Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) — Siman קפ״ב · דִּינֵי כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה פָּגוּם

דִּין כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה פָּגוּם, וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים:יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס אֲפִלּוּ בְּיָחִיד, וְצָרִיךְ לְחַזֵּר אַחֲרָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַזְּרִין אַחַר כָּל מִצְוֹת שֶׁהֵן חוֹבָה. וְלֹא יֹאכַל אִם אֵין לוֹ כּוֹס לְבָרֵךְ עָלָיו וּמְצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אַחַר כָּךְ, וַאֲפִלּוּ אִם צָרִיךְ לַעֲבֹר זְמַן אֲכִילָה אַחַת.
וּלְפִי זֶה, אִם שְׁנַיִם אוֹכְלִים יַחַד — צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִטֹּל כּוֹס לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁלֹשָׁה שֶׁמְּזַמְּנִים יַחַד — הַמְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס מוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָתָם מֵהַכּוֹס, כְּמוֹ שֶׁמּוֹצִיאָם מִבִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס אֶלָּא כְּשֶׁמְּבָרְכִין בְּזִמּוּן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁלֹשָׁה אוֹ עֲשָׂרָה אֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס לְחוֹבָה, אֶלָּא לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר אִם יֵשׁ לוֹ, אֲבָל אֵין צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחֲרָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַזְּרִים אַחַר הַמִּצְוֹת שֶׁהֵן חוֹבָה (וְכֵן נוֹהֲגִין עַכְשָׁו).
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּזִמּוּן, אֲבָל בְּיָחִיד — אֵין צָרִיךְ כּוֹס כְּלָל אַף לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ.
וְיֵשׁ מְדַקְדְּקִים כְּשֶׁמְּבָרְכִים בְּיָחִיד, לְהַנִּיחַ הַכּוֹס עַל הַשֻּׁלְחָן וְלֹא לְאָחְזוֹ בְּיָדוֹ, כְּדֵי לָצֵאת לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁלְּהָאוֹמְרִים טְעוּנָה כּוֹס אֲפִלּוּ בְּיָחִיד — הֲרֵי הַכּוֹס לְפָנָיו, וַאֲחִיזָתוֹ אֵינָהּ אֶלָּא לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְדִבְרֵי הַכֹּל.
(אֲבָל מִנְהַג הָעוֹלָם שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס כְּלָל בְּיָחִיד. וְנָכוֹן מִנְהָג זֶה עַל דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה):

הַאִם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס. Il y a qui disent que le birkat hamazon requiert une coupe même pour un individu, et qu’il faut la rechercher comme on recherche tout ce qui touche aux mitsvot qui sont une obligation. Et il ne mangera pas s’il n’a pas de coupe sur laquelle bénir mais qu’il espère en avoir une ensuite, même s’il doit pour cela laisser passer un temps de repas.
Selon cela, si deux mangent ensemble — chacun doit prendre une coupe pour le birkat hamazon ; ce qui n’est pas le cas de trois qui font zimoun ensemble — celui qui bénit sur la coupe les acquitte de leur obligation de la coupe, comme il les acquitte du birkat hamazon.
Et il y a qui disent que le birkat hamazon ne requiert de coupe que lorsqu’on bénit en zimoun. Et il y a qui disent que même à trois ou à dix il ne requiert pas de coupe par obligation, mais seulement comme mitsvah min hamouvhar s’il en a une, sans devoir toutefois la rechercher comme on recherche les mitsvot qui sont une obligation (et telle est la coutume à présent).
En quoi cela s’applique-t-il ? En zimoun ; mais pour un individu — il n’a nul besoin de coupe, pas même comme mitsvah min hamouvhar, et même s’il en a une.
Et il y a des scrupuleux qui, lorsqu’ils bénissent seuls, posent la coupe sur la table et ne la tiennent pas en main, afin d’être quittes selon tous : car pour ceux qui disent qu’elle requiert une coupe même pour un individu — voici que la coupe est devant lui, et la tenir n’est que mitsvah min hamouvhar selon tous.
(Mais la coutume répandue est de ne pas bénir sur une coupe du tout lorsqu’on est seul. Et cette coutume est juste selon la voie de la Kabbale.)

כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֵינָהּ אֶלָּא שֶׁל יַיִן וְלֹא שֶׁל שְׁאָר מַשְׁקִין, אֲפִלּוּ קָבַע סְעוּדָתוֹ עֲלֵיהֶם, שֶׁכָּל כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לֹא תִּקְנוּ אֶלָּא מִיַּיִן שֶׁהוּא "מְשַׂמֵּחַ אֱלֹקִים וַאֲנָשִׁים".
וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין הַיַּיִן מָצוּי, וְהַשֵּׁכָר אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין הֵם חֲמַר מְדִינָה, דְּהַיְנוּ שֶׁרֹב אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם דַּרְכָּם לִקְבֹּעַ עֲלֵיהֶם סְעוּדָתָם כְּמוֹ שֶׁקּוֹבְעִים עַל הַיַּיִן בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהוּא מָצוּי — מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ יַיִן בָּעִיר. וְכָל שֶׁאֵין יַיִן הַרְבֵּה גָּדֵל כְּדֶרֶךְ יוֹם סְבִיבוֹת כָּל הָעִיר, אֲפִלּוּ גָּדֵל מְעַט סָמוּךְ לָעִיר, וְגַם מָצוּי הַרְבֵּה יַיִן בַּחֲנוּת — אֵין זֶה נִקְרָא מָצוּי, כֵּיוָן שֶׁהוּא בְּיֹקֶר, וּבְוַדַּאי אֵין רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר קוֹבְעִים תָּמִיד סְעוּדָתָם עָלָיו.
וּמִכָּל מָקוֹם, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְבָרֵךְ עַל יַיִן. וְכָל שֶׁכֵּן אִם יֵשׁ לוֹ יַיִן בְּבֵיתוֹ, שֶׁאֵין זֶה הִדּוּר כְּלָל לְבָרֵךְ עַל שְׁאָר מַשְׁקִים, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ מְעַט לְצֹרֶךְ קִדּוּשׁ, שֶׁקִּדּוּשׁ קֹדֶם לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָעוּן כּוֹס לְדִבְרֵי הַכֹּל. וְאַף שֶׁאֶפְשָׁר לְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת, מִכָּל מָקוֹם, עִקַּר הַקִּדּוּשׁ נִתְקַן עַל הַיַּיִן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רע״א:

כּוֹס שֶׁל יַיִן אוֹ חֲמַר מְדִינָה. La coupe du birkat hamazon n’est que de vin et non d’autres boissons, même s’il a fixé son repas sur elles, car toute coupe de bénédiction n’a été instituée que sur le vin, qui « réjouit Dieu et les hommes ».
Et dans les lieux où le vin n’est pas disponible, et où la bière ou d’autres boissons sont le chamar médina (le « vin du pays »), c’est-à-dire que la plupart des gens de l’endroit ont coutume de fixer leur repas sur elles, comme on fixe le repas sur le vin dans les lieux où il est disponible — on bénit sur elles le birkat hamazon, même s’il y a du vin dans la ville. Et tant qu’il n’y a pas beaucoup de vin qui pousse à un jour de marche à la ronde autour de la ville, même s’il en pousse un peu près de la ville et qu’il se trouve aussi beaucoup de vin à la boutique — cela n’est pas appelé « disponible », puisqu’il est cher, et que certainement la plupart des gens de la ville ne fixent pas toujours leur repas sur lui.
Néanmoins, il est mitsvah min hamouvhar de bénir sur le vin. Et à plus forte raison s’il a du vin chez lui, car ce n’est en rien un hidour de bénir sur d’autres boissons — à moins qu’il n’en ait qu’un peu, nécessaire au kidouch, car le kidouch précède le birkat hamazon, du fait qu’il requiert une coupe selon tous. Et bien qu’il soit possible de faire kidouch sur le pain, néanmoins, l’essentiel du kidouch a été institué sur le vin, comme il sera expliqué au siman רע״א.

וְכָל זֶה בְּמַשְׁקִים חֲשׁוּבִים כְּשֵׁכָר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אֲבָל מַשְׁקִים גְּרוּעִים, כְּמוֹ מַה שֶּׁקּוֹרִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ (קְוַוא״ס) אוֹ (בָּארְשְׁ״ט) — אֵין לָהֶם חֲשִׁיבוּת יוֹתֵר מִמַּיִם, וְאֵין מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְבֹּעַ סְעוּדָה עֲלֵיהֶם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא חֲמַר מְדִינָה אֶלָּא מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ חֲשִׁיבוּת בְּאוֹתָהּ מְדִינָה כְּעֵין חֲשִׁיבוּת יַיִן בְּכָל הַמְּדִינוֹת.
וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ שְׁתִיַּת רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר, אֶלָּא שׁוֹתִין אוֹתוֹ לִפְרָקִים בִּלְבַד מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ, כְּמוֹ (מֶע״ד) בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ — לֹא נִגְרָע מִפְּנֵי זֶה לְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ עָלָיו, כֵּיוָן שֶׁזֶּהוּ מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ, שֶׁהוּא חָשׁוּב יוֹתֵר מִן הַשֵּׁכָר, וְלָכֵן רָאוּי יוֹתֵר לְכוֹס שֶׁל בְּרָכָה מִן הַשֵּׁכָר, וְגַם הוּא חֲמַר מְדִינָה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, כֵּיוָן שֶׁחָשׁוּב יוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי כָּל מַעֲלַת הַיַּיִן לְכוֹס שֶׁל בְּרָכָה אֵינוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא רֹב הַשְּׁתִיָּה בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהוּא מָצוּי לָרֹב, שֶׁהֲרֵי אַף בִּמְקוֹמוֹת שֶׁשְּׁאָר מַשְׁקִים הֵם רֹב הַשְּׁתִיָּה, אַף עַל פִּי כֵן מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר בְּיַיִן מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ, אִם כֵּן כָּל מַשְׁקֶה שֶׁחָשׁוּב יוֹתֵר הוּא קָרוֹב לְיַיִן יוֹתֵר.
וּמַה שֶּׁנָּהֲגוּ הֶהָמוֹן כְּשֶׁשּׁוֹתִין שֵׁכָר בַּסְּעוּדָה וְאַחַר הַסְּעוּדָה קוֹבְעִים עַצְמָם לִשְׁתּוֹת מֵי דְּבַשׁ וּמְבָרְכִין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הַשֵּׁכָר בְּאָמְרָם שֶׁהוּא חֲמַר מְדִינָה — הוּא בִּזּוּי מִצְוָה, וְהוּא בִּכְלַל מַה שֶּׁאָמְרוּ: "שֶׁלֹּא יְהֵא שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא וְשֻׁלְחַן רַבְּךָ רֵיקָם". וְעוֹד, כֵּיוָן שֶׁמֵּי דְּבַשׁ חָבִיב עָלָיו מֵהַשֵּׁכָר — הוּא מֻקְדָּם לִבְרָכָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רי״א:

מַשְׁקִים גְּרוּעִים. Et tout cela concerne des boissons importantes comme la bière et ses semblables ; mais des boissons médiocres, comme ce qu’on appelle dans ces pays (kvass) ou (borchtch) — n’ont pas plus d’importance que l’eau, et on ne bénit pas sur elles le birkat hamazon, même en un lieu où la plupart des gens de la ville ont coutume de fixer leur repas sur elles, et à plus forte raison ni kidouch ni havdala — car n’est appelé chamar médina que ce qui a de l’importance dans ce pays, à l’image de l’importance du vin dans tous les pays.
Et même si ce n’est pas la boisson de la plupart des gens de la ville, mais qu’on la boit seulement de temps à autre en raison de son importance, comme le (méd/hydromel) dans ces pays — cela n’est pas diminué pour bénir et faire kidouch dessus, puisque c’est en raison de son importance, étant plus important que la bière : il est donc plus digne d’une coupe de bénédiction que la bière, et il est aussi davantage chamar médina qu’elle, puisqu’il est plus important — car toute la supériorité du vin pour la coupe de bénédiction n’est due qu’à son importance, et non au fait qu’il est la boisson dominante là où il est disponible en abondance ; car même dans les lieux où d’autres boissons sont la boisson dominante, il reste mitsvah min hamouvhar de bénir sur le vin en raison de son importance. Ainsi, toute boisson plus importante est plus proche du vin.
Et ce qu’a coutume de faire le commun des gens, qui, buvant de la bière au repas puis se fixant après le repas pour boire de l’hydromel, bénissent le birkat hamazon sur la bière en disant qu’elle est chamar médina — c’est un mépris de la mitsvah, et cela entre dans ce qu’ils ont dit : « que ta table ne soit pas pleine tandis que la table de ton maître est vide ». Et de plus, puisque l’hydromel lui est plus cher que la bière — il a priorité pour la bénédiction, comme il sera expliqué au siman רי״א.

כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא פָּגוּם, שֶׁאִם שָׁתָה מִמֶּנּוּ — פְּגָמוֹ. וַאֲפִלּוּ לֹא הִקְרִיב אֵלָיו אֶת פִּיו, אֶלָּא שָׁפַךְ לְתוֹךְ פִּיו. אֲבָל אִם שָׁפַךְ מִמֶּנּוּ לְתוֹךְ יָדוֹ אוֹ לְתוֹךְ כְּלִי וְשָׁתָה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.
וְהוּא שֶׁלֹּא שָׁפַךְ אֶלָּא מְעַט, בְּעִנְיַן שֶׁעֲדַיִן שֵׁם מָלֵא עָלָיו, אוֹ שֶׁאַחַר כָּךְ שְׁפָכוֹ לְתוֹךְ כּוֹס קָטָן מִמֶּנּוּ וְהוּא מָלֵא, אוֹ שֶׁזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אֵיזֶה דָּבָר לְהַגְבִּיהַּ הַיַּיִן שֶׁיְּהֵא הַכּוֹס מָלֵא, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת מָלֵא כֻּלּוֹ מִיַּיִן, כִּי דַּי בִּרְבִיעִית, רַק שֶׁלֹּא יִהְיֶה חָסֵר.
וַאֲפִלּוּ שָׁתָה מֵהַכַּד אוֹ מֵחָבִית שֶׁל חֶרֶס שֶׁהִיא קְטַנָּה — נִפְגַּם כָּל הַיַּיִן שֶׁבָּהֶם. אֲבָל אִם שָׁתָה מֵחָבִית שֶׁל עֵץ שֶׁהִיא גְּדוֹלָה — אֵין לְהַקְפִּיד. וְיֵשׁ מַחֲמִירִין. וְיֵשׁ לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם לְכַתְּחִלָּה, שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ לִשְׁתּוֹת אֲפִלּוּ מִפִּי בַּרְזָא מֵחָבִית גְּדוֹלָה:

כּוֹס שֶׁלֹּא יִהְיֶה פָּגוּם. La coupe de bénédiction ne doit pas être pegouma (défectueuse) : car s’il en a bu — il l’a rendue pegouma. Et même s’il n’a pas approché sa bouche d’elle, mais qu’il a versé dans sa bouche. Mais s’il en a versé dans sa main ou dans un récipient et a bu — cela n’est rien.
Et cela, à condition qu’il n’en ait versé qu’un peu, de sorte que le nom de « plein » lui demeure ; ou qu’il l’ait ensuite versée dans une coupe plus petite qu’elle et qu’elle soit pleine ; ou qu’il jette dedans quelque chose pour faire monter le vin afin que la coupe soit pleine — car elle n’a pas besoin d’être entièrement pleine de vin : une reviit suffit, pourvu seulement qu’elle ne soit pas déficiente.
Et même s’il a bu de la cruche ou d’un tonneau de terre cuite qui est petit — tout le vin qui s’y trouve est rendu pagoum. Mais s’il a bu d’un tonneau de bois qui est grand — il n’y a pas à être strict. Et il y a qui sont rigoureux. Et il convient de tenir compte de leurs paroles lechatehila, en ne laissant pas boire, même par le robinet, d’un grand tonneau.

כּוֹס פָּגוּם יְכוֹלִים לְתַקְּנוֹ עַל יְדֵי שֶׁיּוֹסִיפוּ עָלָיו מְעַט יַיִן, שֶׁעִקַּר הַפִּגוּם מִשּׁוּם שֶׁשָּׁתָה מִמֶּנּוּ, וּכְשֶׁחוֹזֵר וּמוֹסִיף עָלָיו — מִתַּקֵּן בְּכָךְ, כְּמוֹ פְּגִימַת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁמִּתַּקֵּן אִם חוֹזֵר וְסוֹתְמוֹ. וְכֵן אִם הֶחֱזִיר יַיִן שֶׁבְּכוֹס פָּגוּם לַקַּנְקַן — נִתְבַּטֵּל בְּתוֹכוֹ בְּרֹב וְכָשֵׁר. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְלָכֵן נוֹהֲגִים לְהוֹסִיף עָלָיו מְעַט מֵהַקַּנְקַן וּבָזֶה מִתַּקֵּן, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹפְכִים אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַקַּנְקַן, וְחוֹזְרִים וּמוֹצִיאִים אוֹתוֹ מֵהַקַּנְקַן לְשֵׁם בְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קפ״ג:

תִּקּוּן כּוֹס פָּגוּם. Une coupe pegouma, on peut la réparer en y ajoutant un peu de vin : car l’essentiel de la pegam vient de ce qu’il en a bu, et lorsqu’on y ajoute de nouveau — elle est réparée par là, comme la brèche de l’autel (pegimat hamizbéah) qui est réparée si on la rebouche. Et de même, s’il a reversé le vin de la coupe pegouma dans la cruche — il est annulé en son sein par la majorité et redevient valide. Néanmoins, il ne faut pas agir ainsi ; c’est pourquoi on a coutume d’y ajouter un peu de la cruche et, par cela, elle est réparée ; puis on la reverse dans la cruche et on l’en ressort de nouveau au nom de la bénédiction, comme il sera expliqué au siman קפ״ג.

אֲפִלּוּ עַל יְדֵי מְעַט מַיִם שֶׁיּוֹסִיפוּ עָלָיו — מִתַּקֵּן, בֵּין יַיִן בֵּין שְׁאָר מַשְׁקִים שֶׁהֵם חֲמַר מְדִינָה, אִם אִי אֶפְשָׁר לְתַקְּנָם בְּמִינָם. וְהוּא, שֶׁאֵינָם מִתְקַלְקְלִים מֵחֲמַת הַמַּיִם עַד שֶׁאֵינָם רְאוּיִם לִשְׁתִיָּה. וְכוֹס יַיִן, אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ עוֹד יַיִן — יָכוֹל לְתַקְּנוֹ עַל יְדֵי מַיִם כָּל שֶׁאֵינוֹ מְקַלְקְלוֹ בְּכָךְ, שֶׁהֲרֵי רְגִילִים לְמָזְגוֹ בְּמַיִם.
וְאִם הַמַּיִם הֵם פְּגוּמִים — פְּסוּלִים אֲפִלּוּ לִמְזֹג בָּהֶם יַיִן שֶׁאֵינוֹ פָּגוּם, שֶׁאֵין הַמַּיִם מִתְבַּטְּלִים בַּיַּיִן בְּרֹב, הוֹאִיל וְטַעַם הַמַּיִם נִרְגָּשׁ בַּיַּיִן, שֶׁיַּיִן מָזוּג אֵינוֹ שָׁוֶה בְּטַעֲמוֹ לְשֶׁאֵינוֹ מָזוּג.
וּבִשְׁעַת הַדְּחָק, שֶׁאֵין לוֹ לֹא יַיִן וְלֹא מַיִם — מוּטָב לְבָרֵךְ עַל כּוֹס פָּגוּם מִלְּבָרֵךְ בְּלֹא כּוֹס כְּלָל, בִּמְקוֹמוֹת שֶׁשְּׁאָר מַשְׁקִים אֵינָם חֲמַר מְדִינָה, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ:

תִּקּוּן עַל יְדֵי מַיִם וּבִשְׁעַת הַדְּחָק. Même par un peu d’eau qu’on y ajoute — elle est réparée, qu’il s’agisse de vin ou d’autres boissons qui sont chamar médina, s’il est impossible de les réparer par leur propre espèce. Et cela, pourvu qu’ils ne se gâtent pas à cause de l’eau au point de n’être plus propres à boire. Et une coupe de vin, même s’il a encore du vin — il peut la réparer par de l’eau, tant qu’il ne la gâte pas par là, puisqu’on a coutume de couper le vin avec de l’eau.
Et si l’eau est elle-même pegouma — elle est invalide même pour y couper un vin qui n’est pas pagoum, car l’eau ne s’annule pas dans le vin par la majorité, du fait que le goût de l’eau se fait sentir dans le vin, un vin coupé n’étant pas égal en son goût à un vin non coupé.
Et en cas de contrainte (bichaat hadhak), où il n’a ni vin ni eau — il vaut mieux bénir sur une coupe pegouma que de bénir sans coupe du tout, dans les lieux où les autres boissons ne sont pas chamar médina, ou lorsqu’il n’en a pas.