אורח חיים ק״ל · רמה 4 · שיטת אדמו״ר הזקן

דעת הרב

רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) — סימן ק״ל · רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם

דרכו של אדמו״ר הזקן ברִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם : מִי שֶׁרָאָה חֲלוֹם — יָקוּם לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְיֹאמַר ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם״ ; כַּוָּנַת הָאָמֵן — לְסַיֵּם עִם הַכֹּהֲנִים אוֹ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר ; וְטוֹב לְהַקְדִּים אֲחֵרִים — הַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ נַעֲנֶה תְּחִלָּה — ברגישות חב״ד.

למה רמה 4 המוקדשת לאדמו״ר הזקן ? שולחן ערוך הרב אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך שלם ועצמאי, שכתב אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו : הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית ייחודית.

לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. עמוד זה מאסף את דרך הרב בסימן ק״ל — רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. אצל הרב הסימן נפרש לב׳ סְעִיפִים : הַמִּי שֶׁרָאָה חֲלוֹם וְכַוָּנַת הָאָמֵן — לְסַיֵּם עִם הַכֹּהֲנִים אוֹ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר — וְהַקְדָּמַת אֲחֵרִים עִם נֻסַּח הַסִּיּוּם (״וְתִשְׁמְרֵנִי וּתְחָנֵּנִי וְתִרְצֵנִי״).

→ לקריאת המבוא הכללי על שיטת אדמו״ר הזקן

הערת מקור. הטקסט העברי המובא בעמוד זה הוא הטקסט המלא והאמיתי של שולחן ערוך הרב, אורח חיים סימן ק״לב׳ סְעִיפִים מידי הרב — לפי מהדורת קה״ת כפי שנדפסה בספריא (Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ק״ל). אדמו״ר הזקן דן בו בְּרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. התרגומים הם שלנו. אין מובא כל קטע מחוץ לטקסט מאומת זה.
1 · טקסט אדמו״ר הזקן

שולחן ערוך הרב — סימן ק״ל — רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם

הטקסט המלא של שולחן ערוך הרב

שולחן ערוך הרב, סימן ק״ל — רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם — וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.130), ואחריו תרגומנו. הסימן כולל ב׳ סעיפים (סעיף k → ‎.130.k).

סעיף א מִי שֶׁרָאָה חֲלוֹם — יָקוּם לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְיֹאמַר ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם״ ; לְסַיֵּם עִם הָאָמֵן.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:מִי שֶׁרָאָה חֲלוֹם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה רָאָה וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא חָלַם חֲלוֹם שֶׁצָּרִיךְ לִרְפוּאָה — יָקוּם לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶן וְיֹאמַר ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי שֶׁלָּךְ כו׳ אִם צְרִיכִים רְפוּאָה רְפָאֵם כו׳״. וְיכַוֵּן לְסַיֵּם כְּשֶׁמְּסַיְּמִין הַכֹּהֲנִים פָּסוּק א׳ אוֹ ב׳ אוֹ ג׳, כְּדֵי שֶׁיַּעֲנוּ הַצִּבּוּר אָמֵן גַּם עַל בַּקָּשָׁתוֹ. וְאִם לֹא סִיְּמוּ הַכֹּהֲנִים עֲדַיִן — יוֹסִיף וְיֹאמַר: ״אַדִּיר בַּמָּרוֹם כו׳״ עַד שֶׁיְּסַיְּמוּ הַכֹּהֲנִים. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹלִין לַדּוּכָן — יֹאמַר כָּל זֶה בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר ״שִׂים שָׁלוֹם״. וִיכַוֵּן לְסַיֵּם עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, שֶׁיַּעֲנוּ הַצִּבּוּר אָמֵן. וְאִם רוֹאֶה שֶׁלֹּא יוּכַל לְסַיֵּם עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר — יַתְחִיל בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר ״יְבָרֶכְךָ״. וְלֹא יֹאמַר כֵּן בְּכָל יוֹם וָיוֹם, אֶלָּא בְּיוֹם שֶׁרָאָה חֲלוֹם. וּמַה שֶּׁנָּהֲגוּ הַכֹּל לוֹמַר כֵּן בָּרֶגֶל כְּשֶׁהַכֹּהֲנִים עוֹלִים לַדּוּכָן, זֶהוּ לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא רָאָה חֲלוֹם שֶׁצָּרִיךְ רְפוּאָה בֵּין רֶגֶל לָרֶגֶל:

מִי שֶׁרָאָה חֲלוֹם. מי שראה חלום ואינו יודע מה ראה וחושש שמא צריך רפואה — יָקוּם לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בשעת נשיאת כפים ויאמר ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי שֶׁלָּךְ… אִם צְרִיכִים רְפוּאָה רְפָאֵם״. יְכַוֵּן לְסַיֵּם כשמסיימים הכהנים פסוק (א׳/ב׳/ג׳), כדי שיענו הצבור אָמֵן גם על בקשתו ; ואם לא סיימו — יוֹסִיף ״אַדִּיר בַּמָּרוֹם״. ובמקום שאין עולים לדוכן — אומרו ב״שִׂים שָׁלוֹם״, לְסַיֵּם עִם הַשַּׁ״ץ ; ואם לא יוכל — יתחיל ב״יְבָרֶכְךָ״. אין אומרו בכל יום אלא ביום שראה חלום ; והמנהג לאומרו בָּרֶגֶל — לפי שאי אפשר שלא ראה חלום הצריך רפואה בֵּין רֶגֶל לָרֶגֶל.

סעיף ב טוֹב לְהַקְדִּים אֲחֵרִים ; וְנוֹהֲגִין לְסַיֵּם ״וְתִשְׁמְרֵנִי וּתְחָנֵּנִי וְתִרְצֵנִי״.

טוֹב לוֹמַר תְּחִלָּה ״בֵּין חֲלוֹמוֹת שֶׁחָלַמְתִּי עַל אֲחֵרִים״ וְאַחַר כָּךְ ״בֵּין חֲלוֹמוֹת שֶׁחָלַמְתִּי עַל עַצְמִי וְשֶׁחָלְמוּ אֲחֵרִים עָלַי״, לְפִי שֶׁאָמְרוּ: הַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ — הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה, לָכֵן יֵשׁ לוֹ לְהַקְדִּים תְּפִלָּתוֹ עַל אֲחֵרִים מֵעַל עַצְמוֹ. וְנוֹהֲגִין לְסַיֵּם ״וְתִשְׁמְרֵנִי וּתְחָנֵּנִי וְתִרְצֵנִי״. ״וְתִשְׁמְרֵנִי״ — כְּנֶגֶד ״וְיִשְׁמְרֶךָ״, ״וּתְחָנֵּנִי״ — כְּנֶגֶד וִיחֻנֶּךָּ״, ״וְתִרְצֵנִי״ — הוּא רָצוֹן וְשָׁלוֹם:

הַקְדָּמַת אֲחֵרִים. טוֹב לומר תחילה ״עַל אֲחֵרִים״ ואחר כך ״עַל עַצְמִי וְשֶׁחָלְמוּ אֲחֵרִים עָלַי״, לפי שהַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ — הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה : יש להקדים תפילתו על אחרים לעצמו. וְנוֹהֲגִין לְסַיֵּם ״וְתִשְׁמְרֵנִי וּתְחָנֵּנִי וְתִרְצֵנִי״ : ״וְתִשְׁמְרֵנִי״ כְּנֶגֶד ״וְיִשְׁמְרֶךָ״, ״וּתְחָנֵּנִי״ כְּנֶגֶד וִיחֻנֶּךָּ, ״וְתִרְצֵנִי״ — רָצוֹן וְשָׁלוֹם.

מקור : ספריא — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ק״ל (מהדורת קה״ת, ב׳ סְעִיפִים). תרגום : DAAT. אין מובא כל קטע מחוץ לטקסט מאומת זה.

2 · היסוד

היסוד — רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בִּשְׁעַת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם

היסוד : רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בִּשְׁעַת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם

קריאת אדמו״ר הזקן בסימן זה נפרשת סביב שלושה צירים. תחילה הַמִּי שֶׁרָאָה חֲלוֹם — מָתַי וְלָמָּה אוֹמְרִים רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. אחר כך כַּוָּנַת הָאָמֵן — לְסַיֵּם עִם הַכֹּהֲנִים אוֹ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר. ולבסוף הַקְדָּמַת אֲחֵרִים וְנֻסַּח הַסִּיּוּם.

מִי שֶׁרָאָה חֲלוֹם — מָתַי אוֹמְרוֹ

מִי שֶׁרָאָה חֲלוֹם — מָתַי אוֹמְרוֹ

היסוד. מִי שֶׁרָאָה חֲלוֹם וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁצָּרִיךְ רְפוּאָה — יָקוּם לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בשעת נשיאת כפים ויאמר ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם״. אין אומרו בכל יום, אֶלָּא בְּיוֹם שֶׁרָאָה חֲלוֹם (סעיף א).

המסקנה. המנהג לאומרו בָּרֶגֶל — לפי שאי אפשר שלא ראה חלום הצריך רפואה בֵּין רֶגֶל לָרֶגֶל. עיין סימן 128 (נְשִׂיאַת כַּפַּיִם).

כַּוָּנַת הָאָמֵן — עִם הַכֹּהֲנִים אוֹ הַשַּׁ״ץ

כַּוָּנַת הָאָמֵן — לְסַיֵּם בַּזְּמַן

היסוד. וְיכַוֵּן לְסַיֵּם כשמסיימים הכהנים פסוק (א׳/ב׳/ג׳), כְּדֵי שֶׁיַּעֲנוּ הַצִּבּוּר אָמֵן גַּם עַל בַּקָּשָׁתוֹ ; ואם לא סיימו — יוֹסִיף ״אַדִּיר בַּמָּרוֹם״ (סעיף א).

המסקנה. ובמקום שאין עולים לדוכן — אומרו ב״שִׂים שָׁלוֹם״, לְסַיֵּם עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר ; ואם לא — יתחיל ב״יְבָרֶכְךָ״. עיין סימן 127 (עֲנִיַּת אָמֵן).

הַקְדָּמַת אֲחֵרִים וְנֻסַּח הַסִּיּוּם

הַקְדָּמַת אֲחֵרִים וְנֻסַּח הַסִּיּוּם

היסוד. טוֹב לומר תחילה ״עַל אֲחֵרִים״ ואחר כך ״עַל עַצְמִי״, לפי שהַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ — הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה (סעיף ב).

המסקנה. וְנוֹהֲגִין לְסַיֵּם ״וְתִשְׁמְרֵנִי וּתְחָנֵּנִי וְתִרְצֵנִי״ — כְּנֶגֶד ״וְיִשְׁמְרֶךָ״, ״וִיחֻנֶּךָּ״, וְתִרְצֵנִי הוּא רָצוֹן וְשָׁלוֹם. עיין סימן 128 (בִּרְכַּת כֹּהֲנִים).

הפניה ללימוד. היקף הסימן — הַמִּי שֶׁרָאָה חֲלוֹם, כַּוָּנַת הָאָמֵן וְהַקְדָּמַת אֲחֵרִים — נוגע להנהגת המתפלל בִּשְׁעַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. עמוד זה מציג אותו ברמת היסוד המאומת בטקסט הרב, בלי להוסיף דבר. ללימוד מעמיק ולהנהגה אישית, ללמוד עם רב חב״ד ובתוך המקורות עצמם.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בִּשְׁעַת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם — ביסוד · ללימוד, לפנות לרב חב״ד
3 · כח הפסק

כחו של אדמו״ר הזקן בפסק

כוחו של אדמו״ר הזקן בפסק

השוואת דרך אדמו״ר הזקן עם המחבר, המשנה ברורה (משנה ברורה) וערוך השולחן (ערוך השולחן) בנקודות המרכזיות של סימן ק״ל. שורת שולחן ערוך הרב מודגשת — היא חושפת את רגישות הרב כפי שהיא עולה מב׳ סעיפיו.

נושא מחבר משנה ברורה ערוך השולחן דרך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב)
מִי שֶׁרָאָה חֲלוֹם וְכַוָּנַת הָאָמֵן או״ח ק״ל — מַאן דַּחֲזָא חֶלְמָא ; יַעֲמֹד לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְיֹאמַר ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם״ ; וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹלִין — בְּ״שִׂים שָׁלוֹם״. מ״ב ק״ל — פְּרָטֵי הַכַּוָּנָה לְסַיֵּם עִם הַכֹּהֲנִים אוֹ הַשַּׁ״ץ. ערוה״ש ק״ל — גֶּדֶר תְּפִלַּת הַחוֹשֵׁשׁ מֵחֲלוֹם בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם. דרך אדמו״ר הזקן — יָקוּם לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְיֹאמַר ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם״ ; לְסַיֵּם עִם הַכֹּהֲנִים אוֹ הַשַּׁ״ץ, וּמוֹסִיף ״אַדִּיר בַּמָּרוֹם״ ; רַק בְּיוֹם שֶׁרָאָה חֲלוֹם (סעיף א).
הַקְדָּמַת אֲחֵרִים וְנֻסַּח הַסִּיּוּם או״ח ק״ל — יְסוֹד הַתְּפִלָּה מֵהָרַ״ן פֶּרֶק הָרוֹאֶה ; וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹלִין לַדּוּכָן. מ״ב ק״ל — ״הַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ נַעֲנֶה תְּחִלָּה״, וְנֻסַּח ״וְתִשְׁמְרֵנִי״. ערוה״ש ק״ל — סֵדֶר הַבַּקָּשָׁה וְהַהַקְבָּלָה לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים. דרך אדמו״ר הזקן — טוֹב לְהַקְדִּים ״עַל אֲחֵרִים״ (הַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ נַעֲנֶה תְּחִלָּה) ; וְלְסַיֵּם ״וְתִשְׁמְרֵנִי וּתְחָנֵּנִי וְתִרְצֵנִי״ כְּנֶגֶד בִּרְכַּת כֹּהֲנִים (סעיף ב).

הטבלה נערכה מטקסט המחבר (אורח חיים ק״ל, מקור ספריא) ומנושאי הכלים המאומתים (בית יוסף, טור, ר״ן פרק הרואה, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים, ערוך השולחן, כף החיים ; תלמוד ברכות נ״ה, נ״ז ; סוטה ל״ט). שורת אדמו״ר הזקן נשענת על הטקסט האמיתי של שולחן ערוך הרב (ב׳ סְעִיפִים) המובא ב§1.

4 · קווי היסוד של הרב

קווי היסוד של שיטת הרב

קווי היסוד של שיטת הרב בסימן זה

שתי מגמות המאפיינות את רגישות אדמו״ר הזקן בסימן זה. כל אחת לפי המבנה : יסוד הסימן → קריאת הרב → מסקנה למעשה. כל קו נשען על הטקסט האמיתי של הרב (§1).

קו א — כַּוָּנַת הָאָמֵן

קו א — כַּוָּנַת הָאָמֵן

יסוד הסימן : יָקוּם לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְיֹאמַר ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם״ ; וְיכַוֵּן לְסַיֵּם עִם הַכֹּהֲנִים אוֹ הַשַּׁ״ץ (סעיף א).

קריאת הרב : הַכֹּל מְכֻוָּן שֶׁיַּעֲנוּ הַצִּבּוּר אָמֵן גַּם עַל בַּקָּשָׁתוֹ — מִכָּאן ״אַדִּיר בַּמָּרוֹם״ אוֹ הַהַתְחָלָה בְּ״יְבָרֶכְךָ״. עיין סימן 128.

מסקנה למעשה : לְכַוֵּן אֶת קֶצֶב הַתְּפִלָּה כְּדֵי שֶׁהַבַּקָּשָׁה תֵּחָתֵם בָּאָמֵן שֶׁל הַצִּבּוּר.

קו ב — הַקְדָּמַת אֲחֵרִים

קו ב — הַקְדָּמַת אֲחֵרִים

יסוד הסימן : טוֹב לְהַקְדִּים ״עַל אֲחֵרִים״ ; הַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ — הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה (סעיף ב).

קריאת הרב : נֻסַּח הַסִּיּוּם מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בִּרְכַּת כֹּהֲנִים (וְיִשְׁמְרֶךָ / וִיחֻנֶּךָּ / רָצוֹן וְשָׁלוֹם). עיין סימן 127.

מסקנה למעשה : לְהַתְחִיל תְּפִלָּתוֹ עַל אֲחֵרִים לִפְנֵי עַצְמוֹ, וּלְסַיֵּם ״וְתִשְׁמְרֵנִי וּתְחָנֵּנִי וְתִרְצֵנִי״.

5 · למעשה

הלכה למעשה — מנהג חב״ד

הלכה למעשה — מנהג חב״ד

נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן ק״ל ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת היסוד, ומפנות לרב לפרטי המקרים.

לחסיד חב״ד — סימן ק״ל (רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בִּשְׁעַת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם)

  • ① מָתַי. אומרים רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּיוֹם שֶׁרָאָה חֲלוֹם שֶׁחוֹשֵׁשׁ מִמֶּנּוּ, לא בכל יום ; בָּרֶגֶל הַכֹּל אוֹמְרִים (אי אפשר שלא ראה חלום בֵּין רֶגֶל לָרֶגֶל). יסוד : שוע״ר ק״ל סעיף א.
  • ② הַנֻּסָּח. יָקוּם לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים ויאמר ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי שֶׁלָּךְ… אִם צְרִיכִים רְפוּאָה רְפָאֵם״. יסוד : שוע״ר ק״ל סעיף א.
  • ③ כַּוָּנַת הָאָמֵן. לְכַוֵּן לְסַיֵּם עִם הַכֹּהֲנִים (פסוק א׳/ב׳/ג׳) ; אם לא סיימו — יוֹסִיף ״אַדִּיר בַּמָּרוֹם״. יסוד : שוע״ר ק״ל סעיף א.
  • ④ אֵין עוֹלִין לַדּוּכָן. במקום שאין עולים — אומרו ב״שִׂים שָׁלוֹם״, לְסַיֵּם עִם הַשַּׁ״ץ ; ואם לא — יַתְחִיל ב״יְבָרֶכְךָ״. יסוד : שוע״ר ק״ל סעיף א.
  • ⑤ הַקְדָּמָה וְסִיּוּם. לְהַקְדִּים ״עַל אֲחֵרִים״ (נַעֲנֶה תְּחִלָּה) ; לְסַיֵּם ״וְתִשְׁמְרֵנִי וּתְחָנֵּנִי וְתִרְצֵנִי״. יסוד : שוע״ר ק״ל סעיף ב.

⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המיוסדת על שולחן ערוך הרב, סימן ק״ל (טקסט אמיתי המובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — הַמִּי שֶׁרָאָה חֲלוֹם, כַּוָּנַת הָאָמֵן, הַקְדָּמַת אֲחֵרִים — לְהִתְיָעֵץ עִם רַבְּךָ, וּלְחַב״ד — עִם רַב חב״ד.