Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman ק״כ — שֶׁרָאוּי לוֹמַר רְצֵה בְּכָל תְּפִלָּה. In the Rav it unfolds over ב׳ סְעִיפִים (two seifim) : first the practical דִּין of אֲמִירַת רְצֵה בְּכָל הַתְּפִלּוֹת — not like those who begin at מנחה and ערבית with ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם״ — and then the explanation of ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״ : נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים offered by מִיכָאֵל, the תְּפִלָּה called עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב, and אֵשׁ הַהִתְלַהֲבוּת.
שולחן ערוך הרב — סימן ק״כ — שֶׁרָאוּי לוֹמַר רְצֵה בְּכָל תְּפִלָּה
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן ק״כ — שֶׁרָאוּי לוֹמַר רְצֵה בְּכָל תְּפִלָּה — וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.120), followed by our English translation. The siman has two seifim (ב׳ סְעִיפִים ; seif k → .120.k).
סעיף א אוֹמְרִים ״רְצֵה״ בְּכָל הַתְּפִלּוֹת, וְלֹא כְּאוֹתָן שֶׁמַּתְחִילִים בְּמִנְחָה וּבְעַרְבִית ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״.
שֶׁרָאוּי לוֹמַר רְצֵה בְּכָל תְּפִלָּה וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:אוֹמְרִים ״רְצֵה״ בְּכָל הַתְּפִלּוֹת, וְלֹא כְּאוֹתָן שֶׁנּוֹהֲגִים לְהַתְחִיל בְּמִנְחָה וּבְעַרְבִית ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם כו׳״, שֶׁאֵין טַעַם לְמִנְהָגָם:
One says ״רְצֵה״ in all the tefilot. We say רְצֵה in all the tefilot (Shacharit, Mincha, Arvit), וְלֹא כְּאוֹתָן שֶׁנּוֹהֲגִים — not like those whose custom is to begin at Mincha and Arvit with « וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם etc. » : שֶׁאֵין טַעַם לְמִנְהָגָם — for their custom has no basis.
סעיף ב ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״ — נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים ; ״וּתְפִלָּתָם״ — גּוּף הַתְּפִלָּה שֶׁהֵן תֵּבוֹתֶיהָ.
״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״ הֵן נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּקְרִיב מִיכָאֵל שַׂר הַגָּדוֹל עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁל מַעְלָה (וּלְמַטָּה — הֵן הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁמַּקְרִיבִים הַצַּדִּיקִים וּמוֹסְרִים נַפְשׁוֹתֵיהֶם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּיהֶם הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם ״מִזְבֵּחַ״) (בְּאַהֲבָה רַבָּה הַבָּאָה אֲלֵיהֶם מִלְמַעְלָה עַל יְדֵי מִיכָאֵל שַׂר הַחֶסֶד), וְזוֹ הִיא תְּפִלָּה הַנִּקְרָא ״עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב״. וְהַקָּרְבָּנוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵן בְּאֵשׁ הַהִתְלַהֲבוּת — נִקְרָאוֹת ״אִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״, ״וּתְפִלָּתָם״ — הִיא גּוּף הַתְּפִלָּה שֶׁהֵן תֵּבוֹתֶיהָ:
Explanation of ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״. The Rav explains the verse. ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״ — these are the נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים that מִיכָאֵל, the great prince, offers עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁל מַעְלָה (and below — the קָרְבָּנוֹת that the צַדִּיקִים offer, giving their נֶפֶשׁ to HaKadosh Baroukh Hou עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר coming out of their mouths, called ״מִזְבֵּחַ״ ; בְּאַהֲבָה רַבָּה coming to them from above עַל יְדֵי מִיכָאֵל שַׂר הַחֶסֶד). And this is the תְּפִלָּה called ״עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב״. These קָרְבָּנוֹת, which are בְּאֵשׁ הַהִתְלַהֲבוּת, are called ״אִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״ ; ״וּתְפִלָּתָם״ — is the body of the תְּפִלָּה, שֶׁהֵן תֵּבוֹתֶיהָ (its words).
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ק״כ (Kehot edition, ב׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — שֶׁרָאוּי לוֹמַר רְצֵה בְּכָל תְּפִלָּה
The yesod : שראוי לומר רצה בכל תפילה
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along two axes. First the practical דִּין : אֲמִירַת ״רְצֵה״ בְּכָל הַתְּפִלּוֹת, not replacing it at Mincha and Arvit with « וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל ». Then the explanation of the verse « וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל » : נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים, עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב and אֵשׁ הַהִתְלַהֲבוּת.
אֲמִירַת ״רְצֵה״ בְּכָל הַתְּפִלּוֹת
Saying « רצה » in all the tefilot
The principle. אוֹמְרִים ״רְצֵה״ בְּכָל הַתְּפִלּוֹת ; the custom of beginning at Mincha and Arvit with « וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם » has no place — שֶׁאֵין טַעַם לְמִנְהָגָם (seif א).
The consequence. The ברכת עבודה (רְצֵה) is said uniformly in the three תְּפִלּוֹת. Cf. siman 119 (סֵדֶר וְשִׁנּוּיֵי הַבְּרָכוֹת).
בֵּאוּר ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״ — עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב
The meaning of « ואשי ישראל » — the service of the heart
The principle. ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״ — נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּקְרִיב מִיכָאֵל עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁל מַעְלָה ; this is the תְּפִלָּה called ״עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב״, בְּאֵשׁ הַהִתְלַהֲבוּת (seif ב).
The consequence. ״וּתְפִלָּתָם״ — גּוּף הַתְּפִלָּה שֶׁהֵן תֵּבוֹתֶיהָ : the fervor (אֵשׁ) and the words (תֵּבוֹת) are the two faces of the עֲבוֹדָה. Cf. siman 98 (כַּוָּנַת הַתְּפִלָּה).
A note for study. The scope of this siman — the uniformity of saying רְצֵה and the inner meaning of ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״ as עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב — bears on the daily conduct of the תְּפִלָּה. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman ק״כ. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his two seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| אֲמִירַת רְצֵה בְּכָל תְּפִלָּה | או״ח ק״כ — אוֹמְרִים רְצֵה בְּכָל הַתְּפִלּוֹת, וְדַלָא כְּאוֹתָם שֶׁנּוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לְאוֹמְרוֹ בְּמִנְחָה. | מ״ב ק״כ — טַעַם אֲמִירַת רְצֵה בְּכָל הַתְּפִלּוֹת וְדִין הַנֻּסְחָאוֹת. | ערוה״ש ק״כ — בֵּרוּר הַמִּנְהָג בַּאֲמִירַת רְצֵה בְּמִנְחָה וּבְעַרְבִית. | The Alter Rebbe’s way — אוֹמְרִים ״רְצֵה״ בְּכָל הַתְּפִלּוֹת, וְלֹא כְּאוֹתָן שֶׁמַּתְחִילִים בְּמִנְחָה וּבְעַרְבִית ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁאֵין טַעַם לְמִנְהָגָם (סעיף א). |
| בֵּאוּר ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״ | או״ח ק״כ — לֹא בֵּאֵר הַמְחַבֵּר עִנְיַן ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״, רַק דִּין אֲמִירַת רְצֵה. | מ״ב ק״כ — הֶאָרוֹת עַל הַנֻּסָּח וְעַל מַשְׁמָעוּת ״אִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״. | ערוה״ש ק״כ — פֵּרוּשׁ ״אִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״ עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט. | The Alter Rebbe’s way — נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּקְרִיב מִיכָאֵל עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁל מַעְלָה ; תְּפִלָּה הַנִּקְרָא ״עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב״, בְּאֵשׁ הַהִתְלַהֲבוּת ; ״וּתְפִלָּתָם״ — גּוּף הַתְּפִלָּה שֶׁהֵן תֵּבוֹתֶיהָ (סעיף ב). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm ק״כ, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ב׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Two orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — רְצֵה בְּכָל תְּפִלָּה
Line 1 — רצה in every tefila
Principle of the siman : אוֹמְרִים ״רְצֵה״ בְּכָל הַתְּפִלּוֹת ; שֶׁאֵין טַעַם לְמִנְהָגָם to begin with ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״ בְּמִנְחָה וּבְעַרְבִית (סעיף א).
The Rav’s reading : uniformity of the נֻסָּח : the ברכת עבודה is identical in the three תְּפִלּוֹת. Cf. siman 119.
Practical consequence : say רצה at Shacharit, Mincha and Arvit, without substituting ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״.
קו ב — ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״ וַעֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב
Line 2 — « ואשי ישראל » and the service of the heart
Principle of the siman : ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״ — נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים, קָרְבָּנוֹת בְּאֵשׁ הַהִתְלַהֲבוּת ; תְּפִלָּה הַנִּקְרָא ״עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב״ (סעיף ב).
The Rav’s reading : the inner meaning of the ברכת עבודה : the תְּפִלָּה continues the קָרְבָּן — the heart’s ardor is its fire. Cf. siman 98.
Practical consequence : ״וּתְפִלָּתָם״ — גּוּף הַתְּפִלָּה שֶׁהֵן תֵּבוֹתֶיהָ : join inner fervor to the words said.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman ק״כ in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman ק״כ (שֶׁרָאוּי לוֹמַר רְצֵה בְּכָל תְּפִלָּה)
- ① אֲמִירַת רְצֵה. Say רְצֵה in all the tefilot — Shacharit, Mincha, Arvit. Basis : SA HaRav ק״כ seif א.
- ② Do not vary at Mincha and Arvit. Do not begin at Mincha or Arvit with ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם״ in its place — שֶׁאֵין טַעַם לְמִנְהָגָם. Basis : SA HaRav ק״כ seif א.
- ③ Explanation of ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״. נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים offered by מִיכָאֵל עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁל מַעְלָה ; the תְּפִלָּה is ״עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב״, בְּאֵשׁ הַהִתְלַהֲבוּת. Basis : SA HaRav ק״כ seif ב.
- ④ ״וּתְפִלָּתָם״. It is גּוּף הַתְּפִלָּה שֶׁהֵן תֵּבוֹתֶיהָ — join the heart’s fervor to the words of the תְּפִלָּה. Basis : SA HaRav ק״כ seif ב.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman ק״כ (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — אֲמִירַת רְצֵה, the נֻסָּח, and the meaning of ״וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל״ — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.