Why a Level 4 dedicated to the Alter Rebbe? The Alter Rebbe's Shulchan Arukh is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is an autonomous, complete Shulchan Arukh, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Chabad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity: it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + the inner dimension in a single work, and rules with a unique Talmudic rigour.
For Chabad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. The Rebbe explicitly instructed to study the Alter Rebbe's Shulchan Arukh (שולחן ערוך הרב) seriously. This page gathers the Rav's way on siman ל״ו — דִּקְדּוּק כְּתִיבַת הָאוֹתִיּוֹת וּתְמוּנָתָן (the precision in writing the letters and their form). In the Rav, the siman has six seifim (ו׳ סְעִיפִים), where the Alter Rebbe sets out: the כְּתִיבָה תַּמָּה and the source of the צוּרָה (תַּלְמוּד, מִדְרָשִׁים, קַבָּלַת הָרִאשׁוֹנִים) ; the precise form of every letter (זוֹ תְּמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת) from אָלֶ״ף to תָּי״ו ; the requirement of the גֹּלֶם אֶחָד and the נְגִיעוֹת ; the test of the תִּינוֹק דְּלָא חַכִּים וְלָא טִפֵּשׁ for the doubtful letter ; the תָּגִין of שעטנ״ז ג״ץ ; and the scribes' custom of adding תָּגִין.
שולחן ערוך הרב — סימן ל״ו — דִּקְדּוּק כְּתִיבַת הָאוֹתִיּוֹת וּתְמוּנָתָן
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Arukh
שולחן ערוך הרב, סימן ל״ו — דִּין דִּקְדּוּק כְּתִיבַת הָאוֹתִיּוֹת וּתְמוּנָתָן — וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe's own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.36), followed by our English translation. The siman has six seifim (ו׳ סְעִיפִים).
סעיף א לְכַתְּחִלָּה כְּתִיבָה תַּמָּה בִּתְמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת ; שִׁנָּה — לֹא פָּסַל, אֶלָּא אִם הִפְסִיד צוּרַת הָאוֹת לְגַמְרֵי.
לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לִכְתֹּב כְּתִיבָה תַּמָּה וּשְׁלֵמָה בִּתְמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת, שֶׁלְּמָדוּהָ מִדִּבְרֵי הַתַּלְמוּד וּמִדְרָשִׁים וְקַבָּלָה מֵהָרִאשׁוֹנִים. אֲבָל אִם שִׁנָּה — לֹא פָּסַל, אֶלָּא אִם כֵּן הִפְסִיד צוּרַת הָאוֹת לְגַמְרֵי כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:
Precision in writing the letters. Lekhat'hila one must write with a perfect and complete script (כְּתִיבָה תַּמָּה וּשְׁלֵמָה), in the form of the letters (תְּמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת) learned from the Talmud, the Midrashim and the kabbala of the Rishonim. But if one changed (שִׁנָּה) it — it is not invalid (לֹא פָּסַל), unless one entirely lost the form of the letter (הִפְסִיד צוּרַת הָאוֹת לְגַמְרֵי), as will be explained.
סעיף ב זוֹ תְּמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת — צוּרַת כָּל אוֹת וְאוֹת מֵאָלֶ״ף עַד תָּי״ו, עֳקָצֶיהָ וְתָגֶיהָ וְקַבָּלַת הָאֲרִ״י זַ״ל.
זוֹ תְּמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת: — צְרִיכָה לִהְיוֹת הַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה עֲשׂוּיָה כְּיוּ"ד, וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּהּ שְׁלֹשָׁה עֳקָצִים כְּמוֹ בְּיוּ"ד, עֹקֶץ אֶחָד לְמַעְלָה לְכַתְּחִלָּה, וּשְׁנַיִם לְמַטָּה, אֶחָד מִיָּמִין הַנּוֹגֵעַ בְּגַג הָאָלֶ"ף, וְאִם לָאו — פְּסוּלָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל לְכַתְּחִלָּה, וְהוּא לֹא יִהְיֶה נוֹגֵעַ בְּגַגָּהּ, וְאִם נָגַע — כְּשֵׁרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן לב. וְיוּ"ד זוֹ צְרִיכָה לִהְיוֹת לְכַתְּחִלָּה שֶׁיִּהְיֶה פָּנֶיהָ עִם עֳקָצֶיהָ שֶׁלְּמַעְלָה הֲפוּכִים קְצָת כְּלַפֵּי מַעְלָה. וְקַבָּלָה מֵהֶחָסִיד שֶׁתְּהֵא רֶגֶל יוּ"ד זוֹ נוֹגַעַת בָּאָלֶ"ף לְכַתְּחִלָּה בְּאֶמְצַע גַּגָּהּ, וְלֹא בְּקָצֵהוּ. וְסוֹף הַגָּג שֶׁל צַד יָמִין צָרִיךְ לְכַתְּחִלָּה שֶׁיְּהֵא עָקֹם קְצָת כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְלֹא יְהֵא עָקֹם הַרְבֵּה. וּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, פְּעָמִים שֶׁתְּמוּנָתָהּ כְּדָלֶי"ת קְטַנָּה הֲפוּכָה עַל פִּי הַסּוֹד, וְכֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּתְּפִלִּין עַל פִּי קַבָּלַת הָאֲרִ"י זַ"ל, וּפְעָמִים שֶׁתְּמוּנָתָהּ גַּם כֵּן כְּיוּ"ד תְּלוּיָה בְּתָגָהּ בְּגוּף הָאָלֶ"ף, וְלָכֵן לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לָהּ עֹקֶץ קָטָן לְצַד יָמִין לְמַטָּה, וְעַל פִּי הַסּוֹד צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא עֹקֶץ זֶה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד עֹקֶץ הָעֶלְיוֹן שֶׁעַל הַיּוּ"ד הָעֶלְיוֹנָה. — (עַל פִּי הַסּוֹד צְרִיכָה לִהְיוֹת מְרֻבַּעַת לְמַעְלָה כְּמוֹ דָּלֶי"ת וְלֹא עֲגֻלָּה כְּרֵי"שׁ) צָרִיךְ לִזָּהֵר בַּתָּג שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ לְרַבְּעָהּ, שֶׁלֹּא תְּהֵא נִרְאֵית כְּכָ"ף, וְאִם נִרְאֵית כְּכָ"ף — פְּסוּלָה. וְאִם סָפֵק — אֲזַי מַרְאִין לְתִינוֹק. וְצָרִיךְ לְכַתְּחִלָּה שֶׁיְּהֵא לָהּ בְּרֹאשָׁהּ מִצַּד שְׂמֹאל תָּג קָטָן. וְעַל פִּי הַקַּבָּלָה יְהֵא לָהּ עָקֵב עָב לְמַטָּה, כִּי תְּמוּנָתָהּ כְּמוֹ דָּלֶי"ת תּוֹךְ גָּרוֹן שֶׁל וָא"ו, עַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לָהּ זָוִית לְמַעְלָה שֶׁתְּהֵא כְּמוֹ דָּלֶי"ת, וְעָקֵב טוֹב לְמַטָּה שֶׁיְּהֵא בִּמְקוֹם רֹאשׁוֹ שֶׁל וָא"ו. — צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא רֹאשָׁהּ עָב, וְרֶגֶל יָמִין דַּקָּה תִּהְיֶה לְכַתְּחִלָּה, וְיוֹרֶדֶת מְעַט לְמַטָּה יוֹתֵר מִיֶּרֶךְ שְׂמֹאל, וְיֶרֶךְ שְׂמֹאל לֹא תִּהְיֶה עֲקֻמָּה אֶלָּא מְשׁוּכָה בְּשָׁוֶה וּמֻגְבַּהַת קְצָת כְּלַפֵּי דָּלֶי"ת לְכַתְּחִלָּה. וְיֵשׁ מִי שֶׁקַּבָּלָה בְּיָדוֹ שֶׁגּוּף הַגִּימֶ"ל יִהְיֶה כְּמוֹ זַיִ"ן, שֶׁיִּמְשֹׁךְ רֶגֶל יָמִין מֵאֶמְצַע הָרֹאשׁ וְלֹא מִקָּצֵהוּ כְּמוֹ בְּוָי"ו, וְכֵן כָּל רָאשֵׁי שְׂמֹאל שֶׁבְּאוֹתִיּוֹת שע"ט נ"ז ג"ץ יִהְיוּ דּוֹמִין לְזַיִ"ן, וְעַל כֵּן הַתָּגִי"ן שֶׁעֲלֵיהֶן נִקְרְאוּ זַיְ"נִין. אֲבָל קַבָּלַת הָאֲרִ"י זַ"ל אֵינוֹ כֵּן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְיֶרֶךְ שְׂמֹאל תְּהֵא נְמוּכָה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אוֹת אֵצֶל רֹאשׁ הַגִּימֶ"ל, כִּי כֵּן קַבָּלָה מֵהֶחָסִיד. וְלִכְשֶׁיִּכְתֹּב וָא"ו אֵצֶל נוּ"ן כְּפוּפָה — יִכְתְּבֶנָּה בְּתוֹךְ כְּפִיפַת הַנּוּ"ן, כְּדֵי לְהַסְמִיךְ רָאשֵׁיהֶן זֶה אֵצֶל זֶה. וּכְשֶׁיִּכְתֹּב ך׳ פְּשׁוּטָה אֵצֶל צָדִ"י כְּפוּפָה — טוֹב לְעַקֵּם צַוַּאר הַצָּדִ"י מְעַט לְצַד יָמִין, כְּדֵי שֶׁיִּקְרַב קְצָת כָּ"ף הַפְּשׁוּטָה לְרָאשֵׁי הַצָּדִ"י, אֲבָל בְּלִי צֹרֶךְ לֹא יְעַקֵּם שׁוּם אוֹת, כִּי כֵּן קַבָּלָה מֵהָרִאשׁוֹנִים שֶׁיְּהֵא כֻּלָּם בַּעֲמִידָה פְּשׁוּטִים, וְלֹא מֻטִּים לֹא לְיָמִין וְלֹא לִשְׂמֹאל. — צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא גַּגָּהּ אָרֹךְ וְרַגְלָהּ קְצָרָה, שֶׁאִם תְּהֵא רַגְלָהּ אֲרֻכָּה מִגַּגָּהּ — תִּדְמֶה לְכָ"ף פְּשׁוּטָה וְתִפָּסֵל כְּשֶׁלֹּא יִקְרָאֶנָּה הַתִּינוֹק דָּלֶי"ת. וּלְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא הָרֶגֶל פְּשׁוּטָה בְּשִׁפּוּעַ קְצָת לְצַד יָמִין, וְשֶׁיְּהֵא לָהּ תָּג קָטָן בְּרֹאשׁ גַּגָּהּ מִצַּד שְׂמֹאל. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר בַּתָּג שֶׁלַּאֲחוֹרֶיהָ לְרַבְּעָהּ, שֶׁלֹּא תְּהֵא נִרְאֵית כְּרֵי"שׁ, וְתִפָּסֵל עַל יְדֵי קְרִיאַת הַתִּינוֹק. וְיֵשׁ מִי שֶׁקַּבָּלָה בְּיָדוֹ שֶׁאֵינוֹ דַּי שֶׁיְּהֵא לָהּ זָוִיּוֹת חַדָּה מִלַּאֲחוֹרֶיהָ, אֶלָּא לְכַתְּחִלָּה יְהֵא לָהּ שָׁם עָקֵב טוֹב, כִּי תְּמוּנָתָהּ כְּמוֹ שְׁנֵי וָ"וִי"ן סְגוּרִים, וְהֶעָקֵב הוּא נֶגֶד רֹאשׁ הַוָּי"ו אֶחָד. וְיַעֲשֶׂה גַּם כֵּן עֹקֶץ קָטָן לְצַד יָמִין בּוֹלֵט עַל פָּנֶיהָ לְמַעְלָה, וְעֹקֶץ זֶה הוּא כְּנֶגֶד רֹאשׁ הַוָּי"ו הַשֵּׁנִי. — צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהּ לְכַתְּחִלָּה תָּג קָטָן לְמַעְלָה מִצַּד שְׂמֹאל, וְגַם בַּאֲחוֹרֶיהָ יַעֲשֶׂה עֹקֶץ קָטָן שֶׁתְּהֵא מְרֻבַּעַת כְּמוֹ דָּלֶי"ת וְלֹא עֲגֻלָּה כְּרֵישׁ. וְהַנְּקֻדָּה שֶׁבְּתוֹכָהּ לֹא תְּהֵא סְמוּכָה לְגַגָּהּ, אֶלָּא יְהֵא בֵּינֵיהֶם חָלָק כָּל כָּךְ בִּכְדֵי שֶׁאָדָם בֵּינוֹנִי יַכִּירֶנּוּ הֵיטֵב מֵעַל סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁעַל גַּבֵּי הַבִּימָה כְּשֶׁקּוֹרֵא בּוֹ, וְאִם נָגְעָה מַמָּשׁ בְּגַגָּהּ אֲפִלּוּ נְגִיעָה דַּקָּה כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה — פְּסוּלָה. וְלֹא תְּהֵא הַנְּקֻדָּה נֶגֶד אֶמְצַע הַגָּג אֶלָּא נֶגֶד סוֹפוֹ בְּצַד שְׂמֹאל, וְאִם עֲשָׂאָהּ בָּאֶמְצַע — פְּסוּלָה, וְצָרִיךְ לְתַקְּנָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן אֵין תִּקּוּן מוֹעִיל — אֲזַי יֵשׁ לְהַכְשִׁיר אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן לב. וְיֵשׁ מִי שֶׁקַּבָּלָה בְּיָדוֹ שֶׁהַנְּקֻדָּה תְּהֵא דַּקָּה לְמַעְלָה וְעָבָה קְצָת לְמַטָּה כְּעֵין יוּ"ד, כִּי תְּמוּנַת הַה׳ הוּא דָּלֶי"ת וְיוּ"ד (בְּכָל הַהֵ"יִין, חוּץ מֵהַהֵ"יִין שֶׁל שֵׁם הֲוָיָ"ה בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קַבָּלָה אַחֶרֶת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר). וְתִהְיֶה הַנְּקֻדָּה עֲקֻמָּה לְמַטָּה לְצַד יָמִין, וְלֹא לְצַד שְׂמֹאל, פֶּן תִּדְמֶה לְתָי"ו. — צָרִיךְ לִהְיוֹת רֹאשָׁהּ קָצָר, שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְרֵי"שׁ, וְרַגְלָהּ אֲרֻכָּה, שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְיוּ"ד וְתִפָּסֵל עַל יְדֵי קְרִיאַת הַתִּינוֹק. וְטוֹב שֶׁתִּהְיֶה עֲגֻלָּה לְצַד יָמִין בְּרֹאשָׁהּ, שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְזַיִ"ן. וְאַף עַל פִּי שֶׁרֹאשׁ הַזַּיִ"ן עוֹבֵר מִשְּׁנֵי צְדָדִין, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָחֹש שֶׁמָּא תִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ יִקְרָאֶנָּה זַיִ"ן וְתִפָּסֵל. וְעַל פִּי הַסּוֹד צָרִיךְ לִהְיוֹת רַגְלָהּ פְּשׁוּטָה בְּשָׁוֶה, וְעָבְיָהּ מִתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ מְעַט מְעַט, עַד שֶׁתְּהֵא חַדָּה לְמַטָּה. וְעַל פִּי קַבָּלַת הָאֲרִ"י זַ"ל צָרִיךְ לִהְיוֹת עֹקֶץ קָטָן מִצַּד שְׂמֹאל בְּרֹאשׁ כָּל הַוָּ"וִין שֶׁבַּתְּפִלִּין, וְלֹא בְּסֵפֶר תּוֹרָה. — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא תְּהֵא רַגְלָהּ אֲרֻכָּה, שֶׁלֹּא יִתְדַּמֶּה לְנוּ"ן פְּשׁוּטָה וְתִפָּסֵל עַל יְדֵי קְרִיאַת הַתִּינוֹק, וְרֹאשָׁהּ צָרִיךְ לִהְיוֹת עוֹבֵר מִשְּׁנֵי צְדָדִין שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְוָי"ו, וְיִהְיֶה מְרֻבָּע — עַל פִּי הַסּוֹד. — לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהּ חֲטוֹטָרוֹת עַל גַּבֵּי שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ, וְגַם תָּג קָטָן בְּרֹאשׁ רֶגֶל שְׂמֹאל, אֲבָל רֶגֶל יָמִין יִהְיֶה רֹאשׁוֹ עָגֹל לְצַד יָמִין לְכַתְּחִלָּה, וּשְׁתֵּי רַגְלֶיהָ צְרִיכִים לִהְיוֹת כִּשְׁנֵי זַיְ"נִין לְכַתְּחִלָּה. וְעַל פִּי קַבָּלַת הָאֲרִ"י זַ"ל צְרִיכָה לִהְיוֹת רֶגֶל הַיְמָנִית כְּמוֹ וָי"ו בַּתְּפִלִּין, וְקַו הַחֲטוֹטָרוֹת שֶׁעַל רֶגֶל הַיָּמִין יִהְיֶה עָב, וְשֶׁעַל רֶגֶל הַשְּׂמֹאל יִהְיֶה דַּק. וְאִם הֶאֱרִיךְ הַחֵי"ת עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָּה צוּרַת הַזַּיְ"נִין לְגַמְרֵי, אֲפִלּוּ עָשָׂה דָּלֶי"ת וְזַיִ"ן וַחֲטוֹטָרוֹת עַל גַּבּוֹ — פְּסוּלָה, וּבַתְּפִלִּין אֵין לָהּ תִּקּוּן, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן. אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה לָהּ חֲטוֹטָרוֹת כְּלָל, אֲפִלּוּ הֶאֱרִיכָהּ הַרְבֵּה — כְּשֵׁרָה בְּדִיעֲבַד. — צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ יָמִין שֶׁלָּהּ כָּפוּף מְעַט לְמַטָּה לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל לֹא יִהְיֶה כָּפוּף הַרְבֵּה לְכַתְּחִלָּה, וְרֹאשׁ שְׂמֹאל שֶׁלָּהּ יִהְיֶה כְּזַיִ"ן (לְדִבְרֵי הַמַּצְרִיכִים כֵּן בְּכָל אוֹתִיּוֹת שעטנ"ז ג"ץ, אֲבָל לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ"י זַ"ל תִּהְיֶה כְּוָי"ו יְשָׁרָה בַּתְּפִלִּין). אֲבָל רֹאשׁ יָמִין לְכַתְּחִלָּה יִהְיֶה עָגֹל כְּוָי"ו, וְלֹא יְהֵא רָאוּי לְהוֹשִׁיב עָלָיו כִּתְרֵי הַתָּגִין, שֶׁאִם רֹאשׁ רִאשׁוֹן הָיָה שָׁוֶה וְהָגוּן לַתָּגִין כְּמוֹ רֹאשׁ הַשֵּׁנִי — לֹא הָיוּ מְדַלְּגִין עָלָיו לְהוֹשִׁיבָם בָּרֹאשׁ הַשֵּׁנִי, דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁאָמְרוּ: "אֵין מַעֲבִירִין עַל הַמִּצְוֹת". וּמִטַּעַם זֶה כָּל הַיּוּ"דִין שֶׁבְּצַד יָמִין בְּעַיִ"ן וְצָדִ"י וְשִׁי"ן שֶׁבְּסֵפֶר תּוֹרָה כֻּלָּם פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְאֵין רְאוּיִין לְהוֹשִׁיב עֲלֵיהֶן כִּתְרֵי הַתָּגִין. — צָרִיךְ לִהְיוֹת עָלֶיהָ תָּג קָטָן מִלְמַעְלָה לְכַתְּחִלָּה, וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת רֹאשָׁהּ כָּפוּף בִּשְׂמֹאלוֹ לְמַטָּה שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ עֹקֶץ קָטָן יוֹרֵד לְמַטָּה, וְיִהְיֶה עֹקֶץ זֶה קָצָר מֵרַגְלָהּ פֶּן תִּדְמֶה לְחֵי"ת, וְרַגְלָהּ יִהְיֶה כָּפוּף קְצָת לְכַתְּחִלָּה לְהֵיטִיב צוּרָתָהּ, וְיִהְיֶה רֶגֶל קָטָן וְלֹא גָּדוֹל פֶּן תִּדְמֶה לְרֵי"שׁ. וְיִהְיֶה קָצָר וְלֹא אָרֹךְ שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְוָי"ו וְתִפָּסֵל עַל יְדֵי קְרִיאַת הַתִּינוֹק, וְאִם חָסֵר עֻקְצָהּ הַשְּׂמָאלִי, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר רַגְלָהּ הַיְמָנִית — פְּסוּלָה, וּבַשְּׂמָאלִי מוֹעִיל תִּקּוּן אֲפִלּוּ בִּתְפִלִּין, אֲבָל לֹא בַּיְּמִינִי כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב. כְּפוּפָה — קַבָּלַת הֶחָסִיד שֶׁהִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת עֲגֻלָּה מִכָּל צַד, וְלֹא יִהְיֶה לָהּ שׁוּם זָוִיּוֹת לְכַתְּחִלָּה, וְאִם עָשָׂה לָהּ זָוִית בַּאֲחוֹרֶיהָ מִלְמַעְלָה — כְּשֵׁרָה אִם הִיא עֲגֻלָּה לְמַטָּה. אֲבָל אִם עָשָׂה מִלְּמַטָּה וּמִלְמַעְלָה — הֲרֵי זוֹ דּוֹמָה לְבֵי"ת וּפְסוּלָה. פְּשׁוּטָה — צָרִיךְ לִהְיוֹת גַּגָּהּ קָצָר, שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְרֵי"שׁ, לָכֵן לֹא יִמְשֹׁךְ אוֹתָהּ בְּסוֹף הַשִּׁיטָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הָאוֹתִיּוֹת אֵין לְמָשְׁכָן, מִכָּל מָקוֹם בְּדִיעֲבַד כְּשֵׁרוֹת, אֲבָל זוֹ פְּסוּלָה, אִם תִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ אֵינוֹ קוֹרְאָהּ כְּהִלְכָתָהּ. וּלְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּל הַפְּשׁוּטוֹת אֲרֻכּוֹת כְּשִׁעוּר שֶׁאִם נִכְפְּלוּ יִהְיוּ כְּפוּפוֹת. וּמִטַּעַם זֶה לֹא יַעֲשֶׂה לְכָ"ף פְּשׁוּטָה זָוִיּוֹת לְמַעְלָה, אֶלָּא תִּהְיֶה עֲגֻלָּה כְּמוֹ רֵי"שׁ, שֶׁאִם כּוֹפְפִין אוֹתָהּ שֶׁתֵּעָשֶׂה כָּ"ף כְּפוּפָה, שֶׁאֵין חִלּוּק בֵּינֵיהֶם, רַק שֶׁזּוֹ כְּפוּפָה וְזוֹ פְּשׁוּטָה. וְאִם עָשָׂה לָהּ זָוִיּוֹת לְמַעְלָה כְּמוֹ דָּלֶי"ת — פְּסוּלָה, וְאֵין לָהּ תִּקּוּן בִּתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת, שֶׁדִּינָהּ כְּרֵי"שׁ שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּמוֹ דָּלֶי"ת שֶׁצָּרִיךְ לִגְרֹר אֶת כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב. — צָרִיךְ לִהְיוֹת צַוָּארוֹ אָרֹךְ כְּוָי"ו, וְרֹאשׁוֹ עָגֹל לְצַד יָמִין, וּלְצַד שְׂמֹאל זָוִיּוֹת לְרֹאשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא רֹאשׁ הַוָּי"ו, כִּי תְּמוּנַת הַלָּמֶ"ד הִיא כְּמוֹ כָּ"ף כְּפוּפָה וְעָלֶיהָ וָי"ו. וּמִטַּעַם זֶה יִהְיֶה זְנָבָהּ עָב וְכָפוּף הֵיטֵב לְפָנֶיהָ, וְתִהְיֶה עֲגֻלָּה מֵאַחֲרֶיהָ לְצַד יָמִין כְּכָ"ף כְּפוּפָה. אֲבָל לְצַד שְׂמֹאל מְקוֹם חִבּוּר גּוּפָהּ וְצַוָּארָהּ — יִהְיֶה לָהּ זָוִיּוֹת בֵּין סוֹף הַוָּי"ו שֶׁיּוֹרֵד בְּדַקּוּת לְצוּרַת כָּ"ף. וְכָל זֶה לְכַתְּחִלָּה. וְעַל פִּי הַסּוֹד צָרִיךְ לִהְיוֹת לָהּ שְׁנֵי תָּגִין עַל רֹאשׁ צַוָּארָהּ, יְמִינָהּ — גָּדוֹל, וּשְׂמֹאלָהּ — קָטָן. פְּתוּחָה וּמֶ"ם סְתוּמָה — צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִין לְכַתְּחִלָּה בְּכָל הַיְכֹלֶת, שֶׁהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן נִקְרָאוֹת מֶ"מִין, אֶלָּא שֶׁזּוֹ מֶ"ם פְּתוּחָה וְזוֹ מֶ"ם סְתוּמָה. וְלָכֵן אֵין לַעֲשׂוֹת מֶ"ם פְּתוּחָה עֲגֻלָּה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה בְּצַד יָמִין, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה בַּסְּתוּמָה שֶׁמָּא יִתְדַּמֶּה לְסָמֶ"ךְ לְתִינוֹק שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ (וְעוֹד כִּי הָאוֹתִיּוֹת צְרִיכִים לִהְיוֹת נִכָּרוֹת מִיָּד כְּשֶׁרוֹאִין אוֹתָן בִּרְאִיָּה קַלָּה וְלֹא עַד שֶׁיִּסְתַּכֵּל בָּהֶן קְצָת), אֶלָּא תִּהְיֶה לָהֶן זָוִיּוֹת לְמַטָּה בְּצַד יָמִין לְכַתְּחִלָּה. אֲבָל לְמַעְלָה — יֵשׁ שֶׁעוֹשִׂין שָׁם עֲגֻלּוֹת לְכַתְּחִלָּה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה תְּמוּנַת הַמֶּ"ם פְּתוּחָה כְּכָ"ף כְּפוּפָה וּוָי"ו. וּמִטַּעַם זֶה אֵין עוֹשִׂין גַּג עָגֹל, אֶלָּא מַאֲרִיכִים אוֹתָהּ בְּשָׁוֶה עַד כְּנֶגֶד קְצֵה מוֹשַׁב הַתַּחְתּוֹן, שֶׁעַל יְדֵי כֵן דּוֹמֶה גּוּפָהּ לְכָ"ף כְּפוּפָה. וְיֵשׁ שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָהּ שָׁם מְרֻבַּעַת, וְנִמְצָא תְּמוּנַת הַמֶּ"ם פְּתוּחָה הִיא שְׁנֵי וָ"וִין. וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְהַחַרְטוֹם צָרִיךְ שֶׁיַּגִּיעַ עַד כְּנֶגֶד מוֹשַׁב הַתַּחְתּוֹן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לִסְתֹּם, וּתְמוּנָתוֹ לְכַתְּחִלָּה הִיא כְּמוֹ וָי"ו עוֹמֶדֶת מֻטָּה קְצָת וְלֹא הַרְבֵּה, וְלָכֵן לֹא יִהְיֶה הַפְּגָם שֶׁבֵּין הַגָּג וּבֵין רֹאשׁ הַחַרְטוֹם גָּדוֹל כָּל־כָּךְ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִמְשֹׁךְ מִמֶּנָּה בְּעַקְמִימוּת, וְלֹא יִהְיֶה וָי"ו עוֹמֶדֶת. סְתוּמָה — כְּבָר נִתְבָּאֵר שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹתָהּ עֲגֻלָּה בְּצַד יָמִין לְכַתְּחִלָּה אֲבָל לֹא לְמַטָּה, וְגַגָּהּ יִהְיֶה עוֹבֵר מִחוּץ לַסְּתִימָה כָּעֳבִי קוּלְמוֹס, כִּי זֶהוּ שִׁעוּר הַנְּקֻדָּה שֶׁל מֶ"ם הַפְּתוּחָה, כִּי מֶ"ם סְתוּמָה גַּם כֵּן תְּמוּנָתָהּ כָּ"ף וּוָי"ו כְּמוֹ הַפְּתוּחָה, אֶלָּא שֶׁהַוָּי"ו סוֹתַמְתָּהּ. — יְהֵא רֹאשָׁהּ כְּזַיִ"ן, לְפִי שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת שָׁוָה לְנוּ"ן פְּשׁוּטָה בְּכָל הַיְכֹלֶת לְכַתְּחִלָּה, שֶׁהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן נִקְרָאוֹת נוּ"נִין אֶלָּא שֶׁזּוֹ כְּפוּפָה וְזוֹ פְּשׁוּטָה, וְהַפְּשׁוּטָה צְרִיכָה לִהְיוֹת גַּם כֵּן בְּעִנְיָן שֶׁאִם תִּכְפְּפֶנָּה תִּהְיֶה כְּפוּפָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְיִהְיֶה הָרֹאשׁ קָצָר, וּמוֹשָׁבָהּ הַתַּחְתּוֹן מָשׁוּךְ לְצַד שְׂמֹאל הֵיטֵב יוֹתֵר מִן הָרֹאשׁ שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְבֵי"ת, וְצַוָּארָהּ קְצָת אָרֹךְ, כְּדֵי לְהַסְמִיךְ אוֹת אֵצֶל רֹאשָׁהּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה, וְתִהְיֶה עֲגֻלָּה גַּם מִלְּמַטָּה לְצַד יָמִין. וְכֵן כָּל הָאוֹתִיּוֹת הַכְּפוּפוֹת — צְרִיכִים לִהְיוֹת לְכַתְּחִלָּה עֲגֻלּוֹת לְמַטָּה, שֶׁאִם תְּפַשְּׁטֶנָּה תִּהְיֶה פְּשׁוּטָה. פְּשׁוּטָה — תֹּאַר צוּרָתָהּ כְּמוֹ זַיִ"ן, אַךְ שֶׁהִיא אֲרֻכָּה כְּשִׁעוּר שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לְהֵעָשׂוֹת נוּ"ן כְּפוּפָה אִם תִּכְפְּפֶנָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה בְּכָ"ף פְּשׁוּטָה. וְאִם הִיא קְצָרָה — מַרְאִין לְתִינוֹק שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ, וְאִם קוֹרְאָהּ זַיִ"ן — פְּסוּלָה. — צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא מִלְמַעְלָה גַּגָּהּ שָׁוֶה לְכַתְּחִלָּה, כִּי הִיא מְחֻבֶּרֶת מִשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת: כָּ"ף כְּפוּפָה דְּבוּקָה עִם וָי"ו בְּסוֹפָהּ. וְצָרִיךְ שֶׁתְּהֵא עֲגֻלָּה בִּשְׁלֹשֶׁת זָוִיּוֹתֶיהָ. וְגַגָּהּ לְמַעְלָה יְהֵא לְכַתְּחִלָּה עוֹבֵר חוּץ לַסְּתִימָה כָּעֳבִי קוּלְמוֹס, שֶׁהוּא שִׁעוּר גַּגּוֹ שֶׁל וָי"ו הַדְּבוּקָה בְּסוֹפָהּ. — יִהְיֶה רֹאשׁ הָרִאשׁוֹן כְּעֵין יוּ"ד שֶׁפָּנֶיהָ מְעַט לְמַעְלָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה בְּאוֹת ט. וְגוּפָהּ יִהְיֶה בַּעֲמִידָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַסְמִיךְ אוֹת אֶצְלָהּ. וְרֹאשׁ הַשֵּׁנִי הוּא כְּמוֹ זַיִ"ן עוֹמֵד בָּהּ, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה שָׁם. אֲבָל עַל פִּי קַבָּלַת הָאֲרִ"י זַ"ל יִהְיֶה שְׁנֵי קַוִּין שֶׁל הָעַיְ"נִין שֶׁבַּתְּפִלִּין כִּשְׁתֵּי וָ"וִין יְשָׁרוֹת. כְּפוּפָה — קַבָּלָה מֵהֶחָסִיד לַעֲשׂוֹת לָהּ זָוִיּוֹת לְכַתְּחִלָּה לְמַעְלָה בְּצַד יָמִין מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ. אֲבָל לְמַטָּה תִּהְיֶה עֲגֻלָּה מִבַּחוּץ, כְּמוֹ כָּל הַכְּפוּפוֹת שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת עֲגֻלּוֹת לְמַטָּה לְכַתְּחִלָּה. אֲבָל מִבִּפְנִים שָׁם תְּהֵא לָהּ זָוִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בַּלָּבָן שֶׁבִּפְנִים צוּרַת בֵּי"ת, כִּי כֵּן קַבָּלָה מֵהֶחָסִיד. פְּשׁוּטָה — צְרִיכָה לִהְיוֹת עֲגֻלָּה לְמַעְלָה בְּצַד יָמִין לְכַתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁהַכְּפוּפָה הִיא לְמַטָּה. אֲבָל קַבָּלַת הֶחָסִיד לַעֲשׂוֹתָהּ מְרֻבַּעַת לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁהַכְּפוּפָה הִיא לְמַעְלָה. וּצְרִיכָה לִהְיוֹת אֲרֻכָּה לְכַתְּחִלָּה כְּשִׁעוּר שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לְהֵעָשׂוֹת פֵּ"א כְּפוּפָה אִם תִּכְפְּפֶנָּה. כְּפוּפָה — רֹאשָׁהּ הָרִאשׁוֹן יְהֵא כָּפוּף קְצָת כְּלַפֵּי מַעְלָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וִירֵכָהּ יַדְבִּיק בְּאֶמְצַע צַוָּארָה, וְלֹא לְמַטָּה פֶּן תִּדְמֶה לְעַיִ"ן. וְרֹאשָׁהּ הַשֵּׁנִי כְּמוֹ זַיִ"ן, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וְצַוָּארָהּ קְצָת אָרֹךְ, כְּדֵי לְהַסְמִיךְ אוֹת אֵצֶל רֹאשָׁהּ. וּמוֹשָׁבָהּ מָשׁוּךְ לְצַד שְׂמֹאל הֵיטֵב, כִּי תֹּאַר גּוּפָהּ הִיא כְּמוֹ נוּ"ן כְּפוּפָה וְיוּ"ד עָלֶיהָ. וְתִהְיֶה עֲגֻלָּה לְמַטָּה בְּצַד יָמִין לְכַתְּחִלָּה, כְּמוֹ בְּכָל הַכְּפוּפוֹת. וְעַל פִּי קַבָּלַת הָאֲרִ"י זַ"ל כָּל הַצָּדִ"י שֶׁבִּתְפִלִּין יְהֵא רֹאשׁ יָמִין כְּמוֹ יוּ"ד הֲפוּכָה וּשְׂמֹאלָהּ נוּ"ן כְּפוּפָה. פְּשׁוּטָה — תְּהֵא רֹאשָׁהּ כְּמוֹ שֶׁל כְּפוּפָה. וְרַגְלָהּ תֵּרֵד לְמַטָּה מִדִּבּוּק הָרָאשִׁים לְכַתְּחִלָּה, בִּכְדֵי שֶׁיְּהֵא רָאוּי לַעֲשׂוֹתָהּ כְּפוּפָה. — צָרִיךְ לִהְיוֹת תָּג קָטָן עַל גַּגָּהּ בְּצַד שְׂמֹאל לְכַתְּחִלָּה. וִירֵכָהּ הַיְמָנִית צְרִיכָה לִהְיוֹת עֲקֻמָּה הֵיטֵב לְצַד רֶגֶל שְׂמֹאל הַתְּלוּיָה. וְיֵשׁ לִמְשֹׁךְ רֶגֶל שְׂמֹאל הַתְּלוּיָה בַּאֲלַכְסוֹן קְצָת לְצַד יָמִין. — תִּהְיֶה עֲגֻלָּה מַמָּשׁ מֵאֲחוֹרֶיהָ לְמַעְלָה, שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְדָלֶי"ת וְתִפָּסֵל עַל יְדֵי קְרִיאַת הַתִּינוֹק. וִירֵכָהּ קָצָר, שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְכָ"ף פְּשׁוּטָה וְתִפָּסֵל עַל יְדֵי קְרִיאַת הַתִּינוֹק. — שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ הָרִאשׁוֹנִים יִהְיוּ כְּעֵין יוּ"ד שֶׁפָּנֶיהָ לְמַעְלָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, וְרֹאשָׁהּ הַשְּׁלִישִׁי כְּעֵין זַיִ"ן מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וּלְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ"י זַ"ל כָּל הַשִּׁי"נִין שֶׁבַּתְּפִלִּין יִהְיוּ שְׁלֹשָׁה קַוִּין כְּשָׁלֹשׁ וָ"וִין יְשָׁרוֹת. וְצָרִיךְ לְדַבֵּק רֹאשׁ הָאֶמְצָעִי לְצַד שְׂמֹאל לְמַטָּה, וְלֹא יְהֵא מוֹשָׁב רָחָב לְמַטָּה אֶלָּא חַד לְצַד שְׂמֹאל לְכַתְּחִלָּה, וְאָז יִהְיוּ כָּל הַשְּׁלֹשָׁה רָאשִׁים עוֹמְדִים לְמַטָּה עַל רֶגֶל אַחַת, כְּמוֹ הַקּוּ"ף וְהָרֵי"שׁ. — קַבָּלָה מֵהָרִאשׁוֹנִים שֶׁיִּהְיֶה גַּגָּהּ עִם רֶגֶל יָמִין כְּמוֹ דָּלֶי"ת. וְרֶגֶל שְׂמֹאל — יֵשׁ שֶׁעוֹשִׂין כְּעֵין וָי"ו הֲפוּכָה, וְיֵשׁ שֶׁעוֹשִׂין כְּמוֹ דָּלֶי"ת קְטַנָּה הַהֲפוּכָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁהַהֲלָכָה רוֹפֶפֶת בְּיָדְךָ — הַלֵּךְ אַחַר הַמִּנְהָג. וְכָל זֶה לְכַתְּחִלָּה:
This is the form of the letters (זוֹ תְּמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת). Here the Rav sets out, one after another, the precise form of every letter from אָלֶ״ף to תָּי״ו: the number and orientation of the עֳקָצִים (points), the two dots of the אָלֶ״ף (each shaped like a יו״ד), the roof and leg of the דָּלֶ״ת (to be distinguished from רֵי״שׁ and כָּ״ף), the גִּימֶ״ל, the ה״א (whose dot must not touch the roof), the וָא״ו and the זַיִ״ן, the חֲטוֹטָרוֹת of the חֵי״ת, the טֵי״ת, the יו״ד, the two forms of the כָּ״ף, the לָמֶ״ד, the open and closed מֶ״ם, the bent and straight נו״ן, the סָמֶ״ךְ, the עַיִ״ן, the פֵּ״א, the צָדִ״י, the קו״ף, the רֵי״שׁ, the שִׁי״ן and the תָּי״ו. For each he sets out what must touch (נגיעה) and what must stay apart, the orientation of the תָּגִין and עֳקָצִים, the decisive test of the תִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ (a child neither clever nor foolish) who must recognise the letter without confusing it with another, and the קַבָּלַת הָאֲרִ״י זַ״ל specific to tefilin. « And wherever the halakha is unsettled in your hand — follow the custom », and all of this is lekhat'hila (see סי׳ לב and the laws of סת״ם in יורה דעה).
סעיף ג כָּל הָאוֹתִיּוֹת גֹּלֶם אֶחָד — יוּדֵי הָאָלֶ״ף, הָעַיִ״ן, הַפֵּ״א, הַצָּדִ״י, הַשִּׁי״ן וְרַגְלֵי הַתָּי״ו נוֹגְעוֹת ; חוּץ מֵרֶגֶל הַה״א וְהַקּוּ״ף.
כָּל הָאוֹתִיּוֹת צְרִיכִים לִהְיוֹת גֹּלֶם אֶחָד, כְּגוֹן יוּ"דֵי הָאָלֶ"ף, וְהָעַיִ"ן, וְהַפֵּ"א, וְהַצָּדִ"י, וְהַשִּׁי"ן, וְרַגְלֵי הַתָּי"ו — צְרִיכִים לִהְיוֹת נוֹגְעוֹת בָּאוֹת, וּבְאַחַת שֶׁאֵינָהּ נוֹגַעַת פְּסוּלִין הַתְּפִלִּין עַד שֶׁיְּתַקְּנוּ, וְאֵין קְרִיאַת הַתִּינוֹק מוֹעֶלֶת בָּזֶה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב. וְכֵן מֶ"ם סְתוּמָה וְסָמֶ"ךְ צְרִיכִין לִהְיוֹת מֻדְבָּקוֹת וּסְמוּכוֹת לְגַמְרֵי, וַאֲפִלּוּ פֵּרוּד דַּק כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה פּוֹסֵל בָּהֶם. וְכֵן בִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת, חוּץ מֵרֶגֶל הַה׳ וְהַקּוּ"ף, שֶׁאֵין לָהֶם לִגַּע, וְאִם נָגְעוּ — פְּסוּלִין הַתְּפִלִּין, וְאֵין תִּקּוּן מוֹעִיל בָּהֶן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:
Each letter a single body (גֹּלֶם אֶחָד). All the letters must form one single body: the יו״דין of the אָלֶ״ף, of the עַיִ״ן, the פֵּ״א, the צָדִ״י, the שִׁי״ן, and the legs of the תָּי״ו must touch (נוֹגְעוֹת) the body of the letter ; if one does not touch, the tefilin are פְּסוּלִין until repaired, and the child's reading does not help (סי׳ לב). Likewise the closed מֶ״ם and the סָמֶ״ךְ must be fully closed — even a separation as fine as a hair (כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה) invalidates them. So too the other letters — except the leg of the ה״א and the קו״ף, which must not touch the roof ; if they touch, פְּסוּלִין, with no תִּקּוּן.
סעיף ד כָּל אוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סָפֵק — מַרְאִין לְתִינוֹק שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ.
כָּל אוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סָפֵק: שֶׁמָּא אֵין בָּהּ כַּשִּׁעוּר הָרָאוּי בְּעִנְיָן שֶׁהִיא פְּסוּלָה, אוֹ שֶׁמָּא אֵין צוּרָתָהּ עָלֶיהָ בְּעִנְיָן שֶׁהִיא פְּסוּלָה — מַרְאִין לְתִינוֹק שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ, וְאִם יוֹדֵעַ לִקְרוֹתָהּ כְּהִלְכָתָהּ — כְּשֵׁרָה. אֲבָל אִם יָדוּעַ לָנוּ שֶׁאֵין הָאוֹת כְּהִלְכָתָהּ — אֵין קְרִיאַת הַתִּינוֹק מוֹעֶלֶת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב:
The doubtful letter and the child. Any letter about which there is a doubt (סָפֵק) — whether about its שִׁעוּר (measure) or its צוּרָה (form) — is shown to a תִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ ; if he reads it correctly, כְּשֵׁרָה. But if we already know that the letter is not as required, the child's reading does not help (סי׳ לב).
סעיף ה אוֹתִיּוֹת שעטנ״ז ג״ץ — שְׁלֹשָׁה תָּגִין ; בְּדִיעֲבַד אַף בְּלֹא תָּגִין כְּשֵׁרִין ; וְיֵשׁ פּוֹסְלִין.
אוֹתִיּוֹת שעטנ"ז ג"ץ, וְהוּא הַדִּין נוּ"ן פְּשׁוּטָה וְצָדִ"י כְּפוּפָה בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם — צָרִיךְ לְזַיְּנָן בִּשְׁלֹשָׁה תָּגִין קְטַנִּים, וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ הַתָּגִין נוֹגְעִים בְּגוּף הָאוֹתִיּוֹת, וְכָל אֶחָד נִפְרָד מֵחֲבֵירוֹ, וְאִם אֵינָן נוֹגְעִין בְּגוּף הָאוֹת אוֹ שֶׁנּוֹגְעִין זֶה בָּזֶה — פְּסוּלִין, וְצָרִיךְ לְתַקְּנָן לְכַתְּחִלָּה. אֲבָל בְּדִיעֲבַד אֲפִלּוּ לֹא עָשָׂה לָהֶן כְּלָל תָּגִין — כְּשֵׁרִין. וְיֵשׁ פּוֹסְלִין אִם לֹא תִּיֵּג שעטנ"ז ג"ץ. וְיֵשׁ לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם לְהַחֲמִיר בְּשֶׁל תּוֹרָה וּלְתַקְּנָן. וַאֲפִלּוּ בִּתְפִלִּין מוֹעִיל תִּקּוּן, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן, הוֹאִיל וְגוּף הָאוֹת צוּרָתוֹ עָלָיו:
The crowns of שעטנ״ז ג״ץ. The letters שעטנ״ז ג״ץ — and likewise the straight נו״ן and the bent צָדִ״י wherever they occur — must be crowned (לְזַיְּנָן) with three small תָּגִין ; the tags must touch the body of the letter, each separate from its neighbour ; if they do not touch, or touch one another — פְּסוּלִין, to be repaired lekhat'hila. But בְּדִיעֲבַד, even with no tag at all — כְּשֵׁרִין. Some invalidate if שעטנ״ז ג״ץ were not tagged ; one should heed their view to be stringent in a דְּבַר תּוֹרָה and repair — even in tefilin the תִּקּוּן is effective, with no problem of שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן, since the body of the letter already has its form.
סעיף ו נָהֲגוּ הַסּוֹפְרִים תָּגִין בְּעוֹד מְקוֹמוֹת ; יִזָּהֲרוּ בַּיּוּ״ד וּבַוָּא״ו לַעֲשׂוֹת תָּגִין דַּקִּין.
וְנָהֲגוּ הַסּוֹפְרִים לַעֲשׂוֹת עוֹד תָּגִין בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְאֵין חֲשָׁשׁ בָּזֶה. רַק שֶׁיִּזָּהֲרוּ מְאֹד כְּשֶׁעוֹשִׂין עַל הַיּוּ"ד אוֹ עַל הַוָּא"ו שֶׁיַּעֲשׂוּ תָּגִין דַּקִּין, שֶׁלֹּא תִּתְקַלְקֵל צוּרוֹת הַוָּא"ו אוֹ הַיּוּ"ד:
The scribes' custom. The scribes have taken the custom of making further תָּגִין in several places, and there is no objection in this. Only, they must take great care, when making them on the יו״ד or the וָא״ו, to make thin תָּגִין (דַּקִּין), so as not to spoil the form of the וָא״ו or the יו״ד.
Source: Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ל״ו (Kehot edition, six seifim / ו׳ סְעִיפִים). English translation: DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — דִּקְדּוּק צוּרַת הָאוֹתִיּוֹת, גֹּלֶם אֶחָד וְתָגִין
The yesod: the form of the letters, the גולם אחד and the תגין
The Alter Rebbe's reading of this siman rests on three movements. First the precision of the letters' form (כְּתִיבָה תַּמָּה) and its source (תַּלְמוּד, מִדְרָשִׁים, קַבָּלַת הָרִאשׁוֹנִים) ; שִׁנָּה does not invalidate, but הִפְסִיד צוּרָה does. Then the גֹּלֶם אֶחָד and the נְגִיעוֹת (the יו״דין and the legs of the ת touch ; the ה״א and the קו״ף do not touch). Finally the תָּגִין of שעטנ״ז ג״ץ (three תָּגִין, בְּדִיעֲבַד כְּשֵׁרִין, יֵשׁ פּוֹסְלִין) and the scribes' custom.
דִּקְדּוּק צוּרַת הָאוֹתִיּוֹת וּמְקוֹרָהּ
Precision of the letters' form and its source
The yesod. Lekhat'hila, write in כְּתִיבָה תַּמָּה according to the תְּמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת received from the Talmud, the Midrashim and the kabbala of the Rishonim. The guiding principle: do not alter a letter until it resembles another.
The consequence. If one only changed (שִׁנָּה) it — not פָּסַל ; but if one entirely lost the צוּרָה of the letter — פְּסוּלָה. The Rav then details the form of every letter, from אָלֶ״ף to תָּי״ו.
גֹּלֶם אֶחָד וּנְגִיעַת הָאוֹתִיּוֹת
A single body and the contact of the letters
The yesod. Each letter must be a גֹּלֶם אֶחָד: the יו״דין of the א, ע, פ, צ, ש and the legs of the ת must touch the body of the letter. The closed מֶ״ם and the סָמֶ״ךְ must be fully closed.
The consequence. A letter that does not touch → פְּסוּלִין, and the child's reading does not help (סי׳ לב). Exception: the leg of the ה״א and the קו״ף must not touch the roof ; if it touches, פְּסוּלִין with no תִּקּוּן.
תָּגִין — שעטנ״ז ג״ץ וּמִנְהַג הַסּוֹפְרִים
The crowns of שעטנ״ז ג״ץ and the scribes' custom
The yesod. The שעטנ״ז ג״ץ (and the straight נו״ן, the bent צָדִ״י) must bear three תָּגִין that touch the body of the letter, each separate. A doubtful letter is shown to the תִּינוֹק דְּלָא חַכִּים וְלָא טִפֵּשׁ.
The consequence. בְּדִיעֲבַד, even with no תָּגִין → כְּשֵׁרִין ; but יֵשׁ פּוֹסְלִין, and one repairs (even in tefilin, with no שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן). The scribes add further תָּגִין, carefully on the יו״ד and the וָא״ו (thin תָּגִין).
Referral to study. The reach of the yesod laid here — the צוּרַת הָאוֹתִיּוֹת, the גֹּלֶם אֶחָד and the תָּגִין — touches both scribal precision (sofrut, the סוד of the forms and of the קַבָּלַת הָאֲרִ״י זַ״ל) and the Chabad sensibility on the care (כָּבוֹד) given to the writing of the mitsva. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav's text, without citing a chapter or an invented wording. For in-depth study and concrete conduct, study with a sofer and a Chabad Rav, and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe's way with those of the Mehaber, the Rama (רמ״א) and the Mishnah Berurah (משנה ברורה) on the key points of siman ל״ו. The Alter Rebbe's Shulchan Arukh (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it displays the Rav's own sensibility as it emerges from his text (§1, six seifim). The Rav makes the צוּרָה and the טעם explicit where the Mehaber suffices with the statement.
| Topic | Mehaber | Rama | Mishnah Berurah | The Alter Rebbe's way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| דקדוק צורת האותיות | או״ח ל״ו:א — יְדַקְדֵּק בִּכְתִיבַת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה צוּרַת אוֹת. | רמ״א ל״ו:א — לְכַתְּחִלָּה כְּתִיבָה תַּמָּה הַיְדוּעָה לַסּוֹפְרִים ; שִׁנָּה צוּרַת הַכְּתָב — לֹא פָּסַל. | מ״ב / באה״ל ל״ו — אַלְפָא בֵּיתָא שֶׁל צוּרַת הָאוֹתִיּוֹת. | The Alter Rebbe's way — כְּתִיבָה תַּמָּה בִּתְמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת (תַּלְמוּד, מִדְרָשִׁים, קַבָּלַת הָרִאשׁוֹנִים) ; שִׁנָּה — לֹא פָּסַל אֶלָּא אִם הִפְסִיד צוּרַת הָאוֹת ; וּפֵרוּט תְּמוּנַת כָּל אוֹת (סעיפים א-ב). |
| גולם אחד ונגיעות | או״ח ל״ו:ב — כָּל אוֹת גֹּלֶם אֶחָד ; יוּדֵי אל״ף ע פ צ ש וְרַגְלֵי הַתָּי״ו נוֹגְעוֹת ; חוּץ מֵרֶגֶל הַה״א וְהַקּוּ״ף. | — | מ״ב ל״ו — נְגִיעָה כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה פּוֹסֶלֶת ; מֶ״ם סְתוּמָה וְסָמֶ״ךְ מֻקָּפוֹת. | The Alter Rebbe's way — גֹּלֶם אֶחָד ; הַנּוֹגְעוֹת נוֹגְעוֹת (וְאֵין קְרִיאַת תִּינוֹק מוֹעֶלֶת), רֶגֶל הַה״א וְהַקּוּ״ף אֵינָן נוֹגְעוֹת — נָגְעוּ פְּסוּלִין בְּלֹא תִּקּוּן (סעיף ג). |
| ספק וקריאת התינוק | או״ח ל״ב / ל״ו — סָפֵק בְּצוּרַת אוֹת מַרְאִין לְתִינוֹק. | — | מ״ב ל״ו — תִּינוֹק דְּלָא חַכִּים וְלָא טִפֵּשׁ ; יָדוּעַ שֶׁפְּסוּלָה — אֵין מוֹעִיל. | The Alter Rebbe's way — כָּל אוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סָפֵק (שִׁעוּר אוֹ צוּרָה) — מַרְאִין לְתִינוֹק ; יָדוּעַ שֶׁאֵינָהּ כְּהִלְכָתָהּ — אֵין קְרִיאָתוֹ מוֹעֶלֶת (סעיף ד). |
| תגין שעטנ״ז ג״ץ ומנהג הסופרים | או״ח ל״ו:ג — לְתַיֵּג שעטנ״ז ג״ץ ; לֹא תִּיֵּג — אַף שעטנ״ז ג״ץ לֹא פָּסַל. | — | מ״ב ל״ו / מנחות כט — כִּתְרֵי הַתָּגִין ; מִנְהַג הַסּוֹפְרִים לְתַיֵּג. | The Alter Rebbe's way — שְׁלֹשָׁה תָּגִין נוֹגְעִים וּנְפָרָדִים ; בְּדִיעֲבַד בְּלֹא תָּגִין כְּשֵׁרִין ; יֵשׁ פּוֹסְלִין וְלָחֹשׁ לְתַקֵּן ; וְנָהֲגוּ הַסּוֹפְרִים תָּגִין נוֹסָפִים, וְיִזָּהֲרוּ בַּיּוּ״ד וּבַוָּא״ו (סעיפים ה-ו). |
Table drawn from the Mehaber's text (Orah Haim ל״ו, three seifim, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tur, Rambam Hilkhot Tefilin א-ב and Hilkhot Sefer Torah, Rosh, Baruch She-amar, Sefer haTeruma, Mordechai, Magen Avraham, Taz, Mishnah Berurah, Beour Halakha, Pri Megadim, Aruch haShulchan, Kaf haChaim, Mishnat Sofrim ; Talmud Menachot כט). The Alter Rebbe's column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ו׳ סְעִיפִים) reproduced in §1. Uncertain seif-katan attributions are left « על דרך הסברה ».
קווי היסוד של שיטת הרב
The guiding lines of the Rav’s way in this siman
Three orientations that characterise the Alter Rebbe's sensibility on this siman — beyond the mere application of the rule. Each follows the structure: principle of the siman → the Rav's reading → practical consequence. Each line rests on the Rav's real text (§1).
קו א — דִּקְדּוּק צוּרַת הָאוֹתִיּוֹת
The precision of the letters' form
Principle of the siman: write in כְּתִיבָה תַּמָּה and do not lose the צוּרַת הָאוֹת (seifim א-ב, ד).
The Rav's reading: the source of the form is Talmud, Midrashim and the kabbala of the Rishonim ; שִׁנָּה does not invalidate, but הִפְסִיד צוּרָה does ; the doubtful letter is judged by the תִּינוֹק דְּלָא חַכִּים וְלָא טִפֵּשׁ.
Practical consequence: entrust the writing to an expert sofer ; a letter confused with another (ד/ר, ב/כ…) → checking, תִּקּוּן or פָּסוּל (see סי׳ לב).
קו ב — גֹּלֶם אֶחָד וּנְגִיעוֹת הָאוֹתִיּוֹת
The גולם אחד and the נגיעות
Principle of the siman: each letter a single body and the required נגיעות (seif ג).
The Rav's reading: the יו״דין (א, ע, פ, צ, ש) and the legs of the ת touch ; closed מֶ״ם and סָמֶ״ךְ closed ; the exception of the leg of the ה״א and the קו״ף which does not touch.
Practical consequence: a contact כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה on מ/ס פְּסוּל ; the touching of the ה/ק פְּסוּל with no תִּקּוּן ; the בְּדִיקָה belongs to the sofer.
קו ג — תָּגִין וּמִנְהַג הַסּוֹפְרִים
The תָּגִין and the scribes' custom
Principle of the siman: the תָּגִין of שעטנ״ז ג״ץ and the custom to add more (seifim ה-ו).
The Rav's reading: three תָּגִין touching and separate ; בְּדִיעֲבַד כְּשֵׁרִין even without, but יֵשׁ פּוֹסְלִין and one repairs ; the scribes add תָּגִין carefully.
Practical consequence: kosher tefilin bear the crowns on שעטנ״ז ג״ץ ; on the יו״ד and the וָא״ו, thin תָּגִין so the form is not spoiled.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
The practical Chabad conduct
Points of conduct that flow directly from siman ל״ו in the sensibility of the Alter Rebbe and Chabad — presented at the level of the principle, referring to a sofer and a Rav for the detail of cases (the form of the letters, the נגיעות, the בְּדִיקָה, the תָּגִין).
For the Chabad Hassid — Siman ל״ו (דִּקְדּוּק כְּתִיבַת הָאוֹתִיּוֹת וּתְמוּנָתָן)
- ① כְּתִיבָה תַּמָּה. Write each letter in its תְּמוּנָה known to the scribes, without altering its צוּרָה or confusing it with another. Basis: SA HaRav ל״ו seif א.
- ② The form of each letter. The Rav details from אָלֶ״ף to תָּי״ו — עֳקָצִים, תָּגִין, נגיעות, and the קַבָּלַת הָאֲרִ״י זַ״ל for tefilin. Basis: SA HaRav ל״ו seif ב.
- ③ The גֹּלֶם אֶחָד. The יו״דין (א, ע, פ, צ, ש) and the legs of the ת touch ; closed מֶ״ם/סָמֶ״ךְ closed ; the ה״א and the קו״ף do not touch. Basis: SA HaRav ל״ו seif ג.
- ④ The doubtful letter. A סָפֵק of שִׁעוּר or צוּרָה → shown to the תִּינוֹק דְּלָא חַכִּים וְלָא טִפֵּשׁ ; but if we know it is פְּסוּלָה, his reading does not help. Basis: SA HaRav ל״ו seif ד.
- ⑤ The תָּגִין of שעטנ״ז ג״ץ. Three תָּגִין touching and separate ; בְּדִיעֲבַד כְּשֵׁרִין even without, but יֵשׁ פּוֹסְלִין and one repairs (even in tefilin). Basis: SA HaRav ל״ו seif ה.
- ⑥ The scribes' custom. תָּגִין added in other places, without objection ; on the יו״ד and the וָא״ו, thin תָּגִין. Basis: SA HaRav ל״ו seif ו.
⚠ This section presents the Chabad conduct based on the Alter Rebbe's Shulchan Arukh, siman ל״ו (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic ruling for a particular case. For any concrete question — checking the letters, a נגיעה or a confused letter, the תָּגִין — consult a sofer and your Rav, and for Chabad, a Chabad Rav.