למה רמה 4 המוקדשת לאדמו״ר הזקן ? שולחן ערוך הרב אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך שלם ועצמאי, שכתב אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו : הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. עמוד זה מאסף את דרך הרב בסימן קפ״ב — דִּינֵי כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה פָּגוּם, הנפרש אצל הרב לו׳ סְעִיפִים : מִשְּׁאֵלָה אִם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס (וּמִנְהַג הָעוֹלָם), לְחִיּוּב שֶׁתְּהֵא הַכּוֹס שֶׁל יַיִן — אוֹ חֲמַר מְדִינָה בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין הַיַּיִן מָצוּי, לְמִעוּט מַשְׁקִים גְּרוּעִים, לְאִסּוּר כּוֹס פָּגוּם וְתִקּוּנוֹ, וְעַד תִּקּוּן עַל יְדֵי מְעַט מַיִם וְהַנְהָגָה בִּשְׁעַת הַדְּחָק.
שולחן ערוך הרב — סימן קפ״ב — דִּינֵי כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה פָּגוּם
הטקסט המלא של שולחן ערוך הרב
שולחן ערוך הרב, סימן קפ״ב — דִּינֵי כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה פָּגוּם — וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.182). הסימן כולל ו׳ סעיפים (סעיף k → .182.k).
סעיף א יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס — וְהַמִּנְהָג כְּהַמְּקִלִּין.
דִּין כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה פָּגוּם, וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים:יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס אֲפִלּוּ בְּיָחִיד, וְצָרִיךְ לְחַזֵּר אַחֲרָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַזְּרִין אַחַר כָּל מִצְוֹת שֶׁהֵן חוֹבָה. וְלֹא יֹאכַל אִם אֵין לוֹ כּוֹס לְבָרֵךְ עָלָיו וּמְצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אַחַר כָּךְ, וַאֲפִלּוּ אִם צָרִיךְ לַעֲבֹר זְמַן אֲכִילָה אַחַת.
וּלְפִי זֶה, אִם שְׁנַיִם אוֹכְלִים יַחַד — צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִטֹּל כּוֹס לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁלֹשָׁה שֶׁמְּזַמְּנִים יַחַד — הַמְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס מוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָתָם מֵהַכּוֹס, כְּמוֹ שֶׁמּוֹצִיאָם מִבִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס אֶלָּא כְּשֶׁמְּבָרְכִין בְּזִמּוּן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁלֹשָׁה אוֹ עֲשָׂרָה אֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס לְחוֹבָה, אֶלָּא לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר אִם יֵשׁ לוֹ, אֲבָל אֵין צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחֲרָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַזְּרִים אַחַר הַמִּצְוֹת שֶׁהֵן חוֹבָה (וְכֵן נוֹהֲגִין עַכְשָׁו).
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּזִמּוּן, אֲבָל בְּיָחִיד — אֵין צָרִיךְ כּוֹס כְּלָל אַף לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ.
וְיֵשׁ מְדַקְדְּקִים כְּשֶׁמְּבָרְכִים בְּיָחִיד, לְהַנִּיחַ הַכּוֹס עַל הַשֻּׁלְחָן וְלֹא לְאָחְזוֹ בְּיָדוֹ, כְּדֵי לָצֵאת לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁלְּהָאוֹמְרִים טְעוּנָה כּוֹס אֲפִלּוּ בְּיָחִיד — הֲרֵי הַכּוֹס לְפָנָיו, וַאֲחִיזָתוֹ אֵינָהּ אֶלָּא לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְדִבְרֵי הַכֹּל.
(אֲבָל מִנְהַג הָעוֹלָם שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס כְּלָל בְּיָחִיד. וְנָכוֹן מִנְהָג זֶה עַל דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה):
סעיף ב כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן — שֶׁל יַיִן אוֹ חֲמַר מְדִינָה.
כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֵינָהּ אֶלָּא שֶׁל יַיִן וְלֹא שֶׁל שְׁאָר מַשְׁקִין, אֲפִלּוּ קָבַע סְעוּדָתוֹ עֲלֵיהֶם, שֶׁכָּל כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לֹא תִּקְנוּ אֶלָּא מִיַּיִן שֶׁהוּא "מְשַׂמֵּחַ אֱלֹקִים וַאֲנָשִׁים".
וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין הַיַּיִן מָצוּי, וְהַשֵּׁכָר אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין הֵם חֲמַר מְדִינָה, דְּהַיְנוּ שֶׁרֹב אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם דַּרְכָּם לִקְבֹּעַ עֲלֵיהֶם סְעוּדָתָם כְּמוֹ שֶׁקּוֹבְעִים עַל הַיַּיִן בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהוּא מָצוּי — מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ יַיִן בָּעִיר. וְכָל שֶׁאֵין יַיִן הַרְבֵּה גָּדֵל כְּדֶרֶךְ יוֹם סְבִיבוֹת כָּל הָעִיר, אֲפִלּוּ גָּדֵל מְעַט סָמוּךְ לָעִיר, וְגַם מָצוּי הַרְבֵּה יַיִן בַּחֲנוּת — אֵין זֶה נִקְרָא מָצוּי, כֵּיוָן שֶׁהוּא בְּיֹקֶר, וּבְוַדַּאי אֵין רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר קוֹבְעִים תָּמִיד סְעוּדָתָם עָלָיו.
וּמִכָּל מָקוֹם, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְבָרֵךְ עַל יַיִן. וְכָל שֶׁכֵּן אִם יֵשׁ לוֹ יַיִן בְּבֵיתוֹ, שֶׁאֵין זֶה הִדּוּר כְּלָל לְבָרֵךְ עַל שְׁאָר מַשְׁקִים, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ מְעַט לְצֹרֶךְ קִדּוּשׁ, שֶׁקִּדּוּשׁ קֹדֶם לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָעוּן כּוֹס לְדִבְרֵי הַכֹּל. וְאַף שֶׁאֶפְשָׁר לְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת, מִכָּל מָקוֹם, עִקַּר הַקִּדּוּשׁ נִתְקַן עַל הַיַּיִן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רע״א:
סעיף ג מַשְׁקִים גְּרוּעִים — אֵינָם חֲמַר מְדִינָה.
וְכָל זֶה בְּמַשְׁקִים חֲשׁוּבִים כְּשֵׁכָר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אֲבָל מַשְׁקִים גְּרוּעִים, כְּמוֹ מַה שֶּׁקּוֹרִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ (קְוַוא״ס) אוֹ (בָּארְשְׁ״ט) — אֵין לָהֶם חֲשִׁיבוּת יוֹתֵר מִמַּיִם, וְאֵין מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְבֹּעַ סְעוּדָה עֲלֵיהֶם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא חֲמַר מְדִינָה אֶלָּא מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ חֲשִׁיבוּת בְּאוֹתָהּ מְדִינָה כְּעֵין חֲשִׁיבוּת יַיִן בְּכָל הַמְּדִינוֹת.
וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ שְׁתִיַּת רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר, אֶלָּא שׁוֹתִין אוֹתוֹ לִפְרָקִים בִּלְבַד מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ, כְּמוֹ (מֶע״ד) בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ — לֹא נִגְרָע מִפְּנֵי זֶה לְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ עָלָיו, כֵּיוָן שֶׁזֶּהוּ מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ, שֶׁהוּא חָשׁוּב יוֹתֵר מִן הַשֵּׁכָר, וְלָכֵן רָאוּי יוֹתֵר לְכוֹס שֶׁל בְּרָכָה מִן הַשֵּׁכָר, וְגַם הוּא חֲמַר מְדִינָה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, כֵּיוָן שֶׁחָשׁוּב יוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי כָּל מַעֲלַת הַיַּיִן לְכוֹס שֶׁל בְּרָכָה אֵינוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא רֹב הַשְּׁתִיָּה בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהוּא מָצוּי לָרֹב, שֶׁהֲרֵי אַף בִּמְקוֹמוֹת שֶׁשְּׁאָר מַשְׁקִים הֵם רֹב הַשְּׁתִיָּה, אַף עַל פִּי כֵן מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר בְּיַיִן מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ, אִם כֵּן כָּל מַשְׁקֶה שֶׁחָשׁוּב יוֹתֵר הוּא קָרוֹב לְיַיִן יוֹתֵר.
וּמַה שֶּׁנָּהֲגוּ הֶהָמוֹן כְּשֶׁשּׁוֹתִין שֵׁכָר בַּסְּעוּדָה וְאַחַר הַסְּעוּדָה קוֹבְעִים עַצְמָם לִשְׁתּוֹת מֵי דְּבַשׁ וּמְבָרְכִין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הַשֵּׁכָר בְּאָמְרָם שֶׁהוּא חֲמַר מְדִינָה — הוּא בִּזּוּי מִצְוָה, וְהוּא בִּכְלַל מַה שֶּׁאָמְרוּ: "שֶׁלֹּא יְהֵא שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא וְשֻׁלְחַן רַבְּךָ רֵיקָם". וְעוֹד, כֵּיוָן שֶׁמֵּי דְּבַשׁ חָבִיב עָלָיו מֵהַשֵּׁכָר — הוּא מֻקְדָּם לִבְרָכָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רי״א:
סעיף ד כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה — שֶׁלֹּא יִהְיֶה פָּגוּם.
כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא פָּגוּם, שֶׁאִם שָׁתָה מִמֶּנּוּ — פְּגָמוֹ. וַאֲפִלּוּ לֹא הִקְרִיב אֵלָיו אֶת פִּיו, אֶלָּא שָׁפַךְ לְתוֹךְ פִּיו. אֲבָל אִם שָׁפַךְ מִמֶּנּוּ לְתוֹךְ יָדוֹ אוֹ לְתוֹךְ כְּלִי וְשָׁתָה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.
וְהוּא שֶׁלֹּא שָׁפַךְ אֶלָּא מְעַט, בְּעִנְיַן שֶׁעֲדַיִן שֵׁם מָלֵא עָלָיו, אוֹ שֶׁאַחַר כָּךְ שְׁפָכוֹ לְתוֹךְ כּוֹס קָטָן מִמֶּנּוּ וְהוּא מָלֵא, אוֹ שֶׁזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אֵיזֶה דָּבָר לְהַגְבִּיהַּ הַיַּיִן שֶׁיְּהֵא הַכּוֹס מָלֵא, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת מָלֵא כֻּלּוֹ מִיַּיִן, כִּי דַּי בִּרְבִיעִית, רַק שֶׁלֹּא יִהְיֶה חָסֵר.
וַאֲפִלּוּ שָׁתָה מֵהַכַּד אוֹ מֵחָבִית שֶׁל חֶרֶס שֶׁהִיא קְטַנָּה — נִפְגַּם כָּל הַיַּיִן שֶׁבָּהֶם. אֲבָל אִם שָׁתָה מֵחָבִית שֶׁל עֵץ שֶׁהִיא גְּדוֹלָה — אֵין לְהַקְפִּיד. וְיֵשׁ מַחֲמִירִין. וְיֵשׁ לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם לְכַתְּחִלָּה, שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ לִשְׁתּוֹת אֲפִלּוּ מִפִּי בַּרְזָא מֵחָבִית גְּדוֹלָה:
סעיף ה תִּקּוּן כּוֹס פָּגוּם — עַל יְדֵי תּוֹסֶפֶת יַיִן.
כּוֹס פָּגוּם יְכוֹלִים לְתַקְּנוֹ עַל יְדֵי שֶׁיּוֹסִיפוּ עָלָיו מְעַט יַיִן, שֶׁעִקַּר הַפִּגוּם מִשּׁוּם שֶׁשָּׁתָה מִמֶּנּוּ, וּכְשֶׁחוֹזֵר וּמוֹסִיף עָלָיו — מִתַּקֵּן בְּכָךְ, כְּמוֹ פְּגִימַת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁמִּתַּקֵּן אִם חוֹזֵר וְסוֹתְמוֹ. וְכֵן אִם הֶחֱזִיר יַיִן שֶׁבְּכוֹס פָּגוּם לַקַּנְקַן — נִתְבַּטֵּל בְּתוֹכוֹ בְּרֹב וְכָשֵׁר. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְלָכֵן נוֹהֲגִים לְהוֹסִיף עָלָיו מְעַט מֵהַקַּנְקַן וּבָזֶה מִתַּקֵּן, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹפְכִים אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַקַּנְקַן, וְחוֹזְרִים וּמוֹצִיאִים אוֹתוֹ מֵהַקַּנְקַן לְשֵׁם בְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קפ״ג:
סעיף ו תִּקּוּן עַל יְדֵי מַיִם, וּבִשְׁעַת הַדְּחָק — כּוֹס פָּגוּם.
אֲפִלּוּ עַל יְדֵי מְעַט מַיִם שֶׁיּוֹסִיפוּ עָלָיו — מִתַּקֵּן, בֵּין יַיִן בֵּין שְׁאָר מַשְׁקִים שֶׁהֵם חֲמַר מְדִינָה, אִם אִי אֶפְשָׁר לְתַקְּנָם בְּמִינָם. וְהוּא, שֶׁאֵינָם מִתְקַלְקְלִים מֵחֲמַת הַמַּיִם עַד שֶׁאֵינָם רְאוּיִם לִשְׁתִיָּה. וְכוֹס יַיִן, אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ עוֹד יַיִן — יָכוֹל לְתַקְּנוֹ עַל יְדֵי מַיִם כָּל שֶׁאֵינוֹ מְקַלְקְלוֹ בְּכָךְ, שֶׁהֲרֵי רְגִילִים לְמָזְגוֹ בְּמַיִם.
וְאִם הַמַּיִם הֵם פְּגוּמִים — פְּסוּלִים אֲפִלּוּ לִמְזֹג בָּהֶם יַיִן שֶׁאֵינוֹ פָּגוּם, שֶׁאֵין הַמַּיִם מִתְבַּטְּלִים בַּיַּיִן בְּרֹב, הוֹאִיל וְטַעַם הַמַּיִם נִרְגָּשׁ בַּיַּיִן, שֶׁיַּיִן מָזוּג אֵינוֹ שָׁוֶה בְּטַעֲמוֹ לְשֶׁאֵינוֹ מָזוּג.
וּבִשְׁעַת הַדְּחָק, שֶׁאֵין לוֹ לֹא יַיִן וְלֹא מַיִם — מוּטָב לְבָרֵךְ עַל כּוֹס פָּגוּם מִלְּבָרֵךְ בְּלֹא כּוֹס כְּלָל, בִּמְקוֹמוֹת שֶׁשְּׁאָר מַשְׁקִים אֵינָם חֲמַר מְדִינָה, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ:
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הנהגה מעשית לחב״ד
נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן קפ״ב ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת העיקרון, ומפנות לרב לפרטי המקרים.
לחסיד חב״ד — סימן קפ״ב (דִּינֵי כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה פָּגוּם)
- ① סעיף א. הַאִם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס ? לְדֵעוֹת שׁוֹנוֹת — אֲפִלּוּ בְּיָחִיד, אוֹ רַק בְּזִמּוּן, אוֹ רַק לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר. הַרַב מַכְרִיעַ: וְכֵן נוֹהֲגִין עַכְשָׁו — לְיָחִיד אֵין צָרִיךְ כּוֹס כְּלָל, אַף לֹא מִן הַמֻּבְחָר, וּמִנְהַג הָעוֹלָם שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ בְּיָחִיד עַל כּוֹס, וְנָכוֹן עַל דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה. הַמְדַקְדְּקִים בְּיָחִיד מַנִּיחִים הַכּוֹס עַל הַשֻּׁלְחָן בְּלֹא אֲחִיזָה לָצֵאת יְדֵי הַכֹּל.
- ② סעיף ב. הַכּוֹס שֶׁל יַיִן ; בִּמְקוֹם שֶׁאֵין הַיַּיִן מָצוּי וְהַשֵּׁכָר אוֹ מַשְׁקֶה אַחֵר הוּא חֲמַר מְדִינָה (שֶׁרֹב קוֹבְעִים עָלָיו סְעוּדָה) — מְבָרְכִים עָלָיו. יַיִן יָקָר/נָדִיר אֵינוֹ "מָצוּי". מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר בְּיַיִן, כָּל שֶׁכֵּן אִם יֵשׁ בְּבֵיתוֹ — חוּץ מִמְּעַט הַשָּׁמוּר לַקִּדּוּשׁ הַטָּעוּן כּוֹס לְדִבְרֵי הַכֹּל.
- ③ סעיף ג. מַשְׁקִים גְּרוּעִים (קְוַוא״ס, בָּארְשְׁ״ט) אֵינָם עֲדִיפִים מִמַּיִם: לֹא בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, לֹא קִדּוּשׁ וְלֹא הַבְדָּלָה. מַשְׁקֶה שֶׁשּׁוֹתִים לִפְרָקִים אַךְ חָשׁוּב (מֵי דְּבַשׁ) כָּשֵׁר, שֶׁהַחֲשִׁיבוּת עוֹשָׂה חֲמַר מְדִינָה. הַשּׁוֹתֶה מֵי דְּבַשׁ אַחַר הַסְּעוּדָה וּמְבָרֵךְ עַל הַשֵּׁכָר — בִּזּוּי מִצְוָה.
- ④ סעיף ד. הַכּוֹס שֶׁלֹּא יְהֵא פָּגוּם: שְׁתִיָּה מִמֶּנּוּ (אֲפִלּוּ שָׁפַךְ לְתוֹךְ פִּיו) פּוֹגֶמֶת. שָׁפַךְ לְיָדוֹ אוֹ לִכְלִי וְשָׁתָה — אֵינוֹ פוֹגֵם. דַּי בִּרְבִיעִית שֶׁלֹּא תֶחְסַר. שְׁתִיָּה מִכַּד אוֹ חָבִית חֶרֶס קְטַנָּה פּוֹגֶמֶת כָּל שֶׁבָּהּ; חָבִית עֵץ גְּדוֹלָה — אֵין לְהַקְפִּיד, וּלְכַתְּחִלָּה חוֹשְׁשִׁים לַמַּחְמִירִים.
- ⑤ סעיף ה. תִּקּוּן כּוֹס פָּגוּם: לְהוֹסִיף מְעַט יַיִן (כִּפְגִימַת הַמִּזְבֵּחַ), אוֹ לְהַחֲזִיר לַקַּנְקַן (בִּטּוּל בְּרֹב). הַמִּנְהָג: לְהוֹסִיף מְעַט מֵהַקַּנְקַן לְתַקֵּן, לְהַחֲזִיר, וְלַחֲזֹר וּלְהוֹצִיא לְשֵׁם בְּרָכָה (סִימָן קפ״ג).
- ⑥ סעיף ו. תִּקּוּן אֶפְשָׁרִי בִּמְעַט מַיִם (יַיִן אוֹ חֲמַר מְדִינָה), כָּל שֶׁאֵינוֹ מְקַלְקֵל; הַיַּיִן דַּרְכּוֹ לְהִמָּזֵג בְּמַיִם. אֲבָל מַיִם פְּגוּמִים פְּסוּלִים אַף לִמְזֹג בָּהֶם יַיִן שֶׁאֵינוֹ פָּגוּם (טַעַם הַמַּיִם נִרְגָּשׁ). בִּשְׁעַת הַדְּחָק בְּלֹא יַיִן וּמַיִם: מוּטָב לְבָרֵךְ עַל כּוֹס פָּגוּם מִלְּבָרֵךְ בְּלֹא כּוֹס.
⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המבוססת על שולחן ערוך הרב, סימן קפ״ב (הטקסט האמיתי מובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — כוס ברכת המזון, יין וחמר מדינה, כוס פגום ותיקונו — יש לשאול את רבך, ולחב״ד רב חב״די.