Pourquoi un niveau 4 dédié à l'Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken n'est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c'est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l'Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l'Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l'autorité décisionnaire. Le Rabbi a explicitement instruit d'étudier sérieusement le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב). Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman ל״ו — דִּקְדּוּק כְּתִיבַת הָאוֹתִיּוֹת וּתְמוּנָתָן (la précision dans l'écriture des lettres et leur forme). Le siman comporte, chez le Rav, six seifim (ו׳ סְעִיפִים), où l'Admour HaZaken déploie : la כְּתִיבָה תַּמָּה et la source de la צוּרָה (תַּלְמוּד, מִדְרָשִׁים, קַבָּלַת הָרִאשׁוֹנִים) ; la forme précise de chaque lettre (זוֹ תְּמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת) de l'אָלֶ״ף au תָּי״ו ; l'exigence du גֹּלֶם אֶחָד et des נְגִיעוֹת ; le critère du תִּינוֹק דְּלָא חַכִּים וְלָא טִפֵּשׁ pour la lettre douteuse ; les תָּגִין des שעטנ״ז ג״ץ ; et l'usage des sofrim d'ajouter des תָּגִין.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l'Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן ל״ו — דִּקְדּוּק כְּתִיבַת הָאוֹתִיּוֹת וּתְמוּנָתָן
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן ל״ו — דִּין דִּקְדּוּק כְּתִיבַת הָאוֹתִיּוֹת וּתְמוּנָתָן — וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים
Texte de l'Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.36), suivi de notre traduction française. Le siman comporte six seifim (ו׳ סְעִיפִים).
סעיף א לְכַתְּחִלָּה כְּתִיבָה תַּמָּה בִּתְמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת ; שִׁנָּה — לֹא פָּסַל, אֶלָּא אִם הִפְסִיד צוּרַת הָאוֹת לְגַמְרֵי.
לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לִכְתֹּב כְּתִיבָה תַּמָּה וּשְׁלֵמָה בִּתְמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת, שֶׁלְּמָדוּהָ מִדִּבְרֵי הַתַּלְמוּד וּמִדְרָשִׁים וְקַבָּלָה מֵהָרִאשׁוֹנִים. אֲבָל אִם שִׁנָּה — לֹא פָּסַל, אֶלָּא אִם כֵּן הִפְסִיד צוּרַת הָאוֹת לְגַמְרֵי כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:
La précision dans l'écriture des lettres. Lekhat'hila, il faut écrire d'une écriture parfaite et complète (כְּתִיבָה תַּמָּה וּשְׁלֵמָה), selon la forme des lettres (תְּמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת) apprise des paroles du Talmud, des Midrashim et de la kabbale des Rishonim. Mais si l'on a modifié (שִׁנָּה) — cela n'invalide pas (לֹא פָּסַל), sauf si l'on a perdu entièrement la forme de la lettre (הִפְסִיד צוּרַת הָאוֹת לְגַמְרֵי), comme il sera expliqué.
סעיף ב זוֹ תְּמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת — צוּרַת כָּל אוֹת וְאוֹת מֵאָלֶ״ף עַד תָּי״ו, עֳקָצֶיהָ וְתָגֶיהָ וְקַבָּלַת הָאֲרִ״י זַ״ל.
זוֹ תְּמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת: — צְרִיכָה לִהְיוֹת הַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה עֲשׂוּיָה כְּיוּ"ד, וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּהּ שְׁלֹשָׁה עֳקָצִים כְּמוֹ בְּיוּ"ד, עֹקֶץ אֶחָד לְמַעְלָה לְכַתְּחִלָּה, וּשְׁנַיִם לְמַטָּה, אֶחָד מִיָּמִין הַנּוֹגֵעַ בְּגַג הָאָלֶ"ף, וְאִם לָאו — פְּסוּלָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל לְכַתְּחִלָּה, וְהוּא לֹא יִהְיֶה נוֹגֵעַ בְּגַגָּהּ, וְאִם נָגַע — כְּשֵׁרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן לב. וְיוּ"ד זוֹ צְרִיכָה לִהְיוֹת לְכַתְּחִלָּה שֶׁיִּהְיֶה פָּנֶיהָ עִם עֳקָצֶיהָ שֶׁלְּמַעְלָה הֲפוּכִים קְצָת כְּלַפֵּי מַעְלָה. וְקַבָּלָה מֵהֶחָסִיד שֶׁתְּהֵא רֶגֶל יוּ"ד זוֹ נוֹגַעַת בָּאָלֶ"ף לְכַתְּחִלָּה בְּאֶמְצַע גַּגָּהּ, וְלֹא בְּקָצֵהוּ. וְסוֹף הַגָּג שֶׁל צַד יָמִין צָרִיךְ לְכַתְּחִלָּה שֶׁיְּהֵא עָקֹם קְצָת כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְלֹא יְהֵא עָקֹם הַרְבֵּה. וּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, פְּעָמִים שֶׁתְּמוּנָתָהּ כְּדָלֶי"ת קְטַנָּה הֲפוּכָה עַל פִּי הַסּוֹד, וְכֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּתְּפִלִּין עַל פִּי קַבָּלַת הָאֲרִ"י זַ"ל, וּפְעָמִים שֶׁתְּמוּנָתָהּ גַּם כֵּן כְּיוּ"ד תְּלוּיָה בְּתָגָהּ בְּגוּף הָאָלֶ"ף, וְלָכֵן לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לָהּ עֹקֶץ קָטָן לְצַד יָמִין לְמַטָּה, וְעַל פִּי הַסּוֹד צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא עֹקֶץ זֶה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד עֹקֶץ הָעֶלְיוֹן שֶׁעַל הַיּוּ"ד הָעֶלְיוֹנָה. — (עַל פִּי הַסּוֹד צְרִיכָה לִהְיוֹת מְרֻבַּעַת לְמַעְלָה כְּמוֹ דָּלֶי"ת וְלֹא עֲגֻלָּה כְּרֵי"שׁ) צָרִיךְ לִזָּהֵר בַּתָּג שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ לְרַבְּעָהּ, שֶׁלֹּא תְּהֵא נִרְאֵית כְּכָ"ף, וְאִם נִרְאֵית כְּכָ"ף — פְּסוּלָה. וְאִם סָפֵק — אֲזַי מַרְאִין לְתִינוֹק. וְצָרִיךְ לְכַתְּחִלָּה שֶׁיְּהֵא לָהּ בְּרֹאשָׁהּ מִצַּד שְׂמֹאל תָּג קָטָן. וְעַל פִּי הַקַּבָּלָה יְהֵא לָהּ עָקֵב עָב לְמַטָּה, כִּי תְּמוּנָתָהּ כְּמוֹ דָּלֶי"ת תּוֹךְ גָּרוֹן שֶׁל וָא"ו, עַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לָהּ זָוִית לְמַעְלָה שֶׁתְּהֵא כְּמוֹ דָּלֶי"ת, וְעָקֵב טוֹב לְמַטָּה שֶׁיְּהֵא בִּמְקוֹם רֹאשׁוֹ שֶׁל וָא"ו. — צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא רֹאשָׁהּ עָב, וְרֶגֶל יָמִין דַּקָּה תִּהְיֶה לְכַתְּחִלָּה, וְיוֹרֶדֶת מְעַט לְמַטָּה יוֹתֵר מִיֶּרֶךְ שְׂמֹאל, וְיֶרֶךְ שְׂמֹאל לֹא תִּהְיֶה עֲקֻמָּה אֶלָּא מְשׁוּכָה בְּשָׁוֶה וּמֻגְבַּהַת קְצָת כְּלַפֵּי דָּלֶי"ת לְכַתְּחִלָּה. וְיֵשׁ מִי שֶׁקַּבָּלָה בְּיָדוֹ שֶׁגּוּף הַגִּימֶ"ל יִהְיֶה כְּמוֹ זַיִ"ן, שֶׁיִּמְשֹׁךְ רֶגֶל יָמִין מֵאֶמְצַע הָרֹאשׁ וְלֹא מִקָּצֵהוּ כְּמוֹ בְּוָי"ו, וְכֵן כָּל רָאשֵׁי שְׂמֹאל שֶׁבְּאוֹתִיּוֹת שע"ט נ"ז ג"ץ יִהְיוּ דּוֹמִין לְזַיִ"ן, וְעַל כֵּן הַתָּגִי"ן שֶׁעֲלֵיהֶן נִקְרְאוּ זַיְ"נִין. אֲבָל קַבָּלַת הָאֲרִ"י זַ"ל אֵינוֹ כֵּן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְיֶרֶךְ שְׂמֹאל תְּהֵא נְמוּכָה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אוֹת אֵצֶל רֹאשׁ הַגִּימֶ"ל, כִּי כֵּן קַבָּלָה מֵהֶחָסִיד. וְלִכְשֶׁיִּכְתֹּב וָא"ו אֵצֶל נוּ"ן כְּפוּפָה — יִכְתְּבֶנָּה בְּתוֹךְ כְּפִיפַת הַנּוּ"ן, כְּדֵי לְהַסְמִיךְ רָאשֵׁיהֶן זֶה אֵצֶל זֶה. וּכְשֶׁיִּכְתֹּב ך׳ פְּשׁוּטָה אֵצֶל צָדִ"י כְּפוּפָה — טוֹב לְעַקֵּם צַוַּאר הַצָּדִ"י מְעַט לְצַד יָמִין, כְּדֵי שֶׁיִּקְרַב קְצָת כָּ"ף הַפְּשׁוּטָה לְרָאשֵׁי הַצָּדִ"י, אֲבָל בְּלִי צֹרֶךְ לֹא יְעַקֵּם שׁוּם אוֹת, כִּי כֵּן קַבָּלָה מֵהָרִאשׁוֹנִים שֶׁיְּהֵא כֻּלָּם בַּעֲמִידָה פְּשׁוּטִים, וְלֹא מֻטִּים לֹא לְיָמִין וְלֹא לִשְׂמֹאל. — צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא גַּגָּהּ אָרֹךְ וְרַגְלָהּ קְצָרָה, שֶׁאִם תְּהֵא רַגְלָהּ אֲרֻכָּה מִגַּגָּהּ — תִּדְמֶה לְכָ"ף פְּשׁוּטָה וְתִפָּסֵל כְּשֶׁלֹּא יִקְרָאֶנָּה הַתִּינוֹק דָּלֶי"ת. וּלְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא הָרֶגֶל פְּשׁוּטָה בְּשִׁפּוּעַ קְצָת לְצַד יָמִין, וְשֶׁיְּהֵא לָהּ תָּג קָטָן בְּרֹאשׁ גַּגָּהּ מִצַּד שְׂמֹאל. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר בַּתָּג שֶׁלַּאֲחוֹרֶיהָ לְרַבְּעָהּ, שֶׁלֹּא תְּהֵא נִרְאֵית כְּרֵי"שׁ, וְתִפָּסֵל עַל יְדֵי קְרִיאַת הַתִּינוֹק. וְיֵשׁ מִי שֶׁקַּבָּלָה בְּיָדוֹ שֶׁאֵינוֹ דַּי שֶׁיְּהֵא לָהּ זָוִיּוֹת חַדָּה מִלַּאֲחוֹרֶיהָ, אֶלָּא לְכַתְּחִלָּה יְהֵא לָהּ שָׁם עָקֵב טוֹב, כִּי תְּמוּנָתָהּ כְּמוֹ שְׁנֵי וָ"וִי"ן סְגוּרִים, וְהֶעָקֵב הוּא נֶגֶד רֹאשׁ הַוָּי"ו אֶחָד. וְיַעֲשֶׂה גַּם כֵּן עֹקֶץ קָטָן לְצַד יָמִין בּוֹלֵט עַל פָּנֶיהָ לְמַעְלָה, וְעֹקֶץ זֶה הוּא כְּנֶגֶד רֹאשׁ הַוָּי"ו הַשֵּׁנִי. — צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהּ לְכַתְּחִלָּה תָּג קָטָן לְמַעְלָה מִצַּד שְׂמֹאל, וְגַם בַּאֲחוֹרֶיהָ יַעֲשֶׂה עֹקֶץ קָטָן שֶׁתְּהֵא מְרֻבַּעַת כְּמוֹ דָּלֶי"ת וְלֹא עֲגֻלָּה כְּרֵישׁ. וְהַנְּקֻדָּה שֶׁבְּתוֹכָהּ לֹא תְּהֵא סְמוּכָה לְגַגָּהּ, אֶלָּא יְהֵא בֵּינֵיהֶם חָלָק כָּל כָּךְ בִּכְדֵי שֶׁאָדָם בֵּינוֹנִי יַכִּירֶנּוּ הֵיטֵב מֵעַל סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁעַל גַּבֵּי הַבִּימָה כְּשֶׁקּוֹרֵא בּוֹ, וְאִם נָגְעָה מַמָּשׁ בְּגַגָּהּ אֲפִלּוּ נְגִיעָה דַּקָּה כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה — פְּסוּלָה. וְלֹא תְּהֵא הַנְּקֻדָּה נֶגֶד אֶמְצַע הַגָּג אֶלָּא נֶגֶד סוֹפוֹ בְּצַד שְׂמֹאל, וְאִם עֲשָׂאָהּ בָּאֶמְצַע — פְּסוּלָה, וְצָרִיךְ לְתַקְּנָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן אֵין תִּקּוּן מוֹעִיל — אֲזַי יֵשׁ לְהַכְשִׁיר אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן לב. וְיֵשׁ מִי שֶׁקַּבָּלָה בְּיָדוֹ שֶׁהַנְּקֻדָּה תְּהֵא דַּקָּה לְמַעְלָה וְעָבָה קְצָת לְמַטָּה כְּעֵין יוּ"ד, כִּי תְּמוּנַת הַה׳ הוּא דָּלֶי"ת וְיוּ"ד (בְּכָל הַהֵ"יִין, חוּץ מֵהַהֵ"יִין שֶׁל שֵׁם הֲוָיָ"ה בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קַבָּלָה אַחֶרֶת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר). וְתִהְיֶה הַנְּקֻדָּה עֲקֻמָּה לְמַטָּה לְצַד יָמִין, וְלֹא לְצַד שְׂמֹאל, פֶּן תִּדְמֶה לְתָי"ו. — צָרִיךְ לִהְיוֹת רֹאשָׁהּ קָצָר, שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְרֵי"שׁ, וְרַגְלָהּ אֲרֻכָּה, שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְיוּ"ד וְתִפָּסֵל עַל יְדֵי קְרִיאַת הַתִּינוֹק. וְטוֹב שֶׁתִּהְיֶה עֲגֻלָּה לְצַד יָמִין בְּרֹאשָׁהּ, שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְזַיִ"ן. וְאַף עַל פִּי שֶׁרֹאשׁ הַזַּיִ"ן עוֹבֵר מִשְּׁנֵי צְדָדִין, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָחֹש שֶׁמָּא תִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ יִקְרָאֶנָּה זַיִ"ן וְתִפָּסֵל. וְעַל פִּי הַסּוֹד צָרִיךְ לִהְיוֹת רַגְלָהּ פְּשׁוּטָה בְּשָׁוֶה, וְעָבְיָהּ מִתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ מְעַט מְעַט, עַד שֶׁתְּהֵא חַדָּה לְמַטָּה. וְעַל פִּי קַבָּלַת הָאֲרִ"י זַ"ל צָרִיךְ לִהְיוֹת עֹקֶץ קָטָן מִצַּד שְׂמֹאל בְּרֹאשׁ כָּל הַוָּ"וִין שֶׁבַּתְּפִלִּין, וְלֹא בְּסֵפֶר תּוֹרָה. — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא תְּהֵא רַגְלָהּ אֲרֻכָּה, שֶׁלֹּא יִתְדַּמֶּה לְנוּ"ן פְּשׁוּטָה וְתִפָּסֵל עַל יְדֵי קְרִיאַת הַתִּינוֹק, וְרֹאשָׁהּ צָרִיךְ לִהְיוֹת עוֹבֵר מִשְּׁנֵי צְדָדִין שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְוָי"ו, וְיִהְיֶה מְרֻבָּע — עַל פִּי הַסּוֹד. — לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהּ חֲטוֹטָרוֹת עַל גַּבֵּי שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ, וְגַם תָּג קָטָן בְּרֹאשׁ רֶגֶל שְׂמֹאל, אֲבָל רֶגֶל יָמִין יִהְיֶה רֹאשׁוֹ עָגֹל לְצַד יָמִין לְכַתְּחִלָּה, וּשְׁתֵּי רַגְלֶיהָ צְרִיכִים לִהְיוֹת כִּשְׁנֵי זַיְ"נִין לְכַתְּחִלָּה. וְעַל פִּי קַבָּלַת הָאֲרִ"י זַ"ל צְרִיכָה לִהְיוֹת רֶגֶל הַיְמָנִית כְּמוֹ וָי"ו בַּתְּפִלִּין, וְקַו הַחֲטוֹטָרוֹת שֶׁעַל רֶגֶל הַיָּמִין יִהְיֶה עָב, וְשֶׁעַל רֶגֶל הַשְּׂמֹאל יִהְיֶה דַּק. וְאִם הֶאֱרִיךְ הַחֵי"ת עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָּה צוּרַת הַזַּיְ"נִין לְגַמְרֵי, אֲפִלּוּ עָשָׂה דָּלֶי"ת וְזַיִ"ן וַחֲטוֹטָרוֹת עַל גַּבּוֹ — פְּסוּלָה, וּבַתְּפִלִּין אֵין לָהּ תִּקּוּן, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן. אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה לָהּ חֲטוֹטָרוֹת כְּלָל, אֲפִלּוּ הֶאֱרִיכָהּ הַרְבֵּה — כְּשֵׁרָה בְּדִיעֲבַד. — צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ יָמִין שֶׁלָּהּ כָּפוּף מְעַט לְמַטָּה לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל לֹא יִהְיֶה כָּפוּף הַרְבֵּה לְכַתְּחִלָּה, וְרֹאשׁ שְׂמֹאל שֶׁלָּהּ יִהְיֶה כְּזַיִ"ן (לְדִבְרֵי הַמַּצְרִיכִים כֵּן בְּכָל אוֹתִיּוֹת שעטנ"ז ג"ץ, אֲבָל לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ"י זַ"ל תִּהְיֶה כְּוָי"ו יְשָׁרָה בַּתְּפִלִּין). אֲבָל רֹאשׁ יָמִין לְכַתְּחִלָּה יִהְיֶה עָגֹל כְּוָי"ו, וְלֹא יְהֵא רָאוּי לְהוֹשִׁיב עָלָיו כִּתְרֵי הַתָּגִין, שֶׁאִם רֹאשׁ רִאשׁוֹן הָיָה שָׁוֶה וְהָגוּן לַתָּגִין כְּמוֹ רֹאשׁ הַשֵּׁנִי — לֹא הָיוּ מְדַלְּגִין עָלָיו לְהוֹשִׁיבָם בָּרֹאשׁ הַשֵּׁנִי, דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁאָמְרוּ: "אֵין מַעֲבִירִין עַל הַמִּצְוֹת". וּמִטַּעַם זֶה כָּל הַיּוּ"דִין שֶׁבְּצַד יָמִין בְּעַיִ"ן וְצָדִ"י וְשִׁי"ן שֶׁבְּסֵפֶר תּוֹרָה כֻּלָּם פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְאֵין רְאוּיִין לְהוֹשִׁיב עֲלֵיהֶן כִּתְרֵי הַתָּגִין. — צָרִיךְ לִהְיוֹת עָלֶיהָ תָּג קָטָן מִלְמַעְלָה לְכַתְּחִלָּה, וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת רֹאשָׁהּ כָּפוּף בִּשְׂמֹאלוֹ לְמַטָּה שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ עֹקֶץ קָטָן יוֹרֵד לְמַטָּה, וְיִהְיֶה עֹקֶץ זֶה קָצָר מֵרַגְלָהּ פֶּן תִּדְמֶה לְחֵי"ת, וְרַגְלָהּ יִהְיֶה כָּפוּף קְצָת לְכַתְּחִלָּה לְהֵיטִיב צוּרָתָהּ, וְיִהְיֶה רֶגֶל קָטָן וְלֹא גָּדוֹל פֶּן תִּדְמֶה לְרֵי"שׁ. וְיִהְיֶה קָצָר וְלֹא אָרֹךְ שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְוָי"ו וְתִפָּסֵל עַל יְדֵי קְרִיאַת הַתִּינוֹק, וְאִם חָסֵר עֻקְצָהּ הַשְּׂמָאלִי, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר רַגְלָהּ הַיְמָנִית — פְּסוּלָה, וּבַשְּׂמָאלִי מוֹעִיל תִּקּוּן אֲפִלּוּ בִּתְפִלִּין, אֲבָל לֹא בַּיְּמִינִי כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב. כְּפוּפָה — קַבָּלַת הֶחָסִיד שֶׁהִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת עֲגֻלָּה מִכָּל צַד, וְלֹא יִהְיֶה לָהּ שׁוּם זָוִיּוֹת לְכַתְּחִלָּה, וְאִם עָשָׂה לָהּ זָוִית בַּאֲחוֹרֶיהָ מִלְמַעְלָה — כְּשֵׁרָה אִם הִיא עֲגֻלָּה לְמַטָּה. אֲבָל אִם עָשָׂה מִלְּמַטָּה וּמִלְמַעְלָה — הֲרֵי זוֹ דּוֹמָה לְבֵי"ת וּפְסוּלָה. פְּשׁוּטָה — צָרִיךְ לִהְיוֹת גַּגָּהּ קָצָר, שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְרֵי"שׁ, לָכֵן לֹא יִמְשֹׁךְ אוֹתָהּ בְּסוֹף הַשִּׁיטָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הָאוֹתִיּוֹת אֵין לְמָשְׁכָן, מִכָּל מָקוֹם בְּדִיעֲבַד כְּשֵׁרוֹת, אֲבָל זוֹ פְּסוּלָה, אִם תִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ אֵינוֹ קוֹרְאָהּ כְּהִלְכָתָהּ. וּלְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּל הַפְּשׁוּטוֹת אֲרֻכּוֹת כְּשִׁעוּר שֶׁאִם נִכְפְּלוּ יִהְיוּ כְּפוּפוֹת. וּמִטַּעַם זֶה לֹא יַעֲשֶׂה לְכָ"ף פְּשׁוּטָה זָוִיּוֹת לְמַעְלָה, אֶלָּא תִּהְיֶה עֲגֻלָּה כְּמוֹ רֵי"שׁ, שֶׁאִם כּוֹפְפִין אוֹתָהּ שֶׁתֵּעָשֶׂה כָּ"ף כְּפוּפָה, שֶׁאֵין חִלּוּק בֵּינֵיהֶם, רַק שֶׁזּוֹ כְּפוּפָה וְזוֹ פְּשׁוּטָה. וְאִם עָשָׂה לָהּ זָוִיּוֹת לְמַעְלָה כְּמוֹ דָּלֶי"ת — פְּסוּלָה, וְאֵין לָהּ תִּקּוּן בִּתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת, שֶׁדִּינָהּ כְּרֵי"שׁ שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּמוֹ דָּלֶי"ת שֶׁצָּרִיךְ לִגְרֹר אֶת כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב. — צָרִיךְ לִהְיוֹת צַוָּארוֹ אָרֹךְ כְּוָי"ו, וְרֹאשׁוֹ עָגֹל לְצַד יָמִין, וּלְצַד שְׂמֹאל זָוִיּוֹת לְרֹאשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא רֹאשׁ הַוָּי"ו, כִּי תְּמוּנַת הַלָּמֶ"ד הִיא כְּמוֹ כָּ"ף כְּפוּפָה וְעָלֶיהָ וָי"ו. וּמִטַּעַם זֶה יִהְיֶה זְנָבָהּ עָב וְכָפוּף הֵיטֵב לְפָנֶיהָ, וְתִהְיֶה עֲגֻלָּה מֵאַחֲרֶיהָ לְצַד יָמִין כְּכָ"ף כְּפוּפָה. אֲבָל לְצַד שְׂמֹאל מְקוֹם חִבּוּר גּוּפָהּ וְצַוָּארָהּ — יִהְיֶה לָהּ זָוִיּוֹת בֵּין סוֹף הַוָּי"ו שֶׁיּוֹרֵד בְּדַקּוּת לְצוּרַת כָּ"ף. וְכָל זֶה לְכַתְּחִלָּה. וְעַל פִּי הַסּוֹד צָרִיךְ לִהְיוֹת לָהּ שְׁנֵי תָּגִין עַל רֹאשׁ צַוָּארָהּ, יְמִינָהּ — גָּדוֹל, וּשְׂמֹאלָהּ — קָטָן. פְּתוּחָה וּמֶ"ם סְתוּמָה — צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִין לְכַתְּחִלָּה בְּכָל הַיְכֹלֶת, שֶׁהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן נִקְרָאוֹת מֶ"מִין, אֶלָּא שֶׁזּוֹ מֶ"ם פְּתוּחָה וְזוֹ מֶ"ם סְתוּמָה. וְלָכֵן אֵין לַעֲשׂוֹת מֶ"ם פְּתוּחָה עֲגֻלָּה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה בְּצַד יָמִין, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה בַּסְּתוּמָה שֶׁמָּא יִתְדַּמֶּה לְסָמֶ"ךְ לְתִינוֹק שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ (וְעוֹד כִּי הָאוֹתִיּוֹת צְרִיכִים לִהְיוֹת נִכָּרוֹת מִיָּד כְּשֶׁרוֹאִין אוֹתָן בִּרְאִיָּה קַלָּה וְלֹא עַד שֶׁיִּסְתַּכֵּל בָּהֶן קְצָת), אֶלָּא תִּהְיֶה לָהֶן זָוִיּוֹת לְמַטָּה בְּצַד יָמִין לְכַתְּחִלָּה. אֲבָל לְמַעְלָה — יֵשׁ שֶׁעוֹשִׂין שָׁם עֲגֻלּוֹת לְכַתְּחִלָּה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה תְּמוּנַת הַמֶּ"ם פְּתוּחָה כְּכָ"ף כְּפוּפָה וּוָי"ו. וּמִטַּעַם זֶה אֵין עוֹשִׂין גַּג עָגֹל, אֶלָּא מַאֲרִיכִים אוֹתָהּ בְּשָׁוֶה עַד כְּנֶגֶד קְצֵה מוֹשַׁב הַתַּחְתּוֹן, שֶׁעַל יְדֵי כֵן דּוֹמֶה גּוּפָהּ לְכָ"ף כְּפוּפָה. וְיֵשׁ שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָהּ שָׁם מְרֻבַּעַת, וְנִמְצָא תְּמוּנַת הַמֶּ"ם פְּתוּחָה הִיא שְׁנֵי וָ"וִין. וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְהַחַרְטוֹם צָרִיךְ שֶׁיַּגִּיעַ עַד כְּנֶגֶד מוֹשַׁב הַתַּחְתּוֹן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לִסְתֹּם, וּתְמוּנָתוֹ לְכַתְּחִלָּה הִיא כְּמוֹ וָי"ו עוֹמֶדֶת מֻטָּה קְצָת וְלֹא הַרְבֵּה, וְלָכֵן לֹא יִהְיֶה הַפְּגָם שֶׁבֵּין הַגָּג וּבֵין רֹאשׁ הַחַרְטוֹם גָּדוֹל כָּל־כָּךְ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִמְשֹׁךְ מִמֶּנָּה בְּעַקְמִימוּת, וְלֹא יִהְיֶה וָי"ו עוֹמֶדֶת. סְתוּמָה — כְּבָר נִתְבָּאֵר שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹתָהּ עֲגֻלָּה בְּצַד יָמִין לְכַתְּחִלָּה אֲבָל לֹא לְמַטָּה, וְגַגָּהּ יִהְיֶה עוֹבֵר מִחוּץ לַסְּתִימָה כָּעֳבִי קוּלְמוֹס, כִּי זֶהוּ שִׁעוּר הַנְּקֻדָּה שֶׁל מֶ"ם הַפְּתוּחָה, כִּי מֶ"ם סְתוּמָה גַּם כֵּן תְּמוּנָתָהּ כָּ"ף וּוָי"ו כְּמוֹ הַפְּתוּחָה, אֶלָּא שֶׁהַוָּי"ו סוֹתַמְתָּהּ. — יְהֵא רֹאשָׁהּ כְּזַיִ"ן, לְפִי שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת שָׁוָה לְנוּ"ן פְּשׁוּטָה בְּכָל הַיְכֹלֶת לְכַתְּחִלָּה, שֶׁהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן נִקְרָאוֹת נוּ"נִין אֶלָּא שֶׁזּוֹ כְּפוּפָה וְזוֹ פְּשׁוּטָה, וְהַפְּשׁוּטָה צְרִיכָה לִהְיוֹת גַּם כֵּן בְּעִנְיָן שֶׁאִם תִּכְפְּפֶנָּה תִּהְיֶה כְּפוּפָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְיִהְיֶה הָרֹאשׁ קָצָר, וּמוֹשָׁבָהּ הַתַּחְתּוֹן מָשׁוּךְ לְצַד שְׂמֹאל הֵיטֵב יוֹתֵר מִן הָרֹאשׁ שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְבֵי"ת, וְצַוָּארָהּ קְצָת אָרֹךְ, כְּדֵי לְהַסְמִיךְ אוֹת אֵצֶל רֹאשָׁהּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה, וְתִהְיֶה עֲגֻלָּה גַּם מִלְּמַטָּה לְצַד יָמִין. וְכֵן כָּל הָאוֹתִיּוֹת הַכְּפוּפוֹת — צְרִיכִים לִהְיוֹת לְכַתְּחִלָּה עֲגֻלּוֹת לְמַטָּה, שֶׁאִם תְּפַשְּׁטֶנָּה תִּהְיֶה פְּשׁוּטָה. פְּשׁוּטָה — תֹּאַר צוּרָתָהּ כְּמוֹ זַיִ"ן, אַךְ שֶׁהִיא אֲרֻכָּה כְּשִׁעוּר שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לְהֵעָשׂוֹת נוּ"ן כְּפוּפָה אִם תִּכְפְּפֶנָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה בְּכָ"ף פְּשׁוּטָה. וְאִם הִיא קְצָרָה — מַרְאִין לְתִינוֹק שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ, וְאִם קוֹרְאָהּ זַיִ"ן — פְּסוּלָה. — צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא מִלְמַעְלָה גַּגָּהּ שָׁוֶה לְכַתְּחִלָּה, כִּי הִיא מְחֻבֶּרֶת מִשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת: כָּ"ף כְּפוּפָה דְּבוּקָה עִם וָי"ו בְּסוֹפָהּ. וְצָרִיךְ שֶׁתְּהֵא עֲגֻלָּה בִּשְׁלֹשֶׁת זָוִיּוֹתֶיהָ. וְגַגָּהּ לְמַעְלָה יְהֵא לְכַתְּחִלָּה עוֹבֵר חוּץ לַסְּתִימָה כָּעֳבִי קוּלְמוֹס, שֶׁהוּא שִׁעוּר גַּגּוֹ שֶׁל וָי"ו הַדְּבוּקָה בְּסוֹפָהּ. — יִהְיֶה רֹאשׁ הָרִאשׁוֹן כְּעֵין יוּ"ד שֶׁפָּנֶיהָ מְעַט לְמַעְלָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה בְּאוֹת ט. וְגוּפָהּ יִהְיֶה בַּעֲמִידָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַסְמִיךְ אוֹת אֶצְלָהּ. וְרֹאשׁ הַשֵּׁנִי הוּא כְּמוֹ זַיִ"ן עוֹמֵד בָּהּ, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה שָׁם. אֲבָל עַל פִּי קַבָּלַת הָאֲרִ"י זַ"ל יִהְיֶה שְׁנֵי קַוִּין שֶׁל הָעַיְ"נִין שֶׁבַּתְּפִלִּין כִּשְׁתֵּי וָ"וִין יְשָׁרוֹת. כְּפוּפָה — קַבָּלָה מֵהֶחָסִיד לַעֲשׂוֹת לָהּ זָוִיּוֹת לְכַתְּחִלָּה לְמַעְלָה בְּצַד יָמִין מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ. אֲבָל לְמַטָּה תִּהְיֶה עֲגֻלָּה מִבַּחוּץ, כְּמוֹ כָּל הַכְּפוּפוֹת שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת עֲגֻלּוֹת לְמַטָּה לְכַתְּחִלָּה. אֲבָל מִבִּפְנִים שָׁם תְּהֵא לָהּ זָוִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בַּלָּבָן שֶׁבִּפְנִים צוּרַת בֵּי"ת, כִּי כֵּן קַבָּלָה מֵהֶחָסִיד. פְּשׁוּטָה — צְרִיכָה לִהְיוֹת עֲגֻלָּה לְמַעְלָה בְּצַד יָמִין לְכַתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁהַכְּפוּפָה הִיא לְמַטָּה. אֲבָל קַבָּלַת הֶחָסִיד לַעֲשׂוֹתָהּ מְרֻבַּעַת לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁהַכְּפוּפָה הִיא לְמַעְלָה. וּצְרִיכָה לִהְיוֹת אֲרֻכָּה לְכַתְּחִלָּה כְּשִׁעוּר שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לְהֵעָשׂוֹת פֵּ"א כְּפוּפָה אִם תִּכְפְּפֶנָּה. כְּפוּפָה — רֹאשָׁהּ הָרִאשׁוֹן יְהֵא כָּפוּף קְצָת כְּלַפֵּי מַעְלָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וִירֵכָהּ יַדְבִּיק בְּאֶמְצַע צַוָּארָה, וְלֹא לְמַטָּה פֶּן תִּדְמֶה לְעַיִ"ן. וְרֹאשָׁהּ הַשֵּׁנִי כְּמוֹ זַיִ"ן, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וְצַוָּארָהּ קְצָת אָרֹךְ, כְּדֵי לְהַסְמִיךְ אוֹת אֵצֶל רֹאשָׁהּ. וּמוֹשָׁבָהּ מָשׁוּךְ לְצַד שְׂמֹאל הֵיטֵב, כִּי תֹּאַר גּוּפָהּ הִיא כְּמוֹ נוּ"ן כְּפוּפָה וְיוּ"ד עָלֶיהָ. וְתִהְיֶה עֲגֻלָּה לְמַטָּה בְּצַד יָמִין לְכַתְּחִלָּה, כְּמוֹ בְּכָל הַכְּפוּפוֹת. וְעַל פִּי קַבָּלַת הָאֲרִ"י זַ"ל כָּל הַצָּדִ"י שֶׁבִּתְפִלִּין יְהֵא רֹאשׁ יָמִין כְּמוֹ יוּ"ד הֲפוּכָה וּשְׂמֹאלָהּ נוּ"ן כְּפוּפָה. פְּשׁוּטָה — תְּהֵא רֹאשָׁהּ כְּמוֹ שֶׁל כְּפוּפָה. וְרַגְלָהּ תֵּרֵד לְמַטָּה מִדִּבּוּק הָרָאשִׁים לְכַתְּחִלָּה, בִּכְדֵי שֶׁיְּהֵא רָאוּי לַעֲשׂוֹתָהּ כְּפוּפָה. — צָרִיךְ לִהְיוֹת תָּג קָטָן עַל גַּגָּהּ בְּצַד שְׂמֹאל לְכַתְּחִלָּה. וִירֵכָהּ הַיְמָנִית צְרִיכָה לִהְיוֹת עֲקֻמָּה הֵיטֵב לְצַד רֶגֶל שְׂמֹאל הַתְּלוּיָה. וְיֵשׁ לִמְשֹׁךְ רֶגֶל שְׂמֹאל הַתְּלוּיָה בַּאֲלַכְסוֹן קְצָת לְצַד יָמִין. — תִּהְיֶה עֲגֻלָּה מַמָּשׁ מֵאֲחוֹרֶיהָ לְמַעְלָה, שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְדָלֶי"ת וְתִפָּסֵל עַל יְדֵי קְרִיאַת הַתִּינוֹק. וִירֵכָהּ קָצָר, שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְכָ"ף פְּשׁוּטָה וְתִפָּסֵל עַל יְדֵי קְרִיאַת הַתִּינוֹק. — שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ הָרִאשׁוֹנִים יִהְיוּ כְּעֵין יוּ"ד שֶׁפָּנֶיהָ לְמַעְלָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, וְרֹאשָׁהּ הַשְּׁלִישִׁי כְּעֵין זַיִ"ן מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וּלְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ"י זַ"ל כָּל הַשִּׁי"נִין שֶׁבַּתְּפִלִּין יִהְיוּ שְׁלֹשָׁה קַוִּין כְּשָׁלֹשׁ וָ"וִין יְשָׁרוֹת. וְצָרִיךְ לְדַבֵּק רֹאשׁ הָאֶמְצָעִי לְצַד שְׂמֹאל לְמַטָּה, וְלֹא יְהֵא מוֹשָׁב רָחָב לְמַטָּה אֶלָּא חַד לְצַד שְׂמֹאל לְכַתְּחִלָּה, וְאָז יִהְיוּ כָּל הַשְּׁלֹשָׁה רָאשִׁים עוֹמְדִים לְמַטָּה עַל רֶגֶל אַחַת, כְּמוֹ הַקּוּ"ף וְהָרֵי"שׁ. — קַבָּלָה מֵהָרִאשׁוֹנִים שֶׁיִּהְיֶה גַּגָּהּ עִם רֶגֶל יָמִין כְּמוֹ דָּלֶי"ת. וְרֶגֶל שְׂמֹאל — יֵשׁ שֶׁעוֹשִׂין כְּעֵין וָי"ו הֲפוּכָה, וְיֵשׁ שֶׁעוֹשִׂין כְּמוֹ דָּלֶי"ת קְטַנָּה הַהֲפוּכָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁהַהֲלָכָה רוֹפֶפֶת בְּיָדְךָ — הַלֵּךְ אַחַר הַמִּנְהָג. וְכָל זֶה לְכַתְּחִלָּה:
La forme de chaque lettre (זוֹ תְּמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת). Le Rav parcourt ici, l'une après l'autre, la forme précise de chaque lettre de l'alphabet — de l'אָלֶ״ף au תָּי״ו : le nombre d'עֳקָצִים (pointes) et leur orientation, les deux points de l'אָלֶ״ף (chacun tel un יו״ד), le toit et la jambe du דָּלֶ״ת (à distinguer du רֵי״שׁ et du כָּ״ף), le גִּימֶ״ל, le ה״א (dont le point ne touche pas le toit), le וָא״ו et le זַיִ״ן, les חֲטוֹטָרוֹת du חֵי״ת, le טֵי״ת, le יו״ד, les deux formes du כָּ״ף (כְּפוּפָה et פְּשׁוּטָה), le לָמֶ״ד, le מֶ״ם פְּתוּחָה et סְתוּמָה, le נו״ן כְּפוּפָה et פְּשׁוּטָה, le סָמֶ״ךְ, le עַיִ״ן, le פֵּ״א, le צָדִ״י, le קו״ף, le רֵי״שׁ, le שִׁי״ן et le תָּי״ו. Pour chacune, il précise ce qui doit toucher (נגיעה) et ce qui doit rester séparé, l'orientation des תָּגִין et des עֳקָצִים, le critère décisif du תִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ (l'enfant ni savant ni sot) qui doit reconnaître la lettre sans la confondre avec une autre, et la קַבָּלַת הָאֲרִ״י זַ״ל propre aux tefilin. « וְכָל מָקוֹם שֶׁהַהֲלָכָה רוֹפֶפֶת בְּיָדְךָ — הַלֵּךְ אַחַר הַמִּנְהָג », et tout cela לְכַתְּחִלָּה. Pour le détail scribal, voir סי׳ לב et les lois de סת״ם en יורה דעה.
סעיף ג כָּל הָאוֹתִיּוֹת גֹּלֶם אֶחָד — יוּדֵי הָאָלֶ״ף, הָעַיִ״ן, הַפֵּ״א, הַצָּדִ״י, הַשִּׁי״ן וְרַגְלֵי הַתָּי״ו נוֹגְעוֹת ; חוּץ מֵרֶגֶל הַה״א וְהַקּוּ״ף.
כָּל הָאוֹתִיּוֹת צְרִיכִים לִהְיוֹת גֹּלֶם אֶחָד, כְּגוֹן יוּ"דֵי הָאָלֶ"ף, וְהָעַיִ"ן, וְהַפֵּ"א, וְהַצָּדִ"י, וְהַשִּׁי"ן, וְרַגְלֵי הַתָּי"ו — צְרִיכִים לִהְיוֹת נוֹגְעוֹת בָּאוֹת, וּבְאַחַת שֶׁאֵינָהּ נוֹגַעַת פְּסוּלִין הַתְּפִלִּין עַד שֶׁיְּתַקְּנוּ, וְאֵין קְרִיאַת הַתִּינוֹק מוֹעֶלֶת בָּזֶה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב. וְכֵן מֶ"ם סְתוּמָה וְסָמֶ"ךְ צְרִיכִין לִהְיוֹת מֻדְבָּקוֹת וּסְמוּכוֹת לְגַמְרֵי, וַאֲפִלּוּ פֵּרוּד דַּק כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה פּוֹסֵל בָּהֶם. וְכֵן בִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת, חוּץ מֵרֶגֶל הַה׳ וְהַקּוּ"ף, שֶׁאֵין לָהֶם לִגַּע, וְאִם נָגְעוּ — פְּסוּלִין הַתְּפִלִּין, וְאֵין תִּקּוּן מוֹעִיל בָּהֶן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:
Chaque lettre, un seul corps (גֹּלֶם אֶחָד). Toutes les lettres doivent former un seul corps : les יו״דין de l'אָלֶ״ף, ceux du עַיִ״ן, du פֵּ״א, du צָדִ״י, du שִׁי״ן, et les jambes du תָּי״ו doivent toucher (נוֹגְעוֹת) le corps de la lettre ; si l'une ne touche pas, les tefilin sont פְּסוּלִין jusqu'à réparation, et la lecture du תִּינוֹק n'y aide pas (סי׳ לב). De même le מֶ״ם סְתוּמָה et le סָמֶ״ךְ doivent être entièrement fermés — même une séparation fine comme un cheveu (כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה) les rend פְּסוּלִין. Ainsi pour les autres lettres — sauf la jambe du ה״א et du קו״ף, qui ne doivent pas toucher le toit ; si elles touchent, פְּסוּלִין, sans תִּקּוּן.
סעיף ד כָּל אוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סָפֵק — מַרְאִין לְתִינוֹק שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ.
כָּל אוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סָפֵק: שֶׁמָּא אֵין בָּהּ כַּשִּׁעוּר הָרָאוּי בְּעִנְיָן שֶׁהִיא פְּסוּלָה, אוֹ שֶׁמָּא אֵין צוּרָתָהּ עָלֶיהָ בְּעִנְיָן שֶׁהִיא פְּסוּלָה — מַרְאִין לְתִינוֹק שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ, וְאִם יוֹדֵעַ לִקְרוֹתָהּ כְּהִלְכָתָהּ — כְּשֵׁרָה. אֲבָל אִם יָדוּעַ לָנוּ שֶׁאֵין הָאוֹת כְּהִלְכָתָהּ — אֵין קְרִיאַת הַתִּינוֹק מוֹעֶלֶת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב:
La lettre douteuse et l'enfant. Toute lettre où il y a un doute (סָפֵק) — soit sur son שִׁעוּר (dimension) au point qu'elle serait פְּסוּלָה, soit sur sa צוּרָה — on la montre à un תִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ ; s'il sait la lire correctement, כְּשֵׁרָה. Mais si nous savons déjà que la lettre n'est pas conforme, la lecture de l'enfant n'aide pas (סי׳ לב).
סעיף ה אוֹתִיּוֹת שעטנ״ז ג״ץ — שְׁלֹשָׁה תָּגִין ; בְּדִיעֲבַד אַף בְּלֹא תָּגִין כְּשֵׁרִין ; וְיֵשׁ פּוֹסְלִין.
אוֹתִיּוֹת שעטנ"ז ג"ץ, וְהוּא הַדִּין נוּ"ן פְּשׁוּטָה וְצָדִ"י כְּפוּפָה בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם — צָרִיךְ לְזַיְּנָן בִּשְׁלֹשָׁה תָּגִין קְטַנִּים, וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ הַתָּגִין נוֹגְעִים בְּגוּף הָאוֹתִיּוֹת, וְכָל אֶחָד נִפְרָד מֵחֲבֵירוֹ, וְאִם אֵינָן נוֹגְעִין בְּגוּף הָאוֹת אוֹ שֶׁנּוֹגְעִין זֶה בָּזֶה — פְּסוּלִין, וְצָרִיךְ לְתַקְּנָן לְכַתְּחִלָּה. אֲבָל בְּדִיעֲבַד אֲפִלּוּ לֹא עָשָׂה לָהֶן כְּלָל תָּגִין — כְּשֵׁרִין. וְיֵשׁ פּוֹסְלִין אִם לֹא תִּיֵּג שעטנ"ז ג"ץ. וְיֵשׁ לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם לְהַחֲמִיר בְּשֶׁל תּוֹרָה וּלְתַקְּנָן. וַאֲפִלּוּ בִּתְפִלִּין מוֹעִיל תִּקּוּן, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן, הוֹאִיל וְגוּף הָאוֹת צוּרָתוֹ עָלָיו:
Les couronnes des שעטנ״ז ג״ץ. Les lettres שעטנ״ז ג״ץ — et de même le נו״ן פְּשׁוּטָה et le צָדִ״י כְּפוּפָה partout où ils se trouvent — doivent être couronnés (לְזַיְּנָן) de trois תָּגִין petits ; les תגין doivent toucher le corps de la lettre, chacun séparé de son voisin ; s'ils ne touchent pas, ou se touchent entre eux — פְּסוּלִין, à réparer lekhat'hila. Mais בְּדִיעֲבַד, même sans aucun תָּג — כְּשֵׁרִין. Certains invalident si l'on n'a pas taggé שעטנ״ז ג״ץ ; il y a lieu de tenir compte de leur avis pour être stringent dans un דְּבַר תּוֹרָה et de réparer — même dans les tefilin le תִּקּוּן est efficace, sans problème de שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן, puisque le corps de la lettre a déjà sa forme.
סעיף ו נָהֲגוּ הַסּוֹפְרִים תָּגִין בְּעוֹד מְקוֹמוֹת ; יִזָּהֲרוּ בַּיּוּ״ד וּבַוָּא״ו לַעֲשׂוֹת תָּגִין דַּקִּין.
וְנָהֲגוּ הַסּוֹפְרִים לַעֲשׂוֹת עוֹד תָּגִין בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְאֵין חֲשָׁשׁ בָּזֶה. רַק שֶׁיִּזָּהֲרוּ מְאֹד כְּשֶׁעוֹשִׂין עַל הַיּוּ"ד אוֹ עַל הַוָּא"ו שֶׁיַּעֲשׂוּ תָּגִין דַּקִּין, שֶׁלֹּא תִּתְקַלְקֵל צוּרוֹת הַוָּא"ו אוֹ הַיּוּ"ד:
L'usage des sofrim. Les sofrim ont pris l'usage d'ajouter encore des תָּגִין en plusieurs endroits, et il n'y a là aucune objection. Seulement, qu'ils prennent grand soin, lorsqu'ils en font sur le יו״ד ou sur le וָא״ו, de faire des תָּגִין fins (דַּקִּין), pour ne pas altérer la forme du וָא״ו ou du יו״ד.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ל״ו (édition Kehot, six seifim / ו׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n'est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — דִּקְדּוּק צוּרַת הָאוֹתִיּוֹת, גֹּלֶם אֶחָד וְתָגִין
Le yesod : la forme des lettres, le גולם אחד et les תגין
La lecture de l'Admour HaZaken sur ce siman tient en trois mouvements. D'abord la précision de la forme des lettres (כְּתִיבָה תַּמָּה) et sa source (תַּלְמוּד, מִדְרָשִׁים, קַבָּלַת הָרִאשׁוֹנִים) ; שִׁנָּה n'invalide pas, mais הִפְסִיד צוּרָה כן. Ensuite le גֹּלֶם אֶחָד et les נְגִיעוֹת (les יו״דין et les jambes du ת touchent ; le ה״א et le קו״ף ne touchent pas). Enfin les תָּגִין des שעטנ״ז ג״ץ (trois תָּגִין, בְּדִיעֲבַד כְּשֵׁרִין, יֵשׁ פּוֹסְלִין) et l'usage des sofrim.
דִּקְדּוּק צוּרַת הָאוֹתִיּוֹת וּמְקוֹרָהּ
Précision de la forme des lettres et sa source
Le yesod. Lekhat'hila, écrire en כְּתִיבָה תַּמָּה selon la תְּמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת reçue du Talmud, des Midrashim et de la kabbale des Rishonim. Le principe directeur : ne pas altérer une lettre au point de la confondre avec une autre.
La conséquence. Si l'on a seulement modifié (שִׁנָּה) — non פָּסַל ; mais si l'on a perdu entièrement la צוּרָה de la lettre — פְּסוּלָה. Le Rav détaille alors la forme de chaque lettre, de l'אָלֶ״ף au תָּי״ו.
גֹּלֶם אֶחָד וּנְגִיעַת הָאוֹתִיּוֹת
Un seul corps et le contact des lettres
Le yesod. Chaque lettre doit être un גֹּלֶם אֶחָד : les יו״דין de l'א, du ע, du פ, du צ, du ש et les jambes du ת doivent toucher le corps de la lettre. Le מֶ״ם סְתוּמָה et le סָמֶ״ךְ doivent être entièrement fermés.
La conséquence. Une lettre qui ne touche pas → פְּסוּלִין, sans que la lecture du תִּינוֹק n'aide (סי׳ לב). Exception : la jambe du ה״א et du קו״ף ne doit pas toucher le toit ; si elle touche, פְּסוּלִין sans תִּקּוּן.
תָּגִין — שעטנ״ז ג״ץ וּמִנְהַג הַסּוֹפְרִים
Les couronnes des שעטנ״ז ג״ץ et l'usage des sofrim
Le yesod. Les שעטנ״ז ג״ץ (et le נו״ן פְּשׁוּטָה, le צָדִ״י כְּפוּפָה) doivent porter trois תָּגִין qui touchent le corps de la lettre, chacun séparé. La lettre douteuse est montrée au תִּינוֹק דְּלָא חַכִּים וְלָא טִפֵּשׁ.
La conséquence. בְּדִיעֲבַד, même sans תָּגִין → כְּשֵׁרִין ; mais יֵשׁ פּוֹסְלִין, et l'on répare (même en tefilin, sans שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן). Les sofrim ajoutent d'autres תָּגִין, avec soin sur le יו״ד et le וָא״ו (תָּגִין דַּקִּין).
Renvoi à l'étude. La portée du yesod posé ici — la צוּרַת הָאוֹתִיּוֹת, le גֹּלֶם אֶחָד et les תָּגִין — touche à la fois la précision scribale (sofrout, le סוד des formes et de la קַבָּלַת הָאֲרִ״י זַ״ל) et la sensibilité de Habad sur le soin (כָּבוֹד) apporté à l'écriture de la mitsva. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans citer de chapitre ni de formulation inventée. Pour l'étude approfondie et la conduite concrète, étudier avec un sofer et un Rav de Habad, et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l'Admour HaZaken avec celles du Mehaber, du Rama (רמ״א) et de la Mishna Beroura (משנה ברורה) sur les points-clés du siman ל״ו. La ligne Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu'elle ressort de son texte (§1, six seifim). Le Rav explicite la צוּרָה et le טעם là où le Mehaber se contente de l'énoncé.
| Sujet | Mehaber | Rama | Mishna Beroura | Voie de l'Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| דקדוק צורת האותיות | או״ח ל״ו:א — יְדַקְדֵּק בִּכְתִיבַת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה צוּרַת אוֹת. | רמ״א ל״ו:א — לְכַתְּחִלָּה כְּתִיבָה תַּמָּה הַיְדוּעָה לַסּוֹפְרִים ; שִׁנָּה צוּרַת הַכְּתָב — לֹא פָּסַל. | מ״ב / באה״ל ל״ו — אַלְפָא בֵּיתָא שֶׁל צוּרַת הָאוֹתִיּוֹת. | Voie de l'Admour HaZaken — כְּתִיבָה תַּמָּה בִּתְמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת (תַּלְמוּד, מִדְרָשִׁים, קַבָּלַת הָרִאשׁוֹנִים) ; שִׁנָּה — לֹא פָּסַל אֶלָּא אִם הִפְסִיד צוּרַת הָאוֹת ; וּפֵרוּט תְּמוּנַת כָּל אוֹת (סעיפים א-ב). |
| גולם אחד ונגיעות | או״ח ל״ו:ב — כָּל אוֹת גֹּלֶם אֶחָד ; יוּדֵי אל״ף ע פ צ ש וְרַגְלֵי הַתָּי״ו נוֹגְעוֹת ; חוּץ מֵרֶגֶל הַה״א וְהַקּוּ״ף. | — | מ״ב ל״ו — נְגִיעָה כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה פּוֹסֶלֶת ; מֶ״ם סְתוּמָה וְסָמֶ״ךְ מֻקָּפוֹת. | Voie de l'Admour HaZaken — גֹּלֶם אֶחָד ; הַנּוֹגְעוֹת נוֹגְעוֹת (וְאֵין קְרִיאַת תִּינוֹק מוֹעֶלֶת), רֶגֶל הַה״א וְהַקּוּ״ף אֵינָן נוֹגְעוֹת — נָגְעוּ פְּסוּלִין בְּלֹא תִּקּוּן (סעיף ג). |
| ספק וקריאת התינוק | או״ח ל״ב / ל״ו — סָפֵק בְּצוּרַת אוֹת מַרְאִין לְתִינוֹק. | — | מ״ב ל״ו — תִּינוֹק דְּלָא חַכִּים וְלָא טִפֵּשׁ ; יָדוּעַ שֶׁפְּסוּלָה — אֵין מוֹעִיל. | Voie de l'Admour HaZaken — כָּל אוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סָפֵק (שִׁעוּר אוֹ צוּרָה) — מַרְאִין לְתִינוֹק ; יָדוּעַ שֶׁאֵינָהּ כְּהִלְכָתָהּ — אֵין קְרִיאָתוֹ מוֹעֶלֶת (סעיף ד). |
| תגין שעטנ״ז ג״ץ ומנהג הסופרים | או״ח ל״ו:ג — לְתַיֵּג שעטנ״ז ג״ץ ; לֹא תִּיֵּג — אַף שעטנ״ז ג״ץ לֹא פָּסַל. | — | מ״ב ל״ו / מנחות כט — כִּתְרֵי הַתָּגִין ; מִנְהַג הַסּוֹפְרִים לְתַיֵּג. | Voie de l'Admour HaZaken — שְׁלֹשָׁה תָּגִין נוֹגְעִים וּנְפָרָדִים ; בְּדִיעֲבַד בְּלֹא תָּגִין כְּשֵׁרִין ; יֵשׁ פּוֹסְלִין וְלָחֹשׁ לְתַקֵּן ; וְנָהֲגוּ הַסּוֹפְרִים תָּגִין נוֹסָפִים, וְיִזָּהֲרוּ בַּיּוּ״ד וּבַוָּא״ו (סעיפים ה-ו). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm ל״ו, trois seifim, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefilin א-ב et Hilkhot Sefer Torah, Rosh, Baroukh She-amar, Sefer haTeruma, Mordekhi, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim, Mishnat Sofrim ; Talmud Menachot כט). La colonne de l'Admour HaZaken s'appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ו׳ סְעִיפִים) reproduit au §1. Les attributions de séif katan incertaines sont laissées « על דרך הסברה ».
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l'Admour HaZaken sur ce siman — au-delà de la simple application de la règle. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s'appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — דִּקְדּוּק צוּרַת הָאוֹתִיּוֹת
La précision de la forme des lettres
Principe du siman : écrire en כְּתִיבָה תַּמָּה et ne pas perdre la צוּרַת הָאוֹת (séifim א-ב, ד).
Lecture du Rav : la source de la forme est תַּלְמוּד, מִדְרָשִׁים et קַבָּלַת הָרִאשׁוֹנִים ; שִׁנָּה n'invalide pas, mais הִפְסִיד צוּרָה כן ; la lettre douteuse est jugée par le תִּינוֹק דְּלָא חַכִּים וְלָא טִפֵּשׁ.
Conséquence pratique : confier l'écriture à un sofer expert ; une lettre confondue avec une autre (ד/ר, ב/כ…) → vérification, תִּקּוּן ou פָּסוּל (voir סי׳ לב).
קו ב — גֹּלֶם אֶחָד וּנְגִיעוֹת הָאוֹתִיּוֹת
Le גולם אחד et les נגיעות
Principe du siman : chaque lettre un seul corps et les נגיעות requises (séif ג).
Lecture du Rav : les יו״דין (א, ע, פ, צ, ש) et les jambes du ת touchent ; מֶ״ם סְתוּמָה et סָמֶ״ךְ fermés ; l'exception de la jambe du ה״א et du קו״ף qui ne touche pas.
Conséquence pratique : une נגיעה כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה sur מ/ס פְּסוּל ; le contact du ה/ק פְּסוּל sans תִּקּוּן ; la בְּדִיקָה relève du sofer.
קו ג — תָּגִין וּמִנְהַג הַסּוֹפְרִים
Les תָּגִין et l'usage des sofrim
Principe du siman : les תָּגִין des שעטנ״ז ג״ץ et l'usage d'en ajouter (séifim ה-ו).
Lecture du Rav : trois תָּגִין nogeʿim et séparés ; בְּדִיעֲבַד כְּשֵׁרִין même sans, mais יֵשׁ פּוֹסְלִין et l'on répare ; les sofrim ajoutent des תָּגִין avec soin.
Conséquence pratique : les tefilin cachères portent les couronnes sur שעטנ״ז ג״ץ ; sur le יו״ד et le וָא״ו, des תָּגִין דַּקִּין pour ne pas altérer la forme.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman ל״ו dans la sensibilité de l'Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au sofer et au Rav pour le détail des cas (la forme des lettres, les נגיעות, la בְּדִיקָה, les תָּגִין).
Pour le Hassid Habad — Siman ל״ו (דִּקְדּוּק כְּתִיבַת הָאוֹתִיּוֹת וּתְמוּנָתָן)
- ① La כְּתִיבָה תַּמָּה. Écrire chaque lettre dans sa תְּמוּנָה connue des sofrim, sans en altérer la צוּרָה ni la confondre avec une autre. Fondement : SA HaRav ל״ו séif א.
- ② La forme de chaque lettre. Le Rav détaille la forme de l'אָלֶ״ף au תָּי״ו — עֳקָצִים, תָּגִין, נגיעות, קַבָּלַת הָאֲרִ״י זַ״ל pour les tefilin. Fondement : SA HaRav ל״ו séif ב.
- ③ Le גֹּלֶם אֶחָד. Les יו״דין (א, ע, פ, צ, ש) et les jambes du ת touchent ; מֶ״ם סְתוּמָה/סָמֶ״ךְ fermés ; le ה״א et le קו״ף ne touchent pas. Fondement : SA HaRav ל״ו séif ג.
- ④ La lettre douteuse. Un סָפֵק de שִׁעוּר ou de צוּרָה → on montre au תִּינוֹק דְּלָא חַכִּים וְלָא טִפֵּשׁ ; mais si l'on sait qu'elle est פְּסוּלָה, sa lecture n'aide pas. Fondement : SA HaRav ל״ו séif ד.
- ⑤ Les תָּגִין des שעטנ״ז ג״ץ. Trois תָּגִין nogeʿim et séparés ; בְּדִיעֲבַד כְּשֵׁרִין même sans, mais יֵשׁ פּוֹסְלִין et l'on répare (même en tefilin). Fondement : SA HaRav ל״ו séif ה.
- ⑥ L'usage des sofrim. Des תָּגִין ajoutés en d'autres endroits, sans objection ; sur le יו״ד et le וָא״ו, des תָּגִין דַּקִּין. Fondement : SA HaRav ל״ו séif ו.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken, siman ל״ו (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — la vérification des lettres, une נגיעה ou une lettre confondue, les תָּגִין — consulter un sofer et ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.