Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman קכ״ג — דִּינֵי הַכְּרִיעוֹת בְּסִיּוּם הַתְּפִלָּה. Chez le Rav, le siman se déploie en ח׳ סְעִיפִים (huit seifim) : les הַפְּסִיעוֹת et la נְתִינַת שָׁלוֹם, l’אִסּוּר יוּהֲרָא, l’אֵימָתַי חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ (עַד קְדֻשָּׁה / קוֹל רָם / ד׳ אַמּוֹת), les ו׳ פְּסִיעוֹת, le יָחִיד וְעֲקִירַת רֶגֶל שְׂמֹאל, le שִׁעוּר הַפְּסִיעוֹת, et le שְׁלִיחַ צִבּוּר בַּחֲזָרָה avec le ״יִהְיוּ לְרָצוֹן״.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן קכ״ג — דִּינֵי הַכְּרִיעוֹת בְּסִיּוּם הַתְּפִלָּה
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן קכ״ג — דִּינֵי הַכְּרִיעוֹת בְּסִיּוּם הַתְּפִלָּה — וּבוֹ ח׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.123), suivi de notre traduction française. Le siman comporte huit seifim (ח׳ סְעִיפִים ; seif k → .123.k).
סעיף א הַפּוֹסֵעַ ג׳ פְּסִיעוֹת בִּכְרִיעָה אַחַת וְנוֹתֵן שָׁלוֹם לִשְׂמֹאל וְלִימִין.
דִּינֵי הַכְּרִיעוֹת בְּסִיּוּם י״ח בְּרָכוֹת וּבוֹ ח׳ סְעִיפִים:הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּפְסַע ג׳ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּפְטָרִים מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן שָׁלוֹם, וְאִם לֹא עָשָׂה כֵן — כְּאִלּוּ לֹא הִתְפַּלֵּל. וְנוֹתֵן שָׁלוֹם תְּחִלָּה לִשְׂמֹאלוֹ שֶׁהִיא יְמִין הַשְּׁכִינָה הַשְּׁרוּיָה נֶגְדּוֹ בְּצֵאתוֹ מִן הַתְּפִלָּה, וְאַחַר כָּךְ לִימִינוֹ שֶׁהוּא שְׂמֹאל הַשְּׁכִינָה, דְּהַיְנוּ שֶׁכְּשֶׁאוֹמֵר ״עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו״ — יִטֶּה בְּרֹאשׁוֹ לְצַד שְׂמֹאלוֹ, וּכְשֶׁאוֹמֵר ״הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ״ — יִטֶּה בְּרֹאשׁוֹ לְצַד יְמִינוֹ, וְלֹא יִתֵּן שָׁלוֹם בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹסֵעַ אֶלָּא לְאַחַר כָּךְ. וְקֹדֶם שֶׁפּוֹסֵעַ יֵשׁ לוֹ לִכְרֹעַ, וְיִפְסַע הַג׳ פְּסִיעוֹת בִּכְרִיעָה אַחַת, וּבְעוֹדוֹ כּוֹרֵעַ קֹדֶם שֶׁיִּזְקֹף — יִתֵּן שָׁלוֹם לִשְׂמֹאלוֹ וְלִימִינוֹ. וְהֻרְגְּלוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת אַחַר כָּךְ לִפְנֵי ה׳, כְּעֶבֶד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ. וְנָהֲגוּ לוֹמַר אַחַר כָּךְ ״יְהִי רָצוֹן … שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כו׳״, כִּי הַתְּפִלָּה בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה וְלָכֵן אָנוּ מְבַקְשִׁים עַל הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנּוּכַל לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה מַמָּשׁ:
הַפְּסִיעוֹת וְהַשָּׁלוֹם. Le priant doit reculer de ג׳ פְּסִיעוֹת comme on se retire de devant le roi, puis donner le shalom ; s’il ne l’a pas fait — כְּאִלּוּ לֹא הִתְפַּלֵּל. Il donne le shalom d’abord à sa gauche (יְמִין הַשְּׁכִינָה), puis à sa droite : à ״עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו״ il incline la tête à gauche, à ״הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ״ à droite. Il incline (כְּרִיעָה) avant de reculer, fait les ג׳ פְּסִיעוֹת en une seule inclinaison, et donne le shalom pendant qu’il est encore incliné. On s’incline ensuite devant Hashem כְּעֶבֶד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ, et on dit ״יְהִי רָצוֹן … שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ״, car la prière est à la place de la עֲבוֹדָה.
סעיף ב הַמּוֹסִיף עַל ג׳ פְּסִיעוֹת — יוּהֲרָא.
מִי שֶׁמּוֹסִיף עַל ג׳ פְּסִיעוֹת — יוּהֲרָא הִיא, שֶׁנִּרְאֶה חוֹלֵק כָּבוֹד לַשְּׁכִינָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם:
לֹא לְהוֹסִיף. Qui ajoute au-delà de ג׳ פְּסִיעוֹת — יוּהֲרָא : il paraît rendre un honneur à la Shekhina plus que le reste des hommes.
סעיף ג אֵימָתַי חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ — עַד קְדֻשָּׁה, קוֹל רָם אוֹ ד׳ אַמּוֹת.
בְּמָקוֹם שֶׁכָּלוּ הַג׳ פְּסִיעוֹת — יַעֲמֹד, וְלֹא יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לִקְדֻשָּׁה, שֶׁאִם חוֹזֵר מִיָּד — דּוֹמֶה לְתַלְמִיד שֶׁנִּפְטַר מֵרַבּוֹ וּפָסַע לַאֲחוֹרָיו וְחוֹזֵר מִיָּד, שֶׁסּוֹפוֹ מוֹכִיחַ עַל תְּחִלָּתוֹ שֶׁלֹּא פָּסַע לַאֲחוֹרָיו כְּדֵי לִפָּטֵר מִמֶּנּוּ, אֲבָל כְּשֶׁמַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לִקְדֻשָּׁה — נִרְאֶה לַכֹּל שֶׁחוֹזֵר בִּשְׁבִיל הַקְּדֻשָּׁה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּשֶּׁהִתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם — מֻתָּר לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה לַכֹּל שֶׁחוֹזֵר בִּשְׁבִיל לְכַוֵּן לְמַה שֶּׁיֹּאמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר. וְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר עַצְמוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר מִיָּד מִן הַדִּין, שֶׁנִּרְאֶה לַכֹּל שֶׁעוֹשֶׂה כֵן כְּדֵי לְהוֹצִיא רַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן, אֶלָּא שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲמֹד כְּדֵי הִלּוּךְ ד׳ אַמּוֹת. וְכֵן יָחִיד הַמִּתְפַּלֵּל דַּי לוֹ שֶׁיַּעֲמֹד כְּדֵי הִלּוּךְ ד׳ אַמּוֹת לְפִי סְבָרָא זוֹ. אֲבָל לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם יָחִיד הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ לְהַמְתִּין כְּשִׁעוּר שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לִקְדֻשָּׁה, אִם לֹא שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל שֵׁנִית, כְּגוֹן לְתַשְׁלוּמִין, שֶׁאָז לְדִבְרֵי הַכֹּל דַּי שֶׁיַּמְתִּין כְּדֵי הִלּוּךְ ד׳ אַמּוֹת מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ה, וְלֹא יוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה לַכֹּל שֶׁחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ כְּדֵי לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל. וְכֵן אִם חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ כְּדֵי לִפֹּל עַל פָּנָיו מְיֻשָּׁב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קל״א. וּלְעִנְיַן מַעֲשֶׂה, בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר בְּקַל — יֵשׁ לָחֹש לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְכֵן נוֹהֲגִין. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דֹּחַק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיָבוֹאוּ לִידֵי מַחֲלֹקֶת — יָכוֹל לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ מִיָּד שֶׁפָּתַח הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּקוֹל רָם. וּכְשֶׁאוֹמְרִים פִּיּוּטִים קֹדֶם קְדֻשָּׁה — לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין צָרִיךְ לַעֲמֹד עַד קְדֻשָּׁה, אֶלָּא מִיָּד שֶׁפָּתַח שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּקוֹל רָם — חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ:
אֵימָתַי חוֹזֵר. Là où finissent les ג׳ פְּסִיעוֹת — il reste, et ne revient pas à sa place עַד שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לִקְדֻשָּׁה (revenir aussitôt : סוֹפוֹ מוֹכִיחַ עַל תְּחִלָּתוֹ). וְיֵשׁ אוֹמְרִים : dès que le chalia’h tzibbour commence בְּקוֹל רָם — permis de revenir (pour se concentrer sur ce qu’il dira). Le chalia’h tzibbour lui-même peut revenir מִיָּד מִן הַדִּין, mais l’usage est de rester כְּדֵי הִלּוּךְ ד׳ אַמּוֹת ; de même le יָחִיד. לְעִנְיַן מַעֲשֶׂה : là où c’est aisé — לָחֹש לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וְכֵן נוֹהֲגִין ; mais s’il y a דֹּחַק et risque de מַחֲלֹקֶת — il peut revenir dès le קוֹל רָם ; et pour les פִּיּוּטִים avant la קְדֻשָּׁה, לְדִבְרֵי הַכֹּל on revient dès le קוֹל רָם.
סעיף ד לַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַפְּסִיעוֹת אוֹ לִפְסֹעַ ו׳ פְּסִיעוֹת.
אִם הוּא רוֹצֶה עוֹמֵד בַּמָּקוֹם שֶׁפָּסַע וְאֵינוֹ חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לִפְסֹעַ ו׳ פְּסִיעוֹת, ג׳ לַאֲחוֹרָיו וְג׳ בְּשׁוּבוֹ לִמְקוֹמוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ בְּג׳ פְּסִיעוֹת לְפָנָיו. וּמִטַּעַם זֶה קְצָת מַקְפִּידִין שֶׁלֹּא יַעֲבֹר אָדָם לִפְנֵיהֶם בְּעוֹד שֶׁהֵם עוֹמְדִין בְּמָקוֹם שֶׁפָּסַע שֶׁלֹּא יַפְסִיק זֶה בֵּין ו׳ פְּסִיעוֹתֵיהֶם, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם עַל יְדֵי קְפִידָתָם טוֹעִים, שֶׁכְּשֶׁרוֹאִים מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲבֹר לִפְנֵיהֶם — הֵם מְמַהֲרִים לַחֲזֹר לִמְקוֹמָן קֹדֶם שִׁעוּר שֶׁנִּתְבָּאֵר:
לַעֲמֹד אוֹ ו׳ פְּסִיעוֹת. S’il veut, il reste au lieu où il a reculé et ne revient pas. וְיֵשׁ אוֹמְרִים : il faut ו׳ פְּסִיעוֹת — ג׳ en arrière et ג׳ en revenant à sa place. C’est pourquoi certains tiennent à ce qu’on ne passe pas devant celui qui se tient encore là (ne pas couper ses ו׳ פְּסִיעוֹת) — mais par cette rigueur ils se trompent, car en voyant quelqu’un vouloir passer ils se hâtent de revenir קֹדֶם שִׁעוּר, avant la mesure.
סעיף ה יָחִיד שֶׁסִּיֵּם קֹדֶם הַצִּבּוּר ; עוֹקֵר רֶגֶל שְׂמֹאל תְּחִלָּה.
יָחִיד שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר וְסִיֵּם תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם לַצִּבּוּר — אֵין לוֹ רְשׁוּת לְהַחֲזִיר פָּנָיו לַצִּבּוּר עַד שֶׁיְּסַיֵּם שְׁלִיחַ צִבּוּר תְּפִלָּתוֹ, שֶׁאָז רַשַּׁאי לְהַחֲזִיר פָּנָיו, אֲבָל לֹא לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לִקְדֻשָּׁה בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְיֵשׁ מַחֲמִירִים לַעֲמֹד בַּמָּקוֹם שֶׁפָּסַע וּלְכַוֵּן שָׁם רַגְלָיו כְּמוֹ בַּתְּפִלָּה עַד שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לִקְדֻשָּׁה. וְטוֹב לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם. וּכְשֶׁפּוֹסֵעַ — עוֹקֵר רֶגֶל שְׂמֹאל תְּחִלָּה, לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ הֲלִיכַת אָדָם בִּסְתָם הִיא לַעֲקֹר רֶגֶל יָמִין תְּחִלָּה, לָכֵן עוֹקֵר כָּאן רֶגֶל שְׂמֹאל תְּחִלָּה לְהַרְאוֹת כְּאִלּוּ כָּבֵד עָלָיו לִפָּטֵר מִלִּפְנֵי הַמָּקוֹם. וּמִטַּעַם זֶה אִטֵּר רֶגֶל עוֹקֵר תְּחִלָּה שְׂמֹאלוֹ שֶׁהוּא יְמִין כָּל אָדָם:
יָחִיד וְרֶגֶל שְׂמֹאל. Un יָחִיד qui prie avec le tzibbour et a fini avant lui — אֵין לוֹ רְשׁוּת de tourner le visage vers le tzibbour עַד שֶׁיְּסַיֵּם שְׁלִיחַ צִבּוּר, ni de revenir à sa place עַד קְדֻשָּׁה. וְיֵשׁ מַחֲמִירִים de garder les pieds joints comme בַּתְּפִלָּה — וְטוֹב לָחֹש. Quand il recule — עוֹקֵר רֶגֶל שְׂמֹאל תְּחִלָּה (car normalement on part du pied droit ; ici, pour montrer qu’il lui est כָּבֵד de se retirer de devant הַמָּקוֹם) ; le gaucher (אִטֵּר) part de son gauche à lui, qui est la droite de tous.
סעיף ו שִׁעוּר הַפְּסִיעוֹת — גּוּדָל בְּצַד עָקֵב, וְלֹא גַּסּוֹת יוֹתֵר.
שִׁעוּר פְּסִיעוֹת אֵלּוּ, לְכָל הַפָּחוֹת הוּא כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן גוּדָל בְּצַד עָקֵב, וַאֲפִלּוּ אִם הַמָּקוֹם צַר, לְפִי שֶׁפָּחוֹת מִזֶּה אֵינָהּ נִקְרֵאת פְּסִיעָה כְּלָל. וּלְכַתְּחִלָּה לֹא יַפְסִיעַ פְּסִיעוֹת גַּסּוֹת יוֹתֵר מִזֶּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּרָץ מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
שִׁעוּר הַפְּסִיעוֹת. La mesure de ces pas, au minimum — כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן גוּדָל בְּצַד עָקֵב (le pouce contre le talon), même si l’endroit est étroit, car moins que cela n’est pas une פְּסִיעָה du tout. Et לְכַתְּחִלָּה on n’allonge pas plus, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּרָץ מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
סעיף ז הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר פּוֹסֵעַ בְּלַחַשׁ ; בְּקוֹל רָם סוֹמֵךְ עַל הַקַּדִּישׁ.
גַּם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר צָרִיךְ לִפְסֹעַ ג׳ פְּסִיעוֹת כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ. אֲבָל כְּשֶׁחוֹזֵר הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִפְסֹעַ ג׳ פְּסִיעוֹת, מִפְּנֵי שֶׁסּוֹמֵךְ עַל הַפְּסִיעוֹת שֶׁבְּסוֹף הַקַּדִּישׁ שָׁלֵם שֶׁתִּקְּנוּהוּ חֲכָמִים לִשְׁלִיחַ צִבּוּר אַחַר כָּל תְּפִלָּה, אֶלָּא שֶׁמַּפְסִיקִים בִּקְרִיאַת סֵפֶר תּוֹרָה וְסֵדֶר קְדֻשָּׁה וְהַלֵּל וְ״אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ״ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁכֻּלָּן לְסֵדֶר הַתְּפִלָּה בָּאִים, וְקַדִּישׁ שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם חוֹזֵר עִקָּר עַל תְּפִלַּת י״ח. וְאִם בָּא לִפְסֹעַ גַּם אַחַר תְּפִלַּת י״ח — אֵין לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. וְאִם לֹא הִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ רַק בְּקוֹל רָם — צָרִיךְ לִפְסֹעַ ג׳ פְּסִיעוֹת אַחַר תְּפִלָּתוֹ שֶׁבְּקוֹל רָם מִלְּבַד הַפְּסִיעוֹת שֶׁאַחַר הַקַּדִּישׁ:
שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּלַחַשׁ. Le chalia’h tzibbour aussi doit reculer de ג׳ פְּסִיעוֹת quand il prie בְּלַחַשׁ. Mais dans la חֲזָרָה בְּקוֹל רָם — אֵין צָרִיךְ, car il s’appuie sur les פְּסִיעוֹת de la fin du קַדִּישׁ שָׁלֵם institué après chaque prière ; s’il vient à reculer aussi après la prière à voix haute — אֵין לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. Et s’il n’a prié que בְּקוֹל רָם — il doit reculer ג׳ פְּסִיעוֹת après, en plus de celles du קַדִּישׁ.
סעיף ח חַזָּרַת הַשַּׁ״ץ — אֵין צָרִיךְ ״יִהְיוּ לְרָצוֹן״, סוֹמֵךְ עַל ״תִּתְקַבֵּל״.
כְּשֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר הַתְּפִלָּה — אֵין צָרִיךְ לוֹמַר ״יִהְיוּ לְרָצוֹן״ בְּסוֹף הַתְּפִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁסּוֹמֵךְ עַל ״תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן״ שֶׁבְּסוֹף הַקַּדִּישׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר ״יִהְיוּ לְרָצוֹן״ בְּסוֹף הַתְּפִלָּה. וְנוֹהֲגִין כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְאַף עַל פִּי כֵן טוֹב לָחֹש לִסְבָרָא אַחֲרוֹנָה:
יִהְיוּ לְרָצוֹן בַּחֲזָרָה. Quand le chalia’h tzibbour répète la prière — אֵין צָרִיךְ לוֹמַר ״יִהְיוּ לְרָצוֹן״ à la fin, car il s’appuie sur ״תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן״ du קַדִּישׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים qu’il faut le dire. וְנוֹהֲגִין comme le premier avis ; וְאַף עַל פִּי כֵן טוֹב לָחֹש à l’avis dernier.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim קכ״ג (édition Kehot, ח׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — דִּינֵי הַכְּרִיעוֹת בְּסִיּוּם הַתְּפִלָּה
Le yesod : les כריעות à la fin de la Amida
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de quatre axes. D’abord la פְּסִיעָה וְהַכְּרִיעָה et la נְתִינַת שָׁלוֹם. Ensuite l’אִסּוּר יוּהֲרָא. Puis l’אֵימָתַי חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ (עַד קְדֻשָּׁה / קוֹל רָם / ד׳ אַמּוֹת) avec le שִׁעוּר הַפְּסִיעוֹת. Enfin le שְׁלִיחַ צִבּוּר בַּחֲזָרָה avec le ״יִהְיוּ לְרָצוֹן״.
הַפְּסִיעָה וְהַכְּרִיעָה — כִּפְטִירָה מִן הַמֶּלֶךְ
Le recul et l’inclinaison — se retirer de devant le roi
Le principe. ג׳ פְּסִיעוֹת בִּכְרִיעָה אַחַת, puis נְתִינַת שָׁלוֹם לִשְׂמֹאל וְלִימִין ; לֹא עָשָׂה כֵן — כְּאִלּוּ לֹא הִתְפַּלֵּל (סעיף א).
La conséquence. Le geste dit la פְּטִירָה מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, et la prière tient lieu de עֲבוֹדָה. Cf. siman 98 (כוונת התפלה).
אִסּוּר יוּהֲרָא — לֹא לְהוֹסִיף
Ne pas ajouter — l’écueil de la יוהרא
Le principe. הַמּוֹסִיף עַל ג׳ פְּסִיעוֹת — יוּהֲרָא, שֶׁנִּרְאֶה חוֹלֵק כָּבוֹד לַשְּׁכִינָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם (סעיף ב).
La conséquence. On s’en tient à la mesure fixée. Cf. siman 122 (סדר סיום התפלה).
אֵימָתַי חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ
Quand revenir à sa place
Le principe. עוֹמֵד בִּמְקוֹם הַפְּסִיעוֹת עַד שֶׁיַּגִּיעַ שַׁ״ץ לִקְדֻשָּׁה (וְיֵשׁ : מִשֶּׁפָּתַח בְּקוֹל רָם) ; שַׁ״ץ וְיָחִיד — כְּדֵי הִלּוּךְ ד׳ אַמּוֹת ; שִׁעוּר הַפְּסִיעָה — גּוּדָל בְּצַד עָקֵב (סעיפים ג-ד-ה-ו).
La conséquence. On tranche selon le lieu : בְּקַל — לָרִאשׁוֹנָה, וּבִמְקוֹם דֹּחַק — מִיָּד בְּקוֹל רָם. Cf. siman 104 (הפסק בתפלה).
הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בַּחֲזָרָה
Le chalia’h tzibbour dans la répétition
Le principe. פּוֹסֵעַ בְּלַחַשׁ ; בַּחֲזָרָה סוֹמֵךְ עַל פְּסִיעוֹת הַקַּדִּישׁ ; וְאֵין צָרִיךְ ״יִהְיוּ לְרָצוֹן״, סוֹמֵךְ עַל ״תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן״ (סעיפים ז-ח).
La conséquence. וְנוֹהֲגִין כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וְטוֹב לָחֹש à l’avis dernier. Cf. siman 124 (חזרת הש״ץ).
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — les פְּסִיעוֹת, la נְתִינַת שָׁלוֹם et l’אֵימָתַי חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ — touche à la conduite quotidienne de la Amida. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman קכ״ג. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses huit seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| הַפְּסִיעוֹת וְנְתִינַת שָׁלוֹם | או״ח קכ״ג — כּוֹרֵעַ וּפוֹסֵעַ ג׳ פְּסִיעוֹת בִּכְרִיעָה אַחַת ; ״עוֹשֶׂה שָׁלוֹם״ לִשְׂמֹאל וְ״הוּא יַעֲשֶׂה״ לְיָמִין. | מ״ב קכ״ג — פְּרָטֵי הַכְּרִיעָה וְהַשָּׁלוֹם וְנֻסַּח ״יְהִי רָצוֹן״. | ערוה״ש קכ״ג — טַעַם הַפְּסִיעוֹת כִּפְטִירָה מִן הַמֶּלֶךְ. | Voie de l’Admour HaZaken — ג׳ פְּסִיעוֹת בִּכְרִיעָה אַחַת ; שָׁלוֹם לִשְׂמֹאל (יְמִין הַשְּׁכִינָה) וְלִימִין ; לֹא עָשָׂה — כְּאִלּוּ לֹא הִתְפַּלֵּל (סעיף א). |
| הַמּוֹסִיף וְיוּהֲרָא | או״ח קכ״ג — מִי שֶׁמּוֹסִיף עַל ג׳ פְּסִיעוֹת הֲוֵי יוּהֲרָא. | מ״ב קכ״ג — גֶּדֶר הַיּוּהֲרָא בַּהוֹסָפָה. | ערוה״ש קכ״ג — הַטַּעַם שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף. | Voie de l’Admour HaZaken — יוּהֲרָא הִיא, שֶׁנִּרְאֶה חוֹלֵק כָּבוֹד לַשְּׁכִינָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם (סעיף ב). |
| אֵימָתַי חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ | או״ח קכ״ג — לֹא יַחֲזֹר עַד שֶׁיַּגִּיעַ שַׁ״ץ לִקְדֻשָּׁה, וְלַפָּחוֹת עַד קוֹל רָם ; יָחִיד כְּדֵי ד׳ אַמּוֹת. | מ״ב קכ״ג — פְּרָטֵי הַהַמְתָּנָה וְהַשִּׁעוּר. | ערוה״ש קכ״ג — מַחֲלֹקֶת הַסְּבָרוֹת בַּחֲזָרָה לַמָּקוֹם. | Voie de l’Admour HaZaken — עַד קְדֻשָּׁה ; וְיֵשׁ מִקּוֹל רָם ; שַׁ״ץ וְיָחִיד כְּדֵי ד׳ אַמּוֹת ; לְמַעֲשֶׂה בְּקַל לָרִאשׁוֹנָה, וּבְדֹחַק מִיָּד (סעיפים ג-ה). |
| שַׁ״ץ בַּחֲזָרָה וְ״יִהְיוּ לְרָצוֹן״ | או״ח קכ״ג — שַׁ״ץ פּוֹסֵעַ בְּלַחַשׁ ; בְּקוֹל רָם אֵין צָרִיךְ ; וְאֵין אוֹמֵר ״יִהְיוּ לְרָצוֹן״. | מ״ב קכ״ג — סְמִיכָה עַל פְּסִיעוֹת הַקַּדִּישׁ. | ערוה״ש קכ״ג — גֶּדֶר סְמִיכַת הַשַּׁ״ץ עַל הַקַּדִּישׁ. | Voie de l’Admour HaZaken — סוֹמֵךְ עַל ״תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן״ ; וְנוֹהֲגִין כָּרִאשׁוֹנָה, וְטוֹב לָחֹש לָאַחֲרוֹנָה (סעיפים ז-ח). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm קכ״ג, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila, Rosh, Magen Avraham, Taz, Eliya Rabba, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Yoma נ״ג, Berakhot). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ח׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — הַפְּסִיעָה כִּפְטִירָה מִן הַמֶּלֶךְ
Ligne 1 — le recul comme retrait de devant le roi
Principe du siman : ג׳ פְּסִיעוֹת בִּכְרִיעָה אַחַת, שָׁלוֹם לִשְׂמֹאל וְלִימִין ; שִׁעוּר — גּוּדָל בְּצַד עָקֵב (סעיפים א, ו).
Lecture du Rav : le geste tout entier exprime la פְּטִירָה מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ — d’où עֲקִירַת רֶגֶל שְׂמֹאל תְּחִלָּה. Cf. siman 98.
Conséquence pratique : reculer avec mesure, ni pas trop courts (moins qu’une פְּסִיעָה) ni כְּרָץ מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
קו ב — אֵימָתַי חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ
Ligne 2 — quand revenir à sa place
Principe du siman : עוֹמֵד בִּמְקוֹם הַפְּסִיעוֹת עַד קְדֻשָּׁה (וְיֵשׁ : מִקּוֹל רָם) ; שַׁ״ץ וְיָחִיד — כְּדֵי ד׳ אַמּוֹת (סעיפים ג-ד-ה).
Lecture du Rav : on tranche selon le lieu — בְּקַל לָרִאשׁוֹנָה, וּבִמְקוֹם דֹּחַק וּמַחֲלֹקֶת מִיָּד בְּקוֹל רָם. Cf. siman 104.
Conséquence pratique : ne pas revenir aussitôt (סוֹפוֹ מוֹכִיחַ), mais ne pas non plus provoquer une מַחֲלֹקֶת dans un lieu à l’étroit.
קו ג — הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בַּחֲזָרָה
Ligne 3 — le chalia’h tzibbour dans la répétition
Principe du siman : פּוֹסֵעַ בְּלַחַשׁ ; בַּחֲזָרָה סוֹמֵךְ עַל הַקַּדִּישׁ ; אֵין צָרִיךְ ״יִהְיוּ לְרָצוֹן״ (סעיפים ז-ח).
Lecture du Rav : la structure de la תְּפִלָּה בְּצִבּוּר s’appuie sur le קַדִּישׁ שָׁלֵם et sur ״תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן״. Cf. siman 124.
Conséquence pratique : וְנוֹהֲגִין כָּרִאשׁוֹנָה, וְטוֹב לָחֹש à l’avis dernier — dire ״יִהְיוּ לְרָצוֹן״ discrètement.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman קכ״ג dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman קכ״ג (דִּינֵי הַכְּרִיעוֹת בְּסִיּוּם הַתְּפִלָּה)
- ① הַפְּסִיעוֹת. Reculer de ג׳ פְּסִיעוֹת en une seule כְּרִיעָה, et donner le שָׁלוֹם à gauche (״עוֹשֶׂה שָׁלוֹם״) puis à droite (״הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם״) pendant qu’on est encore incliné. Fondement : SA HaRav קכ״ג séif א.
- ② לֹא לְהוֹסִיף. Ne pas ajouter au-delà de ג׳ פְּסִיעוֹת — יוּהֲרָא. Fondement : SA HaRav קכ״ג séif ב.
- ③ אֵימָתַי חוֹזֵר. Rester où finissent les pas et revenir עַד שֶׁיַּגִּיעַ שַׁ״ץ לִקְדֻשָּׁה (au plus tard dès le קוֹל רָם) ; en cas de דֹּחַק — dès le קוֹל רָם. Fondement : SA HaRav קכ״ג séifim ג-ד.
- ④ רֶגֶל שְׂמֹאל. Reculer en levant d’abord le רֶגֶל שְׂמֹאל (le gaucher : son gauche à lui) ; le יָחִיד qui a fini avant le tzibbour ne se retourne pas עַד שֶׁיְּסַיֵּם שַׁ״ץ. Fondement : SA HaRav קכ״ג séif ה.
- ⑤ שִׁעוּר. Chaque pas au moins גּוּדָל בְּצַד עָקֵב, et לְכַתְּחִלָּה pas plus grand (כְּרָץ מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ). Fondement : SA HaRav קכ״ג séif ו.
- ⑥ שַׁ״ץ. Le שַׁ״ץ recule ג׳ פְּסִיעוֹת בְּלַחַשׁ ; dans la חֲזָרָה בְּקוֹל רָם il s’appuie sur les פְּסִיעוֹת du קַדִּישׁ. Fondement : SA HaRav קכ״ג séif ז.
- ⑦ יִהְיוּ לְרָצוֹן. Dans la חֲזָרָה, le שַׁ״ץ n’a pas besoin de dire ״יִהְיוּ לְרָצוֹן״ (il s’appuie sur ״תִּתְקַבֵּל״) ; וְטוֹב לָחֹש à l’avis qui l’exige. Fondement : SA HaRav קכ״ג séif ח.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman קכ״ג (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — les פְּסִיעוֹת, l’אֵימָתַי חוֹזֵר, le שַׁ״ץ בַּחֲזָרָה — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.