רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) — סימן ק״ל · רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:מִי שֶׁרָאָה חֲלוֹם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה רָאָה וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא חָלַם חֲלוֹם שֶׁצָּרִיךְ לִרְפוּאָה — יָקוּם לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶן וְיֹאמַר ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי שֶׁלָּךְ כו׳ אִם צְרִיכִים רְפוּאָה רְפָאֵם כו׳״. וְיכַוֵּן לְסַיֵּם כְּשֶׁמְּסַיְּמִין הַכֹּהֲנִים פָּסוּק א׳ אוֹ ב׳ אוֹ ג׳, כְּדֵי שֶׁיַּעֲנוּ הַצִּבּוּר אָמֵן גַּם עַל בַּקָּשָׁתוֹ. וְאִם לֹא סִיְּמוּ הַכֹּהֲנִים עֲדַיִן — יוֹסִיף וְיֹאמַר: ״אַדִּיר בַּמָּרוֹם כו׳״ עַד שֶׁיְּסַיְּמוּ הַכֹּהֲנִים. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹלִין לַדּוּכָן — יֹאמַר כָּל זֶה בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר ״שִׂים שָׁלוֹם״. וִיכַוֵּן לְסַיֵּם עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, שֶׁיַּעֲנוּ הַצִּבּוּר אָמֵן. וְאִם רוֹאֶה שֶׁלֹּא יוּכַל לְסַיֵּם עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר — יַתְחִיל בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר ״יְבָרֶכְךָ״. וְלֹא יֹאמַר כֵּן בְּכָל יוֹם וָיוֹם, אֶלָּא בְּיוֹם שֶׁרָאָה חֲלוֹם. וּמַה שֶּׁנָּהֲגוּ הַכֹּל לוֹמַר כֵּן בָּרֶגֶל כְּשֶׁהַכֹּהֲנִים עוֹלִים לַדּוּכָן, זֶהוּ לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא רָאָה חֲלוֹם שֶׁצָּרִיךְ רְפוּאָה בֵּין רֶגֶל לָרֶגֶל:

מִי שֶׁרָאָה חֲלוֹם. מי שראה חלום ואינו יודע מה ראה וחושש שמא צריך רפואה — יָקוּם לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בשעת נשיאת כפים ויאמר ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי שֶׁלָּךְ… אִם צְרִיכִים רְפוּאָה רְפָאֵם״. יְכַוֵּן לְסַיֵּם כשמסיימים הכהנים פסוק (א׳/ב׳/ג׳), כדי שיענו הצבור אָמֵן גם על בקשתו ; ואם לא סיימו — יוֹסִיף ״אַדִּיר בַּמָּרוֹם״. ובמקום שאין עולים לדוכן — אומרו ב״שִׂים שָׁלוֹם״, לְסַיֵּם עִם הַשַּׁ״ץ ; ואם לא יוכל — יתחיל ב״יְבָרֶכְךָ״. אין אומרו בכל יום אלא ביום שראה חלום ; והמנהג לאומרו בָּרֶגֶל — לפי שאי אפשר שלא ראה חלום הצריך רפואה בֵּין רֶגֶל לָרֶגֶל.

טוֹב לוֹמַר תְּחִלָּה ״בֵּין חֲלוֹמוֹת שֶׁחָלַמְתִּי עַל אֲחֵרִים״ וְאַחַר כָּךְ ״בֵּין חֲלוֹמוֹת שֶׁחָלַמְתִּי עַל עַצְמִי וְשֶׁחָלְמוּ אֲחֵרִים עָלַי״, לְפִי שֶׁאָמְרוּ: הַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ — הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה, לָכֵן יֵשׁ לוֹ לְהַקְדִּים תְּפִלָּתוֹ עַל אֲחֵרִים מֵעַל עַצְמוֹ. וְנוֹהֲגִין לְסַיֵּם ״וְתִשְׁמְרֵנִי וּתְחָנֵּנִי וְתִרְצֵנִי״. ״וְתִשְׁמְרֵנִי״ — כְּנֶגֶד ״וְיִשְׁמְרֶךָ״, ״וּתְחָנֵּנִי״ — כְּנֶגֶד וִיחֻנֶּךָּ״, ״וְתִרְצֵנִי״ — הוּא רָצוֹן וְשָׁלוֹם:

הַקְדָּמַת אֲחֵרִים. טוֹב לומר תחילה ״עַל אֲחֵרִים״ ואחר כך ״עַל עַצְמִי וְשֶׁחָלְמוּ אֲחֵרִים עָלַי״, לפי שהַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ — הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה : יש להקדים תפילתו על אחרים לעצמו. וְנוֹהֲגִין לְסַיֵּם ״וְתִשְׁמְרֵנִי וּתְחָנֵּנִי וְתִרְצֵנִי״ : ״וְתִשְׁמְרֵנִי״ כְּנֶגֶד ״וְיִשְׁמְרֶךָ״, ״וּתְחָנֵּנִי״ כְּנֶגֶד וִיחֻנֶּךָּ, ״וְתִרְצֵנִי״ — רָצוֹן וְשָׁלוֹם.