָעָה בַּהַזְכָּרָה | או״ח קי״ד — אָמַר גֶּשֶׁם בַּחַמָּה מַחֲזִירִין ; לֹא אָמַר בַּחֹרֶף מַחֲזִירִין, וְהִזְכִּיר טַל — אֵין מַחֲזִירִין. | מ״ב קי״ד — פְּרָטֵי הַחֲזָרָה וּגְדַר הַסִּיּוּם. | ערוה״ש קי״ד — גֶּדֶר הַמַּחֲזִירִין וּמָתַי. | Voie de l’Admour HaZaken — גֶּשֶׁם בַּחַמָּה סִימַן קְלָלָה מַחֲזִירִין ; חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה, חָתַם — לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה ; בְּמֵזִיד — לְרֹאשׁ (סעיפים ד-ט). |
| סָפֵק וַחֲזָקָה | או״ח קי״ד — עַד ל׳ יוֹם בְּחֶזְקַת שֶׁהִזְכִּיר ; אָמַר צ׳ פְּעָמִים — חֲזָקָה. | מ״ב קי״ד — גֶּדֶר הַחֲזָקָה בַּל׳ יוֹם. | ערוה״ש קי״ד — הַחֲזָקָה וְהֶרְגֵּל הַלָּשׁוֹן. | Voie de l’Admour HaZaken — עַד ל׳ יוֹם חֲזָקָה מַה שֶּׁלָּמוּד ; אָמַר צ׳ פְּעָמִים כְּנֶגֶד ל׳ יוֹם — חֲזָקָה (סעיפים י-יא). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm קי״ד, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila, Rosh, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot ל״ג, Taanit ב-ג). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (י״א סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — זְמַן הַהַזְכָּרָה
Ligne 1 — le temps de la mention
Principe du siman : מַתְחִילִין בְּמוּסַף שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, פּוֹסְקִין בְּמוּסַף רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח (סעיפים א-ב).
Lecture du Rav : הַזְכָּרָה זוֹ רִצּוּי שְׁאֵלָה, וּמִשּׁוּם הַהַכְרָזָה וּסְמִיכַת גְּאֻלָּה מַתְחִילִין בְּמוּסָף דַּוְקָא.
Conséquence pratique : lire ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ dès Moussaf de Chemini Atséret, et cesser à Moussaf du 1er jour de Pessah.
קו ב — מָתַי מַחֲזִירִין
Ligne 2 — quand on fait recommencer
Principe du siman : גֶּשֶׁם בַּחַמָּה אוֹ חִסֵּר בַּחֹרֶף — מַחֲזִירִין ; טַל וְרוּחַ — אֵין מַחֲזִירִין (סעיפים ג-ז).
Lecture du Rav : הַחֲזָרָה תְּלוּיָה בְּסִיּוּם הַבְּרָכָה : נִזְכַּר קֹדֶם — אוֹמֵר בִּמְקוֹמוֹ, חָתַם וְהִתְחִיל שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ — לְרֹאשׁ.
Conséquence pratique : en cas d’oubli, savoir si l’on revient au lieu même, au début de la bénédiction, ou au début de la tefila.
קו ג — חֲזָקָה וְהֶרְגֵּל
Ligne 3 — חזקה et habitude
Principe du siman : סָפֵק אִם הִזְכִּיר ; אָמַר צ׳ פְּעָמִים — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר (סעיפים י-יא).
Lecture du Rav : חֲזָקָה שֶׁהַלָּשׁוֹן הֻרְגַּל, וּמִן הַסְּתָם אָמַר כְּהֶרְגֵּלוֹ.
Conséquence pratique : après ל׳ יוֹם ou צ׳ פְּעָמִים, se fier à l’habitude et ne pas revenir inutilement.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman קי״ד dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman קי״ד (דִּין הַזְכָּרַת הָרוּחַ וְגֶשֶׁם וְטַל)
- ① מַתְחִילִין וּפוֹסְקִין. Dire ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ dès Moussaf de שְׁמִינִי עֲצֶרֶת ; cesser à Moussaf du 1er jour de Pessah. Fondement : SA HaRav קי״ד séifim א-ב.
- ② גֶּשֶׁם בַּקַּיִץ. A dit ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ l’été — מַחֲזִירִין : חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה, et s’il a חתם — לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה. Fondement : SA HaRav קי״ד séifim ד-ה.
- ③ חִסֵּר בַּחֹרֶף. N’a pas dit ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ l’hiver — מַחֲזִירִין ; mais s’il a dit טַל — אֵין מַחֲזִירִין. Fondement : SA HaRav קי״ד séif ו.
- ④ טַל וְרוּחַ. Le טַל et les רוּחוֹת ne sont pas obligatoires — אֵין מַחֲזִירִין, même sans avoir fini la bénédiction. Fondement : SA HaRav קי״ד séif ג.
- ⑤ סָפֵק וַחֲזָקָה. Doute jusqu’à ל׳ יוֹם — חֲזָקָה מַה שֶּׁלָּמוּד ; a dit צ׳ פְּעָמִים — se fier à la חֲזָקָה. Fondement : SA HaRav קי״ד séifim י-יא.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman קי״ד (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — le זְמַן, le מַחֲזִירִין, la חֲזָקָה — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.