Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman קי״ד — דִּין הַזְכָּרַת הָרוּחַ וְגֶשֶׁם וְטַל. In the Rav it unfolds over י״א סְעִיפִים (eleven seifim) : the זְמַן הַהַזְכָּרָה and the הַכְרָזָה, the דִּין הַטַּל וְהָרוּחַ, the מַחֲזִירִין וּמָתַי, and the חֲזָקָה דִּרְגִילוּת (ל׳ יוֹם וְצ׳ פְּעָמִים).
שולחן ערוך הרב — סימן קי״ד — דִּין הַזְכָּרַת הָרוּחַ וְגֶשֶׁם וְטַל
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן קי״ד — דִּין הַזְכָּרַת הָרוּחַ וְגֶשֶׁם וְטַל — וּבוֹ י״א סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.114), followed by our English translation. The siman has eleven seifim (י״א סְעִיפִים ; seif k → .114.k).
סעיף א מַתְחִילִין ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בְּמוּסַף שְׁמִינִי עֲצֶרֶת ; הַהַכְרָזָה וְטַעֲמָהּ.
דִּין הַזְכָּרַת הָרוּחַ וְגֶשֶׁם וְטַל וּבוֹ י״א סְעִיפִים:בְּרָכָה שְׁנִיָּה אֵינָהּ פּוֹתַחַת בְּ״בָרוּךְ״, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ. וְכֵן כָּל בְּרָכוֹת הָאֲחֵרוֹת הֵן סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ, לָכֵן הֵן חוֹתְמוֹת בְּ״בָרוּךְ״ וְאֵין פּוֹתְחוֹת בְּ״בָרוּךְ״. וּמַתְחִילִין לְהַזְכִּיר הַגֶּשֶׁם בִּבְרָכָה שְׁנִיָּה בִּתְפִלַּת מוּסָף שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, וְאֵין פּוֹסְקִין עַד תְּפִלַּת מוּסָף שֶׁל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח. וְהַזְכָּרָה זוֹ הִיא רִצּוּי שְׁאֵלָה, שֶׁטֶּרֶם שֶׁיִּשְׁאֲלוּ הַגְּשָׁמִים בְּעוֹנָתָם כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁאֵלָה — מְרַצִּין לְפָנָיו בְּהַזְכָּרַת גְּבוּרוֹתָיו שֶׁמּוֹרִיד גְּשָׁמִים. וְקָבְעוּ הַזְכָּרָה זוֹ בְּבִרְכַּת ״מְחַיֶּה הַמֵּתִים״, מִפְּנֵי שֶׁהַגְּשָׁמִים הֵם שְׁקוּלִים כִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים חַיִּים לָעוֹלָם — כָּךְ הַגְּשָׁמִים חַיִּים לָעוֹלָם. וְהָיָה מִן הַדִּין לְהַזְכִּיר וּלְרַצּוֹת לְפָנָיו מִיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג, שֶׁבֶּחָג נִדּוֹנִים עַל הַמַּיִם, אֶלָּא לְפִי שֶׁהַגְּשָׁמִים הֵם סִימַן קְלָלָה בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה בִּשְׁעַת הַגֶּשֶׁם — אֵין מַזְכִּירִין הַגֶּשֶׁם עַד עֲבֹר ז׳ יְמֵי יְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה. וְרָאוּי הָיָה לְהַתְחִיל לְהַזְכִּיר מִיָּד בְּלֵיל יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן, אֶלָּא לְפִי שֶׁבִּתְפִלַּת עַרְבִית אֵין כָּל הָעָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — נִמְצָא זֶה מַזְכִּיר וְזֶה אֵינוֹ מַזְכִּיר וְיֵעָשׂוּ אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת. וְלָמָּה אֵין מַזְכִּירִין בְּשַׁחֲרִית? לְפִי שֶׁאָסוּר לְהַזְכִּיר הַגֶּשֶׁם עַד שֶׁיַּכְרִיז הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹ הַשַּׁמָּשׁ בְּקוֹל רָם ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ קֹדֶם הַתְּפִלָּה, וּבְשַׁחֲרִית אִי אֶפְשָׁר לְהַכְרִיז מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. לְפִיכָךְ אַף מִי שֶׁהוּא חוֹלֶה אוֹ אָנוּס שֶׁמֻּתָּר לוֹ לְהַקְדִּים תְּפִלָּתוֹ לִתְפִלַּת הַצִּבּוּר אֲפִלּוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ׳ — אָסוּר לוֹ לְהַקְדִּים תְּפִלַּת מוּסָף שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת לִתְפִלַּת הַצִּבּוּר אֲפִלּוּ בְּבֵיתוֹ, לְפִי שֶׁאָסוּר לְהַזְכִּיר הַגֶּשֶׁם עַד שֶׁיַּכְרִיזוּ בְּצִבּוּר. אֲבָל אִם יוֹדֵעַ שֶׁהִכְרִיזוּ בְּצִבּוּר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא שָׁמַע — מַזְכִּיר. וּמִטַּעַם זֶה הַבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַצִּבּוּר הִתְחִילוּ לְהִתְפַּלֵּל — יִתְפַּלֵּל וְיַזְכִּיר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא שָׁמַע כְּשֶׁהִכְרִיזוּ. וְהַדָּר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְיָן — יַמְתִּין עַד זְמַן שֶׁמִּתְפַּלְלִים בַּקְּהִלּוֹת:
Structure and zeman. The 2nd bracha is סְמוּכָה — it does not open with ״בָּרוּךְ״. One begins ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ at Moussaf of שְׁמִינִי עֲצֶרֶת and does not stop until Moussaf of the 1st day of Pesach. This mention is a רִצּוּי שְׁאֵלָה, set in מְחַיֶּה הַמֵּתִים since rains are שְׁקוּלִים כִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. One begins only after the ז׳ יְמֵי יְשִׁיבָה (rain there is סִימַן קְלָלָה), and at Moussaf — not Arvit/Chaharit — because of the הַכְרָזָה and סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. A חוֹלֶה/אָנוּס does not precede the tsibbour for this Moussaf.
סעיף ב אֵין פּוֹסְקִין עַד מוּסַף יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח ; מִנְהַג הַהַפְסָקָה.
וְכֵן לְעִנְיַן הַפְסָקָה, אֵין פּוֹסְקִין מִלְּהַזְכִּיר עַד שֶׁמַּכְרִיזִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת ״מוֹרִיד הַטָּל״ קֹדֶם תְּפִלַּת מוּסָף יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בִּמְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר ״מוֹרִיד הַטָּל״ בִּמְקוֹם ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בִּימוֹת הַחַמָּה, שֶׁהַכְרָזַת הַטַּל סִימָן הוּא לָהֶם לְהַפְסָקַת הַזְכָּרַת הַגֶּשֶׁם, וְקֹדֶם הַכְרָזָה זוֹ אֵין הַצִּבּוּר מַפְסִיקִין מִלְּהַזְכִּיר הַגֶּשֶׁם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּבָר מְעֹרָב בֵּינֵיהֶם שֶׁזֶּה מַזְכִּיר וְזֶה אֵינוֹ מַזְכִּיר וְיִהְיֶה אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת. אֲבָל הַיָּחִיד שֶׁמִּתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ — רַשַּׁאי לְהַזְכִּיר הַטַּל בִּמְקוֹם גֶּשֶׁם. וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ (שֶׁאֵין נוֹהֲגִין לְהַזְכִּיר טַל בִּימוֹת הַחַמָּה בִּמְקוֹם הַגֶּשֶׁם וְאֵין הַכְרָזַת טַל סִימָן כְּלָל לְהַפְסָקַת הַזְכָּרַת גֶּשֶׁם) נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק מִלְּהַזְכִּיר גֶּשֶׁם עַד תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁשָּׁמְעוּ כְּבָר מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁפָּסַק בִּתְפִלַּת מוּסָף, אֲבָל בִּתְפִלַּת מוּסָף כָּל הַקָּהָל וְגַם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מַזְכִּירִין הַגֶּשֶׁם בִּתְפִלַּת לַחַשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּבָר מְעֹרָב בֵּין הַצִּבּוּר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַכְרִיז קֹדֶם הַתְּפִלָּה שֶׁיַּפְסִיקוּ מִלְּהַזְכִּיר הַגֶּשֶׁם מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְמָאֲנִים בִּגְשָׁמִים, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ: אֵין מִתְפַּלְלִין עַל רֹב טוֹבָה. וּמַה שֶּׁאֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר פּוֹסֵק בִּתְפִלַּת הַשַּׁחַר הוּא מִשּׁוּם אוֹתָם שֶׁלֹּא הָיוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּעַרְבִית, וּכְשֶׁיִּשְׁמְעוּ שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אֵינוֹ מַזְכִּיר בְּשַׁחֲרִית יִסְבְּרוּ שֶׁמַּפְסִיקִין מִלְּהַזְכִּיר בִּתְפִלַּת עַרְבִית, שֶׁהַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה בְּכָל מָקוֹם, וְלַשָּׁנָה הַבָּאָה לֹא יַזְכִּירוּ בְּעַרְבִית, וְנִמְצָא זֶה מַזְכִּיר וְזֶה אֵינוֹ מַזְכִּיר:
The cessation. Likewise one does not stop until the הַכְרָזָה of ״מוֹרִיד הַטָּל״ before Moussaf of the 1st day of Pesach, where טל is said in summer. In these lands (where טל is not said) one continues until מִנְחָה ; at Moussaf the whole קָהָל and the ש״ץ mention it בִּתְפִלַּת לַחַשׁ, since one cannot proclaim the stop (נִרְאֶה כִּמְמָאֲנִים בִּגְשָׁמִים).
סעיף ג בַּטַּל וּבָרוּחוֹת לֹא חִיְּבוּ — אֵין מַחֲזִירִין.
בַּטַּל וּבָרוּחוֹת לֹא חִיְּבוּ חֲכָמִים לְהַזְכִּיר, לֹא בַּהַזְכָּרָה שֶׁבְּבִרְכַּת מְחַיֶּה הַמֵּתִים וְלֹא בַּשְּׁאֵלָה שֶׁבְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן נֶעְצָרִים לְעוֹלָם. וְאִם בָּא לְהַזְכִּיר — מַזְכִּיר. וְנוֹהֲגִין בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת לוֹמַר ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״ בַּהַזְכָּרָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְאֵין מַזְכִּירִין אֶת הָרוּחַ בַּשְּׁאֵלָה. אֲבָל בִּימוֹת הַחַמָּה אֵין מַזְכִּירִין אוֹתוֹ כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּקֵּשׁ אֶלָּא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים כְּדֵי לְנַגֵּב לַחוּת הָאָרֶץ שֶׁהוּא מְרֻבֶּה. וְאִם לֹא הִזְכִּירוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אוֹ שֶׁהִזְכִּירוֹ בִּימוֹת הַחַמָּה — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, אֲפִלּוּ לֹא סִיֵּם עֲדַיִן הַבְּרָכָה. וְהַטַּל שֶׁהוּא דָּבָר הַמִּתְבַּקֵּשׁ לְעוֹלָם — יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין לְהַזְכִּירוֹ בִּימוֹת הַחַמָּה וְלִשְׁאֹל אוֹתוֹ בֵּין בִּימוֹת הַחַמָּה בֵּין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, שֶׁאַף שֶׁאֵין נֶעְצָר לְעוֹלָם מִכָּל מָקוֹם מְבַקְשִׁים שֶׁיִּהְיֶה לִבְרָכָה, שֶׁלִּפְעָמִים אֵינוֹ לִבְרָכָה. וְאִם הִזְכִּירוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אוֹ שֶׁלֹּא הִזְכִּירוֹ בִּימוֹת הַחַמָּה, אוֹ שֶׁלֹּא שָׁאַל אוֹתוֹ בֵּין בִּימוֹת הַחַמָּה בֵּין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ לֹא סִיֵּם עֲדַיִן הַבְּרָכָה, מֵאַחַר שֶׁלֹּא חִיְּבוּ חֲכָמִים כְּלָל לְהַזְכִּיר בַּטַּל וּבָרוּחוֹת. וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגִים לִשְׁאֹל הַטַּל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְלֹא בִּימוֹת הַחַמָּה, וְלֹא לְהַזְכִּירוֹ לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וְאִם הִזְכִּירוֹ וְשָׁאַל אוֹתוֹ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ (כְּגוֹן שֶׁאָמַר ״וְתֵן טַל״ וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁאָמַר ״וּמָטָר״):
Tal and rouah. For טַל and רוּחוֹת the Sages did not obligate (they are never נֶעְצָרִים). One says ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״ in winter ; in summer one does not mention it. אֵין מַחֲזִירִין, even without having finished the bracha. In these lands one asks for טל in winter and does not mention it.
סעיף ד אָמַר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בִּימוֹת הַחַמָּה — מַחֲזִירִין וְחוֹזֵר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה.
אִם אָמַר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בִּימוֹת הַחַמָּה — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁהַגְּשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה אֵינָם אֶלָּא סִימַן קְלָלָה, לָכֵן הִצְרִיכוּ לָזֶה שֶׁהִזְכִּיר קְלָלָה בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁיַּחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל בְּלֹא קְלָלָה אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁהִזְכִּיר בָּהּ קְלָלָה. לְפִיכָךְ הוּא צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה, שֶׁאִם יַחֲזֹר לִ״מְכַלְכֵּל חַיִּים״ — לֹא יְבַטֵּל בָּזֶה מַה שֶּׁהִזְכִּיר שֶׁלֹּא כַּדִּין, שֶׁכֵּן דִּינָהּ שֶׁל הַזְכָּרָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים לוֹמַר ״מְכַלְכֵּל חַיִּים״ אַחַר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״. וְאִם נִזְכַּר אַחַר חֲתִימַת הַבְּרָכָה — צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, לְפִי שֶׁכָּל הַטּוֹעֶה בְּאֵיזוֹ בְּרָכָה בְּעִנְיָן שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר וּלְתַקֵּן טָעוּתוֹ וְלֹא חָזַר עַד שֶׁחָתַם בְּרָכָה זוֹ — לֹא דַּי לוֹ שֶׁיַּחֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁטָּעָה לְתַקֵּן טָעוּתוֹ, אֶלָּא צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, וְג׳ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כִּבְרָכָה אַחַת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:
Rain in summer. Said ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בִּימוֹת הַחַמָּה — מַחֲזִירִין (rain there is סִימַן קְלָלָה) : חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה ; and if he חתם the bracha — חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה.
סעיף ה אֲפִלּוּ אֵין הַגֶּשֶׁם סִימַן קְלָלָה — מַחֲזִירִין ; הַזְכָּרָה וּשְׁאֵלָה.
וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהַגֶּשֶׁם אֵינוֹ סִימַן קְלָלָה, כְּגוֹן שֶׁלֹּא יָצָא עֲדַיִן נִיסָן שֶׁל חַמָּה, וַאֲפִלּוּ אִם צְרִיכִים לִגְשָׁמִים — מַחֲזִירִים אוֹתוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁרֹב הַזְּמַן שֶׁפּוֹסְקִין מִלְּהַזְכִּיר גֶּשֶׁם הַגֶּשֶׁם בּוֹ סִימַן קְלָלָה, לֹא חִלְּקוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁפּוֹסְקִים מִלְּהַזְכִּיר אִם הִזְכִּיר — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וַאֲפִלּוּ בָּאֲרָצוֹת שֶׁלְּעוֹלָם הֵן צְרִיכוֹת לִגְשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה, בְּעִנְיָן שֶׁאִם שָׁאַל בָּהֶן גְּשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה בְּ״בִרְכַּת הַשָּׁנִים״ אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ז, מִכָּל מָקוֹם אִם הִזְכִּיר בָּהֶן גֶּשֶׁם בִּ״תְחִיַּת הַמֵּתִים״ — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, שֶׁצֹּרֶךְ אֲרָצוֹת לִגְשָׁמִים אֵינוֹ עִנְיָן לְהַזְכָּרָה אֶלָּא לִשְׁאֵלָה (שֶׁבַּשְּׁאֵלָה הוּא מְבַקֵּשׁ עַל אַרְצוֹ, אֲבָל בַּהַזְכָּרָה הוּא מְשַׁבֵּחַ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מוֹרִיד גְּשָׁמִים שֶׁלֹּא בְּעִתָּם שֶׁהֵם סִימַן קְלָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, לָכֵן צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלוֹמַר אוֹתָהּ בְּרָכָה בְּלֹא קְלָלָה):
Even without klala. Even when rain is not סִימַן קְלָלָה (Nissan not yet over, or lands that need it) — מַחֲזִירִין : a land’s need pertains to שְׁאֵלָה (siman קי״ז), not to הַזְכָּרָה, which is שֶׁבַח.
סעיף ו לֹא אָמַר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בַּחֹרֶף — מַחֲזִירִין ; הִזְכִּיר טַל — אֵין מַחֲזִירִין.
בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אִם לֹא אָמַר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ (אֲפִלּוּ אָמַר ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״) — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְהוּא שֶׁלֹּא הִזְכִּיר טַל, אֲבָל אִם הִזְכִּיר טַל — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ (אֲפִלּוּ לֹא סִיֵּם הַבְּרָכָה), שֶׁאַף שֶׁהַטַּל אֵינוֹ נֶעְצָר מִכָּל מָקוֹם שֶׁבַח הוּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהַזְכָּרָתוֹ כְּמוֹ בְּהַזְכָּרַת הַגֶּשֶׁם, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַגְּשָׁמִים חַיִּים לָעוֹלָם כָּךְ הַטַּל הוּא חַיִּים לָעוֹלָם, שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ מִתְבָּרֶכֶת הַתְּבוּאָה (וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת קָרְאוּ חֲכָמִים לְהַטַּל ״טַל תְּחִיָּה״, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הָרוּחַ שֶׁאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא רוּחוֹת —אֵינוֹ נִקְרָא חַיִּים לָעוֹלָם כְּמוֹ גֶּשֶׁם וְטַל. לְכָךְ יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁמַּזְכִּירִין הַטַּל כָּל יְמוֹת הַחַמָּה, כְּדֵי שֶׁאִם יִשְׁכְּחוּ לוֹמַר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים — חֲזָקָה שֶׁאָמְרוּ ״מוֹרִיד הַטָּל״ כְּמוֹ שֶׁהֵם רְגִילִים בִּימוֹת הַחַמָּה, וְאֵין מַחֲזִירִין אוֹתָן):
Rain forgotten in winter. In winter, if he did not say ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ — מַחֲזִירִין ; unless he said טל — אֵין מַחֲזִירִין, for טַל too is חַיִּים לָעוֹלָם (טַל תְּחִיָּה).
סעיף ז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים ; נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם הַבְּרָכָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמַּחֲזִירִין אוֹתוֹ אִם לֹא הִזְכִּיר גֶּשֶׁם וְלֹא טַל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, כְּשֶׁסִּיֵּם כָּל הַבְּרָכָה וְהִתְחִיל בְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ וְאָז חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, אֲבָל אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם הַבְּרָכָה — יֹאמַר ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״ וּ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר, שֶׁלֹּא קָבְעוּ חֲכָמִים מָקוֹם בְּתוֹךְ הַבְּרָכָה לְהַזְכִּיר שָׁם הַגֶּשֶׁם, אֶלָּא אָמְרוּ סְתָם: מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, אֶלָּא שֶׁנָּהֲגוּ לְאָמְרוֹ לִפְנֵי ״מְכַלְכֵּל חַיִּים״ לְפִי שֶׁהַגֶּשֶׁם כַּלְכָּלָה וּפַרְנָסָה, אֲבָל אִם לֹא אֲמָרוֹ לִפְנֵי ״מְכַלְכֵּל חַיִּים״ — בְּכָל הַבְּרָכָה מְקוֹמָהּ. וַאֲפִלּוּ אִם סִיֵּם הַבְּרָכָה וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל ״אַתָּה קָדוֹשׁ״ — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ, אֶלָּא יֹאמַר ״מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בְּלֹא חֲתִימָה וְשׁוּב אוֹמֵר ״אַתָּה קָדוֹשׁ״, שֶׁכָּל שֶׁלֹּא הִתְחִיל בַּבְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ — לֹא נִקְרָא סִיּוּם בְּרָכָה זוֹ לְגַמְרֵי לְעִנְיַן דְּבָרִים שֶׁמַּחֲזִירִין אוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּקְרָא סִיּוּם לְעִנְיַן דְּבָרִים שֶׁאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, כְּגוֹן הַבְדָּלָה בְּ״חוֹנֵן הַדָּעַת״ וְ״יַעֲלֶה וְיָבוֹא״ בְּעַרְבִית רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאֵין לְאָמְרָם כְּשֶׁסִּיֵּם הַבְּרָכָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְחִיל בְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רצ״ד וְתכ״ב:
When machzirin. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמַּחֲזִירִין : when he finished the bracha and began the next ; but נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם — he says it where he is. Even after חֲתִימָה, before ״אַתָּה קָדוֹשׁ״ — he says it without חתימה and resumes.
סעיף ח ג׳ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּאַחַת ; מַטְבֵּעַ הַבְּרָכָה.
ג׳ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּאַחַת, הוֹאִיל וְעִנְיָנָם אֶחָד לְסַדֵּר שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם קֹדֶם שְׁאֵלוֹת צְרָכָיו, כְּעֶבֶד שֶׁמְּסַדֵּר שֶׁבַח לִפְנֵי רַבּוֹ קֹדֶם שֶׁמְּבַקֵּשׁ פְּרָס מִמֶּנּוּ, וְכֵן ג׳ אַחֲרוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּאַחַת, שֶׁהֵן כְּעֶבֶד שֶׁקִּבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְנִפְטַר וְהוֹלֵךְ לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ב. לְפִיכָךְ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁטָּעָה בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת — חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, וּבְג׳ אַחֲרוֹנוֹת — חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה, בֵּין שֶׁהוּא יָחִיד בֵּין צִבּוּר, אִם הוּא טָעוּת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקְּנוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָּהּ, כְּגוֹן שֶׁטָּעָה בַּחֲתִימָתָהּ שֶׁחָתַם בִּבְרָכָה זוֹ בְּעִנְיַן בְּרָכָה אַחֶרֶת, אוֹ שֶׁחָתַם ״הָאֵל הַקָּדוֹשׁ״ בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה וְלֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְתַקֵּן טָעוּתוֹ עַל יְדֵי שֶׁיַּחֲזֹר וְיַחְתֹּם כַּהֹגֶן, שֶׁאֵין חֲזָרָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּבְרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת — צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ בְּרָכָה זוֹ. וְהוּא הַדִּין אִם חָתַם כַּהֹגֶן אֶלָּא (שֶׁכָּל נֻסַּח הַבְּרָכָה עַד הַחֲתִימָה אָמַר נֻסָּח אַחֵר שֶׁלֹּא כְּעִנְיַן בְּרָכָה זוֹ כְּלָל וְלֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁחָתַם) (אוֹ שֶׁלֹּא אָמַר שׁוּם נֻסָּח תְּחִלָּה רַק הַחֲתִימָה בִּלְבַדָּהּ שֶׁנִּמְצָא) שֶׁלֹּא אָמַר בְּרָכָה זוֹ אֶלָּא בְּמַטְבֵּעַ קָצָר, כְּבִרְכַּת הַפֵּרוֹת וְהַמִּצְווֹת שֶׁפְּתִיחָתָן הִיא חֲתִימָתָן, וְשִׁנָּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בִּבְרָכוֹת — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ בְּרָכָה זוֹ אִם הִיא מִבְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת, וּבְג׳ רִאשׁוֹנוֹת צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ, וּבְג׳ אַחֲרוֹנוֹת לָעֲבוֹדָה (וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם דִּלֵּג בְּרָכָה אַחַת לְגַמְרֵי וְלֹא נִזְכַּר עַד אַחַר חֲתִימַת בְּרָכָה שֶׁאַחֲרֶיהָ), שֶׁאִם לֹא כֵּן כְּשֶׁיֹּאמַר בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר — הֲוֵי לֵיהּ הַשְּׁנִיָּה כְּטָעוּת בָּאֶמְצַע. אֲבָל אִם דִּלֵּג בְּאֶמְצָעָהּ (וַאֲפִלּוּ אָמַר בִּמְקוֹם הַדִּלּוּג נֻסָּח אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מֵעֵין בְּרָכָה זוֹ), כָּל שֶׁחָתַם כַּהֹגֶן (וְאָמַר קֹדֶם הַחֲתִימָה אֵיזוֹ בַּקָּשָׁה כְּעִנְיַן בְּרָכָה זוֹ וַאֲמָרָהּ בְּלָשׁוֹן מְשֻׁנֶּה מִתִּקּוּן חֲכָמִים) — אֵינוֹ נִקְרָא מְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בִּבְרָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס״ו וְס״ח, שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא מְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים אֶלָּא כְּשֶׁמְּשַׁנֶּה בִּפְתִיחָתָן אוֹ בַּחֲתִימָתָן בִּבְרָכוֹת שֶׁחוֹתְמוֹת בְּ״בָרוּךְ״ וּפוֹתְחוֹת בְּ״בָרוּךְ״ [(]וּבִרְכוֹת י״ח שֶׁחוֹתְמוֹת בְּ״בָרוּךְ״ וְאֵינָן פּוֹתְחוֹת בְּ״בָרוּךְ״, אַף אִם שִׁנָּה פְּתִיחָתָהּ וַאֲמָרָהּ בְּלָשׁוֹן אַחֵר בְּעִנְיַן הַבְּרָכָה — דִּינוֹ כְּאִלּוּ שִׁנָּה בְּאֶמְצַע בְּרָכָה, שֶׁהֲרֵי הֵן בְּרָכוֹת הַסְּמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ וְכָל פְּתִיחָתָהּ הִיא כְּמוֹ אֶמְצַע בְּרָכָה):
The first three. ג׳ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּאַחַת (like a servant setting out praise) ; an error of חֲתִימָה or מַטְבֵּעַ — return לְרֹאשׁ. Details of the מַטְבֵּעַ קָצָר and the בְּרָכוֹת הַסְּמוּכוֹת (siman ס״ו וְס״ח).
סעיף ט חוֹזֵר לַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה — בְּשׁוֹגֵג ; בְּמֵזִיד — לְרֹאשׁ.
כָּל מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ חוֹזֵר לַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָּהּ, כְּגוֹן שֶׁדִּלֵּג, אוֹ טָעָה בַּחֲתִימַת בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת, אוֹ בְּג׳ אַחֲרוֹנוֹת שֶׁחוֹזֵר לָעֲבוֹדָה שֶׁהִיא רֵאשִׁיתָן, אוֹ שֶׁהִזְכִּיר הַגֶּשֶׁם בִּימוֹת הַחַמָּה שֶׁחוֹזֵר לְרֹאשׁ בְּרָכָה שְׁנִיָּה אִם לֹא סִיֵּם הַבְּרָכָה — הַכֹּל לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כְּשֶׁטָּעָה בְּשׁוֹגֵג, אֲבָל בְּמֵזִיד וּמִתְכַּוֵּן — צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה. וְהוּא הַדִּין אִם שָׂח בְּמֵזִיד כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ד:
Shogueg / mezid. Wherever one חוֹזֵר לַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה — only בְּשׁוֹגֵג ; but בְּמֵזִיד וּמִתְכַּוֵּן — חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה. So too if he שָׂח בְּמֵזִיד (siman ק״ד).
סעיף י סָפֵק אִם הִזְכִּיר — עַד ל׳ יוֹם חֲזָקָה.
הַמִּתְפַּלֵּל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הִזְכִּיר הַגֶּשֶׁם אִם לָאו — עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם חֲזָקָה מַה שֶּׁהוּא לָמוּד הוּא מַזְכִּיר, מִכָּאן וְאֵילָךְ מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ הוּא מַזְכִּיר. לְפִיכָךְ, אִם מְסֻפָּק בִּימוֹת הַחַמָּה אִם הִזְכִּיר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ — עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם בְּחֶזְקַת שֶׁהִזְכִּירוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָגִיל כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף וְצָרִיךְ לַחֲזֹר. וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים צָרִיךְ גַּם כֵּן לַחֲזֹר עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם — בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁאֵין מַזְכִּירִין טַל בִּימוֹת הַחַמָּה, וַהֲרֵי כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם הוּא בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא הִזְכִּיר לֹא טַל וְלֹא גְּשָׁמִים — מִן הַסְּתָם. לְאַחַר ל׳ יוֹם אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר, שֶׁכְּבָר נִתְרַגֵּל לְשׁוֹנוֹ לוֹמַר כַּהֲלָכָה וּמִן הַסְּתָם אָמַר כְּהֶרְגֵּל לְשׁוֹנוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם שָׁגַג אוֹ פָּשַׁע יוֹם אוֹ יוֹמַיִם וְלֹא הִתְפַּלֵּל כְּלָל — לֹא הוּרַע חֶזְקָתוֹ בָּזֶה, וְכֵיוָן שֶׁהֻחְזַק בְּרֹב אֵלּוּ יָמִים — דַּיּוֹ בְּכָךְ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאַחַר שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֵיזֶה יוֹם חָזַר אַחַר כָּךְ וְהִזְכִּיר עַד תֹּם ל׳ יוֹם — הֲרֵי זֶה בַּחֲזָקָה שֶׁל ל׳ יוֹם:
Safek — 30 days. One who doubts whether he mentioned : עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם חֲזָקָה מַה שֶּׁלָּמוּד — thereafter, what he needs. Summer in doubt — בְּחֶזְקַת שֶׁהִזְכִּיר וְצָרִיךְ לַחֲזֹר ; and winter in these lands likewise, all ל׳ יוֹם.
סעיף יא אָמַר צ׳ פְּעָמִים — חֲזָקָה שֶׁהִזְכִּיר / שֶׁלֹּא הִזְכִּיר.
אִם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח אוֹמֵר בִּרְכַּת ״אַתָּה גִּבּוֹר״ עַד ״מוֹרִיד הַטָּל״ וְעַד בִּכְלָל, אוֹ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ עַד ״מְכַלְכֵּל חַיִּים״ וְעַד בִּכְלָל, בְּלֹא ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ צ׳ פְּעָמִים — הֲרֵי נִתְרַגֵּל לְשׁוֹנוֹ לוֹמַר (וְ)״רַב לְהוֹשִׁיעַ״ (וּ)״מוֹרִיד הַטָּל״ אוֹ (וְ)״רַב לְהוֹשִׁיעַ מְכַלְכֵּל חַיִּים״, כְּאִלּוּ אָמַר כֵּן ל׳ יוֹם, שֶׁבְּל׳ יוֹם מִימוֹת הַחֹל גַּם כֵּן אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא צ׳ פְּעָמִים, ג׳ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, וְאִם הֻרְגַּל כְּשֶׁאוֹמֵר מְפֻזָּרִין — קַל וָחֹמֶר בִּרְצוּפִין. לְפִיכָךְ, אִם אַחַר כָּךְ אֵינוֹ זוֹכֵר אִם הִזְכִּיר הַגֶּשֶׁם — חֲזָקָה שֶׁלֹּא הִזְכִּירוֹ וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר. וְכֵן אִם בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת אוֹמֵר צ׳ פְּעָמִים ״אַתָּה גִּבּוֹר״ עַד וּ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ וְעַד בִּכְלָל וְאַחַר כָּךְ נִסְתַּפֵּק אִם הִזְכִּיר הַגֶּשֶׁם — חֲזָקָה שֶׁהִזְכִּירוֹ (וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה. וְטוֹב לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם לְכַתְּחִלָּה, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כֵּן לִסְמֹךְ עַל זֶה. אֲבָל אִם עָשָׂה כֵּן וְאַחַר כָּךְ נִסְתַּפֵּק אִם הִזְכִּירוֹ — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר, כִּי כֵן עִקָּר):
Ninety times. On the 1st day of Pesach, said צ׳ פְּעָמִים up to ״מוֹרִיד הַטָּל״ — חֲזָקָה he did not say rain, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר. At שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, צ׳ פְּעָמִים up to ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ — חֲזָקָה he mentioned it (וְיֵשׁ חוֹלְקִין).
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim קי״ד (Kehot edition, י״א סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — דִּין הַזְכָּרַת הָרוּחַ וְגֶשֶׁם וְטַל
The yesod : דִּין הַזְכָּרַת הָרוּחַ וְגֶשֶׁם וְטַל
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the זְמַן הַהַזְכָּרָה — when one begins and stops. Then the דִּין הַטַּל וְהָרוּחַ. Then the טָעָה בַּהַזְכָּרָה — when one must repeat. Finally the סָפֵק and the חֲזָקָה דִּרְגִילוּת.
זְמַן הַהַזְכָּרָה — מַתְחִילִין וּפוֹסְקִין
The time of the mention — start and stop
The principle. One begins ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ at Moussaf of שְׁמִינִי עֲצֶרֶת and does not stop until Moussaf of the 1st day of Pesach (seifim א-ב).
The consequence. The הַזְכָּרָה is a רִצּוּי שְׁאֵלָה set in מְחַיֶּה הַמֵּתִים (rains are שְׁקוּלִים כִּתְחִיַּת הַמֵּתִים). Cf. siman 117 (שאלה בברכת השנים).
טַל וְרוּחַ — אֵין מַחֲזִירִין
Tal and rouah — אין מחזירין
The principle. For טַל and רוּחוֹת they did not obligate ; אֵין מַחֲזִירִין, even without finishing the bracha (seifim ג, ו).
The consequence. One says ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״ in winter ; the טַל is never נֶעְצָר, hence אֵין מַחֲזִירִין. Cf. siman 113 (הזכרה וגשם).
טָעָה בַּהַזְכָּרָה — מַחֲזִירִין
Error in the mention — מחזירין
The principle. Said rain in summer, or omitted it in winter — מַחֲזִירִין, back to the start of the bracha or of the tefila (seifim ד-ז).
The consequence. One always returns to the faulty bracha ; חָתַם — לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, since ג׳ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת כְּאַחַת. Cf. siman 112 (מטבע הברכה).
סָפֵק וַחֲזָקָה — ל׳ יוֹם וְצ׳ פְּעָמִים
Doubt and חזקה — 30 days and 90 times
The principle. One who doubts whether he mentioned — עַד ל׳ יוֹם חֲזָקָה מַה שֶּׁלָּמוּד ; said צ׳ פְּעָמִים — חֲזָקָה (seifim י-יא).
The consequence. חֲזָקָה : מַה שֶּׁהוּא לָמוּד הוּא מַזְכִּיר ; after ל׳ יוֹם — מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ. Cf. siman 117 (חזקה דרגילות).
A note for study. The scope of this siman — the זְמַן הַהַזְכָּרָה, the מַחֲזִירִין and the חֲזָקָה דִּרְגִילוּת — bears on the daily conduct of the tefila. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman קי״ד. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his eleven seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| זְמַן הַהַזְכָּרָה וְהַהַפְסָקָה | או״ח קי״ד — מַתְחִילִין בְּמוּסַף שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, פּוֹסְקִין בְּמוּסַף רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח. | מ״ב קי״ד — טַעֲמֵי הַזְכָּרַת הַגֶּשֶׁם וְהַהַכְרָזָה. | ערוה״ש קי״ד — זְמַן הַהַזְכָּרָה וְהַהַפְסָקָה. | The Alter Rebbe’s way — מַתְחִילִין בְּמוּסַף שְׁמִינִי עֲצֶרֶת (אַחַר ז׳ יְמֵי יְשִׁיבָה), פּוֹסְקִין בְּמוּסַף רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח ; רִצּוּי שְׁאֵלָה (סעיפים א-ב). |
| טַל וְרוּחַ | או״ח קי״ד — טַל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אוֹ בַּחַמָּה — אֵין מַחֲזִירִין ; בְּנֵי אַשְׁכְּנַז אֵין מַזְכִּירִין טַל. | מ״ב קי״ד — מִנְהַג הַזְכָּרַת הַטַּל וּפְרָטָיו. | ערוה״ש קי״ד — דִּין הַטַּל וְהָרוּחַ בַּהַזְכָּרָה. | The Alter Rebbe’s way — בַּטַּל וּבָרוּחוֹת לֹא חִיְּבוּ ; ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״ בַּחֹרֶף, אֵין מַחֲזִירִין — אַף שֶׁהַטַּל חַיִּים לָעוֹלָם (סעיפים ג, ו). |
| טָעָה בַּהַזְכָּרָה | או״ח קי״ד — אָמַר גֶּשֶׁם בַּחַמָּה מַחֲזִירִין ; לֹא אָמַר בַּחֹרֶף מַחֲזִירִין, וְהִזְכִּיר טַל — אֵין מַחֲזִירִין. | מ״ב קי״ד — פְּרָטֵי הַחֲזָרָה וּגְדַר הַסִּיּוּם. | ערוה״ש קי״ד — גֶּדֶר הַמַּחֲזִירִין וּמָתַי. | The Alter Rebbe’s way — גֶּשֶׁם בַּחַמָּה סִימַן קְלָלָה מַחֲזִירִין ; חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה, חָתַם — לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה ; בְּמֵזִיד — לְרֹאשׁ (סעיפים ד-ט). |
| סָפֵק וַחֲזָקָה | או״ח קי״ד — עַד ל׳ יוֹם בְּחֶזְקַת שֶׁהִזְכִּיר ; אָמַר צ׳ פְּעָמִים — חֲזָקָה. | מ״ב קי״ד — גֶּדֶר הַחֲזָקָה בַּל׳ יוֹם. | ערוה״ש קי״ד — הַחֲזָקָה וְהֶרְגֵּל הַלָּשׁוֹן. | The Alter Rebbe’s way — עַד ל׳ יוֹם חֲזָקָה מַה שֶּׁלָּמוּד ; אָמַר צ׳ פְּעָמִים כְּנֶגֶד ל׳ יוֹם — חֲזָקָה (סעיפים י-יא). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm קי״ד, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila, Rosh, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot ל״ג, Taanit ב-ג). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (י״א סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — זְמַן הַהַזְכָּרָה
Line 1 — the time of the mention
Principle of the siman : One begins at Moussaf of שְׁמִינִי עֲצֶרֶת and stops at Moussaf of the 1st day of Pesach (seifim א-ב).
The Rav’s reading : This mention is a רִצּוּי שְׁאֵלָה, and because of the הַכְרָזָה and סְמִיכַת גְּאֻלָּה one begins specifically at Moussaf.
Practical consequence : say ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ from Moussaf of Chemini Atséret, and stop at Moussaf of the 1st day of Pesach.
קו ב — מָתַי מַחֲזִירִין
Line 2 — when one must repeat
Principle of the siman : Rain in summer or omitted in winter — מַחֲזִירִין ; טַל and רוּחַ — אֵין מַחֲזִירִין (seifim ג-ז).
The Rav’s reading : The repetition depends on finishing the bracha : recalled before — says it in place ; חָתַם and began the next — לְרֹאשׁ.
Practical consequence : if forgotten, know whether one returns to the place itself, to the start of the bracha, or to the start of the tefila.
קו ג — חֲזָקָה וְהֶרְגֵּל
Line 3 — חזקה and habit
Principle of the siman : Doubt whether he mentioned ; said צ׳ פְּעָמִים — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר (seifim י-יא).
The Rav’s reading : חֲזָקָה that the tongue is habituated, and מִן הַסְּתָם he said as he is used to.
Practical consequence : after ל׳ יוֹם or צ׳ פְּעָמִים, rely on habit and do not return needlessly.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman קי״ד in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman קי״ד (דִּין הַזְכָּרַת הָרוּחַ וְגֶשֶׁם וְטַל)
- ① Start and stop. Say ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ from Moussaf of שְׁמִינִי עֲצֶרֶת ; stop at Moussaf of the 1st day of Pesach. Basis : SA HaRav קי״ד seifim א-ב.
- ② Rain in summer. Said ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ in summer — מַחֲזִירִין : חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה, and if he חתם — לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה. Basis : SA HaRav קי״ד seifim ד-ה.
- ③ Omitted in winter. Did not say ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ in winter — מַחֲזִירִין ; but if he said טַל — אֵין מַחֲזִירִין. Basis : SA HaRav קי״ד seif ו.
- ④ Tal and rouah. טַל and רוּחוֹת are not obligatory — אֵין מַחֲזִירִין, even without finishing the bracha. Basis : SA HaRav קי״ד seif ג.
- ⑤ Doubt and chazaka. Doubt up to ל׳ יוֹם — חֲזָקָה מַה שֶּׁלָּמוּד ; said צ׳ פְּעָמִים — rely on the חֲזָקָה. Basis : SA HaRav קי״ד seifim י-יא.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman קי״ד (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the זְמַן, the מַחֲזִירִין, the חֲזָקָה — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.