Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman קכ״א — דִּינֵי מוֹדִים. Chez le Rav, le siman se déploie en ג׳ סְעִיפִים (trois seifim) : la שְׁחִיָּה בְּמוֹדִים תְּחִלָּה וָסוֹף (avec la gravité de celui qui ne s’incline pas), le ״מוֹדִים מוֹדִים״ שֶׁמְּשַׁתְּקִין אוֹתוֹ, et le יָחִיד qui ne dit pas la בִּרְכַּת כֹּהֲנִים instituée כְּנֶגֶד נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן קכ״א — דִּינֵי מוֹדִים
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן קכ״א — דִּינֵי מוֹדִים — וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.121), suivi de notre traduction française. Le siman comporte trois seifim (ג׳ סְעִיפִים ; seif k → .121.k).
סעיף א בְּ״מוֹדִים״ שׁוֹחִין תְּחִלָּה וָסוֹף ; וּמִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹחֶה.
דִּינֵי מוֹדִים וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:בְּ״מוֹדִים״ שׁוֹחִין תְּחִלָּה וָסוֹף, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ג. וּמִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹחֶה בְּ״מוֹדִים״ — שִׁדְרָתוֹ נַעֲשֶׂה נָחָשׁ לְאַחַר ז׳ שָׁנִים אַחַר מוֹתוֹ (וְאֵינוֹ קָם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים). וְאִם נִזְדַּמֵּן לוֹ רֹק בְּ״מוֹדִים״ — לֹא יִשְׁחֶה עַד שֶׁיֵּצֵא הָרֹק:
בְּ״מוֹדִים״ שׁוֹחִין תְּחִלָּה וָסוֹף. À « מוֹדִים » on s’incline au début et à la fin (תְּחִלָּה וָסוֹף), comme expliqué au סימן קי״ג. Celui qui ne s’incline pas à « מוֹדִים » — sa colonne vertébrale (שִׁדְרָה) devient un serpent (נָחָשׁ) sept ans après sa mort (et il ne se relève pas à la תְּחִיַּת הַמֵּתִים). Et s’il lui vient un crachat (רֹק) à « מוֹדִים » — לֹא יִשְׁחֶה tant que le crachat n’est pas sorti.
סעיף ב הָאוֹמֵר ״מוֹדִים מוֹדִים״ — כְּאוֹמֵר ״שְׁמַע שְׁמַע״ וּמְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.
הָאוֹמֵר ״מוֹדִים מוֹדִים״ כְּאוֹמֵר ״שְׁמַע שְׁמַע״ וּמְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס״א:
הָאוֹמֵר ״מוֹדִים מוֹדִים״. Celui qui dit « מוֹדִים מוֹדִים » est comme celui qui dit « שְׁמַע שְׁמַע » — et on le fait taire (מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ), comme expliqué au סימן ס״א.
סעיף ג יָחִיד אֵין לוֹ לוֹמַר ״בִּרְכַּת כֹּהֲנִים״ שֶׁנִּתְקְנָה כְּנֶגֶד נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם.
יָחִיד אֵין לוֹ לוֹמַר ״בִּרְכַּת כֹּהֲנִים״ שֶׁהוּא ״אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ כו׳״, כִּי בְּצִבּוּר נִתְקְנָה כְּנֶגֶד נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה. וּלְפִיכָךְ אַף הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אֵין אוֹמֵר בְּמִנְחָה אֶלָּא בְּתַעֲנִית צִבּוּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בְּמִנְחָה אֶלָּא בְּתַעֲנִית צִבּוּר מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ שִׁכְרוּת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵינוֹ נִקְרָא תַּעֲנִית צִבּוּר. וְאִם נָהֲגוּ שֶׁאַף הַיָּחִיד אוֹמְרָהּ בַּזְּמַן הָרָאוּי לִנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם — אֵין לִמְחוֹת:
יָחִיד אֵין לוֹ לוֹמַר ״בִּרְכַּת כֹּהֲנִים״. Un individu (יָחִיד) ne doit pas dire « בִּרְכַּת כֹּהֲנִים » — c’est-à-dire « אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ… » — car בְּצִבּוּר elle fut instituée כְּנֶגֶד la נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, qui n’a lieu qu’à dix (בַּעֲשָׂרָה). C’est pourquoi même le שְׁלִיחַ צִבּוּר ne la dit à מִנְחָה qu’un jour de תַּעֲנִית צִבּוּר — car il n’y a de נְשִׂיאַת כַּפַּיִם à מִנְחָה qu’un jour de תַּעֲנִית צִבּוּר, מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ שִׁכְרוּת ; et la veille de רֹאשׁ הַשָּׁנָה n’est pas appelée תַּעֲנִית צִבּוּר. Et si l’usage s’est établi que même le יָחִיד la dit au moment propice à la נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם — אֵין לִמְחוֹת (on ne s’y oppose pas).
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim קכ״א (édition Kehot, ג׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — דִּינֵי מוֹדִים
Le yesod : les דִּינֵי מוֹדִים
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de trois axes. D’abord la שְׁחִיָּה בְּמוֹדִים תְּחִלָּה וָסוֹף et la gravité de celui qui ne s’incline pas. Ensuite le ״מוֹדִים מוֹדִים״ שֶׁמְּשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. Enfin le דִּין הַיָּחִיד בְּ״בִּרְכַּת כֹּהֲנִים״ instituée כְּנֶגֶד נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם.
שְׁחִיָּה בְּמוֹדִים — תְּחִלָּה וָסוֹף
S’incliner à Modim — au début et à la fin
Le principe. À « מוֹדִים » on s’incline תְּחִלָּה וָסוֹף (cf. סימן קי״ג) ; celui qui ne s’incline pas — la parole du Rav est sévère (שִׁדְרָתוֹ נַעֲשֶׂה נָחָשׁ) (סעיף א).
La conséquence. S’il lui vient un רֹק à « מוֹדִים » — לֹא יִשְׁחֶה tant qu’il n’est pas sorti. Cf. siman 113 (דיני שחייה).
מוֹדִים מוֹדִים — מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ
« Modim Modim » — on le fait taire
Le principe. Répéter « מוֹדִים מוֹדִים » est comme « שְׁמַע שְׁמַע » — כְּמַרְאֶה שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת — et מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ (סעיף ב).
La conséquence. On l’interrompt de la même manière qu’au « שְׁמַע שְׁמַע ». Cf. siman 61 (האומר שמע שמע).
יָחִיד בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים — כְּנֶגֶד נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם
L’individu et Birkat Kohanim — en regard de la Nessiat Kapayim
Le principe. Le יָחִיד ne dit pas « בִּרְכַּת כֹּהֲנִים » (« אֱלֹהֵינוּ… בָּרְכֵנוּ »), car בְּצִבּוּר נִתְקְנָה כְּנֶגֶד נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה (סעיף ג).
La conséquence. Le שְׁלִיחַ צִבּוּר lui-même ne la dit à מִנְחָה qu’un jour de תַּעֲנִית צִבּוּר ; et si l’usage est que le יָחִיד la dise — אֵין לִמְחוֹת. Cf. siman 122 (הפסק בתפילה).
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — la שְׁחִיָּה בְּמוֹדִים, le ״מוֹדִים מוֹדִים״ et le דִּין הַיָּחִיד — touche à la conduite quotidienne de la תְּפִלָּה. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman קכ״א. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses trois seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| שְׁחִיָּה בְּמוֹדִים | או״ח קכ״א — שׁוֹחִין בְּמוֹדִים תְּחִלָּה וָסוֹף. | מ״ב קכ״א — שִׁעוּר הַשְּׁחִיָּה וְעַד מָתַי כּוֹרֵעַ. | ערוה״ש קכ״א — גֶּדֶר הַכְּרִיעָה בְּמוֹדִים. | Voie de l’Admour HaZaken — שׁוֹחִין תְּחִלָּה וָסוֹף (סימן קי״ג) ; וּמִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹחֶה — שִׁדְרָתוֹ נַעֲשֶׂה נָחָשׁ ; רֹק בְּ״מוֹדִים״ — לֹא יִשְׁחֶה (סעיף א). |
| מוֹדִים מוֹדִים | או״ח קכ״א — הָאוֹמֵר מוֹדִים מוֹדִים מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. | מ״ב קכ״א — טַעַם הַשַּׁתָּקָה כְּמַרְאֶה שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת. | ערוה״ש קכ״א — דִּין הַכֶּפֶל בַּהוֹדָאָה. | Voie de l’Admour HaZaken — כְּאוֹמֵר ״שְׁמַע שְׁמַע״ וּמְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ (סימן ס״א) (סעיף ב). |
| יָחִיד בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים | או״ח קכ״א — יָחִיד אֵין לוֹ לוֹמַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים ; רָמָ״א — הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט שֶׁאַף יָחִיד אוֹמְרוֹ. | מ״ב קכ״א — טַעַם שֶׁנִּתְקְנָה כְּנֶגֶד נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם. | ערוה״ש קכ״א — הַנְהָגַת הַיָּחִיד בֶּ״אֱלֹהֵינוּ״. | Voie de l’Admour HaZaken — בְּצִבּוּר נִתְקְנָה כְּנֶגֶד נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה ; וְאִם נָהֲגוּ שֶׁאַף הַיָּחִיד אוֹמְרָהּ — אֵין לִמְחוֹת (סעיף ג). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm קכ״א, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila 9, Rosh, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot ל״ג, Meguila כ״ה). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ג׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — הַשְּׁחִיָּה בְּמוֹדִים
Ligne 1 — l’inclinaison à Modim
Principe du siman : בְּ״מוֹדִים״ שׁוֹחִין תְּחִלָּה וָסוֹף ; מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹחֶה — שִׁדְרָתוֹ נַעֲשֶׂה נָחָשׁ (סעיף א).
Lecture du Rav : l’inclinaison à מוֹדִים est essentielle, et le Rav la souligne avec force. Cf. siman 113.
Conséquence pratique : s’incliner à « מוֹדִים » תְּחִלָּה וָסוֹף ; s’il vient un רֹק — לֹא יִשְׁחֶה tant qu’il n’est pas sorti.
קו ב — מוֹדִים מוֹדִים
Ligne 2 — « Modim Modim »
Principe du siman : הָאוֹמֵר ״מוֹדִים מוֹדִים״ כְּאוֹמֵר ״שְׁמַע שְׁמַע״ — מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ (סעיף ב).
Lecture du Rav : le Rav rattache le דִּין au « שְׁמַע שְׁמַע » du סימן ס״א — même logique de שַׁתָּקָה. Cf. siman 61.
Conséquence pratique : ne pas répéter « מוֹדִים » ; celui qui le fait, on le fait taire.
קו ג — יָחִיד בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים
Ligne 3 — l’individu et Birkat Kohanim
Principe du siman : יָחִיד אֵין לוֹ לוֹמַר ״בִּרְכַּת כֹּהֲנִים״ שֶׁנִּתְקְנָה כְּנֶגֶד נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה (סעיף ג).
Lecture du Rav : le Rav lie l’usage à la נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם et à ses conditions (מִנְחָה, תַּעֲנִית צִבּוּר, חֲשַׁשׁ שִׁכְרוּת). Cf. siman 122.
Conséquence pratique : là où l’usage est que même le יָחִיד la dise au moment propice — אֵין לִמְחוֹת.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman קכ״א dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman קכ״א (דִּינֵי מוֹדִים)
- ① שְׁחִיָּה. S’incliner à « מוֹדִים » תְּחִלָּה וָסוֹף (cf. סימן קי״ג). Le Rav souligne la gravité de celui qui ne s’incline pas. Fondement : SA HaRav קכ״א séif א.
- ② רֹק בְּמוֹדִים. S’il vient un crachat (רֹק) à « מוֹדִים » — לֹא יִשְׁחֶה jusqu’à ce qu’il soit sorti. Fondement : SA HaRav קכ״א séif א.
- ③ מוֹדִים מוֹדִים. Ne pas répéter « מוֹדִים מוֹדִים » (comme « שְׁמַע שְׁמַע ») ; celui qui le fait — מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. Fondement : SA HaRav קכ״א séif ב.
- ④ יָחִיד בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. Le יָחִיד ne dit pas « בִּרְכַּת כֹּהֲנִים » (« אֱלֹהֵינוּ… בָּרְכֵנוּ »), instituée כְּנֶגֶד נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם qui n’a lieu qu’à dix. Fondement : SA HaRav קכ״א séif ג.
- ⑤ מִנְהָג. Là où l’usage est que même le יָחִיד la dise au moment propice à la נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם — אֵין לִמְחוֹת. Fondement : SA HaRav קכ״א séif ג.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman קכ״א (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — la שְׁחִיָּה בְּמוֹדִים, le ״מוֹדִים מוֹדִים״, le דִּין הַיָּחִיד — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.