דף הבית ‹ אורח חיים — יום-יום ‹ סימן רט״ז ‹ רמה 3 — סיכום מסכם

✦ ❖ ✦ ד ע ת · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם מ ס כ ם ✦ ❖ ✦

סימן רט״ז

דיני ברכת הריח

דיני ברכת הריח. הנשמה נהנית ; עצי, עשבי ומיני בשמים ; הנותן ריח טוב בפירות ; בורא שמן ערב ; ריח שאין לו עיקר ; לאו לריחא עבידא ; המוגמר ; אתרוג של מצוה
חזרה מסודרת, זכירה מהירה, וההנהגה למעשה

המקור: שולחן ערוך, אורח חיים רט״ז — י״ד סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה · דעת
ללומדים שכבר קנו את רמות 1 ו-2
daattorah.com

📑 מהלך הסיכום

האקסיומה המרכזית — חוט הסימן
טבלת האב של י״ד הסעיפים
הסוגיא — שורש הדין
ארבע הברכות — סעיפים א-ב
לאו לריחא עבידא — סעיף ב
קטלוג המינים — סעיפים ג-ט
ריח שאין לו עיקר — סעיף ו
מינים הרבה, הדס ושמן — סעיפים י-י״א
המוגמר והאתרוג — סעיפים י״ב-י״ד
כללי הזהב
סימן לזכירה
מכשולים שיש להיזהר מהם
ההנהגה למעשה

1. האקסיומה המרכזית — חוט הסימן

הכלל הגדול שבסימן רט״ז:

סימן זה (י״ד סעיפים) מתקן ברכה על הנאה שאין כמותה: הנאה שאין הגוף נהנה ממנה כלום. ולמדוה בגמרא מן הכתוב — כל הנשמה תהלל יה — שאף הנשמה מהללת על מה שהיא לבדה נהנית ממנו. ומכאן שלוש תולדות המעמידות את הסימן כולו: מברכין קודם שמריחין ולא לאחריו, מפני שההנאה מועטת ; הנוסח הולך אחר מוצא הריח (עץ, עשב, מין אחר, פרי הראוי לאכילה), ובורא מיני בשמים עולה לכל ספק ; ושני גבולות סוגרים את השדה — ריח שאבד ממנו העיקר (ריח שאין לו עיקר), ודבר שאינו עשוי להריח בו (לאו לריחא עבידא). ובשניהם בחר הסימן בהימנעות ולא בסכנת ברכה לבטלה.

💡 המפתח: ארבעה סימני דרך :

הַנְשָׁמָה נֶהֱנֵית — אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מנין שמברכין על הריח? — שנאמר: כל הנשמה תהלל יה. איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? — הוי אומר: זה הריח (ברכות מ״ג ע״ב).
אַרְבַּע הַבְּרָכוֹת — אם זה שיוציא ממנו הריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ב).
רֵיחַ שֶׁאֵין לוֹ עִיקָּר — וי״א שאינו מברך עליו כלל דהוי ריח שאין לו עיקר (שו״ע או״ח רט״ז:ו).
לָאו לְרֵיחָא עֲבִידָא — אבל אם נטלו לאוכלו ולא נתכוין להריח בו אע״פ שהוא מעלה ריח טוב אינו מברך (שו״ע או״ח רט״ז:ב).

2. טבלת האב של י״ד הסעיפים

י״ד הסעיפים מתחלקים בחומר: הראשון מעמיד את הכלל, השני נותן את הנוסחים ואת תנאי הכוונה, סעיפים ג-ט פורשים את קטלוג המינים, סעיפים י-י״א מסדרים את הקדימה, סעיפים י״ב-י״ג את המוגמר, והאחרון חותם בשתי הימנעויות.

סעיף	הנידון	לב ההלכה	סימן
א׳	עצם החיוב וזמנו	אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך קודם שיריח (שו״ע או״ח רט״ז:א) ; אבל לאחריו א״צ לברך (שו״ע או״ח רט״ז:א).	קודם שיריח
ב׳	ארבעת הנוסחים	אם זה שיוציא ממנו הריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ב) ; ואם הוא עשב מברך בורא עשבי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ב) ; ואם אינו לא מין עץ ולא מין עשב כמו המוס״ק מברך בורא מיני בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ב) ; ואם הי׳ פרי ראוי לאכילה מברך הנותן ריח טוב בפירות (שו״ע או״ח רט״ז:ב).	עץ · עשב · מינים · פרי
ג׳	הורד והלבונה	על הורד (ועל הקנמון שהוא עור הנדי) ועל מי הורד ועל הלבונה והמצטיכי וכיוצא בהם בורא עצי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ג).	עצי בשמים
ד׳	שמן אפרסמון	על שמן אפרסמון מברך בורא שמן ערב (שו״ע או״ח רט״ז:ד).	בורא שמן ערב
ה׳	שמן זית שכתשו	שמן זית שכתשו או טחנו עד שחזר ריחו נודף מברך עליו בורא עצי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ה).	עצי בשמים
ו׳	שמן שבישמו ושסיננו	שמן שבשמו כמו שמן המשחה אם בעצי בשמים מברך בורא עצי בשמים ואם בעשבי בשמים מברך בורא עשבי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ו) ; ואם סיננו והוציא ממנו הבשמים יש אומרים שמברך בורא שמן ערב (שו״ע או״ח רט״ז:ו) ; וי״א שאינו מברך עליו כלל דהוי ריח שאין לו עיקר (שו״ע או״ח רט״ז:ו) ; וכיון שספק הוא נכון ליזהר מלהריח בו (שו״ע או״ח רט״ז:ו).	ריח שאין לו עיקר
ז׳	סימלק וחילפי דימא	סימלק וחילפי דימא מברך בורא עצי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ז) ; וחילפי דימא הוא שבולת נרד שקורין אישפי״ק (שו״ע או״ח רט״ז:ז).	מוציא עליו מעצו
ח׳	סיגלי	סיגלי והם ויאול״ש בורא עשבי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ח).	עשבי בשמים
ט׳	נרגיס	נרגיס והוא חבצלת ויש אומרים שהוא ליריי״ו אם גדל בגנה מברך בורא עצי בשמים ואם הוא גדל בשדה מברך בורא עשבי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ט).	גנה או שדה
י׳	מינים הרבה לפניו	היו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים מברך על כ״א ברכה הראויה לו (שו״ע או״ח רט״ז:י) ; ואם בירך על כולם מיני בשמים יצא (רמ״א או״ח רט״ז:י) ; ואם צריך להקדים של עץ לשל עשבי בשמים עיין לעיל סימן רי״א (רמ״א או״ח רט״ז:י).	כל אחד בברכתו
י״א	הדס ושמן	הביאו לפניו הדס ושמן להריח בהן אם ברכותיהן שוות מברך על ההדס ופוטר את השמן (שו״ע או״ח רט״ז:יא) ; ואם אינם שוות מברך על ההדס תחלה (שו״ע או״ח רט״ז:יא).	ההדס קודם
י״ב	זמן ברכת המוגמר	משיעלה קיטור עשנו קודם שיגיע לו הריח (שו״ע או״ח רט״ז:יב) ; אבל לא יברך קודם שיעלה קיטור העשן (שו״ע או״ח רט״ז:יב).	משיעלה קיטור
י״ג	נוסח ברכת המוגמר	המוגמר אם הוא של עץ מברך בורא עצי בשמים ואם של עשב בורא עשבי בשמים ואם של שאר מינים בורא מיני בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:יג).	לפי מה שהוא
י״ד	אתרוג ופת חם	המריח באתרוג של מצוה מברך עליו (שו״ע או״ח רט״ז:יד) ; וי״א שאינו מברך לכך נכון שלא להריח בו (שו״ע או״ח רט״ז:יד) ; י״א דהמריח בפת חם יש לו לברך שנתן ריח טוב בפת (רמ״א או״ח רט״ז:יד) ; לכך אין להריח בו (רמ״א או״ח רט״ז:יד).	נכון שלא להריח

⚖ 2. טבלת האב של י״ד הסעיפים

ריח טוב לפניו → מברך קודם שיריח → מוצא הריח → עץ, עצי בשמים ; עשב, עשבי בשמים ; מין אחר, מיני בשמים ; פרי, הנותן ריח טוב בפירות → ספק → מיני בשמים → נטלו לאכילה בלבד → אינו מברך → ריח שאין לו עיקר → נכון ליזהר מלהריח בו → מינים הרבה → כל אחד בברכתו → אתרוג של מצוה ופת חם → נכון שלא להריח.

3. הסוגיא — שורש הדין

📖 הדרשה — אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מנין שמברכין על הריח? — שנאמר: כל הנשמה תהלל יה. איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? — הוי אומר: זה הריח (ברכות מ״ג ע״ב) : הגמרא סומכת את ברכת הריח על פסוק בתהלים: ההנאה היחידה שכולה של הנשמה.

📜 ולשון הבית יוסף — מנין שמברכין על הריח שנא׳ כל הנשמה תהלל יה איזהו דבר שהנשמה נהנה ממנה ואין הגוף נהנה ממנה זה הריח (בית יוסף או״ח סימן רט״ז) : הבית יוסף פותח את הסימן באותה דרשה עצמה.

↓

⚖️ ומכאן שני צדדים — כשם שאסור ליהנות באכילה ובשתייה עד שיברך כך אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך (טור או״ח סימן רט״ז), כך אסור לו להנות בריח טוב קדם ברכה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה א) : הטור והרמב״ם עשו ממנה איסור הנאה מקביל לאיסור שבמאכל.

🚫 ולאחריו — אבל לאחריו א״צ לברך (שו״ע או״ח רט״ז:א), דלא תקנו ברכה אחרונה רק באכילה ושתיה ולא בריח שהנאה מועטת היא (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ד) : אבל לאחריו כלום: הנאה מועטת היא ועוברת עם עצמה.

🎵 ומה שלא תיקנו — עוד נתבאר בפוסקים דדוקא אריח תקנו חכמים ברכה ולא אקול (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ד), וכן לא תקנו ברכה ארחיצה וכדומה משום דאין נכנסין לגוף (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ד) : לא על קול נעים ולא על רחיצה: אינם נכנסים לגוף.

4. ארבע הברכות — סעיפים א-ב

🌳 עץ או מין עץ — אם זה שיוציא ממנו הריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ב), ר״ל אע״ג דלאו עץ גמור הוא דרכיך מ״מ כיון דמוציא עלין מעצו מברך בורא ע״ב (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ו) : די שיהיו עליו יוצאין מעצו והעץ מתקיים משנה לשנה.

🌿 עשב — ואם הוא עשב מברך בורא עשבי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ב) : הגדל בקרקע וכלה עם עונתו.

↓

🦌 לא זה ולא זה — ואם אינו לא מין עץ ולא מין עשב כמו המוס״ק מברך בורא מיני בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ב), ובשמים זה בא מן החיה לפיכך מברך עליה בורא מיני בשמים (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ז) : המוסק מן החיה בא: לא עץ ולא עשב, ולפיכך הכוללת.

🍋 פרי הראוי לאכילה — ואם הי׳ פרי ראוי לאכילה מברך הנותן ריח טוב בפירות (שו״ע או״ח רט״ז:ב), האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא אומר: ברוך שנתן ריח טוב בפירות (ברכות מ״ג ע״ב) : אין הפרי בושם, ונוסחו מעיד עליו.

🛟 ובספק — ועל כולם אם אמר בורא מיני בשמים יצא (שו״ע או״ח רט״ז:ב), הלכך על כל דבר שהוא מסופק בו מברך בורא מיני בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ב), שלשון ברכה זו כוללת הכל כמו ברכת שהכל שכוללת כל מיני אכילה ושתיה (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:יג) : בורא מיני בשמים לריח כשהכל לאכילה.

5. לאו לריחא עבידא — סעיף ב

✋ התנאי — והני מילי כשנטלו להריח בו או לאכלו ולהריח בו (שו״ע או״ח רט״ז:ב) : אין הברכה אלא בנוטל את הדבר כדי להריח בו.

🚫 ובנטלו לאכילה — אבל אם נטלו לאוכלו ולא נתכוין להריח בו אע״פ שהוא מעלה ריח טוב אינו מברך (שו״ע או״ח רט״ז:ב), דהויא לזה כדבר שלא נעשה להריח שאין מברכין עליו אע״ג שנותן ריח ונהנה (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:יא) : פרי שנטלו לאוכלו אין מברכין על ריחו, ואף שריחו נודף.

↓

📚 ובביאור הלכה — ודוקא נטלו כדי להריח בו דבזה נעשה כאלו הפרי עומד להריח כמו שכתבו האחרונים בסי׳ רי״ז אבל אם היה מונח לפניו על השלחן והוא נהנה מהריח ומתכוין להריח אינו צריך לברך (ביאור הלכה סימן רט״ז), לשון זה הוא מהרא״ש וכבר כתבתי שהגר״א מפקפק בזה על דבריו ובאמת הדין אתו דהלא קי״ל לקמן ברי״ז דכל היכא דלאו לריחא עבידא אפי׳ מתכוין להריח ג״כ אין מברך אא״כ נטלו בידו בשביל להריח (ביאור הלכה סימן רט״ז) : אין הכוונה לבדה מועילה: הנטילה היא היוצרת את הייעוד.

🍽️ לאכלו ולהריח בו — והני מילי כשנטלו להריח בו או לאכלו ולהריח בו (שו״ע או״ח רט״ז:ב), דבכגון זה שהריח והאכילה הוא בחד פירא מוטב לברך על הריח תחלה דמקרבא הנייתא שתיכף כשאוחזו בידו מריח ואח״כ יברך על האכילה (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:י) : רצה בשתיהן — ברכת הריח קודמת.

🌶️ בשמים שדרכם לאכילה — על אגוז מוסקאט״ה ועל קניל״ה וקלוא״ו וכל בשמים שהם לאכילה מברך הנותן ריח טוב בפירות (שו״ע או״ח רט״ז:ב), ואע״ג דכל הני הם מיני בשמים מ״מ עיקרייהו לאכילה קיימי (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:טז) : אגוז מוסקאט, קנמון וציפורן: ייעודם לפה ולא לאף.

6. קטלוג המינים — סעיפים ג-ט

🌹 הורד ומימיו — על הורד (ועל הקנמון שהוא עור הנדי) ועל מי הורד ועל הלבונה והמצטיכי וכיוצא בהם בורא עצי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ג), אע״פ שראוי לאכילה ע״י מרקחת ומברכין עליה כמבואר בסימן ר״ד סי״א אפ״ה לא נוכל לברך על ריחה אשר נתן ריח טוב בפירות כיון שאין עקרה עומד לאכילה אלא להריח אלא מברכין בורא עצי בשמים (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:יז) : עושין ממנו מרקחת, ואין זו סיבת גידולו.

🫒 אפרסמון וזית — על שמן אפרסמון מברך בורא שמן ערב (שו״ע או״ח רט״ז:ד), שמן זית שכתשו או טחנו עד שחזר ריחו נודף מברך עליו בורא עצי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ה), מפני שנמצא בא״י והוא חשוב קבעו לו ברכה בפני עצמה להורות על חשיבותו (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:כג) : לאפרסמון נוסח משלו ; והשמן הכתוש חוזר לברכת העץ.

↓

🌱 סימלק וחילפי דימא — סימלק וחילפי דימא מברך בורא עצי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ז), אע״ג דקלח שלהם אינו קשה כשל עץ אפ״ה כיון דמוציא עליו מעצו כשאר אילנות בכלל עץ הוא ומברך בורא ע״ב (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לג) : הקלח רך, אבל העלין יוצאין מעצו: הרי הוא עץ.

💜 סיגלי — סיגלי והם ויאול״ש בורא עשבי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ח), הני סיגלי — מברכין עלייהו בורא עשבי בשמים (ברכות מ״ג ע״ב) : הסיגלי גדל בקרקע: עשב הוא.

🌼 נרגיס — נרגיס והוא חבצלת ויש אומרים שהוא ליריי״ו אם גדל בגנה מברך בורא עצי בשמים ואם הוא גדל בשדה מברך בורא עשבי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ט), הטעם דמחלקינן בין גינה לשדה הוא משום דהגדל בגינה נעבד ומשקים אותם ואע״פ שעצו מתייבש מתקיים הוא לשנה הבאה אבל דדברא מתייבש כעשב והולך לו (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לז) : פרח אחד ושתי ברכות: לא המין מכריע אלא המקום.

7. ריח שאין לו עיקר — סעיף ו

🧴 כל זמן שהבשמים בתוכו — שמן שבשמו כמו שמן המשחה אם בעצי בשמים מברך בורא עצי בשמים ואם בעשבי בשמים מברך בורא עשבי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ו), ואם היו בו עצים ועשבים מברך בורא מיני בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ו), דכ״ז מיירי בשנשאר עכ״פ מעט מן עיקר הבושם לתוכו לפיכך מברכין ברכת אותו מין (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:כט) : אין לשמן ריח משלו: הוא נוטל את ריח מה שנתנו בו.

✂️ ואם סיננו — ואם סיננו והוציא ממנו הבשמים יש אומרים שמברך בורא שמן ערב (שו״ע או״ח רט״ז:ו), וי״א שאינו מברך עליו כלל דהוי ריח שאין לו עיקר (שו״ע או״ח רט״ז:ו) : שתי דעות: בורא שמן ערב, או כלום.

↓

📖 שורש הדין — ולכולי עלמא בעינן שיהא עיקרן קיים קצת הלכך אם סיננו אותו ואין בו כלום מהבשמים י״א שאין מברכין על ריחו אלא בורא שמן ערב כמו על האפרסמון וי״א שאין מברכין עליו כלל שאין עריבות זו ממינו אלא שקולט אותו מדבר אחר הוי כריח שאין לו עיקר (טור או״ח סימן רט״ז), סברא זו האחרונה היא סברת הרמב״ם שכתב בפ״ט שהמריח בכלים שהן מוגמרין אינו מברך לפי שאין שם עיקר אלא ריח בלא עיקר (בית יוסף או״ח סימן רט״ז) : הטור העמיד את שתי הדעות, והבית יוסף זיהה את השנייה לרמב״ם.

🕯️ ואינו כמוגמר — ולא נשתנה ברכתו אע״פ שנשרף ע״י הגימור אין שריפתו נקרא מכלה אותו אדרבה הוא גורם שתעלה תמרתו וריחו נודף (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:מט), דע דמוכח מרש״י ותוספות דאפילו נשרפו הבשמים לגמרי ג״כ צריך לברך עליו אע״ג דהשתא אינם כלל ולא קפדינן שיהיה קצת מהבשמים קיים בשעת ברכה ולא מקרי ריח שאין לו עיקר (ביאור הלכה סימן רט״ז) : והמוגמר הנשרף מברכין עליו: אין האש מכלה אותו אלא מעלה אותו.

⚖️ ההנהגה — וכיון שספק הוא נכון ליזהר מלהריח בו (שו״ע או״ח רט״ז:ו), כדי שלא יכניס עצמו בספק ברכה (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לב), ועיין באחרונים דמסקי דמי שאין רוצה להחמיר ע״ע מותר לו לכתחלה להריח ולברך בורא מיני בשמים (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לב) : להימנע ולא להכריע ; ומי שאינו מחמיר מברך בורא מיני בשמים.

8. מינים הרבה, הדס ושמן — סעיפים י-י״א

🎁 שלושה מינים לפניו — היו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים מברך על כ״א ברכה הראויה לו (שו״ע או״ח רט״ז:י), ר״ל אין לו לפטור עצמו בברכה כוללת אחת דהיינו בברכת בורא מ״ב אלא לכתחלה צריך לברך על כל אחד בפ״ע (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לט) : אין נוסח נוח: כל סוג מקבל את הקורא בשמו.

🔁 ובדיעבד — ואם בירך על כולם מיני בשמים יצא (רמ״א או״ח רט״ז:י), היינו כשכיון בהדיא להוציא כל המינים ואי לא״ה לא (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לט) : בדיעבד די בכוללת — ובלבד שכיוון על כולם.

↓

🥇 ובקדימה — ואם צריך להקדים של עץ לשל עשבי בשמים עיין לעיל סימן רי״א (רמ״א או״ח רט״ז:י), וה״ה הכא אם חביבין אצלו שניהם בשוה נכון יותר להקדים העצי בשמים שהיא ברכה מבוררת ופרטית ביותר ואח״כ יברך עשבי בשמים (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:מ) : בשווים בחביבות, עצי בשמים תחילה, שהיא המבוררת.

🌿 הדס ושמן — הביאו לפניו הדס ושמן להריח בהן אם ברכותיהן שוות מברך על ההדס ופוטר את השמן (שו״ע או״ח רט״ז:יא), הטעם דהדס הוא גוף העץ הנקרא בשמים והשמן אין הריח מעצמו אלא קולטו מאחר הלכך הדס חשיבא טפי ולהכי מברך עליו ופוטר השמן בברכתו (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:מג) : ההדס הוא הבושם ; והשמן אינו אלא נושאו.

👑 ואף מול אפרסמון — ואם אינם שוות מברך על ההדס תחלה (שו״ע או״ח רט״ז:יא), ואע״ג דשמן אפרסמון ריחו מחמת עצמו ולא קלט מאחרים וגם ברכתו חשובה שמזכיר ומיחד שמן בברכתו אפ״ה הדס שהוא כברייתו וקיים בגופו חשיב טפי (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:מה) : ואף כנגד נוסח מיוחד, ההדס קודם, שהוא קיים בגופו.

9. המוגמר והאתרוג — סעיפים י״ב-י״ד

💨 שעת הברכה — משיעלה קיטור עשנו קודם שיגיע לו הריח (שו״ע או״ח רט״ז:יב), מאימתי מברכין על הריח — משתעלה תמרתו (ברכות מ״ג ע״א) : משיעלה העשן, קודם שיגיע הריח.

⏳ ולא קודם לכן — אבל לא יברך קודם שיעלה קיטור העשן (שו״ע או״ח רט״ז:יב), דסמוך לעשייתן עכ״פ בעינן ולא שתהיה מרוחקת הברכה מההנאה (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:מח) : קודם שיעלה העשן אין עדיין על מה לברך.

↓

🔥 נוסח המוגמר — המוגמר אם הוא של עץ מברך בורא עצי בשמים ואם של עשב בורא עשבי בשמים ואם של שאר מינים בורא מיני בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:יג), כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים חוץ ממושק, שמין חיה הוא, שמברכין עליו בורא מיני בשמים (ברכות מ״ג ע״א) : המוגמר הולך אחר מה שהיה קודם שנשרף.

🍋 אתרוג של מצוה — המריח באתרוג של מצוה מברך עליו (שו״ע או״ח רט״ז:יד), וי״א שאינו מברך לכך נכון שלא להריח בו (שו״ע או״ח רט״ז:יד), דלאו לריח עבידא כיון שהוא של מצוה (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:נב) : משנטלו למצוה שוב אינו עשוי להריח בו — שתי דעות, ולפיכך הימנעות.

🍞 ופת חם — י״א דהמריח בפת חם יש לו לברך שנתן ריח טוב בפת (רמ״א או״ח רט״ז:יד), וי״א דאין לברך עליו (רמ״א או״ח רט״ז:יד), לכך אין להריח בו (רמ״א או״ח רט״ז:יד) : פת היוצאת מן התנור: אותה מחלוקת ואותה מסקנה.

10. כללי הזהב

ארבעת כללי הזהב שבסימן רט״ז

הַזְּמַן — אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך קודם שיריח (שו״ע או״ח רט״ז:א).
הַמּוֹצָא — אם זה שיוציא ממנו הריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ב).
הַכּוֹלֶלֶת — ועל כולם אם אמר בורא מיני בשמים יצא (שו״ע או״ח רט״ז:ב).
הַכַּוָּנָה — אבל אם נטלו לאוכלו ולא נתכוין להריח בו אע״פ שהוא מעלה ריח טוב אינו מברך (שו״ע או״ח רט״ז:ב).

11. סימן לזכירה

מוצא · נוסח · כוונה · עיקר — ארבע שאלות הסימן

① מִמַּה יוֹצֵא? — עץ, עשב, מין אחר, או פרי הראוי לאכילה.
② אֵיזֶה נוֹסָח? — המבוררת, ובאין ידיעה — הכוללת.
③ לְשֵׁם מָה נְטָלוֹ? — להריח, או לאכול בלבד.
④ הֲיֵשׁ לוֹ עִיקָּר? — הדבר הנושא את הריח, קיים הוא עדיין?

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מנין שמברכין על הריח? — שנאמר: כל הנשמה תהלל יה. איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? — הוי אומר: זה הריח (ברכות מ״ג ע״ב) — שורש הסימן כולו וטעמו.
ועל כולם אם אמר בורא מיני בשמים יצא (שו״ע או״ח רט״ז:ב) — רשת הביטחון: נוסח אחד לכל הספקות.
וכיון שספק הוא נכון ליזהר מלהריח בו (שו״ע או״ח רט״ז:ו) — בספק שאין מכריעים בו — מתרחקים.
כ׳ האחרונים דכשם שברכת עצי בשמים אינו פוטר לברכת עשבי בשמי׳ כן ברכת עשבי בשמי׳ אינו פוטר לברכת עצי בשמים דבעשבים איננו נכלל עץ (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לט) — אין אחת משתי המבוררות פוטרת את חברתה.

12. מכשולים שיש להיזהר מהם

❌ מכשול 1 : לחשוב שדי בריח הערב לחייב ברכה.
→ אבל אם נטלו לאוכלו ולא נתכוין להריח בו אע״פ שהוא מעלה ריח טוב אינו מברך (שו״ע או״ח רט״ז:ב) ; דהויא לזה כדבר שלא נעשה להריח שאין מברכין עליו אע״ג שנותן ריח ונהנה (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:יא).

❌ מכשול 2 : לחשוב שבושם שבכלי כזר פרחים הוא.
→ וי״א שאינו מברך עליו כלל דהוי ריח שאין לו עיקר (שו״ע או״ח רט״ז:ו) ; וכיון שספק הוא נכון ליזהר מלהריח בו (שו״ע או״ח רט״ז:ו).

❌ מכשול 3 : לחשוב שברכה אחת פוטרת בנוחות את כל הבשמים שעל השולחן.
→ היו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים מברך על כ״א ברכה הראויה לו (שו״ע או״ח רט״ז:י) ; ר״ל אין לו לפטור עצמו בברכה כוללת אחת דהיינו בברכת בורא מ״ב אלא לכתחלה צריך לברך על כל אחד בפ״ע (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לט).

❌ מכשול 4 : לחשוב שמריחין באתרוג של מצוה ומברכין עליו בלא פקפוק.
→ וי״א שאינו מברך לכך נכון שלא להריח בו (שו״ע או״ח רט״ז:יד) ; ואם מריח בו דעת מג״א שלא לברך וכן דעת הגר״א בביאורו (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:נג).

13. ההנהגה למעשה

המקרה	ההנהגה	יסוד ההלכה
① ריח טוב לפניו	מברך קודם שיריח, ואין אחריה כלום	אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך קודם שיריח (שו״ע או״ח רט״ז:א)
② בושם שמוצאו מן העץ	בורא עצי בשמים	אם זה שיוציא ממנו הריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ב)
③ ספק מאין בא	בורא מיני בשמים	הלכך על כל דבר שהוא מסופק בו מברך בורא מיני בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ב)
④ פרי שנטלו לאוכלו	אין מברכין על ריחו	אבל אם נטלו לאוכלו ולא נתכוין להריח בו אע״פ שהוא מעלה ריח טוב אינו מברך (שו״ע או״ח רט״ז:ב)
⑤ שמן שסיננו	נמנע מלהריח בו	וכיון שספק הוא נכון ליזהר מלהריח בו (שו״ע או״ח רט״ז:ו)
⑥ אתרוג של מצוה	נמנע מלהריח בו	וי״א שאינו מברך לכך נכון שלא להריח בו (שו״ע או״ח רט״ז:יד)

✦ ❖ ✦ חמשת עיקרי המעשה שבסימן רט״ז בקצרה

מברכין קודם שמריחין ולא לאחריו — אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך קודם שיריח (שו״ע או״ח רט״ז:א).
הנוסח הולך אחר מוצא הריח — אם זה שיוציא ממנו הריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ב).
אין מברכין על פרי אלא בנטלו להריח בו — והני מילי כשנטלו להריח בו או לאכלו ולהריח בו (שו״ע או״ח רט״ז:ב).
ובספק — הכוללת — הלכך על כל דבר שהוא מסופק בו מברך בורא מיני בשמים (שו״ע או״ח רט״ז:ב).
ובמקום שאין מכריעין — נמנעים — וכיון שספק הוא נכון ליזהר מלהריח בו (שו״ע או״ח רט״ז:ו).

🎓 סיכום מהלך הלימוד

הרמה	התוכן	הקנין
🌱 רמה 1 — בסיס	לשון י״ד הסעיפים, ביאור שוטף והסבר	הבנה כללית
⚡ רמה 2 — למדן	מנין שמברכין על הריח (ברכות מ״ג ע״ב) ; גדרי הנוסחים ; לאו לריחא עבידא ; ריח שאין לו עיקר	פלפול מעמיק
✨ רמה 3 — סיכום	טבלת האב של י״ד הסעיפים, סכימות, כללי זהב וסימן לזכירה	שליטה למעשה וחזרה

💡 המשך הדרך:

לחזור ולקרוא את סימן רט״ז בשולחן ערוך עצמו
לעיין ברמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): סימן זה דף-גשר הוא — אדמו״ר הזקן לא כתבו בשולחן ערוך שלו ; והפניה לרמות 1-3 ולסידורו
ללמוד את המשנה ברורה והביאור הלכה שעל סימן זה (ועיין סימן רט״ו · 215 וסימן רי״ז · 217)
להתבונן בציר הסימן: מה עושה ריח לבעל עיקר, ומפני מה הדבר מכריע את הכל?

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן רט״ז · רמה 3 — סיכום מסכם
daattorah.com

📖להצטרף לחברותא