דף הבית › אורח חיים — יום-יום › סימן רי״ג › רמה 3 — סיכום מקיף

✦ ❖ ✦ ד ע ת · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם מ ק י ף ✦ ❖ ✦

סימן רי״ג

מי שיצא (אם) מוציא אחרים

מי שיצא (אם) מוציא אחרים. קביעות והסיבה (ברכות מ״ג ע״א) ; ישיבה לדידן כהסיבה לדידהו ; גבול הצירוף — אין זימון לפירות ; הגהת הרמ״א והמנהג ; אין המברך מוציא אא״כ יאכל וישתה עמהם ; ערבות בברכת המצות ; מתחלתה ועד סופה ושתי הכוונות
חזרה מובנית, זכירה מהירה, וההנהגה למעשה

המקור: שולחן ערוך, אורח חיים רי״ג — ג׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה · דעת
לתלמידים שכבר שנו את רמות 1 ו-2
daattorah.com

📑 מהלך הסיכום

הכלל המרכזי — קו הסימן
טבלת האב של ג׳ הסעיפים
הסוגיא בגמרא — המשנה והמחלוקת
קביעות — מה מצרף את המסובין
ישיבה לדידן — השולחן שבא במקום ההסיבה
גבול הצירוף — הברכה האחרונה
הגהת הרמ״א — המנהג בפירות
אין המברך מוציא — תנאי המברך
תנאי השמיעה — שלושת התנאים
כללי זהב
סימן לזיכרון ומכשולים שיש להיזהר מהם
ההנהגה למעשה

1. הכלל המרכזי — קו הסימן

הכלל הגדול של סימן רי״ג:

אין סימן זה (ג׳ סעיפים) עוסק אלא בדבר אחד: מה נדרש כדי שברכתו של אחד תעלה לרבים. שלושה דברים נדרשים, והסימן נוטלם זה אחר זה. תחילה צירוף שבין האוכלים — קביעות — שסימנו בגמרא היה הסיבה, ומרן תרגמו אצלנו לישיבה יחד ; ולצירוף זה גבול, והוא כלה עם הסעודה, שאין זימון לפירות. אחר כך מעלה שבמברך: שיאכל עמהם, שאין ברכת הנהנין בכלל הערבות הנוהגת במצוות. ולבסוף מעשה שבשומע: שישמע הכל, שירצה, ושירצו בו. חסר אחד משלושתם — חזר כל אחד לעמוד לבדו מול ברכתו.

💡 המפתח הכולל: צירוף, מברך, ושמיעה:

הקביעות — ומיהו ישיבה מיהא בעי (שו״ע או״ח רי״ג:א)
הגבול — אבל בברכה אחרונה צריכין ליחלק וכל אחד מברך לעצמו דאין זימון לפירות (שו״ע או״ח רי״ג:א)
המברך — אין המברך מוציא אחרים אא״כ יאכל וישתה עמהם (שו״ע או״ח רי״ג:ב)
השומע — ונתכוין לצאת בה ידי חובתו והמברך נתכוין ג״כ להוציאו ידי חובתו (שו״ע או״ח רי״ג:ג)

2. טבלת האב של ג׳ הסעיפים

ג׳ הסעיפים חולקים ביניהם את החומר: הראשון מעמיד את הצירוף ומיד מסמן את גבולו, השני קובע את תנאי המברך, והשלישי את תנאי השומע.

סעיף	המקרה	עיקר ההלכה	סימן
א׳	קביעות — הסיבה וישיבה	על כל פירות ושאר דברים חוץ מפת ויין אם היו האוכלים שנים או יותר אחד פוטר את חבירו אפי׳ בלא הסיבה (שו״ע או״ח רי״ג:א) ; ומיהו ישיבה מיהא בעי (שו״ע או״ח רי״ג:א) ; דדוקא פת ויין בעי הסיבה ולדידן הוי ישיבה כמו הסיבה לדידהו (שו״ע או״ח רי״ג:א)	קביעות
א׳ (סיפא)	ברכה אחרונה והגהת הרמ״א	והא דאמרינן דאחד מברך לכולם בשאר דברים חוץ מן הפת ה״מ בברכה ראשונה (שו״ע או״ח רי״ג:א) ; אבל בברכה אחרונה צריכין ליחלק וכל אחד מברך לעצמו דאין זימון לפירות (שו״ע או״ח רי״ג:א) ; ולכן נהגו עכשיו בפירות שכ״א מברך לעצמו (רמ״א או״ח רי״ג:א)	אין זימון לפירות
ב׳	המברך שאינו אוכל	אין המברך מוציא אחרים אא״כ יאכל וישתה עמהם (שו״ע או״ח רי״ג:ב) ; ואז יוצאים בשמיעתן שמכוונין אליו אפי׳ לא יענו אמן (שו״ע או״ח רי״ג:ב)	ברכת הנהנין
ג׳	תנאי השמיעה	אין יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה אפי׳ יענה אמן אא״כ שמעה מתחלתה ועד סופה (שו״ע או״ח רי״ג:ג) ; ונתכוין לצאת בה ידי חובתו והמברך נתכוין ג״כ להוציאו ידי חובתו (שו״ע או״ח רי״ג:ג)	שומע כעונה

⚖ 2. טבלת האב של ג׳ הסעיפים

שנים אוכלים פירות בישיבה → אחד פוטר את חבירו בברכה ראשונה → אכלו בעמידה → כל אחד מברך לעצמו, ובדיעבד אם כיוונו — יצא → ברכה אחרונה על פירות → צריכין ליחלק, דאין זימון לפירות → פירות שבתוך הסעודה → אחד מברך לכולם, מיגו דמהני הסיבה לפת → המברך אינו אוכל עמהם → אינו מוציא, ואף בדיעבד → שמע מקצת הברכה או לא כיוון → לא יצא.

3. הסוגיא בגמרא — המשנה והמחלוקת

📖 המשנה — הביא הבית יוסף את המקור: תנן היו יושבים לאכול כ״א מברך לעצמו הסיבו אחד מברך לכולם (בית יוסף או״ח סימן רי״ג) : כל זמן שאינם אלא יושבים כל אחד מברך לעצמו, ומשקבעו יחד אחד מברך לכולם.

❓ המחלוקת — הסבו, אחד מברך. אמר רב: לא שנו אלא פת דבעי הסבה, אבל יין לא בעי הסבה. ורבי יוחנן אמר: אפילו יין נמי בעי הסבה (ברכות מ״ג ע״א) : והשאלה עד היכן מגיע הצורך בהסיבה.

↓

⚖️ ההכרעה — ולענין הלכה כבר נתבאר שדעת רוב הפוסקים לפסוק כלישנא קמא וכרבי יוחנן דאמר דפת ויין דוקא בעו הסיבה אבל כל שאר דברים לא בעו הסיבה והכי נקטינן (בית יוסף או״ח סימן רי״ג) : פת ויין צריכים הסיבה, ושאר דברים אינם צריכים.

4. קביעות — מה מצרף את המסובין

🎯 לשון מרן — על כל פירות ושאר דברים חוץ מפת ויין אם היו האוכלים שנים או יותר אחד פוטר את חבירו אפי׳ בלא הסיבה (שו״ע או״ח רי״ג:א).

🔒 התנאי — ומיהו ישיבה מיהא בעי (שו״ע או״ח רי״ג:א), ופירש המשנה ברורה מה בכללו: דאין אחד יכול להוציא חבירו בהברכה אלא א״כ ישבו לאכול ולשתות ביחד ולא במעומד דקביעות קצת עכ״פ מיהו בעי (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:ה).

↓

💡 הטעם — ובבית יוסף: הא מיהא צריך הוכחה שהאחרים מכוונים לצאת בברכת זה והוכחה זו היא ע״י שיושבים יחד (בית יוסף או״ח סימן רי״ג) : הישיבה המשותפת היא הסימן הנראה שהאחרים סומכים על אותה ברכה.

5. ישיבה לדידן — השולחן שבא במקום ההסיבה

🛋️ בימיהם — דדוקא בפת ויין דחשיבי היה דרכם לאכול בהסיבה על המטות וזה היה דרך קביעותם והתחברותם יחד לפיכך אין אחד מברך לכולם להוציאם עד שיסובו דאז מינכר דדעתם להתחבר ולהצטרף ביחד משא״כ בפירות (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:ד).

🪑 ולדידן — ר״ל לפי שאין דרכנו בהסיבה לפיכך מה שאנו מתועדין לישב יחד בשלחן אחד ולאכול נחשב לקביעות כמו הסיבה לדידהו ומהני אפילו בפת ויין (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:ו), ומכאן מסקנת מרן: דבישיבה אפילו פת ויין אחד מברך לכולם ושלא בישיבה בשאר דברים נמי כל אחד מברך לעצמו (שו״ע או״ח רי״ג:א).

↓

📜 ובלשון הטור — ולדידן סגי בישיבה כמו בהיסיבה לדידהו אבל כל שאר דברים לא בעי היסיבה (טור או״ח סימן רי״ג) ; וכבר תלה הרמב״ם את הדבר בדעת האוכלים בלבד: אבל אם לא נתכונו לאכל כאחד אלא זה בא מעצמו וזה בא מעצמו אף על פי שהן אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה יב).

6. גבול הצירוף — הברכה האחרונה

🚧 הגבול — והא דאמרינן דאחד מברך לכולם בשאר דברים חוץ מן הפת ה״מ בברכה ראשונה (שו״ע או״ח רי״ג:א) ; אבל בברכה אחרונה צריכין ליחלק וכל אחד מברך לעצמו דאין זימון לפירות (שו״ע או״ח רי״ג:א).

💡 הטעם — והטעם משום דברכה ראשונה כל אחד מרויח באותה ברכה שעי״כ מותרין לאכול וליהנות לפיכך מצטרפין לה אבל בברכה שלאחר אכילה שכבר אכלו ודעתם להפרד אין מצטרפין ואפילו ביין (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:ח).

↓

🍞 ומפני מה יצא הפת מן הכלל — הא דהזכיר המחבר פת הכא משום דבפת קי״ל דאם הם שלשה מזמנין ומוציא אחד את חבירו בברהמ״ז משא״כ בשארי דברים בברכה אחרונה אפי׳ בשלשה אינו מוציא (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:ז) ; והיינו דכיון דאין מצות זימון בפירות להזדמן יחד ולומר נברך שאכלנו ממילא צריך כ״א לברך לעצמו ולא לצאת בברכת חבירו (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:י).

↩️ ובדיעבד — ואפילו קבעו יחד לא מהני לזה ובדיעבד אם כוון לצאת והמברך ג״כ כוון להוציאו יצא ואפילו בלא קביעות כלל (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:ט), ואף לכתחילה בזמן הזה: וכתבו הט״ז וש״א דהאידנא שמזלזלים ההמון מאד בברכה אחרונה יש לסמוך לעשות כן לכתחלה שמברך אחד בקול רם הברכה אחרונה ויהיו אחרים יוצאים על ידו אפילו כשיודעים בעצמם לברך (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:ט).

7. הגהת הרמ״א — המנהג בפירות

🖋️ ההגה — וי״א דבכל הדברים חוץ מפת ויין לא מהני הסיבה וה״ה ישיבה לדידן (רמ״א או״ח רי״ג:א) ; ולכן נהגו עכשיו בפירות שכ״א מברך לעצמו (רמ״א או״ח רי״ג:א).

💡 טעם החולקים — קאי אריש הסעיף אברכה ראשונה וטעמם דדוקא פת ויין דחשיבי מהני הסיבה או ישיבה לדידן משא״כ בשארי דברים דלא חשיבי צריך כ״א לברך לעצמו (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:יא).

↓

🍇 ולענין יין — ובאמת לדינא תלוי זה במנהג המקומות דבמקום שמצוי הרבה יין ורגילין לקבוע עליו בודאי מהני הסיבה או ישיבה להוציא אחד את חבירו (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:יב) ; ומצב המנהג: וכמדומה שכעת המנהג פשוט ברוב המקומות שאין מוציאין אחד את חבירו כמעט בשום דבר מאכל אף שהוא נגד הדין ואפשר משום שאין הכל בקיאין להתכוין לצאת ולהוציא (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:יב).

8. אין המברך מוציא — תנאי המברך

🍽️ הדין — אין המברך מוציא אחרים אא״כ יאכל וישתה עמהם (שו״ע או״ח רי״ג:ב) ; ואז יוצאים בשמיעתן שמכוונין אליו אפי׳ לא יענו אמן (שו״ע או״ח רי״ג:ב).

🚫 אף בדיעבד — ואם אינו אוכל ושותה עמהם אף בדיעבד לא יצאו דהא ברכתו הוי לבטלה כיון שאינו אוכל בעצמו ואיך יצאו על ידו ואפילו ענו אמן על הברכה (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:טו).

⚖️ ובנאנס — אם לא שמה שלא אכל ושתה המברך היה בשוגג או באונס כגון שנשפך הכוס אחר הברכה וכה״ג דבעת הברכה לא היה לבטלה אז יוצאין אחרים על ידו (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:טו).

↓

📚 שורש הדין — כל הברכות כולן, אף על פי שיצא — מוציא. חוץ מברכת הלחם וברכת היין, שאם לא יצא — מוציא, ואם יצא — אינו מוציא (ראש השנה כ״ט ע״א) ; והחילוק: בברכת הנהנין דדוקא בברכת המצות שכל ישראל ערבין זה בזה וכשחבירו אינו יוצא ידי המצוה כאלו הוא לא יצא לכן יכול לברך אפילו מי שאינו חייב בברכה זו (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:יד) — משא״כ בברכת הנהנין שאינו חוב המוטל עליו כשאר מצות דלא ליתהני ולא לבריך ואפילו אם אינם יודעים בעצמן לברך (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:יד).

9. תנאי השמיעה — שלושת התנאים

👂 מתחלתה ועד סופה — אין יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה אפי׳ יענה אמן אא״כ שמעה מתחלתה ועד סופה (שו״ע או״ח רי״ג:ג) ; והיינו גם תיבת ברוך שבתחלתה דלא עדיף ממברך בעצמו כשמדלג איזה תיבה מעיקר הברכה דלא יצא ידי חובתו דהוי משנה ממטבע שטבעו חכמים (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:יט).

🎯 שתי כוונות — ונתכוין לצאת בה ידי חובתו והמברך נתכוין ג״כ להוציאו ידי חובתו (שו״ע או״ח רי״ג:ג) ; והוא ג״כ יכוין להוציאם (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:טז).

↓

📖 ואף בדרבנן — מדסתם משמע דאכל ברכות קאי ואפי׳ ברכות שהם דרבנן בעינן דוקא שיכוין לצאת ידי המצוה (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:יח) ; וכבר כלל הרמב״ם את התנאים: כל השומע ברכה מן הברכות מתחלתה ועד סופה ונתכון לצאת בה ידי חובתו יצא ואף על פי שלא ענה אמן (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה יא).

🙏 ועניית אמן — דקי״ל דשומע כעונה והרי הוא כמברך בעצמו (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:יז) ; ומכל מקום עוד יותר יש חיוב לכתחלה לענות אמן בברכה שמתכוין לצאת בה כדי להורות בפועל שמסכים לברכת המברך (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:יז).

10. כללי זהב

ארבעת כללי הזהב של סימן רי״ג

הקביעות — ומיהו ישיבה מיהא בעי (שו״ע או״ח רי״ג:א)
הגבול — אבל בברכה אחרונה צריכין ליחלק וכל אחד מברך לעצמו דאין זימון לפירות (שו״ע או״ח רי״ג:א)
המברך — אין המברך מוציא אחרים אא״כ יאכל וישתה עמהם (שו״ע או״ח רי״ג:ב)
השומע — אין יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה אפי׳ יענה אמן אא״כ שמעה מתחלתה ועד סופה (שו״ע או״ח רי״ג:ג)

11. סימן לזיכרון ומכשולים שיש להיזהר מהם

שולחן · פה · אוזן — שלושת צירי סימן רי״ג

① השולחן — אין ברכה אחת עולה לרבים אלא כשהם חטיבה אחת.
② הזמן — הצירוף שקודם האכילה כלה עמה, שאין זימון לפירות.
③ הפה — המברך צריך להיות מן הנהנים, שאין ערבות בברכת הנהנין.
④ האוזן — השמיעה מוציאה — מתחלתה ועד סופה, ובשתי כוונות.

הסבו, אחד מברך. אמר רב: לא שנו אלא פת דבעי הסבה, אבל יין לא בעי הסבה. ורבי יוחנן אמר: אפילו יין נמי בעי הסבה (ברכות מ״ג ע״א) — מקור הכל: משקבעו יחד, אחד מברך.
ר״ל לפי שאין דרכנו בהסיבה לפיכך מה שאנו מתועדין לישב יחד בשלחן אחד ולאכול נחשב לקביעות כמו הסיבה לדידהו ומהני אפילו בפת ויין (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:ו) — שולחננו עומד במקום מיטת המסובין שלהם.
הא דהזכיר המחבר פת הכא משום דבפת קי״ל דאם הם שלשה מזמנין ומוציא אחד את חבירו בברהמ״ז משא״כ בשארי דברים בברכה אחרונה אפי׳ בשלשה אינו מוציא (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:ז) — הפת לבדו מקיים לאחר הסעודה את שאיבדו הפירות.
משא״כ בברכת הנהנין שאינו חוב המוטל עליו כשאר מצות דלא ליתהני ולא לבריך ואפילו אם אינם יודעים בעצמן לברך (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:יד) — אין ברכת הנהנין חוב שאדם נושא בו עבור חבירו.

מכשולים שיש להיזהר מהם

❌ 1 : לחשוב שדי בישיבה זה בצד זה כדי שברכה אחת תפטור את הכל.
→ ומיהו ישיבה מיהא בעי (שו״ע או״ח רי״ג:א) — ודאין אחד יכול להוציא חבירו בהברכה אלא א״כ ישבו לאכול ולשתות ביחד ולא במעומד דקביעות קצת עכ״פ מיהו בעי (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:ה).

❌ 2 : לחשוב שמה שנוהג קודם האכילה נוהג אף לאחריה.
→ אבל בברכה אחרונה צריכין ליחלק וכל אחד מברך לעצמו דאין זימון לפירות (שו״ע או״ח רי״ג:א) ; והטעם משום דברכה ראשונה כל אחד מרויח באותה ברכה שעי״כ מותרין לאכול וליהנות לפיכך מצטרפין לה אבל בברכה שלאחר אכילה שכבר אכלו ודעתם להפרד אין מצטרפין ואפילו ביין (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:ח).

❌ 3 : לחשוב שהיודע לברך יכול לברך לאחרים אף שאינו טועם.
→ אין המברך מוציא אחרים אא״כ יאכל וישתה עמהם (שו״ע או״ח רי״ג:ב) ; ואם אינו אוכל ושותה עמהם אף בדיעבד לא יצאו דהא ברכתו הוי לבטלה כיון שאינו אוכל בעצמו ואיך יצאו על ידו ואפילו ענו אמן על הברכה (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:טו).

❌ 4 : לחשוב שעניית אמן לבדה מוציאה.
→ אין יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה אפי׳ יענה אמן אא״כ שמעה מתחלתה ועד סופה (שו״ע או״ח רי״ג:ג) ; מדסתם משמע דאכל ברכות קאי ואפי׳ ברכות שהם דרבנן בעינן דוקא שיכוין לצאת ידי המצוה (משנה ברורה, מ״ב רי״ג:יח).

12. ההנהגה למעשה

המקרה	ההנהגה	ההלכה שביסוד
① פירות בישיבה	אחד מברך לכולם קודם האכילה	על כל פירות ושאר דברים חוץ מפת ויין אם היו האוכלים שנים או יותר אחד פוטר את חבירו אפי׳ בלא הסיבה (שו״ע או״ח רי״ג:א)
② אכלו בעמידה	כל אחד מברך לעצמו	ומיהו ישיבה מיהא בעי (שו״ע או״ח רי״ג:א)
③ ברכה אחרונה	צריכין ליחלק, וכל אחד מברך לעצמו	אבל בברכה אחרונה צריכין ליחלק וכל אחד מברך לעצמו דאין זימון לפירות (שו״ע או״ח רי״ג:א)
④ המברך אינו אוכל	אינו מוציא את האחרים	אין המברך מוציא אחרים אא״כ יאכל וישתה עמהם (שו״ע או״ח רי״ג:ב)
⑤ שמע חצי ברכה	לא יצא, ואף בעניית אמן	אין יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה אפי׳ יענה אמן אא״כ שמעה מתחלתה ועד סופה (שו״ע או״ח רי״ג:ג)

✦ ❖ ✦ חמישה כללים למעשה מסימן רי״ג בקצרה

אין ברכה אחת עולה לרבים אלא כשהם חטיבה אחת — ומיהו ישיבה מיהא בעי (שו״ע או״ח רי״ג:א)
ולדידן הישיבה יחד עומדת במקום ההסיבה שלהם — דדוקא פת ויין בעי הסיבה ולדידן הוי ישיבה כמו הסיבה לדידהו (שו״ע או״ח רי״ג:א)
מה שמשותף קודם האכילה שוב אינו משותף לאחריה — אבל בברכה אחרונה צריכין ליחלק וכל אחד מברך לעצמו דאין זימון לפירות (שו״ע או״ח רי״ג:א)
המברך צריך לאכול ולשתות עמהם — אין המברך מוציא אחרים אא״כ יאכל וישתה עמהם (שו״ע או״ח רי״ג:ב)
אין השמיעה מוציאה אלא בשתי הכוונות — ונתכוין לצאת בה ידי חובתו והמברך נתכוין ג״כ להוציאו ידי חובתו (שו״ע או״ח רי״ג:ג)

🎓 סיכום מסלול הלימוד

רמה	התוכן	הקנין
🌱 רמה 1 — בסיס	לשון ג׳ הסעיפים, ביאור שוטף והסבר	הבנה כללית
⚡ רמה 2 — למדן	הסבו אחד מברך (ברכות מ״ג ע״א) ; קביעות או שומע כעונה ; אין זימון לפירות ; ערבות בברכת המצות	פלפול מעמיק
✨ רמה 3 — סיכום	טבלת האב של ג׳ הסעיפים, תרשימים, כללי זהב וסימן לזיכרון	שליטה מעשית וחזרה

💡 המשך מוצע:

לחזור ולקרוא את סימן רי״ג בשולחן ערוך שלפניך
לעיין ברמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): שיטת שולחן ערוך הרב בסימן זה
ללמוד משנה ברורה וביאור הלכה על הסימן (וראה סימנים סימן רי״ב · 212, סימן רי״ד · 214)
להתבונן בשאלת היסוד: מה מוציא את חבירו — הקביעות המצרפת או השמיעה עצמה, קביעות או שומע כעונה?

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן רי״ג · רמה 3 — סיכום מקיף
daattorah.com

📖להצטרף לחברותא